בשבח האמונה · פרק ב
באות ב הבאת את המשנה באבות שהשוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו, הנה ידועה המחלוקת בזה אם נאמרה משנה זו גם בזמננו ששכחתו הפרטית אינה שכחה של כלל ישראל שהרי גם התורה שבעל פה כרוכה ומונחת בקרן זוית. ונראה לומר טענה נוספת לגבי זמננו שהרי לכאורה דרך הלימוד המומלצת היא להמשיך בלימודו הלאה אף אם ישכח פרטים מתוך לימודו הקודם, וממילא כלפי שכחה זו הרי הוא בגדר 'תקפה עליו משנתו', וראה בהערה על האות הבאה.
באות ד ואות ח הבאת את דברי הגמרות שצריך אדם לחזור על תלמודו לאלתר, [וע"פ נסיוני ונסיונם של אחרים זה מאוד משמעותי. יחיאל גולדמינץ]. נלע"ד דהנ"מ בזמנם שהלימוד היה בעל פה, ואם לא יחזור מיד יאבד את מה שלמד ולא יוכל להחזירו, מה שאין כן בזמננו שהלימוד מתוך הספר, יכול אדם ללמוד הרבה הספק לפני שיחזור היטב וע"פ זה אף אם ישכח בתוך לימודו מהלימוד הקודם, יתכן שאין הוא מתחייב בנפשו שהרי בדעתו לחזור על לימודו הקודם, ועל ידי התקדמותו הלאה מנסה הוא לדעת את זה וזה. . מיהו מסברא נראה שאף בזמננו שייך כלל זה למחצה שהרי עינינו הרואות שגם כיום המציאות היא שקובץ על יד ירבה.
באות ט הבאת את דברי המשנה בעדויות א ג והגמרא עירובין נג. שחייב אדם לשנות בלשון רבו, ונראה שבזמננו אין זה שייך כל כך שהרי דברי חז"ל אמורים כלפי המשניות והמימרות שבזמנם שהיה עצם הלימוד חזרת התלמיד על דברי רבו, אולם כיום עיקר מטרת הרב היא לבאר את הכתוב כבר בספרים, וממילא לא שייך כל כך לחזור בלשונו של הרב. וכן לא תמיד שייך לחזור בלשון הספרים שהרי לשון הספרים לחוד ולשון דיבור בני אדם לחוד ואולי בכל זאת יש אנשים שמצליחים לזכור תלמודם על ידי שמשננים ממש בלשון הספרים או בלשון רבותיהם. [יתכן מאוד שיש בענין זה משום כבוד רבו ג"כ, וכי מה אכפ"ל להלל אם אומר הין או אין, עיין במפרשים ריש עדויות – עם סגולה]. .