שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל
שאלות ותשובות אורח חיים · תשובה ג
שוב כתב הרב הנ"ל בזה"ל עוד ימחול לעיין בדברי תוס' הרא"ש על מס' יבמות דף ע"ג ע"ב אסור לבער מהם בטומאה ותוס' שם בד"ה אסור דהוא גופא נילף בק"ו ובתוס' הרא"ש כתב דל שייך לומר דהוא גופא נילף דאפי' אי ילפינן לא ילפינן רק איסורין דאין מזהירין מן הדין ואיכא למיפרך מה למעשר שלוקה ואמת אגיד שקודם שנתגלה ספר תוס' הרא"ש שמעתי מתלמיד אחד שאמר סברא זו והשיב לו מו"ר הגאון בעל נב"י ואמר לו א"כ בטלת כל דיני ק"ו כיון דבלמד איכא מלקות ובנלמד ליכא מלקות אמנם עכשיו שזכינו לספר תוס' הרא"ש והעלה כן בספרו קשה לי מסוגי' דפסחים דף מ"ד דיליף טכ"ע מנזיר מק"ו ולדברי הרא"ש מה מועיל הק"ו דהלא אף איסור בעלמא ליכא למילף דאיכא למיפרך מה לנזיר שלוקה וכן במס' יבמות דף ס"ח דיליף דנבעלה לפסול דאסורה בתרומה מק"ו מגרושה ומסיק דגלוי' מילתא והנה רבא סובר בסנהדרין דאפי' בגילוי מילתא בעלמא אין עונשין מה"ד ע"כ סובר דנבעלה לפסול אסורה בתרומה לאיסורא בעלמא והרי אפי' איסור בעלמא ליכא למילף א"ו דזה לא פרכינן עכ"ל דמר:
תשובה הנה לפי דעתי בכוונת דברי תוס' הרא"ש היה להקשות מסוגי' ערוכה במכות דף י"ז ע"ב וכי מזהירין מן הדין כו' איסורא בעלמא הרי מפורש דילפינן באוכל חוץ לחומה לאיסור ולא למלקות ולא פרכינן אק"ו מה למעשר שכן לוקין עליו אמנם אף שספר תוס' הרא"ש אינה למראה עיני ולא ראיתי מעודי שלא אחטא בכוונתו נלע"ד שלא עלה בדעת הרא"ש לומר דמצד דאין עונשין מה"ד עושים מזה פירכא לדחות גם הילפותא דק"ו על האיסור שבאים ללמוד מק"ו ההוא והטעם מבואר במל"מ בפ"ה מה' יסוה"ת דין ח' שכ' שם בזה"ל דלא חשיב פירכא דהכי אגמרי' רחמנא למשה כל דבר שמלמד ק"ו למוד איסור אבל לא תלמוד מלקות כו' יעו"ש וי"ל דכך הוא המדה באותו דבר עצמו שהילפותא בו על האיסור והעונש באים יחד מק"ו אוחזין במדה הנ"ל שלמידין איסור ולא העונש ואין עושין פירכא לדחות ילפותא האיסור העונש אבל כשרוצין ללמוד הלמוד ההוא מאותו מלמד גם לענין דבר אחר שפיר יש לעשות פירכא מעונש האיסור אחר למלמד שכן יש בו עונש באיסור אחר שאינו בלמד רק לאיסורא ולא להעניש עליו וראיה לזה מצאתי מדברי התוס' בחולין דף קט"ו ע"ב ד"ה מה לחמץ בפסח שכן כרת שכתבו וכרת גופא לא שייך למילף שאין עונשין מן הדין ע"כ הרי שעושים מזה פירכא והטעם כנ"ל דהא אין אנו דנין כעת רק נדון איסור הנאה שבאים לילף בב"בח לכך יכולים לעשות פירכא מהעונש שיש בחמץ על האכילה ואינו בב"בח. אף שמניעת ילפותא דעונש כרת על האכילה בבב"ח זה אינו רק מצד הכלל דאין עונשין מה"ד וזה ג"כ סברת התוס' הרא"ש שמקשה על התוס' דהיאך ס"ד ללמוד בתרומה איסור ביעור בטומאה בק"ו ממעשר נימא מה למעשר שיש בו עונש על האכילה משא"כ בתרומה דאפי' אי ילפינן גם לזה לא ילפינן רק איסור דאין מזהירין מה"ד ואיכא ממניעת העונש שעל האכילה ממילא פירכא לק"ו שאנו באין לדון לאיסור על הביעור בטומאה דק"ו על איסור ביעור והק"ו על האכילה המה כק"ו נפרדים למדה זו כנראה מדברי התוס' חולין וכנ"ל ויעויין בתוספת פסחים דף כ"ה ע"א ד"ה מה לכלאי הכרם כו' תימא להרשב"א הוא גופא נילף במ"מ שילקה על בב"ח שלא כדה"נ וכו' יעו"ש ובדברי הנ"ל יש ליישב קושי' זו לשיטת הסוברים דגם במ"מ אין עונשין וממילא א"א שילמוד העונש בב"בח שלא כדרך אכילה ושוב ליכא עוד למילף בב"בח מכלאי הכרם לענין איסור הנאתן כדרכה דיש פירכא מה לכלאי הכרם דיש בו חומרא לענין אכילה שעונשין בו גם אף על שלא כדרך אכילה ובב"בח אף שילמוד בו לאיסור לא יהיה עליו עונש דאין עונשין מה"ד וכיון דליכא למילף בב"בח לענין עונש בשלא כדרך אכילה שוב הוי מזה פירכא לבטל ילפותא דב"בח מכלאי הכרם לענין הנאה ומקשה הגמרא שפיר מה לכלאי הכרם כו' (יעוין במהרש"א ע תוס' בדף כ"ד ע"ב ד"ה הכל מודים) ויש להאריך בפלפול בזה בסוגי' דחולין דף קט"ו ע"ב ליתי כולה בק"ו מערלה ודו"ק:
דברי ידידו הדו"ש הק' ברוך תאומים פרענקיל