שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר
שו"ת עמודי אור - סימן י
סווואלק:
ראיתי לבאר השמועה דליבש וליחלב במה שעמעמו עלי', והיוצא ממנה לדינא:
א אמרינן (שבת נ"ג:) ליבש מותר ליחלב אסור, פירש"י ליחלב הוי משאוי שטוענת את החלב בכיס, והתוס' כתבו פי' בקונ' ליחלב שיקבלו את החלב וקשה דהא ודאי משאוי הוא, ולכ"ע חייב כו' עכ"ל, וכבר תמהו כל המפרשים ז"ל שדברי רש"י סותרים, דבמתניתין פי' טעמי' דר' יהודה דאמר ליבש אבל לא ליחלב דס"ל כת"ק דלאו משוי הוא, ומיהו ליבש מותר דמיהדק שפיר וליכא למיחש דילמא נפיל ואתא לאתויי אבל לחלב דלא מיהדק שפיר חיישינן, הרי דס"ל טעמא דאיסורא ליחלב לר"י דילמא נפיל, ובגמרא נ"ג ד"ה בכיס שבדדיהן כו' פירש לקבל חלב הנוטף אי נמי שלא ישרטו דדיהן על הקוצים שהיו דדיהן גסין עכ"ל בפשוטו האי אי נמי הוה כמו ליבש כדשרי לה ר' יהודה בברייתא הכא, וא"כ נקיט רש"י תרתי ליחלב ואיסורי' משום חלבה נוטף, א"נ ליבש, ולענ"ד דברי רש"י נכונים מאוד, ובזה גם הסוגיא מתפרשת יפה, דאין כוונת רש"י כאן על החלב הנוטף לתוך הכיס, אך כוונתו דבעירובין (צ"ח:) שנינו ר' יהודה אומר אף משנתלש רוקו בפיו [משנתעגל ונאסף לצאת, רש"י] לא יהלך ד' אמות עד שירוק [דכיון דלמשדיי' קאי משוי הוא, רש"י] והכא נמי כך כוונת רש"י, דכיון דזולת הכיס הי' החלב ניטף, והכיס אוחז הדד יפה שלא יצא החלב, והחלב כיון דעומד לצאת הרי הוא כרוק שנתלש וחשיב משוי [דוק בלשונו ז"ל שכתב שטוענת את החלב [ר"ל החלב שבדד] בכיס [שעל הדד] והתוס' העתיקו דברי רש"י בענין אחר דוק היטיב] והנה בעירובין שם רמי דר' יהודה אדר"י דהתם (כלים פ"ח) תנן דר"י לא מחשיב רוק משקה [כאלו נחלק ממעין רוקו של אדם] אלא א"כ היפך בו, על מאכל וכיוצא, אז חשיב משקה לעצמו ומכשיר, אבל כשהוא בפיו סתם, אפי' נתלש כל זמן שלא היפך, לא חשיב כדבר בפ"ע, ומשני ר' יוחנן מוחלפת השיטה החליף ר' יהודה שיטתו ויצא הימנה, רש"י] ור"ל משני לה בכיחו שנתלש, אינו חבור לרוק שבפיו [ובירושלמי שם מוקמי לה רב ור' יוחנן בכיחו [כצ"ל שם] ותלי לה בטעמי' דר' יהודה דברוק אפילו נתלש אינו חשוב כדבר בפ"ע, דר' יהודה ס"ל משקה טופח חיבור, וא"כ הרוק שבפיו לעולם חיבור עש"ה ידיק] ופרכינן והתניא ר' יהודה אומר כיחו שנתלש וכן רוקו שנתלש לא יהלך ד' אמות עד שירוק, אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא מוחלפת השיטה, והנה בפשוטו נראה דמחליפינן ההיא דעירובין מקמי מתניתין דכלים, דר' יהודה בעי היפך, ולכך במתניתין דידן כי היכי דלא תסתור למתניתין דכלים פי' רש"י בטעמי' דר' יהודה לא משום משוי החלב כשהוא תוך הדד, אלא משום דלא מיהדק חיישינן דילמא נפיל ואתא לאתויי, ובהכי ניחא דרב יהודה נמי שני תרי ברייתות דגמ' חדא אסרה בכיס שבדדיהן וחדא שריא משמע לי' בכל ענין אפילו ליחלב] הא דמיהדק הא דלא מיהדק, דהיינו ממש כטעמי' דרש"י במתניתין, דלא ניחא לי' לאוקמי' בדר' יהודה משום משאוי כמתניתין דעירובין, דאיהו כרב רבי' ס"ל, דמוקים לה [בירושלמי שזכרנו] בכיחו, אבל ברוקו מודה ר' יהוד' [ולא שמיע לי' ברייתא דמייתי בעירובין שם דאף ברוקו ס"ל לר"י הכי] והכי נמי חלב דשמעתין, ולא ניחא לי' לאוקמה הך דאסרה כר' יוסי, דא"כ הוה ליה למתני נמי איסורא דזכרים לבובין ורחלות שחוזות וכו' דר' יוסי אסר בכולן דמשוי נינהו, ורב יוסף לא חש להאי דיוקא ומוקים לה כר' יוסי, אבל עכ"פ דברי רב יהודה מיושבין יפה בטעמי', דלא ניחא לאוקמה בדר' יוסי, והא דלא אוקמה רב יהודה לברייתא דאסרה כריב"ב דאסר ליבש אטו ליחלב, דהשתא מיתרצא הברייתא שפיר טפי, דאיסורא דכיס סתמא קתני משמע אף ליבש, אפשר דלא ידע רב יהודה מברייתא דריב"ב, דבגמרא משמע דרב נמי לא עלה קאי ודוק בשיטת רש"י:
ב ובזה יתפרשו דברי רש"י כולם נכונים דבמתניתין פירש הטעם דליחלב אסור משום דלא מיהדק שפיר חיישינן דילמא נפיל, ולא ניחא לי' לפרושי אליבא דר' יהודה משום משוי החלב שבתוך הדד, דא"כ תיהוי איפכא ממתניתין דכלים דס"ל לר"י דלא חשיב כדבר בפ"ע בכה"ג, לכך פי' משום דילמא נפיל וכטעמי' דרב יהודה, ומה שפירש בגמרא בברייתא ולא עזים בכיס שבדדיהן לקבל חלב הנוטף אי נמי שלא יסרטו דדיהן על הקוצים שהי' דדיהן גסים, כך כוונתו, דהך ברייתא דתני סתמא דבכל גווני כיס שבדדיהן אסור, למסקנא דאייתי הש"ס מילתא דריב"ב דאמר כך הלכה [דליבש מותר וליחלב אסור] אבל מי מפיס איזו ליבש ואיזו ליחלב ומתוך שאין מכירין אחד זה ואחד זה אסור, וברייתא זו כוותי' אתיא, ומבואר הוא דלא ס"ל כר' יוסי דבכל גווני הוה משוי, ומטעם זה אסר ר' יוסי אף לבובין דזכרים ושחוזות דרחלות, וריב"ב לא סבירא לי' דליהוי משוי, אלא ס"ל דמדינא ליבש מותר אלא דגזרינן ליבש אטו ליחלב, וא"כ ליכא לפרושי דליחלב גופי' הוה משום גזיר' כמו שפי' אליבא דתנא דמתניתין, דא"כ לא הוה גזרינן בליבש אטו הא, דהוה גזירה לגזירה, וע"כ דבליחלב איכא איסורא דאורייתא, לכך פירש דליחלב הוה בענין שמקבל חלב הנוטף, שזהו איסור דאו' לכ"ע [ולא רצה לאוקמי' לריב"ב כשיטת ר' יהודה דעירובין דאפי' לעצור בעד החלב הוה משוי, דס"ל דהלכתא כת"ק דהתם] וכ"ש למה שנתבאר דמילתי' דר' יהודה נמי לא קאי, דבכלים איפכא ס"ל, אבל בסוגיין דקאי לר' יהודה גופיה דברייתא דמוקים אליבי' הא דתני אסורא בכיס היינו ליחלב [דשנאוה ר' חייא ור"א] וכיון דבברייתא דמייתי הש"ס בעירובין ס"ל לר' יהודה דרוקו נמי כשנתלש חשיב משקה, להכי ניחא ליה לאוקמה ברייתא זו בחד טעמא לר' יהודה דברייתא דעירובין דס"ל דהא גופי' הוי משוי, ופי' שפיר דהוי משאוי [אפי' לא ינטף לתוך הכיס] שטוענת את החלב [שנעקר לצאת ולולא הכיס הי' יוצא] דהוה משוי לר"י, ובהכי ניחא בסוף סוגיין דנחלקו אמוראי אי שרי ליחלב או ליבש, והקשו התוס' לימא מר הלכה כמר ומר הלכה כמר ותירצו משום דאיכא דמפכי להו, ולכאור' תמוה לומר כן מעצמינו ולא מצינו דמפכו, אבל לפי המתבאר ניחא דקאי אהא דאיכא דמפיך לה בעירובין, ולפי המתבאר הא דסוגיין תליא בהא, ואי אפכינן התם ע"כ הכא נמי ישתנה הדין, לכך אמרו ההלכה מפורש, ודוק היטיב כי נכון בעה"י:
ג וממוצא דברינו אומר כי לא זכיתי להבין דברי התוספ' בשמעתין (נ"ד. ד"ה הלכה) שהקשו למה ליה למימר הלכה כריב"ב הול"ל הלכה כר' יוסי דמתניתין דאסר נמי בין ליבש בין ליחלב, והא נ"מ טובא, דלר"י ס"ל מצד משוי להכי אסר גם בזכרים לבובין וברחלות כבולות, אבל לריב"ב לא שמענו אלא דגזר ליבש אטו ליחלב ועל הדרך שנתבאר, משא"כ בזכרים ורחלות ליכא איסורא וצע"ג, ומתוך דברינו נתבאר שגי' המפרשים וכן הגי' הגר"א ז"ל בפירושו למשניות] במשנה דכלים דגבי רוק ר"מ מטהר ר' יוסי מטמא כו' נכונה היא דהא סתמא דמתניתין דר"מ היא, ות"ק דידן ס"ל דאף ליחלב מותר ש"מ דלא חשיב משוי כשהחלב תוך הכיס [אע"פ שהכיס עוצר בעדו, וזולתו כבר נתלש לצאת] וא"כ התם נמי רוק שבפיו לא משקה הוא לר"מ ודוק:
ד וע"פ הצעת השמועה נתבאר לנו ששיטת הרמב"ם נכונה שפסק בההיא דעירובין לענין רוק כת"ק דלא חייש לי', ואפילו נתלש רוקו בפיו לא חשיב לי' כעקור, והב"י כתב סי' ש"נ דשיטת הטור ודעימי' דת"ק לא פליג א"ר יהודה ע"ש, ולפמשנ"ת הא מוכרח דמשנתינו פליגא בה אר"י, ולא חשיב לי' כמשוי ודוק: