אור ברסלב

שות עין המים· רבי יעקב מאיר פדואה

סימן ו

סימן ה

שלום לאהובי ש"ב הרב המאה"ג חו"ב יראתו קודם לחכמתו מו"ה אהרן שלמה זעליג אב"ד ור"מ דק"ק קאדני יצ"ו:

מכתבו קבלתי, שמחתי בשמעי משלומו הטוב, והנני להשיבו כפי ענ"ד הגם כי אינני בקו הבריאות לכבודו פניתי מעט לעיין בדבריו. וזה דבר השאלה, ראובן קנה אצל שמעון עורות שועלים, והנהוג למנות במסחר ההוא ג' בעד ב' או ד' בעד ג', לפי שיש עורות שחסרים מהם, ע"כ משלימים באחרים את החסרון מהראשונים, ופגע לוי לראובן בדרך נסיעתו עם מסחר הנ"ל ואמר לוי לראובן מכור לי סחורתך והשוה עמו על המקח כך וכך בעד כל עור, ועל המנין והמספר נתן לוי נאמנות לראובן, שימכור לו כמו שקנ' אצל שמעון, וסיפר ראובן ללוי שבמקום אחר קנה מספר מרובה בפחות, וחקר שם לוי ומצא כדבריו כן הוא, שהמנין כאשר אמר לו ראובן, ועוד קנה ראובן במק"א עורות הנ"ל ושם לא חקר עוד לוי אם האמת כדברי ראובן, עכ"פ נתן לוי נאמנות לראובן על המנין והמספר, וקנה לוי אצל ראובן מספר מרובה, וחלק אותם לשלוח למקום לוי על אחריות ראובן על שני זמנים, ושלח ראובן למקום לוי הסחורה פעם ראשונה, ויהי כאשר ראה לוי את הסחורה טען עם ראובן שהונה אותו על המנין והמספר שחסרים מהמנין עשרה עורות, והשיב ראובן שכך קנה אצל שמעון וע"ז נתן לו נאמנות, ואמר ראובן ללוי שאינו רוצה לשלוח לו פעם שנית הסחורה כי פעם השנית היה המנין יותר, ואם חשב החסרון בפעם ראשונה עשרה יחשוב בפעם השנית ט"ו לפי ערך מנין הא', והשיב לוי שבפעם הזאת יהא עפר ואפר, ושלח לו בפעם הבי ויהי כאשר ראם לוי טען גם בפעם השנית שחסרים ט"ו שועלים, וראובן טוען הלא נתת לי נאמנות על המנין ובזה המנין קניתים, וע"ז שטען ראובן שאמר לוי עפר ואפר השיב שלא עלה על דעתו שיהא החסרון כל כך:

הנה נלענ"ד דיפה הורה כבודו, דהיינו הך דאמרי' בב"מ (נ"א) הנושא והנותן באמנה אין לו עליו אונאה, ולפי התוס' והרמב"ם ושאר פוסקים והובא בש"ע ח"מ סי' רכ"ז שנותן להמוכר נאמנות כמה נתן בעד החפץ והוא יתן לו ריוח, אין לו אונאה, וה"נ נתן לוי לראובן נאמנות על המנין והחשבון, הגם דשם נתן נאמנות על שווי המקח והכא נתן נאמנות על החסרון והחשבון, אין לחלק בזה, כיון דדרך המסחר הוא כך לקנות חסרים בעד שלמים בעד השלמה ממק"א, ולפעמים אף אחר השלמה יש חסרון, כיון דדרך המסחר בכך ונתן לו נאמנות ע"ז אין בזה דין אונאה. הגם דהש"ך בסי' רכ"ז ס"ק ט"ו מסתפק קצת היכא דיש ביטול מקח אי יש בזה אונאה היכא דנושא ונותן באמנה, כאשר כתב דצריך להתישב בזה למעשה, באמת ספיקו של הש"ך צ"ע בזה, כאשר כתב מעלתו, דמשמע פשטות הש"ס דמדמי נושא ונותן באמנה למפרש ובמפרש אפילו ביטול מקח אין להם. גם נלענ"ד דיש להביא ראיה ברורה מדברי התוס' בשמעתין. דהנה ספיקו של הש"ך צ"ל דאף דהטעם דאין בו אונאה בנושא ונותן באמנה משום דלא ייחד לשווי המקח וגמר על מה שיאמר המוכר, מ"מ אדעתא דביטול מקח לא גמיר ומסיק אדעתיה, א"כ ספק זה יש להסתפק לשמואל דסובר בסתם ע"מ שאין בו אונאה דאין לו אונאה, יש להסתפק ספיקו של הש"ך אי כוונתו דוקא על אונאת שתות ולא על ביטול מקח וביטול מקח יש להם, או כיון דהתנה ע"מ שאין בו אונאה לא קפיד גם על ביטול מקח, ולפי זה יש להוכיח מתוס' ד"ה בד"א בסתם וכו' שהביאו בשם ריב"ן דפירשו דלשמואל הכי פירושא דברייתא בד"א בסתם פירש שלא אמר ע"מ אבל מפרש ע"מ שאין לך עלי אונאה נעשה כאומר יודע אני וכו', הרי להדיא דלשמואל בסתם אפילו ביטול מקח אין להם דמדמי לה בהדיא דנעשה כאומר יודע אני וכו' ונפשט ספיקו של הש"ך ז"ל. וגם אי נתפוס ספיקו של הש"ך ז"ל לספיקא דדינא, מ"מ מסתבר דלא דמי נידון דידן לספיקו של הש"ך, דהתם איכא תרי עניני אונאת שתות וביטול מקח, א"כ יש לומר דלא מסיק אדעתיה אביטול מקח רק על אונאת שתות, אבל חסרון במנין דאפילו כל שהוא חומר, א"כ אין חילוק כלל בזה ובכל ענין סמך על הימנותיה דמוכר. ובעיקר מחלוקת הפוסקים בזה אי הלכה כרב או כשמואל ורוב הפוסקים פוסקים כרב וכן קי"ל להלכה. ולענ"ד דיש ראיה ברורה להפוסקים מסתמא דגמרא ר"פ איזהו נשך דקאמר ואי כתב רחמנא לאו באונאה משום דלא ידע דמחל, הרי רבא דהוא בתרא מחשב סברא זאת משום דלא ידע דמחל הייתי אומר שיש יותר איסור מגזילה, וזה הוא כסברת רב, הגם דיש לחלק קצת מ"מ פשטא דמילתא כסברת רב אזלא. ובעיקר הדין, נלענ"ד ברור כפסק מעלתו וכמש"ל, מ"מ נלענ"ד דהיינו דוקא מה שהוא דרך התגרים בכך לקנות חסרים בעד שלמים ומשלימים ממקום אחר ולפעמים אף אחר החסרון נחסר מהמנין וכמו בעובדא דמעלתו אבל במה שאין דרך התגרים בכך אף אם נתן לו נאמנות אין מועיל בזה, ואם אחד מכר לחבירו מרסף של חטים ונתן לו נאמנות שכך וכך מדות חטים יש בו, ואח"ז נמדדו החטים ואינו כמו שאמר המוכר, פשיטא דבזה אינו מועיל נאמנות, וגם אם המוכר הראשון הטעהו בכך שאמר לו כך וכך יש במרתף פשיטא דאין הלוקח שני מחוייב לקבל מהמוכר השני, כיון דהטעות גלוי לכל, וע"ז בודאי לא שייך דסמך אהימנותיה דמוכר כנלפענ"ד פשוט:

וע"ד שהעירני בספרי בסי' ק"ה בדיני כבוש שכתבתי ראיה דלא כדעת המ"א והח"ד דבהיתרא בלע לא אמרינן כבוש כמבושל מההיא דפסחים מ"ד דקאמר הש"ס מבב"ח לא גמרינן דחידוש הוא דאי תרי ליה כוליה יומא בחלבא שריא מבשל בשולי אסור, ואם איתא דבהיתרא בלע לא אמרינן כבוש הרי הוא כמבושל הלא מצינו דוגמתו בהיתרא בלע וכמו דדחי הש"ס לעיל מיניה דמצינו דוגמא דכלאים. ומעכת"ה השיב על ראיה זו וכתב לפרש הפשט בגמרא דקאמר הש"ס, דלכאורה מאי קאמר הש"ס דחידוש הוא דכבוש מותר בב"ח ובשאר איסורין אסור הא אי לאו ילפותא מבב"ח הו"א דטעם אפילו מבושל מותר, וכ"ש כבוש, וא"כ איך קאמר דבב"ח שאני מכל איסורין, ואדרבא באמת ניליף דבכל האיסורין יהא כבוש מותר אלא ע"כ דה"פ דאם ניליף מבב"ח דטע"כ לא היינו יכולין למילף קולא מבב"ח דכבוש אפילו נ"ט מותר דלא מסתבר לחלק בהכי כיון דנ"ט מ"ל ע"י כבוש מ"ל ע"י בשול רק בב"ח גזירת הכתוב דקאמר רחמנא לא תבשל דרך בישול אסרה תורה, וכיון שכן לא מצינן למילף כלל אפילו איסורא, וכתב מעלתו לפרש דלפ"ז סברת הפוסקים דבהיתרא בלע לא אמרינן כבוש הרי הוא כמבושל דהטעם דכבוש מותר בב"ח משום דהיתר בלע וילפינן כל היתרא בלע מבב"ח, וה"פ בגמרא תחלה ר"ל הטעם דבב"ח הוי חידוש דכל חד וחד לחודיה שריא ובהדדי אסור, ופריך דאינו חידוש דגם בכלאים הוא כן, אלא דזה חידוש דכבוש מותר משום דבהיתרא בלע ולכן גם האיסור לא ילפינן, וא"כ חמץ ילפינן מבב"ח דגם חמץ הוי היתרא בלע דכבוש מותר ובישול אסור ושאר איסורים לא ילפינן מבב"ח רק חמץ ילפינן מבב"ח. זה תורף דבריו והאריך בזה. ולא ידעתי כוונת מעלתו היאך קרי לה מעלתו בב"ח היתרא בלע, כיון דבעת הכבישה נאסרו, רק הש"ס קאמר דכל חדא וחדא שריא ולא היתרא בלע דלא מיקרי היתרא בלע אלא אם בעת הכבישה לא בא זמן האיסור רק אח"כ כמו חמץ בפסח ושביעית דבעת שנבלע האיסור לא היה האיסור רק אח"כ בא האיסור. גם לפי דברי מעלתו דבחמץ בפסח נוכל למילף מבב"ח תקשה רבנן דר"א דכותח הבבלי דלית להו טעם כעיקר ועיין ברש"י שם בסוף הסוגיא דרבנן דכותח הבבלי ס"ל דמשרת להיתר מצטרף לאיסור וגיעולי עכו"ם סבירא להו דחידוש הוא, ואם איתא לדברי מעלתו הלא חמץ בפסח ילפינן מבב"ח דהוי ממש דוגמתו, א"ו ליתא לדברי מעלתו בזה כי גם חמץ בפסח לא נוכל למילף מבב"ח רק חמץ בפסח דמי לשאר איסורים והפוסקים הוא שחדשו מדעתם דבהיתרא בלע לא אמרינן כבוש הרי הוא כמבושל. ובעיקר פירושו בגמרא שכתב לפרש דדחיית הש"ס כך הוא דאי ילפינן טעם כעיקר ממילא גם כבוש אסור והכא כבוש מותר, עיין בספרי בח"א סי' צ"ח סק"ח שכתבתי דיש לפרש כן לשיטת רש"י בע"ז, אבל לשיטת התוס' בע"ז דחלב הנבלע בבשר מיקרי טעמו וממשו ואף אי טעם כעיקר לאו דאורייתא מ"מ החלב שנבלע בבשר מיקרי טעמו וממשו, שפיר יש לפרש כפשוטו דהחידוש הוא דאי תרי ליה כוליה יומא בחלבא שרי וכו', היינו מה שמותר ע"י כבוש אף הבשר, ואף אי טעם כעיקר לאו דאורייתא מ"מ החלב שנבלע בבשר הוי טעמו וממשו, וע"ש בספרי שהארכתי בזה. ואגב אזכיר מה שפירשתי דברי התוס' במ"ק (דף ח') ד"ה נפקא ליה בסוף דבריהם, וק"ק אליבא דר"י שמה שיש בחומרא חידוש אין ללמוד הימנו קולא דקאמר משום דחידוש הוא דהא עצים ואבנים לא מטמא אין ללמוד ממנה אלא דכוותיה אמרינן בפרק כל הבשר בשר בחלב חידוש הוא ופירש רבינו יעקב דאי תרי ליה כוליה יומא בחלבא שרי וכי מבשל ליה אסור וחידוש אינו מן האיסור דבהדי הדדי אסור והאי לחודיה והאי לחודיה שרי דהא כלאים נמי כל חדא שריא ובהצטרפות אסירי כדמסיק בפרק אלו עוברין, משמע כשהאיסור חידוש אין ללמוד ממנו קולא עכ"ל. נראה ביאור דבריהם דהכי הוא שטח דבריהם, דרצו להביא ראיה דיש בחומרא חידוש אין ללמוד הימנו קולא, והוא דמצינו כה"ג גבי בשר בחלב דרצה למילף חומרא דטעם כעיקר אסור בשאר איסורים מבב"ח, ודחה הש"ס דחידוש הוא, אף דשם הקולא חידוש ולא החומרא אעפ"כ אין ללמוד הימנו חומרא אף דיש בקולא חידוש ולא בחומרא, וה"נ מצינו לומר להיפך היכא דיש בחומרא חידוש אין ללמוד הימנו קולא ותרוייהו שקולים הם כמו דהיכא דמצינו בקולא חידוש אין ללמוד הימנו חומרא וה"נ היכא דחומרא חידוש אין ללמוד ממנו, קולא, ומה שכתבו בסוף דבריהם משמע כשהאיסור חידוש אין ללמוד הימנו קולא לא קאי אסוגיא דכל הבשר דשם הוא להיפך דהקולא הוא חידוש ואין למידין הימנו חומרא, אלא קאי אסוגיא דשמעתין דהחומרא הוא חידוש ואין למידין הימנו קולא, כנ"ל ברור בס"ד כוונת התוספות, ובמהרש"א ז"ל נתקשה בדבריהם וע"ש כי אין דבריו מובנים, וגם תמיה לי לפי הבנתו דמ"ש כשהאיסור חידוש אין ללמוד הימנו קולא קאי אסוגיא דכל הבשר הלא דבריהם סותרים תכ"ד דמעיקרא כתבו דהחידוש אין מן האיסור, אמנם כוונת התוס' ברור כמ"ש בס"ד. אח"ז מצאתי בנ"ב מה"ת חלק יו"ד הביא דברי המהרש"א והאריך להשיג עליו בהגהות בן המחבר ע"ש, ואפס הפנאי לעמוד על דבריו, אמנם כפי הנראה גם הוא ז"ל לא עמד על עיקר דברי התוס'. כ"ז ראיתי לטייל קצת ומחמת חלישת כסי לא יכולתי להאריך עוד, וה' יהיה בעזרי ובעזרתו לתת לנו כח לעשות חיל חילנו לאורייתא, א"ד ידידו דוש"ת יעקב מאיר פאדווא:

תוכן העניינים

שות עין המים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה