שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין
חלק אורח חיים · סימן כא
ודין מתעסק הואיל ואתא לידן נימא בה מילתא לבאר מה מיקרי מתעסק דהנה התוס' הקשו על רש"י ז"ל בשבת (דף עג) בפלוגתא דאביי ורבא דאמר התם נתכוין להגביה את התלוש וחתך את המחובר ד"ה פטור לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אביי אמר חייב ורבא אמר פטור אביי אמר חייב דהא מתכוין לשם חתיכה רבא אמר פטור דהא לא מכוין לחתיכה דאיסורא ופרש"י ז"ל שנתכוין לחתוך תלוש זה וחתך מחובר אחר והקשו התוס' דא"כ שחתך דבר שלא נתכוין לו פטור אפילו לחתוך מחובר זה וחתך מחובר א' כדאיתא בכריתות דנתכוין להדליק נר זה והדליק נר אחר נמי פטור ופירשו הם ז"ל דפלוגתא דאביי ורבא הוא היכא דמתכוין לחתוך את התלוש ונמצא שהוא מחובר שחתך מה שרצה לחתוך רק שהי' סבור שהוא תלוש אבל אם כיון לחפץ זה ונמצא חפץ אחר פטור אפילו כיון לאיסור:
ולי נראה דדברי רש"י ז"ל נכונים מאוד למעיין שם בסוגיא דכריתות (דף יט ע"ב) שכתב שם רש"י ז"ל ד"ה אפילו וז"ל אע"ג דאביי ורבא לא פטרי אלא במתכוין להתירא כגון לחתוך את התלוש אבל שמואל אפי' מתעסק באיסור פטר מדנקטה הש"ס למלתיה מלאכת מחשבת אסרה תורה משמע שיתכוין בו עכ"ל והיינו דסובר רש"י ז"ל דאביי ורבא לא פטרי אלא במתכוין לעשות היתר ומשום דכתיב אשר חטא בה דהיינו שיתכוין לעשות דבר שהוא חטא ופטרי במתכוין לעשות דבר שהוא היתר אבל במתכוין לחפץ איסור חייב אעפ"י שלא נתכוין לחפץ זה ושמואל פוטר מטעם מלאכת מחשבת אפילו נתכוין לעשות דבר שהוא איסור רק שעשה הדבר בחפץ אחר שלא כיון לעשות בו וא"כ שפיר כתב רש"י ז"ל דאביי ורבא מיירי בנתכוין לחתוך תלוש זה וחתך מחובר א' דבזה פליגי אביי ורבא ורבא פוטר דאילו נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר א' חייב לדידהו דהא דווקא שמואל פוטר במתכוין לאיסור זה ועלה בידו דבר אחר כגון מתכוין למחובר זה וחתך מחובר א' אבל אביי ורבא לא פטרי בכה"ג ולא פטרי אלא במתכוין לתלוש זה וחתך מחובר א' ודברי רש"י ז"ל בכאן מכוונים למ"ש בכריתות שם בסוגיא ונראה מזה דרש"י ז"ל סובר דדוקא בנתכוין לתלוש זה וחתך מחובר א' בזה פטרי אביי ורבא דמיקרי לדידהו מתעסק אבל מכוין לתלוש זה ונמצא שהוא מחובר שכתבו התוס' זה לא מיקרי כלל מתעסק אלא שוגג גמור ואף דלדידהו טעותו של חפץ אינו גורם פטור דהא מחייבי בנתכוין למחובר זה ונמצא מחובר א' מ"מ בטעותו של איסור כגון נתכוין לתלוש לא פטרי אלא אם יש עמו טעות החפץ ג"כ כמו מתכוין לחתוך תלוש זה וחתך דבר אחר דבר שהוא מחובר אבל אם לא נתחלף לו החפץ רק שטעה בחפץ זה שסבור שהוא היתר ותלוש ובאמת הוא מחובר זהו שוגג גמור ולא מתעסק וכמו דמיקרי שוגג לחייב חטאת אם טעה וסבור שמלאכה מותרת ומותר לחתוך המחובר ה"נ אם טעה וסבור שדבר זה אינו מחובר נמי מיקרי שוגג:
ועל דברי התוס' שכתבו דפלוגתא דאביי ורבא מיירי בטעה וסבור שחפץ זה תלוש ונתכוון לחתכו ונמצא שהוא מחובר ורצה לחתוך מה שחתך קשה לי טובא דבכה"ג הא מיקרי שוגג גמור תדע דאמרינן בפסחים (דף עג) שחטו ונמצא טריפה בגלוי חייב ופריך הש"ס שם למ"ד מקלקל בחבורה פטור מה תיקן ומשני תיקן להוציאו מידי אבמה"ח וקשה דאם נימא כדעת התוס' דבסבור שזה תלוש ונתכוין לחתכו ונמצא שהוא מחובר פטור מטעם מתעסק א"כ למ"ד מקלקל בחבורה פטור דמי חבורה לשאר מלאכת שבת וליפטר מטעם מתעסק דהא הי' סבור דבהמה זו כשירה היא ומותרת לקרבן ולשוחטה בשבת ונמצא שהיא טריפה ופסולה לקרבן ואסור לשוחטה בשבת ומה בין זה למתכוין לחתוך את התלוש ונמצא שהוא מחובר אלא ע"כ לומר דכל שלא טעה בעצם החפץ רק שסבור שחפץ זה מותר לעשות בו מה שהוא רוצה לעשות זה לא מיקרי מתעסק ולא מיקרי מתעסק אלא אם טעה בחפץ שרצה לעשות בחפץ של היתר ואחר שעשה נודע לו שעשה בחפץ אחר של איסור רק דלאביי ורבא לא מיקרי מתעסק אלא אם טעה בחפץ של היתר שסבור שהוא חפץ אחר של היתר ועשה בו מלאכתו ולשמואל דדריש משמעותא דמלאכת מחשבת פטור אפי' נתכוין לחפץ אחר שגם בו יש איסור מלאכה משום דלאו מלאכת מחשבת הוא:
אבל אם ליכא טעות בהחפץ רק שהטעות הוא אם מותר לעשות בהחפץ מה שהוא רוצה או לא זה מיקרי שוגג גמור ומחוייב חטאת:
ובזה נראה לי לבאר דברי הרמב"ם ז"ל (בפ' ב' מהלכות שגגות הלכה ח) וז"ל מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול בערב שבת או באחד בשבת ושכח ומל שניהם בשבת פטור מחטאת שהרי יש לו רשות למול א' מהן ושבת דחוי' היא אצלו ומצות עשה אעפ"י שהם שני גופים הואיל וזמנו בהול אינו מדקדק אבל אם לא היה א' מהן ראוי למול בשבת ושכח ומל בשבת מי שאינו ראוי למול בשבת חייב חטאת עכ"ל והנה מ"ש הרמב"ם ז"ל ושכח ומל שניהם בשבת כתב הכ"מ שם יש לתמוה דמשמע שאם לא מל אלא אותו שלא היה ראוי למול בשבת חייב וצ"ל דלא נקיט רבינו ומל שניהם אלא משום חלוקת אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת דאם מל של שבת בע"ש ושל ער"ש בשבת חייב מאחר שלא הי' שם מי שראוי למולו בשבת אבל בחלוקת אחד למול אחר שבת וא' למול בשבת ונתחלף לו ומל של אחר השבת בשבת פטור לר' יהושע מאחר שהי' שם מי שראוי למולו בשבת עכ"ל ודבריו אינם מעלים ארוכה למ"ש הרמב"ם ז"ל ומל שניהם דנהי דקאי אבבא דאחד למול בע"ש מ"מ קשה הא בגמרא דשבת (דף קל"ד) אמרינן שאם קדם ומל של שבת בע"ש חייב משום דלא ניתן שבת לדחות אצלו וא"כ למה שינה הרמב"ם לשון הגמרא שאין דרכו לשנות:
ולפמש"כ א"ש דבכריתות שם (דף יט) פריך רבא לר"נ דקאמר מתעסק בשבת פטור משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה והא תינוקות דכי מתעסק דמי ותנן מי שהיו לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת ושכח ומל של אחר השבת בשבת ר"א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ע"כ לא פטר ר"י אלא משום דקא סבור טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור אבל מתעסק בדבר דלא מצוה אפילו ר"י מחייב אמר לו הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק בחבורה נמי חייב ופרש"י ז"ל תינוקות היינו שנתכוין למול זה ומל את זה ושוגג היינו מתכוין לזה עצמו אבל סבור שנולד בשבת עכ"ל הרי חזינן דמתניתין מיירי בנתחלפו לו התינוקות דמחמת זה מל של שבת בע"ש שהי' סבור שתינוק זה נולד בע"ש ולמחר מל של ע"ש בשבת שהי' סבור שזה נולד בשבת וחייב משום דלא ניתן שבת לדחות אצלו ואע"ג דבנתחלפו הוי מתעסק דהא כשמל בשבת הי' סובר שזה התינוק שנולד בשבת ובאמת הוא תינוק אחר וכדפריך רבא לר"נ שם בכריתות מ"מ חייב משום דסובר מקלקל בחבורה חייב וכיון דמקלקל חייב מתעסק נמי חייב כדמשני ר"נ אבל הרמב"ם ז"ל שפסק (בפ"א מהל' שבת) דמקלקל בחבורה פטור א"כ בנתחלפו פטור מטעם מתעסק והוצרך לכתוב הך דינא דר' יהושע דפוטר מחמת טעה בדבר מצוה לא בנתחלפו אלא בשכח ומל שניהם והיינו שהי' לו טעות אחר וע"כ דמיירי שהי' סבור על התינוק הנולד בע"ש או אחר השבת שגם הוא נולד בשבת כמו שיתבאר ולהכי כשהתנה הרמב"ם ז"ל דבעינן שיהי' ניתן שבת לדחות אצלו לא כ' לשון הגמרא שקדם ומל של שבת בע"ש משום דהאי לישנא משמע שנתחלפו וטעה שסבור על התינוק של שבת שנולד בע"ש ועל התינוק של ע"ש הי' סבור שנולד בשבת כמו שכ' רש"י ז"ל להדיא בכריתות (דף יט ע"ב) ד"ה תינוקות דמיירי שנתכוין למול את זה ומל את זה ובפסחים (דף עב) ובנתחלפו הא פטור מטעם מתעסק וכיון דלא מיירי בנתחלפו אלא בטעות שטעה שגם הוא נולד בשבת כתב הרמז"ל שמל שניהם שבזה ניתן שבת לדחות אצלו התינוק שנולד בשבת ופטור אף על התינוק שנולד בע"ש מפני שטעה בדבר מצוה שהרי היה לו תינוק למול ולהכי מסיים שאם לא היה תינוק למול בשבת ומל חייב ולא כתב שמל של שבת בע"ש דבזה פטור מטעם מתעסק והש"ס בכריתות דפריך לשמואל דפוטר מתעסק ממשנה דהי' לו שני תינוקות ולא מוקי לה בהי' לו טעות שסבור שגם התינוק שנולד אחר השבת נולד בשבת דלא הוי מתעסק הוא נמי מהאי טעמא דהא לכאורה תמוה דהא חזינן דהש"ס מייתי לשון המשנה דשבת בפלוגתא דר"א ור"י בהיו לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ובמתניתין דידן במס' שבת קתני דפליגי בהי' לו אחד למול בע"ש כדאיתא שם ולמה לא הביא ר"נ לשון המשנה השנוי' אצלינו לזה נראה דקושיית רבא הוא מברייתא דר' חייא ששנה ר"מ דפלוגתייהו בהי' לו שני תינוקות אחד למול אחר השבת ונקט הך ברייתא לעיקר כמו שהעתיק גם הרמב"ם ז"ל הך דינא דתינוקות כברייתא דר"ח וכמו שפירש דבריו הכ"מ ז"ל כיון דר' ינאי ור"א ורב כהנא שקלו וטרו אליבא דהך ברייתא הילכתא היא והכי בעינן לשנות גם בלשון המשנה פלוגתא דר"י ור"א. וכהך סוגיא מצינו בסוכה (דף כג) דקתני מעשה כשנתנו לריב"ז לטעום התבשיל ואמר העלום לסוכה ומפרש הגמרא שמחמיר על עצמו היה וביומא (דף עט) מייתי לשון המשנה לא מפני שהלכה כך אלא שמחמיר על עצמו היה אף על גב דלא קתני הכי במתניתין מייתי לה בלשון המשנה משום דהש"ס בסוכה מפרש הכי ולא פריך ממשנתינו עצמה משום דאיכא לאוקמי דמיירי בלא נתחלפו התינוקות רק בטעה שסבור שגם זה התינוק נולד בשבת אבל מברייתא דר"ח פריך שפיר דלישנא דקדם ומל לא שייך אלא בנתחלפו כמו שבארנו דמחמת שהי' סבור למול את התינוק של ע"ש בשבת שנולד לפי טעותו בשבת מחמת זה קדם ומל את של שבת בע"ש שהי' סבור שזהו הנולד בע"ש וה"ה דהוי מצי להקשות מבבא דמחייב במל של ערב שבת בשבת הא הוי מתעסק אלא משום דלא קתני בהדיא הכי במתניתין מקשי מדיוקא דל"ל לר"י למפטר משום טעה בדבר מצוה תיפוק ליה דהוי מתעסק] ומיושבים דברי הרמב"ם ז"ל היטיב:
ואחר שביארנו דברי הרמב"ם ז"ל דמיירי ע"כ בטעה ולא בנתחלפו נחזי אנן באיזה טעות מיירי אם שסבור שתינוק זה זמנו למול בשבת או שטעה שסבור שמילה שלא בזמנה ג"כ דוחה שבת ומוכרחים אנו לומר דמיירי שטעותו הי' בתינוק זה שהי' סבור שזמנו למול בשבת לא באופן השני הנ"ל דבזה לא שייך למיפטרי' משום שניתן שבת לדחות אצלו דדוקא אם נתחלפו לו התינוקות של אחר השבת בהתינוק של שבת או שהי' סבור שגם התינוק שנולד אחר השבת נולד בשבת בזה מהני מה שניתן שבת לדחות אצלו דעיקר הדבר שטעה בו ניתן לטעות בו מפני שמוטל עליו לעשות דבר כזה ומפני כך טעה דהיינו שטעותו היה שהתינוק שהוא מל נולד בשבת ובאמת אף שתינוק זה אינו נולד בשבת מ"מ יש לפניו תינוק שנולד בשבת אבל אם טעותו הי' שהיום חול או שטעותו היה שסבר שמילה שלא בזמנה מותרת בשבת לזה לא מהני מה שניתן שבת לדחות אצלו דכעין טעות זה לא היה לפניו שיביאנו לטעות זה דאטו מי שיש לו חולה שצריך לחלל עליו את השבת וחילל עליו את השבת וטעה ומל ג"כ תינוק שלא בזמנו דאטו נפטרי' משום שניתן שבת לדחות אצלו זה ודאי אינו דלא מהני ניתן שבת לדחות אצלו אלא אם דבר זה שניתן אצלו לדחות יכול להביאו לידי טעות. ובהדיא אמרינן בפסחים (דף עב) אמתניתין דהפסח ששחטו שלא לשמו דקתני ושאר זבחים ששחטן לשם פסח אם אינן ראוין חייב אם ראוין ר' יהושע פוטר משום טעה בדבר מצוה דאי בעוקר מה לי ראוין מה לי אין ראוין עיי"ש בגמרא דאפילו בראוין כיון שידע שהי' שלמים ורצה לשוחטו לשם פסח חייב אף שהוא שוגג וסבור שגם שלמים מותר לשחוט לשם פסח אפ"ה לא פטר ר' יהושע אף דשבת ניתן לדחות אצלו לשחוט פסחו ולא מיפטר משום טעה בדבר מצוה אלא אם טעה שסבור שזה פסח וה"נ גבי מילה אם טעה שסבור שמילה שלא בזמנה דוחה שבת לא מיקרי טעה בדבר מצוה וא"כ ע"כ דהרמב"ם מיירי שטעה וסבור שתינוק זה זמנו למול בשבת ופוטרו משום טועה בדבר מצוה אבל אם לא מל רק שלאחר השבת ולא מל את של שבת דלא ניתן שבת לדחות אצלו לא מיפטר משום טעה בדבר מצוה וקשה הא הרמב"ם ז"ל סובר דמתעסק פטור וכן פסק (בה' שגגות) דנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר פטור וה"נ הרי דמי למתכוין לחתוך את התלוש דהיה סבור שתינוק זה נולד בשבת ומותר למולו בשבת ובאמת הוא תינוק שנולד אחר השבת ובעינן למפטרי' משום מתעסק אלא ודאי שסובר גם הוא כרש"י ז"ל דנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר לא מיפטר אלא כשחתך מחובר אחר אבל אם זה שנתכוין לו נמצא מחובר לא מיקרי מתעסק ולהכי אם מל תינוק שנולד אחר השבת שטעה בו שסבור שנולד בשבת לא מיקרי מתעסק וחייב דומיא דשחטו ונמצא טריפה בגלוי בפסחים:
ובעיקר הדבר שכתבנו בדעת הרמב"ם ז"ל שסובר דהיכי שנתחלפו התנוקות פטור מטעם מתעסק משום דסבר דמקלקל בחבורה פטור יש לעיין בזה דהא הרמב"ם ז"ל פסק (פ"ו מהלכות שגגות) אם שחט זבחים אחרים לשם פסח בשבת אם אינם ראוים לפסח חייב כיון שאינם ראוים לפסח לאו טועה בדבר מצוה הוא והוא משנה בפסחים (דף עב) ובש"ס מוקי לה בטועה שסבור שהוא זבח אחר משום דבעוקר מחייב אף ראוים דלאו טועה בדבר מצוה הוא כיון דידע שהוא אינו פסח ושחטו לשם פסח להכי מוקי לה דמיירי בטועה שהוא סבור שהוא זבח אחר כפרש"י שם ותוס' כתבו שם (בדף עג) ד"ה לדברי האומר דמתניתין ע"כ ר"ש היא דסובר מקלקל בחבורה חייב ולדידי' מתעסק נמי חייב ולא אתי כר"י דלר"י מפטר מטעם מתעסק ששוחט זבח זה וכסבור שהוא אחר ע"ש היטב בתוס' וא"כ תקשה על הרמב"ם ז"ל דהוא סובר מקלקל בחבורה פטור כר"י ופסק ג"כ כהך מתניתין דשוחט זבחים שאינם ראוין לשם פסח דחייב שהוא רק אליבא דר"ש דלדידי' דפסק כר"י הו"ל למפטר מטעם מתעסק. ולכאורה היה אפשר לומר דגם הרמב"ם ז"ל סובר דמקלקל בחבורה חייב כר"ש ומה שכתב דמקלקל בחבורה פטור אם עשה דרך השחתה לאו משום דפסק כר"י במקלקל בחבורה אלא משום דמפרש כפירש התוס' בכמה דוכתי דר' אבהו דתני כל המקלקלין פטורים חוץ מחובל ומבעיר ור"י דאמר לי' פוק תנא לברא חובל ומבעיר אינה משנה ואת"ל משנה בחובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו תרווייהו אליבא דר"ש פליגי דמחייב מקלקל בחבורה וסובר ר"א דר"ש מחייב אף במקלקל גמור אף בלי שום תיקון. ור"י סבר דבעי תיקון קצת ופסק הרמב"ם ז"ל כר"ש דמקלקל בחבורה חייב הואיל ור"א ור"י שקלו וטרו אליבי' ופסק נמי כר' יוחנן דבעי תיקון קצת וזהו שכתב אם חבל דרך השחתה דאין בזה תיקון כלל פטור אבל אם היה בזה קצת תיקון חייב כר"ש והשתא א"ש מה שפסק דשוחט זבחים שאינם ראוים לשם פסח חייב:
והיינו כדאמר בכריתות הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק בחבורה נמי חייב ואף דגם בחבורה בעינן תיקון קצת כר' יוחנן מ"מ כיון דשני לן במלאכת חבורה והבערה משאר מלאכות דלא בעי תיקון גמור כמו בשאר מלאכות שאני לו נמי לענין מתעסק דפטור בשאר מלאכות וחייב בחבורה אבל ז"א דיש להביא ראי' דמ"ש הרמב"ם (בפ"א מה' שבת) כל המקלקל ועשה חבורה דרך השחתה פטור הוא משום דפסק כר' יהודא דמקלקל בחבורה פטור ובעי תיקון גמור ככל שאר מלאכות ולא משום דסובר כר"ש ופטר משום דליכא תיקון קצת דהא בסנהדרין (דף פה) אמרינן רב לא שביק לברי' למישקל לי' סילוא דילמא חביל והוי' לי' שגגת איסור ופריך א"ה אחר נמי ומשני אחר שגגת לאו בנו שגגת סקילה והא דתנן מחט של יד ליטול בה את הקוץ ליחוש דילמא חביל והויא לי' שגגת סקילה התם מקלקל הוא הניחא למ"ד מקלקל בחבורה פטור אלא למ"ד מקלקל בחבורה חייב מאי איכא למימר מאן שמעת לי' דאמר מקלקל בחבורה חייב ר"ש ור"ש הא אמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עלי' עכ"ל הגמרא וא"כ כיון דחזינן דא"א להתיר מחט של יד ליטול את הקוץ אלא אי סבירא לן מקלקל בחבורה פטור או מלאכה שא"צ לגופה פטור עלי' א"כ כיון שפסק הרמב"ם ז"ל במלאכה שא"צ לגופה כר"י דחייב כמ"ש בפ"א מה' שבת ובפ"ה מהל' שבת פסק דרשאי ליטול מחט של יד ליטול את הקוץ א"כ ע"כ דסובר מקלקל בחבורה פטור דאי סובר מקלקל בחבורה חייב א"כ הא הוי לי' שגגת סקילה ואסור כדאמר בש"ס דא"א להתיר אלא א"כ נסבור לקולא או במקלקל בחבורה או במלאכה שא"צ לגופה כי היכי דלא תהוי שגגת סקילה ואין לומר דהש"ס דקאמר דלר"ש דאמר מקלקל בחבורה חייב אסור ליטול הקוץ אי הוי סובר משאצ"ל חייב אזיל בשיטת ר' אבוה דסובר דמקלקל גמור חייב ולא בעי תיקון קצת והרמב"ם פסק כר' יוחנן וכשיטת התוס' דגם לר' שמעון בעי תיקון קצת ומחט של יד ליטול הקוץ לא הוי תיקון כלל ולהכי שרי ולא הוי שגגת סקילה דז"א דאי אמרת דסתמא דהש"ס סבור כר"א לא הוי לי' להרמב"ם ז"ל לפסוק כר' יוחנן ומדקאמר סתמא דהש"ס דלר"ש הי' אסור ליטול את הקוץ אי הוה סבור מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליו ע"כ או דסובר כר' אבוה דר"ש לא בעי תיקון כלל או דסובר הש"ס דמחט של יד ליטול את הקוץ הוי תיקון קצת א"כ א"א דסובר הרמב"ם ז"ל כר"ש לא הוי לי' להתיר מחט של יד ליטול את הקוץ ומדהתיר ע"כ דפוסק כר' יהודא במקב"ח דפטור ולהכי פסק דשרי ליטול את הקוץ אע"ג דמשאצ"ל חייב מ"מ שרי משום מקלקל וכן התוס' שם בסנהדרין ד"ה מאן הוכיחו דר"י אית לי' מקלקל בחבורה פטור מדשרי ליטול את הקוץ לכ"ע ור"י הא סבר משאצ"ל חייב ולא פליג אמתניתין דנטילת הקוץ וע"כ דסובר מקב"ח פטור ולא דחו להוכחה זו דלעולם ר"י סובר מקב"ח חייב וסובר כר' יוחנן דר"ש נמי בעי תיקון קצת ומחט של יד לא הוי תיקון כלל והיינו מטעמא דחזינן דהש"ס תלי הא דמחט של יד בפלוגתא דר"י ור"ש מוכח דלר"י דמתיר מחט של יד ע"כ דסובר מקב"ח פטור וא"כ גם הרמב"ם דמחייב במשאצ"ל ומתיר מחט של יד ע"כ דפוסק כר' יהודא במקב"ח ובעינן שיהא בו תיקון גמור וא"כ הדק"ל במה שפסק דשוחט שאר זבחים לשם פסח אם אינן ראויין חייב הא הוי מתעסק ומתעסק בחבורה פטור:
לכן נראה לי דודאי גם הרמב"ם ז"ל סובר כר"י דמקב"ח פטור עד שיהיה תיקון גמור ולדידי' מתעסק בחבורה פטור כדאיתא בש"ס דכריתות וכמו שבארנו לעיל בזה דברי הרמב"ם (בה' שגגות) גבי תינוקות דלא מצי לכתוב דינו בנתחלפו התינוקות משום דהוי מתעסק ופטור והא דהעתיק המשנה דשוחט שאר זבחים לשם פסח אם אינם ראויין חייב נראה לי דאף שהתוס' כתבו דזה הוי מתעסק מ"מ הרמב"ם סובר דזה לא מיקרי מתעסק דדוקא מכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר מיקרי מתעסק שהמחובר שחתך לא היה צריך כלל לחתכו ולהכי לא חל עליו שם מלאכה והוי כלא נחתך כלל ואף אם יהיה צריך לחתכו לאחר זמן מ"מ עכשיו אינו רוצה בחתיכתו כלל וע"ד דאמרינן בכריתות לקדם איכא בינייהו דהיינו אפילו אם הקדים מלאכה שהיה בדעתו לאחרה נמי מקרי מתעסק ע"ש]. אבל זבח או עולה ששחטו בשבת שמצוה עליו לשוחטו ומשעה שהקדיש רמיא חיובא עליו לשוחטו ולהקריבו עד שאנו אומרים בפ"ק דזבחים בכל הקרבנות דסתמן לשמן קיימי ורק יומא הוא דקא גרים ואיסור שבת מונעו מלשחוט ואם עבר ושחטו נעשה מצותו ונתקיים בו מצות שחיטת הקרבן המוטלת עליו מן התורה ועלו לבעלים לשם חובה ואף ששחטו לשם פסח מ"מ עקירה בטעות לא שמי' עקירה והרי הוא עולה לבעלים למה שהקדישו. כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"ב מה' שגגות הלכה י"ד) וז"ל שחט קרבנות יחיד שאין דוחין את השבת חייב חטאת והבשר מותר בהנאה ואין זורקין את הדם ואם עבר וזרק דמם לשמן בין בשוגג בין במזיד עלו לבעלים לשם חובה ויקטיר האימורים לערב והבשר יאכל עכ"ל ומדאורייתא שרי לזרוק הדם לכתחילה ויעלה לבעלים לשם חובה ורק מדרבנן אסור משום דזריקת הדם הוי שבות כדאמרינן בביצה (דף כ) מ"מ אם זרק הורצה והיכי ניקו אנן ונימא דלא מיקרי מלאכה מה שנשחטו השלמים והעולה הא מן התורה הוי שחיטה מעליא ורשאי לזרוק הדם וגם מדרבנן אם זרק הורצה ועלו לשם חובה ועיין בשבת (דף מג) דאמרינן טבל מוכן הוא אצל שבת הואיל אם עבר ותיקן מתוקן ובתוס' שם ועוד דהא הצל"ח כתב שם בפסחים דשוחט זבחים אחרים לשם פסח אם הם אינן ראוין רשאי לזרוק הדם לכתחילה אף מדרבנן הואיל ושינה בדבר המותר ורשאי לזרוק הדם כדי שיתקיים המצוה ויהא טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהו א"כ ודאי דמיקרי מלאכה גמורה ולא מתעסק אף שנתחלף לו בפסח ועוד דהרי בתוס' סנהדרין (דף סב) ד"ה להגביה הקשו דל"ל לשמואל טעמא דמלאכת מחשבת אסרה תורה תיפוק לה מקרא דאשר חטא בה פרט למתעסק ותירצו דאי מקרא הוה אמינא דדמי לחלבים ועריות דחייב בהו מתעסק הואיל ונהנה ה"נ הרי נהנה שנעשה מלאכה [ועיין בפ"י שבת (דף עג) שחיזק דבריהם בסברא זו] וא"כ כיון דחזינן דאי לאו טעמא דמלאכת מחשבת הוי אמינא דבשבת מתעסק חייב משום דמ"מ נעשה מלאכה ונחתך מחובר אף שאינו צריך לו עכשיו ולא נתכוין לו מ"מ נהנה מחתיכה זו לאחר זמן אלא דפטרינן לי' משום מלאכת מחשבת הואיל ולא נתכוין לה ומה שאין האדם מתכוין לזה לא מיקרי מלאכה וא"כ די לנו אם נפטור במלאכת חולין שבזה נוכל לומר שלא נקבע ע"ד זה שם מלאכה אבל בשחיטת קדשים שאף אם לא נתכוין לו מ"מ נעשה מצותו ונשחטה כראוי דעקירה בטעות לא שמי' עקירה ומותר לקיים בה גם מצות זריקה מה"ת וגם מדרבנן אם זרק הורצה היכי נימא דדמי כאילו לא נעשה מלאכה ודאי מלאכה גמורה היא ואף דגבי נתכוון לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר ודאי דמיקרי מתעסק אף אם צריך לאותו מחובר שחתך ורק משום שלא נתכוון לו מיקרי מתעסק התם אף שצריך לו מ"מ חשבינן כאילו נחתך מאיליו והוא לא חתכו אבל בקדשים דקי"ל מתעסק פסול כדאמרינן בחולין (דף יג) עיי"ש בתוס' דאפילו מתכוין לחתיכה פסול עד שיתכוין לחתיכת סימנים א"כ כיון דהקרבן כשר ע"כ דלא חשבינן לי' למתעסק אלא לשוחט ולהכי אף אם מקלקל בחבורה פטור כר"י דאז מתעסק נמי פטור מ"מ כי שחט שאינו ראוין לשם פסח חייב דלא מיקרי מתעסק והכי משמע מלשון הש"ס בפסחים (דף עג) דפריך לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור מה תיקן דמשמע דמתניתין מצי אתיא כמ"ד מקלקל בחבורה פטור אף על גב דקתני בה אם אינו ראוי' חייב משום דזה לא מיקרי מתעסק דלא כמ"ש התוס' בפסחים:
ועפ"י דברינו אלה יתורץ מה שיש לדקדק בסוגיא דכריתות א"ל רבא לר"נ והא תינוקות דכמו מתעסק דמי ותנן היה לו שני תינוקות אחד למול בשבת ואחד למול אחר השבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת ר' אליעזר מחייב חטאת ור"י פוטר ע"כ לא פטר ר' יהושע אלא משום דסבר טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור אבל מתעסק בדבר דלאו מצוה אפילו ר' יהושע מחייב עכ"ל וקשה למה לי' להקשות מדיוקא היה לו להקשות מרישא דהך ברייתא לפמ"ש לעיל דהש"ס פריך מברייתא דר"ח דהוא עיקר וסובר דכן צ"ל במשנה ולהכי פריך תנן אחד למול בע"ש ואחד למול בשבת חייב לדברי הכל ואמאי הא הוי מתעסק ולפי דברינו אתי שפיר דבמל של ערב שבת בשבת דמ"מ קיים מצות מילה אף דנתחלפו לו התינוקות דהוה מילה שלא בזמנה מ"מ מצות מילה איכא על התינוק להכי לא מיקרי מתעסק כיון דנתקיים בזה מצות מילה הויא מלאכה גמורה ואין בזה משום מתעסק ופריך רק מבבא דמל שלאחר השבת בשבת דשם לא קיים מצות מילה וצריך להטיף דם ברית כמו שביאר השג"א ז"ל בדיני מילה יעו"ש ואמרינן ביבמות ריש פרק הערל ערלות שלא בזמנו לא הוי ערלה ואפילו הכי מחייב לי' ר"י אי לאו משום דטעה בדבר מצוה ולהכי מקשה רבא שפיר מדיוקא דברייתא אשמואל דהא בעינן למפטרי' מטעם מתעסק ודו"ק: