שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין
חלק אורח חיים · סימן ה
שאלה בדין עור שנתעבד לשם ס"ת או תפילין אם מותר לכתוב עליו דבר חול אם התנה בשעת עיבוד שיהא בידו להשתמש בו לדבר חול.
תשובה בש"ע או"ח (סימן מ"ב) כתב הרמ"א ז"ל קלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול דהזמנא מילתא בגוף הקדושה לכ"ע וקלף מיקרי גוף הקדושה וכתב הב"ח דאין כותבין גיטין בקלף המתוקן לתפילין אא"כ התנה בשעת העיבוד לכתוב עליו גיטין כשיצטרך אבל כשלא התנה מעיקרא בשעת העיבוד איסור גמור הוא לכתוב עליו גיטין והט"ז הוסיף על דבריו דכיון שנהגו כן אף שלא התנה כמו שהתנה דמי ולענ"ד דין זה שהתנו עליו מעיקרא מהני במעובד לשם תפילין וס"ת לכתוב עליו דבר חול צ"ע טובא דהנה בתשובת ע' הגרשוני (סימן ס"ה) כתב דאסור לומר בשעת עיבוד שמעבד לשם ס"ת ותפילין משום דקדושת ס"ת חמורה מקדושת תפילין א"כ כשנכתב אח"כ ס"ת מוכרחין אנו לומר הוברר הדבר שזה הקלף עובד לשם ס"ת וזה הקלף שעיבד לשם תפילין ובהגהת מרדכי (ה' ציצית) מסתפק לומר דהא דבעינן עיבוד לשמה הוא מן התורה ובדאורייתא קיי"ל דאין ברירה וצריך שיאמר שמעבד העורות לשם ס"ת ויתנה אם ירצה לשנותה לקדושה קלה יהא רשות בידו עכ"ל וכ"כ בשו"ת הגרע"א זצ"ל דאסור לעבד העור לכתוב עליו תפילין או גט מהאי טעמא דאין ברירה דכיון דעור שנתעבד לשם ס"ת או תפילין אסור לכתוב עליו גט ועור שעובד לגט אסור לכתוב עליו תפילין משום דתפילין בעי עיבוד לשמה ובעינן למימר כשכותב עליו תפילין שנתברר שנתעבד לשם תפילין והוי עיבוד לשמה וכשכותב עליו גט אנו צריכין לומר שלא נתעבד לשם תפילין ואנן קיי"ל אין ברירה בדאורייתא:
ולכאורה נראה לי דלא שייך בזה ברירה דהא בר"פ כל הגט גבי גט אשה דחשיב התם במתניתין כל הני בבי דשלא לשמה כמו שמע קול סופרין מקרין איש פלוני מגרש אשה פלונית ואמר זה שמו וזה שם אשתי והדר קחשיב שנים ששמותיהם שוות וכתב אחד לגרש את אשתו ומוצאו בן עירו ורצה לגרש בו דפסול והדר קחשיב לו שתי נשים ששמותיהן שוות כתב לגרש את הגדולה לא יגרש את הקטנה עיי"ש ואלו כתב גט לאשתו אם ארצה אגרש בו ואם לא ארצה לא אגרש לא קחשיב ומוכח מזה לכאורה דבכה"ג כשר דלא אתינן לחשש ברירה אלא במתנה על ב' דברים ששניהם צריכים לשמה כמו באיזה שארצה אגרש אבל אם מתנה אם ארצה אגרש ואם לא ארצה לא אגרש כשר דהאי בבא דאם לא ארצה לא אגרש א"צ שום קביעות מחשבה א"כ ה"נ אם ארצה אכתוב עליו ס"ת ואם ארצה אכתוב עליו דבר חול נמי לא שייך בזה ברירה משום דדבר חול א"צ שום קביעות מחשבה וכ"כ הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל (בר"פ כל הגט) דפלוגתא דברירה לא שייך אלא במתנה על ב' דברים כגון האומר לאיזה שתצא מפתח תחילה וכן האומר שני לוגין שאני עתיד להפריש שהוא מתנה על כל שני לוגין שבחביות וכן אם בא חכם למזרח עירובי למזרח למערב עירובי למערב אבל במתנה על דבר אחד כגון האומר כתוב גט לאשתי אם תצא בפתח תחילה וכן האומר אם בא חכם למזרח עירובי למזרח ואם לאו יהא בטל אפילו למאן דל"ל ברירה מהני עכ"ל הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל ואף שקשה על דבריהם ז"ל דבכתוב גט לאשתי אם תצא בפתח תחילה בלא"ה הגט פסול מטעם תנאי קודם כתיבה וכדסובר רבא (בגיטין דף פ"ה לפני התורף אפילו על פה נמי פסול ולהכי לא בעי רב אושיעא בכתוב אם תצא בפתח תחילה ואכתי איכא למימר דגם בזה שייך ברירה דמדברי ר' אושיעא אין ראי' כלל וכן מהא דמתנה על שני דברים נמי אין ראי' דבמתנה על דבר א' יש ברירה דאדרבא התם אמרינן בהדיא בעירובין (דף ל"ז) הריני מערב לשבתות של כל השנה רציתי אלך לא רציתי לא אלך דתליא בפלוגתא דברירה ורציתי לא אלך היינו שיהא העירוב בטל והוי מתנה על דבר אחד ואפילו הכי לא מהני למ"ד א"ב משום דבאמת גם התם מיקרי מתנה על שני דברים דכשאמר לא רציתי לא אלך היינו שיקנה לו תחום ביתו לצד אחר וכיון דתחום ביתו ותחום שמתנה עליו הוי ב' דברים הסותרים זא"ז שייך בזה ברירה דאם לא יקנה לו העירוב רוצה שישאר בתחום ביתו ודברי הרמב"ן ז"ל לא זכיתי להבין מ"מ ממתניתין דכל הגט דלא קתני יתר על כן כתוב אם ארצה אגרש וודאי דמוכח כדברי הרמב"ן ז"ל דבמתנה על דבר א' לכ"ע מהני) מיהו נראה דלא דמי דהכא בעיבוד אם ארצה אכתוב עליו תפילין ואם ארצה אכתוב עליו גט שפיר קאתינן לחשש ברירה דהתם גבי כתיבת גט לשמה הרי גט שנכתב לשם אשה יכול לעשות בו מה שירצה דגט אין בו קדושה ואין צריך להתנות שאם לא ירצה לגרש לא ירד עליו תורת גט ולהכי לא איכפת לן מידי במה שאומר שאם לא ירצה לא יגרש שאם לא יגרש ויעשה ממנו דבר אחר אין בזה שום איסור וגם קביעות תורת גט לשמה לא פקע ממנו במה שאינו רוצה לגרש דאף דאינו רוצה לגרש חלה עליו תורת גט לשמה רק שאינו מגרש מחמת שאינו רוצה להכי לא איכפת לן במה שאמר אם ארצה אגרש ואם לא ארצה לא אגרש ואין בזה חשש ברירה משא"כ בעיבוד עור דעור שנתעבד לשם תפילין אסור להשתמש בו דבר הרשות משום הזמנה ועור שנתעבד לשם צורך חולין אסור לכתוב ס"ת או תפילין הרי הדברים סותרים זא"ז שאם ישתמש לשם ס"ת צריך שיוקבע עיבוד לשם ס"ת ולא לדבר חול ואם ישתמש בו דבר חול צריך שיתבטל קביעות העיבוד לשם ס"ת מפני שאסור לכתוב דבר חול על עור שנתעבד לשם קדושה א"כ הרי הדברים סותרים זה את זה ואם מתנה שאם ירצה להשתמש בו דבר הרשות לא ירד עליו תורת קדושת הזמנה לשם תפילין כדי שיהא בידו לעשות בו דבר חול הרי זה ברירה גמורה ואסור למ"ד אין ברירה:
וראיתי להגאון בעל נודע בשערים שכ' דאפשר לומר במתנה אם ירצה לכתוב עליו דבר חול לא חיישינן לחשש אין ברירה משום דעיקר הטעם עיבוד לשמה הוא משום יחוד דבעינן שתיחד העור קודם כתיבה לשם ס"ת או תפילין ויחוד מספק נמי הוי יחוד דאמרינן בירושלמי (פ"ג דגיטין) אמר לאומן עשה לי שני זוגין אחד לקרקע ואחד לבהמה עשה לי שני מחצלאות אחת לשכיבה ואחת לאהלים הרי אלו טמאים עד שיפרשם בטהרה ר' שמעון מטהר עד שיפרשם בטומאה. ופסק הרמב"ם ז"ל (בפ"ז מהלכות כלים) כת"ק דהרי אלו טמאין אם כן חזינן דיחוד מספק נמי הוי יחוד ולא אמרינן דכיון דאין ברירה הרי לא נתברר המחצלת לשכיבה וכיון דיחוד מספק מהני עיבוד מספק נמי מהני ומיקרי עיבוד לשמה:
ולע"ד נראה דלא דמי כלל דהא הרמב"ם ז"ל כתב בה' טמאי משכב (פ"ז ה"ח) הי' הכלי משמש לישיבה עם מלאכתו שעושה ה"ז מתטמא במדרס כגון הדריר והטלית והחלוק והתורמל והחמת אעפ"י שכל א' לא נעשה מתחילה למשכב הרי הוא משמש לישיבה עם מלאכתו עכ"ל הרי דבגד שמיוחד לשכיבה ולמלאכה אחרת נמי מטמא מדרס דהא אפשר לומר לו עמוד ונעשה מלאכתינו כיון שמיוחד גם למדרס וא"כ היינו טעמא דת"ק דמטמא באומר עשה לי מחצלת אחת לשכיבה ואחת לאהלים משום דכיון ששימוש אהלים ושימוש שכיבה אין סותרים זא"ז ויכול לשמש בכאו"א פעם לשכיבה פעם לאהלים א"כ כ"ז שלא נתברר מי לאהלים ומי לשכיבה שניהם עומדים לאהלים ושניהם לשכיבה שהרי יכול לעשות בכל אחד מהם שני המלאכות ואחר שעשה בו מלאכה אחת יכול לעשות בו מלאכה השני' וכה"ג אמרינן בנדרים (דף מ"ה) גבי שותפין שנדרו הנאה זמ"ז דאסורין לכנוס לחצר למ"ד אין ברירה דכ"ז שלא חלקו כל אחד משתמש בשלו ובשל חבירו כמ"ש הר"ן ז"ל שם. וה"נ כ"ז שלא נתברר מי לישיבה ומי לאהלים כאו"א עומד לזה ולזה] וכבר כתבנו דמה שמיוחד לשכיבה ולדבר אחר ג"כ מטמא מדרס כמ"ש הרמב"ם ז"ל ולהכי קסבר ת"ק דשניהם טמאים עד שיפרשנו בטהרה אבל הכא בקלף המעובד לשם ס"ת ולדבר הרשות דא"א לשמש עליו שני הדברים דאם יכתוב עליו ס"ת שוב א"א לכתוב עליו דבר הרשות ואם יכתוב עליו דבר הרשות שוב א"א לכתוב עליו ס"ת או תפילין דהא א"א לומר שמיוחד לשני הדברים ביחד דאי להאי לאו להאי וכיון דא"ב ההכרח לומר שמתחילה נתעבד רק לשם תפילין או ס"ת ואנן קיי"ל אין ברירה ולא הוי עיבוד לשמה והתם גבי עשה לי שני כלים אין הטעם משום דיחוד מספק הוי יחוד אלא משום דת"ק סובר דכ"ז שלא נתברר שני הכלים עומדים לשני הדברים ולהכי מטמא מדרס והכא גבי עיבוד דא"א לומר דעומד לשני הדברים לא מיקרי עיבוד לשמה דאין ברירה:
ולכאורה קשה לי ממ"ש רש"י ז"ל בשבת (דף ע"ח) אמתניתין דהמוציא קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין ופרש"י ז"ל דאיידי דדמיו יקרים לא עבדי מיני' קשר מוכסין אלא תפילין ומזוזות ולא מחייבי בשיעורא זוטא עכ"ל והיינו דקשה לי' אמאי לא מחייב בשיעור קשר מוכסין דזוטר כמו בנייר ואם כן קשה היכי מיירי אי בקלף שעובד לשם תפילין ומזוזות הא אינו רשאי לכתוב עליו קשר מוכסין ואיך יתחייב בשיעור קשר מוכסין כיון דאסור לכתוב עליו קשר מוכסין משום דהזמנא מילתא היא בקלף כמ"ש הרמ"א ז"ל ואי באינו מעובד לשם תפילין הא אסור לכתוב עליו תפילין דבעינן עיבוד לשמה וי"ל בדוחק דרש"י ז"ל רוצה לתרץ מתניתין אליבא דרבנן דרשב"ג (סנהדרין ד' מ"ח) דלא בעי עיבוד לשמה דלדידהו מצי איירי בלא עבדו לשמה וקשה לי' לרש"י אמאי לא מחייב בשיעורא זוטא דקמיע כשיעורא דעור ועוד אפשר דרש"י רוצה לתרץ מתניתין אף למ"ד יש ברירה [דאשכחן כמה סתמי דמתניתין אליבי'] ולדידי' משכחת לה שעבד לשם תפילין אם ירצה ואם ירצה יכתוב עליו דברי חול דמצי למכתב עליו תפילין וגם קמיע או קשר מוכסין ואפ"ה כיון דדמיו יקרים לא מצנע לי' לקמיע אלא לשיעורא רבה דתפילין:
והנה אחרי שנתברר דלא מהני תנאי להתנות שאם ירצה להשתמש בדבר חול לא יחול למפרע על הקלף קדושת ס"ת יש לתמוה במה שכתבו הב"ח והעבוה"ג והגרע"א ז"ל שיעבד לשם ס"ת או תפילין ותרד עליו הקדושה רק שמתנה שאם ירצה להשתמש בו דבר חול יהא בידו לשנות ולהפקיע הקדושה תמהני מאוד דמנין דמהני תנאי כזה להפקיע הקדושה אחר שירדה על הקלף. ואף דאיתא במנחות (דף ל"ד) שאם אין לו תפילה של יד ויש לו שני תפילין של ראש שטולה עור על אחת מהן ומניחה ופריך והא שלח ר' חנינא משמי' דר"י תפילה ש"י עושין אותה ש"ר וש"ר אין עושין אותה ש"י לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה ומשני לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי ולמ"ד הזמנה מילתא היא דאתני עלה מעיקרא עכ"ל הגמרא הרי דמהני תנאי בהזמינו לשל ראש להורידו לש"י אע"ג דש"ר קדושתו חמורה מש"י אלמא דתנאי דמעיקרא מהני להוריד מקדושתו גם אחר שתרד הקדושה מ"מ הא איכא למימר דהיינו דווקא התם לענין לעשות מש"ר ש"י מהני תנאי דהתם יכול להתנות שאם ירצה לעשות ש"י לא יחול עליו קדושת ש"ר למפרע ויהא למפרע ש"י דאף דש"ר חמור קדושתו מש"י מ"מ לא בעינן שיעבד לשם ש"ר ביחוד לא הפרשיות לא הכתב דהא אמרינן ש"י עושין אותה ש"ר ולהכי אם עשה ש"ר והתנה בו שיהא בידו לעשותו ש"י ע"י הטלת עור עליו מהני ואין כאן הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה דהא מתנה שאם ירצה לעשות ש"י לא ירד עליו קדושת ש"ר כלל ואינו מורידו מקדושת ש"ר כלל וחשש ברירה אין כאן דממ"נ אי אמרינן יש ברירה הרי הוברר הדבר שנעשה לשם ש"י ואין כאן הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה ואי אין ברירה הא כיון דא"ב לא נקבע בו קדושת ש"ר ביחוד למפרע רק נקבע עשייתו לשם תפילין בסתם וממילא אין כאן הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה דהא לא נקבע בו קדושת ש"ר ביחוד ולמאי ניחוש לה אי משום שלא נתעבד לשם ש"ר בהדי' הא גם ש"י עושין אותו ש"ר ואי משום הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה הא כיון דא"ב לא נקבע בו קדושת ש"ר כלל ורשאי לעשות ממנו ש"י (דהא למ"ד אין ברירה כשכותב גט בספק ברירה לא מיקרי לשם כריתות כלל וה"ה כשמתנה לשם ש"י או לשם ש"ר לא נקבע כלל קדושת ש"ר] אבל בעיבוד קלף לשם תפילין או לשם ס"ת אי מחשב שיעבדו לשם תפילין וס"ת או לשם דבר חול לכשירצה כיון שכבר כתבנו דלא מהני משום דבעינן עיבוד לשמה ואנן קיי"ל אין ברירה בדאורייתא א"כ כשכותב עליו תפילין או ס"ת לא אמרינן הוברר הדבר שנתעבד לשם תפילין או ס"ת וממילא אין כאן עיבוד לשמה ופסול וא"א אלא שיחשוב שמעבד לשם תפילין בלי ספק ויתנה שכשירצה לשנות תפקע ממנו הקדושה אז מכאן ולהבא וזה לא מצינו שיהא בידו להוריד הקדושה בלי ספק ולהתנות שתפקע אם ירצה דבמאי תפקע קדושתו ובש"ס דאמר דאתני עלייהו מעיקרא היינו שמתנה שאם יעשה ממנו ש"י לא תחול עליו קדושת ש"ר למפרע כלל ומיירי בחדתי שלא הניחם עדיין על ראשו כלל] אבל גבי עיבוד דלא מצי להתנות שלא תחול עליו מעיקרא הזמנת הקדושה משום דבעינן עיבוד לשמה ואין ברירה כמו שכתבנו וע"כ צריך לכוון לשם קדושת תפילין בלי ספק לא פקע קדושתו בכדי ולא מהני תנאי בזה וקיי"ל בנדרים (דף כ"ט) דקדושה בכדי לא פקע בין קדושת הגוף בין קדושת דמים. ועיין ברשב"א ז"ל בחידושיו למס' ביצה (דף ל') דאמר שם אהא דתניא אם התנה הכל לפי תנאו דמיירי באומר שאינו בודל מהם כל בהש"מ דדווקא בנוי סוכה מהני תנאה אבל בעצי סוכה עצמן ע"כ חל עליהם קדושה וכיון שקדושת מצות סוכה מתפשטת בה אי אפשר לו להתנות שתפקע הקדושה ועיי"ש שמקשה על דברי אביי שסובר דלא מהני תנאי כלל מהא דסבר אביי בנדרים דקדושת הגוף נמי פקע בכדי ותירץ דאביי סובר דהקישו הכתוב לחגיגה מה חגיגה אי אפשר לה שתפקע קדושתה אחר שחלה עליו אף עצי סוכה כן [ונראה כוונתו ז"ל דאף מ"ד דקדושת הגוף פקעה בכדי היינו דווקא בקרבן נדבה כמו עולה ושלמים דאמר שם שור זה עולה כל למ"ד יום וכו' ומיירי בקרבן נדבה אבל בקרבן חובה כיון שהקדישו והפרישו הכל מודים דלא פקע קדושתה בכדי וחגיגה הוי דבר שבחובה כדאיתא בביצה (דף י"ט) עכ"ל הרשב"א] ואם כן ממילא לדידן דקיי"ל דאפילו קדושת דמים לא פקע לא מהני תנאי בסוכה ג"כ וכן דעתו ז"ל שם בחי' וגם דעת הר"מ ז"ל (בפ"ו מה' סוכה) דלא מהני תנאי בעצי סוכה ולא מהני תנאי רק בנוי סוכה שמתנה שלא תתחיל בהם שום קדושה וכן דעת הרמב"ן ז"ל במלחמות *). ואף לדעת הרי"ף שהביא שם הרשב"א ז"ל דמהני תנאה אף בעצי סוכה באומר איני בודל מהם כל בה"ש היינו נמי דווקא שמתנה שלא תתחיל הקדושה לחול עליהם וסובר דאף דדרשינן בסוכה (דף ט') חג הסוכות תעשה דכשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל על הסוכה מ"מ בדעת בעלים תלי' מילתא וכמו בחגיגה בעי שיקדישנה ה"נ בסוכה לא חלה הקדושה אלא כ"ז שאינו אומר בהדיא שאינו בודל מהם אבל כשאומר איני בודל מהם לא חלה הקדושה כלל ובזה הוא חולק על הרשב"א והרמב"ן ז"ל דהם סוברים דבעצי סוכה שמתחיל לצאת בהם ביהש"מ חל עלה קדושה אף שאמר שאינו בודל דרחמנא רמי קדושה אסוכה שיוצאין בה והרי"ף סובר דבאומר איני בודל לא חלה הקדושה כלל אבל היכי שחלה הקדושה לא מצינו שתפקע ואדרבא הרי בנוי סוכה דמהני בה תנאי לכ"ע באומר איני בודל מהם כל ביהש"מ דלא חיילא עלייהו קדושה כלל אבל אם אמר לכשארצה אטול הנוים משמע דלא מהני כמ"ש הר"ן ז"ל שם בביצה להדיא דכיון דחיילא קדושה תו לא פקעה וכיון דאפילו בנוי סוכה דלא הוי רק תשמישי מצוה אמרינן דבכדי לא פקע א"כ כש"כ בעור שנתעבד לשם תפילין ולשם ס"ת דהוי תשמישי קדושה דלא מהני בו תנאה שיתנה שתפקע הקדושה לכשירצה מכאן ולהבא וכן בביהכ"נ שבבבל דאמרינן במגילה (דף כ"ח) דעל תנאי עשויות פירשו התוס' שם דהיינו דווקא בחורבנן אבל להשתמש בהן בישובן לא עיי"ש:
ונ"ל להביא ראיה לזה מדברי הרמב"ם ז"ל שהשמיט הך אוקימתא שבש"ס דאתני עלייהו מעיקרא ולא הזכיר הך דינא דבאתני מעיקרא עושין מש"ר ש"י שכתב (בפ"ג מהל' תפילין) ש"ר אין עושין אותו ש"י בד"א שלבשן אבל ש"ר שלא לבשן אדם מעולם אם רצה להחזירן לש"י מותר עכ"ל והנה לא העתיק הרמב"ם ז"ל הך אוקימתא דאתני עלי' מעיקרא וטעמו משום דהך אוקימתא דאתני עלייהו מעיקרא הוצרכו לומר למ"ד הזמנה מילתא ואסור אפילו בחדתי להכי הוצרך לומר דמיירי בתנאי אבל לדידן דקיי"ל הזמנה לאו מילתא שרי בחדתי אף בלא תנאי זהו טעמו של הר"מ ז"ל (וסובר הר"מ ז"ל דגם בגוף הקדושה אמרינן הזמנה לאו מילתא כדמשמע פשטות לשון הגמ' דקאמר ולמ"ד הזמנה מילתא ולא כדעת הנ"י שהביא הרמ"א דבגוף הקדושה לכ"ע הזמנה מלתא היא ועיין בתשובת רע"א ז"ל שדחק לפרש לשון הש"ס לדעת הנ"י ואם נימא דבתנאי פקע קדושתו אף אחר שירדה הקדושה א"כ אכתי הוי לי' להרמז"ל להזכיר דבתנאי שרי אפילו בעתיקא אלא וודאי כמ"ש דהרמז"ל סובר דהא דקאמר דאתני עלייהו מעיקרא אין הכוונה שרצה להוריד עליו קדושת ש"ר ולהפקיע הקדושה לכשירצה ולעשותו ש"י דזה אין בידו רק כוונת הש"ס דאתני עליו בתורת ספק שאם ירצה לעשות של יד לא ירד למפרע כלל קדושת ש"ר ומזה לא הוצרך הרמב"ם להשמיענו כלל. דאין בזה שום רבותא דהא אין בזה שום חשש וברירה לא שייך כאן כמ"ש לעיל דאף אם אין ברירה מ"מ כיון דלא חייל קדושת ש"ר ביחוד למפרע נמי יכול לעשות ש"י ואי משום שלא נתעבד לשם ש"ר הא ש"י עושין אותו ש"ר ולא הוצרך הרמב"ם לכתוב דבר זה והש"ס משני לה למ"ד הזמנה מילתא אף דאין בזה שום חידוש אבל למאי דקיי"ל לאו מילתא היא לא הוצרך לכותבו:
הנה בררנו דאסור לכתוב על קלף שנתעבד לשם ס"ת או תפילין ולא מהני בי' תנאי כלל ולפי זה נראה דגרע טפי להתנות שיהא בידו לשנות הקדושה מלהתנות שלא יחול הקדושה למפרע דתנאי לשנות הקדושה ודאי דלא מהני כמו שביארנו ואלו תנאי דשלא יחול הקדושה למפרע דקאתינן לחשש ברירה הא איכא תנאי דסברי יש ברירה וקיי"ל דהוי ספיקא דדינא כמבואר בכמה דוכתי אבל להתנות לשנות הקדושה לאחר שירדה לא מהני ועיין בר"ן (פ' בני העיר) שטרח שם למצוא טעם למה שיכולין לשנות בהכנ"ס בהסכם דעת בני העיר עם ז' טובי העיר עיי"ש ומבואר גם שם דא"א להפקיע הקדושה אחר שחלה אף דבהכ"נ הוי רק תשמיש קדושה כמבואר במגילה (דף כו) גבי לבני דלא מהני בהו הזמנה למ"ד לאו מילתא] כש"כ בקדושה עצמה דלא מצי להוריד קדושתייהו אחר שהוזמנו:
ומ"ש המג"א לסניף להקל לכתוב דבר חול על קלף שנתעבד לשם ס"ת ותפילין עפ"י מ"ש הרמב"ן ז"ל דגווילין לא דמי לעגלה ערופה דגווילין של כתיבה אגב כתב קדוש אזיל ליה הכתב אזיל לי' קדושה כדאמר בשבת פרק כ"כ (דף קטז) הלכך לא דמי לעגלה ערופה דהיא עיקר קדושה עיי"ש ומשמע מדבריו דגווילין לא מקרי עיקר קדושה וקשה לי טובא דא"כ משמע דקלף מקרי תשמיש קדושה דכתב מקרי קדושה והקלף מקרי תשמיש קדושה ובמגילה אמרינן אמר רבא מריש ה"א האי כורסייא תשמיש דתשמיש הוא ושרי כיון דחזינא דמותבי עליו ס"ת אמינא תשמיש קדושה הוא ואסור ולדברי הרמב"ן ז"ל אף דמנחי עליה ס"ת אכתי מקרי תשמיש דתשמיש דגווילין איקרי תשמיש קדושה וכורסייא תשמיש דתשמיש אלא ודאי דגווילין מקרי קדושה גופא ואחרי שנכתב עליהן אז נתפסין הן עצמן בקדושה ובגמרא לא קאמר אלא הואיל ונתקדשו מכח הכתב בטלה קדושתן אחר שבטל הכתב ונמחק ואין מצילין אותו מפני הדליקה. דל"ל דין כה"ק לענין הצלה מפני הדליקה. אבל הא ודאי דבשעה שהכתב עליהן קדושה גופא מקרי. וכשמזמינן לכתוב עליהן מזמינן לגוף הקדושה כדברי בעל המאור ז"ל ודברי הרמב"ן ז"ל צע"ג: