שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין
חלק אבן העזר · סימן קמא
לבאר דין קדושי קטנה שלא מיאנה ונתגדלה:
לכאורה נראה בהא דאמרינן ביבמות (דף ק"ט) שני אחין נשואין לשתי אחיות אחת (דף ק"ט) שני קטנה ומת בעלה של גדולה דר"א סובר מלמדין את הקטנה שתמאן ור"ג סובר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה ובעי ר"א מרב מ"ט דר"ג קא סבר ר"ג קדושי קטנה מתלי תלי וקאי אי גדלה גדלי' בהדה, ואע"ג דלא בעל או דלמא קסבר ר"ג המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה אי בעל אין ואי לא בעל לא ופרש"י ז"ל גדלי בהדה ואע"ג דלא בעל דניקדשה השתא מ"מ משגדלה תפסי קידושי' מעיקרא ואיגלא מלתא מעיקרא דזיקה דהך לאו כלום או דלמא קידושי קמאי לאו כלום נינהו ומשום קידושין דבעילה משגדלה נפקא הך יבמה ואע"ג דזיקה קודמת לקידושין קסבר רב המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה דאתי קידושין ומבטלה לזיקה עכ"ל:
והנה רש"י ז"ל פי' הא דאמרינן לכי גדלה גדלי בהדה היינו שחלו הקידושין למפרע ולכאורה פירושו מוכרח דהא חזינן דאי אמרינן דטעמא דר"ג משום דסובר קידושי קטנה מתלי תלי וקאי ולכי גדלה גדלי בהדה אין אנו צריכין לומר דסובר ר"ג המקדש אחות יבמה נפטרה יבמה והלכה לה וע"כ הטעם משום דגדלי בהדה וחיילי למפרע א"כ אין זה מקדש אחות יבמה רק מקודשת למפרע ובמק"א הקשינו על דברי רש"י ז"ל מהא דאמרינן (בדף ס"א) כהן לא ישא את הקטנה ומפרש ראב"א דמיירי בכה"ג משום דאימת קא קני לה לכי גדלה בעולה היא וקאמר רבא מכלי לב אי דקדשה אבוה מההוא שעתא הוא דקא קני לה אי דקדשה נפשה ר"א הוא ולא רבנן דודאי גם רבנן סברי כן ע"ש וא"כ מאי מקשה רבא ומתמה ארב אדא בר אהבה דלמא רבנן סברי דבקדשה נפשה מותרת לכה"ג משום דגדלי קידושין בהדה ואין כאן איסור בעולה לכה"ג כיון דחיילי הקידושין למפרע והרי היא אשתו למפרע והרי ר"א בעי למימר הכי ורב ששת אמר ארב דסובר דלא חיילא למפרע אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא ויבואר לקמן דכמה מרבותינו הראשונים ז"ל פסקו כרב ששת ומדוע תמה רבא על ר"א בר אהבה דסובר דלרבנן דר"א כה"ג נושא את הקטנה והא ר"א אמר מלמדין את הקטנה שתמאן וע"כ דסברי דקידושי קטנה לא גדלי בהדה ור"ג פליג עלי' לרב ששת וסבר דגדלי בהדה ולהכי סובר תמתין עד שתגדיל ותצא משום אחות אשה ואימא דרבנן דר"א בכהן לא ישא את הקטנה הוא ר"ג ואמאי אמר רבא על הך אוקימתא דר"א בר אהבה מכלי לב:
והנה באמת התוס' והרשב"א ז"ל בחי' פירשו הא דאמרינן לכי גדלה גדלי בהדה היינו שחלו הקידושין לכי גדלה והוקשה להתוס' כיון דסובר דהמקדש אחות יבמה לא נפטרה יבמה א"כ אמאי תצא הלא משום אחות אשה הא הני קידושין דקטנות חיילא לאחר שגדלה ולא למפרע וע"ז תירצו התוס' דכיון דממילא חיילא בלי שום מעשה להכי נפטרה יבמה והלכה אף דהמקדש אחות יבמה לא נפטרה יבמה מכל מקום היכא דקידושין חיילי ממילא נדחה הזיקה ג"כ אע"ג דהקידושין חלין אח"כ ועיין ברשב"א ז"ל שהסביר הדבר במה חיילי הקידושין לכי גדלה ותירץ דדמי למקדש לאחר למ"ד יום דהוי קדושין אף שנתאכלו המעות ואף דקבלת קטנה לאו כלום הוא מ"מ כיון דהוי קדושין מדרבנן אף בקטנות חייל עלה שעבוד כסף קדושין ומהני למהוי קדושין דאורייתא לכי גדלה ועיין ברי"ף ז"ל שכ' דאיכא כמה רבוותא דפסקי כרב ששת דלכי גדלה גדלי בהדה וכן פסק הר"מ ז"ל (בפ"ה מהלכות אישות הלכה ח') וז"ל ולמה יוצאת בלא גט מפני שאין קידושיה קידושין גמורין מן התורה אלא מדברי סופרים והן תלויין שאם ישבה עם בעלה עד שגדלה גמרה קידושי' ונעשית א"א גמורה וא"צ לחזור ולקדשה אחר שגדלה וכ"כ שם (בהלכה ט"ז) המקדש אשה שחצי' שפחה וחציה ב"ח אינה מקודשת קידושין גמורין עד שתשתחרר וכיון שנשתחררה גמרו קידושיה כקדושי קטנה שגדלה וא"צ קידושין אחרים עכ"ל הרי שפסק כרב ששת דקידושי קטנה גדלי בהדה לכי גדלה וכן כ' הראב"ד ז"ל בהשגותיו (בפ"ד מהלכות אישות הלכה ט"ז) בכוונת הרמב"ם ז"ל שסובר דקידושי קטנה גומרין כשגדלה:
וראיתי למהרי"ק ז"ל (בשורש למ"ד) שתמה על הרמב"ם ז"ל שדבריו סותרים למ"ש (בהלכות גירושין פרק י"א הלכה ואו) וז"ל קטנה שלא מיאנה והגדילה אעפ"י שלא בעלה משנעשית י"ב שנה ויום אחד הרי זו אינה ממאנת שהרי הגדילה וצריכה גט מדברי סופרים עכ"ל הרי שסובר דקידושי קטנה שלא נבעלה הוי רק מדברי סופרים וצריכה גט מדרבנן:
והנה קושיית המהרי"ק על הר"מ ז"ל הי' נראה לי ליישב דמ"ש (בהל' אישות) דהוי דאורייתא וגדלי בהדה הוא היכא שישבה תחתיו ולא גילתה דעתה כלל שאינה רוצית להיות אשתו כמו שכתב התם וישבה עם בעלה ולהכי אמרינן דגדלי בהדה ובהלכות גירושין מיירי שכבר קודם שנתגדלה גילתה דעתה שאין רצונה בו ויצאת מתחת ידיו רק שלא מיאנה כדין מיאון בפני שנים דאף דלא הוי מיאון כ"א כשמיאנה בפני ב' מ"מ שוב לא נוכל לומר דגדלי קידושין בהדה למהוי קידושין דאורייתא דהא הרשב"א ז"ל כ' דטעמא דגדלי בהדה הוא משום דדמי למקדש שיחול לאחר שלשים. והתם גופא אם חזרה בה תוך שלשים לא הוי קידושין כדאיתא בר"פ האומר להכי בקטנה נמי מהני מה שחזרה בה שלא יחולו הקידושין כשגדלה וצריכה גט רק מדברי סופרים שתקנו דבגדלות לא ממאנה כמ"ש רש"י ז"ל בנדה (דף מ"ו) והרשב"א ז"ל (בפ' ב"ש):
מיהו קשה לשון הר"מ ז"ל שכ' שם (בהלכות גירושין) בסיום דבריו צריכה גט מדברי סופרים שהרי לא בא עלי' אחר שהגדילה כדי שתהי' א"א גמורה ואם נימא דדעת הר"מ ז"ל דבישבה תחתיו עד שהגדילה נעשית א"א גמורה דגדלי קידושין בהדה הול"ל שהרי לא ישבה תחתיו עד שהגדילה כדי שתהי' א"א גמורה כמו שחשיב התם שהרי לא נבעלה משהגיעה לשני נערות ולא נבעלה אחר שגדלה. הול"ל נמי שהרי לא ישבה תחתיו עד שהגדילה וע"כ דסובר דליכא קידושין דאורייתא אלא בנבעלה משהגיע לשני נערות דאז חיישינן מן התורה שמא נשרו או בנבעלה אחר שהגדילה ממש דהוי קידושין וודאין אבל אם לא נבעלה כלל לא גדלי קידושין בהדה והוי רק קידושין דרבנן:
ועוד קשה על דברי הר"מ ז"ל דכיון דסובר דקידושי קטנה מתלי תלי וקאי ולכי גדלה גדלי בהדה והויא א"א גמורה א"כ הא דאמר רב דימי בנדה (דף מ"ו) הלכתא חוששין שמא נשרו וה"מ היכא דקידש לפני זמן ובעל לאחר זמן דהוי לי' ספיקא דאורייתא אבל מעיקרא לא דהיינו אם לא בעל כשתגדיל אין חוששין שמא נשרו וכן פ' הר"מ ז"ל (בהלכות גירושין) דאם לא בעל בשני נערות אין חוששין שמא נשרו וכיון דהר"מ ז"ל פ' דכל קטנה קידושי' גמרו בהדה ונעשית א"א גמורה מן התורה א"כ בלא בעל בגדלות נמי הא איכא ספיקא דאורייתא דשמא כבר גדלו ונשרו וגדלו קידושין בהדה ומדברי רב דימי בעצמו לא קשיא דאפשר לומר דרב דימי מספקא לי' אי גדלו בהדה אי לא ולא שמיע לי' ברייתא דמייתי רב ששת דקידושי' תלויין להכי אמר דבנבעלה וודאי חוששין שמא נשרו כיון דבעל לשם קידושין הוי ספיקא דאורייתא אבל בישבה תחתיו ולא נבעלה ומספקא לן אם הביאה סימנין או לא לא חיישינן שמא נשרו דהא הוי ס"ס שמא לא נשרו ואת"ל נשרו שמא אין הקידושין גדילין בהדה אפילו כשגדלה וכן להרי"ף ז"ל דפסק הא דרב דימי נמי לא קשה דאיהו פ' ג"כ דהא דגדלי בהדה הוי ספק א"כ בספיקא דשמא נשרו הוי ס"ס. אבל על הרמב"ם ז"ל קשה שהוא פסק דקידושי קטנה גדלי בהדה בפשיטות כרב ששת ופסק ג"כ דבלא נבעלה בהגיע ימי נערות א"צ גט מן התורה. ומשמע אעפ"י שישבה תחתיו ולא מיחתה מ"מ כיון שלא נבעלה לא הוי קידושין מן התורה ואמאי הא בעינן למיחש שמא נשרו וגדלו בהדה ואין לומר דמוקמינן לה אחזקת פנוי' ולא גדלה עדיין כמ"ש התוס' בקידושין (דף ע"ט) גבי קדשה אבי' בדרך דאי לאו דקדשה עצמה בעיר דהוי א"א ממ"נ הוי מוקמינן לה בחזקת פנוי' דא"כ בבעל אחר זמן ולא נמצא לה שערות נמי נוקי בחזקת פנוי' א"ו דא"א לאוקמי אחזקת פנוי' משום דאיכא כנגדה חזקה שכיון שהגיעה לכלל שנותי' הביאה סימנין כמו דקאמר רבא שם בנדה (דף מ"ו) קטנה שהגיעה לכלל שנותי' א"צ בדיקה חזקה הביאה סימנין דאף דמסקינן דכי אמר רבא הנ"מ למיאון אבל לחליצה חיישינן בלא בדיקה היינו משום דלחליצה איכא נגד חזקה שהביאה סימנין חזקת יבמה לשוק אבל בל"ה חזקה שהביאה סימנין חזקה מעליא הוא:
ונראה לי ליישב שיטת הרמב"ם ז"ל דהנה בדברי רב דימי שם בנדה קשה טובא דקאמר וה"מ דקדיש בתוך זמן ובעל לאחר זמן אבל מעיקרא לא דלשון אבל מעיקרא דקאמר צריך ביאור דהול"ל וה"מ אם בעל לאחר זמן אבל לא בעל לאח"ז לא ומאי לשון מעיקרא דקאמר ותו מאי האי דקאמר וה"מ דקדיש בתוך זמן ובעל לאחר זמן ול"ל למימר דקדיש בתוך זמן הא בכולה סוגיא קיימינן בקידושי קטנה והול"ל וה"מ דבעל לאח"ז אבל לא בעל לאח"ז לא:
ונראה לפי מה שכתבנו במק"א ליישב קושיית התוס' בחולין (דף י') דילפינן דאזלינן בתר חזקה מקרא דהבא אל הבית טמא ודלמא אדנפיק ואתי בציר לי' שיעורא והקשו התוס' דכיון דמיירי אפילו כשנמצא הנגע חסר לפנינו אפ"ה מוקמינן הנגע אחזקתו ואמאי נוקי גברא אחזקת טהרה כיון שהנגע חסר לפנינו כמו דאמרינן גבי מקוה דמעמידין גברא בחזקת טומאה ואין מעמידין מקוה בחזקת שלימה משום שהרי חסר לפניך ומקרי תרתי לריעותא:
ונראה דלק"מ דהא דאמרינן דחזקה דאתרעי נדחה מפני חזקה המתנגדת לה שלא אתרעי כמו הכא דחזקת שלימת המקוה דאתרעי ונמצא חסר נדחית מפני חזקת טומאה דגברא וחשבינן לי' לוודאי טמא היינו משום דהתם כשאנו רוצים לטמא את האדם מפני חזקתו ולסתור חזקת שלימה דמקוה אין אנו צריכים לסותרה מקודם שטבל בה האדם דאף אם נימא דקודם שטבל בה האדם היתה שלימה רק ברגע קודם הטבילה נחסרה נמי לא מהני לי' טבילה להכי שפיר מעמידין גברא אחזקתו ואמרינן דבשעת טבילה חסירה היתה ואף דעד שטבל בה האדם היתה בחזקת שלימה מ"מ קודם טבילתו נחסרה משא"כ בנגע אם באנו לסתור חזקת שלימה דנגע מפני חזקת טהרה דגברא לא מהני מה שנאמר שהנגע חסר ברגע קודם שבא זה אל הבית דהא כיון שהי' בו כגריס בשעת הסגר הוא טמא אף שנחסר אח"כ ולא מצינו לטהרו אלא א"כ נימא דקודם הסגר חסר הנגע וההסגר הי' שלא כדין וזה לא אמרינן דכיון דקודם שבא זה אל הבית החזקנו את הנגע שהיא בחזקת שלם ויש בו כגריס כמו שהי' בשעה שראוהו הכהן עכשיו נמי שהטהור בא אל הבית לא נסתור חזקת שלימה דנגע שהחזקנו מכבר מחמת חזקת טהור דגברא ודווקא היכא דאין אנו צריכין לסתור החזקה למפרע רק מכאן ולהבא בזה אמרינן דחזקה דלא אתרעי דוחה חזקה דאיתרעי אבל לדחות אותה למפרע טרם שנולד חזקה המתנגדת לה אין אנו יכולין והוי ספק איסור לא וודאי:
ובדרך הזה מבואר היטיב הא דחושש רב דימי שמא נשרו בבעל לאח"ז ובחשש דגדלי בהדה לא חשש לשמא נשרו דבאמת יש לאשה זו שאנו מסופקין בגדלותה חזקת פנוי' רק שנגד חזקת פנוי' יש חזקה דכל שהגיע לכלל שנותי' מסתמא הביאה סימנין כדאמר רבא שם מיהו הך חזקה דהביאה סימנין אתרעי דהרי חזינן דל"ל שערות שהרי איכא למ"ד דאין חוששין כלל שמא נשרו ומדלית לה השתא לא הוי לה כלל וכ"כ הב"ש (בסימן קנ"ה ס"ק כ"ב) דהך חזקה שהביאה סימנין איתרעי ע"י שאין לה עכשיו וכל היכא שהחזקות מתנגדות וחזקה אחת איתרעי לפנינו אזלינן בתר חזקה דלא אתרעי ובעינן למיזל בתר חזקת פנוי' דלא אתרעי ולא בתר חזקה דהביאה סימנין דאתרעי מחמת שאין סימנין לפנינו מיהו חזקת הבאת סימנין מתחיל מתחילת שנת י"ג דאז בכניסת שנת י"ג יש לדונה לענין נדרים [למ"ד מופלא סמוך לאיש לאו דאורייתא] ולכל מילי טובא כגדולה מחמת הך חזקה וחזקת פנוי' המתנגדת לה להחזיקה כקטנה לא שייך לומר אלא בשעה שנולד בה ספק קידושין דאורייתא וכל היכא שהחזקה המתנגדת נולד אח"כ אין בכחה לבטל החזקה שהי' בה מקודם לו אף שהחזקה שהי' בה מקודם אתרעי ולפ"ז אמר רב דימי שפיר דמי שקידש בתוך זמן ובעל לאחר זמן דהיינו שלא ישבה תחתיו בתחילת גידולה ולא היה בה מעשה חשש קידושין אלא מה שנתקדשה בתוך זמן ומה שנבעלה לאחר זמן דבעל לשם קידושין כמו שפירש"י ז"ל ע"ש בהא אנו צריכין למיחש שמא נשרו דהרי יש לה חזקה מיד שהגיעה לכלל שנותי' שהביא סימנין ואף שיש חזקת הפנוי' המתנגדת לה וחזקת הבאת סימנין אתרעא שהרי אין שערות לפנינו:
מ"מ הרי חזקת הבאת סימנין הוחזק בה גם מקודם שנבעלה וחזקת פנוי' לא נולד עד שנבעלה דקודם בעילה לא שייך לומר חזקת פנוי' שהרי אין כאן חשש ספק קידושין שהרי לא נבעלה עדיין ולא ישבה תחתיו שנימא דגדלי בהדה ורק אחר הבעילה שנולד ספק קידושין שייך לומר שיש לה חזקת פנוי' ובשעת בעילה קטנה היתה ואין כח בחזקת פנוי' הבא אח"כ לסתור חזקת הבאת סימנין שהוחזק בה מקודם ולהכי חוששין שמא נשרו וצריכה גט מספק מן התורה. וכ"ז הוא דווקא בקידש בתוך זמן ולא ישבה תחתיו רק שבעל לאחר זמן אבל מעיקרא לא היינו אם החשש קידושין הוא משום מעיקרא דהחשש הוא שמא גדלה כבר וגדלי קידושין הראשונים בהדה והיינו כגון שישבה תחתיו בתחילת גדלות ולא מיחתה בו דאז החשש הוא משום קידושין דמעיקרא כמו שסובר רב ששת ביבמות דקידושי קטנה גדלי בהדה בזה אין חוששין שמא נשרו דהרי אז התחיל בה ספק קידושין מיד בכניסת שנת י"ג שתיכף יש להסתפק בה אם היא גדולה וגדלי קידושין דמעיקרא בהדה או לא ויש לדון בה חזקת פנוי' שעדיין היא קטנה בזה אם נבדקה ולא הי' בה שערות א"צ גט מן התורה. דכיון שבא עלי' חזקת פנוי' מיד שגדלה בזמן שהי' דנין עלי' חזקת הבאת סימנין באותו זמן ממש יש לדון עלי' חזקת פנוי' וחזקת הבאת סימנין אתרעאי שהרי אינן לפנינו שבקינן חזקת הבאת סימנין ואזלינן בתר חזקת פנוי' המתנגדת לה וא"צ גט:
ולא מיבעיא היכא דלא בעל לאחר זמן כלל ואנו באין לספק בה משום קידושין דאורייתא רק מחמת גדלי בהדה דוודאי א"צ גט מטעם זה שנולד בה מיד בתחילת גדלות חזקת פנוי' אלא אפילו נבעלה לאחר זמן כל שיש לספק בה משום קידושין דמעיקרא דגדלי בהדה כגון שישבה תחתיו בתחילת גדלות א"צ גט דכל שיש בה ספק בתחלת גדלות ושייך לאוקמה אחזקת פנוי' בכניסת שנת י"ג מתבטלת חזקת הבאת סימנין ע"י חזקת פנוי' ככלל המסור בידינו בדיני חזקות דשבקינן חזקה דאתרעאי ואזלינן בתר חזקה המנגדת לה:
ומדוקדק היטיב לשון רב דימי דא"צ גט אלא קידש בתוך זמן ובעל לאחר זמן ויותר מזה לא ישבה תחתיו כלל אבל מעיקרא לא, היינו דכל היכא שאנו באין לדון עלי' אם חיילי קידושין דמעיקרא וגדלי בהדה בזה א"צ גט אף בעל לאחר זמן שהרי אז אנו משתמשין בחזקת פנוי' מיד בתחילת כניסת י"ג:
ומיושב היטיב דעת הר"מ ז"ל במה שפסק דקידושי קטנה גדלי בהדה מה"ת שהרי זה מבואר היטיב בדברי רב דימי לפי דברינו דגדלי בהדה ואעפ"י שסובר רב דימי דגדלי בהדה מ"מ בספק שמא נשרו לא חיישינן לחשש גדלי בהדה משום דמוקמינן לה בחזקת פנוי' מה"ת. ובזה מיירי הר"מ ז"ל (בפ' י"א מהלכות גירושין הלכה ואו) שכתב קטנה כו' שלא מיאנה והגדילה ואעפ"י שלא בעלה משנעשית בת י"ב שנה ויום אחד ה"ז אינה ממאנת שהרי הגדילה וצריכה גט מד"ס ע"כ התם נמי מיירי שבתחילת שנת י"ב לא ישבה תחתיו רק שלא מיאנה עדיין והכי משמע לשון קטנה שלא מיאנה דביושבת תחתיו לא שייך לשון לא מיאנה רק באינה יושבת תחתיו רק שלא מיאנה עדיין מיירי:
דהתם לא חיישינן שמא נשרו משום דמעמידין אותה בחזקת פנוי' וע"ז מסיים הרמב"ם ז"ל שהרי לא בא עלי' אחר שהגיעה לשני נערות עד שנחוש שמא הביאה סימנין ותהיה ספק מקודשת דאם נבעלה אחר שהגיעה לכלל י"ב אז חוששין שמא נשרו דאין מעמידין אותה בחזקת פנוי' כיון שהוחזקה בשנים שהביאה סימנין קודם שנבעלה וחזקת פנוי' לא בא עליה עד שנבעלה דהא קודם שנבעלה לא שייך לומר דמעמידין אותה בחזקת פנוי' ואינה גדולה דהא אפילו היא גדולה נמי פנוי' היא דלא גדלי קידושין דמעיקרא בהדה כיון שלא ישבה תחתיו ודברי הר"מ ז"ל נכונים לפי דברי רב דימי דבבעל לאחר י"ב חיישינן שמא נשרו ודווקא בלא ישבה תחתיו אחר שהגיע שנת י"ג אבל בישבה תחתיו בשנת י"ג אף בבעל א"צ גט:
ועוד נ"ל ליישב הא דקשה אמאי אין חוששין שמא נשרו וגדלי קידושין בהדה בלא בעל דהא הרשב"א ז"ל כתב בטעמא דקדושי קטנה מתלי תלי וקאי וכי גדלה גדלי בהדה דאע"ג דקדושי קטנות לאו כלום הוא מ"מ דמי למקדש שיחולו הקידושין לאחר למד יום דמקודשת אף שנתאכלו המעות ואף דקבלת קטנה לאו כלום מ"מ הא איכא עלי' שעבוד מקדושי דרבנן ומהני הא שעבודא למהוי קידושין דאורייתא ע"ש בדבריו ז"ל א"כ כיון דדמי למקדש לאחר ל' יום והגיע יום ל' ולא חזרו בהן דהוי קידושין הוא רק אחר שהתחיל בוודאי יום ל' אבל בהשמ"ש דיום למ"ד לא הוי אפילו ספק קידושין דלא מחית איניש נפשי' לספיקא ואמרינן בעירובין (דף ל"ו) ככר זה היום חול ולמחר קודש מערבין לו בה משום דמספיקא לא נחתא קדושה ובארנו במק"א דאין זה מטעם חזקה אלא משום דלא ניחא לי' דתיחות קדושה מספק וכ"כ הריטב"א ז"ל בחידושיו שם בהדיא וא"כ ה"נ קטנה שקבלה קדושי' דאמרינן דדמי למקדש שיחול כשתגדל אין הקדושין חלין אלא לאחר שהיא בוודאי גדולה ולא בספק ובהשמ"ש דכלות יום האחרון של שנת י"ב לא חיילי הקדושין דלא מחית איניש נפשי' לספיקא ואין רצונם בספק קידושין אלא בקדושין וודאין וכשיהי' בוודאי יום תחלת י"ג אז חלין הקדושין ולא בהשמ"ש ובקידושין (דף ס"ד) מדמי קדושין לנדרים דאמרינן גם בקידושין לא מחית איניש נפשי' לספיקא גבי קדשתי את בתי הגדולה דקיי"ל כר' יוסי דכולן מותרות חוץ מגדולה שבגדולות:
ואף דאמרינן ביבמות (דף ל"ד) דמשכחת לה י"ו חטאות בשופעת מתוך י"ג לאחר י"ג לחיובי אינהו ומתוך י"ב לאחר י"ב לחיובי אינהי דאתי איסור א"א ואשת אח ואחות אשה ואיסור נדות בהדדי ומיירי דשוו שליח בקטנותן שיחול הקדושין כשיגדלו ולפי דברינו הא לא אתי בבת אחת דאיסור נדות חייל בתחילת יום י"ג אף שהוא בהשמ"ש שהרי הוא איסור הבא מאיליו וחייל מספיקא והקידושין לא חיילי בהשמ"ש עד שיתברר שהוא יום תחלת שנת י"ג דלא מחית נפשיה לספיקא הא לא קשיא דהא מוקמינן התם מתניתין כר' שמעון ור' שמעון הא אית לי' (בנזיר ל"ד) דמחית אינש לספיקא גבי הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור והלך ומצא שנגנב או שנאבד דהוא נזיר ספק וה"ה גבי קדושין דבהשמ"ש חיילא ספק קידושין כמו איסור נדות ולהכי אתי בהדדי וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל בחי' ליבמות דמוקמינן לה כר"ש לכל מילי ואף לענין אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם עיי"ש] ואף שהתוס' כתבו שם בעירובין בהא דאמרינן בלגין טבול יום ומלאוהו יין ואמר הרי זה תרומה משתחשך דבריו קיימין ואם אמר ערבו לי בזה לא אמר כלום ואמר שם רבא זאת אומרת סוף היום קונה עירוב דאי תחילת היום קונה הא כבר נטהר הלגין בתחילת היום והקשו התוס' הא אמרינן מספיקא לא נחתא קדושה ובתחלת היום שהוא ביהשמ"ש לא הוי עדיין תרומה כיון שאמר לכשתחשך והוי טבל בתחילת היום ולהכי לא מהני עירובו ומנא לי' דסוף היום קונה עירוב הא אפשר לומר דתחילת היום קונה ואפ"ה לא אמר כלום משום דתחילת היום הוי ביהשמ"ש והוי עדיין טבל ותירצו דדוקא בככר זה היום חולין ולמחר קודש אמרינן דמספיקא לא נחית לי' קדושה שהרי הי' יכול להקדיש מיד ולא הקדיש עד למחר אמרינן דדעתו אוודאי ולא אספיקא. אבל בלגין שלא הי' יכול לומר שיחול התרומה מיד דהא תטמא מחמת הכלי להכי אמר לכשתחשך בזה אמרינן בתחילת היום חיילא התרומה כשנטהרה כלי אף שהוא ביהשמ"ש והוי ספיקא וא"כ ה"נ בקטנה שקבלה קדושין שלא הי' יכול לקדשה עכשיו בעינן למימר דגם ביהשמ"ש חייל קידושין למהוי ספק קידושין מ"מ הא הריטב"א ז"ל שם בחי' כ' תירוץ אחר ולא מחלק בין הי' יכול להקדיש שיחול מיד אי לא ומחלק שם תירוץ אחר דבתרומה חייל ביהשמ"ש משום דכיון דקביע בו איסור טבל מכבר וודאי ניחא לי' שיחול התרומה אף ביהשמ"ש משא"כ בככר זה הקדש דמדעתו קא מקדיש אמרינן מספיקא לא בעי למיחת להו קדושה וא"כ ה"ה בקדושין דמדעתו מקדש אמרינן מספיקא לא בעי שיחולו הקדושין עיי"ש בריטב"א. וכיון שבארנו דמקדש לכשיגדיל לא חיילי הקדושין ביהשמ"ש של תחלת יום י"ג א"כ ה"ה ביום י"ג כ"ז שלא נבדקה ולא ראינו שהביאה שערות נמי לא חיילי הקדושין משום דלא מחית נפשי' לספיקא ואינו רוצה שיחולו הקדושין עד שתבדק ויהי' לה סימנין ואף דאיכא לחלק דספק דביהשמ"ש הוא ספק לכל שא"א לברר לשום אדם ולא חיילי קידושין מספק אבל בספק אם הביאה סימנין לא שייך לומר לא מחית איניש נפשי' לספיקא דהא אם יבדוק יראה שיש סימנין וכ"ז שלא בדק חיילי הקידושין ודיינינן להו בספק קידושין זה אינו דגבי הריני נזיר אם יש בכרי מאה כור והלך ומצא שנגנב או שנאבד מתיר ר"י משום דלא מחית נפשי' לספיקא וודאי דמיירי אף שנגנב או נאבד אחר שנדר בנזיר דאלו הוי ראה אחר שנדר אפשר שהי' מוצא שיש בכרי מאה כור ואפ"ה כיון שנגנב אח"כ ולא נודע לו שיש בכרי מאה כור אינו נזיר וה"ה הכא בקידושין אם תלה לכשתגדל יהא קידושין כ"ז שלא נבדקה ונמצאת גדולה לא הוי קידושין ואף שנשרו ואפשר דאלו הוי בדק מעיקרא הוי מצא סימנין מ"מ כ"ז שמסופק לן לא מחית נפשיה לספיקא:
ואף לרבא דאמר בנדרים (דף י"ט) דכל שספיקו חמור מוודאו לא מעייל נפשי' לספיקא דאלו גבי נזיר וודאי מגלח ומביא קרבן ונאכל על ספיקא לא מצי מגלח ובזה דווקא אמר ר"י דלא מעייל נפשי' לספיקא משום דספיקא חמור מוודאי מ"מ ה"נ גבי קידושין איכא למימר דלא מעייל נפשי' לספיקא שיחולו הקידושין עד שלא תבדק דאם נימא דלא חיילי מספק הקידושין אם ישבה תחתיו קודם שתבדק ויכולה למאן אם תקבל קידושין מאחר תוכל להתגרש ותשוב לבעלה הראשון דכל שיצאת במיאון מותרת לחזור לו כדאמרינן ביבמות (דף ק"ח) וכן אם יהי' קידושין וודאין לא תפסי קידושי אחר כלל משא"כ אם יהי' ספק קידושין תפסי קידושי אחר מספק ואסורה לחזור לראשון וכיון דספיקא רע לו מוודאי אמרינן שפיר דלא נחית נפשי' לספיקא. ודמי להריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור והלך ומצא שנגנב או שנאבד דאינו נזיר לר"י דהלכתא כוותי' והתם וודאי דמיירי אפילו אם בשעה שנדר הי' הכרי שלם והי' יכול לבדוק אם יש בכרי מאה כור או לא ואח"כ נולד ספק וה"נ אם מקדש לכשתגדל וכשגדלה ישבה תחתיו ולא נבדקה וכשנבדקה לא נמצא סימנין ויש ספק אם נשרו לא חיילי קידושין מספק וא"ש הא דאמר רב דימי מנהרדעא דכשלא בעל אין חוששין שמא נשרו ולא חיישינן לספיקא דגדלי בהדה משום דלא עייל נפשי' לספיקא:
והנה כ"ז בארנו דעת הר"מ ז"ל בקידושי קטנה דסובר דגדלי בהדה אע"ג דלא בעל ודווקא אם נתקדשה בכסף לדעת הרשב"א ז"ל אבל בקטן שקידש לא הוי קידושין אף אחר שיגדל אף בקידושי כסף וטעמא רבא איכא לחלק בינייהו לפמ"ש הר"ן ז"ל בנדרים (דף כ"ט) בהא דאמר התם ואשה כפדאוהו אחרים דמי וז"ל דכיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא אמר כי תלקח אשה לאיש לא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל ומה"ט אמרינן בקידושין דאי אמרה הריני מאורסת לך אין בדברי' ממש אלא מכיון שהיא מסכמת לקידושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה ומשווי לנפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו הלכך אין אנו דנין בקידושין מצד האשה אלא מצד הבעל וכו' עיי"ש:
ובארנו דבריו במק"א דאין האשה עושית שום קנין רק שמסכמת להקנות עצמה והבעל עושה הקנין בעצמו והיא עושה רק פעולת הרצון לחוד וכבר בארנו במק"א שקטנה יש לה רצון כמ"ש הר"מ ז"ל לענין זנות דקטנה רק דגזירת הכתוב שאין הקטנה ניקנית דכתיב כי יקח איש אשה ולא קטנה להכי כ"ז שהיא קטנה לא חל הקנין של קידושין כלל אבל כשגדלה דיכול הקידושין לחול עלי' מהני רצונה דקטנות שיחולו כעת הקידושין דבשעת קיחה וגמר הקידושין גדולה היא אבל באיש דבעי כוונת קנין וקטן לאו בר כוונת קנין הוא לא מהני אף דבשעת גמר קיחה הוא גדול מ"מ כיון דבשעה שמקדשה הוא קטן לא מהני:
וכן הקשה הרמב"ן והרשב"א ז"ל בהא דאמרינן בשופעת מתוך י"ב לאחר י"ב ומתוך י"ג לאחר י"ג ופרש"י דשווינהו שליח לקבל קידושין לאחר שיגדלו הקטנים והקשו הא אין מעשה הקטן כלום ועיין בהג"ה למ"ל שעמד על סתירת דברי הרשב"א ז"ל וכתב אם לא שנחלק בין קטן לקטנה ולדברינו יש סברא נכונה לחלק ביניהם דאף דגבי קטנה סובר הרשב"א ז"ל דגדלי בהדה אבל בקטן לא גדלי בהדיה ושפיר הקשה הא אין מעשה הקטן כלום וגם כשיגדל לא גדלי בהדי' ולקמן יבואר ישוב נכון לקושיית הרשב"א ז"ל על דברי רש"י ז"ל בעזהי"ת: