שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל
שאלות ותשובות חושן משפט · תשובה ו
לכבוד הרב הגדול ש"ב המפורסים מוהרר בער אופנהיים אבד"ק דרעזניץ:
ז"ל בסוגי' אשר למדתי ביו"ט העבר בב"מ דף יו"ד ע"א דס"ל לר"נ דר"א ורבנן גבי פיאה פליגי בתופס לבע"ח יעו"ש בתוס' וכך מבואר בגיטין בהדיא וקשה דהאיך אפשר דר"א סובר תופס לבע"ח קנה דהוא מטעם זכי' דזכין לאדם שלא בפניו כמבואר בהרא"ש והא ר"א ס"ל בב"ב דף קנ"ו ע"ב זכין לקטן מדרבנן ולא לגדול ומשמע שם דר"א ל"ל כלל דין דזכי' דהיינו דזכין לאדם שלא בפניו כדמשמע מתוס' שם ד"ה זכין יעו"ש עכ"ל מעלתו:.
תשובה יעוין בתוס' מס' כתובות דף י"א ע"א סד"ה מטבילין אותו שכתבו בזה"ל ואע"ג דזכי' הוא מטעם שליחות ואין לו שליחות מה"ת ה"מ בדבר שיש בו קצת חובה כגון להפריש תרומתו דשמא הי' רוצה לפוטרה בחטה א' או שמא הי' רוצה להעדיף אבל הכא שזכות גמור הוא לו יש לו שליחות עכ"ל ובחידושי הרשב"א למס' קידושין דף כ"ג ע"א ד"ה ולענין פסק הלכה כו' אי' בזה"ל ומתנות ממון שאני דלאו זכות גמור הוא ואדרבא חוב מצד עצמו דכתיב ושונא מתנות יחי' אלא מי שנפשו של אדם מחמדתן קרי לי' זכות ואע"פ שהוא מצד עצמה חובה זכין לו שלא בפניו אבל גט שחרור דזכות גמור הוא כו' ע"כ יעו"ש:
ולפי"ז י"ל בפשיטות דר"א דאמר זכין לקטן ואין זכין לגדול שטעמו דזכי' אינו אלא מדרבנן וסובר שלא תקנו רבנן זכי' רק גבי קטן ולא בגדול ז"א אלא בגוונא דמיירי התם פלוגתא דר"א ור' יהושע דהיינו במתנה כמו שמפרש הרשב"ם שם משום דלא חשיב זכות גמור אבל היכא שהוא זכות גמור לא צריכין לתקנות חז"ל. דהא מדאורייתא זכין בכה"ג מה לי קטן מה לי גדול וגבי תופס לבע"ח הוא בפיאה דהוי זכות גמור דלא שייך בהו שונא מתנות יחי' הוי זכי' מדאורייתא ואף בגדול ולולא שיש בו חוב לאחרים לא הי' עולה על דעת לומר דאין זכין וכיון שר"א לא חש מה שהוא חב לאחרים ע"כ סובר שיכולין לתפוס לבע"ח מדין זכי' מדאורייתא ויש להסביר עוד דבזכות גמור בודאי אנן סהדי דניחא לי' שיהי' המזכה שלוחו ובשלוחו ליכ' למ"ד דלא מהני דהא בכל התור שלוחו של אדם כמותו ומפסוק איש א' למטה ילפינן בריש האיש מקדש דין שליחות גבי ממון אבל בדבר שיש קצת חוב דלא ברירא דניחא לי' להאי דזכין לו וליכא אנן סהדי הוצרך לתקנות חז"ל [ויש לי לפלפל בזה הרבה לסתור ולבנות בדברי הט"ז יו"ד סי' ש"ה ובנקה"כ שם]. ועפ"י הרשב"ם שם מש"כ בזה"ל ואין זכין לגדול שהרי יכול לזכות עצמו עכ"ל י"ל דהיכא שאין הגדול כאן לזכות ואם יתמהמה הזכי' יקדמנו אחר מודה גם ר"א דזכין לגדול ויש להמתיק זה בדברי הראשונים דהא דזכין בזכות גמור מדאורייתא הוא מדין שליחות דהוי כאנן סהדי דמסתמא ניחא לי' לאדם שיהי' כל אדם שלוחו לזכות לו וכשהוא אינו מנוע מלזכות בעצמו ועכ"ז אינו ממציא א"ע לזכות בעצמו או לעשות שליח י"ל דלא שייך אנן סהדי ואם יהי' לרצונו לזכות זה יזכה בעצמו או ע"י שליח שימנה לדעתו:
ויעוין בתוס' במס' סנהדרין דף ס"ח ע"ב ד"ה קטן כו' שהביאו דברי הגמ' הנ"ל ב"ב ומדסיימו שם דעת אחרת מקנה אותו שאני ע"כ נראה לכאורה שדעת התוס' שם דהא דזכין לקטן שהוא רק מדרבנן לא מיירי במתנה אלא בגוונא דלא שייך דעת אחרת מקנה דלא כפי' הרשב"ם דמפרש בפשיטות דהך פלוגתא דר"א ור"י מיירי במתנה אבל ז"א דדעת אחרת מקנה שכתבו התוס' שם אינו אלא לענין זכות הקטן בעצמו ע"י דעת אחרת ולא בגוונא שאין הקטן זוכה בעצמו וכן אי' בפשיטות בספר קצה"ח סעיף כ"ד ודלא כנראה מדברי הש"ך שם דקאי גם כל הזכי' לקטן ע"י אחר דברי שארו הדו"ש: