שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל
שאלות ותשובות אורח חיים · תשובה י
ואשר נשאלתי מכבודו אשר הגיע לאזניו קושי' חכמי לב דקהלתו שנתקשו בדברי התוס' מס' שבת ד' כ"ג ע"ב סד"ה הדר שלכאורה מדברי הגמ' במס' מגילה ד' כ"ט ע"ב והילכתא אין משגיחין בחנוכה ור"ח עיקר יש ע"כ סתירה מבוארת למה שסיימו בתוס' בשם הרשב"א:
תשובה קושי' עצומה היא ולא עלתה לי ליישבה כ"א בהוצעת איזה הקדמות ז"ל המרדכי בפ' בני העיר דין תתל"א ר"ח טבת שחל להיות בחנוכה בשבת במס' סופרים אי' דמפטיר בר"ח וכו' חדא דתדיר קודם ותו לפרסם שהוקבע ר"ח בזמנו כדאמרי' בפ' החליל ד' נ"ד ע"ב ר"ח שחל להיות בשבת שיר של חודש דוחה שיר של שבת מאי דוחה דוחה להקדים ואמאי תדיר ושא"ת תדיר קודם אמר ר"י לידע שהוקבע ר"ח בזמנו עכ"ל ונראה שמש"כ המרדכי דתדיר קודם אין כוונתו לומר שמשום זה לחודא זה ג"כ לדין להפטיר בשל ר"ח דהא לענין דחוי' בודאי פרסומי ניסא עדיף אלא דעתו דכיון שהוא תדיר ויש גם טעם כדי לפרסם כלומר שמחמת צירוף שני טעמים אלו יש להחשיב של ר"ח להפטיר בו ולא בחנוכה אף שיש בו משום פרסומי ניסא ולשיטת המרדכי הנ"ל י"ל דלדידן דפסקי' כרבא במס' שבת דמסיק דפרסומי ניסא עדיף אפשר גם לענין קדימה פרסומי ניסא עדיף ועכ"ז א"ש ההלכתא דר"ח עיקר דבר"ח יש עוד טעם להחשיבו כדי לפרסם שהוקבע ר"ח בזמנו ובשיטת התוס' בשבת שלא נחתי לזה אפשר לומר שסוברים דהטעם כדי לפרסם שהוקבע ר"ח בזמנו שהכוונה בו כפי' רש"י בסוכה דעבדינן לי' האי חשיבותא להיכירא שיכירו דפשיטא להו להב"ד שקדשוהו כהלכתו ולא יגמגם לב אדם עליו דרוב ב"א לא ראו חודש הלבנה עכ"ל אינו שייך רק לענין שיר על הקרבן בבהמ"ק דשם נתקדש עפ"י הראי' ועשו חשיבות לקביעות ר"ח בזמנו משא"כ בשארי מקומות ובפרט מאז נפסק מלקדש עפ"י הראי' וכשהחודש מלא עשוי' ב' ימים ר"ח אמנם ברמב"ם בפ"ו מ"ה תמידין ומוספין ה"י כ' בזה"ל ר"ח שתל להיות בשבת שירו של דוחה את שירו של שבת כדי לפרסם שהיום ר"ח עכ"ל ומה ששינה הרמב"ם מלשון הגמ' ולא כ' כדי לפרסם שהוקבע ר"ח בזמנו מובן בפשיטות דלא הוצרכה הגמ' לומר כדי לפרסם שהוקבע בזמנו רק לרב ספרא שמתרץ מאי דוחה דוחה להקדים ולפי"ז א"א לומר טעם כדברי הרמב"ם כדי לפרסם שהיום ר"ח דהא לצורך הודעה זו אין קפידא בהקדמת שירו של ר"ח דאף כשיאחר ג"כ ידעו כל שומעי השיר שהיום ר"ח ולכך הוצרך הגמ' לומר שהקדימו ר"ח כדי לפרסם שהוקבע ר"ח בזמנו ומחמת זה עבדינן ליה האי חשיבותא להקדים שירו קודם השיר של שבת אבל הרמב"ם שתפס להלכה דלא נאמר רק שיר א' ואם הי' אומרים שיר של שבת לא הי' אפשר לומר שיר של ר"ח די לטעם שלכך נאמר השיר של ר"ח כדי ע"כ לפרסם שהיום ר"ח ועפי"ז מיושב על נכון מה שמקשי' התוס' שם בסוכה בד"ה ואמאי כו' שכתבו בזה"ל בלא רב ספרא יכול להקשות כן עכ"ל אבל לפי הנ"ל א"ש דבלא רב ספרא שהמציא לומר שאומרים שיר של ר"ח ושל שבת ומאי דוחה דוחה להקדים לא קשה ואמאי תדיר כו' די"ל כטעם הרמב"ם דהוצרך לומר של ר"ח כדי להודיע שיום זה ר"ח רק לדברי רב ספרא שאומרים תרווייהו ומקדימין שיר של ר"ח ולענין הקדמה לא שייך טעמו של הרמב"ם ולכך מקשה הגמ' ואמאי כו' ומשני כדי לפרסם שהוקבע בזמנו שע"כ עשו חשיבות בקדימה לשיר של ר"ח ויעוין ברמב"ם בפ' הנ"ל ד"ג שכ' ושל ר"ח נותנין על המזבח כו' כדי לפרסומי שהוא ר"ח כו' יעו"ש:
נשמע מזה שגם לפי טעמו של הרמב"ם לפרסם שאותו יום הוא ר"ח שקדו לעשות תרי הכירא וכדאי' שם בסוכה ד' נ"ה ע"ב תרי הכירא עבדינן דחזי האי חזי דחזי בהאי חזי ע"כ וכיון דאתינן להכי י"ל דאף לפמ"ש לעיל שהתוס' סוברי' דהטעם כדי לפרסם שנקבע ר"ח בזמנו לא שייך רק לענין השיר בבהמ"ק כשנקבע הר"ח בקידוש ב"ד מ"מ י"ל דלענין הקריאה בס"ת ההלכתא להרבות בקרואים בשל ר"ח כלומר לקרות שלשה בשל ר"ח הוא כעין טעם הרמב"ם משום לפרסם שהיום ר"ח והרבו בהכירתו ברבוי הקרואים דאיכא דשמע בקריאתו של זה ולא של זה ולפי"ז אין עוד הכרעה מדברי הגמרא במגילה והילכתא כו' ור"ח עיקר מיירי מהקריאה בר"ח בחול בחנוכה בדין קדימה בתדיר ופרסומי ניסא דהתם שקורין שלשה בר"ח ואחד בחנוכה להרבות בקרואי' בשל ר"ח חזי לאצטרופי מעלת התדיר להטעם כדי לפרסם בהכירות יסירה שהוא ר"ח משא"כ אם לא הי' קורא בשל ר"ח רק א' ולעולם י"ל דהיכא דלא שייך טעם דלפרסם כנ"ל יש דין קדימה לדבר שיש בו פרסומי ניסא לדבר שהוא תדיר לכך לא העמידו תוס' בשבת דבריהם בפלפולים בדין קדימה רק ממה שמקדימי' בר"ח של טבת שחל להיות בשבת לקרות של ר"ח קודם לשל חנוכה דאז אין קורי' רק א' בשל ר"ח ומ"מ נתנו דין קדימה לקרואי' בשל ר"ח אף דלענין הקדימה לחודא לא שייך כלל טעם הרמב"ם לפרסם שהוא ר"ח דהא פרסום זה יהי' ג"כ כשיאוחר קריאתו אחרי הקריאה של חנוכה ואדרבא אפשר יהי' יותר פרסום לר"ח כשיקרא גם המפטיר בנביאי' בשל ר"ח וי"ל דרך פלפול כוונה מיוחדת בסיום דברי התוס' שכתבו ויפטיר בנרות דזכרי' דדברי הרשב"א בסה"ד המה אף אם נאמר דגם לענין קדימה פרסומי ניסא עדיף ולהך סברא צריכין לומר דלכך בר"ח טבת בחול קורי' של ר"ח בספר ראשון כדי לקרות שלשה בשל ר"ח ומטעם הנ"ל שלהרבות בהכירא שהיום ר"ח וא"כ קשה בר"ח טבת שחל בשבת יקדים קריאת חנוכה מצד פרסומי ניסא ויאוחר קריאת ר"ח כדי שהמפטיר יקרא ג"כ בשל ר"ח ויהי' בזה לר"ח להכירא יתירא לכן סיימו התוס' ויפטיר בנרות דזכרי' כלומר שפרסומי ניסא כי האי שהוא מענינא ממש דנרות עדיפא נגד ר"ח אף ששייך בו מעלה בהכירא יתירה אבל בקריאה בס"ת דליכא כ"כ פרסומי ניסא מאחרין של חנוכה ומקדימין של ר"ח דמטעם הכירא יתירה יש לקרות שלשה בשל ר"ח וממילא צריכין לקרות של ר"ח בס"ת הראשון וכמו שמוכח בספר טורי אבן שהקריאה בשלשה צ"ל בס"ת שקורין בראשונה יעו"ש. ובסגנון הנ"ל עלת לי ליישב בקיצור בישוב בסבר' בעלמ' לחלק בין בין העדפת ר"ח ברבוי הקרואים ובין הקדימה היכא שאין נקרא בשל ר"ח רק אחד ובקצת סמך מדברי הגמ' במגילה ד' כ"ט ע"ב קרי' תלתא בענינא דיומא וארבעה בדר"ח יעו"ש בס' ט"א תן לחכם וגו' ואגב אציין מה שהרגשתי שהגאון מהרי"פ זצ"ל לא דק שבתוס' במגילה ד' כ"ג ע"א ד"ה חד כו' כדאי' בילמדנו דחנוכה כ' על הגליון וכן לקמן בסוגיין כ"ט ע"ב ולא שת לבו שבגמ' דידן אי' אין משגיחין בחנוכה ור"ח עיקר ובילמדינו דחנוכה אי' אין משגיחי' בחנוכה כל עיקר ומלשון זה נשמע להתוס' דאין להקפיד אף אם לא יקרא כלל בשל חנוכה אבל בלשון הגמ' לא משמע להו כן ותדע דאל"כ לא הי' צריכין למה שכתבו בד' כ"ט ע"ב בתוס' ד"ה והלכתא: