שות עונג יום טוב· רבי רפאל יום טוב ליפמן היילפרין
הקדמת הגאון המחבר זצ"ל · ו
ומכל זה מבואר שכל אלה דברים אשר גזרה חכמתו יתב' שמו להעריך בעולמו ענינים המסיבים לבו אחורנית והוא בבחירתו החפשית יבחור בטוב ואז יקרא לו ירא את ד' כי אך מיראתו ממנו לא פנה אל רהב יצרו המתגבר עליו בכל יום ובזה בארנו מאמר המדרש פ' בשלח ע"פ ויאמר משה אל יהושע למה ליהושע, אמר לו זקנך אמר את האלהים אני ירא, ובזה כתיב ולא ירא אלהים יבא בן בנו של מי שאמר את האלהים אני ירא ויפרע ממי שנאמר עליו ולא ירא אלהים ע"כ ולפי דרכנו כונת המדרש ע"פ מה דאמרינן בסנהדרין (ד' כ') שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ. להעמיד להן מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה ואיני יודע איזה מהן תחלה כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לד' בעמלק הוי אומר להעמיד להן מלך תחלה ואין כסא אלא מלך שנאמר וישב שלמה על כסא ד' למלך עכ"ל הגמרא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בה' מלכים והביא ראי' מקרא דשמואל שאמר לשאול אותי שלח ד' למשחך למלך על ישראל לך והכית את עמלק הרי שהקדים לצווי מלחמת עמלק מניית המלך ובמק"א ישבנו מה שלא הביא הר"מ ז"ל פסוק שהביא הש"ס דיד על כס וגו'] הרי אנו רואין דאין מקום למצות מחיית עמלק כ"א כשיש מלך בישראל ובארנו בזה מה שהשיב שאול לשמואל כששב מהמלחמה ושמואל אמר לו מדוע בזית את דבר ד' על מה שהחי' את אגג ולקח מהשלל והשיב כי יראתי את העם ואשמע בקולם ונראה שכונת תשובתו הזאת דאמרינן ביומא (דף כ"ב) וירב בנחל על עסקי נחל מה על נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה על כמה נפשות על אחת כמה וכמה ואם אדם חטא בהמה מה חטאה ואם גדולים חטאו קטנים מה חטאו ע"ש בגמרא ומנטייתו זאת לצד החמלה היתה עצתו לפרוק מעליו כח המלוכה ואף דקיי"ל מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול היינו היכא שמחזיק בעיקר מלכותו רק שרצה עתה למחול להאיש שמרד בו אבל שאול רצה להשפיל עצמו מעיקר מלכותו וכיון שאינו מחזיק עצמו למלך ממילא בטל דין מחיית עמלק כמו שבארנו דבלא מלך ליכא מצוה דמחיית עמלק והנה גדר המלך תנן בהוריות (דף י') איזהו נשיא זה מלך שנא' מכל מצות ד"א שאין על גביו אלא ד' אלקיו אבל אם המלך מתיירא מבו"ד אינו בגדר מלך וכן אמר בירושלמי שם כל ימיו שברח דוד מפני אבשלום אלו הי' חטא הי' מתכפר בכשבה ובשעירה כהדיוט ולא בשעיר כמלך שהרי הי' עליו מורא בו"ד:
הרי אף שנמשח בשמן המשחה והי' מלך רבות בשנים מ"מ כיון שהי' עליו מורא בו"ד אין לו דין מלך וזה שאמרה אביגיל לדוד שאין לנבל דין מיתה כמורד במלכות מפני שעדיין לא יצא טבעו של דוד בעולם ולא נתחזקה מלכותו שלא יהא עליו מורא בו"ד כדאיתא במגילה (דף י"ד) וזה הי' תשובתו של שאול כי יראתי את העם ואשמע בקולם היינו שלא החזיק בתוקף כח מלכותו שלא יהא עליו מורא בשר ודם וממילא אין לו דין מלך וכיון שאין לו דין מלך הי' יכול לשמוע בקולם ליקח השלל כי נתבטלה מצות מחיית עמלק אז מחמת שבטל כח מלכותו שהוא המביא למצות מחיית עמלק וע"ז השיב לו שמואל כי מאסת דבר ד' וימאסך ד' מהיות מלך על ישראל ולשון זה צריך ביאור מה שכינה אותו לממאס דבר ד' ולדברינו א"ש כי יש מי שמבטל מ"ע בידים כגון שהגיע זמן מצה או סוכה והוא מבטלה ויש שאינו מבטלה בידים רק שעושה טצדקי לפטור נפשו ממנה כמ"ש בברכות (דף ל"ה) דורות הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמין לחייבן במעשר דורות האחרונים מכניסין פירותיהן דרך גגות חצרות וקרפיפות כדי לפוטרן ממעשר והנה גם דורות האחרונים אינם מבטלין בידים העשה דהא התורה פטרה התבואה כשהכניסה דרך גגות רק שאעפ"כ גדול עונו שעושה טצדקי למיפטר נפשו מן המצוה. ולזה ממאס דבר ד' כי לא חמד לעשות המצוה כמצווה עליו ואדרבה ישתדל להפטר ממנה. וזה כונתו באמרו כי מאסת דבר ד' כי אף שהיה בידך להסיר מעליך משרת המלוכה ואז ממילא יתבטל מצות מחיית עמלק כתקונה אבל הרי מאסת את דבר ד' כי עשית טצדקי למיפטר נפשך ממצוה וימאסך ד' ממלך על ישראל *) החפץ לד' בעולות וגו' ולכן ארז"ל ביומא (דף כ"ב) בשעה שאמר וירב בנחל יצאתה ב"ק ואמרה אל תצדק הרבה ובשעה שאמר לדואג סוב אתה ופגע בכהנים אמרה תרשע הרבה היינו שהדברים סותרים זא"ז שבשעת מלחמת עמלק הסיר המלוכה מעליו ובשעת מעשה דנוב עיר הכהנים דנם למורד במלכות: