אור ברסלב
שו"ת עם סגולה - חלק ד הלכות בין המצרים ותשעה באב

שו"ת עם סגולה - חלק ד

הלכות בין המצרים ותשעה באב

שער הסכמות ופתיחה

סימן א - סעודה המפסקת בשבת

שאלה

בס"ד

כבוד הרב האם עושים סעודה מפסקת ביצה, אפר וכסא נמוך ביום שבת קודש כהלכה למעשה?

ובגליון דברי שי"ח התפרסם בזה"ל: בסעודה המפסקת יושב ע"ג כסא רגיל, אבל כשאוכל את הביצה בסוף הסעודה יושב ע"ג כסא נמוך ומטבל הביצה באפר, ואומר זוהי סעודת ט"ב. ודלא כשו"ע סי' תקנ"ב ס"ז שבסעודה המפסקת יש לישב על כסא נמוך ואמר לי שכך נהגו אצלם. ועי' שו"ה תקנ"ב ג', ומש"כ שכשאוכל הביצה יושב ע"ג כסא נמוך ומטבל באפר הוא דלא כשו"ע שם ס"י [צ"ל רמ"א ס"ו] שנוהגים לטבל הפת באפר, ואמר לי שכך נהגו אצלם ועי' א"א (בוטשאטש) סי' קנ"ה שהביא זה, עכ"ל.

תשובה

לכבוד הג"ר אהרן שליט"א

שלום רב וכט"ס

הנה ראשית כל דברי ה'דברי שיח' הנ"ל לא נאמרו בשנה זו שת"ב חל בשבת ונדחה לאחר השבת, ומקור הציטוט בגליון הנ"ל הוא מהספר 'אלא' [הנהגות הגרח"ק] פרק נ"ג סעי' ג', ושם כל הפרק נאמר על ת"ב באופן כללי של כל שנה, [ובתחילת הפרק שם לגבי לימוד תורה נזכר להדיא גם ענין ת"ב שחל במוצ"ש, אבל בשאר הפרק לא].

דהנה כתב בשו"ע או"ח סי' תקנב סעיף ז וז"ל, נהגו לישב על גבי קרקע בסעודה המפסקת, ואח"כ כתב (בסעי' י'), אם חל תשעה באב באחד בשבת, או שחל בשבת ונדחה לאחר השבת, אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו עכ"ל. ומבואר דהדינים שנאמרו לפני כן על סעודה המפסקת של דרך אבילות נאמרו רק כשחל ערב ת"ב בחול, אבל כשחל בשבת לא.

וכתב במשנה ברורה סימן תקנב ס"ק כג וז"ל, אוכל בשר ואסור למנוע ממנו אף על גב דאין חיוב לאכול בשר בשבת מ"מ כיון שנמנע משום אבל עבירה היא. והנה אף דכתב המחבר כסעודת שלמה מ"מ ישב בדאבון נפש שלא ינהג בשמחה ולכן לא ישב בסעודת חברים [מ"א] בספר בכור שור חולק ע"ז ודעתו דמי שרגיל בכל שבת לסעוד סעודה זו עם חבריו ומיודעיו ומונע בשבת זו הו"ל כאבלות פרהסיא. ולכו"ע מותר לאכול עם ב"ב ויכול לברך בזימון כיון שהוא שבת [א"ר] עכ"ל המשנ"ב.

והוסיף האג"מ או"ח ח"ד סי' קי"ב, דגם מי שאינו רגיל לאכול בשאר שבתות בשר בסעודה ג' מותר לאכול בשר בסעודה ג' היום. [ויש חולקים].

אכן לבי נוקפי ממ"ש בירושלמי תענית פרק ד הלכה ו וז"ל, תני ט' באב שחל להיות ערב שבת וכן ערב ט' באב שחל להיות בשבת אפילו עולה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו מותר. רב מן דהוה אכל כל צורכיה הוה צבע פיסתיה בקיטמא ואמר זו היא עיקר סעודת ט' באב לקיים מה שנאמר [איכה ג טז] ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר עכ"ל.

ומשמעות פשטות דעת הירושלמי היא דמאי דמייתי על רב היינו שבת"ב שחל להיות בשבת עשה כן, שאז אחר שאכל כל צרכו היה נטל פת באפר ואומר זוהי סעודת ט"ב, דהרי עלה קאי על הברייתא שלפני כן. א"כ גם בשבת צריך אח"כ ליטול פתו באפר ולומר זוהי סעודת ט"ב.

אכן תמוה לומר כן דכל הראשונים שהביאו דברי רב הלזו לא הזכירו דקאי על שבת שחל בערב ט"ב, וכמו שכתב בספר שבלי הלקט סדר תענית סימן רסה וז"ל, יש מן החכמים שטובלין פיתן באפר בסוף סעודת ערב תשעה באב והכי איתא במס' תענית ירושלמי רב מן דהוה אכיל כל צרכיה הוה טביל פיתתיה וצבע בקיטמא ואמר זו היא עיקר סעודת ערב תשעה באב לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שיני הכפישני באפר.

וכתב בספר המנהיג הלכות תשעה באב וז"ל, וט' באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו כסעודת שלמה המלך בשעתו. ואוכל בשר ושותה יין ואפי' בסעוד' המפסק', דאי לא תימ' הכי אלא בסעוד' שאינה מפסק' אף בחול מותר לאכול בשר ולשתות יין בסעוד' שאינה מפסק', ומה מעלה יהיה בזה [עמוד רצא] בשב' יותר מחול, וכן עיקר, ואין ספק בדבר. אב"ן. וכן פי' כל חכמי ישראל, אבל מה שכת' רב נטרונאי ז"ל, ואף ט' באב שחל להיות בשבת או ערבו אסור לאכול בשר ולשתות יין בסעוד' המפסק', אינו עיקר כלל עכ"ל. וע"ע ראבי"ה ח"ג הל' תענית סי' תתפ"ח, או"ז ח"ב הל' ת"ב ס' תט"ו, ובטור, ומג"א סי' תקנ"ב סקי"ב, ומבואר שיש מחלוקת ראשונים האם לנהוג אבילות בשבת או לא, ומ"מ בכולם לא נתבאר שרב נהג בשבת כך.

אלא י"ל דע"כ דחיקא הוא וקאי עמ"ש לפ"ז בירושלמי שם, דתנן רשב"ג אומר ישנה, דהיינו ישנה באכילתו בסעודת ערב ת"ב, ושאיל, מַהוּ יְשַׁנֶּה, ומשני יְחַלֵף ימעט. אִין הֲוֵה יָלִיף אָכִיל לִיטְרָא דְקוּפָּד, יֵיכוֹל פַּלְגָא אם היה רגיל לאכול ליטר בשר, יאכל חצי. אִין הֲוֵה יָלִיף שָׁתֵּי קְסַט דְחַמָר, יִשְׁתֶּה פַּלְגָא אם היה רגיל לשתות שתי מידות של יין, ישתה אחת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וּבִלְבַד עִיקָּר סְעוּדַת תִּשְׁעָה בְּאָב עיקר השינוי יהיה בסעודה המפסקת. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה, וּבִלְבַד מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן רק מה שאוכל אחר שעה ששית ישנה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, תָרְתֵיהוֹן לְקוּלָא שניהם באו להקל, ולכן אָכַל סְעוּדַת תִּשְׁעָה בְּאָב מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַטָּן היינו לפני השעה הששית, לפני חצות היום אֲפִילוּ עוֹלֶה עַל שֻׁלְחָנוֹ כִּסְעוּדַת שְׁלֹמֹה מוּתָר. אָכַל סְעוּדָתוֹ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּלְמַעֲלָן [ועתיד לאכול עוד סעודה אח"כ] אֲפִילוּ עוֹלֶה עַל שֻׁלְחָנוֹ כִּסְעוּדַת שְׁלֹמֹה בִּשְׁעָתוֹ [בסעודתו הראשונה] מוּתָר. ואח"כ תַּנִי ט' בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת. וְכֵן עֶרֶב ט' בְּאָב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. אֲפִילוּ עוֹלֶה עַל שׁוּלְחָנוֹ כִּסְעוּדַת שְׁלֹמֹה בִּשְׁעָתוֹ מוּתָר. רַב מִן דַּהֲוֵה אָכַל כֹּל צוֹרְכֵיהּ אחר שאכל בסעודה המפסקת כל צרכו הֲוֵה צְבַע פִּיסָתֵיהּ בְּקִיטְמָא היה טובל פרוסת לחם באפר וְאָמַר, זוֹ הִיא עִיקָּר סְעוּדַת ט' בְּאָב. לְקָיֵים מַה שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג) וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי הִכְפִּישַׁנִי בָּאֵפֶר הביאור ע"פ בבלי וידיד נפש. . ומש"כ על רב ארישא קאי, על ערב ט"ב שחל להיות בחול שיכול לאכול סעודה שלמה ואח"כ לומר זוהי סעודת ט"ב, אבל בשבת א"צ לפתרון הזה לומר זוהי סעודת ט"ב.

ותדע דהנה קודם דברי רב נזכרו כאן ג' דינים בירושלמי, דין אחד של האוכל קודם ו' שעות שיכול לאכול כסעודת שמה בשעתו, דין שני של האוכל בעודה שיאכל אחריה סעודה אחרת, בסעודתו הראשונה יכול לאכול כסעודת שמה בשעתו, ודין שלישי שת"ב שחל להיות בשבת שבזה יהיה שרי אפילו בסעודה המפסקת ממש אפילו לאחר שש שעות, כמשמעות הפשוטה. וא"כ וכי רב פליג על הך ברייתא, אלא מסתברא דרב קאי על הגמ' דלעיל בת"ב שחל בחול ורוצה לאכול כל צרכו ואח"כ תבשיל אחד לסעודת ערב ת"ב שזוהי סעודה המפסקת. וכמו שכתב בתורה תמימה הערות איכה פרק ג סק"ל, וז"ל, מה שאמר זו היא עיקר סעודת ת"ב בא בזה ליישב מה שאכל מקודם תבשילין שונים, יען כי עד עתה לא אכלו סעודת ת"ב והיה מותר בכל, ועיקר סעודת ת"ב היא זה, וע' בבבלי תענית ל' א' ע"כ.

וכ"ה הנוסחא באיכה רבה פרשה ג וז"ל, ותנן כל שהוא מסעודת תשעה באב אסור לאכול בשר ולשתות יין ולאכול שני תבשילין ולרחוץ ולסוך, וכל שאינו מסעודת תשעה באב מותר לאכול בשר ולשתות יין ולאכול שני תבשילין, רב מן דהוא אכיל כל מאכלו נסיב חד פת פחית ויהב עליה קטם ואמר זו היא סעודת תשעה באב לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר, עכ"ל. ומבואר דלא קאי כלל מילתיה דרב על שבת אלא בכל סתם ת"ב מיירי.

וכן נראה פשטות ההלכה, שהרי הרמ"א פסק דינא דרב בירושלמי בסעי' ו' וכמו שציין בביהגר"א, וכ"כ שם השו"ע דמי שאפשר לו לא יאכל אלא פת חריבה במלח וכו', ועל כ"ז קאי מה שכתב המחבר בס"י, אם חל תשעה באב באחד בשבת, או שחל בשבת ונדחה לאחר השבת, אוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת ומעלה על שלחנו אפילו כסעודת שלמה בעת מלכותו עכ"ל. ועל כרחך דעת בעלי השו"ע להוריד כל דין זה בשבת לגמרי.

והואיל דאתאן לכ"ז נעיר בדברי חד מקמאי תלמיד הרא"ש, כתב בספר מצוות זמניות הלכות תשעה באב וז"ל, ואלו המזונות הנזכרים אמנם הם לאותם שמנהגם שלא לאכול הלחם בלבד ולא יכלו לבלעו יבש. אבל החסידים הקדמונים לא היו אוכלים בעט"ב אלא פת שרוי במים בלבד. בירושלמי ר' פלוני הוה מטבל פתיה בקיטמא אמר זו היא עיקר סעודת ט"ב לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שיני. ר' יהודה בר אלעאי היה נוטל פת במלח וקיתון של מים והיה אוכל בין תנור וכירים ודומה למי שמתו מוטל לפניו. והרמב"ם ז"ל כתב, מימי לא אכלתי ערב תשעה באב אפילו תבשיל של עדשים אלא אם חל בשבת עכ"ל. ונראה דמייתי ראיה מן הירושלמי שהחסידים הראשונים לא היו אוכלין כלל בערב ט"ב חוץ מלחם, אבל בירוש' גופיה מבואר שהיה אוכל ורק בסעודה המפסקת לא היה אוכל יותר מפת באפר. וי"ל דגם זה מה שבא להביא ראיה רק לסעודה המפסקת ולא לפני כן, שאז מצד הדין היה מותר לאכול אפילו בשר ויין.

למעשה, המנהג של אכילת ביצים ואפר הוא מנהג אבילות, ואינו שייך לשבת אלא אוכל בשר ושותה יין, וכן אין יושבים על כסא נמוך עד הזמן שמקבל עליו הצום לפני השקיעה (ע"ש במ"ב סקכ"ד). אבל ישב בדאבון נפש כמ"ש במ"ב.

סימן ב - נטילת ציפרנים ורחיצת הגוף בערב שבת בתשעת הימים

שאלה

בס"ד

כבוד הרב

האם השבת מותר לגזוז ציפורניים ומה לגבי שבת הבאה?

וכן הסבר לגבי רחיצת הגוף לשבת זאת ולגבי השבוע הבא (חמין, קר, כל גופו פניו וידיו)

אודה לרב מקרב ליבי...

ידיד' הקטן אהרון

תשובה

שלום וברכה

לענין נטילת הציפרנייים, כתב במשנה ברורה סימן תקנא וז"ל, ולענין נטילת צפרנים יש דעות בין האחרונים אכן לצורך טבילת מצוה בודאי שרי. וכן לכבוד שבת כגון שחל ט"ב בשבת שרי בע"ש ליטול הצפרנים [אחרונים] עכ"ל. היתר זה הוא בין לשבת זו ובין לשבת הבאה.

לגבי רחיצה בחמין השבוע בע"ש, כתב במשנה ברורה סימן תקנא סקפ"ט וז"ל, ואם חל ר"ח בע"ש אזי מותר לרחוץ אף כל גופו בחמין כל מי שרוחץ תמיד בע"ש לכבוד שבת, והוסיף הגרשז"א (הליכ"ש בין המצרים פי"ד ס"ט) שבאופן זה מותר גם בסבון, [וראה שבט הלוי ח"ז סי' ע"ז]. וכתב הרמ"א סט"ז וז"ל, ונוהגין שלא לרחוץ, אפילו בצונן, מראש חודש ואילך. (ת"ה סי' ק"נ) ואפי' בערב שבת של חזון אסור לרחוץ כ"א ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן (מהרי"ל ותשובת מהרי"ל סי' ט"ו וב"י); ויש מקילים בחפיפת הראש בחמין [אבל לא בסבון, מ"ב, והחזו"א הקיל בסבון], למי שרגיל בכך כל שבת עכ"ל.

וכתב במשנה ברורה סימן תקנא ס"ק צ"ה, וז"ל, ואפילו בע"ש של חזון אסור וכו' היינו אפילו היה רגיל לרחוץ בכל ע"ש בחמין כל גופו אסור בע"ש של חזון לרחוץ כל גופו אפילו בצונן. ולענין טבילה הנוהג לטבול בכל ע"ש מותר ומי שמבטלה לפעמים מפני טרדת עסקיו או מפני הצנה אסור.

ועוד כתב בס"ק צ"ז, למי שרגיל בכך ועיין בח"א דה"ה דשרי פניו ידיו ורגליו בחמין למי שרגיל בכך כל השבת עכ"ל. והחזו"א הקיל בסבון גם בזה (הגרח"ק, קרא עלי מועד פ"ג סקי"ט).

לסיכום השבוע מותר כרגיל למי שרגיל לרחוץ, ושבוע הבא מותר רק ראשו ופניו ידיו ורגליו, י"א עם סבון וי"א בלי סבון, אכן כ"ז מצד רחיצה באופן כללי, אבל בלאו הכי באופן שאינו רוחץ אלא להעביר הזיעה ראה מה שנכתוב להלן.

סימן ג - מי שלא נשארו לו בגדים לתשעת הימים האם מותר לו לכבס | דין גרבים ומגבות ובגדי זיעה בתשעת הימים

שאלה

לכבוד הגרע"מ סילבר שליט"א

א. אם לא נשאר לי בגד עליון או בגד תחתון שהם נקיים בתשעת הימים, האם מותר לכבס כמה בגדים מינימליים בכדי לשרוד בתשעת הימים?

ב. האם מותר להחליף בגדים תחתונים ומגבות בתשעת הימים?

לתשובת כב' הרב אודה מקרב ליבי,

תשובה

בס"ד

יום חמישי כ"ט תמוז תשע"ו

שלום רב

מותר לכבס בגד בשביל לובשו אם לא נשארו לו בגדים אחרים (הגר"ש ואזנר בקובץ מבית לוי עניני בין המצרים עמ' י"ד ס"ב).

ואם יש לו עדיין בגד של שבת עדיף ללובשו לפני שיכבס את בגדי החול (הגרח"ק בתורת המועדים לידידי הרב דוד קולדצקי סי' תקנ"א סק"א).

אמנם מלכתחילה לפני תשעת הימים יש להכין הבגדים כרגיל כל צרכו, ורק אם בכל זאת לא נשארו לו בגדים יכול לכבס כנ"ל (עיין בנטעי גבריאל פל"ה ס"ק מ"ו מה שהביא מהגרשז"א והגריש"א), וגם יוכל לכבס רק לפי צרכו.

מגבות אמנם דינם מעיקר הדין אפילו בחוה"מ להתיר, אמנם נהגו שם להחמיר וכן ראוי לעשות (מ"ב סי' תקל"ד סק"ה ו'), וכן לענין ימי בין המצרים איתא בשו"ע סי' תקנ"א ס"ג דמטפחות הידים והשלחן אסור לכבס, אמנם אם אין לו עוד נקיים כנ"ל מותר לכבס, וכן במקומות כמו במוסדות שהמגבות מזדהמות בשכיחות גבוהה, התיר הגרשז"א לכבס, כיון שא"א בלי זה.

בגדים תחתונים, וכן גרבים, למעשה אין להקל בהם יותר מבגדים רגילים, ויש להכין כל הצורך לפני תשעת הימים, ואם בכל זאת לא נשארו לו כל צרכו בתשעת הימים יכול לכבס, או להכינם בתוך תשעת הימים, כמו ע"י דריסתם על הרצפה לפי התנאים המועילים.

דהנה בשו"ת רבבות אפרים ח"א סי' שע"ג ובשו"ת אבני ישפה ח"ג סי' נ"ח הביאו בשם הגרש"ז אויערבך זצ"ל להתיר. וראה מועדים וזמנים ח"ה סו"ס של"ח, מה שהביא מהפת"ש יו"ד סי' שפ"ט סק"ב וערוה"ש שם ס"ו ועי' בגשר החיים פכ"א סי' י'. אמנם כבר במנח"י ח"י סי' מ"ד העיר דהלחמי תודה המובא בפת"ש שם לא התיר אלא ע"י שאחר ילבישנו. וע"ע ברמ"א סי' תקנ"א ס"א שבשבת חזון יחליף רק הכתונות, וכתב המ"ב סק"ו שאינו לובש אלא מפני הזיעה, ומבואר דבשאר ימות החול אסור, ועי' בבה"ל ד"ה וכלי מה שמבואר לפי דבריו לכאורה להדיא לאסור. וראה עוד שו"ת קנין תורה ח"א סי' ק"ט אות ג', ובאורחות רבינו הקה"י ח"ב עמ' קל"ב, ושו"ת שלמת חיים סי' ש"י וסי' שי"א.

שנזכה לראות בנחמתה של ירושלים

סימן ד - רחיצה למי שמזיע בתשעת הימים

שאלה

בס"ד

לכבוד הרב

אם יש צער, האם ניתן להתרחץ עם סבון ומים קרים, אני אדם בריא בשר, והמשתמע מכך לענין זה.

תשובה

יום שישי א' אב תשע"ו

שלום רב

בענין רחיצה בתשעת הימים כשהיא רק כדי להעביר הזיעה ולא לשם תענוג, מי שאיסטניס והזיעה מפריעה לו, דעת הפוסקים רובם ככולם שמותר, אמנם נחלקו הפוסקים האם מותר לרחוץ גם בחמין (שלמת חיים סי' רי"ט ואג"מ אהע"ז ח"ד סי' פ"ו), או לא (הגריש"א, שבט הלוי ח"ח סי' קכ"ז), [וראה אול"צ ח"ג פכ"ז תשובה כ"ה], כמו"כ י"א שרק אבר אבר מותר ולא כל הגוף (שה"ל ח"ח סי' קכ"ז).

ואם כי יש שהחמירו ברחיצה להעביר הזיעה, אכן מכיון ורוב והפוסקים החמירו ובלאו הכי אי"ז איסור מעיקר הדין אלא מנהגא, יש להקל באופן כללי עכ"פ בצונן, ובלא סבון, אם שייך להתרחץ ולהעביר הזיעה בלא סבון [שהרבה פוסקים החמירו בסבון].

בכבוד רב

סימן ה - האם רחיצה במים קרים נחשבת רחיצה או לא

שאלה

בס"ד

שלו' רב לכב' ידידי ורעי החש' מע"כ הרהג"ר עקיבא משה סילבר שליט''א,

כבוד הרב האם רחיצה במים קרים נחשבת רחיצה או לא נחשבת רחיצה כמו במים חמים ע"ג גוף האדם? וצדדי ההלכה בנדון.

לתשובת כב' הרב אודה מקרב ליבי.

תשובה

יום שני ד' אב תשע"ו

שלום רב

רחיצה במים קרים נחשבת רחיצה לגבי דינים מסוימים, ולגבי דינים מסוימים אינה נחשבת רחיצה, כמו בדיני אבילות מצאנו חילוקים בזה.

לגבי תשעת הימים לאדם הסובל מזיעה שיש מתירים להתרחץ י"א שזה במים צוננים בלבד ויש מתירים גם במים חמים.

בכבוד רב

תוכן העניינים

שו"ת עם סגולה - חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה