אור ברסלב
שות עונג יום טוב חלק אבן העזר › סימן קלט

שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין

חלק אבן העזר · סימן קלט

סימן קלח

ע"ד הקדושין שאיש אחד ביקש משני אנשים שילכו עמו בעסק שידוכין שרוצה לשדך עצמו וכיחש להם. והביא אותם לבית אשה אלמנה שמוכרת יי"ש וכשבאו לביתה צוה המקדש להאלמנה לתת י"ש ונתנה והם ישבו בחדר פנימה ושתו הי"ש ואח"כ קרא המקדש להאלמנה שתבוא לחדרם ונתן לה חמשה ועשרים קאפ' ואמר לה הרי את מקודשת לי וכו' בשעת נתינה והיא הלכה לה מהחדר ההוא וגם הם הלכו להם וקראה להמקדש שיקח ממנה הרעסט שניתותר מהמגיע לה בעד היי"ש סך שמונה גדולים ולא רצה לקבל ונתנה הרעסט להעדים והלכו להם והמקודשת אומרת ששמעה מה שאמר והיטיב חרה לה. אך היא קיבלה המעות לתשלומי הי"ש ששתו אצלה ולא שתה לבה כלל לדברי הבל על כי כן דרך שותי שכר בבתי המשתאות אשר כל פה דובר נבלה ובעל השכר לא ישים לב לדבריהם והמקודשת אמרה שקרא אותה ושאל ממנה כמה מגיע לה ואמרה לו שנים וארבעים ג"פ והעד מכחישה ואומר שלא שאל ממנה כמה מגיע לה גם אמר העד שהאמירה הרא"מ הי' לאחר שהגיעו המעות לידה תוכ"ד והעד השני אמר שאינו זוכר מתי הי' האמירה:

תשובה הנה בקדושין (דף י"ב) אמר כנסי סלע זה בחובי וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת לאחר מתן מעות אפילו רצתה אינה מקודשת ומפרשינן רצתה דאמרה הן לא רצתה דאשתיקה א"מ וטעמא דבאשתיקה יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי עי"ש דבלא שדיך עסקינן. וא"כ לפ"ז גם כאן יכולה לומר מה ששתקה הוא משום שנטלתו בעד הי"ש שצוה המקדש ליתן ושתו הוא והעדים אלא מה שיש לפקפק דהרשב"א והר"ן כ' שם הביאם הרמ"א דדוקא אם אמר כנסי סלע זה בחובי אבל אם נתן לה סתם אפילו הגיע זמן פרעון אינה יכולה לומר לפירעון חובי נטלתי:

ולכאורה הדבר תמוה מאוד מ"ט אינה יכולה לומר לפירעון חובי נטלתי כיון שהגיע הזמן והיכי מוכח שקבלה לשם קדושין והרי בכולא סוגיא דקדושין מוכח דגבי שתיקה בעינן הוכחה שקבלה לשם קדושין ולהכי בכנסי סלע זה לפיקדון בעינן דוקא שתיקה בשעת מתן מעות או שתיקה לאחר מתן מעות היכא דאיכא הוכחה מדלא שדתינהו ש"מ דניחא לה בקדושין אבל אם ליכא הוכחה כגון אם איכא למימר הא דלא שדתינהו משום דיראה להשליך שלא תתחייב באחריות לא הוי קדושין כיון דליכא הוכחה דנתרצית בקדושין וה"נ בחייב לה חוב הא ליכא שום הוכחה אפילו בשתיקה בשעת מתן מעות דיכולה לומר שקבלתי בחובי והא דקתני בברייתא כנסי סלע זה בחובי ראיתי בספר המקנה בחידו' לאהע"ז וספר ע"א שתמהו כן וכתבו עוד דלדברי הרמב"ם כפי שפי' הרשב"א בכוונתו דלא מיירי שחזר מדבריו שאמר שנותן בתורת פרעון אלא שנותן בתורת קדושין ג"כ והוי פירעון וקדושין כאחד ודאי דאין ראי' ממה דקתני כנסי סלע זה בחובי דהא אשמעינן רבותא דאם רצתה מקודשת והוי פירעון וקדושין כאחד אבל לעולם אימא לך דאם לא רצתה והיינו דאשתיקה מהני אף אם בלא אמר כנסי סלע זה בחובך והגאון המקנה והגאון ע"א בספרו הניחו הדבר בצ"ע ועוד נראה לי דאפילו לדברי הרשב"א והר"ן דסברי דבעינן שיאמר כנסי סלע זה בחובי בנ"ד יכולה לומר דידי שקלי אע"ג דלא אמר כנסי בחובך דהא בגזל ודאי דלא בעינן שיאמר כנסי סלע זה בהשבת גזילך וראי' מדפריך מברייתא דקדשה בגזל ובחמס או שחטף סלע מידה וקידשה מקודשת אברייתא דכנסי סלע זה בחובי ולא משני דהתם מקודשת משום דלא אמר כנסי סלע זה בגזילתי וע"כ דפשיטא לי' להש"ס דבגזל אף אם לא אמר כנסי סלע זה בגזילתי יכולה לומר דידי שקלי וע"כ משום דגזל להחזיר ולהשיב קאי וסתמא דמילתא כי קא שקלה להשבת גזילתה קא שקלה ולא הוי קדושין משא"כ בחוב דליכא למימר סתמא כי נתן לה סלע ביומא דמשלם זמנה לפרעון שקלתה דכמה מלוים איכא שמרווחים זמן הפירעון להלוה ומאמינים כמו שהאמינו עד עכשיו בזה צ"ל דווקא כנסי סלע זו בחובי כן צריך לומר לדעת הרשב"א והר"ן ז"ל א"כ אף אנו נאמר דהנכנס לחנות או לבית המשתה שדרך כל האוכלים והשותים שמה שמשלמים מיד חובם (לבד אשר רגיל שמה לאכול ולשתות בהקפה] ורבים אשר לא יתן אותם בעה"ב לצאת מן הבית בלתי תשלומין זה דומה לגזל דסתמא לפירעון קשקלה כיון שאין דרכה להקיף ולהניח את האוכל והשותה לצאת בלי תשלומין ואפילו לא אמר כנסי סלע זה בפירעון נמי יכולה לומר לפירעון שקילתה:

ועוד דהא וודאי היכא דהיא תבעה אותו לשלם לה חובה המגיע לה ונתן לה ואמר לה הראמ"ל וקיבלה בשתיקה ודאי דלא הוי קדושין ואף שכתב הרמ"א (בסי' מ"ב) בשם תשו' הרא"ש וז"ל הי' חייב לה מעות ואמרה לו תן לי מעות וכאשר מתחיל ליתן אמר לה הראמ"ל וזרקה היא המעות מידה אינן קדושין דמשמע דווקא שזרקה המעות מידה אינם קדושין הא אם לא זרקה המעות הוי קדושין אף שהיא אמרה מתחילה לו תן לי מעות התם מעשה שהי' כך הי' אבל באמת אף אם לא זרקה נמי לא הוי קדושין דודאי מסתברא דעדיף מה שהיא תובעת החוב ממה שהוא אמר לה כנסי סלע זו בחובך דכשהיא תובעת הרי גילתה דעתה שרצונה לקבל החוב ופשיטא שיכולה לומר לפירעון חובי קבלתי סלע זה ודברי הב"ש שם (בס"ק ד') שכתב דבלא זרקה הוי קדושין תמוהים וכן כתב הגר"א ז"ל שם (בס"ק י') דאפילו לא זרקה רק שלא אמרה הן לאו כלום הוא וכי היכי כשתבעה היא מתחילה החוב לא בעינן שיאמר לה כנסי סלע זה בחובי ה"נ בחוב שסתמא לפירעון מיד קאי כעובדא דידן נמי לא בעינן שיאמר כנסי סלע זה בחובך

ובזה נראה לי ליישב ג"כ מש"כ הרמ"א (בסי' כ"ח) ביקש ממנ' שתלוה לו מעות על משכון ונתנה המעות וכאשר נתן לה המשכון אמר לה התקדשי לי בו ושתקה הוי ספק קדושין וכתב הח"מ וז"ל בגוף התשו' קאי המעשה באומר לה הלווני דינר על משכון זה ודמי קצת לאומר בתחילה כנסי סלע זה שאני חייב לך אלא שחילק ביניהם שם אבל אם אמר הלווני על משכון סתם אפשר דאין כאן ספק דאפשר דיתן לה משכון אחר לבטחון הלוואה ולא ידעתי למה דילג תיבת זה עכ"ל. ונראה לי דהרמ"א השמיט בכוונה תיבת זה דסובר דאפילו לא אמר זה נמי לא הוי אלא ספק קדושין אע"ג דהרשב"א סובר דבלא אמר כנסי סלע בחובי הוי ודאי קדושין מ"מ זהו דווקא בחוב משום דאיכא למימר כי היכי דמהימנא ליה ע"ע כן תאמינו להבא ואין נטילתה סתמא לשם חוב אבל במשכון כיון שלא רצתה להלוות לו בלי משכון הרי מיד צריך ליתן לה משכון להכי אף כי לא אמר זה סתמא למשכון קבלתו והוי רק ספק קדושין והשמיט הרמ"א תיבת זה בכוונה דאף בלא זה הוי רק ספק ואח"כ מצאתי סברא זו בספר ע"א ושמחתי שכוונתי לדעתו:

ועוד דכיון שהיא אומרת שקרא לה ושאלה כמה מגיע לה והשיבה סך שנים וארבעים ג"פ ודאי דזה דמי לכנסי סלע זה בחובי שהזכיר לה החוב מקודם ואף דע"א מכחיש ואומר שקרא לה ולא שאל ממנה כלל מ"מ לא הוי רק ע"א דהעד השני אומר שנתבלבל ולא שמע מאומה ורק ע"א מכחישה ואמרינן בקדושין (דף ס"א) ע"א בהכחשה לאו כלום הוא והיינו אפילו בהכחשת בעל דבר:

תוכן העניינים

שות עונג יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה