אור ברסלב
שות עמודי אור שו"ת עמודי אור - סימן לב

שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר

שו"ת עמודי אור - סימן לב

שו"ת עמודי אור - סימן לא

סווואלק בדין שמחת יו"ט:

א הנה הארכנו בדקדוק הסוגיא אם נשים חייבות בשמחה, וראיתי בירושלמי (חגיגה פ"א ה' ב') אברייתא דחשיב התם חלוקים שבין ראי' חגיגה ושמחה ר' יוסי בעי ולמה לין אמרין כל שהוא חייב בראי' חייב בשמחה ויש שהוא חייב בשמחה ואינו חייב בראי' נשים חייבות בשמחה ואינן חייבות בראי', הרי דפשיטא ליי להאי מ"ד דנשים חייבו' בשמחה, ואולי יש לדחות דה"ק הא עכ"פ אשכחן חילוק שמחה לראי' דהא לכ"ע אשה בעלה משמחה, וא"כ יש על הבעל חיוב לצרפה לשמחה, משא"כ בראי':

וראיתי להתוס' (חגיגה ו': ד"ה יש) שכתבו [אברייתא זו דתני חלוקי ראי' חגיגה ושמחה] ובתוספתא גרסינן שהשמח' יש לה תשלומין כל שבעה ולא בשתיהן ושמעתא שלנו דלא גרס לי' סבירא לי' דגם באינך יש להן תשלומין ולא קאמר יש בשתיהן [ראי' וחגיגה] שצריכין שיעור [מעה כסף ושתי כסף] משא"כ בשמחה דאימא אף שמחה יש לה שיעור עכ"ל, והנה פתח דבריהם תמוהים כאשר תמה הט"א בא"מ היכי שייך לומר שמחה יש לה תשלומין כל שבעה, הא חיובה נוהג כל שבעה, כל יומא אית בי' חיובא בפ"ע, ועוד תמוה לשונם שכתבו ושמעתא שלנו ס"ל דגם באינך ראי' וחגיגה יש להן תשלומין, מה שייך לתלות בשמעתא שלנו דבר שהוא מנוי' וגמורה שנוי' בלי שום חולק שראי' וחגיגה יש להם תשלומין, ומאן הוא דלא סבר לה, וביותר תמוה דבתוספתא לפנינו תני שמחה נוהגת באנשים ונשים [פשיטא לה ג"כ דנשים חייבות מצד עצמן בשמחה וכמש"ל] ונוהגת כל שבעה משא"כ בשתיהן וגירסא זו נכונה ופשוטה מאוד, דודאי היינו החילוק הפשוט שחגיגה וראי' אין חיובם ברגל אלא פעם אחת, משא"כ בשמחה שנוהגת כל שבעה, והנלענ"ד שטעות סופר בתוס' וגרסינן בהו כבתוספתא שהשמחה נוהגת כל שבעה, והתוס' תירצו דהא דשמעתא דידן לא הזכירה חלוק זה סבירא לי' דמשום הכי אין לחשבה כל כך. דהא עכ"פ אשכחן גם בראי' וחגיגה קיום מצותן כל שבעה, דגם באינך [ראי' וחגיגה] יש להן תשלומין, וא"כ אשכחן בהו שיתקיימו כל שבעה, ולהכי לא חשיב הש"ס חילוק זה, וזה ברור לענ"ד בדבריהם ועיין בק"ע בירושלמי שם: (ב) אולם מ"ש התוס' לענין שיעור גבי שמחה, בירושלמי שם רב חונא אכל פשוט כל שבעה, ותמה המפרש שם מה ענינו, ולענ"ד פשוט ביאורו דרב חונא חשיב חלוק אחר שבין ראי' לחגיגה ולשמחה, דהני יש שיעור לקרבנותיהן, וכאן שהשמחה ג"כ בשלמים, מ"מ די אם אכל פשוט [שם מטבע כמוזכר בכ"מ פשיטי, זוזי פשיטי וכדומה] כל שבעה ויוצא בזה ידי חובתו, ודין אמת הוא דליכא כאן שיעור ודין ממון כלל, דהא אמר התם דיוצא ידי חובת שמחה בין בדבר שהוא משלו בין בדבר שהוא משל אחרים, משא"כ בראי' וחגיגה שאין באין אלא משלו והתם שייך שיעור ממון:

ובתוספתא שם ישראל יוצאין י"ח בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה כו' נזיר יוצא באלו בין בשלו בין בשל אחרים ובלבד שיאכל מן הזבח כל שבעה, עיין מפרש שם שנדחק מה הוצרך לשנות דין הנזיר, ולענ"ד צ"ל באילו ביו"ד והוא איל נזיר, יוצא בו י"ח שמחה, בין בשלו בין בשל אחרים קאי אכולהו מיני שמחה דתני לעיל, ואהא מסיים ובלבד שיאכל מן הזבח שאין שמחה המובחרת כמצותה מה"ת] אלא בבשר קדשים, והגר"א ז"ל היפך הגירסא ע"ש שנראה שגם הוא ז"ל הבין הגירסא באלו, ולענ"ד פשוט כמ"ש ודוק:

תוכן העניינים

שות עמודי אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה