שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר
שו"ת עמודי אור - סימן לז
וואלקאוויסק נסתפקתי למאי דקי"ל ליטול הלולב ומיניו ולא יהא בהם דבר החוצץ, כמבואר בש"ס וטוש"ע א"ח (סי' תרנ"א) ועי' ביאורי הגר"א שם (ס"ק כ"ב) דאפי' על מקצת חוצץ עש"ה, מעתה יש לשאול אם הלולב לח מחמת המים שהוא ניתן בהם, אי הוי חציצה, או לא:
והמביאני לידי ספק זה שהרי הש"ס והפוסקים דימו חציצה זו לחציצת כלי שרת ובגדי כהונה, עיין עליהם, והמ"למ (פ"ב מה' עבודת יוה"כ ה' ב') כתב בפשיטות שמים שעל בשרו בעלותו מטבילתו הוה חציצה לענין בגדי כהונה ע"ש, ולכאורה הכא נמי דכוותה. [ומופלג אחד רצה להוכיח מסוגיא דסוכה (ל"ו:) דאמרי' שם שהאתרוג מתכשר ע"י מי הלולב משמע שהמים עודן עליו בשעת נטילה, אמנם לענ"ד אין זה הכרח דאפשר במקום אחיזתו נגוב הוא, וכ"כ התוס' שם שהמים מנטפין על האתרוג ע"ש, משמע מנטפין מלמעלה עליו ודוק]:
אך לענ"ד דברי המ"למ תמוהין, דהא מבואר בסוגיא דזבחים (כ"ד:) דדרשינן שלא יהא דבר חוצץ בין רגלי הכהן לרצפה, כמו שפוסל חציצה בכלי שרת, ופירשו שם התוס' כל"ש היינו בגדי כהונה ע"ש, א"כ מבואר דחציצת הרצפה וחציצת בגדי כהונה שוין הן, והלא בזבחים (ל"ה:) מבואר שאפילו דם [דסמיך] לח לא הוי חציצה בין רגליו לרצפה, וכ"ש מים, ודון מינה נמי לענין בג"כ דמים לא חייצי, ומה שלמד זה המ"למ מרוח שחוצץ בבגדי כהונה אין הדמיון מבורר כלל, שאני התם שהם מופרשים מהבשר ע"י הרוח, משא"כ במים שהגוף לח מהן הבגדים נוגעין בבשרו: