אור ברסלב
שות עונג יום טוב חלק אבן העזר › סימן קמה

שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין

חלק אבן העזר · סימן קמה

סימן קמד

שאלה באחד שגירש את אשתו ובשעת נתינת הגט אחר שאמר לה הרי את מותרת לכל אדם אמר שלא תנשא עד ארבעה שנים ואין העדים זוכרין אם אמר בשעת תנאי באופן שלא תנשא או ולא תנשא ונודע אח"כ שעשה זה בעצת חביריו שהסיתוהו בכדי לצערה לומר כן בשעת הגט שלא תנשא והמגרש הוא כהן ועובדא הוה כשתי שנים ומחצה וזה כחצי שנה ששב המגרש מדרכו וסידרו לו הב"ד גט אחר בלי שום תנאי אם מותרת להנשא קודם ארבעה שנים:

תשובה לפי דעת הרא"ש ז"ל וכן פסק הטור והמחבר (בסימן קמ"ג סט"ז) לא מהני מה שנותן לה ג"א בלי תנאי משום דכבר אינה אשתו שהרי גט גמור נתן לה אלא שהטיל בו תנאי ואין כח בגט השני לבטל את התנאי דגט השני לאו כלום הוא שכבר אינה אשתו ואין לו תקנה עד שיקדשנה ויחזור ויגרשנה והגר"א ז"ל תמה עליו שדבריו הם נגד התוספתא דגיטין דאמר לה הרי זה גיטך ע"מ שתתן לי מאתים זוז וחזר ואמר ה"ז גיטך מעכשיו כיצד יעשה יטלנו הימנה ויחזור ויתנו לה הרי דיכול לגרשה מחדש משום דעדיין נשאר בה אישות כיון דצריכה לקיים תנאו אבל נראה שהרא"ש ז"ל מחלק בין תנאי דמאתים זוז לתנאי דע"מ שלא תינשא שאין תנאי מסור בידו כלל להכי אמרינן שכבר אינה אשתו ולא מהני בה גירושין אבל בתנאי דמאתים זוז אם ירצה לא יטול המעות ויתבטל הגט ואפי' אם נתינה בעל כורחו שמה נתינה מ"מ יכול להיות נטמן ונתינה שלא בפניו ודאי לא הוי נתינה כדאיתא בגיטין (דף ע"ה) ובשו"ע (סימן קמ"ג סעיף ד' ובב"ש שם) וא"כ אגידה ביה עדיין ויכול לגרשה משא"כ בע"מ שלא תינשא לפלוני דלא אגידה ביה כלל לא מהני בה גט וכעין זה כתב הרשב"א ז"ל בחי' שהקשה בהא דקתני ט"ו נשים פוטרות צרותיהן ואמאי לא קתני שש עשרה כגון המגרש אשה ע"מ שלא תינשא לראובן והלכה ונישאת לשמעון אחיו ונפלה לפני ראובן אחיו כשם שהיא אסורה כך צרתה אסורה ותירץ דודאי זו אינה פוטרת מן החליצה ולא מן היבום שאין פוטרת צרה אלא ערוה גמורה כאחות אשה שהתורה אסרה עליו אבל זו שאינה אסורה אלא מחמת תנאי בלבד ומגורשת גמורה היא אצל הכל אלא שאינה יכולה להתייבם מחמת תנאי של זה וכדי שלא יבטל הגט למפרע לגמרי בכי הא אין צרתה פוטרת וסיים שם הרשב"א ונ"ל דאף היא עצמה בעיא חליצה שאין איסורה עכשיו אלא מחמת תנאי ולא מחמת ערוה שהרי גיטה גמור ואין כאן שיור כו':

אמנם המהרי"ט בתשובה תמה על הרא"ש ז"ל בתרתי חדא שהרא"ש בעצמו פסק דביטול התנאי מהני משום דאתי דיבור ומבטל דיבור דאין התנאי בעצם המעשה אלא דיבור בעלמא הוא וכשמבטל לו הוי גיטא למפרע ועוד דנהי דעכשיו אינו יכול לגרש משום דכבר אינה אשתו מ"מ כשתנשא לפלוני ותעבור על תנאו אז יתבטל גט קמא ויחול גט השני והנה לסמוך בעובדא דא אדין ביטול התנאי מלבד מחלוקת הראשונים הוא אי מהני ביטול תנאי אי לא נ"ל דבנידון דידן דלא אמר בפירוש שמבטל התנאי מגט הראשון אלא שנתן לה גט שני בלי תנאי וכיון דלדעת הרא"ש הא דמהני ביטול התנאי הוא משום דנעשה מגורשת למפרע משום דאתי דיבור ומבטל דיבור א"כ זה שגירש בגט שני עדיין אינו מוכרח שחזר בו ממה שגירשה בגט קמא על תנאי ואולי מכאן ולהבא הוא דניחא ליה לגרשה בלי' תנאי. אבל לבטל התנאי מגט קמא לעשותה מגורשת למפרע זה לא ניחא ליה ולדעת הפוסקים דביטול התנאי משוי ליה גט מכאן ולהבא ודאי דלא מהני הכא דהא בעת נתינת גט השני גט ראשון כבר קרוע הוא ואפילו לדעת הרא"ש ז"ל דביטול תנאו משוי ליה גיטא למפרע היינו דווקא היכא דאמר בהדיא שמבטל תנאי דגט קמא אבל במה שנותן גט שני לא מתקיים גט ראשון והדברים מוכיחים מהאי תוספתא גופא בתנאי דמאתים זוז וחזר ואמר הז"ג מעכשיו דיטלנו הימנה ואמאי הא לא גרע הא דאמר הז"ג מעכשיו מביטול תנאי ונהי דברייתא אתיא כרשב"א דבעיא נתינה מעליא מ"מ בביטול תנאי לא מצריך רשב"א נתינה אחריתא א"ו דאה"נ אלו היה מבטל התנאי היה הגט הראשון כשר אלא דמיירי דלא רצה לגרשה למפרע אלא מכאן ולהבא וכיון דרשב"א סובר דהיכא דנתינה קמייתא לא הוי מהני צריך נתינה אחריתא להכי אמר דיטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה הרי חזינן דמה שנותן גט אחר בלי תנאי לא מיקרי ביטול תנאי לענין גט ראשון ודוחק לומר דשם מיירי שאומר בפירוש דלא ניחא ליה לבטל התנאי לקיים גט ראשון למפרע כדדייק לישנא דחזר ואומר הז"ג מעכשיו אבל בנותן גט שני סתם יש לנתינה זו דין ביטול התנאי לענין גט ראשון שיחול למפרע. דז"א דאמאי לא נימא דלגרש מעכשיו ניחא ליה ולא שתהי' מגורשת למפרע ומלבד זה הרבה מהראשונים ז"ל חולקים בדין ביטול התנאי שיחול הגט למפרע והכי משמע לי מכולא סוגיא דפ"ק דיומא (דף י"ג) גבי כה"ג דאי הוה מהני ביטול התנאי למהוי גיטא למפרע לא הוי צריך לדחוק כולי האי ואם נבא להקל כסברת מהרי"ט דנהי דעכשיו אינו גט מ"מ כשתנשא לפלוני ויתבטל גט ראשון יחול גט שני אז גם זה אינו ענין לכאן חדא דהא נתן לה גט שני בסתם וכל הנותן גט שיחול לאחר זמן מבעיא לי' לפרושי שיחול לאח"כ ועוד דגם גט השני נתקרע תיכף אחר הנתינה אלא שיש לומר דכשתנשא לפלוני ויתבטל גט קמא אז יחול גט שני למפרע ולא איכפת לן במה שנקרע הגט מיהו כיון דפסקינן כר"ל בר"פ החולץ דחליצת מעוברת לא שמה חליצה דתגלי מילתא למפרע לא אמרינן א"כ ה"נ אפשר דלא אמרינן בזה תגלי מילתא למפרע מיהו הנמ"י פירש התם הא דלא אמרינן תגלי מילתא למפרע משום דחיישינן דילמא בשעת חליצה הי' הוולד בן קיימא וראוי לצאת לאויר העולם וחליצתה לאו כלום הוא ואח"כ הוא דאתחיל בו כחישותא ובדבר שנתחדש אח"כ לא אמרינן תגלי מילתא למפרע והא דמשמע מסוגיא זו שם דאף לקולא לא שמה חליצה דלא פסלה כלל מן הכהונה ולא חיישינן דילמא בשעת חליצה כבר היה נפל צ"ל משום דאיסור חליצה הוי מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא (ועיין בריטב"א שם) ולפי"ז נראה לי דהכא שפיר אמרינן תגלי מילתא למפרע כיון דגט הראשון תלה בתנאי דע"מ שלא תנשא לפלוני וכשתנשא לפלוני איגלאי מילתא למפרע דבטל גיטא ובכל תנאי ודאי אמרינן תג"מ למפרע כיון דתלה הדבר בתנאי וכיון דמחמת תלייתו בתנאי אמרינן תג"מ למפרע על גט ראשון כמו בכל תנאי דעלמא דהא כל התולה גיטו בתנאי הרי לא התחיל הגט לחול עד שיתקיים התנאי ובקיומו חל הגט למפרע ובלא נתקיים התנאי לא התחיל הגט כלל הרי נתברר דבשעת גט שני לא היה גט ראשון גט כלל והיתה אשתו גמורה וחייל גט שני ולא דמי לחליצת מעוברת ועוד נ"ל טעמא דר"ל דאמר תגמ"ל לא אמרינן דוקא גבי חליצה אמר הכי דכמו דאמרינן דאין תנאי בחליצה משום דליתא בשליחות ומילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי ופירשו התוס' משום דאילולי תנאי דב"ג וב"ר הוי אמרינן שאין כח בשום תנאי להטיל ספק בעצם המעשה להיות המעשה תלוי ברפיון עד שיתברר ענין התנאי ומתנאי דב"ג וב"ר הוא דילפינן לה להכי הוא דוקא במילתא דאיתא בשליחות אבל במילתא דליתא בשליחות לא ונהירנא שראיתי בתשובות בשמים ראש דאסביר לן בשם הרא"ש ז"ל במילתא דליתא בשליחות הפעולה נקשרת בבעליו עד שאין כח להמסר הענין ע"י שליח וכ"כ אין באפשר להטיל במעשה כזו תנאי להיות המעשה תלוי ברפיון אלא כיון שעשאה כתיקונה שוב אין נתפס בה ספק ותנאי והדרינן לסברא קמייתא דאין תנאי מטיל ספק בעצם המעשה ורק מתנאי ב"ג וב"ר הוא דילפינן לה והיינו דווקא היכא דאיתא בשליחות ומה"ט גבי גיטין וקידושין בעינן עדים אבל בינו לבינה לא מהני וגבי חליצה מכשיר ר"ע בינו לבינה ביבמות (ק"ד) אם עדים רואין מבחוץ או למ"ד בעל שאמר גרשתי' נאמן גם בחליצה נאמן כמ"ש הרשב"א שם בחידושיו אע"ג דחלץ בינו לבינה משום דחליצה כיון שנעשה מעשה החליצה פועלת בעצמה ההיתר. וא"א לאמר בה דבלא עדים אינה פועלת כמ"ש לעיל בענין כוונה והני תנאי דפליגי אר"ע ופסלי בינו לבינה הוא רק משום דבעינן ב"ד דכתיב ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים. אבל עדים לאלומי מילתא כמו גבי גיטין וקידושין לא בעינן א"כ אף אנו נאמר דהא מילתא דתגלי מילתא למפרע לא מהני אלא היכא דתנאי מהני וכל מקום דתנאי מהני מהני נמי מה שנתברר אח"כ שהמעשה היתה צריכה לחול ובחליצה דתנאי לא מהני תגלאי מילתא למפרע נמי לא מהני כיון דבשעת עשייתה לא היתה ראויה לחול ואף דר"ל מפרש ביבמות (דף ק"ו) הא דחליצה מוטעת בחלוץ לה ובכך אתה כונסה ולא מפרש לה בע"מ שתתני מאתים זוז לאו דפליג על ר' יוחנן בהך כללא דאין תנאי בחליצה אלא דסובר דא"צ כוונה כלל אבל מודה הוא דאין תנאי בחליצה ולהכי לא אמר תגמ"ל בחליצה וזהו דוקא בחליצה אבל בגט שפיר אמרינן תגמ"ל:

אלא שלענ"ד אם נסבור כדעת הרא"ש ז"ל בזה דלא מהני גט להתיר אישות התלוי בתנאי רק שנתיר מחמת תג"מ למפרע שיתברר אחר שתנשא לפלוני דבשעת גט שני היתה בת גירושין זהו דוקא אם היה נותן לה גט ראשון עצמו אבל לכתוב גט אחר דמי להא דאמרינן ביבמות (דף נ"ב) בכתב גט לאשה דעלמא לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט משום דאין בידו לגרשה וה"נ הרי עכשיו אין בידו לגרשה לפי דעת הרא"ש ז"ל דכבר אינה אשתו עד שתנשא לאחר ונהי דלדעת הרמב"ם ז"ל שפירש (בפ"ג מה' גירושין) הא דאין בידו לגרשה משום דלא הוי לשמה בזה דאמרינן תג"מ אחר שתנשא לפלוני שהיתה בת גירושין שפיר הוי לשמה דאין לומר דלדעת הרמז"ל בעינן שידע הסופר בשעת כתיבה שהיא בת גירושין דע"כ א"א לומר כן דא"כ תקשה הא דתנן בפ' כיצד קידש א' משתי אחיות נותן גט לזו וגט לזו דהיכי מהני בהו גט כלל הא אכל חדא וחדא בשעה שכותב הסופר הגט יש להסתפק בה דילמא אשה דעלמא היא ולא הוי לשמה ואם היא באמת אשתו וצריכה גט ואיכא לאסתפוקי בה באשה דעלמא לא מיקרי לשמה וכה"ג אמרינן בב"ב (דף פ"א) הקונה ב' אילנות דעביד כריב"ח משום דלא מצי להביא משום האי חששא דלמא הוי ביכורים ובעינן שיהיו ראוים לקריאה דכל שאינו ראוים לקריאה קריאה מעכבת בהו והם אינן ראוין לקריאה משום ספיקא דלאו ביכורים נינהו ומחזי כשיקרא ואע"ג דאם באמת הם ביכורים הרי הם ראוין לקריאה, מ"מ מיקרי אינן ראוין כיון שאינו ידוע לנו שהם ראוין וה"נ אם נימא דהסופר צריך שידע שהיא ראוי' להתגרש א"כ בקידש א' משתי אחיות הרי אין יכול לכתוב הגט דאותו שהיא אשתו הוא מסתפק בה באשה דעלמא א"ו כיון שהיא באמת אשתו הרי הי' ראוי' לגרשה ומיקרי כתיבה דידה לשמה שפיר ולא איכפת לן במה שמסתפק בה באשה דעלמא וכה"ג אמרינן בפ' החולץ גבי ספיקות חולצות ולא איכפת לן במה שאינן עולות ליבום משום דאם יבוא אלי' ויאמר דהא קדיש שפיר מיקרי עולה לייבום והיינו טעמא דלא דמי התם לההיא דבכורים משום דגבי בכורים בעינן שידע המביא שהוא ראוי לקריאה כמו שמבואר אצלינו במק"א דכיון דלכתחילה בעינן קריאה בעינן נמי שיהא בידו לקרות וכל שאצלו ספק לא מיקרי ראוי לקריאה שהרי אין בידו לקרות משא"כ בחליצה דבעינן רק שיהא ראוי ליבום להכי סגי מה שבעצם היבמה הזאת היא ראוי' ליבום אף שהיבם אינו יכול ליבם מטעם ספק ולפ"ז ה"נ גבי גט לא בעינן אלא שתהא באמת ראוי' להתגרש ולא איכפת לן בידיעתו של הסופר ולהכי בענין זה כיון דאמרינן גבי גט תגמ"ל והרי היתה בת גירושין הוי כתיבה לשמה:

וכל זה הוא לשיטת הרמב"ם ז"ל דטעמא דלכשאכנסנה אגרשנה אינו גט הוא משום דלא מיקרי לשמה כל זמן שאינה בת גירושין להכי הכא דאמרינן תמ"ל שהיא בת גירושין ע"י ביטול התנאי של גט הראשון שפיר מיקרי לשמה אבל לשיטת התוס' והרא"ש דטעמא דלאשה בעלמא אינו גט הוא משום דכיון דאינו יכול לגרשה לא מצי משווי שליח לכתוב ומדמי לה להא דאין אדם מקנה דבר שלב"ל א"כ ה"נ כיון דכל דלאו בידו ומחוסר מעשה הנישואין לפלוני הוי דבר שלב"ל ועכשיו אינה בת גירושין לשיטת הרא"ש ז"ל משום דכבר אינה אשתו לא מהני כלל מה שמתברר אח"כ כשנשאת לפלוני שהיתה בת גירושין דסוף סוף בשעת כתיבת הגט עדיין היתה צריכה למעשה הנשואין ובלא"ה לא הוי מצי משוי שליח וכל שמחוסר מעשה לאו בידו ולא מצי משוי שליח והגע בעצמך הא דאמרינן בפ' המפקיד נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלימני תהא פרתי קנויה לך מעכשיו אלו מכרה השומר קודם שנגנבה בקנין ועדיין היתה אצלו ונגנבה מי קנה הלוקח אותה דאע"ג דעתה נתברר שהיתה שלו למפרע מ"מ כיון דהויא מחוסר מעשה הגניבה עדיין מקרי דבר שלב"ל והכא נמי פשיטא דלא מהני בזה תגמ"ל ולא מהני כתיבת גט חדש דהא לאו בידו שתהא אשתו ומחוסר מעשה נישואי דידה לפלוני וכמו שהיא עכשיו כמו אשה דעלמא לא מצי לאשווי' שליח לכתוב גט אחר. ועוד נ"ל דאפילו לדעת הר"מ ז"ל דמפרש בטעמא דאשה דעלמא משום לשמה נמי לא מהני כתיבת גט אחר דאע"ג דביררנו דלחשש לשמה מהני הך סברא דתגמ"ל מ"מ יש לחוש להך דרשא דדרשינן וכתב ונתן מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה וכו' ואשה זו כיון שנתן לה גט שוב אינה אשתו והיא כאשה דעלמא וכתיבת גט שני דידה לא הוי לשמה אלא שאנו מכשירין אותו ע"י מעשה נשואי פלוני ומחוסר מעשה הנשואין לפלוני בין כתיבה ונתינה פוסל בגט ואין לדחות דלא דמי לדרשא דוכתב ונתן דשם מחוסר מעשה בין כתיבה ונתינה דהיינו קציצה ממחובר והכתיבה הוה כתיבה מעליא רק שמחוסר מעשה בין כתיבה ונתינה משא"כ כאן דהכתיבה והנתינה תרווייהו לאו מידי נינהו כל כמה דלא נשאת לפלוני דהא לאו בת גירושין היא ואין כאן לא כתיבה לשמה ולא נתינה וכשתנשא לפלוני אז יחולו תרווייהו למפרע הכתיבה והנתינה והרי אין זה מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה דאף אם יעשה המעשה אחר הכתיבה והנתינה נמי מהני דאחר הנישואין יחול הכתיבה לשמה והנתינה ביחד דזה אינו דהא אמרינן בר"פ כיסוי הדם כיסוי הדם נוהג בחולין אבל לא במוקדשין ומוקמינן לה בקדשי בדק הבית ופריך וליפרקינהו וליכסינהו בעינן העמדה והערכה וכמאן אי כר"מ דאמר הכל היה בכלל העמדה והערכה הא אמר שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה אי כר"ש דאמר שחיטה שאינה ראוי' לאו שמה שחיטה הא אמר קדשי בדק הבית לא הי' בכלל העמדה והערכה ומשני כולה כר"ש ושאני הכא דאמר קרא ושפך וכיסה מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכיסוי יצא זה שמחוסר שפיכה פדיה וכיסוי ובתוס' שם הקשו בהא דאמר וליפרקינהו וליכסינהו תימא מנלן שצריך לפדותו ולחייב בכיסוי ותירצו דהכי פריך כיון שסופו לפדותו משום הפסד קדשים וכשיפדה הוי למפרע שחיטה ראויה א"כ ליכסינהו אפי' קודם פדיון ועוד דר"ש אית לי' כל העומד לפדות כפדוי דמי עיי"ש היטב בדבריהם א"כ ניחזי אנן הא התם כל כמה דלא פריק להו לא הוי השחיטה שחיטה כלל דשחיטה שאינה ראוי' לאו שמה שחיטה וכשפודה אותן אפילו אחר כמה ימים אגלאי מילתא למפרע דשחיטה ראויה הוי למפרע משום דכל העומד לפדות כפדוי דמי ואפ"ה אמרינן דלאו בני כיסוי נינהו משום דמחוסר מעשה אחר השפיכה אע"ג דקודם המעשה לא הוי שפיכה כלל ואחר הפדייה אימת שיהיה יתברר למפרע דהוי שפיכה כבר נעשה מעשה הפדיה ואפ"ה אמרינן דלא שייך בזה מצות כיסוי משום דמחוסר מעשה פדיה בין שפיכה לכיסוי ה"נ אע"ג לכשתנשא יתברר למפרע דהוי כתיבה לשמה משום דהיא בת גירושין מ"מ כיון דאחר כתיבת הסופר עדיין צריכה לאיזה מעשה שיחול הכתיבה לא מיקרי וכתב ונתן. ובעיקרא דמילתא יש להעיר במה שלא פירשו בעיקר הטעם דלא מהני באשה דעלמא משום האי טעמא דוכתב ונתן דהכא הרי מחוסר נישואין ואולי יש לחלק בין מחוסר מעשה בגט או במגרש ומתגרשת:

עכ"פ הרי ביררנו דלדעת הרא"ש ז"ל שחדש לנו דכ"ז שלא ביטלה ועברה על התנאי לאו בת גירושין היא לא מהני תקנתו של מהרי"ט שיחול למפרע דאיכא למיחש טובא לחשש דאין בידו לגרשה כמו אשה דעלמא ולא מהני אלא באותו גט עצמו אבל לא בגט אחר ועוד נראה דלשיטת הרא"ש ז"ל שכתב דהשתא קודם ביטול התנאי לא מיקרי בת גירושין לא מהני אפילו אם יגרשנה באותו הגט עצמו ולא מהני מה שכתב המהרי"ט שיחול הגט כשתעבור על תנאו דאף דהגט הראשון נכתב בכשרות שאז היתה בת גירושין מ"מ כיון דבנתינת הגט לא היתה בת גירושין לא מהני דבעינן שיתן לידה בשעה שהיא אשתו והכא בשעה שנותן לה הגט פעם שני בלי תנאי לאו בת גירושין היא שכבר אינה אשתו ואף לפמש"כ הר"ן בפ' הזורק אמתניתין דאמר לה כנסי שט"ח זה או שמצאתו מאחורי' קוראה והרי היא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך וכי אמר לה הא גיטך אפילו אחר שבא לידה מהני דקרינן ביה ונתן בידה. אע"ג דנתינה הראשונה לאו כלום היא וה"ה כשנותנו לה לשם פקדון ואח"כ אמר לה הא גיטך כיון שמיד הבעל בא לידה עכ"ל וכ"פ בשו"ע סימן קל"ח מ"מ זהו דווקא אם נתנו לה כשהיא כבר אשתו קרינן ביה שפיר ונתן בידה אבל אם נתנו לה בשעה שאינה בת גירושין לא מיקרי נתינה לידה ולא מיבעיא אם נקרע אח"כ דלא מהני אלא אפילו היה בידה עד שנשאת ועברה תנאי הראשון נמי לא מהני דדמי לטלי גיטך מע"ג קרקע דנתינה קמייתא לאו כלום:

אלא שיש להסתפק בזה בעיקר הדבר אם הי' כאן לשון תנאי מעליא או לא ונ"ל דאם אמר ה"ז גיטך ולא תנשא לפלוני ולא אמר לשון ע"מ שלא תנשא לפלוני נמי דמי לתנאי אע"ג דלא אמר לשון ע"מ אם לא תנשא לפלוני ועדיף מגילוי דעתא בגיטא דקי"ל גילוי דעתא לאו מילתא הוא [עיין בתשובות מהר"ם לובלין ז"ל] דיש לומר דאף שדבר זה היטה את לבבו לגרשה מ"מ מחמת זה גמר לגרש בלי שום תנאי. אבל דבר שאומר בשעת גירושין בשעת נתינת הגט קפידא הוא ויש לו דין תנאי והכי משמע פשטא דתלמודא בפ' איזהו נשך (דף ס"ו) דאי הוה אמר בשעת נתינה דאי קיימינא דידי את הוה דומה לתנאי אע"פ שלא אמר בלשון אם וכ"כ התוס' בגיטין (דף ע"ה) ד"ה לאפוקי דאם הוי אמר הכי היה מועיל וכ"ה בגיטין (דף כ"ט) דפליגי באמר הב לה גיטא ושקול חפץ אי הוי שינוי אבל כשלא נטל החפץ כלל לא הוי גט לכ"ע כמ"ש הראשונים מיהו משם ליכא ראי' דשאני שליח דאפילו לר"מ דבעי תנאי כפול מ"מ גבי שליח שהתנה המשלח עמו לא בעינן תנאי כפול א"כ ה"ה לדידן דלא בעינן תנאי כפול אפשר דבשליח אף תנאי גמור לא בעינן:

אולם מסוגיא דביצה (דף כ') בההוא דאמר הבו ליה ד' מאה זוזי ולנסיב לברתי דאמרינן אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב וכתב ע"ז האלפסי בפ' מי שמת דטעמא דמילתא משום דהאי לישנא לישנא דמתנה הוא בין בזוזי בין בברתא. הלכך אי בעי תרווייהו שקיל אי בעי חד מינייהו שקיל ובעל המאור ז"ל בביצה תירץ משום דלא הוי תנאי קודם למעשה. הרי מבואר דלמאן דל"ל הא דרבי חנינא בן גמליאל במשפטי התנאים הוי תנאי מעליא אע"ג דלא אמר בלשון אם ואפילו לשיטת הרי"ף והרמב"ן שם שפירשו דלא הוי תנאי כלל משום דתרווייהו מתנה נינהו היינו דווקא התם דכיון דלא מקדים הנישואין ש"מ דלא קפיד כלל ומה שאמר לינסב לברתי היינו מתנה אחריתא אבל כאן באיזה כח הוא אומר שלא תנשא עד ד' שנים אם לא בכח האישות שיש לו ובדידיה קיימא להטיל בשעת נתינה תנאו ע"כ יש לו דין תנאי גמור:

מיהו יש לעיין בהא דאיתא בנדרים (דף מ"ח) מעשה בא' בבית חורון שהיה אביו מודר הנאה ממנו והיה משיא את בתו ואמר לחבירו חצר וסעודה נתונים לפניך אלא כדי שיאכל אבא עמנו בסעודה אמר אם שלי הם הרי מוקדשין לשמים א"ל לא נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים כו' אמרו חכמים כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה ואמר רבא שם לא שנו אלא דא"ל והינן לפניך אלא כדי שיאכל אבא עמנו אבל א"ל שיהא לפניך שיבא אבא מדעתך הוא דא"ל וכתב הר"ן ז"ל ל"ש אלא דא"ל והינן לפניך דהוי תנאי גמור אבל א"ל ויבא אבא מדעתך הוא דא"ל דלאו תנאי הוא ומתנה גמורה היא אלא דאי בעי עביד הכי וכדאמרינן בפרק יו"ט בההוא דאמר הבו ד' מאה זוזי ולנסוב לברתי דאר"פ ד' מאה זוזי שקיל ברתא אי בעי נסיב אי בעי לא נסיב ובלישנא אחרינא אמר לא תימא טעמא דאמר והינן לפניך הוא דאסר אבל א"ל הן לפניך שיבא אבא ויאכל מותר אלא אפי' אמר לו הן לפניך ויבא אבא ויאכל נמי אסור מ"ט סעודתו מוכחת עליו אע"ג דבעלמא ויבא לאו תנאי הוא הכא שאני משום דאנן סהדי שאין אדם מכין סעודה לנשואי בנו ונותנה לאחר הילכך סעודתו מוכחת עליו דמאי דאמר ויבא אבא תנאי גמור הוא עכ"ל הר"ן ז"ל, מבואר מדבריו ז"ל דכל שלא אמר בלשון אם לא הוי תנאי כדאמרינן בהבו ד' מאה זוזי ולנסיב לברתי ותימא שלא הזכיר כלל דברי הרי"ף פ' מי שמת שכתב דהתם טעמא דמילתא דתרווייהו מתנה נינהו ודברי בעל המאור ז"ל שכתב משום דלא הוי תנאי קודם למעשה והרמב"ן ז"ל הסכים לדברי הרי"ף ז"ל ומדברי כולם למדנו דבלא אם נמי הוי תנאי מעליא ומה שמוכיח הר"ן ז"ל מסוגיא דנדרים דלא הוי תנאי מדקאמר בלישנא קמא דבלא אמר ואינן לפניך שרי ובלישנא בתרא קאמר דאסור משום דסעודתו מוכחת עליו דמשמע הא לאו האי טעמא דסעודתו מוכחת עליו הוי שרי דלא מיקרי תנאי לא הבנתי כלל דהא הר"ן בעצמו כתב במשנה בהא דאמר שם שאמרו חכמים כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה וז"ל שם ואעפ"י דמתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה אע"ג דאם הקדישה אינה מקודשת שאני התם דמ"מ לשעתה מתנה אבל מתנה זו של בית חורון אפי' לשעתה אינה שלא נתכוין להקנותו לו כלל אלא שתקרא ע"ש כדי שיהא אביו מותר כו' ובירושלמי ר' ירמיה בעי וכי אין אדם נותן מתנה ע"מ שלא יקדישנה כיני מתניתין כל מתנה שהיא בהערמה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה עכ"ל הר"ן שם א"כ חזינן דאם הי' באמת תנאי גמור שלא יקדישנה הוי שרי רק דהכא אסור משום הערמה. א"כ אפשר דבאמת בכל תנאי אם לא אמר לשון אם נמי הוי תנאי כדמוכח מדברי הרי"ף והבעה"מ והרמב"ן ז"ל והא דאמר רבא דאם לא אמר ואינן לפניך רק שאמר ויבוא אבא ויאכל מותר לאו משום דלא הוי תנאי דתנאי ודאי הוי רק דכיון דאמר ואינון לפניך אלא כדי שיאכל גרע מתנאי והוי מתנה של הערמה אבל אם לא אמר ואינון לפניך יש לו דין תנאי ושרי כמו דשרינן אם אמר שלא יקדישנה כמש"כ בירושלמי ה"נ שרינן ע"מ שיאכל אבא ואם אמר אינון לפניך גרע מתנאי והוי הערמה בעלמא (ומצינו בנמוקי יוסף בנדרים שם שפי' כן ע"ש) וראיתי להרשב"א ז"ל בחי' שם שכתב ונ"ל דמהכא שמעינן דהאומר לחבירו ה"ז מכור לך או נתון לך ואתה תעשה כך וכך אינו תנאי אלא מדעתיך קאמר ליה דכל מי שאינו אומר בלשון תנאי אינו תנאי והמתנה קיימת והשאר אילו רצה יעשה ואי לא לא וכההוא דאמר להו הבו ד' מאה זוזי לפלניא ולינסב ברתאי דאמרינן ד' מאה זוזי יהבינן ליה וברתיה אי בעי נסיב ואי בעי לא נסיב וללישנא בתרא דרבא דאמר אפילו ויבא אבא נמי אסור היינו משום דסעודתו מוכחת עליו דמה שאמר משום תנאי גמור קאמר ואע"ג דלא אמרו בלשון תנאי והאי דינא נמי איכא למילף מהכא עכ"ל הרשב"א ז"ל וגם דבריו ז"ל צ"ע מטעמא דכתיבנא על דברי הר"ן ז"ל ואולי סברי הרשב"א והר"ן ז"ל דאף דתנאי דע"מ שלא יקדישנה אינו מבטל המתנה אבל תנאי דע"מ שיאכל אבא מבטל המתנה כיון שעיקר הערמה היה בשביל זה ולהכי פשיטא להו דאי הוי בזה דין תנאי היה אסור ומ"מ צ"ע למה לא הזכירו דברי הרי"ף והרמב"ן ובעה"מ ז"ל בסוגיא דביצה דפשיט להו דיש בזה דין תנאי והא דאיתא בשו"ע יור"ד (סי' ש"ה) ברמ"א ודוקא שאמר לו ע"מ להחזיר אבל אם א"ל הא לך חמש סלעים ותחזירם לי אין בנו פדוי עכ"ל משמע דבלא אם לא מיקרי תנאי התם שאני דכיון שלא אמר לו לשון נתינה רק הא לך חמש סלעים איכא למימר דבפקדון בעלמא נתן לו [ועיין במג"א סימן תמ"ח סק"ה שכתב דאם א"ל הריני נותן לך ותחזירם לי אין המתנה תלוי' בחזרה ואף אם לא יחזירנו הוי מתנה וצ"ע ומכ"ש בנידון דידן שנודע שבני אדם הסיתו אותו קודם הנתינה שיטיל תנאי זה לצערה ודאי דהוי דין תנאי ואחרי כתבי זאת הוגד לי ע"י הרב המסדר שקודם שגירש בגט השני ביטל התנאי הראשון ואמר בפירוש שאינו רוצה בו א"כ יש לצרף לזה דעת הרא"ש ז"ל שסובר דביטול התנאי מהני לשוויא גיטא למפרע משום דהתנאי הוי רק דיבור בעלמא ואינו מצורף למעשה נתינת הגט ואתי דיבור ומבטל דיבור:

ויש קצת מקום עיון לדעת הרא"ש ז"ל דביטול התנאי משוויא ליה גיטא למפרע דא"כ אמאי דחיק בירושלמי דתרומות (הביאו התוס' בקידושין דף י') אמתניתין דהאשה שהיתה אוכלת בתרומה ואמרו לה מת בעלך או גירשך ר"א מחייב קרן וחומש ור"י פוטר ופריך תינח מת גירשך מי לא ידעה ודחקינן לשנויי כגון דאמרה התקבל לי גיטי במקום פלוני והיה סוס מוכן לבא ביו"ד ימים ובא בה' ימים ולדברי הרא"ש ז"ל הא מצי לאוקמי בפשיטות שהטיל תנאי בגט כגון ע"מ שתתן לי מאתים זוז ביום פלוני ועבר הזמן ולא נתנה דרשאי לאכול בתרומה כיון שיודעת שלא נתקיים התנאי וא"צ לחוש שמא ביטל התנאי דמסתמא לא חזר בו כמו דלא חיישינן לביטול הגט לרבי דסובר ביטלו מבוטל וכן המגרש אשתו שיחול לאחר למ"ד ימים כשבא הזמן מותרת להנשא וא"צ לחוש שמא חזר בו וה"נ כיון שיודעת שלא קיימה התנאי מותרת לאכול בתרומה ואח"כ באו ואמרו לה שביטל התנאי וחל הגט למפרע ומדלא מוקי הכי ע"כ דלא מהני ביטול הגט לשווי' גיטא למפרע וצ"ע מ"מ אין לסמוך ע"ז דהב"ש כתב דבתנאי שבידה לקיים בשב ואל תעשה לא מהני ביטול התנאי ודעת הב"ח דבתנאי שכיון לצערה לא מהני ביטול התנאי כמ"ש הב"ש (סימן קמ"ג ס"ק למ"ד):

והנה בנידון דידן אף שקשה להקל נגד דעת הרא"ש ז"ל מ"מ יש לצרף כאן ספיקי טובא דלדעת כמה פוסקים בעינן תנאי כפול ואי לא כפליה לתנאי לאו כלום הוא גם ספק שמא הלכה כהחולקין על הרא"ש וסברי דתנאי שלא תנשא לפלוני הוי כתנאי דעלמא ומהני גט שני ושמא הלכה כרא"ש דמהני ביטול התנאי ואע"ג דאיכא חזקת איסור אשת איש מ"מ אפשר לומר דחזקת איסור אשת איש אזדה לה כיון שהותרה לכל אדם ומה שאסורה לפלוני להנשא תנאי בעלמא הוא כמ"ש הרא"ש בעצמו א"כ איתרע חזקת א"א דידה מיהו כיון דאיכא כמה רבוותא דסברי מחזיקין מאיסור לאיסור אחר כ"ש דבכה"ג מיקרי חזקת איסור דאמרינן כמו שהיתה אסורה עד עכשיו לזה ה"נ אסורה עדיין עכשיו מחמת התנאי ועוד יש לדון דלא מקרי ס"ס אלא אם נולדו שני הספיקות ביחד כמו בכתובות (דף ט') וכדומה אבל הכא שמעיקרא נולד הך ספק שמא אסור' להנשא משום תנאי אי לא בעינן תנאי כפול והחזקנו אותו לוודאי איסור כדין ספיקא דאורייתא ולאחר זמן נולד עוד ספק שנתגרשה בגט אחר ואנו מסתפקין אי מהני בה תנאי אין מצטרפין ב' הספיקות ביחד וראי' לזה מהא דאיתא ביבמות (דף קי"ג) דר"א סבר תרומת חרש ספק הוא ומבעיא לן מיפשט פשיטא לי' לר"א דחרש דעתיה קלישתא הוא ומיהו מספקא ליה אי דעתיה צילותא או לא דעתיה צילותא ולעולם חדא דעתא הוא או דילמא פשיטא ליה דדעתיה קלישתא ולאו דעתיה צילותא הוא והכא היינו טעמא כיון דעתים חלים ועתים שוטה למאי נ"מ להוציא אשתו בגט אי אמרת חדא דעתיה הוא כקדושין כך גירושין וא"א עתים חלים ועתים שוטה קידושין מצי מקדש גירושין לא מצי מגרש עכ"ל הגמרא וקשה אפילו אי אמרינן לאו חדא דעתיה הוא נמי מצי מגרש מטעם ס"ס שמא הי' שוטה בשעת קידושין ואת"ל לאו שוטה הוי אלא שהוא חלים שמא בשעת הגרושין היה חלים א"ו כיון שלא נולדו שני הספיקות ביחד לא מיקרי ס"ס שכבר הוחזק הספק הראשון לבדו לודאי איסור [ומצאתי אח"כ בחידושי רע"א ז"ל ליבמות שכתב כן ובעיקר האי כללא יש לעיין מהא דאמרינן בנידה (דף ט"ו) אשה שיש לה ווסת בעלה מחשב ימי ווסת ובא עליה ומסקינן בטעמא משום דאימר ראתה אימר לא ראתה ואת"ל ראתה אימר טבלה ופרש"י אם שהה בדרך שיעור שיכולה לטבול דאמרינן טבלה וא"צ לשואלה עיי"ש וא"כ קשה מי לא עסקינן נמי שבא לביתו קודם שיעור טבילה ואז היה אסור לבא עליה מטעם ספק ראתה וכשיצא עוד מביתו ובא אח"כ אחר שיעור טבילה שרינן ליה לבא עלי' מטעם ס"ס שמא לא ראתה ואת"ל ראתה שמא טבלה ואמאי לא נימא דכיון שבא בתוך שיעור טבילה והחזיק ספק ראיה לודאי שוב לא מהני מה שנולד בה במשך הזמן ספק טבילה ובכל גווני קאמר ר"י התם בעלה מחשב ימי וסת ובא עליה ומשמע אפילו בא בתוך שיעור טבילה ויצא וחזר ובא מיהו נ"ל דלא דמי כלל דהתם דכיון שבפעם הראשון שבא לביתו יודע שכשיבוא אחר משך ימי הטבילה יהא מותר לבא עלי' שפיר מצטרף לס"ס ולא אמרינן דאז נתחזק ספק הראשון לודאי כיון שגם אז ידע שבהמשך הזמן יהא ס"ס. משא"כ גבי חרש דספק הראשון של קידושין נתחזק לודאי איסור ומי יודע אם יגרשנה אח"כ לכן אף אם גירשה ונולד ספק אחר נמי לא מהני ולהכי נמי בב"ק (דף י"א) גבי שליא שיצאת מקצתה בראשון ומקצתה בשני דקאמר ר"א מונין לה מן הראשון ופריך רבא מאי דעתך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא מטהרת לה מראשון והקשו בתוס' ואמאי לא יהיו טהורים הא הוי ס"ס ספק ביום ראשון יצא ראשו או רובו ואפילו לא יצא דילמא הוא זכר עיי"ש אלמא דהוי ס"ס אע"ג דספק ביום ראשון יצא נולד מיד כשכלה יום השביעי לראשון וספק זכר נולד ביום ט"ו לראשון ואפ"ה כתבו התוס' דהוי ס"ס משום דהתם נמי כיון דזמן בודאי אתא וידעינן בשביעי' שבט"ו יהי' ס"ס הוי ס"ס מעליא מיהו התם בלאו הכי ניחא דהא מה שהחזקנו ספק יצא ביום ראשון ספק יצא ביום שני לודאי איסור מטעם ספק א' לחומרא לא הי' מועיל לן כלל ביום השמיני ללידה שאז היינו מסתפקין אם יצא ביום ראשון או ביום שני שהרי בלא"ה טמאה אפילו אם יצא ביום ראשון דהא איכא לאסתפוקי דילמא נקיבה וטמאה שבועיים ולא מהני לן מידי מה שהחזקנו הספק לחומרא שבלא"ה טמאה משום ספק נקיבה ורק כשכלה י"ד אז אנו יכולין לדון שמא ביום ראשון וכבר כלה אף ימי טומאה של נקיבה ונמצאו אנו באין לדון על שני הספיקות ביחד ושפיר כתבו התוס' דהוי ס"ס משא"כ בחרש לר"א שגירש שבתחילה קודם הגט מה דאסרנו הוא רק משום שמא חלים הוא בשעת קידושין ואסרנו מחמת זה והחזקנו הספק כודאי כדין ספיקא דאורייתא לא מהני מה שנולד אח"כ ספק שני ע"י גיטו של חרש ולא הוי ס"ס:

מיהו יש לחלק דזהו דוקא בס"ס דמעשה דבזה נמי אמרינן שהספק הראשון נעשה כודאי והחזקנו לדון את הדבר שנעשה לצד החומר שבה אבל בס"ס דדינא כמו בנידון דידן לא שייך לומר הספק הראשון נעשה כודאי דהא אם יבא לפנינו האי דינא לימים הבאים נדון אותו לספיקא דדינא ואיך נאמר עכשיו נעשה כוודאי איסור ואכתי ספיקא הוה ומצטרפינן לספק ספיקא:

ועוד נ"ל לחדש קולא אחרת לפי מה שחקרנו במק"א אם אדם יכול לגרש את אשתו מדינא דגמרא על תנאי שלא ברצונה ודאי דאם גירשה ע"מ שתתן מאתים זוז והיא אומרת שאין רצונה ליתן מאתים זוז שתוכל לתבוע ממנו מיד שכו"ע דהא בדידה תליא מילתה לקיים תנאה והיא אומרת שאין רצונה לקיים התנאי וממילא לא הוי גט ומחוייב בשכו"ע אבל אם אמר ה"ז גט ע"מ שלא תנשא לפלוני או ע"מ שלא תנשא עד ארבעה שנים והיא אומרת שאין רצונה לקיים תנאי זה ואין רצונה שיתקיים הגט עם התנאי רק אם רוצה לגרשה מיד בלי שום תנאי שתהא רשאי להנשא מיד לאחר רצונה לקבל ואם לאו אין רצונה לקבל הגט מסתברא נמי דהדין עמה ואינו יכול לגרשה בע"כ שתקיים תנאה דאף שנתנה לו תורה רשות לגרשה בע"כ היינו דווקא באופן שאחר הגירושין תוכל להנשא לאחר אבל שיגרשנה בעלה בע"כ ויפטר משכו"ע ותהא אגידה בתנאי שלא להנשא לאחר לא זכתה לו תורה ויכולה למחות בנתינת גט כזה ולומר לו או יגרשנה גירושין גמורין שתוכל להנשא לאחר מיד או תהא עדיין אשתו ומתחייב בשכו"ע כחיובי הבעל לאשתו דאין סברא לומר שתתן לו התורה רשות לגרשה ולפטור עצמו מכל החיובים שהבעל חייב לאשתו ושתהי' אסורה בעבותות התנאי שלא תנשא לאחר ותמות ברעב אין זה דרכי נועם וכתיב דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום תדע דע"כ אין בידו של הבעל לגרשה ולעגנה ע"י הגט דהא ביבמות (דף ס"ה) אמרינן איבעיא להו נישאת לרביעי והיו לה בנים מהו דתיתבעי לשלישי אמרינן לה שתיקותך יפה מדיבורך דמצי אמר לה אדעתא דהכי לא גרשתיך מתקיף לה רב פפא אי איהי שתקא אנן מי שתקינן נמצא גט בטל ובניה ממזרים אלא אמרינן השתא דבריית ועיי"ש ברש"י ז"ל שפירש דהא דאמרינן השתא הוא דבריית הוא למפטרי' מכתובה אבל לענין שיהא הגט קיים פירש התם דהגט קיים משום דמספיקא גמר ומגרש ולא איכפת שמא תבריא ופרשנו כוונתו בתשובה במק"א שלא רצה לפרש דמה"ט דהשתא הוא דבריית הגט קיים משום דסובר רש"י דמספיקא אין לנו להכשיר הגט ושמא כבר היתה ראוי' לבנים בשעת הגט נמצא גט בטל אולם התוס' שם בד"ה אי כתבו בהדיא שם דלהכי לא שייך קלקולא דאמרינן השתא הוא דבריית ובשעה שגירשה לא היתה ראוי' עיי"ש [ונראה דסברי דאף דאיכא ספיקא אם השתא הוא דבריית או מקודם לכן והם כתבו שם דגבי לא היה בנים הוי קלקול גמור ולא לעז בעלמא אפ"ה אמרינן השתא הוא דבריית משום דכבר נשאת לאחר אזיל חזקת א"א דקמא ובחזקת היתר קיימא ותלינן השתא הוא דבריית לקולא וליכא קלקולא] והשתא קשה הא כתבו התוס' בכתובות (דף מ"ז בד"ה שלא) דבדבר שתלוי בדעת הנותן לחוד אם נולד אחר הנתינה דבר שאנו אומדין דעתו שאלו היה יודע שיילד הדבר לא היה נותן מבטלין המתנה כמו דאמרינן בב"ק (דף ק"י) גבי גזל הגר דאי לא דכסף מכפר מחצה הוי אמרינן דאם מת הגזלן אחר שנתן הכסף אמרינן אדעתא דהכי לא יהב משום דבדעתו תליא מילתא א"כ ה"נ גבי גט מאי מהני מה דאמרינן השתא הוא דבריית שלא לבטל הגט אכתי נימא כיון דבו הדבר תלוי אי הוה ידע שתבריא אחר זמן לא הי' מגרשה ואיכא קלקולא א"ו דאף שהתורה נתנה לו רשות לגרש שלא ברצונה. אבל לגרשה ע"מ כן שאם תתרפא אח"כ יתבטל הגט ותחזור אליו זה אינו יכול דהרי לא תוכל להנשא לעולם שמא תתרפא ותתבטל הגט ולא נתנה לו תורה רשות אלא לגרשה לגמרי ולהכי דבר שנולד אחר הגירושין אינו מבטל הגט ואף אנן נימא דאינו יכול לגרשה בע"כ ע"מ שלא תנשא איזה זמן וע"ז לא נתנה לו תורה רשות והא דאמרינן בגיטין (דף כ"א) כתב לה גט ונתנה בחצירו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומתגרשת בו ופריך אביי מכדי חצירה מידה אתרבאי מה ידה דאיתא בין מדעתה בין בע"כ אף חצירה דאיתא בין מדעתה בין בע"כ והא מתנה מדעתה איתא בע"כ ליתא ואם נימא דאינו יכול לגרש ע"ת דשלא תנשא לפלוני בע"כ מאי מקשה הא גם בידה משכחת דלא מהני בע"כ כגון בתנאי ושפיר אמרינן דגם בחצר היכא דנתנו בחצירו ונתן לה שטר מתנה אע"ג דליתא בע"כ איתא מדעתה הא לאו ראי' דמה דליתא בידה על ע"ת דע"מ שלא תנשא הוא לאו משום דלא מיקרי נתינה אלא משום דלא נתנה לו תורה רשות לגרשה בע"כ אם אינו מתירה לעלמא אבל במה שנתנה לו תורה רשות לגרש לא אשכחן בידה דלא להוי בע"כ והכא במתנה דחצר אף שנתנה לו תורה רשות לגרש אפ"ה לא מהני בע"כ וא"כ לא הוי דומיא דידה ושפיר פריך אביי:

ומדברי הר"ן ז"ל נראה להביא ראיה דלא מצי לגרשה בע"כ ע"ת דהא אמרינן בפ' הזורק על מתניתין דהזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה בתוך חצירה מגורשת. אמר עולא והוא שעומדת בצד חצירה וכתב הר"ן ז"ל שם היכא דנתנו בחצירה שלא מדעתה ואינה עומדת בצד ביתה מסתברא דבמקום יבם הויא ספק מגורשת דהא מספקא לן בס"פ האשה שלום במזכה גט לאשתו במקום יבם אי זכות הוא לה הלכך בחצירה נמי חולצת ולא מתייבמת וכן פסקינן בשו"ע (סימן קל"ט סעיף ג') וכמו שפירש הגר"א ז"ל שם והיינו משום דחצר אינו סמוך לה אף דאינו מתורת יד מ"מ מתגרשת מדין שליחות וגבי גט חוב הוא לה לא מהני שליחות כדאמרינן בפ"ק דב"מ (דף י"ב) אבל ביבם דמספקינן דילמא זכות הוא לא מתייבמה דדילמא זכות הוא לה ומהני הגט מדין שליחות אף שאינה סמוכה לה וקשה ע"ז הא התוס' שם בגיטין הקשו על הא דאמרינן מכדי חצר משום יד איתרבאי מה יד דאיתא בין מדעתא בין בע"כ וז"ל וא"ת הא בפ"ק דב"מ אמרינן חצר משום יד איתרבאי ולא גרע משליחות גבי מציאה דזכות הוא קני אעפ"י שאינו עומד בצד חצירו ולא הויא דומיא דיד דקני מטעם שליחות דזכין לאדם שלא בפניו א"כ הכא דכתב לה שטר מתנה אע"ג דלא הוי דומיא דידה דמתנה ליתא בע"כ תתגרש מכח שליחות וי"ל דדוקא לענין שלא בפניו אמרינן דלא גרע משליחות לקנות במידי דזכות הוא לו אבל בשאר דברים בעינן דומיא דיד דאל"כ חצר מהלכת אמאי לא קנה תקנה מטעם שליחות כמו שליח מהלך אע"ג דמטעם יד לא קנה עכ"ל מבואר מדבריהם דלא קנה חצר מטעם שליחות אלא אם החסרון הוא מחמת שאינו עומד בצד חצירו. אבל אם החסרון מחמת דלא הוי דומיא דידה דאיתא בע"כ לא מהני מטעם שליחות ואף מדעתא דניחא לי' כמו נתנו בחצירו ונתן לה שטר מתנה א"כ אמאי כתב הר"ן ז"ל דמהני במקום יבם אעפ"י שאינה סמוכה לה מטעם שליחות כיון דזכות הוא הא אכתי לא הויא דומיא דידה דאיתא בין מדעתה בין בע"כ והאי חצר שאינו סמוך דליתא אלא מדעתא דהיינו משום שזכות הוא לה הא אלו עומדת וצווחת דלא ניחא לה לא מהני א"כ אפילו ניחא לה נמי לא מהני דלענין איתא בע"כ לא מהני שליחות דבעינן שיהא דומיא דידה דאיתא בין מדעתה בין בע"כ והיכי מהני במקום יבם באינה עומדת בצד ביתה מטעם שליחות הא לא הוי דומיא דידה והא דמהני במציאה חצר מטעם שליחות אע"ג דליתא בע"כ שאם אינו רוצה שיקנה לו חצירו את המציאה לא קנה התם שפיר הוי דומיא דידה דגם יד אם אינו רוצה לקנות מציאה שבתוכו לא קנה כמ"ש התוס' בביצה (דף ל"ט) גבי מילא מים ונתנו לחבירו עיי"ש ואף דאנן קיי"ל כרבא דנתנו בחצירו וכתב לה שטר מתנה מתגרשת לאו דרבא סובר דלא בעינן בענין זה דומיא דידה למהוי אף בע"כ אלא דסובר דכיון דהא דליתא בע"כ אין זה עיכוב בגט רק מחמת שאין נותנין מתנה בע"כ ולא הוי חצירה לא איכפת לן בזה אבל אם היה עיכוב בגוף הגט ודאי דלא הוי דומיא דידה וגם בעיקר דברי התוס' קשה דלפי דבריהם אמאי אמר הש"ס בב"מ גבי גט דחוב הוא ואין חבין לאדם שלא בפניו לא מהני שליחות דמשמע מזה דאם אשכחן בגט גוונא דזכות הוא לה היה מועיל מטעם שליחות אעפ"י שאינה עומדת בצד ביתה ואמאי הא אכתי לא הוי דומיא דידה דהא ליתא בע"כ אבל אם נימא דבמגרש ע"ת אינו יכול לגרש בע"כ אתי שפיר דהא בארנו במק"א דבעיין דמזכה גט לאשתו במקום יבם מיירי במגרשה ע"ת דאם ימות יהא גט מעכשיו ואם לא ימות לא יהא גט דבמגרש לגמרי בלי תנאי אין ספק לומר דזכות הוא לה דהא מפסדת את בעלה ושמא יחיה ודאי הוי חוב וכיון דמיירי במגרשה ע"ת שפיר כתב הר"ן ז"ל דהוי גט אעפ"י שאינה עומדת בצד ביתה מטעם שליחות דמאי אמרת דלא הוי דומיא דידה דאיתא בין מדעתה בין בע"כ ז"א דהא בידה נמי לא מצי למיגרשה ע"ת דאם מת בע"כ דיכולה לאמר או גרשיני לגמרי או אל תגרשיני כלל וא"כ הוי חצירה מטעם שליחות דומיא דידה דאיתא מדעתה ולא בע"כ ואף אם נימא דבדיעבד אם גירשה ע"ת בע"כ מגורשת כמו שיבואר לקמן דאיכא לאסתפוקי בזה מ"מ מקרי שפיר דומיא דידה דכיון דגם בידה אינו רשאי לגרשה מדינא:

ומיושב נמי הא דקאמר הש"ס בב"מ גבי גט דחוב הו' לה ואין חבין לאדם שלא בפניו וליכא דין שליחות בעינן עומד בצד ביתה כדין יד דמשמע דאי הוי זכות היה מהני מדין שליחות אע"ג דאינה עומדת בצד ביתה דהוצרך הש"ס לאמר כן להיכא דמגרשה על תנאי שבידה למחות דאז הוי מועיל היכא דזכות הוא לה מדין שליחות דהוי דומיא דידה שפיר דהא גם בידה ליתא בע"כ בתנאי והרי זה ראי' ברורה בעזה"י דאינו יכול לגרשה בעל כרחה על תנאי כל היכא שאומרת או גרשיני לגמרי או אל תגרשיני. וכן מ"ש הר"ן ז"ל בפרק שלישי דקדושין דאין אונס בגיטין משום צנועות ופרוצות דגבי קידושין יש טענת אונס ולא חיישינן לתקנתא דצנועות דסברה דאונס משום דכיון דאינה מתקדשת אלא לרצונה לא היה לה לקבל קידושין ע"ת זה שתהא בספק אונס] עי"ש בדבריו דמשמע דמדינא דהש"ס יכול לגרשה ע"ת דאם לא באתי נראה דהתם ודאי אם הבעל הולך לדרכו ורוצה לגרשה ע"ת דאם לא באתי מכאן ועד יב"ח והיא אין רצונה בתנאי זה ומתרצית לישאר בלי גט אין הבעל יכול לגרשה בע"כ בתנאי רק דהש"ס חשש משום צנועות שכשהבעל הולך לדרכו חוששת שמא תתעגן והוא אינו רוצה ליתן גט אלא על תנאי דבזה אין בידה למחות מלהתנות תנאי שהרי הבעל אומר אני אין רצוני לגרשך ואם אתה רצונך בגירושין איני נותן אלא על תנאי דאם לא באתי ובזה לא אניס ולהכי תיקנו דאין אונס בגיטין אע"ג דבקדושין לא תקנו:

גם אין להביא ראיה מעיקר דרשת ר"א בר"פ המגרש דסובר דמהני כשיגרשה חוץ מפלוני דאמרינן שם מ"ט דר"א אמר ר' ינאי משום זקן אחד אמר קרא ויצאה והיתה לאיש אחר אפילו לא התירה אלא לאיש אחר ה"ז מגורשת. וכיון דר"א מהאי קרא יליף וקרא מיירי בגירשה בע"כ ואפ"ה מצי לגרשה לחוץ מפלוני דהכי מוכח בירושלמי שהביאו התוס' בשלהי גיטין דקרא מיירי בגירושין בע"כ דפריך לב"ש דאמרי לא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר אמאי איצטריך קרא דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה ת"ל דבלאו הכי אסור להחזיר סוטתו כיון שיש עדים ומשני כדי לעבור עלי' בב' לאוין והקשו המפרשים מאי מקשה הירושלמי הא ברצונה מודי ב"ש שרשאי לגרשה בלא ערות דבר ואיצטריך קרא דמחזיר גרושתו להיכא דגירש מרצונה בלי ערות דבר וע"כ דהירושלמי סובר דכיון דקרא דונתן בידה מיירי אף בע"כ ממילא כל הפרשה כולה מיירי בע"כ ולהכי מקשה דלב"ש קרא דמחזיר גרושתו ל"ל כיון דמיירי בע"כ א"כ לא גירשה אלא בערות דבר ואסור להחזירה משום מחזיר סוטתו א"כ אף אנו נאמר דמסתמא דרשא דדריש ר"א דאפילו לא גירש אלא לאיש אחר מגורשת מיירי נמי אפילו בע"כ כיון דכל הפרשה כולה מיירי בע"כ ומדר"א נשמע לרבנן דכמו דלר"א יכול לגרש בחוץ מפלוני בע"כ ה"נ לרבנן יכול לגרשה בע"מ שלא תנשא לפלוני בע"כ אין ראיה מזה דאפשר לומר דהא התוס' בסוטה (דף ג') כתבו דר"א סובר כב"ש דלא יגרש אדם את אשתו אא"כ מצא בה ערות דבר וא"כ איכא למימר דמיירי דמצא בה ערות דבר שזינתה עם פלוני דבזה ודאי דמצי לגרשה בע"כ חוץ מפלוני כיון דאסורה עליו בלאו הכי משום ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל יכול להטיל תנאי בגיטו שלא יועיל הגט לגבי אותו פלוני ותהא עליו באיסור א"א ואינה יכולה לעכב כיון שבלא"ה אסורה עליו ורבנן דפליגי דסברי אין גט לחצאין סברי דאין יכול לשייר אישות בגיטו לגבי שום אדם אף לאדם שאסורה עליו בלאו הכי באיסור עשה וכדתנן (בדף פ"ה) הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכל מי שיש לה עליו קידושין אפילו בעבירה פסול וכיון דאיסור סוטה הוא רק בעשה סברי רבנן דאם גירשה חוץ מבועל הגט פסול דהוי שיור בגט ואף דבגמרא דריש מלאיש אחר שלא התירה אלא לאיש אחר ולכ"ע אסרה וה"נ אמר בירושלמי הובא בחידושי הרשב"א ז"ל ג"כ דהך דרשא הוא אפילו באסרה אכ"ע והתירה לאיש אחר נמי מהני לר"א אכתי מצינו למימר דמשכחת לה בערות דבר שזינתה מאיש אחד ואינו ידוע מי הוא רק שראו עדים שזינתה ולא הכירו הבועל ורק אדם אחד ידוע שהוא בודאי לא הי' הבועל ויכול הבעל לגרשה בע"כ ולאוסרה אכ"ע חוץ מאדם פלוני (ומיירי דאזלא איהי לגבי דידי' דהוי לי' קבוע ואסורה אכ"ע אם אינו ידוע מי הוא הבועל] וקמ"ל קרא דמהני גט כה"ג כיון שמצא בה ערות דבר ועוד דנראה דאשה שזינתה ודאי דיכול לגרשה בע"כ ע"ת שלא תנשא לפלוני דהא אם אינו רוצה לגרשה כלל ולעגנה אין אנו יכולים לכופו ולגרשה כיון שהיא גרמה לעצמה לאסור עליו. וכהא דאמרינן ביבמות (דף קי"א) הנודרת הנאה מיבמה לאחר מיתת בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה ולא כופין אלמא היכא שהיא גרמה לעצמה אין כופין אותו אפילו אם לעגנה וה"נ בזינתה ועיין באהע"ז (סימן קי"ז) שכתב שם הרמ"א ז"ל שאם רוצה שלא לגרשה רשאי כיון דמאיסה בעיניו מחמת זנות לא חיישינן שמא יבא עלי' מיהו אפשר דהרמ"א מיירי שהיא מתרצית לזה ואינה מבקשת גט ובזה כתב הרמ"א ז"ל דלא חיישינן שמא יבוא עליה אם לא יגרשנה אבל היכא שהיא תובעת להתגרש מחויב לגרשה אבל מלשון התוס' בזבחים (דף ב') משמע דאינו מחויב לגרשה אפילו היא תובעת להתגרש מחמת שהיא גרמה לעצמה שכתבו שם בהא דאמרינן סתם אשה לאו לגירושין עומדת וז"ל אפילו אם זינתה לאו להתגרש בגט זה עומדת וגם אם ירצה הבעל לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו וכ"כ בפסקי התוס' שם ע"ש היטב ולשון זה ודאי משמע דאפילו תובעת להתגרש בדידיה תליא מילתא ובשילהי נדרים (דף צ"א) גבי שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך וקאמר עלה בש"ס במאי עסקינן אי באשת ישראל וברצון כלום יש לה כתובה ולא קאמר אי ברצון ואמאי יוצאת בע"כ של בעל כמו שפירש רש"י במתניתין דהא אם ירצה לא יגרשנה הוא משום דפסיקא ליה להש"ס למיפרך מהא דנוטלת כתובה משום דמשנה מפורשת היא בפ"ק דסוטה דבזינתה הפסידה כתובתה וה"ה דהוה מצי למיפרך מהא דיוצאת בע"כ:

וקצת נראה לי להביא ראיה דאינו רשאי לגרשה בע"כ ע"מ שלא תנשא לפלוני מהא דתנן ביבמות (דף כ"ג) הנטען על א"א ה"ז לא ישאנה ואם כנס יוציא ואמאי לא תקנו חכמים שיגרשנה על תנאי שלא תנשא לאותו פלוני. ואף אם לא תתרצה לקבל הגט ע"ת זה יגרשנה בע"כ מיהו מצאתי במרדכי פ' המגרש וז"ל אמר מר רב נוטראי גאון המקנא לאשתו ורוצה לגרשה והוא חושד אותה על שום אדם כיצד יעשה את"ל יאמר לה חוץ או ע"מ נמצא גט בטל ובני' ממזרים אלא אומר לב"ד והן מורים בידיהם שלא ישאו זה את זה לעולם, ואח"כ נותן לה גט ואומר מותרת לכל אדם עכ"ל א"כ א"ש הא דלא קתני שיגרשנה בע"מ שלא תנשא לפלוני שמא יעברו ויהיו בניהם ממזרים:

וחתני הרב הג' מוהר"ר אריה ליב נ"י הביא ראי' שאינו יכול לגרשה בע"כ בתנאי כזה מהא דאמרינן בקידושין (דף ס"ב) הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך אינה מקודשת ופריך אמאי נימא הא בידו לגרשה ומשני נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה בתמיה והיינו דאין בידו לקדשה אחר גירושין ואע"ג דהשתא מתרצית מ"מ שמא תחזור בה וקשה הא בידו לגרשה על תנאי שתחזור ותתקדש לו אחר גירושין א"ו דלא מצי לגרשה ע"ת זה בע"כ ולא מיקרי בידו ולי נראה דלאו ראיה היא כלל דאף אם נימא דיכול לגרשה בע"כ ע"מ שתחזור ותתקדש לו נמי לא מיקרי בידו לקדשה דאם תחזור בה ולא תרצה לקבל קידושין אחר הגט לא הוי קידושין רק שיתבטל הגט ותהא אשת איש מחמת אישות ראשונה אבל קידושין אחרים ליכא בע"כ ולהכי מיקרי אין בידו לקדשה גם הביא חתני הרב הנ"ל ראי' מהא דתנן בב"ב (קס"ז) כותבין גט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו ואם נימא דאינו רשאי לגרשה ע"ת כזה בע"כ אמאי כותבין ניחוש שמא יגרשה על תנאי כזה בעל כרחה וכדפרכינן בב"מ דף י"ב) גבי כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ניחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ע"ש וגם זה לאו ראיה היא דאטו אם נתקן שלא לכתוב גט אא"כ אשתו עמו שוב לא יהא בידו לגרשה ע"ת זה דהא אף אם היא מתרצית לכתוב הגט ולקבלו יכול לאמר לה בשעת מסירה תנאי זה ויזרוק הגט בידה או בחצירה וכיון דלא יתקן הדבר אף אם לא יכתוב הסופר אלא אם תרצה לכתוב להכי כותבין לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו וראיתי להאו"ת וקצה"ח (סימן מ"ו) שהקשו בגט דאין כותבין בו תנאי איך יעשה הבעל אם רוצה לגרשה ע"ת הא העדים אין נאמנים לאמר תנאי היה דברינו ותי' הקצה"ח כיון דאין כותבין תנאי בגט שוב נאמנים לומר תנאי הי' דברינו דאין זה סתירא להגט כיון שלא היו יכולין לכתוב התנאי בגט. ודבריו תמוהין דאכתי קשה הא אמרינן בהשולח דהאשה נשאת אף אם ליכא ע"מ רק שכתב יד ע"ח יצא ממקום אחר כדאמר שם גבי העדים חותמין על הגט מפני תקון העולם ואיך מותרת להנשא כשאין ע"ח וע"מ לפנינו דילמא גירשה ע"ת ולא קיימה התנאי והע"ח הא לא ידעי מהתנאי דכותבין וחותמין הגט לאיש אעפ"י שאין אשתו עמו ומוסרין הגט להבעל וא"כ מאי מהני מה שכתב הקצה"ח דהע"ח נאמנים הא לא ידעי כלל מהתנאי והע"מ:

אבל באמת בלא"ה לק"מ דאם הי' מגרשה ע"ת לא הוי מוסר הגט לידה רק הי' נותנין לה מעכשיו ולמסור ביד שליש עד שתברר שנתקיים התנאי וכיון שמסר לידה והניח אצלה ש"מ שגירשה בלי תנאי א"ו שהימנה על קיום התנאי כדאמרינן גבי וליחוש שמא פייס ע"ש מיהו אפשר לומר אף דעפ"י דין אינו יכול לגרש בתנאי דע"מ שלא תנשאי לפלוני בע"כ מ"מ אם גירשה הוי גט ומחוייבת לקיים התנאי אף שלא נתנה התורה לו רשות לעשות כן ויש להביא ראיה מהא דאיתא בסוף גיטין אמר לו רב פפא לאביי לא מצא בה לא ערוה ולא דבר פירש אם עבר וגירשה] מהו ופרש"י ז"ל מהו מי כייפינן לי' לאהדורה או לא משמע דע"כ לא מיבעיא לי' אלא אי כופין להחזירה אבל הגט חל ואיסור א"א פקע מינה אע"ג דאינו רשאי לגרשה מן התורה וא"כ אפשר דה"ה אם גירשה ע"מ שלא תנשא עד ארבעה שנים נמי אע"ג דודאי אסור לעשות כן מ"מ הגט חל שפיר וטעמא כמ"ש התוס' בפ"ק דתמורה בנשבע שלא לגרש וגירש דמהני אף למ"ד כל מילתא דא"ר לא תעביד א"ע לא מהני משום דגירושין אתקיש למיתה דמהני בכל גוונא ואף אם נפרש שם כדעת הנב"י במה"ת (סימן קכ"ט) דבעיתו של רב פפא הוא אם מהני הגט או לא מ"מ הא פשיט לי' מדאמר רחמנא באונס כל ימיו בעמוד והחזר קאי ש"מ דמהני הגט בלא מצא ערוה או דבר וה"ה לדידן אם גירשה בע"כ בתנאי שלא תנשא עד ד' שנים אע"ג דאינו רשאי לעשות כן מ"מ אם עשה כן הוי גט והתנאי קיים מיהו אכתי איכא לאיפלוגי דלגרשה ולהתירה לגמרי הגט אעפ"י שאינו רשאי אבל לגרשה שתהא אסורה להנשא לא מהני בע"כ אף אם גירשה כבר:

ועוד נ"ל דכל היכא דמגרשה בתנאי דשלא תנשא עד ד' שנים אם אומרת מיד שאין רצונה לקיים התנאי הגט בטל דהנה בש"ס ס"פ מי שאחזו אמתניתין דהרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום והי' הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתייחד עמה ה"ז גט ופריך הש"ס וליחוש שמא פייס ופי' האלפסי ז"ל בתשובה והשאלתות דקושית הש"ס דניחוש שמא פייס ומחלו שניהם התנאי ואז הגט בטל אף שנתקיים התנאי ומלו תלתין יומין שעבר מכנגד פני' ואף שנתן לה הגט מעכשיו דאף אם נתקרע או נאבד הגט נמי הוי גט מ"מ אם התנה תנאי שבידם שלא לקיימו יש ביד שניהם לומר שאם יתקיים יהא כמי שלא נתקיים וליבטל גיטא ע"ש בר"ן שהאריך בזה וכתב שם עוד ולפיכך כתב הרמב"ן ז"ל דהאומר ע"מ שתתני לי מאתים זוז אם קבלה עליה שלא תקיים תנאה ולא תתגרש באותה נתינה בטל הגט מעתה. ואצ"ל שאם לא נתנה לשם תנאי ונתנה לו לשם מתנה דגט בטל אלא אפילו אמרה אח"כ נותנת אני ומקיימה התנאי כבר נתבטל שכיון שבידם לבטל התנאי שלא תתן וכיון שבטלוהו בטל לגמרי ושוב אין לו קיום עכ"ל. הרי בהדיא שיכולה לומר תיכף אחר נתינת גט לידה ע"ת דמאתים זוז שאין רצונה לקיים התנאי והרי היא אשתו לכל דבר והגט בטל ואף אם תתרצה אח"כ לקיים התנאי והגט נמי לא מהני שכבר נתבטל במה שלא רצתה ואף שהר"ן ז"ל תמה ע"ז וכתב שכל גט הניתן מעכשיו או בע"מ דכאומר מעכשיו דמי אין ביד שניהם לבטל אלא דווקא במתנה להנאתה של אשה ולומר שאם לא ינהוג עמה מנהג אישות בזה"ז שלא תתעגן מחמתו ותהא מגורשת ולהכי פרכינן וליחוש שמא פייס ומחלה לו והוי כאומרת כלום אמרת אלא להנאתי זו הנאתי אבל במתנה עמה ע"מ שתתני מאתים זוז ונתגרשה מעכשיו ודאי לא כל הימנה לומר שאפילו קיימה תנאה שלא תהא מגורשת עכ"ל זהו דווקא אם בשעת נתינת הגט נתרצתה לקבל על תנאי זה דמאתים זוז וכיון דנתן לה במעכשיו או בע"מ ונתרצתה כבר נתגרשה ולא מהני מה שחזרה אח"כ כ"א בדבר שהוא להנאתה כגון אם אעבור מכנגד פניך שלשים יום שיכולה לאמר אעפ"י שעבר מנגד פני יהא דומה כאילו לא עבר אבל בדבר שאינה להנאתה אינה יכולה לבטל הגט אחר שכבר קבלתו ברצונה אבל אם בשעת נתינת הגט אומרת שאין רצונה להתגרש ולקיים התנאי אין הגט חל כלל כמ"ש הרמב"ן ז"ל שאם אמרה שאין רצונה לקיים התנאי ולא תתגרש באותה נתינה בטל הגט ולזה גם הר"ן ז"ל מודה ואין לומר דוקא בתנאי דמאתים זוז שבידה שלא ליתן מהני מה שתאמר שלא תתן ומתבטל הגט מיד אבל בע"מ שלא תנשא עד ד' שנים שאין בידה לבטל התנאי דאפשר שלא ירצה שום איש לישאנה אין הגט מתבטל מיד אם אומרת שלא תקיים התנאי. דז"א דבגיטין (דף פ"ד) אמר דלהנשא לפלוני מיקרי בידה לקיים דאפשר דמשחדא לו בממון ותנשא מיד לו וכ"ש בנישואין סתם דודאי מיקרי בידה לבטל התנאי ולהנשא לאיש וכיון דבידה לבטל התנאי אם אמרה מיד שאין רצונה לקיים התנאי הגט בטל והרי היא אשתו גמורה לכ"ד ויכול לגרשה מחדש בגט שני בלי תנאי וא"צ לחזור ולקדשה:

והרא"ש ז"ל בתשובה (כלל מ"ה סימן כ"ו) שכתב בגירש את אשתו ע"מ שלא תנשא לשמעון דלא מהני אם יחזור ויתן לה בלי תנאי משום דכבר נתגרשה וגירושין שניים אין להם על מה לחול, מיירי שקבלה הגט על תנאי זה ברצונה וחל הגט עם התנאי ומיירי שהיה יותר טוב ונוח לה להתגרש בתנאי דשלא תנשא לפלוני משתשאר תחת בעלה אבל אם היא אומרת מיד שנתן לה גט זה ע"ת שאין רצונה לקיים התנאי הגט בטל כמו שהוכחנו מדברי הרשב"א והר"ן ז"ל:

ואין לומר דדוקא באומר ע"מ שתתן מאתים זוז יכולה לאמר שלא ומתבטל הגט דהא אינה מחוייבת ליתן לו ממון אבל בתנאי דשלא תנשא עד ד' שנים אין בידה לאמר שתנשא דהא אסורה להנשא כ"ז שלא נתגרשה ויכול להטיל עלי' תנאי זה שלא תנשא בע"כ דז"א דבשלמא אם היה יכול לומר חוץ מפלוני דמשייר בה אישות לענין נישואי פלוני או נשואי ד' שנים אז הוי מצינן למימר שמטיל עלי' ע"כ אבל באמת הא קיי"ל כרבנן דר"א דחוץ מפלוני הגט פסול משום דהוי שיור בגט ולא מתכשר אלא באומר ע"מ דאז הוי בתורת תנאי ולא בתורת שיור וכיון דהוי בתורת תנאי שהגט מתירה לגמרי רק שמטיל תנאי שלא תנשא לפלוני יכולה לומר שאין רצוני לקיים התנאי ומתבטל הגט מיד ואין לומר דאינה יכולה לאמר שלא תקיים התנאי דהא התנאי מתקיים בע"כ שכשתרצה להנשא בתוך הזמן שקבע הבעל הרי בטל הגט ואין קידושין ונשואין תופסין בה וממילא מוכרחת לקיים התנאי ודמי למ"ש הר"ן ז"ל שם דבתנאי שהוא מתקיים ע"כ אין בידם לאמר שיהא כאילו לא נתקיים ומייתי ראיה מהא דאמרינן (בדף ע"ג) בראוה שנתייחדה עמו באפילה אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר ולא חששו שם לביטול התנאי משום דקאי אאם מתי דתנאי זה דאם מתי מתקיים בע"כ ואין בידם לבטלו וא"כ אפשר לומר דגם אם מתחילה בשעת נתינה אמרה שאין רצונה לקיים התנאי לא מהני כיון שהוא מתקיים בע"כ שאין בה קידושין ונישואין כל המשך שקבע לה הבעל. נראה לי דלאו מילתא היא דהא שם (בדף פ"ג) קאמר נענה ר"ע הרי שהלכה זו ונישאת לאחד מן השוק והיו לה בנים ונתארמלה או נתגרשה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים והקשו התוס' והלא אין נישואין חלין שהרי אסורה עליו משום א"א מאי שנא מהא דתניא ה"ז גיטך ע"מ שלא תנשא לאבא ולאביך ה"ז גט משמע דאפילו נישאת הוי גט משום דאין הנישואין חלין כלל ותירצו דהכא עמדה ונשאת לאחר מיתת הבעל קאמר ע"כ וא"כ כיון דאמרינן דתנאי שלא תנשא לפלוני משמע שלא תנשא אף אחר מיתת הבעל הרי אחר מיתתו יש בידה להנשא דכבר פקע איסור א"א ממנה א"כ אם היא אומרת שאין רצונה לקיים התנאי ואם ימות תנשא לאחר דמי לתנאי דמאתים זוז שבידה לקיים והיא אומרת שאין רצונה לקיים ובטל הגט מיד ובידה להנשא לאחר מיתתו דאיסור א"א פקע ואפשר דמשחדא לאיזה איש בממון ותנשא לו ומכש"כ דאתי שפיר טפי לפי מש"כ הר"ן ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל לתרץ קושיית התוס' דבע"מ שלא תנשא מתבטל התנאי אף שאין הנישואין חלין מחמת איסור א"א דלאו נישואין גמורין קאמר שהרי א"א להיות נישואין גמורין אלא שתהא נישאת לו בדרך נישואין ע"ש וא"כ ודאי דבידה שלא לקיים התנאי ולהנשא לאחד אף שאין הנשואין ממש וכן למ"ש הר"ן ז"ל שם דשפיר חלין הנשואין ודומה לאומר הרי את מותרת לכל אדם ולהנשא לכל מי שתרצה אלא שאם תנשא לפלוני הרי את אשתי עד שעת נישואין ומשעת נישואין ואילך אלא שבשעת נישואין אי את אשתי ע"ש וכיון דהנשואין יכולין לחול ממש ודאי דמיקרי בידה לבטל התנאי ומש"כ הר"ן ז"ל בפ' האומר בקידושין [הובא בש"ך חו"מ ס' כ"א] בענין אונס בתנאי קידושין דסבר ר"י אונסא כמאן דלא עביד משום דלא דמי לגיטין דאי לאו תקנתא שהתקינו שאין אונס בגיטין חשבינן לה כאילו בא והגט בטל משום דהתם אין הדבר תלוי אלא בו אינו גומר לגרש אלא א"כ יעבור התנאי ברצון אבל באונס לא אבל הכא שהאשה אינה מתקדשת אלא מדעתה הרי אינה מסכמת בקדושיו אא"כ יקיים תנאי אבל כל שלא נתקיים אעפ"י שנאנס אינה מתרצה בקידושיו ומשמע וכו' עכ"ל הר"ן ז"ל שם דמשמע מדבריו שגם גירושין ע"ת בדעת הבעל תליא, התם שאני דשלא לגרש אם לא יבא מחמת אונס ודאי בדידי' תליא מילתא דאם אינו רוצה לגרשה באם לא יבא מחמת אונס מי יכוף אותו לגרשה דאף שיכולה למחות במה שרוצה לגרשה על תנאי מ"מ הא הבעל יכול לאמר דאם אין אתה מתרצית בגירושין על תנאי איני חפץ לגרשך ואם היא רוצה בגירושין שלא תתעגן יכול הבעל להטיל תנאי בע"כ אבל לגרשה בע"כ ושתהא מוכרחת לקיים התנאי היכא שהיא מתרצית שלא להתגרש כלל לאו בדידי' תליא מילתא ואם היא אין רצונה בתנאי ומחמת זה אומרת שלא תקיים את התנאי ורצונה לבטל הגט, הגט בטל מיד ועוד דבהני תנאים שהוזכרו התם אפילו אם רצונה שיהא הגט בטל נמי לא מהני דהא הרמב"ן והר"ן ז"ל נמי לא כתבו שהיא יכולה לבטל הגט ע"י מה שאומרת שאין רצונה בתנאי אלא בתנאי שבידה שלא לקיימה אבל בתנאי שאין בידה שלא לקיימה אינה יכולה לבטל הגט:

ומעתה יצא לנו מדברינו בתנאי דשלא תנשא איזה זמן לא מיבעי אם תיכף כשהזכיר תנאי זה שתקה לא מחמת שנתרצתה לקבל הגט ע"מ לקיים התנאי רק שכן דרכן של נשים לכוף אזנם לשמוע מה יאמר לה הרב המסדר ויראה להוציא דבר מפי' וכה"ג אמרינן גבי קידושין פ"ק דקידושין (דף י"ג) בשתיקה דלאחר מתן מעות דלא מהני והא דלא שדיתי' דסברה אי שדינא להו מחייבנא באחריות ומהנכון כשהרב המסדר רואה שיש לחוש שהמגרש יאמר תנאי כזה בשעת נתינה ילמד להאשה שאם יאמר תנאי כזה תאמר שאין רצונה בגט זה ובתנאי ותשליך הגט מידה לתקנות בנות ישראל למען יהא באפשרי ליתן לה גט אחר אחר שתפייסו שיתן גט בלי תנאי ותתגרש אף לדעת הרא"ש ז"ל. וכמו שבארנו בעזה"י:

תוכן העניינים

שות עונג יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה