אור ברסלב
שות עטרת חכמים חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › תשובה ו

שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל

שאלות ותשובות אבן העזר · תשובה ו

תשובה ה

שאלה מאת כבוד הרב החריף וכו' מ' שמעון מק' דאמברעווע:

באחד שיצא מביתו ובו ביום הי' פתאום תגבורת המים והגיד נכרי א' שראוהו נופל במים ששטפו על מקום שהי' תמיד חריבה ויבישה. ואחר כמה נמצא במים סמוך למקום שנפל שם לפ"ד הנכרי והכירו אותו חמיו וגיסו והבגדים שעליו והד' כנפות הכיר ע"א בט"ע גם נמצא אצלו קוויטס מאדון שלו:

תשובה טרם אענה אציע מה שקשה לי בדברי כבוד מעלתו. ראשית דבריו בזה"ל בשיקול הדעת הראשון הי' נ"ל כמה סברות להתיר חדא כיון דהכירו בט"ע את פניו והי' שלם ולא נשתנה מצטרפין דעת ר"ת לשאר סברות להקל כמבואר בב"ש ס"ק פ"ז והכא איכא סברות הרבה פוסקים דידע שנטבע לא הוי כראה שנטבע ולא שייך בדדמי ואף לפי שמסיק בב"ש ס"ק פ"ז דידע הוי כראה ושייך בדדמי מ"מ כיון דיש כאן סימני' בהלייבל שהי' שני מיני צבע וזה הוי עכ"פ כסימן שאינו מובהק כמבואר בשו"ת נוב"י בא"ע סי' ל"ו יעו"ש וסימני' עם ט"ע וראה אותו מיד בודאי מהני כמבואר בב"ש ס"ק פ"ז ואף דחיישינן לשאלה הלא הרבה פוסקים ס"ל דלא חיישינן לשאלה ואף אי חיישינן לשאלה מ"מ לסברת הב"ש ס"ק ס"ט לא חיישינן לשאלה רק מחמת דסימנים דרבנן והוי כמו סימן שאינו מובהק והלא בנ"ד סימן שאינו מובהק עם ט"ע וראה אותו מיד מהני עכ"ל ויתפלא הא לשיטת הסוברים דחיישינן לשאלה ומטעם דחשו דלמא הלכה כאוקמתא קמייתא דסימני' דאוריי' רק דחיישינן לשאלה כל סימני' בבגדי' כלא המה והב"ש בס"ק הנ"ל הוסיף מכח ממ"נ כדעת מהר"ל מפראג די"ל דילמא סימני' דרבנן ובעינן סימני' מובהקי' ביותר ממילא חיישינן לשאלה ותו ליכא סימן מובהק ביותר מצד הסימני' שבבגדים אבל אם הלכה דסימני' דאורייתא חיישינן לשאלה ע"כ צ"ל שלא מועילים כלל סימני' בבגדים והוי כליכא סימן כלל אף לא סי' בינוני דהא סימן בינוני מועיל אי סימני' דאורייתא ומ"ש מעלתו עוד בזה"ל נוסף לזה יש צירוף ספיק' של הח"מ ס"ק סמ"ך דרחוק הוא ששני בני אדם נטבעו בבגדים אלו עכ"ל לא אבין דהא לא נזכר כלל בגביות העדות שיש שום עוד יהודי או נכרי מסל"ת שאומר שראה אותו בעת הטביעה מלובש באותן הבגדים שנמצא בהם כשהעלוהו מן המים גם מ"ש וגם יש צירוף מה שהביא הב"ש בק"ע ס"ק יו"ד בשם מהריב"ל דבשני עדים אף פסולים לא שייך בדדמי עכ"ל לא מחוור והנני מעתיק לכבודו אשר כתבתי בגליון הנוב"י בק"ע סי' כ"ח על מ"ש שם הנה מצאתי גדולים כו' והמה שני עמודי עולם מהריב"ל כו' והמבי"ט בתשובה כו' יעו"ש וכתבתי בזה"ל יעוין שו"ת מהרח"ש סי' כ"ה וסי' למ"ד שמקשה ומגמגם על דברו מהריב"ל ובספר סדר אלי' דף קכ"ו מגדיל מאוד התמי' על מהריב"ל ומבי"ט שדבריהם בזה המה נגד הגמ' יבמות דף קט"ז ודברי הרא"ש שם דאף במאה נשים חוששין שאומרים בדדמי וממילא ה"ה לשארי פסולי' לעדות [והב"ש רמז זה בס"ק קנ"ג] וכן דעת הרמ"א בתשובה סי' ק"א ובשו"ת מהר"ם לובלין סי' קכ"ט וסי' קנ"ז כו' יעו"ש ולענ"ד שהמעיין בדברי המבי"ט שהוא בספרו ח"ב סי' מ"ט יראה שסברתו הי' דבעדות אשה יש עדיפות לעדות מנכרים במסל"ת מעדות פסולים שמתכוונים להעיד וע"כ דן עדות ב' נכרים במסל"ת בעדות אשה כעדות שני עדים ישראלים כשרים המתכוונים להעיד ואני מצאתי סמך לדבריו מדברי התה"ד סי' רל"ט ובפסקיו סי' רנ"ג ושו"ת מהרי"ק שורש קכ"א שהוכיחו מדברי הגמ' ביבמות דף קכ"ב לא תהא כהנת כפונדקית כו' שעדיף בזה עדות נכרי במסל"ת מעדות אשה ויעוין שו"ת הרא"מ סי' ע"ה] וממילא ל"ק על מהריב"ל והמבי"ט מדברי הגמ' מאה נשים כע"א דמי דדבריהם המה בב' נכרים מסל"ת. והמהריב"ל בלא"ה לשיטתי' שכמה מתשובתיו צידד להקל מצד צירוף דעת המרדכי דבנכרי מסל"ת לא שייך חשש בדדמי. ולפי דברי אלה נשמע דגם לדעת מהריב"ל והמבי"ט אין להקל בעדות הפסולים מחמת קורבה דהא באותו הוכחה שהוכיח התה"ד ומהרי"ק מדברי ר"ע לכשתהא כפונדקית שהגדת נכרי במסל"ת עדיף מעדות אשה דמתכוונת להעיד יש להוכיח שעדיף גם מעדות קרובים דהא ריע אמר במשנה לא עפ"י אשה וכו' ולא עפ"י קרובים ובעדות נכרי מסל"ת הודה לחכמים שמועיל וה"ז סתירה לדברי הנב"י ולכבוד מעלתו שנטה אחריו לעשות בזה לצידוד בגוונא דידן שהעדים המה קרובים:

עוד כ' מעלתו וגם יש לצרף סברת עה"ג סי' ע"ב דלאחר ג' ימים עוד בנמצא הרוג עם סימן בגדים מהני ומים הוי כמו אחר ג' ימים עכ"ל לבבי לא כן ידמה מכמה טעמים חדא דטעמו של עה"ג היא משום דשמא תפח אינו אלא חששא דרבנן ובנ"ד החשש שהעד אומר בדדמי כיון שידע שנטבע ואין הטעם מצד שנוי המת בתפיחה וכדומה וכמבואר מדברי התוס' ד"ה וקאמרו סימני' וכיון שיש ספק על גוף העדות מה"ת להקל. גם בלא"ה כבר כתבתי בגליון עה"ג שלי בזה"ל צ"ע שמדברי שו"ת הר"ן סי' ע"א המוזכר ממנו בב"י אה"ע סי' י"ז בנטבע שנמצא מונח על שפת הים שלם והכירו בפרצוף פני' עם חוטמו וגם סי' שהי' בראשו וסי' אחר מצלקת שהי' בזרועו ומכ"ז לא מצא הר"ן צד להתיר מחמת שלא העיד העד דחזי בשעתי' כשפלטה הים יעו"ש ויעוין שו"ת מ"ב סי' ס"ג שמביא דברי הר"ן הנ"ל והעלה דצלקת הוא סימן בינוני הרי ראי' מזה דלא כדברי העה"ג ואף אם יש לדחות שסובר העה"ג דצלקת אף סימן בינוני לא הוי עכ"פ קשה דהא העה"ג מביא ראי' לדבריו מדברי המ"ב שבוודאי לא הי' ערב לבו להמציא מעצמו קולא שהוא נגד המבואר בר"ן וכדי ליישב דברי העה"ג צ"ל שסובר דבעלה ממים ואישתהי גרע יותר מלאחר ג' ימי' ובאמת שגם תירוץ זה דחיתי מלשון הר"ן שבתשובה הנ"ל עכ"פ מ"ש מעלתו בדעת העה"ג דמים הוי כמו לאחר ג' ימים מופרך כנ"ל מלבד שאין זה מסוג דינינו בספק דע"א במלחמה ומים כנ"ל שהוא ספק גמור ולא חששא דחומרא יעוין ראיות הראב"ד שמובא בהרא"ש מטבע חסא ולא אפקוה:

עוד כ' מעלתו וגם יש צירוף סברת הגאון בעל נוב"י סי' מ"ו דדמי להאי דאמרי' שדה שנאבד בו קבר דאמרי' קבר שאבד היינו שנמצא ושייך כאן נמצא כאן הי' כו' וסברתו שם דאדרבא אמרי' כאן נמצא כאן הי' זמן רב קודם שנפל זה וזה לא שייך כאן דהמקום זה שנטבע ונמצא שם הי' מקודם מקום חריבה ויבשה אך בעת תגבורת המים הי' מקום מים עכ"ל מעלתו שפתי' ישק אמנם אחרי בקשת מחילה מהגאון הנ"ל אבאר שלענ"ד אין דמיון כלל לדין שדה שנאבד דשאני התם דהשדה לא איתרעי רק מחמת שנאבד בה קבר ע"כ כשמוציאין בה קבר לנו לתלות שהוא הקבר שנאבד דהא לי אבודת הקבר לא היינו חוששין על מציאת קבר בשד' זו לכן במציאת קבר מסתלקת הריעותא משא"כ כאן שע"י מציאת אדם מת באותו מקום שנפל בעל האשה נאמר שהוא בעל האשה וכעין דברי אלה מצאתי בתבואות שור סי' ס"ג ס"ק ט"ו ויעו"ש הראי' שמביא ממשנה שלימה דגיטין דף כ"ז דהמביא גט ונאבד ממנו ומצאו בכדי שאפשר שהחליף פסול כו' יעו"ש ואף שהראי' זו יש לדחות עכ"ז הסברא הנ"ל חזקה הוא בעצמותו מבלי צורך עזר וסעד גם הנוב"י בעצמו לא אמר תחלה סברתו רק בצלוב כיון שעכ"פ כבר יצאתה האשה מאיסור פורה כמבואר להמעיין שם. וכאן מצד הטביעה לא יצאתה מאיסור תורה כי לא הגיד הנכרי שראה כדי שהי' עד שתצא נפשו ששיעורו הוא לפי המבואר בפוסקים משך שלשה שעות ועכ"ז הי' אפשר לצדד לשיטת הסוברים דחשש שאלה בכה"ג לומר שהשאיל כל בגדיו אינו אלא חומרא מדרבנן א"כ מצד הכרת הבגדים יצאתה האשה מאיסור תורה ובזה הי' אפשר לפקפק כיון שהעד המעיד על הכרת הבגדים הוא קרוב לפסול מדאורייתא דאף לשיטת הסוברי' דע"א באשה נאמן מדאורייתא וכדרש הספרי לא יקום ע"א באיש אבל באשה קם ז"א רק בעד כשר לגמרי כמו בע"א לשבועה ואין על דעתי להרבות דברים בזה מצד שלדעתי אין דמיונו כלל לדין קבר שנאבד כנ"ל גם בנהר דרדיפא מיא ובפרט בעת תגבורת מים ששטפו והוליכו בנינים נשגבי' ובני אדם לרוב כמה פרסאות לא שייך כלל במציאות דבר בה לומר כאן נמצא כאן הי' ומלבד זה קשה לי הא הכרעת כמה מהאחרוני' כדעת איזה מקדמונינו להקל בספק שלשה ימים ומהם מקילין גם בספק אישתהי לאחר שפלטתו המים ולמה לא נחמיר מצד כאן נמצא כאן הי' וממילא במציאת אדם נחתך ראשו וכדומה ואין אנו יודעי' אימת נהרג והונח שם כן מהראוי לומר דכאן נמצא וכאן הי' מונח כך מרבות ימים וכ"כ בנטבע שנמצא מונח ביבשה א"ו דלא שייך בכה"ג סברא דכאן נמצא וכנשמע מדברי התוס' בחולין דף נ"א ע"א ד"ה המע"ה ובנדה דף נ"ח ע"א ד"ה ולענין דינא ואין לענינו סמך לדברי הנוב"י רק מדברי הרמב"ן במלחמות פט"ו דיבמות בפרושו בסוגי' מי חיישינן לשני יצחק ומובא שם בנ"י ובחידושי הרשב"א וכתבו אף דלא פסקינן בפ' המדיר כרבא אלא כרב אשי דלא אמרי' כאן נמצא כאן הי' י"ל דלגבי ממונא הוא דלא אמרינן הכי הא לגבי אשה משום עגונא אמרי' עכ"ל והרי מסיים שם בנ"י ואין כל המקומות וכל הדברי' שוים בענין זה עכ"ל ולפי' רש"י ותוס' ובעה"מ והרמב"ם והרא"ש פ' כל הגט ובתשובות שלא נחתו לפי' הרמב"ן הנ"ל נראה דאין להקל אף בעגונא סברא דכאן נמצא ויעוין ביו"ד סי' רצ"ד סעיף י"א אבל ענבים שנמצאו טמונים בו אסורי' שקרוב הדבר שגנבום ממנו וטמנם בתוכו ומקשה בפרישה בשם מהרש"ל דהא למאי דקי"ל כרב חנינא דרוב וקרוב הולכין אחרי הרוב מותר אף בענבים וכ"כ הרא"ש להדי' ומתרץ הט"ז דס"ל להרמב"ם והטור דסברא חזקה דמכרם זה גנבם וכמו דאמרי' בכתובות כאן נמצא כאן הי' וזה עדיף מקורבא דמוכח כו'. וע"כ כ' הטוש"ע שקרוב הדבר כו' עכ"ל הט"ז. ואמנם ברמב"ם פ"י מהלכות מאכלות אסורות דין י"ג אי' בזה"ל אבל ענבים הנמצאים טמוני' שם אסורי' שמא משם נלקטו והצניען שם ע"כ הרי שאף לקרוב לו ודאי לא החשיב. אף שיש כאן סברא דכאן נמצא כאן הי' ואף הטור והש"ע לא כתבו רק שקרוב הדבר ואף אי טעמייהו כדברי הט"ז לא החזיקו לוודאי אמנם באמת אין צורך לסברת הט"ז די"ל דהטוש"ע תפסו דעת רבינו יונה המובא בחידושי שיטה מקובצת לב"ב שכ' בחד תרוצא שהסברא נותנת שהגנבים יראים להטמין בכרם גניבה מכרם אחר יעו"ש ולפ"ד הרא"ש והגהות אשר"י גם הענבים מותר מטעם רוב הרי מבואר דאף לגבי איסור לא ס"ל דכאן נמצא אמנם הרמב"ן לשיטתי' שבחידושיו לב"ב כ' בזה"ל אבל ענבי מצנעי פי' עבידא ודאי דמצנעי ואפי' לר' חנינא אסור דכי הא לאו קרוב בלחוד הוי אלא במקומו ממש הוא וחזקה כאן נמצאו כאן היו. וה"נ מוכח בקידושין פ"ק דאמרי' כרם הנטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ אסור והיינו משו' דדרכן של הגננים למכור על פתח גנותיהן כדאמרי' בסוף ב"ק הלכך כמו שהוא במקומו דמי וכיון דמקום שהוא מקומן ומצוי ליכא למ"ד רוב עדיף וכן נ"ל עכ"ל ודע דמסיום דבריו ליכא למ"ד רוב עדיף נראה דכוונתו דבכה"ג הוי כספק השקול ומההכרח לומר כן דאל"כ קשה למה תנן התם בסורי' מותר א"ו דלא הוי אלא ספק וא"כ אכתי קשה למה ענבי אסורי' הא ספק ערלה בחו"ל מותר ונ"ל דסברת הרמב"ן דקרוב שהוא מקומו שנגד רוב משוי לספק שקול וכשנוסף לזה חזקה דכאן נמצא הוי הקרוב כודאי או כקרוב לודאי לכך גבי ענבי הנמצאים בתוך הכרם דשייך גם החזקה דכאן נמצא אסורי' אבל בכרם הנטוע ירק כיון דהירק נמצא חוצה לו אף ששב כמו שהוא במקומו דמי כיון שדרכם של הגננים למכור על פתח גנותיהם מ"מ החזקה דכאן נמצא וכאן הי' לא שייך בזה כיון דלאו מקומו ממש הוא הרי לא הי' זה ובלא חזקה אף הקרוב המצוי כזה לא משוי אלא ספק השקול לכך בסורי' מותר וא"ש כל דברי הרמב"ן הנ"ל ואם כן הכוונה בדברי הרמב"ן נ"ל אף לפי פירוש הרמב"ן במלחמות הנ"ל גבי יצחק ריש גלותא דאקילו משום עגונא ומקילין מטעם כאן נמצא כו' דז"א אלא כעין גוונא דהתם שיש קרוב וחזקה דכאן נמצא דר"י ר"ג שדר בקורטבא דין קרוב במקומו ממש הוא וגם חזקה דכאן נמצא וכ"כ בשטרי דנאני בר חבי שהמוחזק בשטר דין קרוב לו ויעוין בספר תורת חיים לב"ב דף קע"ב במ"ש בד"ה שנים שהי' בעיר א' דבשני עיירות מוציאין זע"ז ואחר מוציא עליהן כיון דהאי יוסף ב"ש דר בעירו קרוב לו אזלינן בתר קורבא לגבי רובא דעלמא כו' יעו"ש ואף שיש לפקפק על דבריו עכ"ז כאן גבי נאני בר חבי היכא שהשטר ביד א' ששמו כשמו פשוט לומר שיש דין קרוב למי שהשטר בידו ונוסף לזה החזקה דכאן נמצא ומזה למד רבא להתיר במעשה דיצחק ר"ג דשם ג"כ איכא תרווייהו אבל בנפל למים שאנו דנין שמא אין כאן מקומו של הראשון כי מיד בנפילתו צף הלאה ויצא חי ע"כ אף כשמוציאין אח"כ באותו מקום במים איש נטבע אף בגוונא שיש לצדד מטעם חזקה דכאן נמצא כאן הי' מ"מ כיון דאין כאן הסברא לומר דהולכין אחר קרוב לא מקילינן ובזה איש מה שהצריכו במעשה דשני ת"ח סימני' ור"ח הוא דס"ד דטעמא דשני ת"ח הוא משום דלא אמרי' הנך אזלי לעלמא והני אחרינא נינהו ואמר לי' רבא מי דמי התם רו סימני' כו' והטעם כנ"ל והמעיין בלשון הרמב"ן יראה שסברתו של רב חסדא הי' שהטעם בשני ת"ח הוא משום כאן נמצא אבל לא ביאר למה באמת אין הדין כן למסקנא דהלכתא כרבא לקמן גבי ר' יצחק ר"ג אבל לפי דברי הנ"ל א"ש הכל דאף לשיטת הרמב"ן אין לצדד רק היכא שיש גם סברא לתלות בקורבא ומדוקדק בזה לשון הרמב"ן במלחמות שכ' כאן נמצא ומכאן הי' ואח"ז כ' כאן נמצא וכאן הי' אמנם ע"ד אין להעמיד שום יסוד שאפשר וקרוב לתלות בטעות הדפוס ומה שאי' בשו"ת מהרי"ו סי' ע"ט בזה"ל ומ"ש מ' דוד וויישנבערג היד שהתירה מהר"ר יוחנן ז"ל מטעם קרוב גם אנו מקובלים היינו במגנצא בההוא זימנא ושקלו וטרו בהאי מילתא כל גדולי אשכנז וצרפת יש מהם התירו ויש מהם אסרו ואותה האשה עדיין היא יושבת עגונה כו' עכ"ל י"ל שהי' כעין הנ"ל ונחית להתיר מטעם קרוב כדעת הרמב"ן והרשב"א. והנ"י והחולקי' סברו דאין הלכה בזה כרמב"ן ורשב"א דהרי רבו החולקים כנ"ל שלא נחתו לפרש כדבריו ואף בקרוב במקומו ועם החזקה דכאן נמצא לא מקלינן או אפשר כמ"ש הפ"י בתשובה המובא בספר אור הנעלם שהי' הרוג נמצא במקום שלא הי' לספק על רובא דעלמא כעין האוקמתא בב"ב ביושבת בין ההרים והי' קורבא דמוכח טובא לתלות שהוא בעל האשה שדנו בשריותה. ויעוין ביו"ד סי' קכ"ט בש"ך ס"ק ז' וס"ק מ"ם ובמ"ז ס"ק י"ז וס"ק כ"ד שגם משם נראה מדברי הרא"ה בבד"ה שחולק על הרשב"א וסובר דאף בנמצא בתוך השכונה גופה שכולה ישראלים הולכי' בתר רובא. הרי דאף לקרוב במקומו וחזקה דכאן נמצא כו' ששייך ג"כ שם כשדנין על הגנב אם הי' משכונה זו כמו בגט בצד קלניא מתא לא נתן הרא"ה שום מעליותא. ויעוין פר"ח יו"ד סי' מ"א ס"ק י"א. ובדין ספק כבוש ביו"ד סי' ק"ה ובמש"ז שם ס"ק ג' וכשנדקדק יותר בלשון הנ"י שכ' שם ביבמות בזה"ל ורבא מייתי ראי' לדידי' משטר דנאני בר חבי דשכיחי בנהרדעא טובא ומגבי' בהו מאן דמפיק להון ולא חיישינן שנפל מחבירו ששמו כשמו כיון דלא הוחזקו נפילה דמזהר זהיר אינש בשטרי אלא אמרי' ברשותו נמצאו ושלו הי' מתחילתן עכ"ל וכעין זה לשון הרמב"ן במלחמות ולשון הרשב"א. הרי דמטעם חזקה דכאן נמצאו לבד לא היינו מחזיקינן שהוא של המוחזק בו רק בצירוף לא הוחזקו נפילה כו' וכן ביצחק קורטבא כי לא הוחזק עוד יצחק ר"ג. משא"כ בטביעה שיש לחוש לכל העולם דילמא זה הנמצא מת במים הוא אדם אחר מן העולם יהי' איזה שיהי' וא"ל דגם בזה הוי כלא הוחזק כיון דלא נשמע שגם אחר נפל למים ז"א דהא אנו דנין על המיתה אם המת הוא פלוני או אדם אחר דאף שידענו שנפל פלוני למים לא הוחזק למת בנפילה זו אבל ביצחק ר"ג שאנו דנין על העת שיצא מקורטבא אם העדים שהעידו אח"כ עליו על מיתתו באספמי' מי הי' היוצא עמם מקורטבא אם היצחק שהוחזק אז בקורטבא או שמא הי' עוד בעולם אדם אחר בשמו הי' ג"כ יצחק ר"ג ובא לשם שפיר אמרי' כיון דהוא הוחזק שם ויצחק ממקום אחר לא הוחזק וגם יש סברא דכאן נמצא לכך לא מספקינן ביצחק אחר משא"כ בנמצא אדם מת במים ואנו מסופקים אם הידוע לנו שנפל למים הוא שמת בטביעה והוא הנמצא כעת או שמא האיש ההוא לא מת כלל וניצל אז אחר נפלו במים והנמצא כעת הוא אדם אחר דא"א לצדד כלל בזה בסברת לא הוחזקו עוד לי לדעתי לדחות בכמה דברים סברא דכאן נמצא כו' בענין שאנו דנין וקשה עלי להאריך בזה עוד:

ומ"ש מעלתו דמצרפין דעת הר"ת כו' לא ידעתי ל"ל לצרף דבר שנאמר בש"ע שאינו מחוור בעיני האחרונים. הלא כל עיקר דין זה דבראה או ידע הטביעה אינו מועיל העדות של ע"א הוא חומרא שחש הרמ"א ליש מחלקי' אבל דעת המחבר להלכה כדברי הרמב"ם והאלפסי דע"א במלחמה ובמים נאמן כשאמר קברתיו או דבר הדומה לקברתיו גם הרמב"ן מחליט להלכה דאיפשטא בעיין דע"א במלחמה ובמים נאמן ודעתו אף בלא קברתיו והביא שכן דעת השאלתות גם הראב"ד סובר דאיפשטא האיבעי' ממעשה דטבע חסא גם הרשב"א בתשובותיו במיוחסת סי' קכ"ח נוטה לדעת הסוברי' שאפי' בלא קברתיו מתירין רק מסיים ומ"מ מי יקל ראשו להקל בדברי ערוה כנגד אבות העולם כו' יעו"ש וגם הר"ן בתשובה סי' ג' וסי' ע"א כ' שיש לחוש לחומרא לבל הקל ראש נגד הרמב"ם והרי"ף ובעינן לענין מעשה במלחמה ומים שיאמר קברתיו. גם בש"ג מבואר בשם ריא"ז דע"א במלחמה ובמים נאמן ובשו"ת מהריב"ל ח"א סי' א' כ' כן גם בשם הריטב"א וכן דעת המרדכי בפ' האשה שהלך בשם שלשה מגדולי הקדמוני' וכן מביא הרא"מ בתשובתיו סי' ל"ט בשם האור זרוע ומפרש דמאי דאי' בגמ' וקאמרו סימני' כלומר או סימני' דט"ע לחודא בהכרה יפה או סימני' מעולים. וכן הוא במרדכי בפ' האשה שלום בשם הר"י ולכאורה נראה כדבריו בשם הר"י מדברי התוס' דף קט"ו ע"א ד"ה והא מים וצ"ע מדברי התוס' ד"ה וקאמרו סימני' ויעוין בט"ז סדק ל"ז ויעוין במהרש"א שדבריו בזה צריכי' עיון אמנם הרא"ש מביא בשם הר"י דהא דבעינן הכא סימני' ולא סגי בט"ע לחודא היינו משום דראה הטביעה וכ' ע"ז וכן כ' הרז"ה ז"ל ובריב"ש סי' ע"ז מבואר ג"כ להלכה דאיפשטא בעיין אם מועיל עדות ע"א במלחמה ובטבע במים. וכ' שם דלדעת הרז"ה בעיין דע"א לא באומר קברתיו דהא פשיטא דמהימן אלא בעיין בדלא אמר קברתיו. ומההוא דטבע בדיגלת לא איפשטא משום דהתם בשלא ראה הטביעה ולא רצה לומר הרב ז"ל משום דהתם הוי כמו קברתיו לפי שהוא סובר דאסקיה לקמאי לא הוי כמו קברתיו אלא קברתיו ממש בעינן וע"כ חלק בין ראה הטביעה ללא ראה הטביעה עכ"ל הריב"ש הרי ביאר בפירוש דעת הרז"ה שאף בראה הטביעה מועיל כשאומר קברתיו. וצ"ל לשיטתו בכוונת הגמ' וקאמרו סימני' שאמירת סימני' הוי כמו קברתיו ואף שדעתי קצרה מלהבין השתוות אמירת סימני' לאמירות וקברתיו ממה שנראה מדברי הרז"ה שמצריך וקברתיו דהחשש הוא דילמא העד חשב שמת ובאמת לא מת. עלי מוטל לתלות בחסרון ידיעתי. ויהי' איך שיהי' מלשון הרז"ה ומפלפול הרמב"ן בדבריו. ובפרט מדברי הריב"ש הנ"ל נשמע שגם הרז"ה מן המקילין בקברתיו אף בראה הטביעה. ואני נבוך מאד בכוונת הרא"ש בדעת הרז"ה:

שוב פקחתי עיני שכ' עוד הריב"ש בתשובה הנ"ל דלדעת האשר"י דלא בעינן חזיהו לאלתר רק בראה הטביעה ע"כ מעשה דדגלת בראה הטביעה ולדעת הרז"ה מעשה דדגלת בלא ראה הטביעה יעו"ש ובאמת צ"ע אי הרא"ש מוקי להאי דדגלת בראה הטביעה ממילא צ"ל לשיטתו הא איפשטי האיבעי' משם הוא משום דמוקי התם שהעד אמר גם סימני' שאינם מובהקים ובצירוף הט"ע הי' להתיר וכן מפרש הב"ש בשיטות הרא"ש א"כ למה לא הזכיר הרא"ש דבר מזה שאין התחלה לראייתו של האלפסי ממעשה דדגלת דשאני התם דאמר גם סימני' ודמי ממש לאוקמתא דהכא במעשה דשני ת"ח: והעיקר לדחות ראייתו של האלפסי חסר בדברי הרא"ש וביותר קשה לשיטת העה"ג הנ"ל שסובר שאף לאחר ג' ימי' מועיל הכרה בצירוף סימני' שאינם מובהקי' א"כ מאי מקשה הגמ' שם בדף קכ"א אא"א לחומרא פליג אינהו דעבדו כמאן. הא אף לרבנן בכה"ג מועיל כיון דאיכא גם סימנים שאינן מובהקים שוב ראיתי שהנב"י נתעורר כעין דברי אלה. נחזור לענין ראשון המבורר שרובא דמינכרי מהקדמונים אינם מחלקים בין ראה הטביעה או לא וע"כ הכריע המחבר כוותייהו בש"ע בסעיף ל"ג ומ"ש הב"ש סס"ק צ"ט דצריך גם סימן הוא לדעת הרמ"א בהגהתו בסעיף כ"ח שהביא דעת הרא"ש המחמיר ולפ"ד הב"ש בס"ק פ"ח דדברי הרמ"א קאי על כל מ"ש לעיל והנה ראיתי במשאת בנימין סי' מ"ו בזה"ל דמלתא דמסתבר הוא ואמת גמור הוא כדברי הרא"ש ולא מצינו מי שחולק על דברי הרא"ש בזה ובהדי' אמרי' הכי בפ' האשה שלום והא מים כמלחמה דמי כו' ומדקאמר להא מים כמלחמה דמי משמע דחיישינן במים לומר בדדמי כמו דחיישינן במלחמה ואפילו חזינהו לאלתר לא מהני רק ע"י סימני' מובהקי' וכדמשני דאמרו אסקינהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרי סימני' וזה ממש כדברי הרא"ש עכ"ל המ"ב ואתפלא מאד דאישתמיטי' כל הנ"ל וראייתו אין לו שחר דהא הטעם של הקדמוני' שמתירי' בע"א במלחמה ובמים הוא שסוברי' אף דמבעי' בזה בגמ' כאן איפשטא ממעשה דדגלת או ממעשה דחסא או מהראי' שמביא הרמב"ן ולא נחתו לחלק בסברת הרא"ש ולכך מתירין בעדות ע"א אף בלא סימני' וכן ביאר להדי' היש"ש ביבמות בפ"י דין ח' להלכה ולמעשה להתיר על עדות המכיר הנטבע בט"ע אף היכא שראה הטביעה וכ' שם עוד בזה"ל ואף שהתוס' מפרשי' דדוקא ע"י סימני' יש להאמינם אבל לא בט"ע משום דאמרו בדדמי נוכל לפרש דאינהו לא קאמרו אלא לפי שנוי דדחי תלמודא דע"א לא מהימן אבל לפי האמת שמצינו בתלמוד לקמן גבי האי גברא דטבע בדגלת כו' שהמנוהו לעד בט"ע מודים שפיר שכן הלכה אפי' ראה הטביעה ואף דעת הרמב"ם נמי ס"ל דמהימן אפי' בלא סימן אלא דבעי לומר וקברתיו כו' דלפי המסקנא אזלי האי סוגי' ואין לבנות עלי' א"כ מהימן אף בט"ע וכן כ' במרדכי וז"ל דבמקום שאמר העד אפי' בשעת מלחמה ראיתי הרוג והכרתיו בט"ע יפה יפה בטביעה יפה בהא לא איבעי' לן כו' אם לא שתאמר דמיירי שלא ראה מתחלה במלחמה עכ"ל היש"ש והרי הרמ"א בעצמו מביא דברי המרדכי בהגהותיו לסעיף נו"ן ומפרש שם בחמ"ח שלשון הרמ"א מורה דמיירי אף שאומר מת במלחמה או נהרג במלחמה בפני ואח"כ ראיתיו עוד והכרתיו היטב בט"ע וראיתיו שמת דמועיל ראי' זו כו' עכ"ל ובד"מ ס"ק ל"ח מביא דברי הריא"ז שבש"ג באמרה הוא מת במלחמה צריכה שתאמר סימן כי חוששין גבה שאומרת בדדמי ודמי לטביעה במים יעוין בק"ע סי' קי"א] הן אמת שבש"ג מביא עוד בשם ריא"ז דבע"א במלחמה א"צ סימן מטעמו שסובר שאין חוששין לעד שאומר בדדמי. אבל לדעת הרמ"א לפי פירושו של הב"ש הנ"ל שמחמיר כדברי הרא"ש דבמים הרואה שטבע אינו מעיד דחוששין גבי עד שאומר בדדמי: ממילא לפי דעת זה מהראוי שיהי' הדין כן בע"א במלחמה היכא שראה ההרוגים לפימ"ש בעצמו בד"מ בשם הש"ג דגם במלחמה היכא שיש חשש בדדמי צריכין סימן ולמה לא הגי' הרמ"א על דברי המחבר שמכשיר בע"א במלחמה בקברתיו ומביא עוד דברי המרדכי שמיירי אף בראה ההרוגה ע"כ אני כמסתפק ושואל בכוונת הרמ"א להלכה: ועכ"פ מדברי הרמ"א בעצמו שכ' בזה"ל ויש מחלקים דכל מי שהי' אצלו כשנטבע במים כו' נראה שלא חש להחמיר רק אם הי' אצלו העד וראה בעצמו ולא בידיעה בלא ראי'. גם בשו"ת מהר"א ששון בסי' א' חולק על הסוברי' דגם בידע חוששין בדדמי וכן מבואר בשו"ת גאוני בתראי סי' כ' בשם הגאון מ' יצחק זצ"ל אחיו של הט"ז וכך דעת הפנים מאירות בשו"ת ח"ב סי' נ"ה וז"ל עכ"פ ברי לן דלדעת הרי"ף והרמב"ם סגי במשאל"ס בט"ע לחודא בלא סימנים ואף היכא שראה הטביעה. ולכן השמיט בש"ע חילוק זה אף שהטור הביאו ורמ"א כ' חילוק בסעיף כ"ח ויש מחלקי' כו' וא"כ במקום עיגון ראוי לסמוך על הרי"ף והרמב"ם והתוס' שכתבו דהאי סוגי' מיירי כשנשתנה קצת צורת הפנים אבל בלא נשתנה משיאין נשי בני אדם ע"י ט"ע אפי' הגיד העד בפירוש שראה הטביעה יש לסמוך על עמודי ברזל כאנו להתיר במקום עיגון ק"ו בן בנו של ק"ו כאן שלא נזכר בשום עדות שראה בעל אושפיזא שלו הטביעה כו' דחילוק זה בין ראה הטביעה או לא לא נזכר בש"ס וגדולי הפוסקים לית להו חילוק זה ופשיטא דיש לסמוך דראשון שאמר שהוציאו מהמים והכיר אותו בט"ע שלא ראה הטביעה ואם נפשך לומר דכאן כיון דעכ"פ ידע או שמע מהטביעה הוי כמו ראה מפשיטות לשון הרא"ש לא משמע כן שהרי כ' ליישב תמיהת התוס' שכתבו ותימה איך משיאין נשי ב"א שטבעו ע"י ט"ע כו' דהא מסתמא כתבו התוס' דנוהגין להתיר נשי ב"א שטבעו ע"י ט"ע משמע לכל הפחות אף שידעו או שמעו מהטביעה. אלא ע"כ כדקאמרינן עכ"ל הפני' מאירות. אף שראייתו אינו כ"כ מוכרחת מ"מ הדעת נוטה לדבריו ממשמעות דברי הרא"ש שכ' בזה"ל ויראה הא דבעינן ואסקנוהו קמן כו' היינו לאותם שראו הטביעה דהני אמרו בדדמי דכיון שראו שנפלו למים כו' ולמאי דפרישית שיש חילוק בין אותם שראו הטביעה לאחרים ניחא עכ"ל מדבריו אלו נראה דלא הקפיד על ידיעת הטביעה מפי השמיעה. וביותר משמע כן לשון הטור שכ' בזה"ל בד"א שראוהו העד שנפל שם דכיון שראוהו העד שנפל שם אומר בדדמי ויאמר שהוא הוא אפי' אינו ברור לו אבל אחר שלא ראה שטבע כו' עכ"ל. הרי מדויק שהעד ראוהו שנפל ומה שמובא בק"ע סי' רמ"ו בשם הריב"ש בתשובה סי' שע"ח שאינו מחלק בין ראה או ידע המעיין שם יראה שלא כ' כן רק לשיטות בעה"מ להצריך שיאמר העד וקברתיו דאף בשמע מהטביע' אם אינו אומר וקברתיו חיישינן שמא אמר בדדמי וכן לשון הרשב"א בשו"ת המיוחסת סי' קכ"ח בזה"ל אבל הרז"ה והרמב"ם ז"ל אמרו שצריך לומר מת וקברתיו וכ"נ ג"כ מדברי הרי"ף ז"ל אבל אם לא אמר שקברו אינו נאמן דבכל מקום סכנה שדרכן של בני אדם מתים שם במלחמה ומים כו' משעה שהוא יודע שטבע או שירד למלחמה ולא שב מחשב היא שמת כדרך שמתו אחרים וסומך על הדמיון ומעיד ואפשר שלא מת והלכך עד שיאמר בפירוש קברתיו אין משיאין את אשתו כו' עכ"ל. הרי שלא נאמרו דברי הרשב"א רק לענין צורך אמירה וקברתיו אבל בדברי הרא"ש שהוסיף להחמיר דאף באסקינהו קמן והרי הוא מת לפנינו והעד מעיד עליו שמכירו בט"ע דעכ"ז אין סומכין על עדותו דשמא אינו מדקדק בט"ע י"ל שלא החמיר כ"כ רק כשהעד ראה בעצמו הטביעה בעת שנפל למים דכיון שהוחלט כ"כ לעיניו שמת האיש ההוא בנפילתו וטביעתו אינו חש לדקדק בהכרתו בט"ע ואומר שהוא הוא אף שאין ברור לו אבל בלא ראה רק שמע בכה"ג אין הדברים חזק כ"כ בלבבו להיות כעוצם עינו מראות יפה היכא שבידו כי המת מוטל לפניו להכירו בט"ע יפה יפה:

ומלבד זה עוד כמה צדדי' להקל מצד הכרת כל הבגדים וארבע כנפות וקוויטס שנמצאו וכאשר גלוי לעיני כבוד הדרתו כמה מהמחברים שהקילו בכה"ג ולעיני יש עוד כמה וכמה ספרי שו"ת שמקילין בזה לבד ובפרט בנ"ד וכאמור ע"כ הנני מסכים לדעת הדרת מעלתו ותותר על פיו בצרוף כבוד בית דינו האשה מייטל אשת הנטבע ר' שמואל ב"ר מרדכי להנשא לגבר:

גם הצ"צ בסי' מ"ה כת' בזה"ל ודאי הרא"ש לא חילק אלא בין ראה ללא ראה אע"ג דמסברא אית לן למימר מה לי ראה מה לי ידע מ"מ הרא"ש לא ס"ל כך שוב מצאתי אני עוד און לזה מדברי רבינו ירוחם ח"ח נתיב י"ג ח"ג שכ' בזה"ל וכתבו התוס' דהא דבעינן סימני' כשהעלוהו ולא סגי בט"ע משום שהם עצמם ראו הטביעה רצונם לומר כשנפל במים דכיון שראה הטביעה אולי במיעוט ט"ע יאמרו שאלו הם שנפלו עכ"ל לשון זה מורה ברור דדוקא ראו ולא ידיעה לחודא. ומש"כ הנוב"י בק"ע דף י"ט ע"ב בד"ה ועוד נ"ל הוכחה גדולה דהאי דדגלת איירי בלא ראה כו' יעו"ש דבר חריצות ומזה רוצה להוכיח בדין ידע כמו ראה יש לדחות בכמה גוונים ואחד מהנה כבר כתבתי עה"ג דמשכחת שהעד ראה בעיניו טביעת האיש ההוא ונעלם מעיניו ואח"כ ראה הוא או אחרים בו ביום אדם מת צף במים וכשהעלוהו ליבשה אחר חמשה ימים אדם מת ואנו חוששין שהעד המכירו עתה בט"ע אומר בדדמי ואינו הנטבע לפניו ראשון וחוששין שהנטבע הראשון ניצל ויצא חי ממילא לנו לתלות שהנמצא עתה מת הוא אשר נראה זה חמשה ימים צף מת באותו נהר דלענין זה הוי כרגלים לדבר אף שאינו נמצא באותו מקום מ"מ נראי' לזה מדברי שו"ת צ"צ והיכא שיש רגלים לדבר שהי' יותר מג' ימים לא תלינן בספק תוך ג' כמבואר בק"ע ואין תולים יותר מזה כיון שראינו מת צף באותו נהר חמשה ימים מקודם ונמצא עתה באותו נהר ומלבעדי זה לא נפקד איש ולא נשמע שטבע עוד אדם תוך ג' ימים בודאי לנו לתלות שהוא הנראה מת זה חמשה ימים וכעין קבר שנאבד הוא קבר שנמצא שאין סותרין בזה שום חזקת א"א אלא חזקת חיים ואדרבא עי"ז נשארת האשה שאנו דנין עלי' בשריותה בחזקת א"א ובעלה בחזקת חי והנמצא מת הוא אדם אחר שאין אנו לדון עליו ולא אזלינן כלל בתר חזקת חיים שהי' לזה האיש כי לא עליו אנו דנין וזה הוא כוונת הב"ש בס"ק הנ"ל וראי' לזה מדין המביא גט ממד"ה שנותני' אותו בחזקת שהוא חי אף כשידוע לנו בבירור שמת שם במקום הבעל משלח הגט אנשים לרוב וי"ל עוד שהי' סימן בבגדי האדם שנראה מת צף במים והעלו באותן הבגדים אבל העד שהעיד עליו שהוא בעל האשה לא ידע מאותו סימן ואינו בא להעיד רק מצד ט"ע והוא ראה בעת שנפל למים גם הנוב"י בעצמו שמוקי לזה בידיעה לחודא נחית לומר שמיירי שנראה בו סי':

ומלבד כל הנ"ל לבי אומר לי לחדש דבר בתק"ע שאף להמחמירין וסוברים להוסיף בחומרת הרא"ש דאף מי שלא ראה רק יודע מהטביעה אין יכול כלל להעיד עפ"י ט"ע אף כשראה מיד בעת הפלאה מהמים דז"א רק אם היתה ידיעה ברורה אבל אם לא בא השמיעה רק עפ"י דברי עכו"ם אחד שהוא לבדו ראה הנפילה במים לא מבעי' כשלא הי' מסל"ת כל דבריו בעוד לא נתברר כלא יחשב כי פיהם דבר שוא ואפי' במסל"ת לא אמון בם באסורא דאורייתא ורק בעגונה הקילו מצד צירוף טעם דדייקי ועשוי להתגלות בכה"ג אדרבא לב העד במציאת הנטבע לראות אם הוא האיש הנאמר עניו מפי העכו"ם שנטבע ומה"ת לא מדקדק העד בט"ע וכי הי' טביעתו ברורה לו כ"כ עפ"י השמיעה מפי עכו"ם אחד שלא יחוש עוד לראות היטב: די לדעתי בסברא זו לצדד להקל במקום שבלא"ה יש להקל מעיקר הדין כדין אחרי ובים להטות ובצירוף עוד כמה צדדי' ובפרט שנמצא שלם דברי ידידו הדוש"ת באהבה ה"ק ברוך תאומים פרענקיל:

תוכן העניינים

שות עטרת חכמים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה