אור ברסלב

שות עבודת לוי· הרב יעקב יצחק רודרמן

סימן יט

סימן יח

ענין פרת חטאת: הרמב"ם בפ"א מהלכות פרה אדומה כתב נשחטה לשם חולין תפדה ואינה מכפרת נשחטה על גב מערכתה אין לה פדיון עולמית וכתב הכ"מ וז"ל ויש לתמוה על מ"ש רבינו ואינה מכפרת דהא לא כתיב בה כפרה ואין לומר שטעמו' משום דחטאת קרייה רחמנא דהא חטאת ששחטה לשם חולין כשירה כמו שכתב בפרק ט"ו מהלכות פסולי המוקדשין והנה כדי לישב קושיא זו נקדים מתחילה קושית התוס' בחולין י"א ובע"ז כ"ג שהקשו בהא דאשכחן גבי פרת חטאת שבכמה דברים אמרינן בה חטאת קרייה רחמנא ומש"ה יש בה פסולי חטאת כמו לענין טרפות בחולין שם ולענין רביעה ויוצא דופן (בע"ז כ"ג) ולענין מעילה (במנחות נ"א) וכן שחטה שלא לשמה פסולה כחטאת (ב"מ פרה פ"ד) ובכמה דברים אמרינן שאני פרה דקדשי בדק הבית היא (בשבועות י"א) גבי פדיון שנפדית בלא מום ולא בעי העמדה והערכה לר"ש (וביומא דף מ"ב) ששחיטתה אינה כשרה בזר לפי שאין בה חילוק עבדות ובתמורה (דף כ') אמרינן שאינה עושה תמורה ובבכורות כ"ה שמותרת בגיזה ועבודה מדאורייתא מטעם דקדשי בדק הבית היא ואמאי לא יהא בה כל הדינים הללו מטעם דחטאת קרייה רחמנא ומאי חזית טפי לומר להני מילי חטאת קרייה רחמנא יותר מהני (ע"ש בתוס' חולין ד"ה חטאת ותוס' ע"ז ד"ה אלא מה שתרצו שם) ולולא דבריהם היה נלענ"ד דיש לישב כ"ז עפ"ו דרך זו דהנה כבר הבאתי מה שכתב המרכבת המשנה דבכל קרבנות יש בהו תרתי קדושה וקרבן וכבר בארתי כ"ז בסימנים הקודמים וכמו כן נ"ל ג"כ כאן גבי הא דאמרינן חטאת קרייה רחמנא היינו לומר שהתורה חידשה בפרה אדומה דיש בה כל דיני חטאת היינו בזה דחטאת קרייה רחמנא גלתה לן תורה דכל דיני קרבן דמעכב בחטאת היינו שמעכבים ופוסלים את הקרבן כמו יוצא דופן שהוא פסול בקרבן ורביעה וכן שחטה שלא לשמה וטרפה דכל הנך הם פסולים הפוסלין את הקרבן ומעכבין מלחול שם קרבן על הבהמה ולא יצוייר שם קרבן כיזי דשייכא הנך פסולים וכמו כן אמרינן כיון דקרייה רחמנא לפרה אדומה חטאת דכל הנך פסולים פוסלין ג"כ בפרה אדומה כיון דהן עיכוב בחלות שם קרבן לכן שייכא גם בפרה אדומה אבל בדברים דלא מעכבא בחלות שם קרבן אלא שהן דינים המסתעפים מהקדושה כגון העמדה והערכה דלא הוי עכוב בחלות שם קרבן אלא שהתורה נתנה דינים כיצד לנהוג בקרבן כשבא לפדות וכן תמורה ג"כ הוי דין המסתעף מקדושת הקרבן אבל לא הוי כלל עיכוב בדיני חלות הקרבן (וגם כל עצם ענין תמורה הוי מכח הקדושה ולא מחמת קרבן דהא אפילו בבעל מום ג"כ שייך תמורה) וכן איסור גיזה ועבודה הוי ג"כ מחמת הקדושה לכן שייך לומר על זה חטאת קרייה רחמנא כלל הדבר דלא שייך לומר חטאת קרייה רחמנא אלא דיני חטאת ולא על קדושת חטאת (והא דפסול זר בשחיטת פרה אף דכשר בשחיטת חטאת זה פשוט דעל זה לא שייך חטאת קרייה רחמנא דלא שייך חטאת קרייה רחמנא אלא דבר המעכב בחטאת ואם היה דין בחטאת דבעינן דוקא זר בשחיטה אז היה שייך לומר גם בפרה כיון דחטאת קרייה רחמנא דיהא דוקא שחיטה בזר אבל כיון דהא דכשר זר בשחיטה הוי משום דשחיטה לאו עבודה לכן בפרה י"ל דבעינן דוקא כהן מידי דהוי אמראות נגעים דבעינן דוקא כהן) וא"ש קושית התוס' ולפי"ז י"ל ג"כ קושית הכ"מ על הרמב"ם במה שהקשה למה שחטה לשם חולין תפדה ואינה מכפרת מאי כפרה שייך בפרה ואין לומר משום דחטאת קרייה רחמנא הא בחטאת קיי"ל דלשם חולין כשר אולם לפי דברינו א"ש דהא דחטאת קרייה רחמנא לא הוי אלא על קרבן חטאת ולא על קדושת חטאת ולכן שפיר יש לומר דפרה שייך ודאי כפרה משום דחטאת קרייה ולכן שחטה שלא לשמה אינה מכפרת ומה שהקשה הכ"מ דהא חטאת ששחטו שלא לשמה כשר י"ל משום דחטאת לאו מינו דחולין כמבואר שם דלאו מינא לא מחריב בה דחטאת דהוי קדושת הגוף הוי ודאי לאו מינא אבל פרה אדומה אף דאמרינן חטאת קרייה רחמנא זה לא שייכא כלל לענין קדושת חטאת כמו שבארנו לכן לא שייך לומר גם על פרה אדומה לאו מינה כיון דלא הוי אלא קדושת בדק הבית וקדושת בדק הבית יש לומר דהוי שפיר מינו דחולין שוב ראיתי בספר זרע אברהם שכתב ג"כ על דברי הרמב"ם הא דפסול לשם חולין משום דחולין וקדשי בדק הבית הוי שפיר מינא ומחריב בה והביא שכן מפורש בירושלמי חלה בפ"ד דאמרינן שם קב הקדש מצטרף (פירוש אם היה שני עיסות שאין בכל אחד כשיעור ובאמצע היה מונח מין אחר אינן מצטרף אבל אם היה באמצע קב הקדש מצטרף ע"ש) ע"ש בספר הנ"ל מה שהאריך בענין זה אי חולין וקדשי בדק הבית הוי מינו או לא:

אולם קשה על דברינו מהא דאמרינן במנחות דף נ"א חטאת הוא מלמד שמועלים בה והא מעילה הוי מחמת הקדושה ואפ"ה מרבינן מחטאת וזה הוי דלא כמו שבארנו וכדי לתרץ זה נ"ל מתחלה לישב קושית התוס' שהקשו וז"ל תימה תיפוק לו דקדשי בדק הבית היא ולמ"ל הא דחטאת קרייה רחמנא וכתבו לתרץ דאיצריך למועיל אחר מועיל דאינה אלא בבהמה וכלי שרת בלבד ע"ש וראיתי להתיו"ט (בפ"ב דפרה) שכתב לתרץ קושית התוס' דבאמת הגמרא לא מרבה מהא דחטאת דמועלים אלא דהמעילה הוי מחמת קדשי בדק הבית אלא דהש"ס בא למעט מהא דאין מועלין באפרה ע"ש ולפי דברי התוסיו"ט אין שום סתירה על דברינו מכאן ולולא דברי התוס' נ"ל לתרץ קושית התוס' באופן אחר והוא דבאמת מועלין בפרה מחמת קדשי בדק הבית כיון דהיא בא מתרומת הלשכה כמבואר בספרי (פרשה חקת) ויקחו אליך פרה אדומה מתרומת הלשכה (וע"ש בהתוה"מ להגאון מלבי"ם שכתב דהוא משום דויקחו אליך הוי משל ציבור) ולא משום דבעינן דוקא מתרומת הלשכה מחמת הקדושה אבל נ"ל דלא שייך מעילה מחמת קדשי בדק הבית אלא דוקא עד שלא נשחטה משום דקיי"ל פרה נפדית על גב מערכתה והיינו קודם שחיטה אבל לאחר שחיטה אין לה פדיון כמו שפסק הרמב"ם בפ"א מהלכות פרה אדומה נשחטה על גב מערכתה אין לה פדיון עולמית וכיון דאין לה פדיון ואין להקדש בדק הבית בה כלום הוי לה כמו קדשים שמתו דיצאו מדי מעילה כיון דאין להקדש בה כלום וזה אין לומר דלא הוי חדשים שמתו משום שעדיין יש להקדש בה זכות הזאה מה שמזין מעפרה על הטמאים דזה אינו דהזאה לא הוי של הקדש אלא של ציבור דהא לא מצינו בשום מקום שיהיו נותנין מעות להקדש בעד ההזאה אלא דהעפר שייך לכל ישראל להזאות על הטמאים ולא הוי ברשות הקדש כלל (ועיין בתוס' ב"ק ע"ז מה שכתבו בענין זה הא דלוקחין המעות מתרומת הלשכה דאיכא תרי לישני בזה) ולכן אימת שייך קדשי בדק הבית אלא דוקא כ"ז דשייך פדיון אבל לאחר שחיטה דלא שייך פדיון ממילא אין בה לקדשי בדק הבית כלום כיון דהזאה לאו דקדשי בדק היא וזה אין לומר דאכתי שייך להקדש אפילו לאחר שחיטה דהא אם תפסול ויהיו צריכין להביא אחרת יקחו המעות מתרומת הלשכה ויהי' הפסד להקדש דזה אינו דאם היה החיוב להביא מתרומת הלשכה אז היה שייך שפיר לומר כיון דאיכא הפסד להקדש לכן מועלים אבל כיון דאין החיוב להביא דוקא מתרומת הלשכה דהא אם יזדמן מעות להציבור שלא מתרומת הלשכה יביאו הפרה של מעות הקדש לכן לא שייך דמשום זה יהיה מעילה בפרה אדומה כיון דזה הוי סבה צדדית שלוקחין המעות מתרומת הלשכה ולכן לא שייכא לתרומת הלשכה אלא דוקא קודם שחיטה אבל לאחר שחיטה כיון דאין לה פדיון נפקע ממנה רשות הקדש דהזאה לא הוי ברשות הקדש דהא הקדש לא היו לוקחין מעות בעד הזאה ולכן בעינן הא דחטאת קרייה רחמנא דאחר שחיטה שאינו עוד קדשי בדק הבית שימעלו משום דחטאת קרייה רחמנא וכ"ז יש לומר על קושית התוס' ובזה א"ש מה שהקשה בספר דבר אברהם (סימן ז') על הש"ס דמנחות שם דאמרינן בה מועלין ואין מועלין בעפרה כיון דחזו דקאי מזלזלי בה וקעבדי מיניה למכתן גזרו בו מעילה היכי הוי מזלזלי בה הרי מהא דבה מועלין ואין מועלין בעפרה לא נתמעטה אלא המעילה דחטאת קרייה רחמנא עכ"ז עדיין מועלין בה משום דקדשי בדק הבית כמו שכתבו התוס' דמועלין בפרה מחמת קדשי בדק הבית ואמאי הוצרכו לתקן עוד מעילה בעפרה ולפ"ז א"ש דהמעילה דקדושת בדק הבית שיש בפרה לא הוי אלא קודם שחיטה דשייך פדיון אבל לאחר שחיטה דנפקע קדושת בדק הבית ואז מועלים משום דחטאת קרייה רחמנא וכיון דנתמעט עפרה מבה מועלין ואין מועלין בעפרה שפיר הוצרכו לתקן מעילה אחרת. ועתה נבא לתרץ מה שהקשינו לעיל מהא דחטאת קריה רחמנא דמינה מרבינן מעילה ולפי דברינו לא שייך לרבות מהא דחטאת קרייה רחמנא מעילה דהא מעילה הוי מחמת הקדושה ונ"ל לומר דהנה בקדשים קלים מצינו דאפילו האימורים מחיים ג"כ אין מועלין בהם ולאחר שחיטה מועלים בהם והייינו משום דהמעילה לא הוי מחמת המקדיש היינו מחמת קדושת פה שחל על הבהמה מכח המקדיש אלא דלאחר זריקה שהאימורים עומדים להקריבן על המזבח והיינו משום דבזריקה חל הכשר הקרבה על אימורין והוי קדשי ד' שעומדים להקרבה על המזבח והיינו שיש מעילה מחמת קדשי ד' דבזריקה נפקע קדושת פה וחלה קדושה אחרת על הקרבן מחמת שאימורים עומדים להקרבה וכן נ"ל ג"כ באימורי קדשי קדשים אף דאיכא בהו מעילה מחיים אפ"ה נ"ל דמעילת אימורין לאחר זריקה הוי מעילה חדשה שחל על אימורים מחמת שעומדין להקרבה והוי קדשי ד' ומעילה דהוי מחמת קדושת פה מכח המקדיש נפקע בזריקה דכיון דניתר הבשר לכהנים בטל הנדר (ועיין בר"ן נדרים דף י"ב ובמאירי שם) וז"ל המאירי גבי הא דבעיא הש"ס אי בעיקרו קא מתפיס או בהיתרא קא מתפיס ואף כשתאמר בדהשתא קא מתפיס הרי אף עכשיו אסורה היינו תרומת לחמי תודה מחמת הנדר לזרים והוי לה כמו פיגול ונותר של עולה תרצו בתוס' שזה שאנו דורשים כי ידר נדר בדבר הנדור פירושו בדבר הנדור שיהא עומד ככל אותה קדושה וככל אותה איסור שהיה עליו מעולם מצד ההקדש או הנדר וזו לאחר זריקת דמים כבר הוקל חומר קדושתה שבתחלה היה אסור לכהנים ועכשיו מותרת להם ולא נאסרה אלא לזרים מבואר מדברי המאירי דלאחר זריקת דמים אף שאיסורן לזרים עכ"ז אותה קדושה מחמת קדושת פה נפקעה בזריקה וכן כתב הר"ן שם וז"ל ואיכא דקשה ליה אפילו אם תמצא לומר דבהתירא קא מתפיס כלומר שיהא כזה ממש דמחית קמיה אכתי ליתסר דהא איסור לטמאים מחמת נדרו תו אקשי והא איכא חזה ושוק שאסור לזרים מחמת נדרו ולדידי לא קשיא דאי מחמת נדרו ראוי היה שיהא אסור לכל דהוא הא אקדשיה ואסריה אכולי עלמא אלא דלבתר זריקת דמים פקע ליה נדרו ואסור דטמאים ודחזה ושוק לזרים לאו משום הנדר הוא דאי הכי היה אסור לכל אלא איסורא הוא דרמי רחמנא עליה והיינו נמי טעמא דמתפיס בתרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים ומתפיס בבכור לאחר זריקת דמים לא מתסר כדמוכח בסוגיין בסומך אע"ג דאסירי לזרים משום דכיון דשרא רחמנא לכהנים לאו מחמת נדריה הוא שאילו כן היה אסור לכל אלא איסורא הוא דרמי רחמנא עליה ע"ש מבואר דבזריקה נפקע קדושת פה דהוי מחמת הנדר וחל איסור חדש אחר הזריקה כמו כן נראה לי לענין מעילה דמועלין באימורים לאחר זריקת דמים הוי ג"כ מעילה חדשה והמעילה דהוי מחמת קדושת פה של המקדיש כבר נפקעה בזריקה וענין המעילה החדשה הבאה. לאחר זריקה נ"ל משום דהזריקה מכשירתן לגבוה. היינו דבזריקה נעשו קדשי ד' שעומדין להקרבה על המזבח ומועלין בהם מטעם זה שעומדין להקרבה וכמו. אימורי קדשים קלים דבזריקה חל עליהם מעילה משום קדשי ד' שעומדין להקרבה על המזבח וכן משמע מדברי התוס' במעילה (דף ח) ד"ה אין מועלים בעורות וכתבו התוס' וז"ל אבל מועלים בבשר דמאחר שזרק דמה זכה המזבח בבשר והו"ל קדשי ד' ע"ש מבואר מדברי התוס' דאפילו בעולה לאחר זריקה הוי המעילה משום שזכה המזבח בבשר לאחר זריקה ואז הו"ל קדשי ד' במה שעומד להקטיר על המזבח אולם על דברי התוס' הנ"ל שכתבו דבעולה הוי ג"כ המעילה משום דהוי קדשי ד' ומשמע דהמעילה הבא מכח המקדיש נפקע וחלה מעילה חדשה לאחר זריקה צ"ע מהא דנדרים דף י"ב דמבואר שם דבנותר של עולה מועלים בו דהו"ל דבר הנדור וע"ש בר"ן שכתב וז"ל ואפילו אם תמצא לומר דבהשתא קמתפיס אכתי נדריה לא פקע מבואר דבעולה לא נפקע קדושת פה בזריקה וצ"ע:

שוב מצאתי בספר תורת מרדכי להגאון מהרמ"א ז"ל שהביא שם שכתב בספרו נר למאור ג"כ סברה זו גבי אימורי קדשי קדשים דהוי מעילה חדשה וכתב כן אפילו גבי עולה ולא העיר מהש"ס דנדרים הנ"ל בנותר של עולה אולם הביא התוס' במנחות דף ע"ט ד"ה והדר ביה שכתבו וז"ל דדוקא קק"ד דלא מהני זריקה דידהו באימורים דבין קודם זריקה ובין לאחר זריקה יש בהם מעילה וכו' משמע דלא הוי מעילה חדשה באימורי קדשי קדשים וכן העיר מהתוס' זבחים פ"ד ד"ה וחוץ למקומו וכן מהתוס' מ"ה ד"ה רואה שכתב אבל באימורים ועולה דהמעילה לא פקע וכו' ע"ש בספר הנ"ל והנה מהש"ס דנדרים אין שום סתירה אלא על עולה אבל באימורי קדשי קדשים י"ל דודאי הוי מעילה חדשה וענין המעילה הוי משום דלאחר זריקה הוי קדשי ד' משום הקרבה משום שהוכשרו להקרבה בזריקה והשתא א"ש ג"כ מה שהקשינו על דברינו מהא דמרבינן מחטאת היא דמועלים בפרה אדומה לפי מה שכתבו דמחטאת לא מרבינן אלא דיני קרבן, ולא קדושה ומעילה הוי מחמת קדושת חטאת אבל לפי דברינו א"ש דהא דמרבינן מחטאת היא מעילה הוי המעילה כמו אימורי קדשי קדשים לאחר זריקה וכן אימורי קדשים קלים לאחר זריקה דהמעילה לא הוי מחמת הנדר היינו קדושת פה אלא דהמעילה הוי משום דקדשי ד' שעומדין להקרבה על המזבח וכמו כן נ"ל ג"כ גבי פרה אדומה דהמעילה דחלה לאחר שחיטה הוי משום קדשי ד' היינו משום דמיד בזריקה הוכשרה להקטרה היינו לשרפה ושרפת פרה הוי הקרבה ממש דהא בעי כהן ובגדי כהונה כמבואר ב"מ פרה (פ"ד משנה ד) ועיין מעילה דף ט' דמבואר דכל היכי דבעי בגדי כהונה בקדושתיה קאי והשתא לפ"ז א"ש דלא מרבינן מחטאת אלא דחל על הפרה לאחר שחיטה דיני קרבן היינו דהוי קדשי ד' לאחר שחיטה משום שהוכשרה בשחיטה להקטרה ולכן מועלין בה ג"כ משום זה כמו אימורים וכאן לא שייך לומר דיחל דיני קרבן אחר זריקה דזריקה בפרה לא הוי כמו זריקה בשאר קרבנות דזריקת פרה לא מהני להתיר כלום ולכן שפיר בשחיטה הוי הכשרה למהוי קדשי ד' והמעילה הוי ג"כ מחמת קדשי ד' וא"ש:

תוכן העניינים

שות עבודת לוי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה