שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין
חלק יורה דעה · סימן סז
שאלה שחט בהמה ומצא בה בן ט' חי ונמצא בו בעובר טריפות מהו:
תשובה בגמרא (דף ע"ה) אמרינן אדא בר חבו הוה ליה בן פקועה דנפל עלי' דובא אתא לקמיה דרב אשי א"ל זיל שחטיה וכמ"ש התוס' שם ובשו"ע (סימן י"ג) דדוקא בשחיטה אמרינן דבעי מדרבנן דמפרסמא מילתא אבל טריפות אין פוסל בו כלל אלא שיש להסתפק דדלמא דווקא טריפות שנולד בו אחר לידה אינו נאסר אבל טריפות שהיה בו כשהיה במעי אמו אוסרו:
מתחילה נבאר אם איסור טריפות יש בעובר או לא מדברי התוס' בחולין (דף ק"ג) ד"ה דאיסור גבי הא דאר"י אכל חלב מן החי מן הטריפה לוקה ג' ומוקי לה שנטרפה עם יציאת רובה דאיסור חלב ואיסור טריפה ואיסור אבר מן החי בהדדי קאתי ופי' בקונטרס התם דכשנולדה חל איסור חלב והקשו ע"ז דהא ר"י אמר (דף ע"ה) הושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב מבן ט' חי חלבו כחלב בהמה א"כ איסור חלב קדים ותירצו שם דדוקא נקט תולש מבן ט' חי והוציא ממעי אמו לחוץ הוא דמקרי חלב והא דאמר חדשים גרמי ולא אוירא אוירא דבהמה הוא דלא בעי אבל אוירא דחלב בעינן והשתא ניחא דכולהו בהדדי קאתי והא דקאמר כשנטרפה עם יציאת רובה ה"ה אם נטרפה במעי אמה דלא מחייב משום טריפה עד שיולד כמו חלב אלא לאפוקי נטרפה אחר יציאת הרוב עד כאן לשון התוס' מבואר מדבריהם דאיסור טריפה אינו חל כשהוא במעי אמו אלא שקשה לי ע"ז מהא דבעי ר' הושעיא (דף ע"ד) שם הושיט ידו למעי בהמה ושחט בן ט' חי כו' ופשיט ממתניתין הרי שנולדה טריפה מן הבטן שלא היתה לה שעת הכושר מניין ששחיטתה מטהרתה ואם איתא משכחת לה שהיתה לה שעת הכושר דאי בעי עייל ידו ושחטה אמר לו רבא תני שנוצרה טרפה מן הבטן ומשכחת לה בבעלת ה' רגלים ע"כ ולדברי התוס' שאין טריפות חל על עובר עד שיולד ויצא לאויר העולם א"כ גם בנוצרה מן הבטן הרי היתה לה שעת הכושר לשחטה במעי אמו דהא אז לא היה בה דין טריפות כלל שהרי לא יצא לאויר העולם ומועיל בו דין שחיטה ולהכי מועיל גם עכשיו הואיל והיתה לו שעת הכושר א"ו דגם במעי אמו חל דין טריפות. ואין לומר דאף שאין דין טריפות בעובר כשהוא במעי אמו אפ"ה קרי ליה לא היה לו שעת הכושר לענין שחיטה כיון דמ"מ יש בו טריפות כדבעי התם (דף ע"ה) בנולדו בדגים סימני טריפה אי מטמאין משום דכמתים דמיין וה"נ אע"ג דאין בהו דין איסור טריפות מ"מ קליש חיותיה ולא מהני ביה שחיטה אם לא היה לו שעת הכושר. דז"א דעיקר מה שאנו דנין אם שחיטת טריפה מטהר מידי נבילה לאו מטעם זוטר חיותיה קאתינן אלא כמ"ש רש"י ז"ל במשנה שם משום דלא ידעינן אם נדמי אותה לבהמה טמאה ולא הוי בכלל בקר וצאן או דהוי בכלל בקר וצאן ולהכי קאמר כיון דטריפה היה לה שעת הכושר והיה בכלל בקר וצאן תו לא נפקא מכלל בקר וצאן אף שנטרפה. וע"ז קאמר הרי שנוצרה מן הבטן כשהיא טריפה דלא היתה לה שעת הכושר אימא בזה דמי לבהמה טמאה ונפקא מכלל בקר וצאן וא"כ אם נימא דלא היה בו דין טריפה כשהוא בבטן והיה אז בכלל בקר וצאן אכתי תיקשי לרב הושעיא דהיתה לו שעת הכושר לשוחטו במעי אמו:
ולכאורה היה אפשר ליישב דברי התוס' ולחלק דמש"כ דאין איסור טריפה חל עד שיולד ויצא לאויר העולם מיירי כשהבהמה בעצמה כשירה ולהכי לא מיקרי חלב העובר חלב משום דלא נקבע בו עדיין איסור חלב כיון דאפשר שתשחט אמו קודם לידתו ויהא מותר בשחיטת אמו לר' יהודא דמתיר גם חלבו דשליל וכיון דאפשר שיהא מותר ע"י שחיטת אמו לא מיקרי חלב עדיין. ובגמרא דקתני הרי שנוצרה טריפה מן הבטן דמשמע שחל טריפות במעי אמו מיירי שהאם טריפה שאז לא יועיל לו שחיטת אמו להתירו באכילה ולהכי נאסר העובר משום טריפה גם כשהוא במעי אמו כיון שבוודאי לא יהא לו היתר וכה"ג מצאתי להרשב"א ז"ל בחידושיו ר"פ גיה"נ שכתב דאף אם איסור גיד וחלב שייך בבטן מ"מ לא חל האיסור עדיין לר' יהודא כיון שיש ספק שמא יהא ניתר בשחיטת אמו עיי"ש בדבריו ז"ל:
אבל באמת א"א לתרץ דברי התוס' כן דמלשונם משמע דבעינן אוירא ובלא"ה לא מיקרי חלב כלל ולא מיקרי טריפה כלל ואפי' במעי טריפה נמי דהא משמעות לשונם שאין בו תכונת איסור חלב כלל ובזה לא שייך לאפלוגי בין עובר במעי טריפה לעובר שבמעי כשירה והרשב"א ז"ל שכתב הך סברא שאינו יכול לחול איסור גיד וחלב משום שמא יהא ניתר בשחיטת אמו ולא יהא בו דין גיד כתב כן רק לענין איסור חל על איסור שאינו חל עדיין עד שיתברר אם תשחט אמו או לא אבל לענין עצם קביעות האיסור אם יש בו דין חלב לא שייך לאפלוגי בזה ואם יש בו דין טריפות כשהוא במעי אמו לא מפלגינן בין במעי טריפה לבמעי כשירה:
וכיון שנתברר מדברי הש"ס דקאמר תני הרי שנוצרה טריפה מן הבטן דשייך דין טריפות בבטן שייך אפי' במעי כשירה וא"כ יש לעיין דנהי דאמרינן גבי נפל עליו דובא דאין טריפות פוסל בבן פקועה אפשר דזהו דווקא טריפות שנולדו בו אחר לידתו משום דכיון שהיה במעי אמו בשעת שחיטתה ונעשה כאבר מגופה אין בו טריפות אבל מה שנולד בו טריפות כשהיה במעי אמו ונעשה כבר טריפה כמו שכתבנו שטריפות נוהג גם כשהוא במעי אמו אין שחיטת אמו מועלת להתיר טריפתו וגבי חלבו וגידו דמתיר ר' יודא הוא נמי משום דאין איסור חלב וגיד חלין קודם שחיטתו (כמש"כ התוס' משום דכתיב חלב שור וכשב) אבל איסור טריפה שיש בעובר במעי אמו לא מהני שחיטה להתיר האיסור:
והיה מיושב בזה קושית התוס' בר"פ גיה"נ בהא דקאמר שם דאשמעינן מתניתין דאיסור גיד ומוקדשין בהדדי קאתי דנוהג בשליל ופריך והא מדקתני סיפא נוהג בשליל ר"י אומר אינו נוהג בשליל מכלל דרישא לאו בשליל עסקינן והקשו התוס' דהא הרישא מיירי בשליל שלא נשחטה אמו והסיפא מיירי בשליל שנשחטה אמו ולדברינו א"ש דשפיר קפריך דודאי ר"י דקאמר אינו נוהג בשליל שנשחטה פליג ארישא ג"כ דברישא קתני נוהג בשליל שלא נשחטה ואם כבר יש בו איסור גיד איך יהא מותר ע"י שחיטה כיון שכבר נאסר משום גיד ומדקתני ר"י אומר אינו נוהג בשליל ע"כ דפליג נמי ארישא וסובר דאין גיד נוהג בשליל שלא נשחטה אמו עדיין ושפיר פריך הש"ס:
אולם התוס' ודאי דלא סברי כן דהא הקשו שם בהא דקאמר וקסבר נוהג בשליל וקסבר וולדות קדשים במעי אמן הם קדושים וקאתי בהדדי. ולקמן אמר מחלוקת בבן ט' חי והלכו ר"מ לשיטתו ור"י לשיטתו הרי שאין גיד חל עד שיהא בן ט' ואיסור קדשים חל קודם ותירצו דהא דשרי ר"מ גיד דשליל בן ח' היינו לאחר שנשחטה האם דניתר בשחיטת האם. אבל כ"ז שלא נשחטה האם איכא איסור גיד בשליל הרי שכתבו בהדיא דאף שאיסור גיד חל במעי אמו מ"מ ניתר בשחיטת אמו בבן ח' לכ"ע ובן ט' לר"י וא"כ בטריפה אף שנמצא העובר טריפה במעי אמו ויש דין טריפות במעי אמו מ"מ שחיטה מתירתו ואזיל מיניה דין טריפות כמו שניתר דין איסור גיד ואף דבמסקנא מסקינן בסוגיא דר"פ גיה"נ דהכא במבכרת עסקינן דברחם הוא קדוש ופי' התם התוס' דגם איסור גיד לא חייל עד שיצא לאויר העולם עיי"ש בד"ה הכא במבכרת כו' וא"כ שוב אפשר לומר דהא דלר"י חלבו וגידו דשליל מותר היינו משום שלא חל עדיין איסוריהן במעי אמו אבל בטריפות שחל במעי אמו לא מהני שחיטה בדבר האסור כבר מ"מ נראה דנאיד המתרץ מתירוצא קמא ממה שהי' סובר דגיד חל במעי אמו אבל מהך סברא שהיה סובר דמועיל שחיטה אף להתיר דבר שחל על העובר מכבר לא מצינן דנאיד וגם בטריפות הנמצא בעובר ממעי אמו מהני שחיטה:
ועוד נראה לי דאף דמעיקרא היה סובר הש"ס דמוקי לה בוולדות קדשים דהאיסור גיד חל במעי אמו ואפילו בבן ח' וכמש"כ התוס' דדוקא גבי חלב בעינן חדשים משום דכתיב חלב שור וכשב אבל לא גבי גיד אבל לפי המסקנא דמסיק דגם גיד אינו נוהג עד שיצא לאויר העולם אע"ג דלא כתיב ביה שור וכשב גם איסור טריפה אינו נוהג עד שיצא לאויר העולם אע"ג דלא כתיב בי' שור וכשב דלא גרע מגיד. וסוגיא דפ' המקשה דאמר רבא שנוצרה מן הבטן סברה הו"א דר"פ גיה"נ דאיסור גיד חל במעי אמו להכי איסור טריפה נמי חל במעי אמו. ולהכי קאמר בנוצרה טריפה מן הבטן לא היתה לו שעת הכשר. אבל לפי המסקנא דבאיסור גיד אמרינן דלא חייל עד שיצא לאויר העולם איסור טריפה נמי לא חייל עד שיצא לאויר העולם א"כ ודאי דמהני ביה שחיטה כמו דמהני לענין חלב וגיד:
ועוד אפ"ל דכיון דפליגי ר"מ ור"י דלר"י חלבו וגידו מותר בשחיטת אמו ולר"מ חלבו וגידו אסור אף אם נשחטה אמו כמו שפירש"י (דף ע"ד) משום דחדשים ואוירא גרמי א"כ אפשר לומר דרבא דאמר תני שנוצרה מן הבטן מוקי מתניתין כר"מ דסתם מתניתין ר"מ היא ועוד דמיירי התם ברישא:
ולדידיה איסור טריפה נוהג במעי אמו כיון דלא מהני לה שחיטה אבל לדידן א"א לאיסור טריפה לחול שמא תשחט אמו וכמש"כ לעיל בשם הרשב"א ז"ל לענין איסור חע"א אעפ"י שלעיל דחינו סברא זו מ"מ יש פנים לסברא זו בהלכה מיהו לפי מש"כ בשו"ע (סימן ס"ד) לחוש לדעת הרמז"ל דגם בחלב וגיד של שליל יש לאסור משום דרבי יוחנן אמר חדשים גרמי ואין שחיטה מתיר. א"כ ה"ה אם יש טריפות בעובר מן הבטן אין שחיטה מתיר:
מיהו יותר נראה דאף לשיטת הרמז"ל דפסק בחלב וגיד דאסור אף אם נשחט היינו משום דחדשים גרמי ומיקרי חלב וגיד אבל לענין טריפות דתלי בחיותא כיון דניתר בשחיטת אמו כר' יודא ע"כ משום דדמי לאבר שבאיברי אמו לא נקבע בו טריפות ג"כ דטריפות בחיותא תליא מילתא ומותר אפילו אם היה בו טריפות מן הבטן שוב מצאתי בהג"א (פ' בהמה המקשה) שכתב מצא בה בן ט' חי והפריס ע"ג קרקע ונמצא טריפה אסור דהא טעון שחיטה משום דלא אתי לאחלופי בבהמה מעליא ה"נ טריפות דידי' מצא בה בן ט' חי ולא הפריס ע"ג קרקע ראבי"ה קיבל מרבינו יואל ששחיטת אמו אין מתירתו מידי טריפה ואסור וכן פסק רבינו יעב"ץ ורבינו שמואל בר נוטראי מתיר משום כל בבהמה תאכלו ונראין דבריו עכ"ל הנה ברישא בהפריס ע"ג קרקע פסק בפשיטות דאסור משום מראית העין. ובסיפא בלא הפריס ע"ג קרקע דליכא מראית עין אסר רבינו יעב"ץ משום שאין שחיטה מטהר מידי טריפה והוא כמש"כ שכיון שכבר חל עליו טריפות במעי אמו אין השחיטה מתירו מידי טריפה וזה ממש כפי ספיקא דידן וסיים שנראין דברי רבינו שמואל בר נוטראי וצ"ע:
שוב ראיתי שהרמב"ם ז"ל כ' בפהמ"ש בפ' בהמה המקשה במשנה דבהמה המקשה והוצא העובר את ידו בסוף דבריו וז"ל ודע שבן שמונה שנטרף ונשחט אין שחיטתו מטהרתו והיינו כשנמצא במעי אמו וכ"כ בהלכות אבות הטומאה (פ"ב הלכה ו') וז"ל השוחט את הבהמה ומצא בה עובר מת שחיטת אמו מטהרתו מידי נבילה מצא בה בן ח' חי נטרף אעפ"י שנשחט אחר שנטרף אין שחיטתו מטהרתו מידי נבילה לפי שאין במינו שחיטה עכ"ל ועיין בכ"מ שנדחק בפי' דבריו עכ"פ הרי מבואר בהדיא דבעובר שנמצא במעי אמו יש דין טריפות דאף דכשנמצא עובר כשר שחיטת אמו מטהרתו אבל בנמצא טריפות בעובר אסור בבן ח' דלא מהני לי' לא שחיטת אמו ושחיטת עצמו נמי אין בו מפני שהוא בן ח' הרי דדין טריפות יש בו והוא כדעת רבינו יעב"ץ שהביא הג"א:
ודברי הרמז"ל שהבאנו נראה לבאר דהנה הכ"מ תמה עליהם מאוד ועיי"ש שנדחק לפרשו דמיירי שנקרע אמו ולא טהרתו שחיטת אמו ומ"ש הרמז"ל נטרף היינו שדינו כטריפה שאין לו שחיטת עצמו עיין בדבריו שזה דוחק גדול:
ולי נראה דברי הרמז"ל כפשוטן דקאי ארישא דשוחט את הבהמה ומצא עובר דאם העובר מת שחיטת אמו מטהרתו וע"ז אמר שאם מצא בה עובר חי והעובר יש בו טריפות אעפ"י שנשחט אין שחיטתו מטהרתו לפי שאין במינו שחיטה ושחיטת אמו נמי לא הועיל' דסובר דטריפות חל על העובר כשהוא במעי אמו כדעת רבינו יעב"ץ הנ"ל וכיון דיש בו איסור טריפות לא מהני לי' שחיטת אמו דמה ששחיטת האם מועיל בבן ח' הוא לאו שדומה בעצמו כאילו הוא נשחט דזה א"א לומר בבן ח' דכיון דהוא בעצמו אינו בן שחיטה איך אפשר שתועיל לו שחיטת אמו רק שמועיל לו השחיטה מפני שהוא כאחד מאיברי' כמ"ש (בפ"ה מהלכות מאכלות אסורות הלכה ט"ו) בבן ח' הנמצא במעי אמו טריפה ה"ז אסור מפני שהוא כאבר מאמו וכ"כ התוס' בחולין (דף פ"ה) ד"ה אימא דשוחט את הטריפה ומצא בן ח' חי לא איצטריך לר' אבא להשמעינו שאינו מותר באכילה דפשיטא דאסור משום דהוי ירך אמו ורק בבן ט' חי הוצרך להשמיענו שאסור באכילה משום דהו"א כיון שאין חיותו תלוי באמו והוי לי' שחיטה וטריפותה לא יזיק כלל קמ"ל דאסור הרי דבן שמונה הוא כאחד מאיברי' וא"כ אם יש בו טריפות עצמו אסור באכילה ושחיטת אמו לא מהני לי' כלל אף לטהר מידי נבילה כיון דעיקר מה דמהני שחיטת האם בבן ח' חי הוא משום שהוא כאחד מאיברי' וזה שהוא טריפה א"א לומר שהוא כאחד מאיברי' שהרי אמו אין בה טריפות ומותרת באכילה והעובר יש בו טריפות ואסור באכילה וכיון שאינו כאחד מאיברי' לא מהני לי' שחיטת אמו ושחיטת עצמו לא מהני דהא אין במינו שחיטה ולא חל עליו בפ"ע ולהכי אינו טהור מידי נבילה דלא מהני לי' שחיטת אמו אלא כשיכולין להשוותו לאמו להיות כאחד מאברי' אבל לא כשהבן ח' יש בו טריפות ובבן ט' חי שנולד בו טריפות שפיר מטהרתו שחיטת אמו אף שאמו מותרת באכילה והוא אסור ואינו כאחד מאברי' מ"מ טהרתו ע"י שחיטת אמו אינו משום שנעשה כא' מאברי' אלא משום שמועיל לו שחיטת אמו כמו שחיטת עצמו. אבל בן ח' דלאו בר שחיטה הוא אין טהרתו בשחיטת אמו אלא כשאנו יכולין לעשותו כאחד מאיבריה אבל כשיש בו טריפות וע"כ אינו כמו אבר אמו שאמו מותרת באכילה והוא אסור לא מהני ביה שחיטתה אף ליטהר מידי נבילה ושפיר כ' הרמז"ל דאם מצא בן ח' חי ונטרף אעפ"י שנשחט אחר שנטרף לא מהני לי' שחיטתו שאין במינו שחיטה ומה"ט נמי לא מהני לי' שחיטת אמו ג"כ כמו שבארנו דבבן ח' אין שחיטת אמו מועלת דלאו בר שחיטה הוא ומה שניתר בשחיטת אמו הוא רק מפני שהוא כאבר מאברי' וכשהוא טריפה ואינו כאבר מאברי' אינו ניתר בשחיטת אמו וסובר הרמז"ל דכיון דאמרינן במשנה (דף ע"ב) בן שמונה חי אין שחיטתו מטהרתו לפי שאין במינו שחיטה כיון דקרי לי' אין במינו שחיטה וודאי דגם שחיטת אמו לא מהני לי' מידי דאי הוי מהני לי' שחיטת אמו לא הוי קרי לי' אין במינו שחיטה ומה דניתר ע"י שחיטה הוא רק משום דהוי כאבר מאיבריה הלכך כשנטרף במעי אמו ואינו כאחד מאיברי' אין לו טהרה מידי נבילה עולמית וזה הוא מה שאמר הש"ס (דף ע"ד) ותנא דידן מינא דאימא לא פריך והיינו דזה לא מיקרי במינו שחיטה רק שמועיל מחמת שחשוב כאחד מאיברי' כנ"ל כוונת הרמב"ם ז"ל שדבריו בפהמ"ש ובה' טומאה אחד הם ולא כמו שנדחק הכ"מ בכוונתו:
אלא שקצת קשה לי ע"ז מדברי הש"ס בשבת (דף קל"ו) בפלוגתא דרשב"ג ורבנן דרשב"ג חייש לנפלים ורבנן לא חיישי וקאמר אביי אכלו ארי או נפל מן הגג כ"ע לא פליגי דחי הוא כי פליגי בפיהק ומת נ"מ לפטור מן היבום מ"ס חי הוא ומ"ס מת הוא:
והנה הדברים מובנים שבלא דברי אביי דשקיל וטרי התם אליבא דרשב"ג ורבנן לא נחית הש"ס למינקט לענין מאי נ"מ פלוגתתם ובדברי אביי נחית ללמדינו לענין איזה דבר נ"מ ונקט חליצה והדבר מובן מאיליו שבלא דברי אביי הי' נ"מ בבהמה לענין אכילה דלרבנן שרי לשחוט קודם ח' ימים ולרשב"ג אסור מחשש נפל והוי א"ש הא דנקט רשב"ג במילתי' שמונת ימים בבהמה אבל השתא דאמר אביי דפלוגתתם הוא רק בפיהק ומת פליגי. ועיין ברז"ה ז"ל דדוקא בפיהק ומת פליגי לאביי אבל חלה דליכא ריעותא דמי לאכלו ארי ונפל מן הגג דלכ"ע חי הוא א"כ אין שום נ"מ בבהמה דודאי מותר לשחוט הוולד קודם ח' כיון שלא נראה בו ריעותא מודה רשב"ג דאין חוששין לנפל ומותר לשוחטו דאין לומר דאסור לשוחטו דלמא יפהק וימות דא"כ כי חלה ומת אמאי מותר דילמא אי חי הוה מפהק ומת א"ו דמותר לשוחטו וא"כ אין נ"מ בבהמה בפלוגתתם והוצרך לומר דנ"מ רק לענין חליצה בפיהק ומת אם צריכה חליצה דלענין בהמה לא נ"מ מידי ואף דרשב"ג נקט נמי שמונת ימים בבהמה טעמא דקרא מפרש דלענין קרבן היה כוונת התורה ג"כ להמתין ולחוש שמא נפל הוא אבל בחולין לא נפקא מיני' מידי. ואם כן לשיטת הרמב"ם ז"ל הא נ"מ גם לענין בהמה בפיהק ומת באם נשחט אמו ומצא בה בן ט' חי והוא טריפה מן הבטן דלרבנן דלא חששו לנפל א"כ הרי הוא בן ט' חי ומהני בו שחיטת אמו לטהר מידי נבילה כדאמר בחולין (דף ע"ה) בשוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי אם מת טהור מלטמא במשא וה"ה כשהוולד טריפה אבל לרשב"ג דסובר דבכל וולד חוששין שמא נפל הוא בעינן למיחש שמא בן ח' חי הוא ובן ח' חי שהוא טריפה לא מהני לי' שחיטת אמו ולא שחיטת עצמו לשיטת הרמב"ם ז"ל כפי מה שפירשנו דבריו ז"ל והוי נ"מ נמי לענין בהמה ולא הוי צריך אביי לדחוקי ולומר דלענין בהמה לא נ"מ מידי אף דרשב"ג נקט במילתי' בהמה ומדלא נקט אביי הך נפקותא דהוי לענין בהמה ש"מ דסבירא לי' דגם בן ח' טריפה מהני לי' שחיטת אמו לטהר מידי נבילה:
אחרי כותבי כל זה מצאתי להרדב"ז ז"ל (סימן ק"צ) שמביא דברי הגהות אשרי ותמה ע"ז וכתב דבר תימא אטו תו לא אשכח מאן דפליגי עליו אלא רבינו שמואל והלא כל העולם חולקין עליו ובשלמא אליבא דר' מאיר דקאמר בן ט' חי אינו ניתר בשחיטת אמו איכא למימר דטריפה כחי חשיב לי' ואין שחיטת אמו מטהרתו באכילה אבל לא קיי"ל בהא כר' מאיר אלא כסתם מתניתין דבן ט' חי או מת שחיטת אמו מטהרתו אם לא הפריס ע"ג קרקע וכן כתב בעל הגה"ה מצא בה בן ט' והפריס ע"ג קרקע ונמצא טריפה אסור דהא טעון שחיטה משום דלא אתי לאיחלופי בבהמה מעליא הכא נמי טריפות דידיה ולרבנן איצטריך להאי טעמא דלר' מאיר מדינא טעון שחיטה ומתוך הדוחק אני אומר דלא נחלקו הני רבוותא שנטרף אחר שחיטת אמו דס"ל לראבי"ה ז"ל דשחיטת אמו אינה מתרת אלא מה שאירע בתוכה טריפות או מיתה אבל מה שאירע אחר כך אינה מתרת עכ"ל שם וכל דבריו תמוהין דכתב דלא נחלקו הני רבוותא אלא שנטרף אחר שחיטת אמו אבל בנטרף מקודם וודאי מותר ובגמרא אמרינן בהדיא (דף ע"ה) אדא בר חבו הוה לי' בן פקועה נפל עלי' דובא אתא לקמי' דרב אשי אמר לי' זיל שחטיה הרי בהדיא דטריפות שלאחר שחיטה אין פוסל בו עיי"ש ברש"י ותוס' דרק לענין שחיטה אמרינן דטעון מדרבנן דלא ליתי לאחלופי בבהמה דעלמא אבל לא לענין טריפות ואדרבה פלוגתת ר' יעב"ץ ור' שמואל דווקא בטריפות כשהוא במעי אמו שרבינו יעב"ץ סובר דלא התירו אלא טריפות שנולד אחר שחיטה דכיון דכבר נעשה כבשר שחוטה לא חל עלי' טריפות אבל אם נטרף קודם שחיטת אמו וחל עלי' הטריפות אין שחיטת אמו מפקיע ממנו הטריפות שכבר חל עליו ובסברא זו נחלקו דרבינו שמואל מתיר גם זה והדברים ברורים בעזה"י כמ"ש:
שוב ראיתי בא"ז הגדול ושם מפורש בהדיא כדברי דמיירי שהעובר יש בו טריפות וזה לשונו אבל השוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי ולא הפריס על גבי קרקע ונמצא טריפה בהא נחלקו רבותינו שמורי רבינו אבי העזרי קבל מרבינו יואל אביו זצ"ל שהוא אסור דתנן מנין לטריפה ששחיטתה מטהרתה בהמה טמאה אסורה באכילה וטריפה אסורה באכילה מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה אף טריפה לא תטהרנה שחיטתה לא אם אמרת בבהמה טמאה שלא היתה לה שעת הכושר תאמר בטריפה שהיתה לה שעת הכושר טול מה שהבאת הרי שנולדה טריפה מן הבטן מנין ואם איתא ששחיטת אמו מטהרתו באכילה הוי לי' למימר נולדה טריפה מן הבטן נמי היתה לה שעת הכשר אגב אמו אם שחטה קודם ללידתה עכ"ל הרי מבואר בהדיא דמיירי שהוולד טריפה בעצמו:
וראיתי להגאון בעל שעה"מ ז"ל שהקשה דלדברי התוס' דכשהעובר במעי אמו אין בו דין טריפות א"כ הא דאמר בגמרא דחולין מנא לן דאזלינן בתר רובא ומייתי מרישא של עולה ופרה אדומה ועגלה ערופה דלא חיישינן דילמא טריפה היא וא"כ קשה הא התוס' כתבו בכמה דוכתי דבספק בכור שאנו מסתפקין אם כבר בכרה אמו או לא איכא חזקה דבמעי אמו לא הי' קדוש וה"נ הא איכא חזקה דבמעי אמו לא הי' טריפה דהא אפילו אם הטריפות היה במעי אמו מ"מ אין זה טריפות כמ"ש דאינו חל במעי אמו ונ"ל דלא קשה מידי דוודאי גבי בכור שייך לאוקמי אחזקה שלא הי' קדוש במעי אמו דהא שייך בו קדושה במעי אמו דגם בעובר תופס קדושה למ"ד וולדות קדשים במעי אמן הן קדושים בנתעברה ולבסוף הקדישה כדתנן בתמורה פרק כיצד מערימין וכיון ששייך קדושה כשהולד במעי אמו רק דגלי קרא גבי בכור [ולאידך מ"ד בכל וולדות קדשים] שאינו קדוש במעי אמו להכי אם נולד לנו ספק אחר שיצא ממעי אמו אם הוא קדוש או לא שייך לאוקמי אחזקה דכמו שלא הי' קדוש במעי אמו אף שהי' שייך בו קדושה ה"נ עכשיו לא נשתנה מכמות שהי' ואין בו קדושת בכור אבל גבי טריפות דלא שייך כלל טריפות במעי אמו משום דאין לו חיות והוי כבשרא בעלמא לא שייך לאוקמי אחזקה ולומר דכמו שלא הי' בו טריפות במעי אמו כן אין בו טריפות עכשיו דהא במעי אמו היה רק בשר בעלמא וכשיצא לאויר העולם אפשר שנטרף מיד ולהכי לא מיקרי חזקה ודו"ק: