אור ברסלב
שות עמודי אור שו"ת עמודי אור - סימן נ

שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר

שו"ת עמודי אור - סימן נ

שו"ת עמודי אור - סימן מט

עוד בענין הג"ל:

א הנה הגיע לידי ס' אבני מלואים ובתשובות שבסוף הספר נשא ונתן בסוגיא דגיטין, וכתב קצת מעין מה שכתבנו ע"ש, אך מה שהשיג שם על פירש"י ודעתו דגם בעבד אין השור נסקל עד שימות, אין בכל דבריו הכרע לדחות דברי רבן של ישראל, ומה שהביא מפרש"י (בב"ק מ"ב:) ודברי הש"מ דעיקר הלמוד שם בב"ח דאין כופר משתלם אלא לאחר מיתה, היינו משום דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת, אתקיש מיתת בעלים והכופר, למיתת השור, והשור אינו נהרג עד שימות, וכן בעבד נמי השור אינו נהרג עד שימות, וממילא אין משלם נמי שלשים שקלים עד שימות, ולפי דעתו מיתת השור מסברא ידעינן דאינו נהרג עד שימות כמו שהביא שם דברי רש"י דמוהמית ליכא למילף דאיכא למימר כיון דאמדוהו למיתה והמית קרינן בי'] והך סברא איתא נמי במיתת שור שהמית את העבד, והנה אף לדבריו הלא הפרש גדול יש בין כופר לשלשים של עבד, דגבי כופר כתיב השור יסקל וגם בעליו יומת אם כפר כו', הנה הקדים הכתוב מיתת השור לתשלומי הכופר, וכיון דילפינן מסברא דשור אינו נהרג עד שימות, ממילא ליכא גם כפר [המאוחר בקרא] עד לאחר מיתה, אבל גבי עבד כתיב בהיפוך כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו והשור יסקל, אפי' נאמר מסברא דסקילת השור לאחר מיתה דוקא, מ"מ אין לנו הכרח שלא ישלם הקנס [המוקדם בפסוק לסקילת השור] משאמדוהו למיתה, והא דאמרי' (ב"ק מ"ג.) כל זמן שאין השור בסקיל' אין משלם קנס, היינו אם הוא בענין שיפטור השור לגמרי, אבל איחור סקילתו אינו מעכב תשלומי הקנס, וגם הא לית הלכתא כההוא מ"ד: (ב) ומה שחמה בדברי רש"י שהם סותרים זא"ז דלענין כופר כתב שוהמית מתפרש משאמדוהו למיתה, ולענין קטלא דשור כתב דשור אינו נהרג עד שימות דכתיב והמית, לענ"ד מיושב יפה בפשוטו, דלענין קטלא כיון דכתיב והמית בעינן מיתה ממש, משא"כ לענין כופר שהוא דמי הנהרג אליבא דהלכתא, מסתברא דמשעה שאמדוהו למית' הא אין לו דמים ומההיא שעתא מתברר חיוב דמי' (ועי' תוס' ב"ק מ"ג. ד"ה מאי לאו ודוק) לכך מסתברא לדרוש והמית דמשעה שאמדוהו למיתה ישלם כפר ודוק. והנה כתב עוד בא"מ שם דאם סיכן עבד וקודם שעמד בדין שחררו רבו אין לרבו בקנס, ומדמה לה להא דקי"ל (כתובות מ"ג) בנערה שבגרה דאין לאבי' בקנס, משום שיצאת מרשותו, והכי נמי כיון שיצא העבד מרשותו שוב אין לו קנס, דבר זה צריך ראי' גדולה, ומה שנסתייע מבוגרת הא התם מקרא נפקא לן עי' תוס' כתובות (ל"ט. ד"ה מה) ובפני יהושע שם, ואדרבה הא חזינן דבנשאת דג"כ נפקא לגמרי מרשות אב, מ"מ גמר לה הש"ס דאין לאבי' בקנס מבגרות ע' תוס' שם ובפרש"י, הרי חזינן דלאו סברא פשוטה היא לכל הקנסות לומר דכיון דנפק מרשותי' קודם העמדה בדין שוב אין לו קנס, אלא בעינן לימוד לזה, ובלא לימוד מקרא אמרינן דמה שהגיע לו בהיותו בעל הקנס, לא הפסיד אף אחר שיצא מרשותי', וכן הוא בעבד, אין לומר כן מסברא, והיותר תמוה דהא הרמב"ם פסק שם דאם בגרה או נשאת אפילו בושת ופגם דממונא נמי פקעי מרשות האב, ע"כ אם כן גזה"כ הוא, ואיך ילמוד מזה לעבד, ובאמת הש"ס מחלק שם לר"ש דבעי גביי' בשעת חיוב, בין עבד לאונס ומפתה, אבל עכ"פ לדידן נמי ליכא למילף מהתם, וע' ר"ן שם ר"פ נערה ודוק:

ג ומה שדקדק שם הא"מ הא דמשני רבא ראוי ליטול ואין לו ופרש"י ראוי ליטול אם הי' לו יורשים ואין לו משום דאין לו יורשים דלמאי נ"מ הוא מאי דראוי ליטול כיון דאין לו [ומה שהכריח מזה [לפי דבריו דקנס של האדון לא שקיל אם שחררו] דטריפה מוליד ומשכחת בי' יורשים, כבר דחינו זה בטוב טעם דלא מוכח מידי, דדלמא מיירי שסיכנו בלא טריפות] ולענד"נ בזה מרגניתא טבא, דהא מבואר בסוגי' דב"ק (מ"ג.) דהיכ' דליכ' כופר משלם דמים והתוס' שם (ד"ה מאי לאו) כתבו דבכמה דברי' תשלומי כופר קיל מדמים, וכתבו שם עוד דאי הוה אמרי' כופר שלם אמר רחמנ' ולא חצי כופר נ"מ נמי לזה, דאי דמי' הוא משלם גם חצי דמים כפי חיובו, ולענ"ד דבריית' זו דגיטין אתיא לאשמעי' דבחצי עבד וחצי ב"ח איכא חיוב חצי כופר, ולא אמרינן בזה כופר שלם אמר רחמנ' ולא חצי כופר, [ואי הוה מיפטר מכופר הי' משלם דמים] דהכא כופר שלם הוא כפי ענינו, שרק חצי הוא ב"ח ובר כופר, וכל חציו הוא מתחייב, והנה נלענ"ד עוד נפקותא בין כופר לדמים למאי דקי"ל כופר אין משתלם לאחר מיתה, א"כ אם סיכן גר שאין לו יורשים ואמדוהו למיתה אלו לא הי' בו דין כופר הי' מתחייב בדמיו, ויכול הגר לתובעו דמי' כשהוא בחיים עדיין, דלא גרע מדמי שאר חבלה, ואמרינן נמי (ב"ק פ"ה:) חרשו נותן לו דמי כולו, והכא נמי הי' יכול לתובעו בעצמו דמי כולו, אבל כיון דבר כופר הוא, וכופר אין משתלם אלא לאחר מיתה, לא מצי תבע מחיים כלום, [ואחר שימות ממילא אין מי שיתבע] נמצא שחיוב הכופר הראוי להיות כפי הדין, גרם להמוכה מכת מות] הפסד, שאין לו כלום, והיינו נמי ממש הא דקאמר הש"ס בחציו עבד וחציו ב"ח דדינו הוא דבעל השור בר חיוב כופר הוא היינו חצי כופר חייב לשלם ליורשי', וכיון שהוא ראוי ליטול כופר אם הי' לו יורשים ואין לו פי' בפשוטו דלכך אין לו לעצמו עתה כלום, דחצי דמיו נמי לא שקיל אפי' סיכנו והוא עדיין בחיים:

תוכן העניינים

שות עמודי אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה