שות עבודת לוי· הרב יעקב יצחק רודרמן
סימן כג
בע"ה יום ו' עש"ק נצבים תרפ"ח סלאבאדקא קאוונא:
אמע"כ הרב הגאון המובהק חריף:
עצום ובקי טובא בחדרי תורה מופלא:
ונעלה כש"ת מה"ו ישכר שלמה:
טייכטהאל שליט"א מחבר ספרי משנה:
שכיר וטוב יגאל רב ורב"ד דק"ק:
פישטיאן (במדינת סלוואקאי) קבלתי את שני הספרים משנה שכיר וטוב יגאל:
אשר כבדני מעכתה"ר ותשואת חן להכמעכתה"ר על:
תשורתו הכבודה והנה עד עכשיו לא עלתה בידי:
לעיין בספריו היקרים ועתה לקחתי לי מועד לעיין:
בספרו משנה שכיר והנה מלא על כל גדותיו בחריפות:
ובקיאות נפלא והנני להודיע לכ"ג את אשר הגו:
רעיוני מידי שוטטי בספריו היקרים בסימן צ"ב אות ג' בתשובה להגאון המנוח ר' מאיר דן זצ"ל כתב להקשות על שיטת המרש"ל בסוכה (דף נ"א) דפסול לינה הוא דוקא בנץ החמה ולא מעמוד השחר מהא דאמרינן בשבועות (דף ט"ו) דאין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה ופריך הש"ס ואמאי נקדשה בשתי הלחם דעצרת משום דלא אפשר היכי ניעבד נבנייה מאתמול ונקדישיה מאתמול, שתי הלחם בשחיטת כבשים הוא דקדשי וכו' ונקדשיה האידנא בעינן קידוש בשעת בנין נבנייה ביום טוב ונקדשיה ביום טוב אין בנין בית המקדש דוחה יום טוב נשבקה לבתר הכי ונבנייה וניקדשה איפסלה בלינה נבנייה ממעלי יומא ונשייר ביה פורתא דעד דקדיש יומא לאלתר נגמריה וניקדשה אין בנין בית המקדש בלילה וכו' והביא שם דברי הרשב"א שכתב שם וז"ל ומיהו אכתי תמי' לי הלא בתחילת יציאה נפסלת שיצאה ואיך תקדש אחר שנפסלה אעפ"י שהיתה קדושה מעיקרא והא אמרינן גביה נבנייה למחר ונקדשה אפסלה בלינה כלומר וכל שנפסלה אין מתקדשת וא"כ מ"ש הכא וי"ל התם נפסלו קודם קידוש אבל הכא הכל בא כאחד מבואר מדברי הרשב"א דאם לא נפסל קודם הקידוש אף שנפסל אח"כ בשעת קידוש לא איכפת לן וא"כ קשה כיון דמבואר דבנין בית המקדש כשר מעמוד השחר עיין מגילה (דף כ') וברמב"ם בהלכות בית הבחירה וא"כ שפיר יכולין לקדש בשתי הלחם דעצרת היינו במוצאי יו"ט יכול בנות אחר עמוד השחר ועדיין שתי הלחם לא נפסל בלינה קודם נץ החמה לפי שיטת המרש"ל הנ"ל ושפיר הוי קידוש בשעת בנין ועיין פסחים (צ"ד) דמבואר דמעמוד השחר עד הנץ החמה הוי ה' מילין וא"כ אמאי לא אפשר לקדש בשתי הלחם דעצרת ואף אם באמצע הבנין יפסול בלינה היינו כשיגע הנץ החמה זה לא יכפת לן כמו שכתב המרש"ל והנה מעכ"ת כתב לתרץ עפ"י שיטת הרשב"א אולם עדיין נשאר בקושיא על הרמב"ם דשיטת הרמב"ם הוי דלינה הוי בנץ החמה ופוסק הא דאין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה וקשה הא שפיר יכול לקדש גם בשתי הלחם דעצרת והנה לפי הבנת מעכ"ת בשיטת מהרש"ל דפסול לינה הוי דוקא בנץ החמה עדיפא היה לו לכת"ר להקשות על המרש"ל ממתנ' דריש ברכות דמבואר שם דהקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר (ועיין שם בפרש"י שכתב להדיא דנפסלים בלינה ועיין בפירש המשנה להרמב"ם) ועיין זבחים (פ"ז) דאמרינן שם גבי פלוגתא דרבה ורב חסדא בפירשו קודם חצות והחזיר אחר חצות דרב חסדא אמר עמוד השחר עוכלתן ואמרי בי רב מאי טעמא דרב חסדא ומה חצות שאין עושה לינה עושה עיכול עמוד השחר שעושה לינה אינו דין שעושה עיכול מבואר להדיא דפסול לינה הוי בעמוד השחר ולמה לכתר"ה להקשות מהש"ס דשבועות שאינו מפורש להדיא עדיפא היה לו להקשות מסוגיא זו דמבואר להדיא דלא כהמרש"ל וכן יש להעיר על המרש"א בסוכה שם שכתב להעיר על המרש"ל ולא הביא סוגיא זו דמבואר להדיא דלא כדבריו ומה שכתב כתר"ה להקשות על הרמב"ם דפסק דפסול לינה הוי בנץ החמה ואפ"ה כתב דאין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה ולא בשתי הלחם תמיהני על כת"ר שלא ראה דמפורש ברמב"ם להדיא (בפרק ד' מהלכות מעשה הקרבנות) שכתב להדיא דפסול לינה הוי בעמוד השחר ע"ש בהלכה ה' שכתב דנסכים הבאים בפני עצמן מקדישין ומקריבין בלילה ועלות השחר פוסלת בהן כאיברי העולת ע"ש. ועיין ברמב"ם (בפרק י"ח מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ט') דכתב גם כן להדיא דפסול לינה הוי בעמוד השחר וכן כתב (בפ"א מהלכות קרבן פסח) דפסול לינה הוי בעמוד השחר מבואר מכל הנך דוכתי דפסול לינה הוי בעמוד השחר ולא בנץ החמה כדברי כת"ר ואין שום קושיא על הרמב"ם אולם שוב ראיתי שיש מקום לדברי מעכתר"ה מהא דכתב הרמב"ם (בהלכות ביאת מקדש בפ"ה) שכתב וז"ל קידש ידיו ורגליו לתרומה"ד אעפ"י שהוא מקדש קודם שתעלה השמש אינו צריך לחזר ולקדש אחר שהאיר היום שהרי בתחלת עבודה קידש עכ"ל ולכאורה קשה כיון שקידש אחר עמוד השחר לתרומה"ד כמבואר (ב"פ מהלכות תמידין ומוספין שכתב להדיא אימתי תורמין הדשן בכל יום משיעלה עמוד השחר וכו' וא"כ האיך שייך פסול לינה אחר עמוד השחר ע"כ מבואר דפסול לינה הוי בנץ החמה וקשה על הרמב"ם מהנך דוכתי בש"ס ועוד דקשה דסותר דברי עצמו דהא בפ"ד מהלכות מעשה הקרבנות ופי"ח מהלכות פסולי המוקדשין כתב להדיא דפסול לינה הוי בעמוד השחר ואיך כתב כאן דהוי בנץ החמה:
והנה כדי לתרץ ד' הרמב"ם נ"ל מתחלה להביא ראיה מהש"ס לשיטת הרמב"ם (בפ"ה) מהלכות ביאת מקדש דפסול לינה הוי בנץ החמה מהא דאמרינן במס' זבחים (דף כ) אמר ר' יוחנן קידש ידיו ורגליו לתרוה"ד למחר אינו צריך לקדש שכבר קידש מתחילת עבודה ופריך הש"ס למאן אי לרבי הא אמר פסלה לינה אי לר' אלעזר בר"ש הא אמר אין צריך לקדש אפילו מכאן עד עשרה ימים אמר אביי לעולם לרבי ולינה דרבנן ומודה רבי דמקרות הגבר ועד צפרא לא פסלה לינה רבא אמר לעולם ר' אלעזר בר"ש וראה ר' יוחנן דבריו בתחילת עבודה ולא בסוף עבודה מיתיבי ראוהו אחיו הכהנים שירד והן רצו ובאו מהרו וקדשו ידיהם ורגליהם מן הכיור בשלמא לאביי דמוקים לה כרבי ומודה רבי דמקרות הגבר עד צפרא לא פסלה לינה הא מני רבי היא אלא לרבא דמוקים לה כר' אלעזר בר"ש אבל לרבי מקרות הגבר ועד צפרא פסלה לינה הא מני אי רבי הא אמר פסלה לינה ואי ר' אלעזר בר"ש הא אמר אפילו מכן עד עשרה ימים אינו צריך לקדש לעולם ר' אלעזר בר"ש והכא במאי עסקינן בכהני חדתי ע"ש בש"ס:
ולפי מה שכתב הרמב"ם (בפ"ב מהלכות תמידין ומוספין) דתרומת הדשן היה אחר שיעלה עמוד השחר א"כ קשה מאי קמ"ל ר' יוחנן דאם קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן אינו צריך לקדש ואינו נפסל בלינה פשיטא דלא שייך כאן פסול לינה כיון דפסול לינה הוי בעמוד השחר ואחר עמוד השחר לא שייך פסול לינה וע"כ דמכאן מקור לשיטת הרמב"ם והמרש"ל דפסול לינה בנץ החמה אולם עדיין קשה מכל הנך דוכתי דמבואר דפסול לינה הוי בעמוד השחר וכן מדברי הרמב"ם גופה קשה כמו שבארנו לעיל ונ"ל ליישב שיטת הרמב"ם שלא יהא דבריו סותרין זה את זה דהנה במכילתא פרשה בא איתא ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר וכו' עד בקר למה נאמר אלא בא הכתוב ליתן תחום לבוקרו של בקר וע"ש בפרש"י בפרשה בא שהביא ג"כ המכילתא וכתב לפרש וז"ל ליתן בקר על בקר שהבקר משמעו משעת הנץ החמה ובא הכתוב להקדים שאסור באכילה מעלות השחר מבואר מפירש"י דסתם בקר הוי נץ החמה ועיין במכילתא פרשה בשלח על הקרא דכתיב ויהי באשמורת הבקר וישקף וכו' דבר אחר זה היה עם הנץ החמה (ובהגהות הגר"א ז"ל דגריס עמוד השחר) ועיין פסחים (דף ב') דאמר רב יהודה אמר רב לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב ויליף לה מהבקר אור והאנשים שלחו וע"ש בפירש"י שכתב דהיינו נץ החמה מבואר ג"כ דבקר הוי נץ החמה וע"ש ועיין בהתורה והמצוה להגאון מלבי"ם בפרשה צו שכתב דשם בקר יאמר ברחבה על הנץ החמה כמו שכתב ויהי בבקר כזרח השמש (שופטים ט') וישכימו בבקר והשמש זרחה (מלכים ב' ג') וכן מהמכלתא הנ"ל אולם בקר שנאמר על צד הדיוק הוא בעמוד השחר ע"ש והביא מירושלמי בריש ברכות דבקר הוי בעמוד השחר ע"ש בדברי הגאון ועיין (זבחים פ"ו ויומא דף כ') גבי הא דאמרינן אמר ר"י ממשמע שנאמר כל הלילה אינו יודע שעד הבקר ומה ת"ל עד בקר תן בקר לבקרו של לילה וכו' וכתב שם רש"י דבקר הוי בעמוד השחר ע"ש מבואר דבקר הוי בעמוד השחר ועיין פרש"י (ברכות ט' ופסחים קכ') ועיין פירש"י בפרשה כי תשא גבי לא ילין לבקר זבח חג הפסח כתב רש"י להדיא דהוי בעמוד השחר ע"ש מבואר מכל הנך דוכתי דלשון בקר נופל בין על הנץ החמה ובין על עמוד השחר אולם מדברי הגאון מלבי"ם מבואר דשם בקר נופל יותר על נץ החמה מעל עמוד השחר ולכן נ"ל דהנה הרמב"ם כתב בפירוש המשנה בריש ברכות דלכן הקטר חלבים ואיברים הוה בעמוד השחר משום דכתיב היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר וכו' ומכאן ילפינן פסול לינה דהוי בעמוד השחר והיינו כיון דכתיב כל הלילה דוקא עד הבקר וכיון דכתיב בקר אחר כל הלילה ע"כ שם בקר הוי בעמוד השחר דהא אפילו אי אמרינן דעמוד השחר לאו יום ממש אבל עכ"פ זה פשוט דמכלל לילה נפיק ולכן כיון דכתיב כל הלילה עד הבקר הוי בקר עמוד השחר ולכן שפיר פסק הרמב"ם בכל הנך דוכתי דפסול לינה הוי בעמוד השחר גבי איברים של קרבן משום דזה ילפינן מהיא העולה כל הלילה עד הבקר דכתיב כל הלילה ולכן הוי בקר עמוד השחר כמו שבארנו ולכן יש לומר דכ"ז הוי דוקא באימורי קרבן דגלתה בהם תורה מהא דכל הלילה דהוי בעמוד השחר אבל במי כיור דלא כתיב בהם כל הלילה אלא דנפסלין בלינה מחמת דהוי קדושת הגוף ולכן יש לומר דבהם הוי לינה בנץ החמה ולכן אין שום סתירה על הרמב"ם דבכל הנך דוכתי שכתב דפסול לינה הוי בעמוד השחר הוי ככל הקרבנות בזה ילפינן מהיא העולה כל הלילה אבל בפ"ה מהלכות ביאת מקדש דשם מיירי הרמב"ם גבי מי כיור דזה לאו בכלל דהיא העולה כל הלילה עד הבקר בזה שפיר הוי פסול לינה בנץ החמה דהא גם באיברים אי לאו דגלתה לן תורה מהא דכל הלילה אז הוי גם הן נפסלים בנץ החמה דסתם בוקר יאמר יותר על הנץ מעמוד השחר אמנם זהו דוחק לומר כן דע"כ פסול לינה דמי כיור הוי ג"כ משום דהוי קרבן וזה ילפינן משאר קרבנות ומהיכי נימא דהוי בהו זמן אחר פסול לינה עוד נ"ל לומר דלא קשה על הרמב"ם מהש"ס וגם מדברי עצמו לא קשה והוא עפ"י מה שכתב הקרית ספר (בפ"ה) מהלכות ביאת מקדש דפסול לינה דמי כיור לא הוי אלא מדרבנן כלינת ידים דפשיטא דלא הוי אלא מדרבנן ע"ש ועיין בש"מ זבחים (דף כ') שכתבו גם כן דפסול לינה במי כיור הוי מדרבנן משום דלא הוי אלא קדושת הגוף מחמת כלי שרת ולא קדושת קרבן ועיין בירושלמי פ"ב דיומא חלפא אמר כשם שאין הלינה פוסלת בידים כך אין הלינה פוסלת בכיור ע"ש א"כ יש לומר דעד כאן לא כתב הרמב"ם (פ"ה מהלכות ביאת מקדש) דפסול לינה הוי בנץ החמה אלא דוקא במי כיור אבל בכל שאר קרבנות שפיר הוי פסול לינה בעמוד השחר והיינו דגבי פסול לינה דמי כיור דלא הוי אלא מדרבנן י"ל דרבנן לא גזרו אלא דוקא עד הנץ החמה דאז הוי סוף לילה ממש ולא בעמוד השחר אולם כ"ז שייך דוקא במי כיור אבל במי החג י"ל דפסול לינה הוי מדאורייתא כמו כל הקרבנות דהוי קדושת קרבן ממש (עיין ירושלמי סוכה בסוף פרק לולב וערבה דאמרינן ר' פדת בשם ר' הושיעא מי סוטה נפסלין בלינה ר' אחא בשם ר' אבינא כל שאין ממנו למזבח אין הלינה פוסלת בו וכו' ע"ש) א"כ יש לחלק בין מי כיור למי החג ולפ"ז אי אמרינן דשאני מי כיור דהוי מדרבנן אין שום קושיא על הרמב"ם מהש"ס דזבחים (דף פ"ו) דעד כאן לא כתב הרמב"ם דפסול לינה הוי בנץ אלא דוקא במי כיור דהוי מדרבנן אולם עדיין לא העלינו ארוכה לדברי המרש"ל בסוכה שם שכתב דגם במי החג הוי פסול לינה בנץ החמה ושם פסול הוי דאורייתא:
עוד נ"ל לתרץ שיטת הרמב"ם והמהרש"ל באופן אחר והוא דמהנך דוכתי משמע דשם בקר יאמר על הנץ יותר מעל עמוד השחר כמו שכתב הגאון בהתורה והמצוה ועיין אבן עזרא פרשה יתרו שכתב וז"ל דע כי בקר האמת הוא כזרוח השמש גם יקרא בקר כעלות עמוד השחר וזה יקרא על דרך מקרא בקר ונ"ל דשיטת הרמב"ם והמרש"ל הוי דשם בקר קאי על הנץ החמה יותר מעל עמוד השחר והא דפסק הרמב"ם בכל הנך דוכתי דפסול לינה הוי בעמוד השחר היינו משום דגלי קרא היא העולה על המזבח כל הלילה היינו משום דכתוב כל הלילה כמו שבארנו לעיל ואי לאו קרא דהיא העולה הוה אמינא דפסול לינה הוי בנץ החמה (ועיין מנחות ס"ח) ולכן נ"ל לומר מילתא חדתא לשיטת הרמב"ם והמרש"ל והוא דסברי כיון דגבי פסול לינה איכא תרי קראי היינו חדא דלא ילין חלב חגי עד בקר ועוד קרא היא העולה כל הלילה על המזבח עד הבקר דמחד קרא דהיא העולה כל הלילה מרבינן דפסול לינה הוי בעמוד השחר משום דכתיב כל הלילה ובעמוד השחר דלא הוי עוד לילה אלא דיצא מכלל לילה אף דעדיין לאו יום בהיר עכ"ז אמרינן דדוקא כל הלילה הוי על המזבח ומשם ואילך נפסל בלינה בעמוד השחר ומהא דלא ילין עד בקר חלב חגי דלא נזכר כלל לילה ושם הוי עד בקר היינו נץ החמה הרי דפסול לינה הוי בנץ החמה (ועיין בירושלמי בריש ברכות דאיתא שם תנא דבי ר' ישמעאל בבקר בבקר כדי ליתן תחום לבקרו של בקר וע"ש במפרשים שכתבו לפרש דתרי בקר הוי חדא מעמוד השחר ועדיין לא הוי יום ברור עד הנץ החמה כמבואר במגילה דף כ' דכל היכי דבעינן יום הוי בנץ החמה אלא דבדיעבד כשר מעמוד השחר) ולפ"ז כיון דהוה שינוי זמנים היינו דעמוד השחר משנה את ודאות הלילה לספק יום היינו ליום אי מבורר ונץ החמה משנה את הספק יום לודאי יום היינו ליום ברור ולפ"ז יש לומר דשיטת הרמב"ם הוי דתרי פסולי לינה הן חדא מעמוד השחר וזה ילפינן מהאי קרא דהיא העולה כל הלילה, דהבקר הוי עמוד השחר ועוד חדא פסול לינה הוי בנץ החמה וזה ילפינן מלא ילין חלב חגי עד הבקר דבקר משמעו נץ החמה כמו שכתב האבן עזרא הנ"ל דתרי בקר הוה עמוד השחר ונץ החמה ולכן שייך פסול לינה בשניהם היינו בעמוד השחר אם לנו כל הלילה שלא על המזבח ואם לנו על המזבח והורידן קודם נץ החמה כשיגיע נץ החמה יפסלו בלינה אבל זה פשוט דאחר עמוד השחר קודם הנץ לא שייך פסול לינה דפסול לינה הוי דוקא בשינוי זמנים היינו בעמוד השחר ובנץ החמה אבל אם לנו כל הלילה על המזבח עד אחר עמוד השחר והורידן אחר עמוד השחר לא מפסול בלינה עד הנץ החמה היינו כשיגיע הנץ דאז הוי שינוי זמן (וידידי הרב הגאון המפורסם ר' אהרן גרוזבסקי שליט"א העירני מהש"ס דזבחים דף פ"ז דאמרינן שם גבי הא דמקשה הש"ס אלא עולת העוף דפסול בה מחשבה וכו' כגון דאמר הריני מולק ע"מ להורידה קודם עמוד השחר ולהעלותה לאחר עמוד השחר משמע דבעינן דוקא עמוד השחר לענין פסול לינה אבל אם הורידן לאחר עמוד השחר קודם הנץ והעלן ג"כ לאחר עמוד השחר לא שייך פסול לינה ועיין תוס' זבחים דף (פ"ז ע"א) ד"ה ורב חסדא אמר דמשמע ג"כ כעין זה דגבי פסול לינה בעינן דוקא שינוי זמנים וזה פשוט דלא בעינן גבי לינה שילין כל הלילה בפסול דאפילו אם היו איברים על המזבח כל הלילה עד רגע אחרונה לפני עמוד השחר וברגע האחרונה לפני עמוד השחר הורידן לארץ נפסלין בלינה עיין זבחים פ"ז ותוס' בב"מ (דף ק"י ע"ב) שכתבו כן ולפ"ז אם היו האברים על המזבח כל הלילה' עד אחר עמוד השחר דקימ"לן דאין לינה מועלת בראשו של מזבח והורידן לארץ קודם הנץ החמה כשיגיע הנץ יפסלו בלינה בנץ החמה ולכן בכל הנך דוכתי היינו בפ"ד מהלכות מעשי הקרבנות ובשאר דוכתי שפיר כתב הרמב"ם דנפסלו בלינה בעמוד השחר דהא עמוד השחר הוי קודם נץ החמה אבל בפ"ה מהלכות ביאת מקדש גבי קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן שפיר כתב הרמב"ם דנפסל בלינה כשיגיע הנץ החמה אי לאו טעמא דהוי תחלת עבודה דהא הרמב"ם בפ"ב מהלכות תמידין ומוספין כתב דתרומת הדשן הוי אחר שיעלה עמוד השחר ושפיר מפסיל בנץ החמה אבל בכל הנך דוכתי שכתב הרמב"ם דפסול לינה הוי בעמוד השחר לא בא למעט פסול לינה בנץ החמה אלא דשם מיירי באופן דנפסל בלינה בעמוד השחר אבל באופן דלא נפסל בלינה בעמוד השחר כגון בקידש ידיו ורגליו אחר עמוד השחר לתרומת הדשן שם שפיר נפסל בנץ החמה ומעתה יש לומר דגם. שיטת המרש"ל כן דהוי תרי פסולי לינה בעמוד השחר ובנץ החמה כיון דשם בקר שייך על שניהם ומה שכתב המרש"ל דפסול לינה הוי בנץ לא למעט פסול לינה בעמוד השחר אלא דשם מיירי באופן דלא שייך פסול עמוד השחר דקריאת הגבר הוי לפי שיטת הרמב"ם עמוד השחר וכן כתב המאירי ב"מ יומא להדיא דקריאת הגבר הוי בעמוד השחר. וז"ל וקריאת הגבר פירשו בגמרא על כרוז הממונה לומר עמדו כהנים לעבודתכם לוים לדוכנכם ישראל למעמדכם והוא בזמן עמוד השחר עכ"ל ועיין בלחם משנה מה שהעיר על הרמב"ם (בפ"ב מהלכות תמידים ומוספין) שכתב דתרומת הדשן הוי בעמוד השחר ממתנ' דיומא (דף כ') דמבואר דתורמין מתרומת הדשן וכתב דאידי ואידי חד שיעורא הוי ע"ש (ויש לעיין בזה הרבה ואכ"מ) ויש להקשות על זה מהא דאמרינן בתענית דף י"ב עד מתי אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר דברי רבי ר' אלעזר בר"ש אומר עד קרות הגבר מבואר דקרות הגבר ועמוד השחר תרי שיעורי הוי דאל"כ במאי קמיפלגי ומצאתי קושיא זו על הרמב"ם בספר תורת מרדכי להגאון מהרמ"א ז"ל מסאפעטקין ע"ש וכתב לתרץ דהרמב"ם קאי אליבא דהך מד"א דקרא הגבר הוי קרא גברא היינו הממונה וזה הוי בעמוד השחר אולם הש"ס בתענית שם הוי אליבא דמד"א קרא הגבר היינו קרא התרנגל וכן מבואר בירושלמי תענית שם בהדיא דמה שאמר ראבר"ש עד קריאת הגבר היינו קריאת התרנגול וזה הוי קודם עה"ש ועיין רש"י תענית שם ועיין יומא כ' דמבואר דתרומת הדשן הוי עבודת לילה אולם לפי מה שכתבו יש לומר דקרי לה עבודת לילה משום דהוי קודם נץ החמה ומעתה א"ש קושית מעכתה"ר על המרש"ל מהא דשבועות דשפיר לא מצינו לקדש בשתי הלחם בעצרת משום דמפסל בלינה דמה שכתב המרש"ל דפסול לינה הוי בנץ החמה אינו שולל פסול לינה דעמוד השחר וזה ודאי מודה דשייך פסול לינה בעמוד השחר כמו שבארנו לעיל וא"ש כ"ז נלענ"ד לבאר שיטת הרמב"ם והמהרש"ל:
עוד ראיתי לכת"ר בספרו משנה שכיר סימן נ"ד שהקשה על שיטת התוס' מגילה (דף י' ע"א) ותוס' זבחים (דף ס"א) שכתבו בשם ר"ח דאף למאן דסבר קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא אפ"ה אין אחריה היתר גבי ירושלים וכשהלכו בגולה אחר ירושלים וחזרו הבמות נשארו באיסורן והקשה מהירושלמי סנהדרין (בפ"א הלכה ד') דאיתא שם ניחא בעלייתן (פירש בעליית עזרא בבנין בית שני) שהיו להם תודות לקדש העיר (ר"ל דכיון דסבר קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא ומקריבין אע"פ שאין בית וקידוש שעשה עזרא היה רק לזכר בעלמא כמבואר בש"ס ע"כ היו להם תודות ממה שהקריבו אז בבואם) בכניסתן לארץ במה קידשו (פירש דאז בבואם לארץ בפעם ראשון דעדיין לא נתקדש המקום לא היו יכולין להקריב תודות טרם הקידוש) ומשני בתודות שבאו מנוב וגבעון פירוש קודם ירושלים היתה התר בנוב וגבעון וע"כ הביאו תודות משם והקשה מעכתה"ר למאן דסבר קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא וקדושת עזרא היתה באמת קידוש מחדש ולא לזכר בעלמא א"כ לדידיה תקשה מאין לקח עזרא תודות לקידוש העיר דאין לומר דלקחו תודות ממה שהקריבו בבמה דהא הבמות נאסרו לאחר שבאו לירושלים אף דהקידוש לא היתה לעולם ויקשה קושית הירושלמי על עלייתו בימי עזרא בשלמא הירושלמי דאמר ניחא בעלייתן שפיר משום דאזיל בשיטת. המד"א קידשה לעתיד לבא אבל למאן דאמר לא קידשה לעתיד לבא יקשה אדרבה ניחא בכניסתן לארץ דהיה להם תודות ממה שקרבו בנוב וגבעון כמבואר בירושלמי אבל בימי עזרא מאין לקחו תודות לקדש העיר כיון דקדושת המקום בטלה ולא היו יכולין להקריב אז תכף בבואם וגם הבמות נאסרו א"כ קשה קושית הירושלמי על האי מד"א לפי שיטת ר"ח המובא בתוס' הנ"ל וזה אין לומר דקידוש והקרבן באים כאחת דזה אינו דא"כ אין מקום לקושית הירושלמי והעיר מזה על התוס' שבועות (דף ט"ו) שכתבו דאמרינן דהקידוש והחינוך באים כאחת א"כ תקשה על הירושלמי דשפיר היו יכולין לבנות מזבח ולהקריב מנחה והקידוש והחינוך באים כאחת וא"כ יקריבו תודות לקדש העיר וע"כ דאי אפשר לעשות כאחת וצע"ג על התוס' עכ"ל מעכת"ר: ולדעתי נראה דלא קשה והוא עפ"י מה דאמרינן בשבועות שם (דף ט"ז) דפליגי רב הונא ורב נחמן אי בכל אלו תנן או באחת מכל אלו תנן דרב הונא אמר בכל אלו תנן ורב נחמן אמר באחת מכל אלו תנן פירוש בהא דתנן במתנ' אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא עפ"י ב"ד ואו"ת ומלך ושתי תודות אי בעינן דוקא כל הנך דתנן במתנ' או דסגי באחת מכל אלו ושם בש"ס רב הונא אמר בכל אלו תנן קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתא וקדשה לעתיד לבא ועזרא זכר בעלמא הוא דעביד ורב נחמן אמר באחת מכל אלו תנן קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתא וקדשה לעתיד לבא ועזרא קדושה קדיש ואע"ג דלא היה אורים ותומים מבואר דמאן דסבר קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא סבר דבאחת מכל אלו תנן א"כ לא קשה קושית מעכתה"ר מאין לקח עזרא שתי תודות למאן דסבר לא קידשה לעתיד לבא די"ל כיון דסבר דסגי באחת מכל אלו שפיר יכולין לקדש בלא שתי תודות ועיין פירש"י (דף ט"ו ע"ב) שכתב להדיא למאן דאמר באחת מכל אלו תנן דסגי אפילו בלא שתי תודות נמי שכתב וז"ל או נביא או מלך או כהן גדול או אורים ותומים או שתי תודות ע"ש וא"כ לא קשה על רבינו חיים מהיכן לקחו שתי תודות לקדש העיר למאן דאמר קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבא דיש לומר דבאמת לא קידשה בשתי תודות אלא בנביא או בכהן גדול והא דמבואר בש"ס וכן כתוב להדיא בספר נחמיה (י"ב) דעזרא קידש בשתי תודות דכתיב ואעמידה שתי תודות יש לומר עפ"י מה שכתב הריטב"א בשבועות דמאן דאמר באחת מכל אלו תנן היינו שאין האחרות מעכבות אבל למצוה בעיא כולהו כדכתיב וכן תעשו ע"ש בריטב"א ולפ"ז שפיר יש לומר דהקידוש היה באחת מכל אלו חוץ משתי תודות היינו דהקדוש היה בנביא או בכהן גדול והא דמבואר דהיה גם שתי תודות יש לומר דהשתי תודות היו מחמת המצוה משום דמצוה להביא בחנוכת ירושלים שתי תודות (ועיין בריטב"א שכתב גבי אין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה שכתב דהיה כדי לסמן תחום אכילת קדשים היינו קדשים קלים בכל העיר וקדשי קדשים בעזרה) ולכן יש לומר דבתחילה קידשו בנביא או בכהן גדול ואח"כ הלכו בשתי תודות וב"ד דהמצוה בכל הנך לאו דוקא שיהא כל הנך בקידוש אלא דאעפ"י שחל הקידוש ג"כ יש מצוה להביא כל הנך בחנוכת ירושלים דהא למד"א דקדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא אפ"ה היו כל הנך בחנוכת הבית המקדש ואע"ג דכבר נתקדש בבית ראשון דעזרא זכר בעלמא הוא דעביד ולא היה צריך כלל לקידוש והיינו משום שהמצוה בכל הנך לא תליא בקידוש אלא בחנוכת הבית ולכן תיכף לאחר קידוש הקריבו השתי תודות והלכו בהם לקיים המצוה לעשות החנוכת הבית המקדש וירושלים בכל הנך דכתיב דילפינן ממעשה המלאים וזה לא שייך לומר דלא שייך חנוכת הבית המקדש והעיר אלא דוקא קודם שהקריבו אבל לא לאחר שהקריבו זה אינו דהא גם בימי עזרא דמבואר בירושלמי דאמרינן ניחא בימי עזרא שלקחו תודות והקריבו בעזרה ואח"כ הלכו בהם לחנוכת ירושלים לזכר בעלמא כמבואר בש"ס וכמו כן יש לומר למאן דאמר באחת מכל אלו תנן שהקריבו לאחר הקידוש שתי תודות לקיים המצוה כמו שכתב הריטב"א דאפילו למד"א באחת מכל אלו תנן היינו דלא מעכב אלא אחת והשאר למצוה כ"ז נ"ל שהוא דוחק קצת:
עוד ראיתי לכת"ר בספרו משנה שכיר (סימן מ') שהביא דברי הרמב"ם (בפ"י מהלכות מעשי הקרבנות) שכתב וז"ל קרבן ציבור הבא בטומאה אעפ"י שהטמאין מקריבין אותו אין חולקין עם הטהורין לאכול לערב מפני שאינן ראוין לאכילה והקשה הכ"מ דמלשון הרמב"ם משמע דמיירי שהטמאים בעצמם הקריבו ואם כן קשה הא קיי"ל דקרבן ציבור הבא בטומאה אינו נאכל וכן פסק הרמב"ם להדיא דקרבן ציבור הבא בטומאה אינו נאכל בטומאה וע"ז כתב מעכת"ר לפרש עפ"י מה דמבואר ברמב"ם בהלכות ביאת מקדש וכן כתב רש"י (קדושין דף נ"ג) דהפשט ונתוח כשרה בפסולין ועל זה כתב דהרמב"ם מיירי בקרבן ציבור שכל הכהנים טמאים והשחיטה וההפשט ונתוח נעשה ע"י בעלי מומים טהורין והבשר לא נטמא ואח"כ הקריבו הכהנים הטמאים את האימורים על המזבח וממילא הבשר לא נטמא דהטמאים לא נגעו בבשר ובאופן זה דהבשר לא נטמא שפיר נאכל והא דאמרינן דקרבן ציבור הבא בטומאה אינו נאכל מיירי דוקא באופן שנטמא הבשר ורמז להא דאמרינן בב"ק דף ק"י אימא לבעלי מומין טהורין ע"ש יפה חידש אמנם כבר קדמו הגאון מהר"י ז"ל עטלינגער מאלטונא בספרו בנין ציון (בסימן קפ"א) ובאמת זהו פלוגתא בירושלמי פסחים פרק ז' וזה לשון הירושלמי שם בא בטומאת עובדין היך עבידא שחטו אותו בעלי מומים וזרקו אותו טמאין לפי גרסת הקה"ע אמר רי' הילא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל הרי לא נגע בו טמא והבשר כל טהור יאכל בשר הרי יש כאן טהורין שיאכלוהו ע"ש רבי זעירא אמר מאחר שאילו הפסח הבא בטומאה ונאכלת בטומאה והכא כמו שבא בטומאה וע"ש במפרשים שפירשו דפליגי אי קרבן ציבור הבא בטומאה והטמאים לא נגעו בבשר כגון ששחטו בעלי מומים והזריקה היה ע"י הטמאים דהבשר לא נטמא בזה פליגי אי נאכלת בטומאה או לא ע"ש בפני משה ובקרבן העדה וטוב ירושלים מה שכתב ועיין תוס' יומא דף ז' ד"ה דם שכתבו דלמאן דאמר טומאה הותרה בציבור נהי דלאכילה אין התר גם לדידיה היינו היכי דאיטמו שריים אבל היכי דהבשר לא נטמא שרי אפילו באכילה אבל למאן דאמר טומאה דחויה בציבור כיון דמחמיר כולי האי וכו' סברא הוא שיש להחמיר בבשר שאין לאוכלו אעפ"י שהוא טהור ויש לעיין בזה טובא ואכ"מ: עוד הביא כת"ר דברי הדגול מרבבה ביו"ד (סימן רס"ח) שכתב על דברי המחבר שכתב דכותית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה דזה הוי בזמן שידעו הב"ד שהיא מעוברת אבל בלא ידעו הב"ד מהעובר יש לומר דתליא בפלוגתא ע"ש ועל זה הקשה מעכת"ר מהא דאמרינן ביבמות (דף מ"א) מתיב רבא לפיכך גר וגיורת צריכין להמתין ג' חדשים הכא מאי להבחין איכא ע"ש ולפי דברי הדגול מרבבה קשה דהא ע"כ מיירי דהב"ד לא ידעו מהעובר דאם כבר הוכר עוברה למה צריכה עוד הבחנה וכיון דמיירי שלא ידעו הב"ד מהעובר וא"כ מאי פריך מאי להבחין איכא הא שפיר שייך הבחנה כדי לדעת אם לא היתה מעוברת בשעת טבילה ישראל גמור הוא כיון דנתעברה אחר הטבילה אבל אם היתה מעוברת בשעת טבילה והב"ד אז לא ידעו וא"כ לא אהני להולד טבילת האם והולד צריך טבילה מחדש כדין גר שבא להתגייר הנה כבר קדמו בקושיא זו הגאון מלבוב ביד שאול ביו"ד (סימן רס"ח) ע"ש מה שכתב לתרץ ובעיקר דברי הדגול מרבבה יש לעיין טובא ועיין בחידושי רע"א כתובות ובהפלאה שם דף י"א גבי גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד וע"ש ביד שאול שרצה ג"כ לתרץ כמו כ"ג ופלפל ג"כ בקושית הא"מ שהביא כת"ר וכתב מסברא דנפשיה הא דאם נתגייר ביחד עם אמו אינו יכול לחזור בו ולא הביא דברי הח"ס שהביא מעכ"ת ויש להאריך בזה ואין הזמן גורם כ"ז העליתי בשעה שעינתי בספרו היקר ויותר אין לי פנאי כעת לעיין בדבריו היקרים והנני אומר שלום למכתר"ה ולכל הנלוים לו המברכו בכוח"ט ויזכה להפיץ מעינותיו החוצה על חיבוריו היקרים דש"ת יעקב יצחק באאמ"ו הרהג"צ מהר"י ליב הלוי זצ"ל: