הלכות פורים ומגילה
סימן ו - משלוח מנות לרשע
מה שנסתפק הג"ר יעקב אידלשטין שליט"א בענין משלוח מנות לרשע, האם יוצא יד"ח משלוח מנות אם שולח לו.
עיין מ"ש הר"י אסאד בשו"ת יהודה יעלה (ח"א - אורח חיים סימן רד), וז"ל, והן אמת דרעהו שולל את הרשע וכ"פ הרשב"ם בפ' קדושים בפסוק ואהבת לרעך כמוך וז"ל רעך הוא אם טוב הוא אבל לא אם הוא רשע כדכתיב יראת ד' שנאת רע ומה"ט פרש"י לענ"ד בפ' שמות רשע למה תכה רעך רשע שכמותך וכ"מ במדרש רבה שם ובפ' יתרו וישאלו איש לרעהו לשלום פי' רש"י בשם מכילתא וישתחו איני יודע מי השתחוה למי כשהוא אומר איש לרעהו מי הקרוי איש זה משה שנאמר והאיש משה והראב"ע שם כתב וז"ל וקראו הכתוב רעהו בעבור גודל מעלתו בחכמה הרי אף דמשה רבינו אדון הנביאים ורבן של כל ישראל ומלך עליהם קרא הכתוב ליתרו בשם רעהו אז מיד שנתגייר כדתרגם יונתן שם וסגיד ומנשק ליה וגייריה ושיילו גבר לחבריה לשלם ע"ש גודל מעלתו בחכמה רעהו קרי ליה ולכן יפה נסתפק הפמ"ג במג"א סי' תרצ"ה ס"ק י"א בעבד כנעני דוקא אי מקרי רעהו אם שלח לו ב"ח משום דסתמא עבדים הם פוחזים ורקים ועוד יותר גרועים הם ואינן בחזקת כשרות כמ"ש הש"ך ביו"ד רס"י א' לא מקרי רעהו ועכ"ז פשיט ליה הפמ"ג מדברי הרא"ם פ' משפטים דרעהו מקרי ואפי' אחיו נמי ונ"ל באמת היינו דוקא במוחזק בכשרות כעבדו של ר"ג ולא בסתם עבדים עכ"ל.
ובספר יבקשו מפיהו (פורים א לה) הביא מהגרי"ש אלישיב שמומר לתיאבון הוא בכלל רעהו ומומר להכעיס אינו בכלל רעהו וע"ש.
סימן ז - מתנות לאביונים לפני פורים ע"י צ'ק
בע"ה אור ליום ב' לסדר ויקרא ע"ו
מודיעין עילית
לכבוד ר' א. מנתניה שיחי'
ע"ד שאלתך ששאלת בזה"ל, 'האם ניתן לתת מתנות לאביונים ע"י צ'ק לפני פורים לאדם הנזקק והגר רחוק', הנה יש כאן ב' חלקים בשאלה, א' האם שייך לקיים מתנות לאביונים ע"י צ'ק, ב' האם שייך לתת מתנות לאביונים באופן כזה, דהיינו שנותן סתם מתנות לאביונים לפני פורים ומעוניין שהאביון לא יזכה בו אלא בפורים, האם בכה"ג חשיב שנתן לו בפורים או לא. ובכונת שאלתך נראה, דהנה יש לדון כאן מצד ענין הצ'ק, האם צ'ק דחוי שנותן קודם פורים באופן שזמן הגביה יחול בפורים, האם בכה"ג נחשב שמתחילה זמן הנתינה בפורים, ובאמת כמו"כ ניתן לשאול לאידך גיסא, הנותן צ'ק דחוי ביום הפורים כשזמן הגביה לא יחול עד לאחר פורים, האם בכה"ג נחשב כנותן מתנה מכיון שיש עכ"פ לצ'ק זה ערך ממוני, או לא, כיון דלא הו"ל אלא כמקבל ע"ע שיתן מתנה, מכיון שכעת אין למקבל אפשרות לע"ע כיצד להשתמש בצ'ק זה.
ואשיב על ראשון ראשון, הנה נידון זה של נתינת צ'ק לצורך מתנות לאביונים כבר דנו בזה פוסקי זמנינו, וביארו דעתם גם בענין צ'ק דחוי, ואביא כאן בזה תמצית דבריהם, דעת הגרש"ז אויערבך בהליכות שלמה פורים פי"ט סכ"ג ודבר הלכה אות ל"ו, שיוצאין בזה, וכ"ז אפילו אם לא הגיע זמן פרעונו, או הגיע זמן פרעונו והבנק סגור, כל שיוכל לקבל תמורתו מחבירו או שכינו או לקנות תמורתו בחנות, וכ"ד הגרי"ש אלישיב (הליכות והנהגות פורים) הגר"ש ואזנר והגר"ח קניבסקי (הוב"ד בס' ישמח ישראל עמ' קמ"ג, קמ"ה, ק"נ). מאידך דעת הגר"נ קרליץ (שם עמ' קנ"ד, וכן בס' איגרת הפורים פ"ד הערה י') שאין יוצאים יד"ח מתנות לאביונים בנתינת צ'ק גם אם התאריך שלו הוא בו ביום, כיון שאינו נחשב לממון אלא לשטר חוב, אא"כ יש לו אפשרות להוציא את תמורתו בו ביום מהבנק. והנה מצאנו רוב הפוסקים ס"ל שיוצאים יד"ח בנתינת צ'ק גם בצ'ק דחוי. [ובענין הנותן צ'ק דחוי לגבאי צדקה והגבאי נותן לעני מזומן, עיין שם ובישמח ישראל עמ' קל"ז ועמ' קמ"ו].
והשתא נבוא לענינינו, לענין נתינת צ'ק קודם פורים, שרוצה לצאת יד"ח ע"י שיבוא זמנו בפורים, ובכך להחשיבו כנותן מתנה בפורים, אכן לפי הדברים הנ"ל מבואר דעכ"פ לרוב הפוסקים שויות הממון היא כבר משעת כתיבת הצ'ק וא"כ יתכן שלא הועיל מה שביום פורים יוכל לגבותו מן הבנק. אכן אם רוצה לתת הצ'ק קודם פורים ע"מ שיזכה בו העני בפורים, ומכוין שלא לזכותו לעני עד פורים, וכן העני מתכוין לזכות בו בפורים, וה"ה כל מתנה שנותן באופן כזה קודם פורים בפקדון ע"מ שיזכה בו העני בפורים, דעת הגרי"ש אלישיב (הוב"ד בישמח ישראל עמ' קל"ו) שאפשר לכתחילה לעשות כן, אכן דעת הגר"ש ואזנר (שם עמ' קמ"ג) שבשביל שלמות המצוה ראוי שהנתינה לעני תהיה ביום הפורים, וכן דעת הגר"ח קניבסקי (שם עמ' קמ"ה) שלכתחילה ראוי לתת ביום הפורים. ויעויין בערוה"ש ס"ב וכה"ח סקט"ו שכתבו כבר שמותר ליתן לשליח קודם פורים והשליח יתן לעני בפורים, ועיין תורת המועדים (על השונה הלכות סקט"ו אות א'), ויתכן שבכה"ג שנותן לשליח יש מעלה יותר מאם נותן ליד העני בתורת פקדון קודם פורים, דבנותן לעני קודם פורים לא גרם לו שמחה כ"כ בפורים כמו אם יקבל העני מיד השליח בפורים, דבזה ודאי כל השמחה באה לו בפורים, ומ"מ יתכן שיש כאן חסרון אחר מצד מצוה בו יותר מבשלוחו, אכן הרבה פוסקים ס"ל שלא בכל המצות נאמר כלל זה, ועיין בהערות הגרי"ש אלישיב ר"פ האיש מקדש, וכן הג"ר אשר ויס האריך בזה.
היוצא מכ"ז, דבעצם נתינת צ'ק ואפילו צ'ק דחוי דעת רוה"פ שיוצא בזה יד"ח, ולענין נתינה קודם פורים יוכל לצאת יד"ח באופן של פיקדון לעני קודם או באופן של שליח, אך כדי לצאת המצוה בשלמות עדיף לתת ביום, אכן אם מדובר בעני זקוק מאוד או במצב רגיש, יתכן שעדיף לתת לו אף שאין מרויח חומרא זו, ובעצם יוכל לתת ג"כ את עיקר המתנות לאביונים לעני בעירו ואת מה שמוסיף יתן לעני הזה הרחוק בכה"ג, אך בעצם ישנם עוד אופנים לתת לעני רחוק מתנל"א בפורים, ואם זהו נוגע למעשה תשוב אלי.
בברכת וטוב לב משתה תמיד
סימן ח - בענין הנ"ל
יום ג' לסדר ויקרא ע"ו
שלום רב
קבלתי שאלתו כעת בשנית, והנני להשיב על שאלתו בקצרה.
ראשית כל ראיתי שנותן לעניי עירו ולא לעניי עיר אחרת, ובודאי זה עדיף שכן מבואר בפוסקים שיש לתת דוקא לעניי אותה העיר (עיין כה"ח תרצ"ד סקט"ו ובס' כתבוני לדורות עמ' רמ"ו).
ולעיקר הענין מה יעשה בפועל, שקשה עליו ליתן לאותם האביונים ביום פורים עצמו, הנה בשאלתו הזכיר שמדובר באברכים, ואם מדובר בת"ח העמלים בתורה, באופן שהם אביונים ג"כ, ובפרט שאחד מהם טפולו מרובה, יתכן מאוד שבכה"ג עדיפה הידור זה מהידור לתת המתנות בנתינה שתהיה ביום פורים ממש, עיין בדברי הגריש"א (כתבוני לדורות עמ' רכ"ב) שכתב, הסיוע ללמודי תורה הוא הראשון במעלות הצדקה, וצריך לע"בראש סולם העדיפויות של מי שמבקש לעשות צדקה בממונו עכ"ל, ועעו"ש ובעמ' רכ"א, מאידך גיסא ענין זה של נתינת המתנות קודם פורים הוא כבר נידון בפוסקים, ויעויין בביה"ל תרצ"ד ד"ה לשני שכתב בשם המ"א בשם בעל המאור ולא יתן להם קודם פורים דלמא אכלי להו קודם פורים, א"כ משמע שאין חסרון אחר בזה ובאופן שנותן ע"י שנותן מעיקרא על מנת שיזכו בזה רק ביום פורים כמ"ש במכתב הקודם, בכה"ג משמע דיהא מותר לכתחילה וכדעת הגריש"א הנ"ל שהבאתי במכתב הקודם, כך הפשטות בכל הני פוסקים (ועיין באר היטב, מיהו עיין בערוה"ש ס"ב), ואמנם אם אכן רוצה לתת לכתחילה גם את הדעות האחרות יראה לתת ב' פרוטות לב' אביונים או לגבאי הצדקה ביום פורים עצמו, וכך יצא גם בהידור זה (כדעת הריטב"א המובא במ"ב ר"ס תרצ"ד דסגי מעיקר הדין בפרוטה, וכ"ד הגרח"ק גם בזמנינו, ישמח ישראל עמ' קמ"ד), וטוב להדר גם כהדעות שבזמנינו לא יוצא יד"ח בפרוטה ולתת מתנה של 5 שקלים עמ"ש להלן עוד בשם בעל השה"ל בענין זה. לכל עני ביום הפורים עצמו באופן רגיל כנ"ל, ומלבד זאת את המתנה הגדולה יתן לעניים באופן שיאמר שיזכו בזה רק בפורים.
אכן ניתן לעשות באופן נוסף, שישאיר את המעות אצלו ויזכה בפורים מלכתחילה ע"י אחר את המעות, כדיני זיכוי התקפים בדיני חו"מ, והמעות ישארו אצלו, אך מיד בהקדם האפשרי ישלח להם את זה כדי שלא יעבור על בל תאחר, וצריך עכ"פ להודיע להם ביום פורים שזיכה להם מעות ע"י אחר, ובכה"ג ג"כ יוצא יד"ח מתנות לאביונים (ס' ישמח ישראל עמ' קל"ו ועמ' קמ"א בשם הגריש"א, עמ' קנ"ג בשם הגרנ"ק, עמ' קמ"ה בשם הגרח"ק), אכן גם באופן כזה יתכן שטוב לתת מלבד זאת 5 שקלים לכל עני ביום פורים עצמו באופן שיבוא לעניים מיד.
יעזור הקב"ה שנזכה לקיים מצוותיו בשלמות.
סימן ט - תספורת ורחיצה בתענית אסתר
שאלה
בס"ד
שלום רב לכבוד הרב עקיבא משה שליט''א
האם ניתן להסתפר ולהתרחץ, או אפילו עדיף להסתפר, ביום תענית אסתר - לקראת מועד הפורים הבעל"ט, או שמא לא מסתפרים ולא מתרחצים כשאר [תענית] ציבור. אודה לרב על תשובתו מקרב לב.
הקטן א.
תשובה
בע"ה אור ליום ד' ו' אדר ע"ו
לכבוד ה"ר א. נ"י
שלום וברכה
קבלתי שאלתך שוב בחבה
תשובה הנה לענין ג' צומות כתב הש"ע סי' תק"נ ס"ב, צומות הללו חוץ מת"ב מותרין ברחיצה וסיכה וכו', ומ"מ הביא בשער הציון שם בשם העטרת זקנים שכתב דעכשו אין נוהגין לרחוץ בג' צומות, וכתב בפרי מגדים דהיינו בחמין אבל בצונן יש לומר דשרי בג' צומות, והוא הדין פניו ידיו ורגליו בחמין יש לומר דשרי עכ"ל השעה"צ.
ולענין תענית אסתר כתב בשו"ת שיח יצחק סי' ש"ס וז"ל, נשאלתי פ"א אם גם בצום אסתר אין רשאים להסתפר ולרחוץ, והשבתי הרי מפורש יוצא בב"ח סי' תק"נ עיין לעיל דדווקא בג' צומות י"ז בתמוז ת"ב וי' בטבת אבל אפי' על ג' בתשרי שאמרו עליו חז"ל בקמא דר"ה שקולה מיתת צדיקים כשריפת בית אלקינו, עכ"ז לא הזכיר הב"ח שיהא מנהג לאסור בזה היום ג' בתשרי צום גדליה לענין רחיצה ולהסתפר, מכל שכן בתענית אסתר שאין התענית עבור צרה שהיתה בו אלא רק לזכר דברי הצומות וזעקתם דזמן ההוא עיין רמב"ם הל' תענית פ"ה הלכה א' וב' ד' תעניות שהם בשביל החורבן ומיתת צדיקים, ואח"כ כותב בהל' ה' וז"ל הזהב, ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות ובי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר דברי הצומות וזעקתם עכ"ד. ובעצם הסברא מבוארת, מכיון שכל הטעם להחמיר בשאר צומות כמבואר בפוסקים והנו"כ שם הוא מצד שזהו עיקר התקנה בשאר צומות, ורק כיון שלא קבלו עליהם לא נהגו בכל העינויים כמ"ש הרמב"ן בסוף תורת האדם דמעיקרן של תקנה אסורין בכולן אלא כיון דתליא ברצו אבותינו לא רצו לנהוג בחומרות אלו, הובא בבהגר"א שם, אבל מכיון שיש לדון בתירוץ הזה לכן בעל נפש מחמיר בכל העינויים בשאר צומות כמבואר שם במג"א ומ"ב בשם השל"ה, וז"ל השעה"צ שם סק"ט בטעם הדבר, ט דהאידנא מצוי גזרות מן עובדי גלולים ואם כן חל עצם החיוב על הג' צומות כמו על ט' באב לפי דברי הרמב"ן וגם הגר"א בביאורו מסכים לדברי הרמב"ן ועיין באליה רבה בשם השל"ה דבעל נפש צריך להפסיק גם מבעוד יום עכ"ל, אבל תענית אסתר שלא היתה בכלל הדרשא של הגמ' בר"ה שע"ז דברו הפוסקים, וג"כ אין כוחה לרוב הפוסקים אלא מצד המנהג, א"כ אין להחמיר יותר ממה שמצינו במנהג.
וכעת ראיתי שכ"כ הגרש"ז אוירבאך (הליכ"ש פורים פי"ח ס"ו) שגם המחמירים שלא להתרחץ בתענית ציבור כמו בתשעת הימים של חודש אב, אינן צריכין לנהוג כן בתענית אסתר, כיון שאין התענית משום אבילות על חורבן ירושלים, אלא לזכר התענית בימי מרדכי ואסתר, וכ"ד הגר"נ קרליץ (שלמי תודה פורים עמ' שד"מ) והגר"ח קניבסקי (ישמח ישראל פ"ד הערה מ'). וכן לענין תספורת דעת הגר"ח קניבסקי כפי שהביא בשו"ת רבבות אפרים ח"ב סי' קפ"ט סק"ג שמותר להסתפר בתענית אסתר.
והוסיף עוד בשו"ת הנ"ל וז"ל, ויש להביא קצת סמך שיש לרחוץ ולהסתפר בי"ג אדר לזכר שהמן היה הבלן וסיפר למרדכי תספורת כמפורש יוצא פ"ק דמגילה דף ט"ז ע"א וז"ל הגמ' עייליה איהו לבי בני ואסחיה ואזל ואייתי זוזא מביתיה וקא שקיל ביה מזייה וכמו שאנו עושים כמה זכרונות לזכר שמרדכי היהודי רכב על הסוס וכנודע עכ"ל הנ"ל, ואע"פ שאין ראיה מזה מ"מ כנראה שהביאו דרך צחות.
וז"ל הגר"י זילברשטין בספר חשוקי חמד מגילה ט"ז ב', שאלה הנוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל ד' תעניות האם יכולים לאכול בשר ולשתות יין בליל תענית אסתר. תשובה כתב המג"א סימן תרצו ס"ק טו שצ"ע למה לאונן מותר לאכול בשר בליל י"ד וכתב הפמ"ג שבליל י"ג אסור בבשר ויין משמע דוקא לאונן אסור אבל לכל ישראל מותר בבשר ויין ונראה שהוא אף להנוהגים שלא לאכול בשר ויין בשאר התעניות והטעם כמבואר להלן.
וכתב עוד שם, שאלה האם מותר להיות שמח ולשמוע נגינה בתענית אסתר או שמא כיון שהוא יום צום אסור תשובה כתב במגן אבות למאירי סימן כג שמה שאמרו במסכת מגילה דף ה ע"א 'ואקדומי פורענותא לא מקדימין' היינו דוקא בשאר תעניות אבל תענית אסתר שאינו חובה גמורה כל כך ושאין בו דין אקדומי פורענותא דאדרבא תענית של שמחה הוא וראוי להקדימו לחמישי כדי שלא להתענות בערב שבת וכן כתב הכלבו סימן סב ד"ה וכתב נהגו ישראל להתענות בי"ג באדר זכר לתענית שגזרה אסתר בימי המן שנאמר אסתר ט לא 'דברי הצומות וזעקתם' והוא תענית של שמחה ולזכרון הנס קבלוהו בשמחה באותה שעה עליהם ועל זרעם ואם כן לכאורה מותר לשמוח בו עכ"ל. וגם בדבריו חזינן שיש חילוק לענין העינויים בין תענית אסתר לשאר הצומות.
היוצא מן הדברים שמותר לכתחילה להסתפר בתענית אסתר לכבוד הפורים. ולענין אם יש מעלה בזה, יעויין בדברי המ"ב סי' תרצ"ה סק"ג שכתב מ"מ צריך להרבות קצת בלילה לכבוד פורים אך אינה סעודה כמו למחר דשם צריך להרבות יותר כתבו האחרונים דנכון ללבוש בגדי שבת ג"כ מבערב וימצא אח"כ בביתו נרות דולקות ושולחן ערוך ומטה מוצעת עכ"ל, וביאר בכף החיים סקי"ג שהוא זכר למה שכתוב ותלבש אסתר מלכות וכן ומרדכי יצא בלבוש מלכות ואיך יתכן ללבוש פסוקים אלו כשלבוש בגדי חול עכ"ד, א"כ מסתבר שיש ענין להסתפר אם שערו גדל וכמו לגבי שבת באו"ח סי' ר"ס, וכן ממה שהביא דומיא דמרדכי הרי מרדכי עצמו הסתפר וכנ"ל.
סימן י - בענין הנ"ל
שאלה
בס"ד
שלו' רב לכבוד הרב הח"ר עקיבא משה שליט"א,
אודה מקרב לב על תשובתו החשובה של כב' הרב.
א) האם יוצא מדברי הרב שיש עניין להסתפר ולהתרחץ ביום התענית ולא להקדים לליל התענית?
ב) ראיתי בתשובה שניתן לשמוח בי"ג וניתן אפילו לאכול בשר בליל התענית, האם אי"ז פוגם ביום התענית השמחה שמותרת בתענית אסתר בכדי לא יביא לקלות ראש ביום התענית דבר שאין לעשות כך בצומות אחרים?
ג) האם עדיף להסתפר ולהתרחץ לאחר חצות ביום שאז מתנוצץ כבר הארת המועד ואז יש הכנה הראויה כמו לשב"ק ויו"ט?
ובברכת התורה ובברכת הכהנים,
הקטן א.
תשובה
בענין שאלתך הראשונה והשלישית, לכאורה אכן יהיה הדין שראוי להסתפר ולהתרחץ ביום התענית יותר מליל התענית, וכמה דמקרב טפי מעלי, וז"ל המ"ב סי' ר"ס סק"ה גבי שבת, [מצוה לרחוץ] בע"ש - וה"ה בכל זה בעיו"ט אבל ביום ה' לא הוי יקריה דשבת אא"כ אי אפשר לו לרחוץ בע"ש אז כל כמה דמקרב לשבת טפי מעלי וכן לענין להסתפר עכ"ל. והוסיף הגר"נ קרליץ (חוט שני ח"א פ"ה סק"א) שאין להתרחץ בליל ששי כיון שאי"ז סמוך לשבת, אבל ביום ששי בבוקר כיון שהוא ערב שבת אפשר להתרחץ אפילו מהבקר כיון שניכר שעושה כן לכבוד שבת עכ"ד, ומיהו כמה דמקרב לשבת עדיף כמ"ש המ"ב. וכן האריז"ל איחר להתרחץ עד שעה קודם חצות. וכן לענין פורים אם רוצה להסתפר ולהתרחץ לכבוד פורים לכאורה ישנה מעלה שיעשה כן סמוך לפורים ע"מ שיהא ניכר שעושה כן לכבוד פורים, לזכר הנס ולכבוד מצות היום. אבל אם יש חילוק משמעותי בזה בין קודם חצות לבין אחר חצות לא שמעתי.
ואוסיף בזה כאן מה שמצאתי כעת דעת הגר"ח קניבסקי (הוב"ד בישמח ישראל פ"ד סכ"א) שמותר לשמוע כלי זמר בתענית אסתר, מאידך דעת הגריש"א (שם) שאין ראוי לשמוע נגינה מכלי זמר ביום התענית, ואף שהתענית לא באה על הצרות, מ"מ יום תענית הוא, אכן בליל תענית אסתר אפשר להקל בריקודים ומחולות, ולא כשאר הצומות שאף בליל התענית יש להחמיר עכ"ד.
בענין שאלתו השניה, הנה כל התעניות הם זכרון לצרה ולשברון שבא על אבותינו בימים ההם, משא"כ תענית אסתר אינו מן הדין אלא זכרון למה שהתענו אז, וז"ל המ"ב תרפ"ו סק"ב, מתענין בי"ג באדר כי בימי מרדכי ואסתר נקהלו ביום י"ג באדר להלחם ולעמוד על נפשם והיו צריכין לבקש רחמים ותחנונים שיעזרם ד' להנקם מאויביהם ומצינו כשהיו ביום מלחמה שהיו מתענין שכן אמרו רז"ל שמרע"ה ביום שנלחם עם עמלק היה מתענה וא"כ בודאי גם בימי מרדכי היו מתענים באותו יום ולכן נהגו כל ישראל להתענות בי"ג באדר ונקרא תענית אסתר כדי לזכור שהש"י רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ד' בכל לבבו כמו שעשה בימים ההם עכ"ל. וציין מקורו מהרמב"ם [הובא בב"י ועי"ש עוד].
וז"ל הברכי יוסף או"ח תרפ"ו סק"ג, כתב בספר ארחות חיים אות כה דמה דנהגו להתענות ביום י"ג אף שהוא יום שלפני פורים היינו טעמא דלא נאסר אלא תענית של צער אבל תענית זה בא לזכר תענית אסתר ושיזכור כל אדם שהבורא יתברך רואה ושומע כל איש בעת צרתו וכו' ע"ש וכזה כתב הר"ן בפ"ב דתעניות ז א ד"ה אבל משם הראב"ד.
וראיתי להרב בית דוד סי' תע"ה שכתב שטעם התענית לפי שזכו ישראל שנתקבל אותו תענית ביום י"ג בימי מרדכי לפי שמגלגלין זכות ליום זכאי וכהאי גוונא כתב הר"ן ר"ה ג ב בטעם ראש השנה עש"ב והשיג עליו הרב מהר"ש פלורנטין בספר בית הרואה דף ל"ה שאינו דומה למ"ש הר"ן דשם היה אותו יום עצמו וכו' אבל הכא היה התענית י"ג בניסן כמשז"ל מגילה טו א על פסוק ויעבור מרדכי ואנו מתענין באדר ולא שייך מגלגלין זכות וכו' ואם היה התענית בי"ג אדר אתי שפיר מ"ש משום שמגלגלין עכ"ל ולא קשה מידי שהרב בית דוד על הטור קאי שפירש יום קהלה כר"ת וכונתו שגם ישראל ומרדכי התענו בי"ג אדר כמו שעשה משה רבינו כשנלחם בעמלק וכדמוכח מדברי הרא"ש מגילה פ"א ס' א ומפורש בדברי הר"ן מגילה א ב ד"ה גמ' שבי"ג אדר עשו תענית בימי מרדכי עש"ב עכ"ל הבר"י. ומבואר מכ"ז שאי"ז תענית של צער א"כ אין לחוש לביטול האבל כמו בשאר תעניות.
סימן יא - מגילה שנכתבה שלא מן הכתב
שאלה
ברצוני לקנות מגילה, והסופר אמר לי שיש לו שלוש גליונות שהוא לא הסתכל ממש כל מילה מתוך הכתב, (הוא בעל קורא והיה לו קצת קשה להצמד לכתב, הוא כתב את זה די בתחילת הדרך). אם הוא יצטרך לעשות הכל מחדש הוא לא יספיק עד פורים. מה דעתך בזה.
מנחם איזנבך
תשובה
בע"ה אור לכ"ב אדר א' התשע"ו
שלום וברכה, קבלתי שאלתך.
תשובה לע"ע לא ידועה לי קולא להכשיר מגילה שנכתבה שלא מן הכתב אלא בשעת הדחק, וגם כשהיא שגורה בפיו (מ"ב תרצ"א סק"ט ובה"ל שם).
ויש צורך לברר מה כונת הסופר בחסרון של הכתיבה הזו, דהיינו האם החסרון היה שחלק מן המגילה הוא כתב בע"פ ממש בלא התייחסות לכתוב לפניו, דבכה"ג הדין כנ"ל, או שכונתו שקרא פסוק וכתב וקרא קטע וכתב (עם שימת לב לחסירות ויתירות), דבכה"ג אין לכאורה כ"כ חסרון, ויעויין בספר מקדש מעט סי' רע"ד ס"ק י"ד דאין ענין שיקרא כל תיבה בפ"ע, וגם השבט הלוי ח"ח סי' ו' שדייק מהמ"ב גבי תפילין שראוי לקרוא כל תיבה בפ"ע, וכ"א להדיא במהרי"ל פורים סי"ד (והובא בד"מ סי' תרצ"א סק"ב) גם גבי כתיבת מגילה להוציא כל תיבה מפיו, מ"מ זהו רק למצוה מן המובחר.
ואם כונת הסופר שעשה כהוגן ורק לא קרא את הפסוקים בפה, דלכאורה ענין קריאת הפסוקים בפה אינו לעיכובא, עיין מ"ב סימן ל"ב ס"ק קל"ו, [אבל מצד מה שמדובר כאן בבעל קורא הבקי, דנימא שלכתחילה לא יצטרך להקריא לדעת המג"א שם, אין לומר כן, דהמ"א מיירי דוקא בתפילין דמדינא כל הבקי א"צ להקריא כיון שרוב הסופרים בקיאין, משא"כ במגילה דלא מהני בקי בזה כיון שהרוב אין בקיאין כמ"ש הבה"ל סי' תרצ"א ס"ב ד"ה גם]. וכ"כ המשנה ברורה סימן תרצ"א סק"י ולהוציא כל תיבה וכו' - היינו לכתחלה ובדיעבד אין להחמיר אם לא טעה עכ"ל.
ויש לשאול עוד עבור מה הנך מתעתד להשתמש במגילה זו, שאם אינך צריך להשתמש בזה אלא להשלים תיבות שלא תשמע מהש"ץ, כדי שתצא לכתחילה ולא דיעבד, א"כ יתכן שא"צ להקפיד בזה כ"כ, ויתכן ג"כ דגם באופן הראשון הנ"ל שכשרה רק בשעת הדחק, מ"מ הרי עדיף להשלים במגילה כשרה בדיעבד יותר מאשר להשלים במגילת דפוס דהיינו על פה, וגם יש לידע הצד השני כאן, דשמא אם לא תקנה מגילה זו אולי לא תקנה מגילה אחרת, ויל"ע, ואם זהו בשביל לקרוא בציבור, וה"ה לקרוא לבני הבית שמחוייבין מן הדין, א"כ אין להקל בזה בכה"ג. [אבל למיחש לתקלה ולא לקנות שמא יבואו לקרוא בזה - לא נראה שיש צורך לחוש לכך, דהרי הבה"ל בסי' תרצא שם כתב דעל הצד שר"מ גנז המגילה ס"ל שגם בדיעבד אין לקרות בה, חזינן שאם שרי בדיעבד א"כ ליכא למיחש לתקלה ומותר לקיימה. ובפרט לפי מה שאני מבין שיש אפשרות בהמשך להשלים הכתיבה כתיקונה ורק השנה זה לא יהיה מוכן].
עוד עלה בדעתי כעת להקל עוד, אם מדובר מגילה שתחילתה וסופה כתב כהוגן, ורק אמצעיתה כתב בכה"ג, אם לא היה ענין שלם, לפמ"ש במגילה י"ח ב' ושו"ע סי' תר"צ ס"ב שאם השמיט בה הסופר אותיות או פסוקין וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם יצא, וא"כ בענינינו לא גרע מזה, ולגבי השמיט וכו' כתב המ"ב שם סק"ח שאם אין לו מגילה אחרת קורא בה לכתחילה, [ולענין ברכה עיין בשערי אפרים שער ו' סנ"ט והליכ"ש פורים פי"ט ס"ב], וא"כ לענינינו שיש כאן עוד כמה דברים שרק בצירוף כולם הוי בדיעבד יתכן ששייך להקל יותר מן המקרה שם דמיירי בהשמיט לגמרי, וגם באופן שאין כל התנאים הנ"ל יתכן ששייך לצרף הדעות שלא הקפידו על כל התנאים הנ"ל, [היינו תחילתה וסופה, או ענין שלם, עיין בביה"ל שם].
אכן יעויין בפמ"ג סי' תרצ"א א"א סק"ז גבי הא דעשרת בני המן ששינה בהן פסל, כתב הטעם דשינוי גרע יותר מאם לא כתבן כלל, וא"כ גם לגבי לשמה שמא כך הוא, אך לא מסתבר לכאורה לדמות זל"ז, דגבי עשרת בני המן שם הפסול יותר ניכר וקבוע ומוכח מתוכו, וגם ברמ"א תרצא סעיף ב כתב, ובדיעבד אין לפסול מגילה משום חסירות ויתירות, דלא גרע מהשמיט בה הסופר אותיות, דכשרה (הגהות מיימוני פ"ב וא"ז), כמו שנתבאר סי' תר"צ סעיף ג' עכ"ל, א"כ לא החשיב זה מוכח מתוכו, ואפשר דבכל היכא שכתב החסירות ויתירות שלא כדין חשיב שלא מן הכתב שהרי גם אם היה לפניו כתב, אבל מכיון שלא התייחס לכתב שלפניו א"כ מה הועיל לו הכתב, ועכ"פ לא עדיף משלא מן הכתב, וג"כ במשנה ברורה סימן תרצא סק"ו כתב לגבי מגילה שאינה משורטטת או משורטטת שלא כדין [ע"י חק תוכות] וז"ל, ודוקא ברובה אבל במיעוטה כשר בדיעבד דלא גרע מהשמיט לעיל בסימן תר"צ ס"ג ע"ש פרטי הדברים עכ"ל המ"ב. א"כ חזינן דשייך להקל גם בכה"ג, ויל"ע למעשה.
והרציתי הדברים לפני הג"ר משולם ורמסר [ראש הכולל יששכר באהליך בברכפלד], ואמר שלא יקנה מגילה זו כלל, ואע"ג דלא חיישינן לתקלה וכנ"ל, מ"מ אין ראוי לקנות מגילה זו, ועדיף שלא יקנה כלל מגילה מלקנות מגילה זו, כיון שמ"מ הו"ל כעין מכשיר מצוה בדרך קבע בדיעבד.
סימן יב - שיעור מתנות לאביונים ונתינת מתנות לאביונים לחילוני בזמנינו
שאלה
בס"ד
שלו' רב לכבוד הרב הח"ר עקיבא משה שליט"א,
א) מהו הוא היום הערך המזערי למתן "מתנות לאביונים"?
ב) האם אני יכול לזכות את אחי שלא בפניו? (הוא לא דתי),
לתשובות כב' הרב אודה מקרב לב.
ובברכת התורה ובברכת הכהנים,
הקט' א.
תשובה
לכבוד השואל הרב א. הכהן שיחי'
שלו' רב
בענין שאלתך הראשונה מהו הערך הפחות ביותר למתנות לאביונים בזמנינו, הנה כמו שכתבתי לו דעת הגרח"ק (ישמח ישראל עמ' קמ"ד) למעשה כדעת הריטב"א המובא במ"ב ר"ס תרצ"ד דמעיקר הדין סגי בפרוטה [ומידת חסידות להדר ככל האפשר], אכן כבר בכה"ח כתב דבזמנינו שנתייקרו השערים הלואי שיוצא בב' פרוטות לעני א', ועיין גם בשע"ת ר"ס תרצ"ד שי"א שיוצא רק במעות כדי לקנות מאכל בשיעור ג' ביצים, ודעת הגרי"ש אלישיב (שבות יצחק פורים אות ב' והערה ב' ועוד) שאין יוצאים בזמנינו בפרוטה, וראוי לתת מנה חשובה שישמח בה העני שהיא בערך 5 שקלים לכל עני, ודעת הגר"ש ואזנר (ישמח ישראל עמ' קמ"ג) ששיעור מנה יפה למתנות לאביונים הוא 10 שקלים לכל עני. אכן הרוצה להקפיד ולהדר, דעת הגריש"א (שם עמ' קל"ח) שיתן מתנה חשובה שאין העני בוש לקבלה, וגם שיהיה שמח לקבלה, ובשנת תשס"ב הוררה ששיעור 50 שקלים לכל עני, וכן עשה על פיו הגראי"ל שטינמן שליט"א, ובארחות רבינו (ח"ג עמ' מ"ו סקמ"ח) הביא שהסטייפלר נתן 50 שקל ישן, וצריך לדעת ששווי הכסף משתנה במשך השנים.
ובמקרה שלך שהנך נותן סכום גדול מזה לאברכים ורק כדי להרויח הענין של נתינה בו ביום כתבתי לך שתוכל לתת עוד סכום של 5 שקלים לכל עני בו ביום, ולא נתתי לבי אז לדברי בעל השה"ל הנ"ל שדעתו שהמתנה החשובה היא ב-10 ש"ח, אך יש לדעת אם כונת השה"ל מעיקר הדין או להידור, ומ"מ ודאי שיש מקום להדר בזה שהמתנה שנותן בו ביום תהיה בסכום עשרה שקלים לכ"א.
ויש ליתן לב לדברי הרמב"ם פ"ב מהל' מגילה הי"ז שכתב וז"ל, מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר (ישעיהו נ"ז) להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים עכ"ל. [הובא במ"ב סי' תרצ"ד סק"ג].
וע"ד שאלתך ע"ע מ"ש אח"ז בתשובה להלן בכונת השואל. אם אפשר ליתן מתנות לאביונים לאח שאינו דתי, הנה שאלה זו קשה, אכן מכיון ששאלת עלי לתת ע"ז תשובה כדת מה לעשות, והנה יש לחלק הנידון כאן לב' ענינים, א' מצד הדין אם שייך כאן מצות מתנות לאביונים או לא, ב' למעשה כיצד ראוי לנהוג בכה"ג.
והנה בעצם הנידון אם שייכת מצות מתנות לאביונים בתינוק שנשבה בזמנינו, יש להכנס לנידון הפוסקים בדין חילוני בזמנינו, וידוע שהחזו"א יו"ד סי' ב' סקכ"ח פסק שדינם של הנולד במשפחה חילונית דינו כתינוק שנשבה, ושמעתי מר' תנחום יהושע קרליץ ששמע מהגר"נ קרליץ שליט"א דהחזו"א לא מיירי על כולם, היינו דע"כ יש ביניהם רשעים שאין דינם כתינוקות שנשבו ועי' חוט שני ח"ד פ"צ סק"ה, וכן הגרח"ק שליט"א נקט בספר דולה ומשקה שדינם כספק, וכן הגריש"א אמר שדינם ספק, והוסיף שאינו חולק על החזו"א (מהגרב"צ קוק, עיון הפרשה רל"ב), וכן הגר"ש וואזנר בשבה"ל ח"א סי' קכ"א סק"ד נקט שדינם כספק, היוצא מזה שכל פוסקי זמנינו נקטו שדינם כספק [ודלא כמ"ש המגיה בספר דולה ומשקה הנ"ל], היינו דישנם בודאי מן החילונים שאין דינם כתינוק שנשבה והכל לפי הענין, וכן ידוע שכמה מגדולי הדור התבטאו באופן חריף על חופשיים מסויימים וגם בקללות ונידויין ולא דנום כתינוקות שנשבו. וג"כ יש לידע דכל הנידון הנ"ל זהו דוקא בנולד בבית חילוני אך הנולד בבית חרדי ופרק עול רח"ל לכו"ע דינו כמשומד לכל דבר.
והנה אם היה כאן שאלה על סתם חילוני עני אם לתת לו מתנות לאביונים, במקום שאין לחוש לאיבה, התשובה היתה שיש להעדיף עניים רבים שומרי תורה ומצות שיש רבים כאלו ל"ע, כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, אכן בנידון דידן שמדובר באח יש לחוש משום איבה, ומצאנו שדנו הפוסקים בכעין זה על מתנות לאביונים לעניי גויים, וז"ל הב"י סי' תרצ"ד, ומ"ש רבינו אחד ישראל ואחד גוי כן כתב נמוקי יוסף בפרק האומנין (מח ד"ה גמ') בשם הרמב"ן שכן המנהג בכל ישראל ליתן אפילו לגוי דהואיל ואין מדקדקין בדבר ונותנים לכל אם אין אנו נותנים לגוי איכא משום איבה ותנן ותניא (גיטין סא) מפרנסין עניי גוים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום עכ"ל והגהות מיימוניות סוף פ"ב כתבו שכתב תלמיד אחד לפני רש"י (ס' הפרדס סי' רה מחז"ו עמ' ריא) ראיתי בני אדם שנוהגים לחלק מתנות בפורים לעבדים ולשפחות גוים העומדים בבתי ישראל והדבר הוקשה בעיני רבי לפי שנאמר (אסתר ט כב) ומתנות לאביונים וזה הנותן פרוטה לעבד גוזל לעניים ומראה בעצמו כאילו מקיים מתנות הנאמרים באביוני ישראל וכתב רבי שטוב ממנו לזרקן לים שמראה שמתנות היום אף לגוים וכן כתב הר"מ בשם רבינו אפרים וכתב דבעיר שלא הורגלו בכך אסור להרגילן אבל בעיר שהורגלו בכך אין לבטל הדבר משום דרכי שלום ע"כ ורבינו אפשר שבמקום שנהגו קאמר בדוקא או בעיר חדשה אם צריכין לנהוג כך מפני דרכי שלום עכ"ל.
ובשו"ע שם ס"ג כתב, אין מדקדקים במעות פורים אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנים לו ובמקום שנהגו ליתן אף לא"י נותנים עכ"ל. וכתב במ"ב סק"י, אבל בעיר שלא הורגלו עדיין בכך זה הנותן פרוטה לעכו"ם גוזל לעניים ומראה בעצמו כאלו מקיים בהם ומתנות לאביונים, ובשעה"צ שם יא כתב, ומכל מקום אף בעיר חדשה כל שיש בזה דרכי שלום נותנים [משבצות זהב בשם בית יוסף] עכ"ל.
והנה בעצם הדין של איבה דקי"ל מפרנסין עניי עכו"ם עם עניי ישראל מפני דרכי שלום, נחלקו הפוסקים אם גם כשבאים הגויים בפ"ע או דוקא כשבאין לבקש צדקה יחד עם ישראל, והגר"ח קניבסקי בד"א הל' מ"ע פ"ז ה"ז כתב להכריע בשם המהר"י קורקוס דהכל לפי הענין, א"כ גם כאן בענינינו יש להתבונן מה אחיו מצפה ממנו ומה היה רגיל לעשות עד היום, ומה מקובל במקומם ובמשפחתם, ויעשה כחכמתו ע"מ שלא לגרום לאיבה בינו לבין אחיו, שהחשש לאיבה במשפחה הוא גרוע יותר מחשש לאיבה בעלמא, מכיון שבאיבה בתוך משפחה יכול הדבר לגרום לחוסר שלוה ובריאות הנפש. ובפרט לפי מה שכתב אלי שמלבד זאת דעתו לתת כל המתנל"א כדין בב' האופנים הנ"ל.
ובענין לזכות לעני בעלמא שלא בפניו, הורו הגריש"א והגרנ"ק והגרח"ק (ישמח ישראל עמ' קל"ו קמ"א קמ"ה קנ"ג) שיוצא בזה יד"ח ובלבד שיודיע לעני על כך [בפורים], ודין זיכוי זה לכאורה הוא כדיני זיכוי המועילים שצריך לעשות קנין ע"י אחר גדול ובן דעת ע"מ להקנות לו.
סימן יג - כמה פרטי דינים בענין זכר למחה"ש
בס"ד
שלו' רב לכבוד הרב הח"ר עקיבא משה שליט"א,
א) מהו הוא היום הערך למתן זכר למחצית השקל לנוהגים כך?
ב) ולמי נותנים את הכסף? (גבאי ביהמ"ד שלנו אומר שצריך לתת זאת לביהמ"ד שזה זכר לקניית קרבנות ציבור וביהמ"ד הוא מקדש מעט).
ג) מי חייב למעשה רק מבן 20 ומעלה, האם לאשה, בנות, אשה הרה?
ד) האם אני יכול לזכות את אחי שלא בפניו (הוא לא דתי)
לתשובות כב' הרב אודה מקרב לב.
ובברכת התורה ובברכת הכהנים,
הקט' א.
קבלתי את כל שאלותיך והנני להשיב עליהם לפי הסדר בס"ד
א) מהו הוא היום הערך למתן זכר למחצית השקל לנוהגים כך?
הנה דנו בזה הרבה הפוסקים, ויש בזה הרבה צדדים, ואיני יכול לומר דבר בבירור בזה, וכ"א יעשה כפי רבותיו, והר"ז מנהג ולא דין וא"כ מה שיעשה יצא יד"ח, ורק ארשום לו ראשי פרקים בזה.
הנה ברמ"א סי' תרצ"ד ס"א כתב, ויש ליתן ג' חצאים גדולים במדינות אלו כי אין מטבע ששם מחצית עליה מלבד זו ובמדינות אוישטריי"ך יתנו ג' חצי וויינ"ר שנקראו ג"כ מחצית וכן לכל מדינה ומדינה עכ"ל. א"כ בזמנינו לכאורה עיקר החיוב הוא חצי שקל חדש ממטבעות המצויות, אכן בכה"ח סק"כ הוסיף חידוש דין בזה וז"ל, מי שידו משגת יש לעשות זכר למחצית השקל בשלמות, דהיינו שיתן מטבע שמצוי באותו מקום ששמו מחצית ויש בו כסף מזוקק שיעור מחצית השקל או יותר וכו', ושיעורו ג' דרהא"ם כסף וכו', ואם לא נמצא כזה במקומו אז יתן מטבע כסף שיוכל לקנות בו מחה"ש דהיינו ג' דראה"ם כסף וכו', ואם אין ידו משגת לזה אז יתן מטבע ששמו חצי הנהוג באותו מקום כפי יכולתו יהיה מה שיהיה כיון שאינו אלא לזכר בעלמא עכ"ל.
ע"פ בדיקת קופת העיר כעת [תשע"ו] - מחצית השקל בזמן בהמ"ק הוא 9.6 גרם כסף מזוקק [ויש בזה מח' בשיעור], שוויו 19 ש"ח וכעת הראוני בדיקה אחרת שלפ"ז השיעור יוצא כ-22 ₪ בערך כולל מע"מ. וכולל מע"מ ועמלות זה שכר 25 ש"ח ומשתמשים במטבעות חצאי דולר שיצאו לפני שנת 1964, שמקנים אותם עבור סכום של 25 ש"ח. ובספר 'אלא' סי' ס"ד ס"א הובא מנהג הגר"ח קניבסקי שליט"א וז"ל, בתענית אסתר קודם מנחה מניח ג' מטבעות של חצי שקל של זמנינו ומקומותינו בקופת צדקה זכר למחצית השקל. ובשנים האחרונות לפעמים מקנים לו ג' חצאי מטבע של תקופת חז"ל, כסף ממש, ושם אותם בקופה, אכן כתב בדרך אמונה (מע"ש פ"ד פי"ד ביהה"ל סוד"ה מי) שאותם שנותנים מחצית השקל במטבע של חו"ל, אין יוצאין ידי מנהג 'מחצית השקל' כיון שאין המטבע יוצאת כאן ואינם אלא כנותנים שוה כסף.
אלא שהגר"מ שטרנבוך שליט"א בתשוה"נ ח"ד סי' קע"ב, האריך כנגד המנהג להקנות לאנשים את חצאי הדולר שבקופה, יעוי"ש מה שהקשה ורק אציין דמסברא נראה שטענת הבה"ל בסי' תרצ"ד ע"ש, היא באופן שאין נותן את שוויו של המטבע הגדול שקנה מהצדקה, אך באופן שכ"א קונה את המטבע בשויו המלא ונותן שויו, קשה בעיני לומר שע"ז רצה הבה"ל לומר שאין ברשות הגבאי להקנות המטבע. , וסיים וז"ל, ונאה לנהוג כמחמירים בשיעור מחצית השקל, והיינו קודם לתת מחצית השקל במטבע הנהוג ג"פ, אבל מוסיפין עד השיעור האמיתי של ג"פ מחצית השקל של תורה, ושיעורו מבואר ברמב"ם הלכות שקלים ק"ס שעורות כסף, אבל לרמב"ן ורשב"א שיעורו רצ"ב שעורות כסף וגראם כסף טהור מבואר בחזו"א משקלו כ' שעורות כסף, ואם כן מחצית השקל לרמב"ן ורשב"א עשרה גראם כסף וג"פ היינו שלשים גראם, ואנו מחמירים כפי המחיר בשוק עם תשלום מס ערך לכסף טהור, ומחיר חצי שקל בתורה היא בארץ ישראל עשרה וחצי שקלים, ואם משלם ג"פ היינו ל"א וחצי שקלים ישראלים, [א"ה יש לברר כל שנה את השווי, וראה שערי ימי הפורים עמ' מ"ג] ונותנים לעניים ת"ח דוקא שהתורה כקרבנות וזהו כפרה על נפש וכמבואר בפסוק עכ"ל. וכן כתוב בשם הגר"נ קרליץ בזה"ל, יש לתת את מחצית השקל דוקא בנתינת ג' מחצית השקל, ובזמנינו שהחצי שקל אינו חשוב שייך הידור לתת ד' מחציות, והמחצית הרביעית א"צ לתת עבור כל בני ביתו, וסגי שנותן זה בעד עצמו (מתוך גליון אדר ע"ו). ונשאל רבנו הגראי"ל שטינמן שליט"א האם מטבע של חצי ש"ח הוא המטבע ההגון ל"מחצית השקל" והשיב רבנו ואמר כתוב מטבע של חצי היוצא באותה מדינה. (עלון כאיל תערוג אדר ע"ו). ויש בנתינת מטבע זה גם לצאת ידי חששת בעל התשוה"נ, והרוצה לצאת הכל יקנה את ג' המטבעות האמריקאיות בשווין האמתי כולל העמלות, ויחזור ויתנם לצדקה, והיינו באופן שיש בהן משקל הכסף של מחה"ש בשקל הקדש [וצריך לברר זאת], וחוץ מזה יתן ג' מטבעות מחה"ש של ש"ח, ואולי לרווחא דמילתא יעשה תנאי שאם הלכה שא"א לקיים מחה"ש בשקלים אלו האמריקאיים הרי מלכתחילה הוא מכוון לתת את הכסף ולא לקנות את המטבעות ולחזור לתת אותן, ומכוין שתנאי זה יחול באופן המועיל.
עוד שני מנהגים יש לציין בזה, מנהג הגר"א המובאת במעשה רב, שלא נתן אלא מחצית אחת ולא שלשה מחציות, אלא שכיום אין ערך למחצית אחת, ובהליכות והנהגות הגרי"ש אלישיב (עמ' ו') הובא שמנהגו לתת חמישים ש"ח לזה. ועי' בביה"ל (תרצד ד"ה ויש) שאם מטבע של מחצית השקל אינה חשובה, יקפיד להוסיף שתהא נתינה חשובה, ומ"מ מצטרף כל מה שנתן אפי' בעד בניו הקטנים להחשב ביחד לנתינה חשובה.
ב) ולמי נותנים את הכסף? (גבאי ביהמ"ד שלנו אומר שצריך לתת זאת לביהמ"ד שזה זכר לקניית קורבנות ציבור וביהמ"ד הוא מקדש מעט).
עיקר המנהג לתת זכר למחצית השקל הוא לצדקה ועי' ברמ"א סי' תרצ"ד סוס"א, וכתב עוד הפמ"ג שם (ע"פ המ"א סק"ג) וג' מחצית השקל אם מחלקין לאביונים יוצאין ידי מתנות לאביונים עכ"ל, והיינו לפי אלו שנהגו לתת את מחצית השקל בפורים.
והנה לשון המ"א כך הוא, במקום דנהיגי לתת המעות לחזן אין איסור בדבר דכל הנותן אדעתא דמנהג נותן מ"ב סי' נ"ד אבל לא נפקי בזה ידי מתנות לאביונים אא"כ מחלקים מהם לעניים עכ"ל. ומשמע דבאמת עכ"פ במקום שנהגו כן שייך לעשות כך. אכן כתב שם בשערי תשובה סק"ב וז"ל, מ"ש במקום דנהיגי לתת המעות מחצית השקל להחזן כו' במח"כ שגג בזה ע"י טעות שנפל במג"א וחסר הציון על סעיף ב' אין משנים מעות פורים כו' וע"ז קאי המג"א כמבואר במ"ב וכמ"ש ביד אפרים ומעולם לא עלה על הדעת שהיה מנהג לתת מחצית השקל להחזן והבה"ט שהוסיף מדעתו תיבות מחצית השקל לא כיון יפה והוא מכשול הגורם לגבאי צדקה שהם יד עניים לגרוע כוחם של עניים מצדקה זו שנותנית שנותנים למחצית השקל לתתם להחזן עכ"ל השע"ת. א"כ יש לתת את המעות לצדקה לעניים, וגם להמ"א שהזכיר מנהג כזה [לפי האחרונים שהבינו אותו כך, עיין באה"ט וכ"מ בפמ"ג הנ"ל, וע"ע מנחת אלעזר], זהו רק במקום שידוע שהמנהג כך, וגם משמע שאי"ז לכתחילה אלא שיש להם על מה לסמוך, אך ודאי נראה שעיקר המנהג היה לתת לעניים.
ועיין עוד בכה"ח סקכ"ב שהביא כמה מנהגים בזה, וגם הזכיר שם מנהג לתת לבהכנ"ס זכר למקדש, וכעי"ז בערוה"ש ס"ח כתב שאי"צ ליתן דווקא לתיקון ביהכ"נ שהוא כמו בדק הבית, כיון שהוא רק לזכרון בעלמא, והרי עיקר מחצית השקל היה לקרבנות ועכשיו לא שייך. , אך מהפוסקים מבואר שעיקר המנהג לתת לצדקה וכנ"ל, ועי"ש בכה"ח ג"כ שרוב המנהגים שם הם לתת לצדקה לעניים, וישנה עדיפות לתת לעניים ת"ח עי"ש. ומ"מ מי שנותן לקופת בית הכנסת ממש יש לו על מי לסמוך.
ג) מי חייב למעשה רק מבן 20 ומעלה, האם לאשה, בנות, אשה הרה?
לענין פחות מבן כ', זהו מחלוקת, אך מ"מ הביא במ"ב סק"ה מהפוסקים דהמנהג ליתן אפילו בעד בניו הקטנים ואשה מעוברת בעד ולדה, ובזמנינו ששייך לדעת מראש על הריון רב עוברי ה"ה שיתן כנגד כל עובר לפי הממצאים שבידו, ולענין נשים דעת הגריש"א (הובא באשרי האיש ח"ג פמ"ב אות ג') שנהגו לתת גם הנשים, וכעי"ז דעת הגרשז"א (הליכ"ש פורים פי"ח ארחות הלכה הערה 30), ועיין גם שה"ל ח"ז סי' קפ"ג שגם נשים יתנו זכר למחצית השקל, אמנם יש לא נהגו לתת (ארחות רבינו ח"ג עמ' נ"ב אות ע"ג), וכן משמע מל' המ"ב הנ"ל, מ"מ טוב להחמיר בזה, וכן נהג בעל התרוה"ד כמובא בלקט יושר, ועכ"פ בחצאי השקלים הרגילים שאין בזה הפסד כ"כ.
ד) האם אני יכול לזכות את אחי שלא בפניו (הוא לא דתי)
כעת הבנתי שאלתך שכונתך לקחת כסף משלך ולתת לעניים עבור אחיך, שיחשב כאילו הוא נתן את הצדקה, [במכתב הקודם לא הבנתי את שאלתך כראוי], ושייך לעשות כן דבמתני' פ"ק דשקלים מבואר ששייך לשקול עבור אחר, וכן על נשים וקטנים נזכר בפוסקים הלשון לתת עבורן, מלבד זאת יתכן שגם לאחר שזיכית עבורו את הכסף אפילו שלא על מנת לתת לעניים מותר ע"פ דין לקחת הכסף שלו שזיכית עבורו ליתן לעניים, דהא קי"ל שכופין על הצדקה. אך יתכן שעדיף שתאמר לו מראש שאתה עושה כן עבורו, שבכך יקיים מצוה בכונה, ותעמוד לו זכותו בעולם האמת, ובפרט במתנות לאביונים שהוא חיוב מן הדין, והדרך הראויה היא לזכות במתנל"א לפנ"ז את הכסף עבורו ע"י אחר כדין ע"מ שיתנו לעניים, ואז לתת לעניים. ויעויין בספר אלא סי' ס"ד סי"ז שהובא שם על מרן הגרח"ק שליט"א שנותן מתנות לאביונים גם עבור הרבנית. והובא איך שאומר לגבאי הצדקה שנותן גם עבורו וגם עבור אשתו, אכן יתכן דבאמת מינתה אותו שליח וזיכה לה מעיקרא.
סימן יד - מכתב מחכ"א בענין הנ"ל
שוב כתב אלי הגאון רבי יואל לטס שליט"א [מו"ץ בבית הוראה של הגרש"צ רוזנבלט] וז"ל:
לכבוד הרב עקיבא משה,
דבריו של מר משמחי לב, השאלה עצמה היא יותר מחצי תשובה, ואני לא חושב שאוכל להוסיף על דבריך.
הנידון שכבודו מעלה, אני מסופק בו מזמן על עצם מצות צדקה, האם היא מצוה על ידי מעשה הנתינה, או ע''י זכות הנתינה ממונית. נ''מ במצוה בו יותר מבשלוחו, או במקרה שלכם, שהנותן לא יודע שנתן ואולי אפילו לא רצה לתת.
למעשה בדברי חז''ל רואים שהזכות של צדקה קיימת בכמה אופנים, ''צדקה אינה משתלמת אלא לפי חסד שבה'' בסוכה, אפ' נפלה ממנו פרוטה ועני מצאה כו', והגמ' בב''ב הלא פרוס לרעב לחמך, ואם לא, עניים מרודים תביא בית. זו מלכות הרשעה וכו' ואפילו הכי נחשבת לו צדקה. וכן יש אולי להוכיח מהמעשה שם דאחיינים של רבי יוחנן, הוא גבה מהם, ולא זיכה ונתן.
עכ''פ, מהדברים של הקצות קפ''ב נראה שאין מניעה לעשות מצות ע''י שליח, ואם זכיה מדין שליחות לכאורה מהני גם בצדקה.
כנראה ההבדל הוא בדרגה של השכר, כמו שהאופן שאין עני יודע מי הנותן והנותן לא יודע המצוה יותר גדולה, וכן במי שמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות, או להיפך מי שנותן בפנים זועפות וכו'. כן מסתבר שאם הנותן יודע ורוצה, מצוותו יותר גדולה. וכ''ש במתנות לאביונים, דאית ביה שיעורא וחובה על כל אחד.
מהמנהג של מחצית השקל, לתת גם עבור בניו הקטנים אין ראיה, דשם הוא רק מנהג. וכן מה כבודו הביא ראיה מפרק קמא דשקלים, זכור לי שם המפרשים מסבירים ששוקל בשליחות מפורשת, דהיינו קיבל כסף מחברו כדי לתת עבור, ושם איירי באופנים שנתן בטעות בשביל עצמו כו'.
גם בכופין על הצדקה יש כללים, גם כופין על שאר מצות עשה, אבל היום לא כופין. כמדומני שיש קצות בסימן א', שדן בענין של עביד איניש דינא לנפשיה ע''י כפיה למצות.
לכן נראה לי ברור, שהכי טוב הוא לשכנע לתת מכספו, ואם לא שיזכה לו באופן שיוכל לעשות מהכסף מה שירצה, ואז יודיע לו שנותן מתנות לאביונים ומהחה''ש. האופן אחרון שהצעתם, לתת בלי להודיע, אינני יודע אם מהני. (בדרשו (ביאורים ומוספים על המ"ב) הביאו דיעות של פוסקי זמנינו האם מועיל עבור אשתו בלי ידיעתה, ולא נראה לי קשור).
יואל לטס
סימן טו - מכתב לאחד האם יש חיוב להשתכר בפורים
בע"ה ליל י"ד אדר פורים ע"ו
פה אשדוד יע"א
שלום וברכה
הראוני את דברי תורתכם בעניני פורים, וראיתי שם שדנתם בגודל החיוב להשתכר ומה הדין במי שאביו אומר לו שלא להשתכר, ויעויין בד"מ אורח חיים סימן תרצה סק"א שהביא שאי"ז חיוב, וז"ל, כתבו הגהות מיימוניות פרק ב' (הט"ו אות ב) צריך להשתכר היינו למצוה אבל ידי פורים יצא אפילו לא השתכר. ויעויין עוד בב"י שהביא דדעת רבינו אפרים המובא בר"ן מגילה ג' ב' שמ"ש חייב אינש וכו' לא קי"ל הכי, וז"ל, כתב הר"ן (שם) בשם רבינו אפרים דמההוא עובדא דקם רבה בסעודת פורים ושחטיה לר' זירא כדאיתא בגמרא (שם) אידחי ליה מימרא דרבא ולא שפיר דמי למיעבד הכי עכ"ל, וכתב הפר"ח סי' תרצ"ה שיש לעשות כהרא"פ, א"כ פשוט שאין חיוב לדינא להשתכר.
ועוד יש להביא ראיה מהא דר"י בר אלעי שהיה ראשו כואב לו מפסח ועד עצרת, ואמאי הרי היה מחוייב לשתות בפורים, ועדיפא מליל הסדר שיש לזה סכום קצוב, דכאן מחוייב לשתות עד דלא ידע וכו', אלא על כרחך שלא היה משתכר בפורים. ומיהו זה יש לדחות דבמקום חולי שאני. א"נ שהיה שותה יותר מלימודו וישן, ולזה הוה סגי ליה בכל שהוא והיה פחות הרבה מד' כוסות, וגם אם היה משתכר ממש י"ל מ"מ היה בפחות מד' כוסות.
ולא היה בכונתי לומר שיש כאן מח' הפוסקים אם מחוייב בעד דלא ידע ושקי"ל כמו מ"ד שפטור, אלא כך היתה בכונתי, דהנה גם לדידן דקי"ל שיש מצוה בעד דלא ידע, שהרי כך פסקו השו"ע והרמ"א, אלא אע"ג דקי"ל שיש מצוה כזו מ"מ אי"ז חיוב, דהרי הד"מ בשם ההג"מ קאי למ"ד שהמימרא הזו היא להלכה, ואפ"ה אמר דאי"ז חיוב, ולרווחא דמילתא צירפתי גם דעת רבינו אפרים שסובר שאין כאן מצוה כלל.
וז"ל הבית יוסף עוד שם, כתוב בארחות חיים (הל' פורים אות לח) חייב אינש לבסומי בפוריא לא שישתכר שהשיכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שהוא גורם לגילוי עריות ושפיכות דמים וכמה עבירות זולתן אך שישתה יותר מלימודו מעט עכ"ל, ומבואר ג"כ דעת הא"ח שאין חיוב להשתכר.
והנה בשו"ע יו"ד סימן רמ סט"ו כתב, אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין מצות עשה בין מצות לא תעשה, ואפילו מצוה של דבריהם, לא ישמע לו. ומקור הדברים איתא שם בב"י, סימן רמ אות טו ד"ה אמר לו וז"ל, ומ"ש דאפילו לבטל מצות עשה של דבריהם. כן כתב הרמב"ם בפרק ו' מהלכות ממרים (הי"ב). ונראה שהטעם משום דכיון דכל מילי דרבנן אסמכינהו אלאו דלא תסור (דברים יז יא) הרי הם בכלל דבר תורה. אי נמי דכיון דמאני ה' כולכם חייבים בכבודי ילפינן לה ומילי דרבנן ודאי הם כבודו של מקום אין לו לעבור עליהם בשביל כבוד אביו עכ"ל הב"י, ונהי שראיתי כתוב שאפילו מנהג שנהגו בו ישראל אכן כאן משמע דדוקא מה שהוא איסורא בין דרבנן בין דאורייתא, ובביאור הגר"א ס"ק כו ציין שם לדברי התד"א פכ"ז יכול אפי' א"ל אביו עבור על א' מכל המצות האמורות בתורה כו' הוי אומר על הכל ישמע לו חוץ מעל עבירה וגזל ודבר מכוער לכך נאמר הכהנים בוזי כו' ומבואר דלא כל הידור שאמר לו לימנע מזה חשיב כאמר לו לעבור עד"ת, ובגמ' יבמות ו' א' נזכר היטמא או אל תחזיר, ובפתחי תשובה יורה דעה סימן רמ ס"ק יד כתב עוד, עיין לקמן סי' שע"ו ס"ג בהג"ה באם אביו מוחה שלא יאמר קדיש על אמו לא ישמע לו וכ"כ ביש"ש פ"ק דקדושין סי' ס"ג מפני שאביו עובר על ואהבת לרעך כו' וכתב עוד אכן מה שנהגו האבלים ללבוש לכבוד המת שאינו מן החיוב פשיטא שיכול למחות ע"ש עכ"ל. ומכל הנ"ל מבואר שכל מה שאינו חיוב ואינו מצד הדין יכול למחות, וא"כ בשכרות בפורים ה"ה, לפ"מ שנתבאר כנ"ל שאינו חיוב.
סימן טז - בהיתר לשנות לצורבא מרבנן בפוריא לפירוש שהכונה סעודת פורים
משה"ק ר' יהושע מגורי ע"ד המהרש"א חידושי אגדות מסכת בבא מציעא דף כג ע"ב, גבי ג' הדברים שהותרו לצורבא מרבנן לשנות בהן, וא' מהן הוא בפוריא וכתב המהרש"א וז"ל, בפוריא עיין פרש"י ותוס' עוד י"ל ע"פ מ"ש פ"ק דמגילה דחייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן כו' עבידי רבנן דמשנין לומר דלא ידע גם אם הוא אינו מבוסם כל כך וידע ע"כ. דמה"ט התירו לו לשקר, הרי עבר איסורא במה שלא השתכר.
תשובה
ראשית כל אין שום איסור מי שאין רוצה להשתכר בפורים, כמ"ש הד"מ בשם ההג"מ, ומה דִּמְרַגְּלָא בפומייהו דאינשי שמי שאינו משתכר עובר באיסור, אין הדברים מדוייקים, ועמ"ש בעם סגולה ח"ג, וע"ז י"ל דמה"ט גופא כדי שלא יחשדוהו שעושה שלא כדין התירו לו לשקר. עיין לאאמו"ר שליט"א באמת קנה פ"ד מה שהביא להוכיח דפעמים התירו לשנות מפני כבודו וכדו'.
מה שהקשה רבי צבי אליהו שטינברג [רו"כ יששכר באהליך ב"ב] במ"ש במגילה י"ב ב', ויאמר המלך לחכמים מאן חכמים רבנן ידעי העתים שיודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים אמר להו דיינוה לי אמרו היכי נעביד נימא ליה קטלה למחר פסיק ליה חמריה ובעי לה מינן נימא ליה שבקה קא מזלזלה במלכותא אמרו לו מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא דיתיב על דורדייה ע"כ. ולכאורה הסנהדרין הוו מצו למימר לאחשורוש דאין דנין ד"נ בשבת, וממילא היו נפטרין מלדון דין זה.
תשובה הנה ע"ז מצי אחשורוש למימר להו שמחוייבים לדון כן מחמת מצות המלך ופקו"נ [כדקי"ל שיש חילוק בין מלך ישראל למלך גוי לגבי הפסקה בק"ש], משא"כ כשאמרו לו שאינן יודעין עי"ז ניצלו לגמרי.
עוי"ל דמה שאין דנין בשבת הוא רק בצורת דין תורה, משא"כ הכא יתכן שלא היה אלא בקשת חוו"ד. ותי' ראשון נראה טפי.
סימן יז - מכתב מהרב דינר על העץ במגילת אסתר
מכתב שכתב הגאון רבי יהודה אריה הלוי דינר שליט"א - רב בהכנ"ס דברי שיר ב"ב
בס"ד ליל פורים תשע"ו ב"ב עיר התורה
היום בבוקר, בסליחות בתענית אסתר אמרנו שתלו על העץ המן למעלה ועשרה בניו למטה, וכן מבואר בתרגום שני.
ויש להעיר, דהרי המן תלו בחוה"מ פסח, מיד כשאחשורוש אמר בשעת הסעודה עם אסתר המלכה, [ז' י'] ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וגו', אבל עשרת בני המן הרגו רק במלחמה בי"ג אדר [ט' י"ב] שזה היה לאחר אחד עשרה חודש, ועד אז כבר הגוף של המן הוא אכול ומעוכל ורקוב, ואולי הציפורים כבר אכלו הכל, ומה שייך לומר שתלו את המן ביחד עם בניו, וצע"ג.
סימן יח - תשובה על הנ"ל
בע"ה אור ליום ו' שושן פורים ע"ו
אשדוד יע"א
לכבוד רבינו יהודה אריה דינר שליט"א ראשית כל אודה מאוד על הספרים ועל הגליונות המאירים את העולם וכו'.
ויעויין בתרגום שני דמבואר שם בהדיא שנתלו המן ועשרת בניו עד עולם, ע"ש כל מ"ש בזה, וע"ע בפיוט ר' יהודה הלוי לפ' זכור שכתב, רצצתי פרשנדתא דלפון אספתא וכו' גם קבורה לא היתה לו, ומבואר שלא נקבר, וע"ע בילקוט מעם לועז (עמ' ר"מ ועמ' רי"א) שהיה המן תלוי עד אדר, וגם אם היה המן תלוי רק עד י"ג אדר (כמש"ש עמ' רי"א), זה אתיא כהסוברים שבני המן נתלו בי"ג כבר [אלשיך ט' י"ד].
וכתב בשו"ת תורה לשמה סי' שכ"א [לבן איש חי], וז"ל, רצינו לדעת לפי מ"ש בתרגום שני של אסתר במידת העץ של חמישים אמה לפי חשבון המן ובניו משמע שכולם נתלו ביחד המן ובניו וקשיא לן והלא המן נתלה בט"ז בניסן ועשרת בניו נתלו בי"ד באדר הבא אחריו ויודיענו תשובה גם על זאת.
וכתב בתשובה שם וז"ל, הנה זה ידוע כי המן נתלה בניסן ונשאר תלוי על העץ לבדו עד יום י"ד באדר שנתלו בניו יען כי הוצרכו להניחו תלוי עד שיגיע יום המועד שבאדר כדי שיתפרסם הדבר על ידי תלייתו שהוא זייף אגרות ראשונות ולא יאמרו מאי חזית להאמין לאגרות אחרונות ודילמא אחר שנתן המלך הטבעת למרדכי ע"ה כתב כטוב בעיניו בלי ידיעת המלך אך צליבת המן היא תוכיח שהמן זייף ולכן רצו שישאר המן צלוב משך כמה חודשים עד שיגיע זמן הנועד של י"ג באדר כדי שבהמשך הזמן הזה תתפרסם תלייתו בכל המקומות הקרובים והרחוקים מפי אנשים זרים עוברים ושבים בזא"ז ויתאמת הדבר ולא יפצו פה להרהר אחר אגרות אחרונות ולכן כיון שנשאר צלוב לבדו בראש העץ עד י"ד באדר תלו אותו היום תחתיו את עשרת בניו ע"פ חשבון האמות שהזכיר בתרגום שני וגבר ישראל. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו עכ"ל.
וז"ל הילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנ"ט, בוא וראה היכן היו צלובים בו, תן לכל אחד ואחד שלשה אמות וזרת הרי לי' בניו ל"ה אמות, ושלשה אמות וזרת להמן עצמו ובין נבלה ונבלה זרת ואצבע הרי מ"ג אמות וזרת, ושלשה אמות שנטע תחת הארץ, ושתי אמות וזרת שהניחו מן הארץ בעד הנבלה שלא יבא הכלב או חיה ויאכל מהם הרי מ"ט אמות, ואמה אחת הניחו על ראשו של המן הרשע שלא יבא העוף ויאכל ממנו הרי חמשים אמה, וכיון שהחריב אכסדרה שלו ונטל את הקוץ מדד נפשו עליו, והשיב לו גבריאל ואמר נאה לך העץ מוכן לך מששת ימי בראשית, וירד אצל אחשורוש ונדד שנתו, וחמת המלך שככה שתי שכיכות הללו למה, אחת של מלכו של עולם ואחת של אחשורוש, איכא דאמרי אחת של אסתר ואחת של ושתי עכ"ל הילקוט.
ומבואר מדברי היל"ש שבאמת לא היה יכול העוף לאכול ממנו, ואפשר שהיה העץ עשוי כעין אמה כליא עורב שהיה בבהמ"ק (ע' מו"ק ט' א') שהיה מבריח את העופות, ולכן לא באו העופות אל המן.
ובילקוט מעם לועז כתב בשם ה"ר דוד הנגיד (אסתר ז' י') שעמדו י"א יורים וירו בלבם של המן ובניו יריות ויצאו נשמותיהם כאחד. וכבר העיר עליו בספר פרסומי ניסא עמ' תקמ"ב כדברי הרב שליט"א, דזה תמוה מן המקראות, אבל דברי הפייט שרק התלייה היתה כא' ניחא, כיון שתלו אותו לפני בניו ורק נשאר בכל זמן זה עד שתלו אותם.