אור ברסלב
שות עונג יום טוב הקדמת הגאון המחבר זצ"ל › כב

שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין

הקדמת הגאון המחבר זצ"ל · כב

כא

ובזה יובן לנו ברייתא בב"ב (ד' קי"ט) מיתבי א"ר חידקא שמעון השיקמוני הי' לי חבר מתלמידי ר"ע וכך הי' ר"ש השיקמוני אומר יודע היה משה רבינו שבנות צלפחד יורשות הן אבל לא היה יודע אם נוטלות חלק בכורה אם לאו וראוי' היתה פרשת נחלות ליכתב ע"י משה רבינו אלא שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן ויודע היה משה רבינו שהמקושש במיתה שנא' מחללי' מות יומת אבל לא היה יודע באיזה מיתה יומת וראוי' היתה פרשת מקושש שתכתוב ע"י משה רבינו אלא שנתחייב מקושש ונכתבה על ידו ללמדך שמגלגלין זכות ע"י זכאי וחובה ע"י חייב. והנה מה שהקדים לומר דר"ש השיקמוני היה מתלמידי ר"ע היה אפשר לומר הכונה בזה משום דאמרינן בחגיגה (ד' ו') ר"י אומר כללות נאמרו בהר סיני ופרטות באהל מועד נאמרו ור"ע סובר כללות ופרטות נאמרו בהר סיני א"כ לרי"ש היה אפשר לומר כמו דבהר סיני לא נפקדו ונצטוו רק אכללות ולא אפרטות ה"נ במרה אף שנצטוו אדינין ועל השבת מ"מ לא נצטוו אלא על הכללות ולא על הפרטות ולהכי נסתפק בהם משה. אבל כיון שהוא היה מתלמידי ר"ע ור"ע סובר כללות ופרטות נאמרו בהר סיני ומסתמא כשנצטוו במרה נצטוו נמי על הפרטים וע"כ שהי' יודע שהמקושש במיתה ובנות צלפחד יורשות אמנם אכתי יש לדקדק בהך ברייתא מכדי האי מעשה דמקושש קדים בפ' שלח ומעשה דבנות צלפחד בפ' פנחס וכן במעשה נמי קדים מעשה דמקושש למעשה דבנות צלפחד דמקושש זה צלפחד כדאיתא בשבת (ד' צ"ו ע"ב) בדברי ר"ע גופא שם א"כ מ"ט הקדים התנא ענין דבנות צלפחד לענין מקושש ויובן עפ"י מה דקשה לי ביבמות (ד' ה') דבעי למילף דעשה דוחה לל"ת שיש בו כרת מפסח ומילה ותמיד דדחו שבת וקאמר הש"ס מה לכולהו שכן ישנן לפני הדיבור וקשה דהא שבת נמי ישנה לפני הדיבור דהא במרה נצטוו עלי' וכיון דעשה שלפני הדיבור דוחה לל"ת שיש בה כרת דלפני הדיבור ה"ה לעשה שלאחר הדיבור דוחה ל"ת שלאחר הדיבור ואין לומר דעשה שלפני הדיבור חמיר טובא ודחי אפילו ל"ת שישנה לפני הדיבור אבל עשה שלאחר הדיבור קיל ולא דחי אפילו ל"ת שלאחר הדיבור דהא באמת אמרינן בירושלמי הובא בתוס' קדושין (ד' ל"ז) דעשה שלפני הדיבור קיל ולא דחי עשה דמצה את הל"ת דחדש והא דאמר ביבמות ומכולהו נמי שכן ישנן לפני הדיבור דמשמע דלפני הדיבור חמיר כבר ביאר השא"ר ז"ל (בס' צ"ו) שאין הטעם משום דישנה לפני הדיבור חמיר טפי אלא הכי קא מקשה הש"ס שכיון שישנה לפני הדיבור ונשנה לאחר הדיבור אלים למידחי ל"ת דשבת ע"ש בדבריו ז"ל. וא"כ אכתי קשה כמו שמצינו דעשה שנאמר לפני הדיבור ונישנית לאחר הדיבור כמו פסח ומילה דחי ל"ת שישנה לפני הדיבור ונישנית לאחר הדיבור ה"נ נילף שדוחה עשה דלאחר הדיבור גרידא ל"ת דלאחר הדיבור גרידא וכמדומה לי' שמצאתי קושיא זו ג"כ בס' מעה"ח ונראה לי ליישב דאמרינן בשבת (ד' פ"ז) ששי למאי רבא אמר לחנייתן ר"א בר יעקב אמר למסען וקמיפלגי בשבת דמרה דמ"ס אשבת איפקוד אתחומין לא איפקוד ומ"ס אתחומין נמי איפקוד ופירשו רש"י ותוס' דתחומין היינו הוצאה דאהוצאה לא איפקוד במרה שעל כל המלאכות נצטוו חוץ מהוצאה וקשה מ"ש דנצטוו על כל המלאכות ולא נצטוו על ההוצאה:

ולולי דבריהם ז"ל היה נראה לפרש דבמרה לא נצטוו על שום מלאכה ורק בזכור לחוד נצטוו ולא בשמור וזהו אשבת איפקוד אתחומין לא איפקוד היינו אזכירה דשבת איפקוד לקדשו ומ"ד אשבת איפקוד ואתחומין נמי איפקוד סובר דאע"ג דלא נצטוו על שום מלאכה מ"מ אהוצאה איפקוד דהוצאה שניא מכל המלאכות דהוי הלכתא רבתא לשבת כמש"כ הפנ"י בשבת (דף פ"ז) דהכי מצינו שגם הנביאים הוכיחו את בני דורם אהוצאה כדכתיב בירמי' ולא תוציאו משא ביום השבת ע"ש ומ"ד דאתחומין לא איפקוד סובר כי היכי דלא איפקוד אכל מלאכה ה"נ לא איפקוד על ההוצאה ולפ"ז א"ש הא דפריך ביבמות מה לכולהו שישנן לפני הדיבור דשבת אינה לפני הדיבור דאף שנצטוו במרה לא נצטוו רק על הזכירה ולא על השמירה ומלאכות ולא היו לפני הדיבור [ומיושב בזה מה שהקשו התוס' שם אהא דאמרו אלמלא שמרו ישראל שבת הראשונה לא הי' שולטת בהן שום אומה ולשון שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וכתיב בתרי' ויבוא עמלק ע"ש. והקשו התוס' דאמאי קרי לה שבת ראשונה הלא במרה נצטוו על השבת וזה היה שבת שלישית אחר מרה ולדברינו א"ש דבמרה לא נצטוו על המלאכות רק על הזכירה לחוד ולהכי חשיב לי' שבת ראשונה דבאותו שבת שנצטוו עלי' שלא ללקוט מיד עברו ע"ז ולהכי קרי לי' שבת ראשונה]:

ומעתה נראה לי לבאר היטיב בעז"ה הך ברייתא דר' חידקא גבי מקושש שנסתפק משרע"ה באיזה מיתה לדונו שספיקו הי' ממש כהך ספק שנסתפק בענין ירושת בנות צלפחד אי א"י ירושה היא להם מאבותיהם או לא דאם א"י מוחזקת היא א"כ נוהג בהם כל פרטי התורה ובחילול שבת עונשו בסקילה דכיון דא"י מוחזקת היא והם קיבלו ברצון ע"מ שיהי' להם א"י כמש"כ בשם הרשב"א ז"ל להכי מיתתו בסקילה (דאף שסילקו עצמן דור המדבר מא"י כבר ביארנו דלר"ע דסובר קרקע אינה נגזלת אינו מועיל סילוק ור' חידקא מתלמידי ר"ע הוא כמו שהקדים בברייתא] אבל אי א"י אינה מוחזקת א"כ כ"ז שלא נכנסו לארץ לא זכו בה א"כ א"א לדון המחלל שבת בסקילה דהא לא קיבלו התורה ברצון אלא אם יהא להם א"י וע"כ א"א לחייבם אלא בתורת מורד במלכות ומיתתו בסייף כדין מורד במלכות וזה הי' ספיקא של מרע"ה שלא הי' יודע באיזה מיתה לדונו וא"ש מה שהקדים ספיקא של בנות צלפחד ואמר מקודם יודע ה' משרע"ה שבנות צלפחד יורשות אלא שלא הי' יודע אם נוטלות חלק בכורה אע"ג דהאי מעשה הי' אחר מעשה דמקושש שרצה להשמיענו דהך ספיקא דירושת בנות צלפחד בחלק בכורה הי' ג"כ אצל משה במעשה דמקושש ומה שלא פשט בספיקא דבנות צלפחד דא"י מוחזקת היא ממה שנתחייב מקושש בסקילה הוא משום דאכתי נסתפק אולי מיתת מקושש הוראת שעה היתה כדאיתא בסנהדרין (דף פ') אליבא דר"י]:

תוכן העניינים

שות עונג יום טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה