אור ברסלב
שות עונג יום טוב חלק אורח חיים › סימן מז

שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין

חלק אורח חיים · סימן מז

סימן מו

שאלה אם מותר לתקוע בר"ה אחר שיצא ידי חובתו שלא לצורך מצוה:

תשובה השא"ר (בסימן ק"ג) האריך להוכיח דמותר לתקוע בר"ה שלא לצורך אחר שיצא יד"ח תקיעה של מצוה ודלא כדברי הרמ"א ז"ל (בסימן תקצ"ו) שכ' דאחר שיצא אין לתקוע בחנם ועיקר ראיית השא"ר מהא דאמרינן בחולין (דף פ"ד) ר"י אומר כוי אין שוחטין אותו ביו"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו מק"ו ומה מילה שודאה דוחה שבת אין ספיקה דוחה יו"ט כיסוי שאין ודאו דוחה שבת אינו דין שאין ספיקו דוחה יו"ט אמרו לו תק"ש בגבולין יוכיח שאין ודאה דוחה שבת וספיקה דוחה יו"ט ודייק עלה בגמרא מאי ספיקא אילימא ספק יו"ט ספק חול השתא ודאי יו"ט דחי' ספק יו"ט ספק חול מיבעיא אלא ספק איש ספק אשה ור"י לטעמיה דאמר אשה ודאית נמי תקעה דתניא בני ישראל סומכין ולא בנות ישראל סומכות ר"י ור"ש אומרים נשים סומכות רשות ע"כ ואם נימא דאיש אסור לתקוע שלא לצורך א"כ מאי קאמר ר"י לטעמי' דאשה וודאית נמי תקעה אכתי לר"י נמי איכא למימר תוכיח מתק"ש שאף שאין וודאה דוחה שבת ספיקה דוחה יו"ט והיינו בספק תקע ספק לא תקע דחוזר ותוקע כמו ספק קרא ק"ש ספק לא קרא ק"ש דחוזר וקורא אעפ"י שיש ספק איסור תקיעה ביו"ט שלא לצורך א"ו מדקאמר הש"ס דלר"י לא משכחת כלל ספיקא דוחה יו"ט ע"כ דמותר לתקוע שלא לצורך כיון דהותר לאיש קודם שיצא לקיים מצותו הותר לו לגמרי ולהכי לא משכחת לר"י ספיקא דוחה יו"ט בתק"ש כיון דשלא לצורך נמי ליכא איסור:

והנה ראייתו יש לדחות דהא בספק תקע ספק לא תקע גברא בחזקת חיובא קאי כמ"ש הרמב"ן בקידושין דף ס"ו) דמי שחייב קרבן יש עליו חזקת חיוב כמו שיש על הטמא חזקת טומאה ע"ש וה"ה מי שחייב במצוה נמי יש עליו חזקת, חיוב וא"כ לעולם דשלא לצורך אסור לתקוע ואפ"ה ליכא למימר תוכיח מספק תק"ש בספק תקע אספיקא דכיסוי בכוי דמה לתקיעת שופר שספקה דוחה יו"ט בספק תקע משום דגברא בחזקת חיובא קאי להכי ספיקה דוחה יו"ט אע"ג דאין וודאה דוחה שבת בגבולין אבל כיסוי דהוי ספק השקול אם האי כוי חייב בכיסוי או לא וליכא לחזקת חיוב אין ספיקו דוחה יו"ט כמו שאין ודאו דוחה שבת וליכא למימר תוכיח מספק תקע אספק כיסוי ולענ"ד בזה נדחה כל בנינו של הגאון ז"ל שהתיר לתקוע שלא לצורך ובנה יסודו על ראיה זו:

ומה שרצה להתיר מטעם הא דאמרינן בביצה (דף י"ח) גבי חושש בשיניו דבעי לחלק בין קודם טיבול דמותר לאחר טיבול דאסור משום דמוכח מילתא דלרפואה קא עביד שהרי כבר אכל ומסיק דהואיל וקודם טיבול שרי לאחר טיבול נמי שרי וכמו שפרש"י ז"ל דלא תקנו חכמים לאסור בחצי שבת היכי שבחצי שבת מותר היינו קודם אכילה ה"נ הואיל וקודם שתקע לצאת יד"ח מותר לאחר שתקע ויצא ידי מצותו נמי לא גזרו. נ"ל דלא דמי כלל דהתם קודם שאכל מותר לגמוע אף אם מכוין לרפואה כמ"ש רש"י ז"ל דכל היכא דלא מוכחא מילתא שעביד לרפואה שרי אף לרפואה ולהכי לא גזרו לגמוע לרפואה אחר האכילה כיון שקודם אכילה שרי אף לרפואה משא"כ בתקיעה שגם קודם לא שרי אלא אם מכוין לצורך מצוה אבל אם מכוין לשיר או מתעסק ודאי דאסור לתקוע א"כ אם נאסור לתקוע שלא לצורך אחר שתקע אין זה איסור לחצי שבת רק דלמצוה מותר ושלא לצורך מצוה אסור ולא שייך בזה הואיל וקודם תקיעה שרי דקודם תקיעה נמי אסור שלא בכוונת מצוה ולא דמי כלל לחושש בשיניו דהתם קודם אכילה לרפואה נמי מותר ואם אתה אוסרו אחר טיבול מיקרי איסור לחצי שבת ולא דמי נמי למה שאמרו התם הואיל ובשבת שרי ביוה"כ נמי שרי דבין שבת ליוה"כ אין סברא לחלק אבל בין צורך מצוה שלא לצורך מצוה שפיר אפשר לחלק דדוקא לצורך מצוה שרי אבל שלא לצורך אסור והכי אמרינן גבי קיפול הכלים והצעת המטות בשבת (דף קי"ג) דכ"ז שצריך לשימושן בשבת שרי אבל אם כבר נשתמש בהן אסור לקפל ולהציע לצורך מחר ולא אמרינן הואיל וקודם שימושו שרי לאחר מכאן נמי שרי וע"כ ה"ט דכיון דלא שרי קודם שימושו אלא לצורך השבת לא מיקרי איסור לחצי יום ולא דמי לגמיעת חומץ דהתם קודם אכילה שרי אף לצורך רפואה להכי אמרינן הואיל וקודם אכילה שרי לאחר אכילה נמי שרי ודו"ק:

תוכן העניינים

שות עונג יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה