שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין
חלק אבן העזר · סימן קנה
וע"ד האיש שזרק גט לאשתו בע"כ, ידע כבודו שלדעתי יש לחוש בזה הרבה במה שחקרנו במק"א אי גט בעי שלשה דווקא בנתינתו והבאנו דברי הא"ז שהובא בנוב"י במה"ת שפסל גט שניתן בלילה והקשה שם דהא בש"ס אמרינן דבפני שנים נמי סגי ותירץ דהש"ס מיירי בארוסה דל"ל כתובה למישקל להכי לא הוי כדיני ממונות והא"ז מיירי בגט נשואה דאיכא כתובה וכדיני ממונות דמיא והנה סברתו דחוקה גם יש להביא ראיה מדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו למגילה (דף ט"ו) דמקשו התוס' שם אמאי לא גירשה מרדכי ותירצו שהי' מתיירא פן יתוודע למלך דגט בעי שני עדים וע"ז הקשה הרשב"א ז"ל דאכתי הי' יכול לגרש בכתוב בכתב ידו ואין עליו עדים דכשר מן התורה ע"ש אלמא דבכתב ידו יכול לגרש בינו לבין עצמו דאי בעי ב"ד לא מקשה מידי דהא התם נשואה הוי ועיין באו"ת שהביא דברי התרגום יונתן שכתב על פסוק וכתב לה ספר כריתות ועלה לתרע בי דינא וכתב לה ספר תרוכין דמשמע מזה דגט בעי ב"ד וזה לכאורה סיוע גדולה לדברי הא"ז ז"ל:
ונראה לי דאפשר לאמר דאם מגרשה בע"כ אז הוי כמו דין דהא מפקיע ממנה זכותה של שאר כסות ועונה דהא הגט חוב הוא לה כדאמרינן בכל דוכתי וכיון דהוא הפקעת זכותה בע"כ בעי ב"ד ולא מבעי למ"ד (בב"ק פ"ג) דלא עביד אינש דינא לנפשי' במקום דליכא פסידא דודאי בעי ב"ד אלא אפילו למ"ד עביד אינש דינא לנפשי' מ"מ הכא דהוי ממונא דאית בי' איסורא בעי ב"ד היכא דמגרש בע"כ וכן גבי כפיית הבעל אמרינן (בגיטין פ"ח) דבעי ב"ד מומחין ואנן שליחותייהו דקמאי עבדינן ובזה מיירי גם התרגום יונתן דקאי אמגרשה בע"כ דבשטר דקרא הכי מיירי כדמשמע בסוגיא דשלהי גיטין ובירושלמי שם דפריך לב"ש אמאי אצטריך קרא למחזיר גרושתו ת"ל דאסור להחזיר סוטתו ע"ש ומאי קושיא הא ב"ש דאמרי לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר מיירי במגרש בע"כ אבל ברצונה שרי לגרשה גם לב"ש וא"כ מאי מקשה ממחזיר גרושתו א"ו דפשטא דקרא מיירי נמי במגרשה בע"כ וא"כ בזה נמי מיירי התרגום יונתן שכתב ועלה לתרע בי דינא משום דגירושין בע"כ של אשה בעי ב"ד:
ולפ"ז א"ש גם מה שהביא הנוב"י ראי' מדברי רש"י ז"ל בריש סנהדרין שפירש בהא דתנן החליצה והמיאונין בשלשה דכל מה דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון דמשמע מזה דגט בעי שלשה ותיקון חליצה דומיא דגט ולדברינו אפשר לאמר דכוונת רש"י דמיאון דומיא דגט בע"כ כמו דגט בע"כ בעי ב"ד ה"נ מיאון בעי ב"ד דאידי ואידי בע"כ נינהו:
שוב ראיתי בת"י שכתב וז"ל יכתוב לה ספר תרוכין קדם בי דינא ויתן ברשותה ומשמע דבשעת הכתיבה בעי ב"ד וזה לא מצינו בשם פוסק דכולם לא החמירו שצריך ב"ד אלא בנתינה אבל בכתיבה לא מצינו:
ואולי יש ליישב לפי מאי דאמרינן (ביבמות דף נ"ב) האומר ללבלר כתוב גט לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט מפני שאין בידו לגרשה ופירש הרמב"ם ז"ל דכיון דבשעת כתיבה אין בידו לגרשה לא מקרי לשמה ובקדושין (דף ס"ב) אמרינן האומר הרי את מקודשת לאחר שאתגייר מקרי דבר שלב"ל דמי יימר דמזדקק לי' בי דינא וא"כ ה"נ אם לא הי' הכתיבה בב"ד לא מקרי לשמה שהרי עדיין אין בידו לגרשה דמי יימר דמזדקק לי' בי דינא להכי בעי בגט בע"כ שיהא הכתיבה בב"ד:
מיהו יש לחלק דדווקא אם יש דבר בעצם הגירושין שאין בידו לגרשה כגון באשה דעלמא בזה לא חשיב לשמה אבל קיבוץ ב"ד לא מעכב ושפיר מקרי לשמה:
ולפ"ז נ"ל ליישב במה שהביא הנוב"י תנינא (סימן קכ"ט) בשם מהר"מ פדואה (סימן ק"ב) בתקנות שלא ליתן גט לאשה בע"כ ואין הגט כלום ותמה עליו הנוב"י נהי דעבר אתקנת ר"ג מ"מ הגט כשר, ולפי דברינו דגט בע"כ מדינא בעי ב"ד של שלשה דווקא ומסתברא דבעינן מומחין למילי דכפי' כדאמרינן בגיטין דאביי אשכחי' לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטא א"ל והא אנן הדיוטות אנן ותניא כו' דבר אחר לפניהם ולא לפני הדיוטות א"ל אנן שליחותייהו עבדינן עי"ש וכי היכי דבעינן מומחין לכפי' דידי' ה"נ בעינן מומחין לכפי' דידה והאידנא ליכא מומחין ואפילו אם נתן הגט בפני שלשה בע"כ נמי לא מהני האידנא דאיכא חר"ג דכיון דאנן הדיוטות ורק שליחותייהו קא עבדינן ולא עשאו קמאי אותנו שלוחים לעשות איסור לכופה לקבל גט בע"כ ולעבור על חר"ג ולא הוי גט מיהו לכאורה א"א לומר כן דגט בע"כ של אשה בעי דווקא בפני ב"ד דהא (בקדושין ס"ב) פריך לר' יוחנן דאמר כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי אלא מעתה הנותן פרוטה לאשתו ואמר הרי את מקודשת לאחר שאגרשיך ה"נ דהוי קידושין הואיל ובידו לגרשה ואם נימא דאין בידו לגרשה בלא ב"ד א"כ לא מיקרי בידו דמי יימר דמזדקקי לי' בי תלתא כדאמר התם גבי הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר דלא מיקרי בידו להתגייר משום מי יימר דמזדקקי לי' ב"ד:
מיהו נראה לי דיש לחלק דדווקא גבי גר אמרינן מי יימר דמזדקקי לי' בי תלתא דלא מצינו חיוב על ב"ד לקבל את הגר הבא לגייר אם הב"ד אינם רוצים דכ"ז שלא נתגייר הרי הוא עכו"ם ולא כתיב בי' קרא דבצדק תשפוט את עמיתך אבל מי שבא לגרש את אשתו בע"כ מחויבין הב"ד להזדקק לי' כמו בכל דינים שבין איש לרעהו דקרינן בי' בצדק תשפוט את עמיתך ולא שייך לומר מי יימר דמזדקקי לי' בי תלתא שמחויבים הם להזדקק ולהכי אמרינן בכל דוכתא דגרושין מיקרי בידו לגרשה בע"כ אע"ג דבעי תלתא וזהו טעמו של מהר"מ ז"ל שכתב באם גירש בע"כ הגט בטל דכיון דבעינן ב"ד ואנן הדיוטות אנן ולענין איסורא לא שייך שליחותייהו קעבדינן שלא עשו אותנו שלוחים להזדקק לדבר האסור ועיין בר"נ ז"ל למס' סנהדרין (בריש פ"ק) הבאתי דבריו במק"א דמבואר מדבריו גבי עישוי גט לדידי' בהדיוטות הי' הגט פסול אפילו בדיעבד אעפ"י שהי' כדין ולא מהני רק משום תקנת חכמים שתיקנו שיהא גם בהדיוטות דומיא דהודאות והלוואות משום נעילת דלת וא"כ ה"ה בעישוי דידה אי בעינן ב"ד פסול בלא ב"ד]:
והנה כ"ז כתבתי טרם שראיתי דברי הא"ז ועתה נדפס ספר האור זרוע וראיתי בדבריו בפנים שמבואר בהדיא שם (בדף ק"ו) דאפילו בגט ברצון נמי בעי ב"ד אלא דמשמע שם מדבריו דכיון דמדאורייתא חד נמי כשר כד"מ דכתיב בצדק תשפוט עמיתך גבי גט נמי לא בעי מה"ת אלא חד ומשמע שם דאפילו מדרבנן לא הצריכו תלת ודווקא גבי גר בעי ג' מדרבנן אבל לא גבי גט וז"ל שם וכי תימא לבעי נתינת גט תלתא ולא אשכחן דהוזכרו תלתא אלא במביא גט ממדינת הים משום דקיום שטרות בשלשה וגבי ביטול הגט בהשולח ואמאי הואיל ונתינת גט משפט כתיב בי' לבעי תלתא [ר"ל כדאמר שם מעיקרא לאביי דא"ל לר"י דאשכחי' דהוה מעשה אגיטא הא כתיב לפניהם ולא לפני הדיוטות אלמא דגם גט מקרי משפט] וכמ"ש שם בתחלת התשובה כדאמר ר"י גר צריך שלשה הואיל וכתיב בי' משפט, לא היא ע"כ תלתא דקאמר ר"י היינו מדרבנן דאפילו בד"מ גופייהו רחב"א אר"י לית לי' עירוב פרשיות ולית לי' תלתא אלא ע"כ תלתא דקאמר מדרבנן הוא דקי"ל כרב אחא בדר"א דמדאורייתא חד נמי כשר דשמואל קאי כוותי' דאמר שנים שדנו דיניהם דין וכן פסק בה"ג וכו' הילכך נתינת גט נמי אע"ג דכתיב בי' משפט לא בעי תלתא ובפני חד שיודע להקרות סגי אלא דבעינן תרי שימסור הגט לפניהם ולא מבעיא לר"א דאמר עידי מסירה כרתי אלא אפילו לר"מ דאמר עידי חתימה כרתי פסקו הגאונים ז"ל דבעי מסירה בתרי דאין דבר שבערוה פחות מב' ואותם שנים שמוסר לפניהם בעינן שידעו להקרות לפניהם הגט הילכך הואיל ויהבי לה באפי תרי הן הן עדים הן הן דיינים דהואיל ויהבי לה האי גיטא ביממא דכשר לדין כל כה"ג עד נעשה דיין אפילו בדאורייתא כהא (דפ' החובל) וכו' דשמעינן מינה דראו ביום עד נעשה דיין הלכך נראה בעיני דנתינת גט ביום ולא בלילה עכ"ל אור זרוע בקצרה הצריך לעניננו:
מבואר מדבריו דאף דגבי גר בעינן תלתא לר' יוחנן משום דמשפט כתיב בי' מ"מ זהו רק מדרבנן אבל מדאורייתא לר"י חד נמי כשר דהא ר"י אית לי' דרב"ח בבב"ק (דף ק"ו) דלא אמרינן עירוב פרשיות כתיב כאן וגבי גט אפילו מדרבנן לא צריכי שלשה [וזה דלא כשיטת התוספות בסנהדרין (דף ב') ד"ה דה"כ שכתבו דלר' יוחנן בעינן שלשה בד"מ מן התורה] ומיושב לפ"ז הא דחשיב הש"ס גרות לדבר שלא בא לעולם משום מי יימר דמזדקקי לי' בי' תלתא וגבי נותן פרוטה לאשתו ואמר לה ה"ז גיטך לאחר שאגרשך מיקרי דבר שבא לעולם משום דבידו לגרשה משום דגבי גט לא בעינן תלתא אף מדרבנן ולהכי מיקרי שפיר בידו:
והגאון בעל נוב"י ז"ל במהד"ת (ס' קי"ד) הביא דברי הא"ז והרבה להקשות עליו מהא דאמרינן בערכין (דף כ"ג) אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש וכן מהא דאמרינן (בפ"ק דגיטין) בפני כמה נותנו לה אשר מכ"ז מוכח דנתינת הגט לא בעי תלתא אבל הוא ז"ל לא ראה את דברי הא"ז כי לא היו נדפסים בימיו והעמיד דבריו רק על מה שהביא הב"י (ס' קנ"ו) והמזרחי בשמו (בס' פ"ב) דגט הניתן בלילה פסול משום דהוי דין ובעי ב"ד ופסול בלילה ומזה דן שדעת הא"ז ז"ל דבעי תלתא אבל לפי מה שזכינו עתה לראות גוף דברי הא"ז אין עליו שום סתירה דגם הוא לא בעי אלא חד שיודע לקרות דמדאורייתא חד נמי כשר וכן לא קשה עליו מ"ש הגאון נוב"י ז"ל ממשנה דגיטין (דף פ"ו) דקאמר ר"א אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר ואם נימא דבעי ב"ד א"כ איך שייך לומר אלא שנתנו לה בפני עדים הא בלאו הכי צריך תלתא משום ב"ד:
ולפמ"ש לק"מ דגם הא"ז ז"ל קאמר דבריו רק למ"ד דחד נמי כשר מה"ת ומשום ב"ד סגי בחד ואפילו הני אמוראי דסברי דדין בעי תלתא ועירוב פרשיות כתוב כאן אפשר דסברי דרבי אלעזר דמתניתין דאמר אעפ"י שלא הי' עליו עדים אלא שנתנו בפני שנים דמשמע דלולי העדים לא הי' צריך שלשה בנתינתו סובר כהאי תנא דאין כאן עירוב פרשיות וחד נמי כשר ולהכי משום ב"ד הוי סגי בחד כדברי הא"ז אבל לעולם דגט צריך ב"ד ואינהו סברי עירוב פרשיות כתוב כאן:
וא"כ לפי מה שבררנו דברי הא"ז דגט בעי ב"ד וחד נמי כשר לדידן דפסקינן כשמואל בשנים שדנו וכל הנך סוגיות דמוכח מנייהו דלא בעי תלתא אתיא כמ"ד חד נמי כשר בד"מ ודאי דנוכל לאמר דגט הניתן ליד האשה שלא ברצונה פסול האידנא דלא מבעי למ"ד עירוב פרשיות כתוב כאן ובעינן בד"מ מומחין מן התורה רק דאנן שליחותייהו קא עבדינן וכיון דאיכא איסור חר"ג לא עשו אותנו שלוחים לעשות איסור אלא אפילו למ"ד אין כתוב כאן עירוב פרשיות דלדידי' לא בעינן בד"מ מומחין כדאמרינן (בריש סנהדרין) מ"מ הא כתבו התוס' שם בד"ה ליבעי דבמילי דכפי' ודאי דבעינן מומחין מקרא דלפניהם ולא לפני הדיוטות כדאמר אביי לר"י כמ"ש באריכות והכא שנותן לה הגט בע"כ הוי מילי דכפי' ובעי מומחין ולא שייך שליחותייהו קא עבדינן וזה גרע מהא דאמרינן (ביבמות צ"ב) בהורוה ב"ד לינשא והלכה וקלקלה ונשאת אלמנה לכה"ג או זינתה חייבת בקרבן שלא התירוה אלא להנשא אע"ג דהב"ד עשו אותה פנוי' והיא קלקלה אח"כ אפ"ה אמרינן דלהתירא התירוה ולא לאיסורא וכ"ש הכא דבעינן למימר דלאיסורא אין הדיוטות נעשין שלוחין מהמומחין שלא עשו אותם שלוחים לאיסורא וכמאן דגירש בלא ב"ד דמי אלא שיש לסתור סברא זו מהא דאונס שגירש לוקה דע"כ מיירי שגירש בע"כ דאי מרצונה הא רשאי לגרשה וא"כ ע"כ דהוי הגירושין בב"ד והיכי הרשוהו ב"ד למיעבד איסורא ודוחק לומר שמיחו ב"ד בידו ולא שמע להם ועיין במל"מ (פ"ט מה' זכי' ומתנה הלכה ג') בשכ"מ שצוה ליתן מתנה בנכסים מועטים דלא מהני משום דכיון דמתנת שכ"מ מדרבנן הוא באיסורא לא תיקנו ועיין מ"ש הב"י בשם הר"נ בתשובה (סימן מ"ו) דהפעוטות שמקחן מקח מדרבנן משום כדי חייו אם מכרו בנכסים מועטים לא מהני מה"ט דלא עבדי תקנתם לאיסורא ועיין מה שהקשה ע"ז הרב ר' חיים קמחי ז"ל מהא דאמרינן גבי אחריך לפלוני דאסור למכור לכתחלה ואמרינן בב"ב דמודה רשב"ג דאם נתנו במתנת שכ"מ אינה מתנה משום דמתנת שכ"מ אינה אלא לאחר מיתה ואחר מיתה הוא למי שאחריו וא"כ קשה לדברי הר"נ ת"ל דמתנת שכ"מ הוי תקנתא דרבנן ותקנתא לאיסורא לא עבדינן:
אולם מ"ש בשם הגאון ח"ס ז"ל לפסול גט הניתן בע"כ בזמה"ז לפי שיטת התוס' דכל שטר שלא נכתב מדעת המתחייב אינו שטר והוי מפי כתבם ואפילו אם יעידו העדים בע"פ ג"כ שהבעל צוה לסופר לכתוב ולהם לחתום וזהו חתימתם נמי תקשה הא התורה אמרה ספר כריתות ולמ"ד ע"ח כרתי עיקר הספר כריתות ע"י העדים שנכתב חתימתם בספר, וכיון דחתימתם הוי מפי כתבם היכי הוי ספר כריתות דעדות בכתב לא מהני שלא מדעת המתחייב ודבר שבערוה בעי עדים ואי לאו הכי לא מיקרי ספר כריתות וא"כ איך יכול לכתוב הגט שלא מדעתה, וע"כ אנו צריכין לאמר דהא דגט אשה הוי בע"כ הוא משום דכל אשה המשעבדת נפשה תחת בעלה בשעת קדושין גם זה הוא בכלל השיעבוד הוא שאם ירצה לכתוב לה שטר גירושין יגרשנה אפילו אם לא תתרצה אז והוה לי' ספר כריתות נמי כנעשה ברצון המתחייב ולפי זה מי שהוא עובר עכשיו אחר חרגמ"ה ומגרש בע"כ של אשה אפילו נתנה בפני עידי מסירה פסול דהו"ל מזויף מתוכו והעדים חתמו שלא ברצון המתחייב שהרי בשעת חופה לא נשתעבדה לי' שיגרשנה שלא לרצונה והו"ל העדים מפי כתבם עכ"ד:
ולענ"ד ז"א דא"כ תקשה ביבמה דלא בעינן דעתה ודרשינן יבמה יבא עלי' בע"כ ולא שייך לאמר דבשעת קנין היבום נתרצית שיגרשנה בע"כ ואטו ניקו ונימא שאין היבם יכול לגרש בע"כ אלא לר"א דסובר ע"מ כרתי אבל לר"מ דבעי ע"ח דווקא אינו יכול לגרש בע"כ כלל משום דכיון דהגט נכתב שלא מדעתה הוי מפי כתבם ולדעתה דשעת יבום לא מהני כלל דהא אז נקנית בלא רצון כלל ומשנה שלימה שנינו ומייתי לה (ביבמות קי"א) שני אחין אחד חרש ואחד פקח נשואין שתי אחיות אחת חרשת ואחת פקחת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ואם רצה להוציא מוציא ומוקי לה בפקחת ואח"כ נתחרשה עי"ש והא התם קני לה מדאורייתא שהרי זקוקה לו מנשואין גמורין ואפ"ה קתני ואם רצה להוציא מוציא בגט אחר היבום וגירושי חרשת הא מיקרי שלא מדעתה כדתנן התם (בר"פ חרש) מפני מה האשה שנתחרשה יוצאת כו' מפני שהאשה יוצאה שלא לרצונה ואטו ניקו ונימא דהך סתמא אתיא רק לר"א דע"מ כרתי ויגרשנה בע"מ אבל לר"מ אינו יכול להוציאה משום שאינו יכול לגרשה בלא דעתה דהוי מפי כתבם זה ודאי אינו ולכאורה קושיא זו תפול גם בהא דאמרינן בש"ס בכל דוכתי כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מיני' וכתב השיטה מקובצת ברפ"ק דכתובות בסוגיא דצנועות ופרוצות בשם הריטב"א ויתר גאונים הראשונים ז"ל משום דהטעם דדמי למקדש על תנאי כמו שאומר ע"מ שירצה אבא וה"נ האיש והאשה מסכימים שיהיו הקדושין אם ירצו חכמים ואם לא ירצו יתבטלו הקדושין למפרע עי"ש בדבריהם ז"ל וכ"כ המרדכי בקידושין ר"פ האומר ותקשה הא תינח בקדושין איש ואשה דעלמא אבל ביבם שבא לגרש את אשתו דקי"ל דיבמה נקנה שלא מדעת מאי מהני תנאי דידהו בשעת יבום ואטו ניקו ונימא דהאי דינא דבטלו אינו מבוטל הוא רק בקדושין הבא מדעתם ולא ביבמה שנתגרשה אחר שנתייבמה ואפשר לאמר דכיון דאחיו שמת קידש אדעתא דרבנן ודמי כאלו התנה שאם ירצה אחיו ליתן גט ויבטלו שלא בפניו יהא הקדושין שלו בטלין למפרע וממילא בטל קניית היבומין דלאו אשת אחיו היא ואין כאן יבום כמו שפירשו התוס' (בסנהדרין ס"ט) הא דפריך אמתניתין דבת ג' שנים ויום א' אם בא עלי' היבם קנאה וליחוש דילמא איילונית היא ואדעתא דהכי לא קידש היינו שאחיו לא קידש אדעתא דהכי וממילא אין כאן יבום עי"ש וכן צ"ל לדעת רש"י ז"ל (בשבת קמ"ה) דהא דהקילו בעדות אשה בע"א ועד מפי עד הוא מטעם אפקעינהו רבנן לקדושין מיני' דקשה לפ"ז הא דאמר (יבמות צ"ג) בבעיא דע"א ביבמה אי מהימן או לא וקאמר רבא דמהימן משום דל איסור כרת התרת לאיסור לאו לאכ"ש. ואם נימא דהא דהימנוהו בא"א הוא משום דאפקעינהו רבנן לקדושין מיני' א"כ הא טעם זה לא שייך ביבמה דלא שייך לאמר אדעתא דרבנן מקדש דהא מאליה זקוקה לו ליבום ולא שייך להפקיע הקדושין ומ"ט מהימן ע"א, א"ו דגם ביבמה שייך אפקעינהו רבנן לקדושין דהיינו שהפקיעו קדושי אחיו המת וממילא אינה זקוקה ליבום ודו"ק: