אור ברסלב
שות עטרת חכמים חלק א שאלות ותשובות יורה דעה › תשובה ו

שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל

שאלות ותשובות יורה דעה · תשובה ו

תשובה ה

שאלה בדבר כבד שנצלה ונתבשל בלי שום קריעה

תשובה כאשר בינותי בדברי קדשו ערבו לי מאוד כי נוסדו על אדני האמת לדינא לפי שיטת התוס' וסייעתם אמנם מדברי הט"ז יו"ד סי' ע"ג ס"ק ה' לפי הנחתו בכוונת הרמ"א אף בצלי' ובישול אחריו בלי חיתוך מותר ואם שהמנ"י על הת"ח בכלל כ"ד בס"ק י"ז מדחה דברי הט"ז וראייתו לענ"ד צ"ע בדבר וזה החלי לשיטת בה"ג דצריכין לחתוכי לכבד משום דאזיל דמא ומכניס בסמפוני אם נצלה בלא חיתוך אף אם אינו רוצה לבשל צריכין למחתכו כדי שיצא הדם הכנוס בסמפונות וכשחותך יכול גם לבשלו אחר הצלי' אף שלא נחתך עד אחר הצלי ולשיטת הסוברים דצורך החיתוך כדי שיזוב כל דם בשר הכבד לצלי בלי לבשל אח"כ א"צ חיתוך ולבשלו אסור אף אם מחתך אחר הצלי'. ופשוט לדעתי שלשיטה זו גם נטילת כל הסמפונות אחר הצלי אינו מועיל להתיר לבשל כי עוד דם הכבד בבשרו שאינה נפלטת כולה מהכבד בצלי' קודם החיתוך ויש בזה תפיסה על המנ"י בכלל וסי' הנ"ל בס"ק י"א שכתב על דברי הת"ח ואם צלאה ורוצה לבשלו אח"כ כו' נוטל הסמפונות וכ' המנ"י אבל נקיבת וקריעת הסמפונות לא מהני אחר צלי' אם רוצה לבשל וכ"כ הרב בש"ע אבל לא מצאתי דין זה באו"ה שלפנינו ולא בשום פוסק ואדרבא משמעות דבריהם דהיכא דקרעו לאחר צלי' מותר אפי' לבשלו וכן הלבוש סי' זה השמיט זה.

אכן מצאתי במהרי"ל בדיני' ס"י שכ' וז"ל ואם לא חתך הסמפונות יחתכנו אחר צלי' ולבשלה אחר הצלי' אסור אם לא חתך מקודם שצולין אותה עכ"ל בזה תמו דברי המנ"י בס"ק הנ"ל הרי שהמציא המנ"י מדברי מהרי"ל לחלק בין קריעה ונקיבת הסמפונות לאחר הצלי' ובין נטילת כל הסמפונות ולענ"ד פשוט שדברי מהרי"ל מורים שאם לא ונחתך קודם צלי' א"א לבשלו עוד ואף נטילת הסמפונות אינם מועילים כי אחז לחומרא כדעת המצריכי' החיתוך מטעם כדי שיזוב כל דם בשר הכבד. ע"כ כשיצלה בלא חיתוך א"א למכשרי' עוד לבשלו וקריעת הסמפונות לא יועילו בזה רק לענין אכילת הכבד כך צלוי לצאת דעת הבה"ג שמצריך בצלוי לחודא חיתוך קודם הצלי' כדי שלא יתכנס הדם בסמפונות ואם לא חתכי' קודם הצלי מועיל החיתוך אחר הצלי'. ומה שהשיג המנ"י שלא מצא כן בשום פוסק י"ל שהוציא כן הרמ"א מלשון הר"ן שביאר תחלה שיש מפרשי' שהחתיכה הוא משום דם שבסמפונות עצמן שאע"פ שלא פירשו הרי הם ככנוס בכלים ואסורים: ואח"כ מסיים הר"ן בזה"ל ואם צלאו שלם ולא חתכו מסתברא שכולו מותר חוץ מן הסמפונות משמעות דברים אלו מורים דאין די בהסרת הדם הכנוס ויש להסביר דין זה עפ"י המבואר בש"ע סימן ס"ה ס"ב גבי חיטין:

אמנם לשיטת האלפסי והרמב"ם והרז"ה והראב"ד וכל סייעתם דטבע הצלוי' לפלוט הכל גם בכבד וגם לכניסה בסמפונות לא חששו ומדמי להו לאומצא דאסמיק ובועי ומוזריקא דאסיקנא בחולין ד' צ"ג ובפסחי' דף ע"ד דבין תלינהו בשפוד או אנחינהו אגומרא דשרי דנורא משאיב שאיב ולא בעי חיתוך כלל ולא גרע מנייהו ומדברי הרמ"א שכ' בסי' ע"ג ס"ג דמנהג אפילו לכתחלה דא"צ נצלי' שום חיתוך כלל ולא הזכיר דבר מחיוב נקיבת הסמפונות או נטילתן אחר הצלי' מוכח דהתפשטות המנהג שלא כדעת בה"ג שמצריך בצני' לחודא חיתוך אחר הצלי' משום דם שנתכנס בסמפונות רק כדעת הפוסקים שאחר הצלי' גם בסמפונות ליכא דם ממילא אף לבשלו אח"כ ליכא מניעה מצד חשש דם בסמפונות שלענין זה צלי' לחוד או גם לבשלו אח"כ דין א' הוא ואין בהבישול אחר הצלי' דבר נוסף לחוש רק מצד דם בשר הכבד שנוכל לומר שלא יצא הכל מבשרו ולכך אפשר לאכלו צלי לחודא דהוי דם שלא פירש משא"כ כשמבשלו אח"כ והלא כבר מבואר בדברי הרמ"א בהגהות ס"א שלא חש לדיעה זו דאל"כ למה התיר שם לבשלו אחר הצלי' בנטילת הסמפונות אחר הצלי' הלא לפ"ד הפוסקים שחששו שהצלי' אינו שואבות כל דם בשר הכבד ונשאר ממנו בתוך הבשר אין תועלת בהסרת הסמפונות.

היוצא מזה שמדברי הרמ"א בס"א משמע שלא חש לדעת החוששים על השארת דם בבשר הכבד ולכך התיר בנטילת הסמפונות: אמנם צורך זה הוא גם בצלי' לחודא וכנ"ל ומדחזר וכ' בס"ג שנתפשט המנהג שאין מצריכי' לצלי שום חיתוך ודלא כדברי המחבר שם שמצריך בצלי' חיתוך משום דם הסמפונות. הרי הכריע להלכה כפי המנהג מבלי לחוש לדם שבסמפונות. לא מצד כניסה לדם בשעת צלי' כדברי בה"ג ולא מצד דם שבסמפונות עצמן כדברי הר"ן בזה וממילא א"א לאסור כשנצלה ונתבשל אח"כ בלי שום חיתוך דהא גם בס"א כבר נשמע שלא חש לחוש על השארת דם בבשר הכבד ולדם שבסמפונות ג"כ לא חיישינן כמבואר ממה שנוהגין בצלי' לחודא בלי שום חיתוך לא קודם ולא אחר הצלי' ומוכח בזה כדברי הט"ז הנ"ל בס"ק ה' שלפי דברי היש מפרשים והמנהג שכ' רמ"א בס"ג ליתא למ"ש הרמ"א בס"א דשם הלך לדיעה ראשונה

ובזה דחוי' לדעתי דברי המנ"י. ומה שסמך המנ"י לדבריו בס"ק י"א וי"ד מדברי הלבוש תמוה ונהפוך הוא כמבואר למעיין בדברי הלבוש שבכל ס"א לא הזכיר כלל מדין צורך חיתוך וביאר תחלה בס"א דכשצולין הכבד יכולין לבשלו אח"כ כי אף אם נשאר דם בכבד שלא יצא בצלי'. כבר נתקשה ע"י הצלי' בתוך הבשר ולא יצא עוד אף בבישול טעם זה אי' באו"ה כלל הנ"ל סעיף ו' ומדחה בזה דברי הר"ת שמשוה דין מליחה לצלי וכ"כ ברנ"ש על הש"ד ואח"ז בס"ב כ' דאם רוצים לחלוט הכבד צריכין לקרוע ש"ו להוציא הדם שבסמפונות שהוא דם הכנוס בעין ואין החלוטה מועלת לזה וע"ז כ' בס"ג וגם לצלותה ולאוכלה כך צלוי' בלא בישול אח"כ צריך חתיכה משום דם שבסמפונות כו' ושוב מסיים ע"ז וי"א דלצלי א"צ שום חתיכה כלל וכן נוהגין אפי' לכתחלה עכ"ל וממילא אפי' לבשלו אחר הצלי' מותר כך דהא לדם בבשר כבד אינו חשש מצד סברתו הנ"ל ולכן לא הזכיר בס"א בדין בישול אחר צלי' צורך חיתוך כי סמך א"ע על מ"ש בס"ג שנתפשט המנהג שלא לחוש בצלי' לדם שבסמפונות ולכך השמיט כל דברי הרמ"א שבס"א מדיני קריעת ש"ו ולא כ' מזה רק בס"ב בדין חליטת הכבד ובס"ג הזכיר מזה בדין צליות הכבד והעלה להלכה כדעת החולקים וכפי המנהג:

אבל צע"ג להבין דברי האו"ה בכלל ט"ז שבס"י כ' בזה"ל והצולה כבד שלם ורוצה לבשלו אחר הצלי' צריך קריעה ש"ו בעומק או לתחוב בו נקבים דקים והופך החיתוך או הנקבים למטה בשעת צלי' והיינו משום שיש בו דם ואזיל דמא שפירש מבשר הכבד ונכנס בסמפון וכ' בה"ג ואי לא קרעו מתחלה קרעו לאחר בישולו ויצא הדם הכנוס בסמפון ואין לחוש שמא חוזר ונבלע בכבד מפני שטרוד לפלוט ועוד כבכ"פ עכ"ל ומדפריש טעמא דכבכ"פ ש"מ דבשולו דנקיט ר"ל דוקא צלייתו אבל בבישול אסור עכ"ל או"ה הרי שתפס דעת בה"ג שחוששין לדם המתכנס בסמפונות ולדבריו אפי' בצלי' לבד צריכין למקרעי' הא לא הקדים קודם הצלי' קורעו אחר הצלי' וכמבואר בדברי בה"ג ובב"י בסי' ע"ג בפירוש דברי הטור בדעת הבה"ג ובת"ח כלל הנ"ל ס"ט ואף שראשית דברי האו"ה הצולה כו' ורוצה לבשלו הי' אפשר לדחוק דבאמת גם בצלי' לחודא מצריך קריעה ומ"ש ורוצה לבשלו לא בא אלא להורות דאף דבצלי' לחודא מועלת בדיעבד הקריע' אחר הצלי' מ"מ כשרוצה לבשל צריכה שתהא הקריעה קודם הבישול ואם נתבשל בלא קריעה שוב אין תקנה אמנם מתנגד לזה מ"ש או"ה בסי"ג בזה"ל. ודוקא כשרוצה לבשלו אח"כ אבל לאכלו צלי' השיב ר' יצחק שאפילו כבד בהמה לא בעי קריעה כלל כי האור שואב כל הדם עכ"ל וגם לא חיישינן שמא חוזר ונבלע דם הסמפונות בכבד דכבכ"פ ואפי' בלא נקיבת שפוד אלא ע"ג אסכלה נהוג עלמא היתר לכתחלה עכ"ל האו"ה דבריו אלו המה לפי שיטת הסוברים דצורך הקריעה הוא משום דם שלא יושאר בבשר הכבד כי אינו זה כולו ע"י הצלי'. ולכך לאכלו צלי לבד א"צ שום חיתוך ולא נקיבת הסמפונות כי לא חששו רק לדם שבבשר הכבד ולכך יש חילוק בין צלי לחודא ובין לבשלו אח"כ וזה מתנגד לדעת בה"ג שהזכיר בס"י. והדברים מבוארים מתוך דברי התוס' חולין ד' קי"א ע"א ד"ה וחתוכי' וביותר בדברי הב"י על דברי הטור ולצלותו פי' ר"י כו' וצ"ע [והמעיין היטב בלשון הת"ח והגהות רמ"א בש"ע מ"ש איזה דיני' בזה בשם האו"ה שלא נמצא כן באו"ה שלפנינו ישפוט שהי' גרסות אחרות באו"ה שלפני הרמ"א ואפשר הי' הכל נכון ומתוקן באו"ה] ודעתי שמקום י"ל דלפי דברי הרמ"א בס"ג וי"א דא"צ לצלי שום חיתוכה כלל שמציין עליו טור בשם הר"י וסמ"ק ואו"ה כו' הוא באמת קולא דאתי מיני' חומרא הקולא הוא שלפי דיעה זו אין חוששין לדם שבסמפונות ולכך לצלי לא מצרכינן שום חיתוך וסוברי' דדין חיתוך הנאמר בגמ' הוא רק כשבא לבשל אחר הצלי' ומטעם שבצלי' אין זיבות כל דם הכבד וממילא יש חומרא עי"ז דאם יצלה בלא חיתוך שוב א"א לבשלו ואף נטילת סמפונות אינו מועיל ודלא כנזכר לעיל בהגהות ס"ב:

אבל צ"ע דא"כ למה לא ביאר הרמ"א דלפי המנהג כדעת הר"י אם נצלה בלא חיתוך שוב אין לו תקנה לבשלו אף בהסרת הסמפונות ומדברי הלבוש שהבאתי לעיל מבואר שתפס להיתר בכל וכן מבואר גם מלשון הסמ"ק [שנרשם על דברי הרמ"א] שבסי' ר"ה כ' בזה"ל ולכתחלה צריך לקורעו ש"ו וחיתוכא לתחת לצד האש ולצלותה [כך הגירסא בלשון הסמ"ק שמובא בהגהת ש"ד בוא"ו קודם הלמ"ד] ואח"כ משימין אותו בקדירה עכ"ל הרי שאינו מצריך קריעה רק לכתחלה וממילא נשמע שבדיעבד אף בצלי' ובישול אח"כ ובלי קריעה כשר והחילוק שמחלקים בין קריעת ש"ו לתחיבת קיסם זה לא נזכר בלשון הסמ"ק כ"א בהגהות סמ"ק אבל מחבר הסמ"ק לא נחית כלל לזה והלך בשיטת הסוברים שכל דין של חיתוך לא נאמר רק לכתחלה ואין מדבריו הכרעה מה דעתו בצלי' לחודא עכ"פ אינו מובן דעת המרשים שהרשים על דברי הרמ"א בס"ג טור בשם הר"י ואו"ה שלכאורה שיטת הרמ"א לפי פי' הט"ז אינה משתוות לדעת המחברים ההמה וכנ"ל הי' על רעיוני לתרץ דברי הרמ"א שבס"א וס"ג ושלא כדברי הט"ז אבל רחוק לדעתי שהי' לזה כוונת הרמ"א ע"כ לא העליתי בכתב ואחכה לשמוע מהדרת כבוד מעלתו אם יש לו יישוב נכון גם י"ל על הט"ז הלא כמה מהקדמונים דימו דין צליית כבד להתירו בלא חיתוך ונקיבת הסמפונות לדין אומצא ובועי ומוזריקא ולפיד הט"ז בסי' ס"ד ס"ק ב' דעת הרמ"א להחזיק מנהג להחמיר להצריך חיתוך באומצא דאסמיק אף לצלי [ויעוין גם בסי' ס"ה ס"ד] עכ"פ לפי שיטת הש"ך בסי' ע"ג ס"ק י"ט דאחז שיטת הסוברי' דדם כבד דרבנן יעוין בשו"ת עפר אפרים סי' ע"ח:

ואף שהחליט שם דעכ"פ הדם הכנוס בסמפונות הוי דאורייתא מ"מ הרי כבר נתבאר שעכ"פ לפי המנהג המבואר בס"ג לא חיישינן בצלי לדם שבסמפונות כו' ולא נשאר לחוש בבישול אח"כ רק לדם בשר הכבד כי לא יצא כולו בצלי וכיון דדם זה לפי כמה שיטות הוא רק דרבנן נוסף לזה שנצלה ונתבשל ולרוב שיטות יכולין לצדד להקל בספק בדם שבשלו ע"כ ביד המורה להקל לנגד דעת הר"י אמנם גם המחמיר בדבר יש לו לשעון על כמה מהקדמונים שאחזו שימת הר"י גם היש"ש בפ' כה"ב הוא מן המחמירי' סוף דבר לא ערב לבי להחליט ההוראה בזה:

תוכן העניינים

שות עטרת חכמים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה