שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר
שו"ת עמודי אור - סימן לא
סווואלק שפעת ישע ושלום לכבוד הרב המאה"ג החריף המופלג השלם במעלות ומדות י"א כו' כ"ש מוהר"ר אליהו מרגליות האב"ד דק"ק פראראשלא: (א) על דברי תורה אשר העיר, מה שרצה לחדש בנדרים (ל"ו.)
[בישוב תמיהת הגאון רבינו עקיבא ז"ל] דבחטאת חלב דמייתי הבעל בשביל אשתו לא בעינן דעת האשה וסגי בידיעת הבעל, אינו נלענ"ד כלל, דבחטאת כתיב או הודע אליו חטאתו ובעינן דאתידע לי' להחוטא [וגם בעינן וידוי] ומה תועיל לזה ידיעת הבעל, וגוף חיוב הבעל להביא קרבנות אשתו כתבו הרבה מהפו' דתקנתא דרבנן היא, ומתנאי כתובה, ואיך תועיל ידיעתו לענין קרבנה, ואם יאמר דאחר שנתודע לה סגי בדעת הבעל להפרשת קרבנותי' זו מנין לנו, כיון דעכ"פ לא דמי למח"כ, והא בשבת (ע"א:) פליגי אמוראי אי ידיעות מחלקות לחטאת, או הפרשות מחלקות ואיך אפשר שתחלק הפרשת הבעל חיוב קרבנותיי, וע' תוס' ערכין (כ"א: ד"ה מאי) כתבו כן בפשיטות ויש להביא גם ראי' נכונה לזה, ממתניתין דכריתות (כ"ג.) דפליגי ר"י ור"ש אם שנים מביאין חטאת אחת ואמר ר' יוסי כל חטאת שהיא באה על חטא אין שנים מביאין אותה, מבואר דכללא הוא, ושם (ז':) אמרינן דבמח"כ לחוד מודה ר' יוסי דמייתו ומתנו, ואם איתא דבעל מביא חטאת חלב בשביל אשתו בידיעתו לבד, משכחת לה חטאת חלב באה משנים דרך תנאי, כגון שאכל הוא ואשתו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן, דהשתא תספיק ידיעתו לחטאת דרך ממ"נ אם בגינו מקרי הודע, או בגין אשתו [כיון דאיסור אחד מסופק בין שניהם] וביותר דע"כ לא מתוקמא גם מילתי' דר"ש אלא בחטאת חלב דמייתו נשים, או עכ"פ אחד מהם אשה, שהרי התוס' בפ"ק דכריתות (שם) הקשו האיך מייתו שנים חטאת הא בעינן סמיכה, וא"א לסמוך שניהם, דמאן דאינו בר קרבן עביד עבודה בקדשים, ובכמה מקומות נדחקו ביישוב קושיא זו ולזה ההכרח לומר דמיירי בשתי נשים או איש באיש ואשה, דהשתא ממ"נ יכול האיש לסמוך דאם הוא החוטא, א"כ קרבנו הוא, ושפיר סומך עליו, ואם אינו קרבנו א"כ הקדשו לשם חטאת לאו כלום הוא כיון דאינו מחויב חטאת, כמבואר (נדרי' ו'.) והרי הוא חולין, ואח"כ תקדישנו האשה אחר סמיכתו, [ומשום חולין בעזרה ליכא [היינו עד שעה שתקדישנו האשה] דהוה רק ספק דדילמא כבר הוא קדוש, שהוא החוטא, ובכה"ג דיקדישנו אח"כ בודאי לכ"ע דרבנן הוא, ולדעת רוב הראשוני' גם איסור דרבנן ליכא בכה"ג, עי' מ"למ מה' שחיטה ה' ג' ודוק] וכיון דע"כ גם לר"ש מיירי עכ"פ שא' אשה, א"כ לא הוה לי' לר' יוסי למיכלל כללא פסיקא דאין שנים מביאי חטאת, דהא באיש ואשתו שפיר מייתו, אע"כ דידיעת הבעל לא מהני כלל לקרבן האשה:
ב ואשר הביא מעכ"ת ההיא דנדרים (ד':) דפריך הש"ס הרי חטאת יולדת דלא אתיא לכפרה ועבר עלה משום בל תאחר, ודקדק מעכ"ת מדקאמר ועבר ש"מ שהבעל עובר, שהוא עיקר בעל הקרבן, הנה בתשו' ש"א (סי' ס"ו) הוכיח מזה דאשה איתא בשמחה וקרינן בה ובאת שמה והבאת שמה עיין (ר"ה ו':) מדעברה בב"ת ע"ש [ואביי פסיקא לי' דכיון דמחייבה בשמחה קרינן בה ובאת שמה, וכתבו התוס' שם דה"ה לזקן וחולה ומי שאין לו קרקע כו', מבואר דכל הני חייבים בשמחה, ומזה אוסיף תימה על התוס' ריש פסחים שכ' שריב"ב לא עלה לרגל לפי שלא הי' לו קרקע, ואכתי איך ביטל שלמי שמחה ועי' צל"ח שם שכ' דמפסח נפטר שהי' בדרך רחוקה, אבל כ"ז אינו מיישב הקושיא משלמי שמחה ועי' פסחים (כ'.) משלחין אחד שהם לדרך רחוקה ולא חייש לשלמי שמחה, התם הוה לתקנת הצבור, סגי שישמח בשאר מיני שמחות, אבל מריב"ב קשה ודוק אכמ"ל] ובק"א שם בשם הגאון מ"ו שאול ז"ל דחה דהש"ס קאמר דהבעל עובר כיון שעליו חיוב קרבנותי', [ומה שכ' שם בעל ק"א לדחות זה, דאע"ג דחיובא על הבעל מ"מ לא עדיף מיורש דמסיק הש"ס בר"ה שם דלא עבר בב"ת דאיהו לא נדר, אע"ג דמביא קרבן אביו, ה"נ הבעל לא יעבור, דהא הוא לא נדר, ומ"ש שם לדחות דהבעל כיון שקיים נדרי אשתו הוה כנדר, שגה בזה, הא הש"ס בקרבן לידה מיירי, דלא נדרה כלל] אין זה עולה כלל, דיורש ליכא עליו חיובא כלל רק נכסי המת רמי חיובא עלייהו, שפיר קאמר הש"ס, הא לא נדר, ולא שייך חיובא עליו, אבל בעל דחיובא עלי' רמי שפיר קאי בב"ת, וביותר דהא אמרינן שם בר"ה דתרי קראי איתנהו בלאו דב"ת חד אמר ולא אפריש, וחד אפריש ולא אקריב, וא"כ כשהפריש הבעל קרבנותי' שפיר קרינן בי' כי תדור כו' דנדרו הוא, דע"י קדושת פיו נקרא שמו, [ולא דמי ליורש דמנכסי המת באה קדושתו] ושייך ע"ז בפשיטו' ב"ת בבעל ודוק] מ"מ אין זה ענין לסברת מעכ"ת דביולדת דרמי קרא חיובא עליו ודאי עבר בב"ת:
ג ובגוף ראיית הש"א יש לדחות לענ"ד דהא מבואר בר"ה דברגל אחד נמי שייך ובאת שמה והבאת שמה כדאמרינן דעובר עלה לכ"ע בעשה ברגל ראשון] ולפ"ז למאן דס"ל פסחים (ע"ט:)
דנשים בפסח חובה, א"כ שפיר קרינן בה ובאת שמה והבאת וישנה בב"ת, והא דבעי עלה הש"ס (בר"ה שם) אם אשה איתא בב"ת, היינו למ"ד נשים בפסח רשות, וביותר דע"כ הא דקאמר הש"ס דבאשה איכא למימר דאינה בב"ת משום דלא מחייבה בביאה ולא אמרינן בה הא מיחייבה לבא לירושלים לעשות פסח, היינו משום דלעשיית פסח אפשר לה לבא אחר שחיטת התמיד, ואז א"א לה להביא קרבנותי' משום עשה דהשלמה [וכ"כ בט"א בחי' ר"ה ד': ד"ה ור"מ ע"ש] אבל כל זה שייך בנו"נ שלה, אבל חטאת לידתה, הא קי"ל (פסחים נ"ט.) דקרבה בע"פ אחר התמיד לכ"ע, אי משום דאתי עשה דפסח ודחיא עשה דהשלמה, ועוד דהא חטאת העוף היא שאין למזבח אלא דמה כו' ע"ש, וא"כ בחטאת יולדת דאיירי בי' הש"ס בנדרים, ודאי שייך ובאת שמה משום פסח, וא"כ איתא בב"ת אלא שיש להסתפק כיון שאין בה ובאת שמה אלא פעם אחת בע"פ, אי עברה ב"ת בג' רגלים כיון דבשאר רגלים ליכא בה חיוב ביאה, ולכאורה יש להביא ראי' דכיון דמ"מ חד זימנא מיחייבא בביאה, עברה בב"ת בג' רגלים, דהא הט"א בחי' לר"ה (שם) העלה דב"ת דשנה שייך אף באשה ע"ש, ולפ"ז יקשה הא דפריך הש"ס (ר"ה ו':) שנה בלא רגלים היכי משכחת לה, הא איכא למימר דאתא לחייב אשה שאין בה ב"ת דרגלים, ולמה מוקי לה כתנא דלית הילכתא כוותי' ע"ש בסוגיא, אבל אי נימא דבאשה נמי כיון דשייך ביאה דפסח עברה ב"ת ברגלים לחוד ניחא, [ולא ניחא לאוקמה בשאר קרבנותי' שאינם מכשירי' אותה לאכול בקדשי', דבהני ליכא ב"ת משום פסח כמש"ל, דהא ברייתא תני כל הקדשים ודוק] ולא בעי לאוקמה כמ"ד נשים בפסח רשות, דהוה נמי דלא כהילכתא ודוק] ואין לבנות דייק על הא דנקיט הש"ס ועבר לשון זכר, דלפמ"ש ע"כ בה שייך נמי ב"ת [והגאון רבינו עקיבא ז"ל בגליון הש"ס שם בנדרים תמה מאי פריך הש"ס והרי חטאת יולדת דלאו לכפרה אתיא ועבר בב"ת מנ"ל הא דילמא באמת לא עבר, כי היכי דבעי קרא לחטאת נזיר משום דלאו לכפרה אתא, ולענ"ד הדבר מיושב יפה, דהש"ס ס"ל בפשיטות דברייתא דר"ה דתני דבחטאות עוברים בב"ת ולא הוציאה מכללן חטאת יולדת וחטאת נזיר, ש"מ דבכולהו איכא ב"ת, ובתר דשני מר זוטרא דחטאת נזיר לא נפקא מקרא דשאר חטאות לב"ת אלא בעי קרא אחרינא, משום דלאו לכפרה אתא, פריך הש"ס והרי חטאת יולדת דלאו לכפרה אתיא ולית בה נמי קרא בפ"ע [ואי אפשר ג"כ ללמדה לב"ת בב"א מחטאת נזיר כיון דחטאת נזיר גופה מהיקש למדה, הא בקדשים דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בב"א (זבחים נ') למ"ד בתר למד אזלינן ע"ש ודוק] מ"מ גם בה שייך ב"ת, מדלא אפקה ברייתא לחטאת יולדת מכללא דב"ת ש"מ דלא שייך האי חלוק לענין ב"ת ודוק] והמדקדק יראה שלזה נתכוונו התוס' בנדרים שם עש"ה, אלא שביתר דבריהם יש שם חסרון אכמ"ל]:
ד ובגוף תמיהת הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל בנדרים אשר עמד עליו מעכ"ת, דמאי פריך הש"ס שכן מביא קרבן על אשתו שוטה כו' היכי דמי אי דאכלה כשהיא שוטה כו' הא אף אילו הי' במציאות כן היכן נזכר בדברי ר"מ שמביא על אשתו שוטה, דהוא אמר רק שמביא קרבן על אשתו, ומימילא דרשינן ומוקמינן דזאת תורת היולדת לרבות אשתו שוטה, ורבי קרא ביולדת, דהיינו מחוסרי כפרה, ובחלב ליכא ריבוי באמת, ואינו מביא על אשתו שוטה דבעי דעת עכ"ל, ולא הבנתי קושייתו דהא שטחית הסוגיא דר' יהודה מקרא יליף מה"ת חיוב הבעל בקרבנות אשתו, ובהדיא דריש לה בתו"כ מזאת תורת היולדת שהבעל מביא קרבן עשיר על אשתו, הביאה הר"מ והר"ש סוף נגעים ויליף מזה גם לחייבו בשאר קרבנותי' אפילו אכלה חלב כו', ע"ש ברא"ש בפירושו, [ומה שנסתייע מלשון הדיוט היינו להכריע דרשתו או לאשמעינן שמועיל פטור אם פטרה אותו ודוק] והלא כל עיקר מה דדרשינן לרבות יולדת שוטה היינו לבתר דדריש חיוב הבעל בקרבנותי' [מזאת תורת כמבואר] שפיר דרשינן [מהיולדת, כן נלענ"ד ודוק] לרבות שוטה, ומעתה נאמר אי לאו מימרא דר"י דשוטה לאו בר מיקרב חטאתו הוא, מי חלק לנו בין מחוסרי כפרה לשאר חטאות, אדרבה כי היכי דיליף ר"י לחייב הבעל בכל קרבנותי' מדחייבי' ביולדת, הכי נמי נילף מיולדת שוטה דה"ה חטאת חלב נמי קרב עליו, ונימא באמת דלא בעינן דעת גם בחטאת חלב, להכי דחי הש"ס דהא ליתא דהא ר"י גמיר לה הלכתא [אולי ס"ל דזה בכלל שאר דחיות שהחטאת נדחית כמו שמתו ושכיפרו בעלי' או אחר הפרה עיין נזיר כ"ד. ודוק] דשוטה לאו בר איתויי חטאת הוא, ומ"מ לענין חיוב הבעל שפיר גמרינן לי' מיולדת ודוק] ולא משכחת דמייתי על אשתו שוטה, ושוב אמרינן דבעי דעת בחטאת, ושאני מח"כ דגלי בהו קרא, ודוק היטיב: