שות עבודת לוי· הרב יעקב יצחק רודרמן
סימן כב
יבואר ענין מליקה וטומאת בית הבליעה איתא בתוספתא דזבחים פרק חטאת העוף חטאת העוף הבא על הספק מטמא בספק ומטמא אבית הבליעה ע"ש וראיתי מקשים על הרמב"ם מדוע השמיט ולא הביא הרמב"ם הא דחטאת העוף הבא על הספק מטמא ועיין אחיעזר בחלק ב' שהקשה כן ע"ש ול"נ לתרץ דהנה בזבחים דף ס"ט איכא פלוגתא דתנאי גבי מלק ונמצאת טרפה דר"מ סבר דאינו מטמא בגדים ור' יהודה סבר דמטמא אמר ר' מאיר ק"ו אם נבלת בהמה שמטמא במגע ובמשא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה נבלת העוף שאינו מטמא במגע ובמשא אינו דין שתהא שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה ור' יוסי אומר דיה כנבלת בהמה שחיטתה מטהרת ולא מליקתה ועיין בש"מ ופרש"י שם שכתבו דאיכא בזה ג' מחלוקת ור"מ סבר דבין שחיטה ובין מליקה מטהרת טריפתה מטומאתה ור' יהודה סבר דבין שחיטה ובין מליקה אינו מטהרת טריפתה מטומאתה ור' יוסי סבר דשחיטה מטהרת אבל לא מליקה ע"ש ונראה לפרש דפליגי בזה דר"מ סבר דענין מליקה הוי כמו שחיטה והיינו דמליקה הוי במקום שחיטה ועיין בפירוש המשנה להרמב"ם שכתב דר"מ משוה מליקה לשחיטה וכו' והש"מ בזבחים (דף ע') כתבו דלר"מ מליקה מטהרת אפילו בחולין וכמבואר בש"ס שם דאפילו בבעלי מומים ג"כ מטהר ר"מ והא דמבואר בש"ס דבעינן דוקא פסולי בקדש במליקה לטהר מטומאת נבלה הוי דלא כר"מ דלר"מ אפילו לא היה פסולי בקדש ג"כ מטהר ומליקה מהני לר"מ לטהר מטומאת נבלה משום דהוי כמו שחיטה והא דמבואר בש"ס (זבחים ס"ט) דבעינן קרא דמליקה אפילו כשרה מטהר מטומאת נבלה הוי אליבא דר' יהודה דלר"מ לא בעינן שום קרא על מליקה דמליקה מטהר כמו השחיטה כיון דהוי במקום שחיטה ע"ש בש"מ וכ"ז הוי אליבא דר"מ אבל לר' יהודה דסבר דבין שחיטה ובין מליקה אינו מטהר מטומאת נבלת ומבואר בש"ס שם דר' יהודה יליף מהא דנבלה וטריפה להביא טריפה ששחטה שמטמא ומזה יליף ר' יהודה למליקת טריפה דאינה מטהרת מטומאתה מבואר דר' יהודה ג"כ מדמה מליקה לשחיטה דמחד קרא ממעט בין שחיטה ובין מליקה והיינו ג"כ משום דסבר דמליקה הוי ג"כ ענין שחיטה כמו דסבר ר"מ אלא דלרבי יהודה לא מהני מליקה אלא דוקא בכשירה היינו במליקה המתרת באכילה לכהנים משום דיליף לה מקרא דנבלה וטריפה בש"ס זבחים ס"ט מה טריפה שאינה מתרת את האיסור אף כל שאינה מתרת את האיסור יצא מליקה שהיא לפנים הואיל והיא מתרת את האיסור אינה מטמא בגדים בבית הבליעה ע"ש ועיין בפרש"י שכתב דהאי ברייתא אתי כר"מ אולם הש"מ כתב דהוי כר' יהודה דסתם ספרא ר"י ולר"מ י"ל דלא בעינן קרא על מליקה לטהר מטומאת נבלה דהוי כמו שחיטה (ועיין בפרש"י כת"י שכתב דכל עיקר הקרא לא קאי אלא על מליקה פסולה אבל על מליקה כשרה לא בעינן קרא) ולר"מ אפילו במליקה פסולה דלאו פסולה בקדש ג"כ מטהר מטומאת נבלת והא דתנן במתנ' דף ס"ח דכל דלאו פסולה בקדש מטמא בגדים י"ל דהוי כר' יוסי דאמר שחיטה מטהרת ולא מליקה גבי טריפה והיינו משום דטריפה לא הוי פסולה בקדש והנה הרמב"ם פסק (בפ"ג מהלכות אבות הטומאה כר' יוסי דמליקת טריפה אינה מטהרת מידי נבילה ושחיטת טריפה מטהרת מידי נבילה ולא כר' יהודה ע"ש והיינו כר' יוסי דסבר דמליקה אינו מטהרת בטריפה והיינו דר' יוסי סבר דמליקה הוי עבודה ולא שחיטה ולכן מליקה כשרה מטהרת מידי נבילה מחמת דכפרה כתיב בה כקדשים כמו דאמרינן בזבחים דף ע' גבי עגלה ערופה דעריפה מטהרת משום דכפרה כתיב בה כקדשים ולפ"ז יש לומר דכיון דמליקה מטהרת משום דהוי עבודה ולכן מטהרת משום דכפרה כתיב בה כקדשים אמנם הא כפרה כתיב כקדשים לא שייך אלא דוקא בקדשים כשרים אבל בקדשים פסולים לא ועיין ברמב"ם (בפ"ג מהלכות אבות הטומאה) שכתב דעגלה ערופה שנערפה כהלכתה כשרה משום דכפרה כתיב כקדשים משמע דוקא כהלכתה ולכן במלק טריפה דלא הוי כהלכתה שפיר מטמא בגדים אבל בפסולי בקדש י"ל דגם קרבן פסול כזה שם קרבן עליו ושייך ג"כ כפרה כתיב בה כקדשים ובזה יש לומר מה שהקשו המפרשים על התוס' במנחות (דף ק"א) גבי הא דאמרינן שם הערלה וכלאי הכרם ושור הנסקל ועגלה ערופה כולן מטמאין טומאת אוכלין וכתבו שם התוס' ד"ה עגלה ערופה דעגלה ערופה לאו כשנערפה דאם כן תיפוק לה משום טומאת נבילה אלא בששחטה וכו' מבואר מדברי התוס' דעגלה ערופה עריפתה אינה מטהרתה וזה נגד הש"ס בזבחים הנ"ל דמבואר להדיא דאמרי דבי רבי ינאי כפרה כתיב בה כקדשים אולם לפי דברינו יש לומר דכל זה הוי דוקא למאן דמטהר מליקה בקדשים משום דמליקה הוי עבודה והיינו ר' יוסי אבל לר' יהודא דסבר דמליקה הוי במקום שחיטה והא דמליקת טריפה אינו מטהר הוי משום דשחיטה בעוף טריפה ג"כ אינו מטהר והיינו משום דבעינן בעוף לטהר מטומאת בית הבליעה דוקא שחיטה המתרת באכילה והא דמליקה כשרה מטהרת מטומאת נבלה הוי משום דיליף לה מקרא דמה טריפה וכו' ויש לפרש דמה טרפה שאינה מתרת את האיסור שבה אף כל שאינה מתרת את האיסור שבה יצתה מליקה שהיא. מתרת את האיסור הוי ג"כ משום דמתרת את האיסור נבלה ומתרת לאכילה לכהנים דהא כל עיקר טומאת בית הבליעה הוי משום איסור אכילה כמו שכתוב לא יאכל לטמאה בה ואפילו עולת העוף ג"כ מתרת באכילה וליכא איסור נבלה אלא שאינה נאכלת לכהנים משום דהיא כולה כליל (ועיין בפרש"י שפירש דלא כדברינו שכתב דהא דילפינן דמליקה מטהר מידי נבילה מהא דמה טריפה שאינה מתרת וכו' הוי אליבא דר"מ ופירש יצאתה מליקה שהיא מתרת הוי משום דמתרת לגבוה היינו להקרבה) אולם הקרבן אהרן בת"כ (פרשה אחרי) הביא בשם רבינו הלל שכתב לפרש ג"כ הא דיצאתה מליקה שהיא מתרת את האיסור שבה היינו איסור נבלה ע"ש בקרבן אהרן מה שכתב שם ולפ"ז יש לומר דלר' יהודה דמליקה מטהרת מידי נבלה ילפינן מקרא והיינו משום דמתרת באכילה לכהנים ולית ליה לר' יהודה הא דכפרה כתיב בה כקדשים ולכן יש לומר דבעגלה ערופה כיון דאינה מתרת באכילה ממילא דהיא טמאה ומטמאה טומאת נבלה ולכן יש לומר דהתוס' במנחות שם הוי אליבא דר' יהודה ושפיר כתבו דעריפת עגלה מטמאה (ועיון רש"י בכורות דף ט') מה שכתב ג"כ התוס' מנחות הנ"ל ולפ"ז א"ש מדוע השמיט הרמב"ם התוספתא דחטאת העוף הבא על הספק דמטמא בית הבליעה משום דהרמב"ם פסק כר' יוסי דהא דמליקת קדשים מטהר מטומאת בית הבליעה הוי משום דהוי עבודה ומכשיר להקרבה וכמו כן גם חטאת העוף הבא על הספק דהוי נמי הכשר הקרבה נמי מטהר מטומאת בית הבליעה והתוספתא הוי אליבא דר' יהודה דאמר דכל עיקר הא דמליקה מטהר הוי משום דמתיר באכילה לכהנים ואפילו בעולה אף דאינו נאכל אבל י"ל כיון דמתיר איסור נבלה לכהנים ומשום דטומאת בית הבליעה הוי מחמת איסור אכילה כדכתיב לא יאכל לטמאה בה לכן מטהר נמי מטומאת נבלה אבל חטאת העוף הבא על הספק כיון דאינו ניתר באכילה כלל דהוי נבלה לכן שפיר אינו מטהר נמי מטומאת נבלה ושפיר מטמאה אבית הבליעה:
והנה מדי עברי בענין זה ראיתי שהקשה המנחת חינוך על הרמב"ם שכתב (בפ"ב מהלכות שחיטה הלכה ז') שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה לפיכך השוחט עגלה ערופה חייב משום אותו ואת בנו לא תשחטו ע"ש והקשה דהו"ל להרמב"ם לאשמעינן רבותא יותר דאפילו ערף עגלה גם כן חייב משום אותו ואת בנו אם שחט אחר כך את אמה כמבואר בזבחים דעגלה ערופה שנערפה הוי שחיטה לענין טהרה מידי נבלה והוא ע"פ דברי התוס' בחולין (דף פ"ב ותוס' יומא דף ס"ד) דאמרינן עריפתו הוי שחיטתו ומחייב משום אותו ואת בנו כמו דאמרינן דחייתו לצוק זו היא שחיטתו גבי שעיר המשתלח ומחייב משום אותו ואת בנו בשעיר המשתלח ע"ש ונ"ל מתחלה לתרץ קושית התוס' בחולין וביומא שם שהקשו למד"א שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה היה לן לחייב על עריפת עגלה משום אותו ואת בנו ואמאי לא משני הש"ס דשוחט דמתנ"י היינו עורף ומחייב משום אותו ואת בנו משום דאמרינן עריפתו זו היא שחיטתו כמו דאמרינן דחיתו זו היא שחיטתו ונ"ל דעד כאן לא אמרינן דחייתו לצוק זו היא שחיטתו אלא דוקא גבי שעיר המשתלח משום דהוי מסוג הקדשים דשייך גבייהו שחיטה ולכן אמרינן שפיר דחיתו זו היא שחיטתו דאמרינן דהתורה נתנה דחיה במקום שחיטה וממילא אמרינן דהדחיה הוה ג"כ שחיטה ועוד דבשעיר המשתלח לא נעקרה ענין שחיטה מהשעיר לגמרי דהא כל עיקר הדחיה בעינן שימות מהדחיה ועיין יומא (דף ס"ו) דאמרינן דחפו ולא מת מהוא שירד אחריו וימיתנו ע"ש וזה פשוט דאם שחטו לאחר שדחפו ולא מת ג"כ מקיים מצות הדחיה הרי דלא נעקרה ענין שחיטה מהשעיר לגמרי משא"כ בעגלה ערופה דלא שייך כלל שחיטה גבי עגלה כמבואר בש"ס חולין כ"ד דפרה בשחיטה פסולה ע"ש הרי דנעקרה שם שחיטה מהעגלה לגמרי אולם זה לא הוי למד"א דעגלה בשחיטה כשרה אולם זה פשוט דעד כאן לא אמרינן דחיתו לצוק זו היא שחיטתו אלא דוקא גבי קדשים דשייך בהו ענין שחיטה כמו שעיר המשתלח דהוי מסוג קדשים דשייכא שחיטה גבייהו ולכן שפיר שייך לומר דחיתו לצוק זו היא שחיטתו אבל עגלה ערופה דהוי מין קדשים בפני עצמה לגמרי היינו דהוי סוג קדשים בפני עצמה (עיין רש"י קידושין דף נ"ז שכתב דעגלה ערופה הוי איסור הנאה ולא קדושה ועיין תוס' יומא דף נ"ט ד"ה והרי תה"ד שכתבו ג"כ דעגלה ערופה הוי איסורי הנאה ולא קדושה ואין מועלין ועיין בתוס' רי"ד (בקדושין דף נ"ז) שכתב בהדיא דעגלה ערופה אין בה אלא דיני כפרה ולא דיני קדושה ועיין מאירי יומא דף ס' שכתב ג"כ דעגלה ערופה אין בה אלא איסורי הנאה ע"ש) וא"כ כיון דהוי ענין קרבן בפני עצמו מסוג חדש שאינו שייך בו ענין שחיטה דלא מצינו בעגלה ערופה כלל ענין שחיטה ולכן לא שייך לומר עריפתו זו היא שחיטתו וכמו כן יש לומר על מה שהקשו המפרשים אמאי לא אמרינן מליקתו זו היא שחיטתו גבי עוף ולמה לן קרא על מליקה לטהר מידי נבלה ולפי"ז יש לומר כיון דלא מצינו גבי עוף שום קרבן בשחיטה לכן לא שייך לומר דהמליקה תהא במקום שחיטה דלא מצינו כלל ענין שחיטה גבי קדשים בעוף ולפ"ז יש לומר דשפיר דייק הרמב"ם וכתב דוקא שחט עגלה ערופה חייב משום אותו ואת בנו ולא עריפה משום דעל עריפה פטור משום אותו ואת בנו דלא שייך לומר עריפתו זו היא שחיטתו והא דאמרינן בעגלה ערופה טהורה היא היינו משום דכפרה כתיב בה כקדשים ע"ש:
אולם בירושלמי סוטה (פ"ט הלכה ו') פליגי ר' ינאי ור"ל אליבא דר"מ אי עריפה חייב, משום אותו ואת בנו דאיתא התם ר' ינאי דברי ר"מ אפילו עריפה חייב (פירוש משום אותו ואת בנו) ור' אמי בר אחא בשם ר"ש בן לקיש אמר אפילו לר"מ עריפה פטור הרי דפליגי בזה בירושלמי אולם לפי מה שבארתי דר"מ סבר דעריפה הוי במקום שחיטה דמהני אפילו בחולין כמו שכתבו בש"מ בזבחים שם וכמו כן יש לומר דעריפה הוי ג"כ במקום שחיטה ולכן מחייב משום אותו ואת בנו והנה הא דאמרינן בירושלמי דנזיר (פרק ד') בסוף הפרק דמליקה הוי כנוחר ומעקר ולכן לא הוי חולין בעזרה זה הוי ג"כ דלא כר"מ דלר"מ מליקה הוי במקום שחיטה כמו שבארנו והירושלמי הוי כר' יוסי ולפ"ז יש לומר ג"כ מה שכתב רש"י בכריתות כ"ו דלא שייך חולין בעזרה על מליקה יש לומר דהוי בשיטת הירושלמי (ועיין בשער המלך הלכות שחיטה) שהביא קושית האחרונים על רש"י כריתות שכתב דלא שייך חולין בעזרה במליקה והקשו מהא דמבואר להדיא בנזיר כ"ט דשייך חולין בעזרה במליקה ונ"ל לתרץ עפ"י מה שכתבו התוס' בזבחים (פ"ד) דמליקה ומיצוי הוי חדא והיינו דהמיצוי הוי סוף המליקה וכ"ז שלא נעשה המיצוי לא נגמרה המליקה עיין בברכת הזבח שכתב דהטעם הוי משום דבשחיטה מוציא הדם אבל במליקה אינו מוציא הדם קודם המיצוי וכמו כן יש לומר ג"כ גבי חטאת העוף דהוה בהזאה ג"כ דהזאה הוי סוף המליקה וקודם ההזאה שעדיין לא יצא הדם לא נגמרה המליקה עדיין וממילא לא הוי כמו שחיטה דבשחיטה במעשה השחיטה מוציא הדם ולכן ב"מ כריתות י"ל דמיירי שנודע קודם המיצוי ועיין בש"מ שם והוי כמו שלא נגמרה המליקה דהמיצוי שמצה את הדם הוי סוף המליקה ולכן לא שייך לומר דהמליקה הוי שחיטה אלא דוקא לאחר המיצוי וכאן כיון שנודע קודם המיצוי והוי מליקה בלא מיצוי דהא נשרפת קודם המיצוי ממילא לא שייך לומר דיהא שם שחיטה על מליקה זו ולכן שפיר כתב רש"י דליכא חולין בעזרה אולם הש"ס דנזיר. מיירי דלא נודע כלל ולכן הוה מליקה והזאה ושפיר חייב משום חולין בעזרה וראיתי בשו"ת אחיעזר חלק ב' שכתב לתרץ באופן אחר כיון דשם בכריתות דמיירי שנודע אח"כ ולכן איגלאי מילתה למפרע דלא היה קרבן ולכן לא שייך חולין בעזרה אבל בלא נודע לומר כיון דהוי קרבן והוי מליקה כשרה וכיון דהוי מליקה כתיקונה יש לומר דשפיר שייך חולין בעזרה ע"ש אולם עדיין לא העלה ארוכה לדברי רש"י (בכריתות דף ז' ע"ב) דמבואר שם ג"כ דלא שייך חולין בעזרה במליקה אפילו בלא נודע ג"כ וכאן לא שייך גם מה שכתבתי:
אמנם קשה על דברינו דא"כ אמאי מוקי הש"ס הא דתקבר מדרבנן הא שפיר יש לומר דתקבר מדאורייתא ומיירי לאחר המיצוי' וי"ל לכאורה כיון דמתניתין דלעיל (כ"ב) מיירי במליקה קודם מיצוי כדמשמע מהש"ס כאן דאמר רב אם משנמלקה נודע מזה דמה וכו' כמו כן פשיטא להש"ס דגם משנתינו מיירי כן וצ"ע: