שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל
שאלות ותשובות אבן העזר · תשובה כח
לכבוד שאירי הרב הגאון וכו' המפורסים מוהר"ר אברהם הכהן נ"י בעהמ"ח ספר שו"ת כתר כהונה:
מה שהקשה כ"מ הרמה קדמוהו בעה"מ שו"ת נודע ביהודא בק"ע בחלק אה"ע סי' כ"ז וגם היא מגדיל התמי' כאלו פורק אין לה ומדחה בזה לדינא דברי הסוברים בדעת הרא"ש דדוקא בראה הטביעה בעינן דחזי' בשעתא ואני כתבתי כבר על גליון ס' הנ"ל כמה גוונא לתרץ הקושיא ואחת מהנה הוא הן פשוט לדינא כשרואין איש ידוע נפל למים ונעלם מהעין ואחרי איזו שעות רואין אדם מת צף באותם המים אם לא נראה אז בפרצופו בהכרה שהוא הראשון שנטבע אין להתיר אשת הראשון כי חוששין שמא הוא יצא בחיים במקו' אחר והמת שנראה אח"כ הוא אדם אחר ולא מקלינן לתלות שהראשון שנעלם מעינינו אחרי נפלו במים הוא המת הנמצא אח"כ. ולא דמי לפלוגתא דרבי ורשב"ג בפסחים ד' יו"ד בשדה שנאבד בה קבר אי אמרינן קבר שנאבד היא קבר שנמצא דשאני גבי א"א דאף בנטבע כשהוא במשאל"ס החמירו חז"ל להחזיקה בחזקת א"א וגם מצד חזקת חי שהי' לבעלה אשר לנו לדין עלי' כי בכ"מ דנין החזקה במה שנולד הספק ומחמת שראשית הספק אם בעל אותה האשה עודנו חי או לא מחזקינן אותו בחזקת חי ואינה בטלה מחמת מת הנמצא אשר לא ידענו מי הוא אף שגם לאותו גוף הי' חזקת חי מ"מ משאירין בעל האשה בחזקת חי ותולין שזה הוא איש אחר אשר אין עניינינו בחזקת חי שלו. והוא הטעם של הפוסקים המחמירין בספק ג' ימים כן כוונת הב"ש בסי' י"ז ס"ק פ"ד וה"ז דומה לגט הבא ממד"ה שנותנין בחזקת שהמגרש קיים אף כשידוע שבמשך הזמן מעת כתיבת הגט עד הגעתו אל מקום המסירה כבר מתו שמה במדה"י אנשים רבים לאלפים עכ"ז לא הורעה בזה חזקת חי של המשלח ע"כ בנטבע במשאל"ס כיון שחשו חז"ל להחמיר לומר שמא ניצל ונשאר בחיותו אין לתלות שהוא המת הנמצא אח"כ שמתנגד לזה חזקת חי וחזקת אשת איש ובדברי אלה סתרתי כמה קושיות שבק"ע בספר נודע ביהודא ואכ"מ להאריך היות תורף הדין שהתחלנו בו פשוט ומבואר: גם ידוע המבואר באה"ע בק"ע סי' קע"ו מדברי תשו' ב"י דאף המקילי' בספק ג' ימים מ"מ היכא שיצא הקול שנהרגו באותו מקום אנשים ולא נודע מי הם ולאחר ג' ימים נמצאו הרוגים באותו מקום אין תולין מספק דתוך ג' ימים ויש להסביר עוד דבזה הוי כעין קבר שאבד ונמצא קבר ואף למ"ד דפליג התם מודה הכא להחמיר. הן לפי המבואר עוד בק"ע סי' ר"ד היכא דרגלים לדבר שכבר עברו יותר מג' ימים לא תלינן להקל ובכה"ג הוי כעין רגלים לדבר וכמו כן י"ל באדם שנטבע וצף מת בנהר ונמצא אח"כ בעבור יותר מג' ימים אדם מת הועלה מנהר זה שלא מקלינן לומר שזה הנמצא הוא נטבע תוך ג' ימים למציאותו רק אמרינן שמסתמא הוא הנראה מת וצף באותו נהר קודם שלשה ימים כי אין לזה התנגדות חזקת חי כיון שאין יודעים מי הוא וכסברת הב"ש. ואף המקילין בספק ג' ימים אין טעמם משום חזקת חי רק כיון שזה היא חומרא לכך מקלינן בספיקו אבל לא בכה"ג שיש רגלים לדבר לומר שהוא הנראה מת באותו נהר זה יותר מג'. ימים ומעתה פשוט לומר שבמעשה דדגלת הי' שהעד שהעיד על הכרתו עת שהוציאו את הנטבע ליבשה הוא בעצמו ראה ה' ימים מקודם איש פלוני נפל למים ונעלם מעיניו ואח"ז ראה הוא בעצמו או אחרים נטבע מת צף במים ואת פניו לא ראה או לא הגיע לידי הכרה. ובכה"ג מספקינן מצד חומרת חז"ל כו' לומר שהנראה ראשון נופל במים ניצל ועלה במקום אחר ועודנו חי והנראה אח"כ מת צף באותו נהר הוא איש אחר אשר לא נדע מי הוא ממילא כיון שיש באותו נהר אדם טבוע מת בוודאי ואחר חמשה ימי' מוציאי' מאותו נהר אדם מת תלינן שמסתמא הוא הנראה כבר קודם חמשה ימים ואין עוד ספק ג' ימים ע"כ אין לסמוך עוד על העד המעיד שמכירו שהיא בעל אשה פלונית שאנו דנין בשריותה. דכיון שבעל האשה ההיא נפל למים והוא ראה זו אומר בדדמי פ"ז הנמצא כעת שהוא אשר ראה ראשונה שנטבע:
ויתר דברי כבוד מעלתו לדחות דברי הראב"ד הבנוי על אשיות פלפול נאה לחדודי כראוי לנבון כמותו אין על דעתו לשדות בהם נרגא אחרי שמעלתו בעצמו לא הציעם לדינא רק להראות חורפי' לשבח ודפ"ח חן והי' בזה שלום:
הכ"ד שארי הק' ברוך תאומים פרענקיל.