שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל
שאלות ותשובות חושן משפט · תשובה א
שאלה במקבלי עדות אם צריך להיות שלשה מומחים וגם לענין דרישה וחקירה בעדות ממון וגם אם לא הי' דו"ח וחזרו העדים מעדותן וגם לענין קבלות עדות שלא בפני בע"ד כאשר יבואר הכל בהתשובה ויובן תוכן השאלה:
תשובה טרם אענה אעתיק לשון הרי"ף בס' תשובותיו סי' ר"א וז"ל. שאלה אם הוציאו בפני ב"ד שטר במקבלי עדות והעדים אשר נתקבלה עדותן מצוי' אם צריך ב"ד להזמינם שם כדי שישמעו מהם העדות בע"פ או לא ואם באו לב"ד והחליפו העדות המקובלת בפניהם אם יקבל מהם ויניח אותן המקבלים שקבלו מהן או נדון בזה כדין עדים החתומים שנעשו כמי שנחקרה עדותן בב"ד ולא יתכן לחזור במה שקבלו וכתבו על פיהם מקבלי עדות. ואיזה הפרש יש בין עידי קבלה לעידי קיום השטר תשובה אם יהי' אותן מקבלי עדות בקיאים בדקדוק עדות ומבינים בחקירות עדים יפה יפה סומכים עליהם ועל הכתב ואין חוששין לעדים ואם לאו אין סומכין עליהם ולא בכתיבתן אלא סומכים על העדים עכ"ל ותו לא מידי בענין זה ובספר העיטור אות ק' מועתק מדברי הרי"ף ובזה"ל. רואים אם אותן מקבלי עדות בקיאים בדקדוק עדים ובחקירתן הולכין אחר השטר כו' ע"כ וכן הובא בנ"י פ' הגוזל בתרא ולכאורה יפלא מאד דהא הרי"ף בעצמו פוסק בפ' א' דיני ממונות דבעדות ד"מ תקנו חז"ל מפני נעילת דלת דלא נבעי דו"ח כשאין הדין מרומה לפום רהיטא דמיתי לומר שדעת הרי"ף דאף דלאחר התקנה לא בעינן בד"מ דו"ח מ"מ אם לא הי' דו"ח יכולין העדים לחזור ולהגיד דדין כיון שהגיד אינו אלא בהגדה בחקירה וכמבואר מלשון הרמב"ם פ"ג מהלכות העדות ובטור סי' ק"ט ויעוין בסמ"ע ס"ק א' שכ' שהמחבר דקדק ושינה לשונם משום דבד"מ ובכל מה שדנין הב"ד בזה"ז א"צ דו"ח וסיים בזה"ל והטור והרמב"ם לאו דווקא קאמרי ע"כ. ובאמת קשה לשמוע שכל מה שכפל הרמב"ם בפרק הנ"ל דרק לאחר החקירה אינם יכולים לחזור ולהגיד יהי' הכל שלא בדקדוק ומצאתי און לי בשו"ת הרא"ש ח"א סי' כ"ד אחר שהביא שם תשובת הרשב"א שמחליט להלכה דכיון דלאחר התקנה לא בעינן דו"ח וכל שגמרו העדים עדותן בפני ב"ד אף שלא הי' חקירה תו אין יכולין לחזור ולהגיד שהרבינו ישעי' הרב הראשון חלק על הרשב"א בזה כ' וביאר באריכות שגם מדברי הרמב"ם הנ"ל פ"ג מהלכות עדות מוכח להדי' דגם בזמנינו דלא מצרכינן דו"ח מ"מ הדין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אינו אלא כשהגדה יהי' עפ"י חקירה יעו"ש הרי מבואר מדבריו שדין זה תלי במחלוקת קדמונים והמחבר בש"ע ששינה מלשון הטור והרמב"ם אחז להלכה כדברי הר"ן שהביא בספרו ב"י והוא בשו"ת הר"ן סי' ל"ד וסי' מ"ז דאף בלא חקירה אמרי' כיון שהגיד שוב אינו חו"מ וזה ממש כדעת הרשב"א בתשובה שמובא בהרא"ש הנ"ל אבל להסב כוונת הרמב"ם ממשמעותו אין לשמוע ובפרט שכדבריו מבואר בשם הרבינו ישעי' הראשון כנ"ל אבל מדברי שו"ת אלפסי הנ"ל מבואר ג"כ להדי' שמחלק בדין כיון שהגיד ק הגדה הנעשה עפ"י חקירה ובין כשלא הי' חקירה כ"נ מפשיטות לשון הירושלמי והתוספתא עד שלא נחקרה עדותן יכולין לומר מבודין היינו כו'.
וליישב תמיהת חכם השואל שבשו"ת הר"ן סי' ל"ד אקדים להציע דברי הר"ן בזה"ל עוד שאלת שמעמידך ע"ד בדין כיון שהגיד שום אינו חו"מ בעדות ע"פ שלא על כת"י על איזה צד נאמר בין לאיסור בין להיתר בין לחיוב וזכות. אם אחר שבא לב"ד וקבל עדותן כראוי בעדות דלא בעי חקירה מדינא או מתקנתא ולכך לא עשו חקירה אם יכולים לחזור ולסתור עדותן כ"ז שלא יצאו מב"ד או אפי' יצאו מב"ד כ"ז שלא נחקרה עדותן ואע"ג דלא בעינן חקירה ואפי' לא נתנו אמתלא למה שהעידו בראשונה כמו שנראה לכאורה מהאי דרמב"ח בפ' האשה שנתארמלה גבי אנוסי' היינו דתלי טעמא כיון שהגיד שוב אינו חו"מ ומהאי דר"ל עדים החתומים עהש"ט נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד אלמא חזרת ההגדה בחקירה תלי' מילתי' כמו שנראה מבואר מהירושלמי שהביאו קצת מהמפורשי' והביאו הרב בעל העיטור. עדים שהעידו בין לאיסור בין להיתר בין לקרב בין לרחק כו' וחזרו ואמרו מבודין אנו אם עד שלא נחקרה עדותן בב"ד נאמנים כו' אלמא דבכל עדות אין בה משום חו"מ כ"ז שלא עדותן והקשיתי ע"ז אם כן הוא שיכולין הם לסתור דבריהם כ"ז שלא נחקרה עדותן בלא אמתלא גם אחר שיצאו מב"ד אפי' בעדות דלא בעי חקירה א"כ אם נפסוק הדין ונפרע החוב ונאכל הדבר או נשאת האשה ויחזורו העדים ויאמרו מבודין אנו ההשב ישיב הממון ותצא האשה מאישה וזה מן התימא אלו הי' דבריך עכ"ל השאלה והי' תשובת הר"ן ע"ז דלפי האמת אחר התקנה דבד"מ לא בעינן דו"ח מיד שגמרו העדים עדותן בפני ב"ד שוב אינם יכולים לחזור ולהגיד. ולפמ"ש שלא כן דעת הרי"ף והרמב"ם נשאר עליהם תמיהות השואל אמנם בלא"ה עדיין לא עלתה בידי בכל מ"ש כ"א להחזיק דינו של הרי"ף שלפי דעתו דבעדות בלא חקירה ישנם בחוזר ומגיד יפה השיב שאם הב"ד שקבלו עדותן לא הי' בקיאים בחקירה יפה יפה סומכים על העדות אבל עדיין קשה כיון דל"צ כלל חקירה אף בב"ד מומחה ליכא חקירה וא"כ למה תלו בבקיאות מקבלי עדות הלא סתם כל קבלות עדות בב"ד אינם בחקירה. ע"כ לבי אומר לי שדעת הרי"ף דאף לאחר התקנה לא בטלו חז"ל מכל וכל צורך החקירה דמפני נעילת דלת די מה שלא צריכין השבע חקירות באיזה שבוע באיזה שבת בכמה בחודש כו'. שבחקירות כאלו בקל יבואו עדים לטעות או לומר אינו יודע ויבוטל עדותן אבל עכ"ז אין להב"ד למנוע מלחקור העדים בחקירות לפי צורך הענין ולפי ראות עיניהם שהוא רק לברר האמת לאמיתו ולגדור בפני כל חששות טעות המשגה אף שהוא בדרך רחוק וכדומה דכשם שחשו חז"ל לתקנות התובעים כך צריכים לחוש לתקנת הנתבעים ולזה הוצרך הרי"ף שיהי' מקבלי עדות בקיאים בחקירה יפה יפה אבל לא נתכוון לשבע חקירות שביטלו חז"ל בתקנתם בעדות ד"מ וא"ל מה שהביא הבעל עיטור דברי התוספתא הנ"ל כיון דגם בזמנינו מוטל על כל ב"ד מקבלי עדות לעשות חקירות כנ"ל אבל דעת הר"ן והרשב"א שאחר התקנה יש לקבל עדות בלי שום חקירה ע"כ הוצרך לפרש דברי התוספתא והירושלמי הנ"ל כמבואר להמעיין בדבריהם לפי"ז א"ש כל מה שכ' הרמב"ם בפ"ג מהלכות עדות דגם אחר התקנה אם הי' קבלות עדות בלי חקירה שהיתה נראית נצרכים יכולים העדים לחזור ולהגיד.
ודרך פלפול יש לתלות מחלוקת שבין הרי"ף והרמב"ם והרבינו ישעי' ובעל העיטור הנ"ל ובין הר"ן והרשב"א הנ"ל במחלוקת שיש בין הקדמונים בענין צורך החקירות בדין מרומה כמבואר בשו"ת הריב"ש סי' רס"ו מוזכר ברמ"א סי' ט"ו שכ' בעצמו שדעת הרמב"ם במ"ש דבדין מרומה בעינן דו"ח כמו בד"נ היינו שבע החקירות, והריב"ש קיים מסברא דנפשי' שגם בדין מרומה א"צ אלא חקירות כל מה שאפשר ובמהרח"ש חלק א"ע סי' י"ח האריך בזה בקיבוץ דיעות הרבה מהקדמונים שהי' סוברי' כדעת הריב"ש הנ"ל ופשוט שלפי דבריהם דאף בדין מרומה לא בעינן שבע חקירות רק שארי חקירות הבאות לפי הצורך הנראה להדיינים: ממילא נשמע דכשאין הדין מרומה יכולי' לקבל העדות בלי שום חקירה מלבד המוזכר בש"ע חו"מ בסי' כ"ח סעיף ח' אמור האיך אתה יודע כו' שאין שאלה זו מכלל שם חקירות כמובן יעוין בדברי המ"מ בה"ג פי"ג הלכה ט"ו ע"כ לדעת הרשב"א והר"ן בכל עדות שאין בו דין מרומה די בכוון עדותן לפני הב"ד אף אם לא נחקרה כלל אבל הרי"ף והרבינו ישעי' ובעל העיטור וכרמב"ם לדיעה א' נתכוונו. דבדין מרומה בעינן חקירות כמו בד"נ. ובדין שאינו מרומה נחתינן דרגא מפני תקנת הלווין שלא להצריך השבע חקירות אבל עכ"ז אין למנוע מלחקור היטב בכל מה דאפשר וא"ש לדידהו דברי הירושלמי והתוספתא הנ"ל דאף לאחר התקנה אם לא נחקרו העדים בעדותן עדיין יכולי' לחזור ולהגיד ובזה סרה תמיהת השואל שבשו"ת הר"ן וצדקו יחדיו כל דברי הרי"ף והעיטור שהצריכו שיהי' הדיינים מקבלי העדות בקיאים בחקירות ובאם לא הי' חקירות יכולים העדים לחזור ולהגיד ואוסיף עוד קצת נופך שאף היכא שביד העדים לחזור ולהגיד עכ"ז אם אינם מצוין בעיר אין צריך לחוש דשמא אם היו כאן הי' חוזרים ומגידים אבל כשמצוי' בעיר והנתבע טוען שיחזירו מעדותן מוטל על הב"ד להזמינם לשמוע דלמא יחזרו.
ובזה יש להבין גם מ"ש באס"ז לב"ק דף קי"ב סוף ע"א בזה"ל. קבלת עדות דין הוא וצריך שלשה יודעים בהלכות עדות וחקירותיו וכל שבא לפני ב"ד שטר קבלת עדות ומפקפקו בקבלות העדות אם העדים בעיר מביאין אותם לפניהם. ואם לאו סומכים על קבלות העדות וכן הסכימו מקצת גאוני' בב"ב פרק יש נוחלין בביאור שמועת ב"ד בפר ב"ד לא דייקו עכ"ל והנה פשוט דלא כלל בתר בי דינא לא שייך היכא שהספק הוא שיש לחוש שאינם ראוי' כל להיות נקראים בשם ב"ד אבל היכא שהיו ב"ד רק שאנו מסופקים דלמא עשו שלא כהוגן הכלל בידינו דלא דייקינן בתר ב"ד ומ"ש האס"ז ומפקפקים בקבלת העדות אין הכוונה שהי' הפקפוק אם היה המקבלים עדות ראוי' להיות ב"ד אלא שהי' הפקפוק בענין הקבלה בעצמה כלומר אם חקרו העדים בעת קבלת עדותן או לא. דאם נחקרו שוב אינם חו"מ ואם לא נחקרו חו"מ ולענין זה ג"כ לא שייך ב"ד בתר ב"ד לא דייקו דהא באמת מועיל הקבלת עדות אף בלא חקירה כ"ז שאינם חוזרים ומגידין וכיון שלא הי' הפקפוק אלא אם נחקרו העדים או לא. ע"כ פסקו דאם העדים בעיר מביאין אותן לפניהם דאם יחזרו ויגידו לא יהי' אפשר לחייב את הנתבע מחמת עדותן הראשונה דהא איכא לספוקי דלמא לא הי' הגדת העדות עפ"י חקירה ובידם עדיין לחזור מעדותן וכ"ז הוא הדין שבשו"ת אלפסי הנ"ל: ואפשר עוד לומר דמ"ש באס"ז אם העדים בעיר מביאין אותן לפניהם אין הכוונה לקבל שנית מה שהעידו כבר אלא ששואלים אותם תחלה אם הגדתן הראשונה הי' עפ"י חקירה ואם יאמרו שנחקרו בודאי אין יכולין לחזור ולהגיד ואם יאמרו שלא נחקרו שומעים אם רוצים לחזור ולהגיד ופוטרים את הנתבע אבל אם אין עדים לפנינו אף כשידוע בודאי שלא נחקרו עדותן מתקיימת עדותן הראשונה מצד חזקה שלא יהי' חוזרין ומגידין ומה שמסיים באס"ז ב"ד בתר ב"ד לא דייקו אינו אלא לסימן הזכרת הסוגי' שבב"ב ששם ביאר דין זה בשם מקצת הגאונים:
העולה מכל הנ"ל שהרי"ף לא השיב רק לענין דין חו"מ אם היו הגדת העדים בלא חקירה ומה שאי' אח"ז בספר העיטור והלכתא קבלות העדות צריך שלשה ומומחים כו' המה דברי עצמו. וכן מבואר מתוך דברי הרבינו ירוחם בנתיב ב' ח"א שכתב תחלה קבלות עדות צריכה בפני מומחי' שלשה כו' עד ואין דנין אותו עפ"י אותו שטר ואח"ז כ' רב אלפסי בתשובה אם באו לפני ב"ד כו' עד ואם לאו אין סומכין אלא על העדים עכ"ל הרי"ף עכ"ל והש"ג שסביב המרדכי בפ"ב דכתובות לא דק במה שערבב וכ' גם חידש דין של העיטור ע"ש תשובת האלפסי גם מדברי היש"ש ב"ק פרק יו"ד נראה שלא נחית לזה וקרוב לשמוע שנמשך למה שנראה בש"ג וסבר שהכל משו"ת הרי"ף:
ומעתה דעת לנבון נקל שכיון שבעל העיטור לרבינו ירוחם כתבו בפ"ע להלכה דלקבלות עדות בעינן שלשה ומומחים ולא רמזו בדין זה לחלק בין איכא עדים במתא כו' לעכובא הוא. יהי' מאיזה טעם שיהי' יש לי אריכות דברים בזה בדברי ספרי שו"ת קדמונים מגדולי גאוני ספרד המובא במהרח"ש ובספר כנה"ג זה אומר בכה וזה אומר בכה ואיזה מאותן ספרי שו"ת אינם ס"י ולא ירדתי על מה הוטבעו דבריהם אבל אחרי שכבר נקבע בסתם בש"ע חו"מ סי' כ"ח סעיף כ"א להלכה כדברי העיטור הנ"ל וכאלו אין חולק עליו בזה וסתמא כפירושו דלעכובא אין בידינו להכריע לחייב אדם עפ"י עדים בקבלה כזו ולא עדיפא מהיכא דאיכא ספיקא דדינא בהכשר העדים
ומלבד כ"ז לפי מה שנודעתי מפי הקצין מ' בער יאקיר הי' הג"ע על השו"ב דקהלתו. שהי' בעיר בעת קבלת העדות ולא הודיעו כלל ולא הזמינהו להיות במעמד קבלת עדות עליו א"כ בודאי בטל כל קבלת עדות כמבואר מתוך שו"ת מהרש"ל בסי' י"א שאם נתקבל עדות אדם שלא בפניו להוציאו מחזקת כשרותו אף לשיטת ראב"ן וראבי' מתבטל העדות דלא הקילו רק בממון הקל וסברא זו כ' הרמ"א בתשובה סי' י"ב דלא הקילו אלא בממון הקל ומטעם הפקר ב"ד הפקר ואני אתפלא מאד מאד על כבוד המופלג המו"צ מה ראה על ככה להזדקק לגבות עדות שלא בפני הבע"ד עאכו"כ בהוצאת אדם מחזקת כשרותו ולהכרית אוכל מפיו להעבירו מאומנתו עוד זאת נודע לי מפי הקצין הנ"ל שלא עשו איום על העדים ושהי' הקבלות כל השלשה עדים זה בפני זה במעמד א' וכ"ז מתנגד לדין הגמ' והש"ע. ובמהרח"ש סי' הנ"ל מבואר עוד בשם כמה גדולים דאם נודע שמקבלי עדות לא עשו איומים ולא קבלו בפני הבע"ד בודאי בטל קבלותן וחוזרים לגבות עדות:
לא אכחד תחת לשוני שמחמת זה יש לדון כל הענין לדין מרומה מצד איזה טינא נגד השוחט שלא סר סכינו לפניו ואינו מחזיק את עצמו ככפוף תחתיו וז"ל מהריב"ל חלק ג' סי' פ"ד חקירה ה'. החקירה הה' שמה שאמר הרב המובהק מוהרר אלי' מזרחי ז"ל בקדושי עזוזא מטוריא דכיון שהעדות נתקבלו שלא בפני האשה בהיותה בעיר מוכח דהוא דין מרומה אם נאמר בנ"ד נמי הכי כו' ע"כ:
ומעיקרא דדינא פירכא על כל מה שרצה לצדד בהכשר גב"ע בשלשה כשהיה ביניהם חד דגמיר מטעם דדין גביית עדות לא חמירי לדעתו מעשיות פס"ד וכשם ששלשה הדיוטות אם איכא חד דגמיר הוי כב"ד לכל דבר כמו כן הוי כב"ד לענין קבלות עדות לו יהי' כדבריו בזה המתנגד לדברי העיטור והרבינו ירוחם המובאים לפסק הלכה בש"ע ובלבוש עטרת זהב הלא פשוט ומבואר בש"ע סי' ג' דשלשה הדיוטות אינם יכולים לכוף את האדם לדון בפניהם אם לא כשהנתבע מסרב לירד לדין או שאינו רוצה לדון עם התובע בעירו והרי קבלות העדות הי' בלי שום הודעה תחלה להבע"ד וכיון שקבלות עדות הוי כגמר דין אין לנו עשיות דין בכפי' יותר מזה וגם הלא ידוע לפי הנהוג במדינת שונות מכמה מאות שנים שבכל עיר גדולה יש ב"ד קבוע רב ודיינים וכל אנשי הכפרים והדרים בעיירות קטנות הנצרכים לאותו העיר סרים למשמעת הרב והדיינים דשם ואין חיוב על שום אדם לעמוד לדין לפני שום חכם שבעדתו וכל הרוצה לתבוע את חבירו בעוד הי' יד ישראל תקיפה הי' צריך לילך לרב עיר הגדולה ולהזמין את הנתבע לשם לדון בפניו והב"ד שעמו שהומחו לב"ד קבוע על כל אנשי הגליל וא"כ איככה יעלה על הדעת שיהיה בכח אנשי העיר שדינם כישובים לראש הקהלה להזדקק שלא מרצון הבע"ד. ובלי הסכמת הרב לשום פס"ד או גב"ע שהוא כגמר דין ודמי ממש כאלו הי' גב"ע ע"י שלשה תוך העיר מקום ישיבת הרב והדיינים שהמה הב"ד של הגליל:
מכל הנ"ל יבין וישכיל כבוד הרב המופלג המו"צ שלא טוב עשה בקבלות העדות ולא הועילו מעשיו אף אם הי' גם השניהם הנטפלים עמו בכלל גמירי ויש עוד מקום לבעל דין לומר קים לי כמהרש"ל בתשובה הנ"ל שמחליט בפשיטות דבכה"ג תו לא מקבלינן בשום ב"ד עדות העדים דהוי כנוגעים להחזיק דבריהן הראשונה כו יעו"ש:
עד בשחק שבעוד לא נודע לי גופא דעובדא הי' על לבבי להפוכי בזכותא דמעלתו לפי האפשר אבל מה לעשות אחרי שנתברר לפני מעין כל המאורע שעשה מעלתו בזה שלא כדין. תיתי לי דלא מחניפא אף לגברא דכוותי' ויהי' דברי אלה על לבב כבודו תמיד להיות מתון בהוראותיו ובכל אשר יעשה אז ישכיל ואז יצליח וד' יהיה בעוזרו:
אגב אמינא דלפמ"ש לעיל יש ליישב דברי מהרי"ט חלק חו"מ סי' מ"ו שמחליט שם דגב"ע שאין בה מו"מ יכולה היא שתתקיים עפ"י ג' הדיוטות ומוסיף עוד מדעתו דאף היכא דליכא בי' חד דגמיר והשיגו בקצה"ח בסי' ע"ט בתיובתא לדבריו מדברי בעל העיטור הנ"ל שכ' בפשיטות דלקבלות עדות בפני ג' מומחים הן אמת שמתוך דברי התשובות מיוחסת סי' קי"ב מבואר שלא כדברי העיטור הנ"ל וסברתו של מהרי"ט לחלק בין היכא דבעי מו"מ או לא והוא סברת הקדומה המובאה בספר אס"ז למס' כתובות דף כ"ב על שיטה ישינה וכ' שם עוד בזה"ל קיום שטרות אע"פ שאין צריך מו"מ טעם אחרינא הוא שלא יהי' בעד מפי עד וכבר ציינתי זה בגליון ש"ך חוה"מ שלי בסי' ג' ס"ק ה' והארכתי גם בדברי אס"ז בשם עליות רבינו יונה במס' ב"ב דף ג' ע"א יעו"ש ובביאור דברי שם והגהות מיימוני פ"ו מהלכות עדות לא עת האסף כאן רק שעכ"ז התמי' קיימת על מהרי"ט שלא הזכיר דעת העיטור הנ"ל אבל לפי דברי אפשר לומר דמהרי"ט הי' מפרש דברי העיטור שמיירי בקבלות עדות שלא ברצון הבע"ד וסובר כדעת הרמב"ם דאף דיחיד מומחה יכול לדון ביחידי בע"כ. מ"מ הודאה בפני יחיד מומחה לא הוי הודאה וכפי דעת הסוברים דה"ה שיחיד מומחה אינו יכול לגבות עדות וממילא י"ל סברא פשוטה להצריך שלשה מומחים בקבלות העדות היכא שהקבלות עדות הוא דרך כפי' והתשובת המיוחסת הנ"ל לשיטתי' שכ' שם להדי' שיחיד מומחה יכול לגבות עדות ביחידות ודברי מהרי"ט אמורה להדי' במעשה שהי' לפניו שהי' גב"ע בפני שלשה ובמעמד הבע"ד וברצונו ע"כ לא חש שיהיה סתירה לדבריו מדברי העיטור וכ"ז אני כותב רק להציל את המהרי"ט שלא יהי' ח"ו כמעלים עין מדברי הקדמונים הבעה"ע והר"י אבל להלכה לא לבי הולך לחוות דעי לזוז מדברי המחבר ש"ע סי' כ"ח:
ולפום רהיטא יש להסביר בטעם דעת העיטור עפ"י דאי' במס' סנהדרין דף ג' ע"א באוקמתא דר"א ברי' דר"א אלא מעתה טעו לא ישלמו כ"ש דנפיש יושבי קרנות ומפרש רש"י דלא איכפת להו למגמר והר"ן בחידושיו מסביר ביותר בזה"ל כ"ש דנפישי יושבי קרנות כלומר שלא ישגיחו בענין הדין לדורשו ולחקרו ולידע בורי' של דבר אם לא יתחייבו בתשלומין אם טעו לפיכך חייבו אותן בתשלומין כדי שיחקרו הדין כפי כחם וידיעתם עכ"ל ופשוט דאם מקבלי עדות טעו בקבלות עדים והדין לא נפסק על ידם. רק ע"י ב"ד אחר אין לחייב את המקבל על גרם היזק שבא בטענותם ושפיר איכא למיחש בענין קבלות העדות שלא בב"ד אשר גמר הדין לפניהם שלא ישגיחו לכוון בקבלת העדות על צד הנכון ע"כ שורת הדין דבכה"ג מהצורך שיהי' כל שלשתן מומחים וא"צ למ"ש בזה בספר נתיבות המשפט סי' ע"ט יעוין בספר טורי אבן במס' ר"ה באבני שוהם שהמציא בחריצתו דלדעת הסוברים בטעם דאין עד נעשה דיין משום דבעינן שתהי' ההזמה יכולה שתתקיים לפני מקבלי העדות אי אפשר מדאורייתא לקבל עדות כ"א בשלשה מומחים דהזמה קנס הוא ובקנס בעינן מדת ג' מומחים יעו"ש ועלתה לי בדבריו אריכות פלפולים אכ"מ ודו"ק דברי הדו"ש הק' ברוך תאומים פרענקיל: