אור ברסלב
שות עטרת חכמים חלק ב חדושי מסכת ר"ה › בסוגיא מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר [דף י"ט ע"ב]

שות עטרת חכמים חלק ב· רבי ברוך תאומים-פרנקל

חדושי מסכת ר"ה · בסוגיא מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר [דף י"ט ע"ב]

חדושי מסכת ר"ה

בגמ' כיון דנפקו להו אאלול אתשרי למה להו וכ"ת דלמא עברוהו לאכול והאמר רבי חיננא בר כהנא אמר רבי מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר וכתבו שם בתוס' משמע דבימי עזרא הי' מעובר וסמך קצת לדבר כו' וכתיב נמי ביום כ"ד לחודש נאספו כל ישראל בצום ובשקים משמע לפי שאז הי' מוצאי סוכות נאספו כו' יעו"ש ומביא בפני יהושע שם ובריש פ"ב דמס' ביצה קושי' בשם גאון (והוא הח"צ) שהקשה דהא איתא במס' ביצה ריש פ"ב מאי ושלחו מנות לאין נכון לו אמר רב חסדא למי שלא הניח ע"ת. הרי שהי' אז ר"ה בע"ש וחל הכ"ג לחדש בשבת ולכך לא היו יכולין להתענות אז ומנ"ל שהי' אלול מעובר ומתרץ הפנ"י דדברי ר"ח הנ"ל אינם לפרש הקרא שבנחמי' דברי עזרא להעם. די"ל שעזרא עשה ע"ת והותנה שיצאו כולם רק שר"ח הי' מפרש כוונת ר' אליעזר במה שאמר לתלמידיו ושלחו מנות וגו' ויעו"ש שמאריך בזה. כן תורף דברי הפ"י אמנם אף אם נימא כדבריו מ"מ קשה על תוס' הנ"ל דאף אם אין הוכחה מבוארת בהי' אז ר"ה בע"ש עכ"פ כיון שאין הוכחה להיפך תו א"א להוכיח שהי' אז אלול מעובר דיכולין לומר דלא הי' מעובר והי' ר"ה רק יום א' וחל בע"ש והי' הכ"ג לחדש בשבת ולכך לא התענו אז עוד קשה דא"א לומר דמעשה דר"א שהי' דורש כל היום הי' ביו"ט שחל בע"ש דהא אסור לקבוע סעודה בע"ש אחר זמן מנחה ולשיטת מהרי"ל האיסור מזמן מנחה גדולה ואף להסוברים דאין איסור רק בזמן מנחה קטנה לא א"ש מה שכעס על התלמידים שהקדימו לצאת ומה שאמר לתלמידים אחרונים לכו אכלו משמנים וגו' דהא מלשון הגמ' שהי' דורש כל היום כולו נראה דדרש גם בזמן מנחה ואז א"א לקבוע סעודה וגם על התלמידים שהקדימו כבר לצאת לא הי' לו לכעוס והו"ל לדונם לזכות שהולכין להכין על שבת שהוא מצוה להקדים ולעשות בעצמו כמבואר בגמ' ובש"ע או"ח גם מלשון רש"י שם במס' ביצה ד"ה אכלו משמנים שכתב בזה"ל מקרא הוא בספר עזרא עד כי חדות ה' הוא מעוזכם ע"כ נראה שהי' קשה לרש"י למה אמר ר"א לתלמידיו ושלחו מנות לאין נכון לו שהכוונה על ע"ת והרי מעשה דר"א ע"כ לא הי' בע"ש כנ"ל לכן כתב רש"י שמקרא עד חדות ה' הוא מעוזכם. ואחרי שהוצרך ר"א לומר לתלמידיו רישא דקרא וסופו כי חדות ה'הוא מעוזכם שנדרש ממנו לוו עלי ואני פורע לא רצה למפסק הקרא ע"כ לא השמיט אמצע הפסוק ושלחו מנות לאין נכון לו כן נ"ל פשוט בכוונת רש"י הנ"ל. גם מתשובת רב שר שלם שמובא בהרא"ש סוף ר"ה מבואר שדרש רב חסדא הנ"ל הוא על פסוק שבנחמי' ולא על דברי ר"א:

ונ"ל לתרץ קושי' הח"צ הנ"ל דיש הוכחה לפי פסק הלכה שאז לא הי' ר"ה בע"ש ורק רב חסדא לשיטתי' הי' יכול לומר דרש הנ"ל מאי לאין נכון לו למי שלא הניח ע"ת ואקדים לשון הרא"ש הנ"ל אבל בתשו' רב שר שלם כתב בר"ה הי' אומרים בשתי ישיבות וכו' מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום הזכרון הזה וכו' ומנין שנקרא שמחה שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ואמר מר חדשיכם כיצד זה ר"ה [יעוין סוכה דף כ"ה ע"א] וגם בספר עזרא מצינו כו' ואמר להם עזרא כו' ואמר אכלו משמנים ושתו ממתקים כו' ושלחו מנות לאין נכון לו ודרשו רבותינו ז"ל למי שלא הניח ע"ת ופשטן של מקרא למי שהי' בדעתו להתענות מאתמול ולא הכין לו מאכל מכאן שאין מתענין בר"ה כו' עכ"ל היוצא מדבריו אלה דאף לפי דרש חז"ל מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו והכוונה בו שהיו אנשים שקבלו להתענות כי סברו שרשות או מצוה להתפנות בר"ה ולא הכינו לעצמן מאכל וצוה עזרא שלא יתענו ויושלח להם מנות והנה מדברי ש"ע או"ח סימן תקכ"ח סעיף כ' ומג"א ס"ק כ"ב מבואר דמי שהתענה ביו"ט אסור נו לאפות ולבשל לצורך שום אדם. וכיון דלא שייך בי' הואיל ואי מיקלעי אורחים אם מתענה ביו"ט שחל בע"ש אף שעשה ע"ת אסור לאפות ולבישל לצורך עצמו על שבת כיון דלא שייך בי' הואיל דע"ת לבד אינו מועיל להתיר איסור מלאכה דאורייתא רק שמצד הואיל ואי מיקלעי אורחים ליכא בלא"ה איסור דאורייתא רק דרבנן ולכך מועיל ע"ת אבל לגבי המתענה דלא שייך בי' הואיל רבוע עליו איסור דאורייתא ונא מועיל נגבי' ע"ת כן תורף דברי המג"א והנה מבואר שם בביצה מנה"מ אמר שמואל דאמר קרא זכור את יום השבת לקדשו זכריהו מאחר שבא להשכיחו כו' רב אשי אמר כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו לחול ומקשים המפורשים דהא לרבה דאי"ל הואיל ליכא איסור באופה מיו"ט לחול רק מדרבנן ולמה תקנו ע"ת לגדר איסור דרבנן ומתרצים דע"ת לגדר שלא יאפה אדם מיו"ט לחול סמוך לחשיכה בגוונא דלא שייך הואיל. ויעוין בפנ"י שלא נח דעתו בתירוץ זה אבל גם דבריו שם לא מחוורין ומה שמקשה על תירוץ הנ"ל תרצתי במקום אחר על נכון. ואחרי הודיע כל זה. נלע"ד דשפיר י"נ דלפי פסק לנכה דפסקינן לרבה דאמרינין הואיל ואין צורכי שבת נעשין ביו"ט רק מטעם הואיל ויוצא מזה דהמתענה ביו"ט שחל בע"ש אסור נו לעשות מלאכת יו"ט באפיי' ובישול כנ"ל. אי אפשר לומר שהי' בימי עזרא ר"ה בע"ש דא"כ לא א"ש פשטא דקרא ושלחו מנות לאין נכון לו שהכוונה בו כנ"ל למי שקבל תענית מאתמול דהא אם חל ר"ה בע"ש לא היו המתענים בו יכולין להכין בו על שבת וע"כ בודאי הכינו ביום ה' כל צורכי סעודת שבת וא"כ כשהורה להם עזרא שלא יתענו לא הי' צריכין להמנות משל אחרים בקבלות מנות דהא הי' אפשר להם בזמן סעודת ר"ה לאכול ממה שהכינו על שבת וכמו שמותר לאכול ביו"ט אחר גמר הכנה לשבת מן הע"ת שנעשה תחלה לשבת ולהניח כזית או כביצה כדין גבי עירוב תבשילין. ואחר הסעודה הי' בידם לאפות ולבשל לצורך שבת וא"ל שהיו מנועים מפאת שלא עשו ע"ת ז"א דהא כל עצמות הע"ת הוא רק כדי שיזכור את השבת מאחר שבא להשכיחו והרי עשו זכירה לשבת כי הכינו כל צורכי שבת ביום ה' יו"ט וגם לטעם כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול יצאו במה שהכינו ביום ה' כמו בעשיות ע"ת. דהא אי הי' מותר לאפות מיו"ט לחול אף סמוך לחשיכה היכא דלא שייך הואיל לא היו אף המתענים בר"ה צריכין להכין ביום ה' על שבת ובמה שהכינו ביום ה' על שבת הראו לעין כל דהיכא דלא שייך הואיל אסור מדאורייתא לעשות ביו"ט לשבת ק"ו מיו"ט לחול וא"כ למה הוצרך עזרא לצוות לשלוח להם מנות א"ו שלא הי' חל אז ר"ה בע"ש וא"ש דברי רבי שנשמע מדבריו דבימי עזרא הי' אלול מעובר אבל רב חסדא לשטתי' שהוא סובר דלא אמרין הואיל וצרכי שבת נעשין ביו"ט בלא טעם דהואיל ולדידי' אף המתענה ביו"ט יכול לאפות ולבשל ביו"ט לשבת וא"ש לדידי' הדרש על פסוק לאין נכון לו דקאי על ע"ת כי הי' אז יו"ט בע"ש וא"כ א"ש לדידי' גם פשטא דקרא שצוה לשלוח מנות לאותן שחשבו להתענות ולא הכינו אף לשבת:

ודע דבמרדכי פ"ב דביצה איתא בזה"ל פ"א שכח רבינו שמואל מבומבארג ולא עירב בעיו"ט ולא נזכר אלא ביו"ט שני בודאי אין מועיל תנאי וכו' והורה וכו' ועוד הורה לעשות עכשיו ע"ת ביו"ט שני ופוסק בדברי סופרים הלך אחר המיקל והילכתא כרבא דאמר כדי שיברור מנה יפה לשבת כו' ופריך אפי' ביו"ט ב' נמי ומשני שמא יפשע משמע הא לאו הכי יכול להניח ע"ת אפילו ביו"ט עצמו וכיון ששכח דאין כאן פשיעה יניח ביו"ט עצמו עכ"ל וק"ל מהא דאמרינן בשמעתין מאי נאין נכון לו אמר ר"ח למי שלא הניח ע"ת איכא דאמרי למי שלא הי' לו להניח ומפרש רש"י כגון שאבדה לו אבידה כו'. והרי בנחמי ו' פסוק ויקרא בו וגו' מן האור עד מחצית היום ומפרש רש"י מן האור של תחילת היום ואח"כ כתיב ויאמר להם לכו אכלו משמנים וגו'. הרי שאמירה זו היתה קודם סעודה. א"כ למה הוצרך לשלוח מנות לאין נכון למי שלא הניח ע"ת מצד אונס והרי בכה"ג הי' אפשר לעשות ע"פ בו ביום קודם הסעודה ואם נאמר דהך איכא דאמרי אזלו בשיטת רב אשי שסובר הטעם כדי שלא יאמרו כו' דלדידי. אף באונס א"א לערב ע"ת ביו"ט עצמו קשה למה פסק רבינו שמואל הנ"ל להקל כדעת רבא ומטעם דבדברי סופרים הלך אחר המיקל הא כלל זה אינו אלא היכא דליכא פלוגתא אלא בין יחיד ליחיד או בין רבים לרבים אבל ברבים נגד יחיד אזלינן לחומרא אף בד"ס (וכן פסקינן בחו"מ סי' כ"ה] ואחרי שלפ"ד הנ"ל הא"ד קיימו בשיטת ר"א הוו אינהו רובא לגבי רבא וצריכין להחמיר כדבריהם אף בד"ס ואף אם נאמר כנראה מלשון רש"י ד"ה אמר רבא דרבא ושמואל בחד שיטה קיימו מ"מ דעת ר"א וא"ד הוו עכ"פ כשלשה נגד תרי ולפ"ד הר"ן לאלפסי טעמו של ר"א קאי גם אליבא דשמואל יעו"ש וא"כ ליכא בזה מיקיל רק רבא לבדו וקמה קושי' הנ"ל:

שוב ראיתי בלבוש סי' תקכ"ז סעיף זיי"ן שכ' בזה"ל מצוה על כל אחד ואחד כו' ומצוה ג"כ על כל גדול הדור כשיערב לעצמו שיערב על כל בני עירו שאם באולי יהי' א' מבני עירו טרוד ולא יערב מחמת שאין לו פנאי או ישכח ולא יערב או נאנס או שהניח עירוב ונאבד שיצא בערובו ואסמכוהו אקרא דכתיב ושלחו מנות לאין נכון לו. מאי לאין נכון לו למי שנא הי' יכול להניח ע"ת כלומר שהי' טרוד או נאנס או שכח אז יוצא בערובו של גדול הדור כו' עכ"ל נראה שהי' מפרש דמנות היינו חתיכות בשר ודגים חיים והמקבלו יהי' בידו לבשנם בעצמו כיון שנאנס או שכח מלהניח ע"ת ויכול לסמוך על ע"ת של גדול הדור אבל למי שפשע במניעות עשיות ע"ת שהי' אסור לו לבשל בעצמו לא הי' אפשר לשלוח דברים חיים ועד"ז יש ג"כ לפרש לפי שיטת מהר"ש מבומבארג הנ"ל דמי שנאנס מלערב הי' בידו לערב עוד ביו"ט עצמו ממילא הי' יכול לבשל כל המנות חיים שנשלח לו:

עוד יש לתרץ דלכאורה אינו מובן דברי המרדכי הנ"ל שכתב שהר"ש הורה שיבשלו בהשכמה ליו"ט הרבה ויותירו לשבת. ועוד הורה לעשות ע"ת עכשיו ביו"ט שני כו' יעו"ש שלכאורה הוראות אלו סופרים זא"ז ונ"ל דמדברי רש"י לקמן בדף י"ז כד"ה דלמקני שביתה בשבת נראה דבהנחת ע"ת ביו"ט יש מקום לאסור מצד דהוי כמתקן והפ"י שם מאריך בכוונת רש"י ונחית לומר שסובר רש"י שהי' לאסור מצד הכנה וכתב ע"ז בזה"ל נלע"ד מוכרח דלא שייך הכנה בע"ת מדמקשה הש"ס לעיל בפשיטות בר"פ לרבא מאי ארי' בעיו"ט אפי' ביו"ט נמי כו' יעו"ש שמסיק בטעמו של רש"י משום דמחוי כמתקן ומשום כבוד שבת התירו כיון שהוא לצורך אפיי' ובישול דהיינו אוכל נפש עצמו ודבריו דחוקים דאכתי מאי מקשה הגמ' לרבא אפי' ביו"ט נמי דלמא אסור ביו"ט משום דמחזי כמתקן והוי רק כמכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט דהא יכולין להניח ע"ת מעיו"ט ונ"נ דאין להחשיב ע"ת כמתקן רק לפי האמת דמי שלא הניח ע"ת מעיו"ט אסור לבשל ביו"ט והוי הנחת ע"ת תיקון איסור אבל אי הי' הדין שיהי' מותר לכתחלה הנחת ע"ת ביו"ט עצמו דעיקרו למען יהי' נזכר עי"ז לברור מנה יפה לשבת לא הי' שם מתקן על הנחת ע"ת כי אינו בא להתיר האיסור רק למצוה לזכור לברור מנה יפה ובפרט לפמ"ש בפ"י בעצמו ברפ"ב דיו"ט ד"ה מנה"מ דלרבא האסמכתא על פסוק זכור את יום השבת לקדשו אינו רק למצוה שיזכור לברור מנה יפה אבל לא שייך לאסור בדיעבד אשר ע"כ דעתו דרבא סובר ג"כ טעמו של רב אשי אבל א"צ לזה דלפי האמת דמתרץ הגמ' שמא יפשע י"ל דמשום חשש זה עשו חכמים איסור על הדיעבד. וכמ"ש הר"ן ואסרו בדיעבד משום דמוטב נחלל שבת א' משיחלל שבתות הרבה. וכ"ז לפי האמת אבל לס"ד דגמ' שפיר הקשו לרבא אפי' ביו"ט נמי. ואין לומר דהוי כמתקן דכיון שיהי' שרי לעשות עירוב ביו"ט קודם הסעודה למען יברור מנה יפה לא יהי' הנחת עירוב אז כמתקן איסור רק עשיות מצוה כי עדיין לא הוחל איסור והוא על דרך הטעם המ"ד שמתיר לקמן עשיות ערובי חצירות ביו"ט לצורך שבת דאין אתה אוסרו בדבר המותר לו שהכוונה לדעתי כעין הנ"ל כיון דעתה בשעת הנחת העירוב ליכא שום איסור הוצאה מצד יו"ט וערובי חצירות אינו מתקן עתה רק שלא יהי' התחלות איסור הוצאה בשבת שיהי' אח"כ וכה"ג לא מחזי כמתקן דמתקן אינו אלא בדבר שכבר הוחל עליו האיסור. וע"י התיקון הותר האיסור משא"כ כשעשיות הדבר אינו רק למנוע שלא יבוא לכלל איסור וכן בעירוב תבשילין אם הי' הדין שמותר להניחו ביו"ט עצמו קודם הסעודה לא הי' עליו שם תיקון איסור רק למצוה לברור מנה יפה וא"ש קושי' הגמ' לרבא אפי' ביו"ט נמי:

אמנם א"כ קשה לרבינו שמואל שהותר בשכח מלעשות ע"ת לערב ביו"ט עצמו משום דבד"ס הלך אחר המיקל והלכה כרבא: הא י"ל דלפי האמת שגזרו חכמים שמא יפשע גם לרבא אסור לערב ביו"ט עצמו משום דמחזי כמתקן ואפשר לומר שדעת הר"ש כיון שמותר לבשל בהשכמה הרבה ליו"ט שיהי' המותר לשבת תו לא מיקרי הנחת ע"ת מתקן כיון דגם בלא ע"ת בידו לבשל כ"צ לשבת כנ"ל ומעתה צמודים וצדקו יחדיו ב' הוראות של מהר"ש מבומבארג שמצד שהורה שיוכל לבשל בהשכמה הרבה ליו"ט שיהי' המותר לשבת הי' בידו נהורות שמותר גם הנחת ע"ת ביו"ט עצמו ולפי"ז י"ל דאף לדעת הר"ש אין היתר בשכח נעשות ע"ת ביו"ט אלא כשעדיין לא הכין ליו"ט שאז בידו לבשל הרבה לצורך יו"ט שיהי' מותיר לשבת [יעוין בטוש"ע סי' תק"ג] משא"כ היכא שכבר הוכן הכל לצורך יו"ט אף שעדיין לא סעד וממילא אסור אז להניח ע"ת משום דמחזי כמתקן. ומיושב קושייתי הנ"ל מפסוק שלחו מנות לאין נכין לו דשם כבר הוכן הכל לצורך יו"ט והגיע זמן הסעודה ככתוב לכו אכלו משמנים ע"כ לא הי' אפשר עוד להניח ע"ת משום דמחזי כמתקן ויעוין ברוקח הלכות יו"ט שמובא בב"י שכתב שכח ולא עירב ביו"ט ונזכר ביו"ט בלילה אין להניחו ואם הניח עשוי דדמי להא דאמרינן ואם תקנו מתוקן עכ"ל מבואר מדבריו שסובר דאיסור הנחת עירוב ביו"ט הוא רק משום תיקון ואם עבר ותיקן מתוקן כמו בהגבהות תרומות ומעשרות הרי שסובר בחדא כדעת רבינו שמואל דמועיל הנחת ע"ת ביו"ט עצמו. ופליג עליו בחדא דלכתחלה אסור להניח ביו"ט ולפי דברי בכוונת דברי ריש צ"ל שסובר כדעת הפוסקים דמותר גם לאפות הרבה אף בתנורים שלנו שיהי' המותר לשבת ולכך לא הוי להע"ת שם תיקון אף נענין אפיי' ויעוין בטוש"ע א"ח סי' תק"ז ובמג"א שם ס"ק י"ד. ובסי' תק"ג ס"ק ב' מביא בשם המרדכי שהתיר רבינו יואל לאפות ג' תנורים מפני צורך פת א' מכל תנור ודע שי"ל שמ"ש לעיל בשיטת רבינו שמואל דכיון שיש בידו לבשל הרבה ולהותיר לשבת ע"כ לא מחזי כמתקן ז"א רק לדעת הפוסקים שסוברים דאפילו אמירה בפירוש שרוצה אותה לצורך מחר ג"כ מותר א"כ גם בלא ע"ת בידו קודם הבישול לברור ולומר זה ליו"ט וזה לשבת ולבשלן בב"א בלא ע"ת ע"כ אין על הנחת ע"ת שם מתקן לפי"ז י"ל דהרוקח לשיטתי' שסובר דאין לומר אלו לצורך יו"ט ונא אלו כו' [יעוין לשונו המובא בב"י סי' תק"ג] וטעמו שצריכין שלא תהא ניכר ההערמה ויהי' מיחזי כמבשל רק ליו"ט ע"כ לדעתו מחזי כתיקון הנחת ע"ת:

בדרך אחר נ"ל בהקדם ליישב מה שקשה עוד בדברי הר"ש הנ"ל שכ' המרדכי בזה"ל ועוד הורה לעשות ע"ת עכשיו ביו"ט שני ופוסק בדברי סופרים הלך אחר המיקל והילכתא כרבא דאמר כדי שיברור מנה יפה נשבת כו' ופריך אפי' ביו"ט שני נמי כו' עכ"ל. ראשית דבריו ובפרט מה שמסיים ופריך אפי' ביו"ט שני נמי מורים להדי' שהי' דעת הר"ש הנ"ל לחלק לרבא בין יו"ט ראשון לשני לכך הוצרך לפרש קושי' הגמ' לרבא אפי' ביו"ט נמי נא דהכוונה על יו"ט שני ולכאורה אינו מובן למה נחלק בזה בין יו"ט ראשון לשני. ויעוין בצל"ח שהעיר ע"ז ודחק א"ע וגם לא שת לבו שהר"ש כ' להדי' שקושי' הגמ' לרבא הוא מיו"ט שני] ונ"ל דלקמן דף ט"ז כתב הפנ"י בד"ה בפי' רש"י בד"ה לא ערובי חצירות בזה"ל ואכתי יל"ד במ"ש רש"י כאן דאיסורא דערובי חצירות היינו משום מתקן ואסקינן בסמוך דהילכתא דאסור וא"כ משמע דמיקרי מתקן ובפ' במה מדליקין דף ל"ד דמחלק הש"ס בין ערובי תבשילין לע"ח פי' רש"י שם להדי' דע"ח דליכא שום אסמכתא מקראי לא מיקרי מתקן אלא די"ל דדוקא לענין ספק חשיכה כ' כן שכן נראה מלשונו שם שכ' דלא הוי תיקון מעלי' כמו תחומין אבל מ"מ מיקרי מתקן לאסור ביו"ט כדאמרינן נמי לענין דמאי דהוי כמתקן אע"ג דליכא אסמכתא דמה"ט שרי ביה"ש ואפ"ה אסור בשבת ויו"ט ה"נ דכוותי' וכבר הארכתי במ"א עכ"ל הפנ"י היוצא מדבריו אלו וממ"ש רש"י שם בפ' במה מדליקין דאף דמחזי כמתקן מ"מ אי לא הוי להך איסורא דרבנן אסמכתא בקרא יש להתיר בספק חשיכה כיון שאינו אלא ספק לפי"ז לכאורה צ"ע בדברי המרדכי פ' במה מדליקין דין ר"נ שכתב בזה"ל אוקימנא מתני' דס' חשיכה מערבין בערובי חצירות וכן פסק ר"ח וכן פי' להדי' בירושלמי וה"ה ע"ת ספק חשיכה מערבין עכ"ל וקשה דילמא שאני ע"ת דאסמכו אקרא דזכור את יום השבת ונ"ל דלרבא שסובר הטעם כדי שיזכור לברור מנה יפה אין אסמכתא על הקרא רק לענין מצות ברירות מנה יפה אבל למה שאסרו חכמים בדיעבד כשלא עירב ע"ת שיהי' אסור לבשל בשבת משום גזירה דשמא יפשע אין אסמכתא מקרא ושפיר מדמה המרדכי ע"ת לע"ח לענין היתר בבה"ש. דהמרדכי לשיטתו שפוסק להקל כרבא שהטעם כדי שיברור מעתה י"ל דלרב אשי שסובר הטעם כדי שיאמרו אין אופין מיו"ט לשבת כו' ולפי פירוש הר"ן דדברי ר"א קאי ג"כ על אסמכתא דשמואל בקרא דזכור את יום השבת. כלומר שיזכור לעשות ע"ת דאם לא יעשנה יהי' אסור לבשל לשבת הוי לאיסור בישול מיו"ט לשבת בלא ע"ת מאסמכתא דקרא וי"ל דחמירי מע"ח. דע"ח אין לו אסמכתא מקרא וא"כ צ"ע למה פסק הרמ"א בסי' תקכ"ז ס"א דמותר להניח עירוב זה אפי' ס' חשיכה שהוא כדעת המרדכי והרי הוא בעצמו כתב תחלה לענין העירוב כו' ונמצא שלא התחיל מלאכה ביו"ט כו' דברים אלו מורים שתפס לטעם ע"ת כדברי ר"א כדי שיאמרו כו' ולפי טעם זה יש לאיסור בישול ביו"ט לצורך שבת בלא ע"ת מאסמכתא דקרא ואין ללמוד להקל בספק חשיכה מדין ערובי חצירות שאין לה אסמכתא מקרא וצ"ע ועפמ"ש כנ"ל בשיטות המרדכי והר"ש מבומבארג י"ל דלכך לא הותר ר"ש מבומבארג להניח עירוב עכשיו ביו"ט כ"א ביו"ט שני שהוא ספק ודמי לספק חשיכה. אבל ביו"ט ראשון האידנא דבקיאין בקביעי דירחא אין להתיר הנחת עירוב משום דהוי כמתקן ואף דאין לה אסמכתא מקרא מ"מ אין היתר רק בספק ולא בודאי כדברי הפנ"י הנ"ל לפי"ז יש ליישב הקושי' שהקשיתי על שיטות הר"ש הנ"ל מפסוק ושלחו מנות לאין נכון לו דהא בעזרא כתיב לכו אכלו וגו' כי קדוש היום לאדונינו וצ"ל כיון דברוב השנים אין אלול מעובר כ"ז שלא ידעו שלא יביאו עדים ויצטרכו לעשות אלול מעובר הוצרכו להחזיק יום זה כיו"ט גמור ולא מספק לבד רק מצד רוב וכמבואר להדי' במש"כ רש"י במס' ר"ה דה י"ח במשנה על ששה חדשים דבגולה עשו תמיד ר"ה ביום שלשים של אלול שהלכו אחר הרוב א"כ הוי כיו"ט ראשון לדידן דבקיאין בקביעי דירחא ובכה"ג אף לרבא אסור להניח עירוב ביו"ט עצמו לכך צוה עזרא לשלוח מנות וביותר נכון לפי מה שבארתי במקום אחר שהי' אז ר"ה ביום ה' וביום ו'. וביום ו' נתאספו כל הקהל ואז אמר להם עזרא לכו אכלו משמנים וגו' כי קדוש היום:

תוכן העניינים

שות עטרת חכמים חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה