אור ברסלב
שות עמודי אור שו"ת עמודי אור - סימן מח

שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר

שו"ת עמודי אור - סימן מח

שו"ת עמודי אור - סימן מז

הלוסק בדין נחתך הרגל:

א בדעת הרמב"ן הביאו הרא"ש (פ' בה"מ) דנחתך השוק כשירה, כשאינה בצומת הגידין, ואם נחתך בצומת הגידין טריפה, ודעתו ז"ל, דאם נטרפה בחתיכת הצומות הגידין אם חתך אחר כך כל הרגל למעלה מצומת הגידין בעצם זה, הדרא ומתכשרא, וקשה לענ"ד מסוגיא דב"ק (מ"א.) דשקיל וטרי הש"ס לתרוצי קושיא דכי מאחר דמתם קטלינן לי' מועד היכי משכחת לה, ורב אשי נמי דחיק התם שנוי, והא איהו גופי' ס"ל (סנהדרין ע"ח.) דשור טריפה שהרג פטור דכמיתת בעלים כך מיתת השור ע"ש, וא"כ משכחת לה שנחתך רגל השור בצומת הגידין בנגיחות הראשונות, לכך לא נהרג, ושוב ניתקן בנגיחה רביעית שנחתך למעלה מצה"ג, דהשתא חזר להכשירו ובר קטלא הוא, נמצא הוא מועד ובר קטלא מהשתא [ואחי הרב כו' מו' ישראל נ"י השיב לי דנראה לו דבכה"ג שיש תקנה להטריפו' לא מקרי גברא קטילא, וה"ה השור מתחייב מיתה בטריפות כזו, ולענ"ד פשוט אשר בשעה שהוא טריפה אין חלוק כלל בין טריפות זו לשאר טריפות, ועוד כי מי יכפנו לתקן עצמו לבא לידי חיוב, גם העדים אם הוזמו עליו פטורים, דגברא קטילא בעו למקטל שמא לא יתקן עצמו וה"ה לענין השור, שהרי אין הפרש כלל כמבואר בסוגיא שם, ולא עוד אלא דלענ"ד אפי' הי' מתקן עצמו קוד' שהעמידו בדין הי' פטור ממיתה דהא לא התיר עצמו למיתה בשעת מעשה, שהיו חסר התיקון עי' היטיב סנהדרין מ"א, ובתוס' שם (ד"ה באשה וד"ה לאוסרה) וממילא גם העדים פטורים, דהוה עדות שאי עתה יכול להזימה, וכל דין זה הוא כמו כן בשור כמבואר] ואולי יש לומר על דרך שכתבו התוס' בב"ק (כ"ד:) ד"ה במכירין דאף לענין שורים אם נגח שורים של הפקר וכדומה [או אפי' נגח שורים של בעליו עצמו] כיון דלא מיחייב תשלומין עלייהו, אינו נעשה מועד בנגיחתן, הכי נמי מנגיחות שעשה בהיותו טריפה דלא מיחייב עלייהו, לא הוה מועד לגבי חיובא ודוק, ואע"ג דשנויי דשני הש"ס התם [ודחי להו] נמי כה"ג הי', שנגח ג' פעמים שלא בחיוב, הא באמת דחי להו הש"ס [ואין לבנות דיק מדשני הני שינויי ולא כה"ג שכתבנו, דחד גוונא נקט] ולפי האמת אין מקום גם לאוקימתא זו, מהאי טעמא שכתבנו, כיון שלא הי' מתחייב על מה שהמית בעודו טריפה לא אייעד בהכי ודוק:

ב ויש לי להעיר לענ"ד בדברי הפו' שנסתפקו בסוגיא דחולין (ע"ו.) דקתני מן הארכוב' ולמט' כשיר' מן הארכוב' למעל' טריפ' [לכל א' מן השיטו' באיזה ארכוב' מיירי אם בתחתונ' או באמצעית,] דרישא משמע דארכוב' עצמה טריפה, ודוקא למטה ממנה כשירה אם נחתכה, וסיפא משמע דוקא מן הארכובה ולמעל' טריפה, הא בארכוב' עצמה כשירה והחמירו מספק, וענין ארכובה פירשוה הפוסקים ז"ל לפי ענין הדבר שדנין בה הטריפות אם בטש"כ או שהדין על מקום החתך עצמו, ע' בש"ע ואחרונים ז"ל (סי' נ"ה) והנה בערכין (י"ט) אמרינן שהאומר משקל רגלי עלי שיעורה עד הארכובה והיינו נמי לדעת הפו' כל מר כדאית לי' באיזה ארכובה מיירי ופשוט] וקי"ל (נדה נח:) כל מקום דתנו רבנן עד היינו לחומרא היכא דעד ועד בכלל הוה חומרא כן כוונתם ז"ל, וא"כ ע"כ עד הארכוב' וההפסק עצמו בכלל רגלו הוא, ובעי למיתב כשיעור הרגל וההפסק, וכפר"שי שזה תלוי בלשונו ונכלל בכלל רגל, ובתמורה תניא דס"ל לר' יהודה דהאומר רגלה של זו עולה אין כולה עולה, וכיון שנתבאר דלשון רגל כולל עד הארכובה ועד בכלל, התם נמי ע"כ כך הקדיש עם הארכוב', והא אמרינן התם דמודה ר' יהודה שאם הקדיש דבר שעשה אותה טריפה דפשטה קדושה בכולה, וא"כ באומר רגלה של זו עולה ע"כ לא מיטרפה בנטילתה, והרי הוכחנו דהתם ע"כ ההפסק עצמו בכלל, ומוכח דלא מיטרפה בהכי, ואולם התוס' בנדה (כ"ד. ד"ה עד) כתבו דלענין עד הארכובה לא שייך כללא דכל שעורי חכמים להחמיר ע"ש ודוק וצ"ע:

תוכן העניינים

שות עמודי אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה