שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר
שו"ת עמודי אור - סימן נה
סווואלק כתב בהג"א (פ"ה דע"ג סי' ל') כל דבר שבמנין אפי' באלף לא בטיל, ואם אותו דבר אסור בהנאה ימכר הכל לעכומ"ז חוץ מדמי איסור שבו, ואם נחתכה בחתיכות דקות בקדירה בטילה כו' ואם הוא חתיכת נבילה שמותרת בהנאה א"צ לזרוק כלום לחוץ, אך אם של ישראל אחר הוא יפרע לו דמים, ויש להסתפק כמה דמים יפרע לו אם דמי חתיכת נבילה כמו שהיתה שוה קודם שנתערבה, שהיו דמיו מועטין או כפי שהיא שוה עכשיו אחר התערובות, שדמיו כשאר החתיכות הכשירות, והן ביוקר כמובן:
ונלענ"ד שיש לברר דבר זה מהירושלמי תרומות (פ"ה ה' ג') תני סאה תרומה שנפלה למאה אומר לכהן ולא דמי עצים אני חייב לך טול לך דמי עציך, והוא אומר לו וכי סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה שמא אינה מדמעת את הכרי ועצים מדמעין את הכרי, ולא סופך מיתנינה לכהן חורן, והוא נותן לו דמי עצים, מאי כדון נותן לו דמי עצים והשאר יחלוקו, חד בר נש אפי' שעורין גו חטין אתא עובדא קומי ר' יהודה בר שלום ואמר יתן לו דמי שעורים והשאר יחלקנה, פי' דהיינו ממש כנ"ד שנפלה סאה תרומה טמאה [כפי' המפרש] לתוך מאה חולין, דהשתא הותרה התרומה טמאה, ובעל החולין טוען שישלם לבעל התרומה רק כשיווי התרומה טמאה, דהיינו דמי עצים, דהא להסקה הוה קיימא, לפי שתרומה טמאה מצוותה בשריפה, ואי אפשר ליהנות ממנה אלא בשעת שריפתה ומזה סיוע לדעת התוס' (ביצה כ"ז: ובשאר מקומות) דתרומה טמאה מצותה בשריפה, אבל לדעת רש"י דשריא לאתהנויי מינה להאכילה לכלבים וכדומה, תמוה האיך קרי לי' הירושלמי דמי עצים, ובמ"א כתבנו עוד מזה בעה"י] והכהן טוען הא עצים לא היו מדמעין את מה שנופלים לתוכה, ועוד ס"ל להירושלמי דהא קי"ל תרומה עולה בא' ומאה וצריך להרים, והסאה שמרים נעשית תרומה, וכשנפלה תרומה טמאה לתוך חולין טהורין, נאכלת, נקודים או קליות כו' ועי' ר"ש וש"מ דתיקנו כן משום גזל השבט, ס"ל להירושלמי דאם נפלה תרומה טמאה שיש לה בעלים לתוך חולין טהורים, אם באנו לדון על התשלומין מצד הבעלים הי' צריך ליתן [לכאורה] דמי תרומה טמאה, דהיינו דמי עצים, אלא דמ"מ תקנת חכמים בכל מקום להרים, גם זה צריך לקיים, וירים אח"כ סאה אחת, והיא נעשית תרומה, כדין כל שאר המרים תרומה העולה בק"א, אלא שזו ימכרנה לכהן [בשווי תרומה כמבואר] שהרי כבר שילם לבעלים, ועתה בנידון הירושלמי הבעלים טוענים שישלם לו דמי עצים, והכהן טוען, חדא דהא תרומה טמאה אוסרת ואינה נחשבת עצים לבד, ועוד הא סופך מיתננה לכהן חורן לקיים ההרמה שתקנו חכמים, וא"כ תננה לי, ומסיק כיון שהשבח שהושבחה התרומה שנפלה היתה מבין שניהם, שהתרומה של כהן, והחולין של הבעלים הועילו לתוספת שהוסיפוה עתה הסאה בשווי', א"כ הרי הם כשותפים, לכך ישלם לו דמי עצים שזהו קרן של הכהן, והשאר יתרון השבח יחלוקו, ומייתי עלה בחד בר נש שנתערבו לו שעורים גו חיטין [נלענ"ד דתרווייהו חולין הוו, אלא שעתה ביחד נמכרים גם השעורי' בכלל החיטים, והקונה לא ינכה ויפחות בשביל השעורים] ופסקו כן שיקבל דמי שעורים והשאר שהושבחו יחלוקו, ולפ"ז בנ"ד נמי ישלם לבעל חתי' נבילה דמי חתי' נבילה, ומה ששוה עתה יותר יחלוקו כנלענ"ד: