אור ברסלב
שות עטרת חכמים חלק א שאלות ותשובות אבן העזר › תשובה א

שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל

שאלות ותשובות אבן העזר · תשובה א

שאלות ותשובות אבן העזר

תשובה לכבוד הרב הגדול וכו' מוה' זעליג בל"ק נ"י אבד"ק ברטניץ ע"ד שאלתו ופלפולו חודות היתר מזנה מעוברת שנתעברה מערבי אם יש להתירה שתנשא אחר לידתה שתשכור מינקת והיא לא תתחיל להניק כלל והוסיף הרב הנ"ל עוד איזה צדדי' שיש בנדון שאלתו חשש תקלות אם לא יותר לה להנשא תיכף אחר לידתה לבחור אחד שמרוצה לישאנה:

תשובה טרם אענה על שאלתו ופלפולו של רופ"מ הנני מעתיק אשר כתבתי בגליון שו"ת נב"י מה"ת חלק אה"ע סימן ל"ח בדף כ"ה ע"א שורה ג' למה הזכיר חבירו ולא תני סתם כו'. ועה"ג בזה"ל י"ל דלרבותא נקט דאף דיכולה לתבוע בעד ביצה וחלב את בעלה שנתגרשה ממנו ובאלמנה מאת היורשין מ"מ אסורה להנשא משום דבושה היא לתבוע וק"ו במזנה שאינה יכולה לתבוע ויש לכוון, דברי' אלו גם בלשון הרמב"ם במ"ש ואעפ"י שהזרע ידוע למי הוא ולכאורה אך למותר דהא פשוט דכשהיא, מעוברת לפנינו קודם נשואין תו לא שייך איסור הבחנה כי ידוע שאין הולד זה של השני ומה נ"מ בידיעות האחר מאן הוא ולפי הנ"ל יכוון דלרבותא הוא אף שיודעין מי הוא ותוכל לתבוע ממנו דמי הנקה מ"מ אסורה דחיישינן שתהי' בושה לתבוע ועד"ז א"ש לשיטת הר"ת דאוסר אף בגרושה מינקת חבירו וקשה למה תני בברייתא בפ' אעפ"י מינקת שמת בעלה אבל לפי הנ"ל ל"ק לפמ"ש במרדכי והובא גם בהגהות אשר"י לכתובות בזה"ל אבל השאלתות ור"ת פסקו דכ"ש גרושה שצריכה להמתין שהרי אלמנה אין הטעם אלא בשביל שבושה לבא לב"ד והורגת את בנה כדמוכח בהחולץ וכ"ש זו שבושה לבא לב"ד לתבוע הבעל כדאמרינן לעיל בפ"ב אין נזקקין להם כו' עכ"ל א"כ לרבותא תני בברייתא מינקת שמת בעלה דמק"ו ידעינן ממילא דכל שכן בגרושה כמו כן נקט לרבותא בברייתא ביבמות מינקת חבירו וכ"ש נתעברה בזנות שא"א לתבוע לשום אדם ומדברי המרדכי בהגהות אשר"י הנ"ל בשם השאלתות ור"ת דכ"ש גרושה כו' סתירה מבוארת לדברי המחבר כאן שעלה על דעתו לעקר יסוד האיסור בגרושה ולחדש דר"ת וסייעתו לא אסרו בגרושה אלא משום דמחלפי באלמנה וביותר יש ראיי' לאסור אף בכל זונה מדברי הריטב"א במ"ש בחידושיו ליבמות בזה"ל. פירש"י ז"ל דוקא באלמנה שהיא בושה לתבוע ליורשי' אבל גרושה מעוברת או מניקה מותרת להנשא דלא כסיפא לה למתבעי לבעל וחייס איהו שפיר על בריי' למסמסי בביצים וחלב כו' ור"ת ז"ל אסר אפי' בגרושה כדמפרש התם כיון דלא מצי למתבעי אלא ע"י שליח כדאיתא בכתובו' פ"ב אף היא בושה לתבוע ע"י שליח וכן כ' רב אחא בשאלתו' ולדבריהם י"ל דתלמודא פריך מאלמנה דקס"ד דהא יכולה לתבוע להיורשי' ואנן פרקינן דאפי' לבעלה היא בושה לבא לב"ד ע"כ היוצא מדבריו דהטעם לר"ת בגרושה משום דאינה יכולה לתבוע כמ"ש גם בתוס' והר"ש התיר בגרושה כיון שיכולה לתובעו ע"י שליח וטעם זה לא שייך גבי מזנה דהא אינה יכולה לתובעו משום אדם אף אם נתעברה מישראל דיכול המזנה לטעון כשם שזינתה עמי כך זינתה עם אחר וק"ו כשזינתה עם ערבי וכבר נחית לזה גם בשו"ת צ"צ סי' נ"ה עפ"י מ"ש הרא"ש בפ' אע"פ בשם הר"ש דהטעם בהיתר גרושה הואיל ובעלה חי יעו"ש וכן הוא בחידושי הרשב"א ליבמות שכ' בזה מקצת רבותינו הצרפתי' ז"ל כתבו דדוקא באלמנה אבל בגרושה דקאי הבעל יכולה היא שתנשא לאלתר דהבעל ממסמס לי' בבצים וחלב ור"ת ז"ל אסר אפי' בגרושה משום דאינה יכולה לתובעו ע"י אלא ע"י שליח כו' ע"כ גם במ"מ פי"א מה"ג איתא בזה"ל יש מפרשי' ז"ל שהיו סבורים דדוקא במניקה שנתארמלה אבל אם נתגרשה כיון שהאב קיים הוא ישתדל לבנו ואין כן דעת רבינו אלא בכל גוונא אסור וכן דעת רב אחא משבחא כו' ע"כ ע"פ כל האמור נשמע שיש סברא לאסור יותר במזנה מבגרושה. והאוסרי' בגרושה אינו מטעם שכ' המחבר דמתחלף באלמנה וכיון דהלכה למעשה מנהג לאסור בגרושה אף שלא התחיל להניק כלל לכן במזנה כשאינה מופקרת אין לחלק במזנה בין זינתה עם ישראל ובין עם ערבי ויפלא מאוד למה לא ביטל המחבר דעתו נגד המהרי"ו שכתב בשו"ת סימן ע"ג בזה"ל נראה דאיכא למגזר אפנוי' שילדה לזנונים טפי משאר מינקת דטעמא מאי גזרו רבנן בהו דדילמא מיעכר חלב האי טעמא איתא טפי בפנוי' זונה מנשים כשירות דנשים כשירות אפשר להו לתבוע ליורשים ואפ"ה גזרו בהו רבנן משום דכסיפא לה מילתא למתבעי' כדאיתא בפרק החולץ וכ"ש אשה שילדה לזנוני' כי האי שאין בידה לתבוע שום אדם ע"כ הרי דאתי' ליה לאסור במזנה בק"ו מאלמנה וגם בתשובת מהרי"ל סי' ק"י מבואר שדחה דברי השואל שנסתפק בסברא דנפשי' אם יש להתיר במזנה מטעם שכתב בהגהות מרדכי פר' החולץ בשם הר"מ מטורשין דמי יכוף אותה והשיב מהרי"ל דהב"ד יכופה וכמ"ש המרדכי בשם החכמים החולקים על הר"מ הנ"ל ואח"ז כ' שדין מזנה וגרושה בוודאי שוים דבשניהם איכא תקנות הולד וכדברי הרא"ש: ולבסוף מסיים דאפשר דגם הר"ש דמתיר בגרושה מודה במזנה שאסור דבגרושה בעל וקרובי' חשו עלי' יעו"ש ומדברי הנ"י בפרק החולץ שכתב בזה"ל מניקה מזנה י"א שלדברי הכל צריכה להמתין דכסיפא לה מילתא למיתבעי ע"כ נשמע דאף בידוע למי זינתה והמזנה מודה שממנו נתעברה מ"מ יש אוסרין מטעם דכסיפא לה למיתבעי"י ומכל הנ"ל ועוד מכמה תשובות גאוני קדמאי מבואר דהאוסרים בגרושה מזנה טעמם משום תקנת הולד ודלא כדברי המחבר שנותן הטעם אלא משום דמתחלפא באלמנה:

עוד בתשו' הנ"ל בדף הנ"ל עמוד הנ"ל על מה שמתרץ הרמב"ם וכת' בזה"ל בכיון לא יחוס כדי שיודחס הולד במעי אמו ולא יצטרך לגרשה כשתלד ע"ז כת' בגליון בזה"ל ז"ל הרמב"ם בהלכות גירושין וכן גזרו שלא ישא אדם מעוברת חבירו או מינקת חבירו ואע"פ שהזרע ידוע למי היא מעוברת שלא יזיק הוולד בשעת תשמיש שאינו מקפיד על בן חבירו כו' לשונו זה שאינו מקפיד כו' מורה להדיא שלא כדברי המחבר הזה שכ' בכוונת הרמב"ם שבכוונה ידחוס כדי שלא יצטרך לגרשה וגם לשון הרמב"ם שמא יזיק הולד אינו מורה רק היזק באיברים ולא הריגה ממש ונראה שהרמב"ם היו מפרש דברי הגמ' דיבמות ה"נ חייס עלי' כפי' רש"י שם שאין אדם מתכוון להרוג הנפש וז"א אלא לענין חשש הריגה ממש במיעך בשעת תשמיש כפי' רש"י בד"ה דחסא. דאף דאין אנו מצווין על העוברי' מ"מ איסור יש כמ"ש התוס' במס' סנהדרין דף נ"ט ע"א ד"ה מי איכא מידעם כו' ואף שלפי דעת התוס' במס נדה דף מ"ד ע"א ד"ה איהו מיית כו נראה דאף איסור ליכא מ"מ יש מצוה בהצלתו אף ע"י חילול שבת וממילא מובן שעל כל אדם להיות נזהר שלא יהרוג אף עובר במעי אמו ומדברי הגמ' בערכין דף ז' ע"א מבואר כיון דעובר ממונא דבעל יש במיתתו איסור מזיק (ויעוין בתוס' סוטה דף כ"ו ע"א ד"ה מעוברת עצמו כו') ממילא נשמע דגם במזיק באבר העובר אף שנשאר חי אם האב קיים והוי העובר ממונא דבעל חייב המפסיד אבר העובר מדין מזיק ממון חבירו ולכך אף דאין חשד שימעך התינוק בשעת תשמיש עד כדי מיתה מ"מ יש לחוש דלמא לא יקפיד על בן חבירו להיות נזהר מגרם היזק להולד בשעת תשמיש כמ"ש הרמב"ם וזה ג"כ אסור בגרוש' מעוברת כשהבעל חי שהעובר ממונא הוא ומעוברת אלמנה דליכא אב ולא מצינו שיהי' איסור על מזיק העובר כ"א מצד שהוא ממון בעלים אבל באלמנה שדמי הולדות לאם כדעת הרמב"ם בפרק ד' מהלכות חובל ומזיק מהיכי תיתי לחוש על חשש היזק העיבור ע"י תשמיש היכא שהאשה היא מרוצית לשמושה עם בעלה לכל רצונו. ולא היה לחז"ל לאסור נשואי אמו לאחר משום חשש היזק בעובר אם לא מטעם שאומרים סתם מעוברת למניקה קיימא ואיכא חשש סכנת הולד לאחר שיולד ובגרושה שהבעל קיים ועליו לטפל בבנו דלא שייך סתם מעוברת למניקה קיימא אסרו חז"ל מחשש היזק הולד שהוא איסור דאורייתא כשמזיק לאבר העובר וצדקו דברי הרמב"ם ודברי הגמ' יחד בלי שום סתירה ויש לי אריכות דברים בזה ובפרט לפ"ד הח"י סימן ל"א שדעתו באיסור הריגת עובר אינו אלא כאיסור השחתת זרע לבטלה וזה אינו שייך כשאינו ממית רק מזיקו ולא יכילם כאן הגליון ודברי הנ"ל לחלק בעובר בין מזיק באיברים לבד או ממיתו לגמרי יש לחזק ביותר עפ"י דברי הר"ן בחדושיו למס' נדה דף מ"ד ע"א ד"ה איהו מיית כו' יעו"ש ומתוקים דברי מהרי"ל בזה בשו"ת סי' ק"י שכתב בקיצור דמש"ה כתבו הרמב"ם וסמ"ג טעמא דדחסה כדי לאסור בכל ענין כלומר אף בגרושה מכל הנ"ל יראה כבודו שאין דעתי לעשות צידוד להתיר מחמת שנתעברה מערבי רק שיש לצדד ע"פ דברי האחרונים המתירין בשעת הדחק ליתן הולד למינקת ישראלית שמקבלת ע"ע בחומר שבועה ויש להוסיף חיזוק בכתב בערכאות שלא תשמיט הדד מפי התינוק כל משך זמן הנקת העובר ובשעת הצורך תמסמס לי' בבצים וחלב ונכון יותר שיושלש מיד כל שכר הנקת הולד וצורך המסמס (בווימזען קאססע) ואין זה דבר חדש כי כן מבואר ממה שכתב באס"ז למס' כתובות דף ס' ע"ב בזה"ל שאני דבי ר"ג דלא הדרו בהו שאין המניקה חזרה בה לאחר שקבלתו להניק משום אימתא וגם הם אינם חוזרים בהם מתוך חשיבתן וכו' עכ"ל שם במהדורא קמא הרי שיש לגדור גם מפני חשש חזרה מצד האם שוב בא לידי ספר אבני מלואים על אה"ע מהגאון בעל המחבר ספר קצה"ח וראיתי שגם הוא הרגיש בזה וכתב כשמקילין בדבר זה יש להצריך שיהיה בטוח שלא יהיה חזרה מצד אם הילד. וכ"ז אני כותב ע"ד הערה בעלמא כי באמת כבר גדרתי בעצמי מיום עמדי על דעתי שלא להאשי' את המקילין ולהעבירם מדעתם אם יש להם כמה צדדים להקל אבל להיות שמי נקרא בכלל המצדדי' להתיר לא יאבה כי כן מקובל מאבות אבותי הגאונים זצ"ל שהיה דרכם למשוך ידיהם מזה ולא אמרו לא איסור ולא היתר חדשים מטעם הכמוס אתי וקודם חג השבועות העבר הגיע מכתב שאלה מכבוד הב"ד צדק דהעללשויא שצדדו להתיר בענין זונה מניקת והשבתו בסגנון הנ"ל רק דרך גררא העירם על דבריהם.

ועתה אציגה נא אשר יש להשיב על פלפולו דמר הלא כה דברי מעלתו בתשובתו אמנם הגאון בעל צ"צ בתשובותיו סי' נ"ה כתב בזה"ל ולי יש שיטה אחרת בזה ואני בעניי לא אוכל להשיג כוונתו הנה מ"ש שאפילו ר"ש הזקן שמתיר בגרושה והיינו משום דלא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו כו' כתב הרא"ש בפ' החולץ הוא כו' עכ"ל הרואה שם ברא"ש פ' החולץ ישפוט בצדק שאדרבא דשם מיירי הרא"ש לשיטת הר"ת ולא לשיטת הר"ש ואף אם נימא שכוונת הצ"צ היה דכיון דרא"ש ס"ל דכל התקנה היתה בשביל סכנת הולד אף שאינה מחויבת להניק וא"כ אף שהר"ש מחולק בגרושה היינו משום דס"ל דאין כאן חשש סכנה כיון שאבי התינוק צריך לשכור לו מינקת אבל בעיקר הסברא מודה הר"ש הזקן לרא"ש דהיכא דאיכא סכנה לתינוק אף שאינה משועבדת להניק כמו גבי זונה מודה הר"ש לסברת הרא"ש דצריך להמתין כ"ד חודש וכמו שמסיים הצ"צ בעצמו שם וז"ל אבל מזנה אם תהי' מותרת לינשא לא תהיה מניקת לולד כו' יעו"ש אמנם לאחר העיון בלתי אפשר דר"ש הזקן ס"ל כסברתו דהא הר"ן בפ' אע"פ והנ"י בפ' החולץ וה"ה בהלכות גירושין מדחים דברי הר"ש הזקן ועכ"ז מביאי' לפסק הלכה דברי הרשב"א שבגרושה היכי דלא הניקה עד שעה שמכירה העובר היא מותרת לישא בתוך כ"ד חודש מכלל דר"ש הזקן ס"ל אפילו היכי שמכירה העובר עכ"ז כיון שאין שיעבוד הנקה עלי' מצד כפיי' ב"ד היא מותרת לינשא שהרשב"א כתב בעצמו דהיכי שמכירה לא מהני שום מינקת אחרת או לגמול אותו בביצים וחלב וכן מוכח בפ"י בפ' אע"פ דף נ"ט ע"ב דהא גבי נתגרשה מודה ב"ה דאינה סופר ואם היה מכירה נותן לה שכרה וכופה ומניקתו מפני סכנה ובע"כ צריך אני לומר דכיון שמכירה אין כאן שום תקנה להציל הולד מפני סכנה דאל"כ למה יכול לכופה אף שנותן לה שכרה וכיון שכן מאי מהני סברת הצ"צ דהאב מחויב ליתן לו מזונות לשיטת הר"ש א"ו צ"ל דס"ל לר"ש דכיון שאינה משועבדת להניק אף שהוא סכנה לתינוק עכ"ז לא תקנו חז"ל שום תקנה הואיל ואינה נכנסת בגדר מינקת חבירו וכמו שכת' הרא"ש בפ' אע"פ וז"ל וכן משמע הלשון מינקת שמת בעלה שהיתה מינקת כשמת בעלה עכ"ל וא"כ בוודאי ס"ל לר"ש הזקן גבי מזנה דהיא בוודאי נא נכנסת בגדר שם מינקת חבירו שאינה צריכה להמתין עכ"ל דמר:

וע"ז יש להשיב הן אמת דממה שאמרו דבגרושה ומכירה כופין אותה שתניק דאיכא חשש הכנה להולד אף אם ממסמס בביצים וחלב דאל"כ למה כופין אותה שתניק לשתדל הבעל למסמס התינוק בביצים וחלב ותורף הוכחת מעלתו שהר"ש מתיר גם במכירה ומבואר בב"ש בסי' י"ג ס"ק ל"ח ודלא כמהר"ש לוצאטי שבס' אמונת שמואל וכן נראה מלשון המל"מ בהל' סוטה פ"ב דין ז' וכן מוכח ביבמות דף י"ב ע"ב תני ר' ביבי קמי' דר"נ ג' נשים משמשת במוך קטנה מעוברת ומניקה כו' מניקה שמא תגמול את בנה וימות כו' דברי ר"מ ומפרש רש"י שמא תתעבר ותהא צריכה לגמול את בנה מלהניק כו' ע"כ והרי האשה תחת בעלה ואפשר לה למסמס בבצים וחלב ברצון בעלה דחס על ברי' א"ו דיכול להיות דגם ע"י מסמוס יש חשש סכנה לולד וא"כ קשה מסוגי' דיבמות דף ס"ב א"ה דידה נמי ומשני הגמ' דידה ממסמס ני' בביצים וחלב דהאי אם תתעבר האשה אחר שיכיר אותה העובר יש חשש סכנה להולד אף ע"י מסמוס ונשאר קו' הגמ' דידה נמי א"ו צ"ל אף דלכתחילה חוששים לכוף את הגרושה במכירה העובר שלא תעזוב את בנה מלהניק ז"א אלא לעשות מעשה בידי' לגמול את התינוק בעוד שאפשר שיושאר בהנקתו אבל כ"ז אין סומכין על המסמוס מ"מ לא אסרינן לאשה לזקוק לבעלה מחשש שמא תתעבר כיון דאף אם תתעבר יכול להיות שיועיל המסמוס והרי זה בכלל מה שהשיבו חכמים לר"מ בדף י"ב אחת זה כו' משמשת כדרכה ומן השמים ירחמו דכתיב שומר פתאים ד' ומעשי' בכל יום דכשהאשה מתעברת בתוך ימי הנקתו גומלת את בנה באין פגע רע ולר"מ דלית ליה סברא זו באמת מצריך שמניקה תחת בעלה תשמש במוך ומה דאוסר ר"מ לישא מינקת חבירו הטעם פשוט דשמא לא יהי' מרוצה הבעל שני שתשמש במוך כי אין אשה אלא לבני' ומסתמא ישתוקק שתתעבר אשתו ממנו וקו' הגמ' לבסוף על הך תי' דלמניקה קיימא א"ה דידי' נמי אינו אלא אליבא דחכמים אבל לר"מ לא קשה דהא דידי' משמש במוך ולכך לא מקשה הגמ' אחרינא נמי אי במוך אלא לעיל על תי' דדחסא דהתם קאי על המעוברת מכבר מאחר ומה איכפת ליה להבעל שני אם תשמש בזמן עבורה במוך הלא בלא"ה אינה ראויה להריון חדש ממנו כל ימי עבורה מבעל הראשון וא"כ א"ש דעת הר"ש שסובר דאף דגרושה מכירה כופין אותה להניק מ"מ מותרת להנשא והיינו בתנאי שתניק גם להלאה את התינוק ואי משום חשש שמא בזמן הנקתו תחת בעל השני תתעבר בכה"ג סומכין על המסמוס בביצים וחלב כמו גבי דידי' ולא גרוע מאלו היתה תחת בעלה הראשון שהיתה מותרת להזדקק לבעלה אף בזמן הנקה ובלא מוך ושאני אלמנה דבושה למתבעי' את היתומים לב"ד על צורך המסמוס משא"כ גרושה שלפי שיטות הר"ש אין גרושה בושה לתבוע לבעלה הראשון או שסובר הר"ש כיון דהאב קיים לא יהא צריך לתובעו שמעצמו יחוס על ברי' ויתן לה גם לצורך המסמוס כמו שנותן שכר הנקה מה לו זה או זה ע"כ אין לאוסרה שתנשא לשני כמו שאין אוסרין לאשה היושבת תחת בעלה שלא תשמש עם בעלה בזמן הנקה כ"א במוך כן דעת הר"ש. ור"ת שחולק עליו סובר דגם בגרושה שייך דבושה למתבעי' לבעל כיון שא"א לתובעו כ"א ע"י שליח ושפיר יש לחוש שמא תתעבר עם בעל השני ולא תמסמס לי' ולפי הנראה אוסר הר"ת בגרושה אף בלא הכירה אטו מכירה או כמו שאבאר לקמן והרשב"א הכריע שבאינו מכירה אין לאסור כיון דעדיין לא הוחל עלי' שם מינקת ואי בעי אמרה שאינה מניקתו. יעוין מש"כ המ"מ בשמו ובמכירה אוסר כיון דכבר חל עלי' שם מינקת ושיעבוד ע"י כפי' ב"ד היא בכלל מינקת חבירו ודמיא לאלמנה משום דגם גרושה בושה מלתובעו ע"י אחר כמ"ש הרשב"א להדיא טעם זה אליבא דר"ת בחידושיו למס' יבמות אבל צ"ע לכאורה דלפמ"ש אף הר"ש לא התיר במכירה רק כשהיא מינקת גם להלאה את הילד וממילא נשמע דמה שמחלק הרשב"א בין מכירה בין אינו מכירה מיירי ג"כ בכה"ג וקשה דאמאי מתיר הרשב"א באינו מכירה דהא כשמינקת והולכת הולד יגיע גם הזמן שיהי' הולד מכירה ואם תתעבר תחת הבעל השני אחר זמן הכרה יהי' סכנה להולד כי תהיה בושה לתבוע מבעל ע"י אחר על המסמוס וגם בלא דברי הנ"ל משמעות דברי הר"ן והמ"מ בשם הרשב"א שכ' בזה"ל דהא אי בעי לא תניק אותו כו' דמיירי כשמניקו גם להלאה אלא שהי' בידה לומר שלא תניק וצ"ל דמאי שחששו חז"ל דבושה לבא לב"ד הוא באמת חשש רחוק כדאי' בכמה ספרי שו"ת ולא העמידו דבריהם בתקנתם לחוש לזה רק באשה שכבר נשתעבדה להניק שעלי' שם מינקת חבירו: משא"כ בגרושה כשנשאת קודם זמן הגעת הכרת הולד דאין עלי' שם מינקת בשעת הנשואין ולפי דברי אלה יש להצדיק דברי הב"ח בסימן י"ג שכ' בדעת ר"ת דמה שאוסר בגרושה באינה מכירה היינו דוקא כשרוצה להניק את הולד משא"כ כשאומרת אינו רוצה להניקו עוד. ומשיג עליו הט"ז וכ' שאינו מכיר חילוק זה כלל דמאי איכפת לן באמירה דידה כו' ולפי הנ"ל א"ש די"ל דהב"ח סובר בשיטות ר"ת דלא גזרינן אינו מכירה אטו מכירה ומה שאוסר ר"ת באינה מכירה טעמו משום דכשמניקתו והולכת הרי יבא לידי הכרה וכשתתעבר יהי' סכנה להולד כנ"ל א"כ שאם בעוד שאינו מכירה פוסקת מלהניקה ומוטל על הבעל למוסרו למינקת אין לאסור עליה שתנשא דהא לא הוחל השעבוד עניו:

ועוד סעד לדברי הראשוני' מדברי הריטב"א בחידושיו יבמות דף מ"ד שכ' בזה"ל פי' ר"ש ז"ל דוקא באלמנה שהוא בושה לתבוע ליורשי' אבל גרושה מעוברת או מניקה מותרת להנשא דלא כסיפא לה למתבעי' לבעל וחייס איהו שפיר על ברי' למסמסי' בביצים וחלב עכ"ל כוונתו דאף אם תתעבר אחר שיהי' הולד מכירה יתן הבעל צורך מסמוס בביצים וחלב ולכך מתיר הר"ש אף במכירה כשיונקת גם להלאה ומעתה א"ש כל הנך דברי הצ"צ ולפי דברי הרא"ש בפ' אעפ"י שכ' בזה"ל והר"ש הזקן הי' אומר דגרושה א"צ להמתין כ"ד חודש שאין עני' להניק את בנה הואיל ובעלה קיים כו' אבל כשמת בעלה אעפ"י שאינה מחויבת להניקו מ"מ כיון שאין לו אב עשו חכמים תקנה שתניקהו כו' ע"כ הרי שאף בשיטות הר"ש כ' הרא"ש שעשו חכמים תקנה וזה כפי' הצ"צ עפ"י דברי הרא"ש בפ' החולץ שבמה שאסרו שתנשא האשה הוא לתקנות הולד כדי שתניקהו מעצמה אף כשאינה מחויבת דהיינו אף שלא נשאר מעזבון בעלה על שכר הנקה או בגוונא אחרינא ומה שלא תקנו כן גם בגרושה הוא משום דהבעל קיים ממילא נשמע דבמזנה דליכא בעל שיתן שכר הנקה או על מסמוס גם לרש"י אסור מפני תקנת הולד כן תורף כוונת הצ"צ ודבריו מיוסדים על אדוני השכל וסברא וסרו השגת כבוד מעלתו וכדברי הצ"צ מבואר בתשובת מהרי"ל סי' ק"י אלא שהוא מקצר והצ"צ האריך קצת יותר בדבריו וכדי שלא לסגור פתח שער צידד היתר במזנה היכי דחזי לאצטרופי שארי צדדי' לפי צורך:

והעתקתי קצת מדבריו שכ' כבר בגליון נב"י מהדורא קמא בסי' כ"ג שכ' בזה"ל ואני תמה דמה לנו אם זנות שכיח מ"מ מעוברת או מניקה בזנות לא שכיח כו' יעו"ש כתבתי בגליון בזה"ל בסברא זו כבר קדמוהו מהר"י מינץ בתשו' סי' ה' ועשה מזה צידוד מה להקל במזנה אבל מהרי"ל בתשובה סי' ק"י מדחה טעם זה והנני מעתיק לשונו והא דמפלגינן בין זנות לנשואין היינו למנין הבחנה דלא שייך מכח טעמא דמפרש התם ובזנות דלא שכיח לא גזרו או דלא איצטריך בזנות כדמפרש התם אבל לענין מעוברת ומינקה שייך כמו כן בזנות כדלעיל עכ"ל והיות ידוע כי דברי מהרי"ל בתשובותיו המה תמיד מועטים בכמותם ומרובים באיכותם ע"כ אבאר כוונתו דבהבחנה איכא פלוגתא דר"נ דסובר שהוא מדאורייתא מקרא דלך ולזרעך ורבא סובר שהוא משום גזירה שמא ישא אחותו ולגבי זנות דלא שכיח שתתעבר דמשמשת במוך או מתהפכת בוודאי ליכא למיחש מדאורייתא להצריך הבחנה דלמלתא דלא שכיח לא חיישינן ולרבא שהטעם משום גזירה ג"כ ליכא איסור בזנות דמלתא דלא שכיח לא גזרו בי' רבנן לזה כפל מהרי"ל דבריו וכ' דמלתא דל"ש לא גזרו והיינו לרבא ומ"ש או דלא איצטריך בזנות קאי על ר"נ ולדידיה אינה משום גזירה אלא משום דינא דאורייתא ובזנות לא צריכא מדינא דאורייתא דמחזקינן מחמת חזקה דכל מזנה מתהפכת שלא תתעברה וכ"ז לענין הבחנה אבל לענין איסור מינקת שעיקרו הי' מצד שחשו חז"ל לתקנת הולד ע"כ תקנו שלא תינשא ועי"ז תניק מעצמה את בנה כמש"כ שם מהרי"ל מעצמו תחלה בתשובה הנ"ל (גם בשיטות הר"ש) בזה"ל ובהדיא כ' הרא"ש וז"ל אלא חכמים עשו תקנה זו שלא יבא הולד לידי סכנה ורוב נשים חסות על ילדיהן ומניקות אעפ"י שאין משועבדת להן להניק אבל אם היתה מותרת להנשא לא היתה מניקה עכ"ל ע"כ וכיון שכן מה בכך דעיבור בזנות לא שכיח מ"מ אם נתעברה וילדה שהולד צריך להנקה בוודאי צריכים לחוש לתקנת וולד זה כמו על שאר ילדי בני ישראל ואין כאן לתא דגזירה רק תקנת הולד להצילו מהסכנה לזה מסיים מהרי"ל אבל לענין מעוברת ומניקה שייך כמו כן בזנות כדלעיל ע"כ כוונתו במ"ש כדלעיל דאין כאן גזירה אלא מפני תקנת הולד הצלת נפש מסכנה ומ"ש המחבר כאן ושמא לא יהיב לה בעל הוא רק גזירה תמוה מאד לא מצינו מלת שמא בגמ' אלא סתם אמרו בגמ' לא יהיב לה בעל דמה"ת ימצא הבעל השני א"ע לפרנס משלו בן אחר דזה מוטל על כל הציבור ולא עליו לבדו רק שעכ"ז יש מציאות צידוד היתר במניקות מזנה היכא שנתנה למניקות ונשבעה המינקת שלא תהדר לשיטות הסוברים דמן הדין הי' כדי סמיכה אם נשבעה המינקת רק דגזרינן נשבעה אטו לא נשבעה וכיון דבכה"ג ליכא אלא גזירה מצינן למימר כיון דמעוברת בזנות לא שכיח מלתא דלא שכיח הוא שתתעבר ולא גזרו בהו רבנן. ע"כ על הגליון:

והצורך הביאני להעתיק מה שכ' עוד על הגליון תשו' הנ"ל מה שמקשה הנב"י על המהרי"ו שכ' דאף היכי שהבעל מודה שזנה עמה אין להקל משום דחוששין לתקלה שיאמרו קמו רבנן במלתא שהוא בנו וודאי ויתירהו בלא חליצה וכה"ג אית' פ' ד' אחין בספק גירושין וכו' ומשיג עליו הנב"י בזה"ל אני תמה דבשלמא בס' גירושין כיון דמשכחת למיקם עלי' דמלתא שהרי אפשר להתברר בעדים שהי' קרוב לה א"כ שפיר אמרו דנפיק חורבה שיאמרו באמת קמי רבנן עלה דמלתא אבל כאן אין שייך למיקם עלה דמילתא שממנו נתעברה ולא לאחר כו' וכ' בגליון בזה"ל לא עיין היטב במהרי"ו שכ' להדיא דהיכא שבא עליה באקראי בעלמא הוא דחיישינן שמא נתעברה בזנות עם אחר אבל אם הי' רגיל לזנות עמה תדיר תלינן העיבור בו ויסודו מתשו' הרא"ש שהי' ת"י שהוא בתשובת הרא"ש שלפנינו כלל פ"ב שמבואר להדיא דהיכא שהי' רגיל אצלה מיד שדינן רוב בעילות בתרי' יעו"ש ולכך שייך גם הכא קמו רבנן עלה דמלתא שיאמרו שנודע לב"ד שהי' רגיל עמה בקביעות ע"כ עה"ג ואף שנתקיימה דברי מהרי"ו מ"מ המצדדים להקל אף במזנה עם אחר אין להם לחוש למה שכ' מהרי"ו דמהרי"ו לשיטתי' שמחליט לאסור במזנה עם אחר ע"כ דעתו דאם נתיר כשמודה הבא לישאנה שהוא בא עלי' יש לחוש שיאמרו קמו רבנן במלתא שהוא בנו וודאי משא"כ להמתירין אף בידוע שזינתה עם אחר ומה"ת יאמרו שקמו רבנן במילתא כו' ובפרט היכי שמפורסי' שזינתה עם אחר וזה רוצה לישאנה לא הי' עמה במחיצתה ועכ"ז התירוה הב"ד ובינו כל השומעים שהיו צדדים אחרים להתיר ולא מפני דקמו רבנן במלתא שהוא בנו של זה ואחרי כל האמור יבין כבוד מעלתו שאין רצוני לחוות דעתי לא להיתר ולא לאיסור ומשפט הוראה לכל מר באתרי'.

ומתוך דברי יבין כבודו שיש בהם כדי סתירה גם ליתר דבריו בפלפול תשובתו ולפלא בעיני איך ערב לב כבודו לומר בהחלט דר"ת אינו אוסר בגרושה כ"א במכירה יגדל. אמת שיש הסוברי' שהרשב"א חשב כן לשיטות ר"ת ודעת הב"ח אבל המעיין בדברי שלפנינו בשיטות ר"ת כבר עמד למעלה בשם רבינו תם לא ימצא צד לנטות להעלות על דעת ר"ת לא אסר אלא במכירה וכן הסכימו כמה גאונים בספריהם ומכללם הריב"ש ומה שהוכיח מעלתו וראי' ר"ת נגד הר"ש דהר"ש התיר גם במכירה דאל"כ גם לס"ד הי' מינקת שרי למעוברת בענין החשש הסכנה דמעוברת משום דחסא ובמניקה משום מכירה דאיכא ג"כ סכנה כן תורף דברי כבודו אבל לא מחוורין דבריו בעיקר ראי' הר"ת כמו שמפרש בפ"י ומרומז גם בתשו' ח"צ בתשובותיו כיון דתני יחד מעוברת ומינקת לפי ס"ד הי' מיירי מעוברת אף בגרושה ושייך טעם דדחסא ממילא הי' מתפרש גם מינקת גרושה לפ"ד הר"ת כיון שהתחילה להניק אף שעדיין אינה מכירה מ"מ שם מינקת עלי' וממילא שלפי ס"ד דגמ' דבמעוברת מיירי גם בגרושה כמו כן מינקת מיירי ג"כ בגרושה ואף שאינה מכירה כיון ששם מינקת עלי' היתה בכלל מינקת חבירו ואסורה להנשא ומה"ת נמצא לנו דלפי המסקנא חוזר מדין זה כן תורף דבריהם. והר"ש לוצאטי שבס' אמונת שמואל לא נחית לזה ע"כ ערב לבו לדחות בקל דברי הר"ת הנ"ל ובשיטות הר"ש י"ל דסובר דלעולם אין שם מינקת על גרושה כיון דאינה משועבדת ואף אי מכירה שמחויבת להניק מצד סכנה ע"ז כפי' ב"ד מ"מ אין עלי' שם מינקת חבירו וא"כ לא לזר יחשב לומר שאף לפי הס"ד דמ"מ לא הי' נכלל בכלל מעוברת ומינקת שוה מעוברת חבירו כל שהוא קרוי מעוברת חבירו דהיינו בין מעוברת אלמנה או גרושה ומינקת כל שהוא קרוי מינקת חבירו וזה השם אינו נופל אלא על מינקת אלמנה מה שמקשה על המהרש"א כבר הרגיש הפנ"י ורבים מחכמים בספריהם אבל אף אם נאמר אשר לא ניתן לאמור לפי הכרעת רוב הגאונים בשיטת ר"ת אלא באשר חשב מעלתו דבאינו מכירה גם הר"ת מתיר ומטעם דלא גזרינן אינו מכירה אמו מכירה כמו דלא גזרינן נתנה בנה למינקת אמו לא נתנה גמלתו אטו לא גמלתו הלא יבין כל משכיל שאין השתוות בגזירה זו בשלמא בכבר נתנה למינקת אי לא הוי לחוש שתחזירוה המינקת או בגמלתו שאין עוד מציאת איסור באשה זו מצד אותו הולד שאין לגזור אלא מפני אשה אחרת שפיר י"ל דלא גזרינן הך אשה אטו אחרת אבל הגזירה באינו מכירה אטו מכירה הוא באותו אשה עצמה אם נתירה באינה מכירה נבוא להתירה אף אם תאחר זמן הנשואין והיא תהי' עוד בהנקתו עד שיכירנה הולד וחילוק זה מדויק בדברי המהרש"א ד"ה דאמר ר"נ שכ' בזה"ל היינו דגזרינן בהו הא אטו הא דליכא למיגזר בהו מיני' כו' כוונתו כדברי הנ"ל דאף דליכא באותה אשה צד גזירה גזרו אטו אשה אחרת גם יש מקום גזירה אם אף שיהי' הולד מכירה תערים לומר שאינו מכירה וגם אין הדבר מפורסם לאחרים ואינם יחשבו שכבר הכירה כי הכל לפי חורפי' של הולד אבל בנתנה בנה למינקת או בגמלתו ליכא למטעי וא"ש דברי המהרש"א מ"ש בשיטת ר"ת דגזרינן אינו מכירה אטו מכירה רק שמ"ש עוד המהרש"א נתגרשה אטו לא נתגרשה לא מתיישב בזה. עכ"פ יש לקיי' תירוץ המהרש"א דאף דלא גזרינן גמלתו אטו לא גמלתו ונתנו למינקת אטו לא נתנו מ"מ אינה מכירה אטו מכירה גזרינן:

עוד האריך מעלתו להקשות מה ס"ד דגמ' דלא נחית המקשה להך סברא דסתם מעוברת למניקה קיימא והפליג בדברים בזה. והפליג דברים ללא צורך דהקו' פשיטא דקארו לה מאי קארו לה כבר העיר בזה הנוב"י במה"ק סי' מ"ח ורצה הנוב"י להוכיח מזה כדעת הר"ש יעו"ש וכתבתי עה"ג ספר הנ"ל ולא אעתיק רק תירוץ א' שהוא פשוט וזה לשוני עוד י"ל דלפי המבואר בשו"ת מהר"ם פאדווא סי' למ"ד שהביא לראי' לדעת הסוברים דאף בלא התחילה להניק אסורה משום מינקת חבירו מדברי הגמר' סתם מעוברת למניקה קיימא דאי בלא התחילה להניק כלל מותרת אמאי אסרו במעוברת הא סתמא כשתנשא לא תתחיל להניק כדי שתשאר בהיתר תחת בעלה כן תורף דבריו יעויש. א"כ י"ל דס"ד דגמ' דבלא התחילה להניק מותרת אמנם למסקנא גם לא התחילה להניק אסורה וכטעם הרא"ש שאסרו חז"ל שתנשא מפני תקנות הולד דאם תשאר פנויה מסתמא תניק מעצמה את ולדה וכ"כ במעוברת וז"כ הגמ' סתם מעוברת למניקה קיימא כלומר אם לא תנשא מסתמא תנקיהו מעצמה וזה מכוון בלשון רש"י ש"כ סתם מעוברת למניקה קיימא וכשתלד מניקתו ע"כ על הגליון:

ומה שהקשה מעלתו על הרא"ש דמתיר בצמקה דדי' דהא לפי אמת ראי' ר"ת וס"ד דגמ' גם בצמקה אסור דמינקת דומי' דמעוברת: לק"מ לפמ"ש לעיל דליכא הוכחה לר"ת מס"ד דגמ' רק מה שהוא בכלל שם מינקת וכשצמקה דדי' של האשה ולא התחילה להניק לא הי' מעולם עלי' שם מינקת ועד"ז נסתרו גם שארי קושי' של מעלתו ותירוץ זה כבר מבואר בספרי שו"ת ובפרט בשו"ת ח"צ לפשוט ונכון ועפ"י כל האמור מיושב מה שמקשה בנוב"י מה"ק סי' י"ד על דכרי האמונת שמואל שמתיר בהכניסה לו ב' שפחות כיון שאינה משועבדת להניק והרי לב"ש אין שיעבוד כלל על האשה מ"מ סובר דאשה צריכה להמתין כ"ד חודש כדמשמע מלישנא דברייתא הן הן דברי ב"ש דקאי גם לענין איסור נשואין לאחר תוך כ"ד חודש. וכבר העיר ע"ז גם בספר הפלאה ולפי הנ"ל ניחא די"ל דהא דמתיר ר"ש בגרושה אף אם מכירה הכוונה כמ"ש שיונקת להלאה הולד ואף אם תתעבר אין חשש סכנה כיון דהבעל חייב במסמוס ולפי דעת הר"ש בגרושה אינה בושה לתבוע וא"כ אף אם היינו חושבי' דכיון שמכירה הולד הוי כמשועבדת להניק עכ"ז אין למנוע מלהנשא דמה לי אם היא תחת בעלה השני או אם היתה נשארת תחת בעלה הראשון דמשמשת כדרכה ואינה חוששת לסכנת הולד דאם תתעבר ימסמס הולד בביצי' וחלב בהוצאת אביו והא דכתבו התוס' בשיטות הר"ש בהיתר הגרושה דאינה משועבדת אין כוונתם דמטעם זה התיר הר"ש אלא נתכוונו לשלול דלא נימא כיון דאמרו סתם לא ישא אדם מינקת חבירו א"כ מכללו גם גרושה והרי נאסרה בלא פלוג או דחשו חז"ל גם בגרושה דלמא תבוש מלתבוע לזה כתבו דגרושה כיון דאינה משועבדת אין עלי' שם מינקת חבירו וסתמא דברייתא כפירושו דקאי על מינקת אלמנה והדר הדין לגבי גרושה שאם מכירה צריכה שתניק הולד להלאה אבל מותרת שתנשא במשך זמן הנקה וכשאינה מכירה בידה לפסוק מלהניק דאינה משועבדת לב"ש גם באלמנה כל שאינו מכירה תוכל לומר שפוסקת מלהניקו דהא אינה משועבדת אבל כשמכירה שצריכה להניקו גם להלאה ממילא אסורה שתנשא תוך כ"ד חודש דהא גבי אלמנה איכא חשש סכנת הולד דאם תתעבר ותעכר חלבה ותהא בושה מלתבוע מהיורשים על צורך המסמוס וימות הולד ובכה"ג מיירי הברייתא דאמר הן הן דברי ב"ש וכו' א"כ יש לקיים גם דברי האמונת שמואל דהיכא דהכניסה לו ב' שפחות שאינה משועבדת שאם אינה רוצה להניק כלל והולד לא יכירה עדיין עאכו"כ שלא התחילה להניק כלל שהדין עמה אבל האמונת שמואל לא נחית לדברי מהרי"ל וצ"צ הנ"ל שלפי דבריהם אף באפס שיעבוד הנקה אגידא האשה שלא תנשא מצד שחשו חז"ל לתקנת הולד דכשמניעה מלהנשא ממציאה את עצמה שתניק את בנה או שתמסרנו למניקה ואם הדרה הימנקת תמסרנו להאחרת או תמסמסנו: ומה שהראיתי פנים דהרוצה להתיר שיושלש דמי הנקה ומסמוס (בווייזיקאסע) ולא יעצתי להשביע. את האם של עובר היא מפני שנבוך אנכי אם יש ליתן שבועה למזנה אשר כריסה בין שיני' וידוע שסתם פנוי' המזנה בזמנינו המה נדות ובמק"א הארכתי בזה בדברי האו"ת סי' פ"ז ס"ק כ"ג יעו"ש ואנן פסקינן דכל החשוד על העריות פסול לעדות וכל הפסול לעדות פסול לשבועה ונדה בכלל עריות הוא רק בנבעלת לנכרי בנדתה יש מקום עיון אם עברה על איסור כרת איסור נדה ואכ"מ ומטעם זה הוצרך להשליש גם על מסמוס בביצי' וחלב דסתם מינקת פנוי' בזמנינו שהמה נדות אין ליתן שבועה כנ"ל ומהצורך ליקח מינקת שלא זינתה ולא יהי' מציאות מינקת אלמנ' או גרושה ויהי' מהצורך ליקח מינקת שיש לה בעל ואיכא חששא שמא תתעבר מבעלה ויהי' מהצורך למסמס התינוק בביצי' וחלב הן אמת שהנב"י מה"ק מצריך שתהי' מינקת פנוי' מחשש שמא תתעבר אבל דחיתי דבריו דאף אם תתעבר תמסמס לי' דמניקה אינה בושה מלתבוע דמי מסמוס דלא שייך בושה רק אשה לגבי נפשה לצורך בנה משא"כ במניקה בן אחר בשכר והוא פשוט:

תוכן העניינים

שות עטרת חכמים חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה