אור ברסלב
שות עמודי אור שו"ת עמודי אור - סימן נז

שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר

שו"ת עמודי אור - סימן נז

שו"ת עמודי

סווואלק לכבוד יד"ע וי"נ הרב המאוה"ג החו"ב המפורסם כש"ת מוהר"ר צבי הירש כהנא נ"י האבד"ק לאזרי':

א אחד"ש הנה אף כי קשה עלי להכניס ראש להקל במכת הפארפאל בלי צד אחר להקל, ולא אבין מה מלאכה קשה היא לעשות הטבעת [כמנהג הנשים בעלות מיחוש זה] לעצור בעד המקור שלא יפול, ואף שהיא בעלת עסק וקשה לה לנוח במקום אחד, מ"מ הי' נכון שתנוח עכ"פ בעת הפסק טהרה, ואח"כ לא תבדוק יותר, אבל לטהר הדם בפשיטות לסמוך על ההיתר שאין דרך ראי' בכך קשה בעיני, חלילה לי לדחות דברי המתירין, אך כשאני לעצמי אני חוכך מאוד, הא בנדה (מ"א:) איצטריך לן קרא שלא תטמא האשה ביצא דם דרך דופן וממעטינן לה מדכתיב ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה מלמד שאין אשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה, הלא לא מיעט קרא אלא היוצא שלא דרך ערותה, והיינו דרך דופן, אבל השינוי שנעשה בה בפנים במקום המקור, מנין לנו לטהר, כיון שהדם יוצא דרך ערותה, ובפשוטו יש לדון הא דרך ערותה הוא מקום העראה ובהאי קרא גופי' הערא' כתיבא, דהא את מקורה הערה דרשינן מיני' העראה גבי נדה (יבמות נ"ה:) וכן הוא בכל העריות, ועכ"פ כשהדם יוצא דרך שם מנין לנו יותר, ואי משום השינוי שנעשה בה, שאין דרך נשים בכך, הא דרך דופן ודאי אין דרכן של נשים לראות, ומ"מ איצטריך קרא למעוטי, והתוס' (כריתות יו"ד:) הקשו למ"ד אין פתיחת הקבר בלא דם למה לן קרא לטמא יולדת תיפוק לי' משום דם שעם הלידה ע"ש, ואי ס"ל היסוד נפילת המקור לטהר הדם, הוי מצו לשנויי, דאיצטריך לכה"ג, שילדה בנפילת המקור, דהשתא טמאה משום לידה ולא משום ראיית הדם, ואולם בלא"ה קושייתם שם מיושבת יפה ע"ש ובאחרונים:

ב עוד קשה לענ"ד מההיא (נדה מ"ב:) דשקיל וטרי הש"ס בהא דתניא יולדת מטמאה בפנים כבחוץ תיפוק לי' משום דם אי בימי נדה נדה אי בימי זיבה זיבה כו' ומשני בלידה יבשתא והולד הוציא ראשו חוץ לפרוזדור דמטמיא משום תורת לידה ע"ש, והך אוקימתא הוה דלא כהלכתא, דהא קי"ל אין פתיחת הקבר בלא דם, וא"כ לא משכחת לה לידה יבשתא כלל (עיין בהג"מ פ"י מה' א"ב ה' א') ואמאי לא מוקי הש"ס כה"ג [דתהוי לכ"ע] שילדה בנפילת המקור, דהשתא משום הדם לא מטמיא, ומ"מ פשיטא דהולד כשהוציא ראשו חוץ לפרוזדור, האשה טמאה משום לידה, אף שהי' לה אז נפילת המקור אין שייך ללידה ודוק, ומדלא משני הש"ס הכי משמע דליתי' ליסוד זה ולעולם דם היוצא מהאשה מטמא אותה מתורת ראי' אף בנפילת המקור ודוק, ובפ"ק דנדה (י':) מוקים הש"ס ימי מניקתה עולין לה לימי עבורה בלידה יבשתא והיינו נמי דלא כהלכתא דהא קי"ל א"א לפה"ק בלא דם] וקשה אמאי לא מוקים לה בכה"ג שילדה בנפילת המקור [ופשוט דכשאינו דרך ראי' שאין האשה מתטמאה, ודאי דאינו סותר העונות ודוק] אע"כ דלא שנא, וצע"ג בכ"ז, ומ"מ לנ"ד אם בלתי אפשר בשום פנים לעשות תיקון הטבעת [כמו שכתבתי לכת"ר במכתבי הקדום] הנני מסכים להיתירא מכח שהיא זקינה ופסק כבר וסתה כמ"ש כת"ר וגם שדם ראייתה עתה בנפילת המקור משונה כמו שהזכיר כ"ת ונראה בעליל שדם מכה היא [והיינו מכתה עקירת ונפילת המקור]. הכ"ד הדו"ש וש"ת העלוב יחיאל העליר במוהר"ר אהרן זללה"ה חופ"ק הנ"ל סימן נח סוואלק עוד לו בענין האמור.

בזו השעה קבלתי מכתבו, אשר כתב כת"ר שי' [לדחות הפקפוק שהעירותי על המתירין ראיי' בנפילת המקור] דיציאת דם דרך דופן היינו נמי שהדם יוצא דרך המקור ואח"כ הוא מתעקם ויוצא דרך דופן, הנה אירע לי בענין זה דבר נפלא כי היום הביא לי אחד למכור ס' מעשה טובי' עיינתי בו דרך העברה רגעים אחדים, ומצאתי שביאר ענין יציאת ולד דרך דופן שנזכר בש"ס בכ"מ [ומובן שהוא הענין ליציאת דם דרך דופן, דבחדא מחתא מחתינהו בש"ס] כי נודע הוא לחכמי הרפואה, ומשם בארה, דאין נוגעין במקור כלל אדרבה נזהרין הרבה שלא לפגע בו, למעלה ממנו חותכין א"כ אין זה ישוב לקושייתי [מהא דאיצטריך למעוטי מטומאה דם שיצא דרך דופן], שהרי לא הלך הדם דרך המקור ואח"כ נתעקם, רק הדמים במקור הם ומ"מ יציאתם הי' דרך דופן הנחתך, ולענין הדין כבר הודעתי דעתי העני' להקל מצירוף כל צדדי ההיתר של אשה זו, וביותר שהרי הראב"ד והרז"ה בס' בעלי הנפש נחלקו אי רוב דמים טמאים באשה או לא, דעת הרז"ה דלא אמרינן רוב דמים טמאים ע"ש, ומדברי התוס' יש לדקדק שמטין לדעת הראב"ד שכתבו (נדה י"ז ד"ה ודם) להכריח דבעלי' איכא ג"כ דמים טמאים, דאי אין בעלי' מד' מיני דמים טמאים א"כ דם שבפרוזדור אמאי הוה ספק, נחזי אי הוה מד' מיני דמי' אי לא, ודוחק לומר דמיירי בנאבד עכ"ד, הרי מבואר דעכ"פ הוה ניחא להו לאוקמה בנאבד, ומחזקינן לי' כטמא אם הוא מן המקור, ולא אמרינן כיון דנאבד יש לנו ספק אחר דילמא דם טהור הי', ע"כ דסבירא להו כהראב"ד דרוב דמי המקור טמאים ודוק. ויש לענ"ד סמוכין לדעת הרז"ה מהירושלמי (פ"א דנדה ה' א') דשקיל וטרי בדקה ומצאה ספק, פי' דם שהוא ספק אם הוא טמא או טהור אם מטמאה מעל"ע, ואם איתא דרוב דמים טמאים באשה א"כ בספק דם הוה לן למיזל בתר רובא, כבכל דוכתא, ע"כ דלא אמרינן רוב דמים טמאים ודוק:

מ"מ אין לצרף זה לשום ספק להקל מצד עצם הדמים, אך בנ"ד שהדם משונה ממה שהיתה רגילה לראות [בעת שהיתה רואה כשאר נשים] וגם כי זקנה היא שדעת הרבה מהפו' להקל בכה"ג, מכל הני טעמי הסכמתי עם כת"ר להתירה לבעלה, והמקום יהא בעזרינו לכוין האמת, ואל יצל מפינו דבר אמת, היא החותמת. ידידו דו"ש וש"ת באהבה העלוב יחיאל העליר הנ"ל:

תוכן העניינים

שות עמודי אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה