קונטרס אורח חכמים - כללי לימוד התורה ודרכי קנייתה מדברי חז"ל - ירושלים · פרק ז - סגולות מדברי חז"ל
מידות והנהגות
א. אם משים אדם עצמו נוח לבריות, תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו אין תלמודו מתקיים בידו (עירובין נד ע"א).
ב. כל הכועס, משכח תלמודו ומוסיף טפשות ואמרו עוד "דרחים רבנן הו"ל בנין רבנן" [וע"ש עוד]. ועיין גם מכות (י ע”א) מה שדרשו עה"פ "מי אוהב בהמון לו תבואה", שהאוהב ת"ח זוכה והתורה מחזרת על זרעו, ועי"ש. (נדרים כב ע"ב). אין התורה מתפרשת אלא למי שאינו קפדן (כלה רבתי פ"ה).
ג. המכבד חכמים נעשה עצמו חכם ועיין ברכות (כח ע"ב) לגבי נוסח תפילת רבי נחוניא בן הקנה וז"ל: "תנו רבנן: בכניסתו מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם. ביציאתו מהו אומר, מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות, שאני משכים והם משכימים, אני משכים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים. אני עמל והם עמלים, אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר. אני רץ והם רצים, אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת". ושם בירושלמי (פ"ד ה"ב) גירסא אחרת וז"ל: "בכניסתו מהו אומר, יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שלא אקפיד כנגד חבירי ולא חבירי יקפידו כנגדי שלא נטמא את הטהור ולא נטהר את הטמא שלא נאסור את המותר ולא נתיר את האסור ונמצאתי מתבייש לעולם הזה ולעולם הבא וביציאתו מהו אומר מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שנתת חלקי מיושבי בית המדרש ובתי כניסיות ולא נתת חלקי בבתי תרטיות ובבתי קרקסיות שאני עמל והן עמלין אני שוקד והן שוקדין אני עמל לירש גן עדן והן עמלין לבאר שחת, שנאמר כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת". וכמו"כ מצינו בברכות (יז ע"א) ובירושלמי (שם), הרבה תפילות על ההצלחה בתורה ובעבודה שהיו מתפללים האמוראים. (שבת כג ע"ב לגי' הגר"א).
ד. יתפלל למי שהרחמים שלו שיצליח בלימוד התורה, שהשתדלות בתורה בלבד אינה מספקת ועיין ר"ה (טז ע"ב) שלדעת היש אומרים, שינוי מקום משנה את דינו של אדם. (נדה ע ע"ב).
ה. היושב בעיר שיושבין בה אנשים שאינם מהוגנין, ואינו מצליח בתורה, ישנה מקומו ובמדרש (ילקו"ש תלים תתנ), "אין אדם בלא יסורין, חושש בשינו אינו יכול לישן, בעינו אינו יכול לישן, יגע בתורה אינו ישן, זה ער וזה ער, הוי אומר אשר הגבר אשר תיסרנו י-ה ומתורתך תלמדנו". (זוהר במדבר ריח).
ו. כל תלמיד חכם המרבה סעודתו בכל מקום, תלמודו משתכח בידו (פסחים מט ע"א).
ז. המקבל יסורים באהבה, תלמודו מתקיים בידו ועיין המעשה בסנהדרין (קיא ע"א) על ר"כ שחפף ראשו ובא ללמוד לפני רב, ואמר לו "לא תמצא בארץ החיים, לא תמצא במי שמחיה עצמו עליה". ובאבות (פ"ו מ"ד): כך דרכה של תורה פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, ובתורה אתה עמל" וכו' ומיהו שם פי' דאפילו שמצב הוא כך עדין לומד תורה. ועין בארוכה תנחומא (פרשת נח) בענין גודל צער ויגיעת העוסק בתושבע"פ ואכ”מ להעתיקו. ובילקוט (ואתחנן תתל): "לא זכה אדם שיכנסו דברי תורה בתוך מעיו יבקש רחמים על אכילה ושתיה יתרה שלא יתכנסו לתוך מעיו". ובתנא דבי אליהו (רבה פכ"ו): "עד שאדם מתפלל על ד"ת שיכנסו בתוך מעיו, יתפלל על אכילה ושתיה שלא יכנסו בתוך מעיו". וכן הביאו התוס' כתובות ק"ד ע"א. (ברכות ה ע"א).
ח. המקפיד על התענוגים, אין תלמודו מתקיים בידו ובעירובין (נה ע"א): "לא תמצא התורה במי שמגביה דעתו עליה כשמים" ועי"ש עוד (בדף נד ע"א) "אם משים אדם עצמו כמדבר תורתו מתקיימת ואם לאו אין תורתו מתקיימת", פרש"י שאין בו גסות. ובקידושין (מט ע"א): "סימן לגסות הרוח עניות, מאי עניות עניות דתורה". ובפסחים (סו ע"ב): "כל המתייהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת" ועי"ש המעשה עם הלל הזקן. ועיין בתענית (ז ע"א) בארוכה. ושם (כ ע"א) בארוכה על מעשה ר"א ברבי שמעון שהיה מטייל על החמור וכו'. [ועיין הטעמים בנדרים (פ"א ע"א) שאין ת"ח יוצאים מבני ת"ח]. ויש עוד לציין כאן המעשה בירושלמי (יבמות פי"ב) על לוי בר סיסי שמינו אותו לרב ועשו לו בימה גדולה, ונסתרו ממנו ד"ת, עי"ש כל המעשה. (עירובין נד ע"א).
ט. אין התורה מתקיימת, אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו ובתנא דבי אליהו (רבה פ"ו), "אדם שיש בו תורה ונזהר בעצמו שלא יבוא לידי חטא ועון, אומר לו הקב"ה, בני ברוך אתה, ותהא לך קורת רוח בעולם, ישמרו ויטמנו ד"ת בפיך לעולם", ובתד"א (פי"ג), "אומרים לו לאדם עד שאתה מבקש רחמים על ד"ת שיכנסו לתוך מעיך, תבקש רחמים על עבירות שעברת שימחלו לך, והזהר אח"כ מעשות שלא כהוגן, ומתוך כך יהא שומע וזוכרהו" וכו'. (סוטה כא ע"ב).
י. כל תלמיד חכם שאין עומד בפני רבו, תלמודו משתכח (קידושין לג ע"ב).
יא. עבירה מטמטמת לבו של אדם (יומא לט ע"א), תלמיד חכם אם עובר עבירה, מלכלך את תורתו, ומסיר טעמי תורה ממנו ועד לעיל מה שהבאנו מהגמ' דשבת (כג ע"ב) ומכות (י ע"א) ונדרים (פא ע"א) בענין לזכות לבנים תלמידי חכמים. ועיין עוד ב"מ (יב ע"א). (מדרש משלי פי"א).
יב. אמרו חכמים עשו סייג לתורה (אבות פ"א מ"א). והתורה נקנית כשעושה סייג לדבריו (אבות פ"ו מ"ו).
יג. כל הרגיל לעשות צדקה, הויין לו בנים בעלי חכמה, בעלי עושר, בעלי אגדה לגבי זמן האכילה עיין פסחים (יב ע"ב): "שעה שישית מאכל תלמידי חכמים". (חולין ט ע"ב).
זהירות במאכלות ועוד
יד. הרגיל בפת שחרית, זוכה ללמוד וללמד ותלמודו מתקיים בידו מלבושיו (רש"י). (ב"מ קז ע"ב).
טו. הרוצה שיחכים ידרים (ב"ב כה ע"ב).
טז. חמשה דברים משכחין את הלימוד, האוכל ממה שאוכל עכבר, וממה שאוכל חתול, והאוכל לב של בהמה, והרגיל בזיתים, והשותה מים של שיורי רחיצה, והרוחץ רגליו זו על גבי זו, ויש אומרים אף המניח כליו עוד שם "כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה כך שמן זית משיב לימוד של שבעים שנה". תחת מראשותיו (הוריות יג ע"ב).
יז. חמשה דברים משיבים את הלימוד, פת פחמין וכל שכן פחמין עצמן, והאוכל ביצה מגולגלת בלא מלח, והרגיל בשמן זית, עוד שם "אמר רבא חמרא וריחני פקחן", ובב"ב (יב ע"ב) "הרגיל ביין אפילו לבו אטום כבתולה מפקחו". והרגיל ביין ובשמים, עי"ש עוד מחלוקת תנאים, האם "אחת ולא שתיים" או "שתיים ולא שלוש". והשותה מים של שיורי עסה, ויש אומרים אף הטובל אצבעו אחת במלח הוא כף הבוחש בקדירה, ובצידו א' ככף להגיס קדירה ובצידו השני כעין מזלג להפוך הבשר כדי שלא יחרך. (הוריות יג ע"ב).
יח. עשרה דברים קשים ללימוד, העובר תחת האפסר של גמל, וכל שכן תחת גמל עצמו, העובר בין שני גמלים, והעובר בין שתי נשים, והאשה העוברת בין שני אנשים, והעובר מתחת ריח רע של נבילה, והעובר תחת הגשר שלא עברו תחתיו מים ארבעים יום, האוכל פת שלא בשל כל צרכו, והאוכל בשר מזוהמא ליסטרון וכן פסוק ראשון של שמע (שם). ובירושלמי (סוכה פי"ג הי"ב): "קטן היודע לדבר אביו מלמדו לשון תורה" והיינו לשון הקודש (קה"ע). , והשותה מאמת המים העוברת בבית הקברות, והמסתכל בפני המת, ויש אומרים אף הקורא כתב שעל גבי הקבר (הוריות יג ע"ב).
יט. כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בחמשה קולות, ואם משמחו מה שכרו, זוכה לתורה שנתנה בחמשה קולות (ברכות ו ע"ב).