ענינים שונים · סימן פב - התגובה הרגשית הנצרכת כאשר שומעים על אסונות שקרו לאו"ה
שאלה
האם ידוע לך על דבר המשגיח הרב יחזקאל לוונשטיין שצריך למלאת את הלב ברחמנות כששומעים על אסונות וכדו' שפוקדו אותם. אני שואל בעקבות דרשת הנקמה ששלחתי לך.
(מהרה"ג מתתיהו הלברשטט)
תשובה
ב. לא ידוע לי דוקא רחמנות, אבל עי' ברמב"ם ריש הל' תעניות פ"א ה"ג וז"ל, אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים, ותוסיף הצרה צרות אחרות, הוא שכתוב בתורה (ויקרא כ"ו) והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי, כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי עכ"ל. ועוד כתב הרמב"ם (פרק יג מהלכות אבל הלכה יב) כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים הרי זה אכזרי, אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה, עכ"ל.
בשל"ה (מסכת תענית פרק נר מצוה) הביא דברי הרמב"ם הללו וכתב וז"ל, ומצות עשה זו, מוטלת גם כן על יחיד שאירע לו איזה צרה, שיגזור תענית על עצמו ויפשפש במעשיו, וכן יעשו כל השייכים והנלוים לצרה הזאת, ואז ימצא, מקבל התענית בשביל תשובה, ותשובה זו עושה כמצווה ועושה.
וזה מיירי בישראל, אבל גם באו"ה כתיב אָמַרְתִּי אַךְ תִּירְאִי אוֹתִי תִּקְחִי מוּסָר וְלֹא יִכָּרֵת מְעוֹנָהּ כֹּל אֲשֶׁר פָּקַדְתִּי עָלֶיהָ אָכֵן הִשְׁכִּימוּ הִשְׁחִיתוּ כֹּל עֲלִילוֹתָם (צפניה ג, ז), ודרשי' ביבמות ס"ג א' וז"ל, א"ר אלעזר בר אבינא אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל שנאמר הכרתי גוים נשמו פנותם החרבתי חוצותם וכתיב אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר.
אכן הנה בכ"מ מבואר שפורענותן של מחריבנו נחמה היא לנו, כדכתיב בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ (תהלים קלז, ח), וכתיב תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעוֹלֵל לָמוֹ כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָּל פְּשָׁעָי כִּי רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי (איכה א, כב), ובסוף נבואות ירמיה כתיב, וְאָמַרְתָּ כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל וְלֹא תָקוּם מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵבִיא עָלֶיהָ וְיָעֵפוּ עַד הֵנָּה דִּבְרֵי יִרְמְיָהוּ (ירמיהו נא, סד). כתב בירושלמי מסכת ברכות פרק ה ה"א וז"ל, אמר לו רבי יוחנן עוד הוא בדברי נחמות חתם ואמר [ירמי' נא סד] ככה תשקע בבל לפי שהיה ירמיה חוזר ומתנבא על בית המקדש יכול בחורבן בית המקדש חתם ת"ל עד הנה דברי ירמיהו במפולת של מחריביו חתם לא חתם בדברי תוכחות והכתיב [ישעי' סו כד] והיו דראון לכל בשר בעכו"ם היא עסיקינן עכ"ל. וכן איתא בפסיקתא, והכונה שפורענותן של מחריבנו נחמה היא לנו.
וכן איתא בספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שמב וז"ל, וכן ירמיה אמר להם (ירמיה ז לד) והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלם קול ששון וקול שמחה וחזר ואמר להם דברי ניחומים (ירמיה לא יב) אז תשמח בתולה במחול יכול משאומרים להם דברי ניחומים חוזרים ואומרים להם דברי תוכחות תלמוד לומר (ירמיה נא סד) ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום מן הרעה אשר אני מביא עליה עד הנה דברי ירמיהו הוי משאומרים להם דברי ניחומים אין אומרים להם דברי תוכחות עכ"ל, ומבואר דכל ענין זה הוא דברי נחמות ותו לא מידי.
והעירוני שכתב בעל העלי שור [בשיעורי חומש עה"ת] בשם הסבא מקלם, שראה פעם גוי שהורג גוי ואמר שמי שאינו מתרגש מזה הוא עצמו עלול להיות רוצח.