אור ברסלב

שות עין המים· רבי יעקב מאיר פדואה

סימן יא

סימן יא

יום ד' זאת חנוכה תקע"ט לפ"ק:

שלום לא"נ ידידי הרב המאוה"ג המפורסם החריף ובקי מו"ה משה צבי נ"י אב"ד דק"ק וואלטשין:

עיינתי בחדושיו הנחמדים אשר מסר לי בהיותו פה, וראשון נאמר במה שהביא מעכת"ה קושיית הקצה"ח על הר"ן דכתב בשיטות דהא דנאמן כשאין מקחו בידו בנקיט זוזי מחד היינו דוקא שבע"ד עומדים לפני המוכר, והקשה קצה"ח מסוגיא דב"מ דמאי פריך ולחזוי זוזי ממאן נקיט, דלוקי כשאין עומדים לפני המוכר. ולענ"ד י"ל דהנה התוס' שם כתבו על פירש"י ובחנם דחק דנהי דאין מקחו בידו הוי כעד אחד לחייבו ש"ד ולפטור אותו משבועה דהוה עד המסייע, ובאמת הוא פליאה לכאורה על רש"י דהא גם רש"י הוא מהסוברים דעד המסייע פוטר כמ"ש הגהות מיימוני פי"א מהלכות שבועות ע"ש:

וליישב דברי רש"י נראה דסובר כיון דהטעם דאינו נאמן באין מקחו בידו משום דלא דכיר לא הוי אפילו כעד אחד, ולא יוכל לסייע לפטור אותו משבועה, ולפ"ז שפיר הוצרך רש"י לדחוק דהמקשה היה סבור דמיירי בנקיט זוזי מחד ונאמן דמידכר דכיר, ולפ"ז נסתלקה קושיית קצה"ח דהמקשה הקשה שפיר, דנהי דמיירי כשאין הבע"ד עומדים לפני המוכר מ"מ הוי כעד אחד עכ"פ, דהא בנקיט זוזי מחד מידכר דכיר, והוי עד המסייע לפטור משבועה, ולזה הוצרך התרצן לתרץ דמיירי בנקיט זוזי מתרוייהו ולא הוי אפילו כעד אחד, כיון דלא דכיר. וראיתי בס' אור חדש על קידושין שעמד על חקירה זו, דלרש"י באין מקחו בידו, אי גרע מעד דעלמא, וכתב להוכיח מדברי הרא"ש דסובר ברש"י דגרע מעד דעלמא, מדהקשה הרא"ש על רש"י אמאי מהימן טפי מאינש דעלמא וכן משמע לשון התוספתא כשאין מקחו בידו הרי הוא ככל אדם, וכתב שתמוה דברי הרא"ש דמאי מוכיח מתוספתא דהא קושיית המקשן וליחזי זוזי ממאן נקיט ג"כ על התוספתא וצ"ל דנקיט זוזי מתרוייהו לכך הוי ככל אדם, וסיים שזה פליאה גדולה על מאור עינינו הרא"ש. א"ו הרא"ש סובר דגרע מעד אחד לכך הקשה שפיר דליכא לאוקמי בנקיט זוזי מתרוייהו דא"כ אמאי הוי כמו עד אחד דהא גרע מעד אחד עכ"ד בקצרה:

ולענ"ד במחילת כבודו טעה בזה בדברי הרא"ש דבודאי הרא"ש סובר בדעת רש"י דבאין מקחו בידו הוי כעד אחד מדהשוה פירש"י להרי"ף והרי"ף מבואר בהדיא דבאין מקחו בידו הוי כעד אחד וקושייתו על הרא"ש לק"מ דהרא"ש דקדק שפיר מהתוספתא דהלשון הרי הוא ככל אדם משמע דאינו נאמן בשאין מקחו בידו מטעם דהרי הוא ככל אדם, ולא כן הוא לרש"י, דלרש"י הטעם דלא דכיר ובאמת אי הוה דכיר הוה מהימן כתרי עדים, רק הטעם דלא דכיר, ולשון התוספתא דקתני הרי הוא ככל אדם משמע כיון דאין מקחו בידו לא מהימן המוכר, ולפ"ז אינו נאמן אף בנקיט זוזי מחד, והיינו דכתב הרא"ש וכן משמע לשון התוספתא דבאמת אינו הוכחה גמורה דלדברי בעל אור חדש לא הו"ל לומר וכן משמע, דקושיא גדולה היא קושייתו: אמנם דעת הר"ן בדעת רש"י דגרע מעד דעלמא כמ"ש לעיל בישוב קצה"ח, אמנם לדעת הרא"ש דסובר בדעת רש"י דהוי כעד אחד צריך לישב קושיית התוס' על רש"י הא דבחנם דחק. ואדכרן מילתא מה ששמעתי מאדמ"ו הרב הגדול המובהק מו"ה יוסף מדארהיצין נ"י שאמר ליישב קושיית התוס' על רש"י הכי, דהנה בהגהות אשר"י כתב דהאידנא דתיקנו שבועת היסת אינו נאמן המוכר דעד הצריך שבועה לאו עד הוא, והנה שיטת רש"י דבפקדון אפילו כופר בכל חייב דלא שייך אין אדם מעיז כמו שהביא הטור סי' פ"ז משמו ובהכי מיישב קושיית תוס' על רש"י דשפיר הוצרך רש"י לתרץ דבנקיט זוזי מחד נאמן אפילו באין מקחו בידו, דליכא למימר דקושיית המקשן דיפטר משבועה דעד המסייע פוטר משבועה, דהא לאו עד הוא דהא צריך לישבע ש"ד דלא מכר לו לשיטת רש"י ובפקדון חייב ש"ד בכ"ה, וה"נ צריך לישבע דלא מכר ואמנם בנקיט זוזי דנאמן והיינו לאו מטעם עד רק הוי כמו בעלים דלהכי נאמן כשני עדים, וא"כ כיון דלאו מטעם עדות אתינן עלה נאמן אף דצריך לישבע ש"ד עכ"ד:

והצצתי בדבר מעכת"ה מ"ש ליישב קושיית הרא"ש על הרי"ף דמאי דוחקיה לוקמיה באין מקחו בידו וידע, ותירץ מעכת"ה דהגמרא הוכרח לאוקמה במקח בידו דקשיא קושיית התוס' על הסיפא דזה אומר כולה שלי וזה אומר חציו שלי ליהימן במיגו דכולה שלי וצ"ל דמיירי במקחו בידו והמוכר אומר דחצי שלו ועל חציה אינו יודע עכ"ד בקצרה. ק"ל על דבריו דעדיין לא מתורץ בזה קושיית הרא"ש דהא קשה על דבריו דלא הוי רישא דומיא דסיפא, דסיפא מיירי דידע מחציה ורישא ע"כ מיירי דלא ידע כלל דאי ידע מחציה אמאי צריך שבועה אותו שהמוכר מסייע דהא נאמן במקחו בידו וצ"ל דאין חושש דליהוי רישא דומיא דסיפא א"כ הדרה קושיית הרא"ש לדוכתיה דלוקי רישא כפשטה באין מקחו בידו, וסיפא מיירי במקחו בידו ולא הוי רישא דומיא דסיפא ודו"ק. אמנם במ"ש כת"ר ליישב קושיית תוס' דמאי מהימן טפי מעד דעלמא באין מקחו בידו, ותירץ מעכת"ה דהקושיא הכי אזלה דמשמע באין מקחו בידו א"נ בכל ענין אפי' בדברים עשויים להשאיל ולהשכיר דיש לו מיגו למוכר דאי בעי אמר השאלתי לך עכ"ד. ישרו בעיני דבריו וגם אנכי כוונתי לזה:

אמנם אנכי לא ידעתי מה הרעש הזה שהרעישו הראשונים על רש"י דמאי מהימן טפי מעד דעלמא דהא מצינו כה"ג לענין איסור דאין עד נאמן לאסור דבר שחזקתו מותר כמבואר בגיטין (נ"ד:) ע"ש, רק היכא שבידו נאמן. ואיתא שם פלוגתא היכא דהיו בידו פעם אחת ועתה אין בידו דאביי סבר דאינו נאמן ורבא סבר דנאמן וקי"ל כרבא הרי מבואר דאף דעד אחד אינו נאמן להוציא דבר מחזקתו מ"מ היכא שהיה בידו פעם אחת נאמן ולמה לא נימא ג"כ לענין ממון דמהימן טפי המוכר מעד דעלמא כיון שהיה בידו פעם אחת אף דעתה אין בידו אמנם ליישב הראשונים נראה דהמה הכריחו שיש תילוק בזה בין ממונא לאיסורא, דהנה הרא"ש הביא תוספתא דשליש כל זמן ששלישותו בידו נאמן, אין שלישותו בידו אינו נאמן, ואמאי א"נ כשאין שלישותו בידו והא היה בידו פעם אחת א"ו דלענין ממון אינו נאמן כשעתה אין בידו. ואין לומר דהטעם דא"נ משום דלא דכיר, דהא בגיטין ס"ד אמרינן מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דלהימניה משמע דהטעם דא"נ כשאין שלישותו בידו משום דלא מהימן ולא מטעם דלא דכיר וכן פירש"י ע"ש. אמנם ליישב שיטת רש"י נראה דרש"י לשיטתו שפירש שם דהא דשליש נאמן כששלישותו בידו מטעם מיגו ולפ"ז שפיר יש לחלק דבשלמא בשליש דעיקר נאמנותו מטעם מגו וכיון דאין עתה בידו אזיל המגו אבל בעד אחד דנאמן הוא מטעם דהוי עליו בעלים כיון שהוא בידו הוי עליו בעלים כמו שכתב הרא"ש בגיטין פרק הניזקין סי' ת' בחילוק י"א וי"ד ע"ש היטב וכיון דנאמן מטעם דהוי עליו בעלים נאמן אף כשאין עתה בידו כיון שהיה עליו בעלים פעם אחת, ולפ"ז ה"ה הכא כשאין מקחו בידו דנאמן מטעם דהוה עליו בעלים פעם אחת. אמנם היא גופא צריך להבין דאמאי לא מהימן בשליש מטעם דהוה עליו בעלים כיון שהוא ברשותו: ונראה די"ל דרש"י ס"ל לחלק דלא שייך לומר דהוה עליו בעלים אלא דבר שהוא שוויא לדידיה כמו יין וכיוצא בזה אבל בגט לא שייך לומר דהוה עליו בעלים כיון דלא שוויא לדידיה מידי לא שייך לקרוא עליו שם בעלים רק מטעם מגו וכיון דעתה אין בידו אזיל המגו ואינו נאמן, והא דקתני בתוספתא כשאין שלישותו בידו דא"נ הוי בכל ענין אף בדבר דשייך לקרוא לו בעלים רק הטעם דאינו נאמן דלא דכיר. ואחר שבררתי כל זה יש ליישב בזה קושיית התוס' בגיטין על רש"י דפירש דעיקר נאמנותו דשליש משום מגו והא בסנהדרין מוכח דאפילו בלא מגו דאתחזק בב"ד ואפ"ה הימניה מטעם שליש, ולפמ"ש יש ליישב דבדבר דשייך לקרותו בעלים גם רש"י מודה דנאמן אפילו כשאין לו מגו מטעם דהיה בידו פעם אחת והיה עליו בעלים, ולפ"ז י"ל דבסנהדרין מיירי בשט"ח שאין כתיב שם הלוה בשטר ושייך שפיר לקרותו בעלים ולכך שפיר נאמן אף כשאין לו מגו רק ששלישותו בידו דדכיר ונאמן מטעם דהוה עליו בעלים פעם אחת. כנ"ל נכון ודוק היטב, ואח"ז מצאתי בש"ך י"ד סי' קכ"ז שהעיר קצת בקושיא על הראשונים הנ"ל. כ"ז כתבתי לכאורה כי אנכי טרידנא טובא בשעורין הקבועין עלי אך למען כבודו פניתי א"ע על זמן מועט לעיין קצת בדבריו הנעימים, ומה שנלענ"ד כתבתי. דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח ושלום תורתו יעקב מאיר באאמ"ו הרב המפורסם מו"ה חיים נ"י:

תוכן העניינים

שות עין המים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה