אור ברסלב

שות עבודת לוי· הרב יעקב יצחק רודרמן

סימן יג

סימן יב

ביאור תוספתא זבחים: בו יבואר ענין ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף וענין שחיטת קדשים ושחוטי חוץ. בתוספתא זבחים (פרק י"ב השוחט והמעלה) רבי אומר הפרש בין שוחט בפנים למעלה בחוץ ובין השוחט בחוץ למעלה בחוץ שהשוחט בפנים להעלהו בחוץ היתה לו שעת הכושר והשוחט בחוץ להעלהו בחוץ לא היתה לו שעת הכושר (פירוש דס"ל כריה"ג במ' זבחים דף ק"ז דאמר שחט בפנים והעלה בחוץ חייב שחט בחוץ והעלה בחוץ פטור ע"ש) ר"א בר"ש אומר הפרש בין השוחט בפנים ומעלה בחוץ לשוחט בחוץ ומעלה בחוץ שהשוחט בפנים הקדש מקבלו והשוחט בחוץ ומעלה בחוץ אין הקדש מקבלו אי אפשר לשוחט אחר שוחט אבל יש מעלה אחר מעלה ע"ש (ופירוש דשחט בפנים והוציאו להעלהו בחוץ אם חזר והכניסו הקדש מקבלו ואם העלהו לא ירד ע"ש אי אפשר לשוחט אחר שוחט אבל יש מעלה וכו' פירוש אם העלה אבר או חצי בהמה ואח"כ העלה עוד אבר או חצי בהמה חייב אבל בשחיטה לא שייך שוחט אחר שוחט כיון דכולה חדא מעשה היה) ועיין בק"א בזבחים שהקשה לרבה בר שימי דאמר ב"מ חולין (דף כט) גבי פלוגתא דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף היכא דשחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים נמי פסול לכו"ע אפילו למד"א אינה לשחיטה אלא לבסוף ועיין בפירש"י ובתוס' שם שכתבו דפסול לאו דוקא אלא ה"ה דחייב נמי משום שחוטי חוץ בשחט סימן אחד בחוץ וא"כ שפיר משכחת לה שוחט אחר שוחט כגון אם שחט אחד סימן אחד בחוץ דחייב משום שחוטי חוץ ואח"כ שחט עוד סימן השני בחוץ דמחויב ג"כ על שחוטי חוץ משום שחיטת סימן שני וזה אין לומר דעל סימן השני פטור דמהיכא נימא דיפטור (ועיין זבחים קי"ט דאמרינן עולת במת יחיד שהכניסה לפנים דקלטה מחיצות אפילו לאחר שחיטה וכיון דעל סימן ראשון חייב ה"ה על סימן שני וזה אין לומר דמיד בשחיטת סימן ראשון נעשה הקרבן בעל מום ואינו מתקבל בפנים לכן משום סימן שני פטור זה אינו דבאמת אינו נעשה בעל מום בשחיטת סימן אחד והא דאמרינן בחולין (דף ל') ובמועד לשמו פטור שלא לשמו חייב (פירוש בשוחט את הפסח על החמץ קאי ולכן אם שחט את הפסח על החמץ במועד לשמו כיון דהוי פסח שלא בזמנו והוי פסח פסול לכן פטור משום ששחטו על החמץ וכ"ז הוי דוקא בשחטו לשמו אבל בשחטו שלא לשמו דהוי שלמים חייב משום איסור ששחטו על החמץ ע"ש) ואמאי פטור ש"מ דפסח בשאר ימות השנה בעי עקירה וכו' ע"ש אי אמרת בשלמא ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף איפסל לו בתחילת שחיטה אלא אי אמרת אינה לשחיטה אלא לבסוף כיון דשחט ביה פורתא אידחי לו מפסח אידך כי קא שחיט שלמים קא שחיט א"ל אביי נהי דאידחי לו מפסח מדמי פסח מי אידחי וכו' וע"ש בפירש"י שכתב ראוי הוא למכור קודם גמר שחיטה את לחולין שאין לך מום קבוע גדול מזה ע"ש מבואר דתחילת השחיטה הוי מום אמנם כבר פירשו בספרי אחרונים דאין שום ראיה מכאן דתחילת השחיטה הוי מום דלפי שיטת התוס' י"ל דקושית הש"ס לאו דהשחיטה הוי מום אלא דאם יפול בו מום באמצע השחיטה פודין ולפירש"י ג"כ יש לומר דמיירי באופן דהפסיק באמצע ולא יגמור השחיטה והוי נבילה ואז שפיר נוכל לומר דזה הוי מום ע"ש ועיין בתשובת רע"א בסוף הספר תשיובה לנכדי מה שכתב ג"כ כעין זה וא"כ כיון דהקרבן כשר א"כ שפיר יש לחייבו משום שחוטי חוץ בשחט סימן אחד בחוץ ואח"כ שחט הסימן השני ג"כ בחוץ וגם זה אין לומר דהוי נתקלקלה בשחיטה כיון דהוי שחיטה לחייב על סימן ראשון משום שחוטי חוץ הוי שחיטה מעליא וא"כ קשה מהתוספתא לרבה בר שימי אמאי אין שוחט אחר שוחט:

והנה כדי לתרץ קושיא זו נקדים מתחילה לבאר שיטת הרמב"ם מה שהקשו עליו בענין זה הנה הרמב"ם (בפ"ד מהלכות שחיטה) כתב וז"ל התחיל העכו"ם לשחוט מיעוט סימנים וגמר ישראל או התחיל ישראל וגמר העכו"ם פסולה ישנה לשחיטתו מתחילה ועד סוף והקשו המפרשים למה תלה הרמב"ם בישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף הא בש"ס חולין כ"ט אמרינן אמר רבא הכל מודים היכא דשחט סימן אחד עכו"ם וסימן אחד ישראל שהיא פסולה שהרי נעשה בה מעשה טריפה ביד עכו"ם בעולת העוף נמי היכא דמלק סימן אחד למטה וסימן אחד למעלה פסולה שהרי עשה בה מעשה חטאת העוף למטה לא נחלקו אלא כגון ששחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים למד"א ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מחייב ולמד"א אינה לשחיטה אלא לבסוף לא מחייב וכו' מבואר דבשחט סימן אחד עכו"ם וסימן אחד ישראל לכו"ע פסולה ואינו תלוי כלל בפלוגתא דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ולמה נקט הרמב"ם דוקא למד"א ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף עוד הקשו המפרשים על הרמב"ם שכתב בפ"י מהלכות טומאת אוכלין שחט וניתז הדם על האוכלין ונתקנח הדם בין סימן לסימן דספיקא הוי ותולין ע"ש ובחולין דף ל"ו ע"א אמרינן השוחט והתיז דם על הדלעת רבי אומר הוכשר ורבי חייא אומר תולין ואמרינן שם בש"ס דפליגי בנתקלח הדם דרבי סבר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ורבי חייא ספוקי מספקא ליה אי ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וכו' מבואר דהרמב"ם לא פסק דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וא"כ קשה למה כתב בהלכות שחיטה ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף דמשמע דהרמב"ם פסק דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ונ"ל לומר לשיטת הרמב"ם דתרי ענינא לשחיטה מתחלה ועד סוף הוה חדא דמצטרף כל מעשה השחיטה למעשה אחת בזה דאמרינן ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף והיינו דכל מעשה השחיטה חשובה כולה מעשה אחת וזה הוי לכו"ע ועוד חדא היינו דאמרינן דכל מקצת שחיטה שם שחיטה עלה בפני עצמה והכשר שחיטה עלה בפני עצמה אמנם זה תליא בפלוגתא דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף והשתא יש לפרש לפי שיטת הרמב"ם דהא דאמר רבא הכל מודים היכא דשחט סימן אחד עכו"ם וסימן אחד ישראל דפסול שהרי נעשה מעשה טריפה ביד עכו"ם דזה דפסול הוי משום דאמרינן ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף לענין דכל מעשה השחיטה הוי כולה חדא מעשה שחיטה ולכן מפסל לשיטת הרמב"ם דכתב ובפ"ד מהלכות שחיטה) דשחיטת עכו"ם פסול משום דכתיב וקרא לך ואכלת מזבחו ועיין ברמב"ם (בפ"ב מה' אבות הטומאה) וא"כ כיון דשיטת הרמב"ם דשחיטת עכו"ם לא הוי כמו קוץ או נקב בעלמא אלא דעכו"ם הוי ודאי בר זביחה אלא דמפסל משום וקרא לך ואכלת מזבחו ולכן בעינן דוקא שיעשה העכו"ם מעשה חשובה שיהא נקרא זבחו ושפיר כתב הרמב"ם הטעם דפסל משום דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף היינו דאמרינן דכל מעשה השחיטה הוי כולה חדא מעשה וממילא שפיר מפסיל משום דהוי זבחו של עכו"ם וזהו שמדייק הרמב"ם וכתב ישנו לשחיטתו מתחילה ועד סוף היינו שכל מעשה השחיטה מצטרף להיות שם שחיטה עלה להפסל משום זבח עכו"ם וזהו דאמר רבא הכל מודים כל היכא דשחט סימן אחד עכו"ם וסימן אחד ישראל דפסול היינו דבזה כו"ע מודים דאמרינן ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף לענין מעשה השחיטה אמנם בזה דאמרינן ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף לענין שיהא שם שחיטה על המקצת ששחט בפני עצמו כגון לענין שחוטי חוץ היכא דשחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים דבעינן שם שיהא שם שחיטה על המקצת ששחט בפני עצמה כדי להתחייב משום שחוטי חוץ זה תליא בפלוגתא דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף והשתא לפ"ז א"ש שיטת הרמב"ם שכתב ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לענין שחט סימן אחד עכו"ם וסימן אחד ישראל ואין זה ענין להא דאמרינן בכל דוכתי ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף כמו שבארנו והא דאמר רבא הכל מודים כל היכא דשחט סימן אחד עכו"ם וכו' היינו ג"כ מחמת ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף והשתא א"ש הא דפסק הרמב"ם (בפ"י מהלכות טומאת אוכלין) השוחט וניתז דם על האוכלין ונתקנח הדם בין סימן לסימן הרי זה ספק לפיכך תולין עליו לא אוכלין ולא שורפין הרי דהרמב"ם לא פסק ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף דשם בעינן שיהא שם שחיטה על הסימן בפני עצמו כדי שיהא הדם דם שחיטה ולא דם מכה שאינו מכשיר ולכן כאן לא סגי בזה דאמרינן ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף לענין מעשה השחיטה דכולה חדא מעשה שחיטה הוי אלא דבעינן שיהא שם שחיטה על הסימן בפני עצמו כמו לענין שחוטי חוץ וזה תליא בפלוגתא דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף המבואר בכמה דוכתי ובזה לא פסק הרמב"ם דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף אולם יש להקשות על דברינו מהא שכתב הרמב"ם (בפ"א מהלכות פסולי המקדשין) שחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרן בפנים או ששחט מיעוטן בדרום וגמרן בצפון פסולין שישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מבואר מדברי הרמב"ם דאפילו לענין שחוטי חוץ ג"כ פסק הא דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אפילו במקום דבעינן שיהא שם שחיטה על מקצת שחיטה בפני עצמה וא"כ שוב תקשה על הרמב"ם למה גבי שחט וניתז דם בין סימן לסימן פסק דהוי ספק:

אמנם נלענ"ד דמה שבארנו לעיל דכל היכא דבעינן שיהא שם שחיטה על המקצת ששחט בפני עצמו כגון גבי שחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים זה תליא בפלוגתא דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף זהו דוקא לענין חיוב כרת משום שחוטי חוץ שם בעינן לחייב על שחיטה בחוץ ולכן בעינן דוקא שיהא שם שחיטה על המקצת ששחט בפני עצמו ולכן כתב הרמב"ם (בהלכות שגגות בפ"ד הלכה א') דאינו חייב משום שחוטי חוץ אלא דוקא בשחט שנים או רוב שנים משום דהרמב"ם לא פסק דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף לענין שיהא שם שחיטה בפני עצמו על כל מקצת שחיטה ששחט כמו שפסק גבי ניתז דם בין סימן לסימן בפ"י מהלכות טומאת אוכלין כמו שבארנו לעיל אבל לענין שיפסול הקרבן שפיר נפסל הקרבן בהא לחוד דאמרינן ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף לענין שיהא כל מעשה השחיטה חשובה כולה חדא מעשה כמו שבארנו גבי שחט סימן אחד עכו"ם וסימן אחד ישראל דבזה כו"ע מודים וזהו שכתב הרמב"ם גבי שחט מיעוט סימנים בחוץ שישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ואינו שייך לפלוגתא דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף דמבואר בכמה דוכתי בש"ס והטעם נ"ל משום דשחיטת קדשים יש בה שני ענינים היינו שחיטה המתרת באכילה כמו בחולין ועוד יש בה עבודת השחיטה ואף דשחיטה לאו עבודה היא (כבר כתבו התום' בכמה דוכתי בש"ס) היינו משום דזר נמי כשר אבל עכ"ז היא מארבע עבודת הקרבן (ובשם הגאון מהר"י ראבינאוויץ זצ"ל אב"ד בפאניוועז שמעתי שהביא ראיה מהא דאמרינן בחולין דף ט"ז דאפילו למד"א דבמדבר לא היה שחיטה גבי חולין אלא נחירה עכ"ז בקדשים היה שחיטה ומזה הוכיח הגאון הנ"ל דשחיטת קדשים הוי ענין אחר לגמרי משחיטת חולין ויש לעיין בזה טובא) עכ"פ זהו פשוט דבשחיטת קדשים הוי בה עבודת השחיטה חוץ ממעשה השחיטה להתיר ולכן שפיר כיון דשחיטת קדשים הוה עבודה ג"כ לכן בעינן שיהא כולה בפנים ולכן שפיר כתב הרמב"ם דאם שחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרן בפנים פסולין היינו משום דחסר בעבודת השחיטה קדושת פנים כיון דכל כמה דמעשה השחיטה הוי עבודה בעינן שיהא בפנים וכ"ז אם נאמר דכל מעשה השחיטה הוי חדא אפילו למד"א אינה לשחיטה אלא לבסוף לכן שייך לומר דחסר בשחיטה קדושת פנים אבל אי אמרינן דאינו מצטרף כל מעשה השחיטה להיות כולה חדא מעשה לא שייך לפסול משום דחסר קדושת פנים דלמד"א אינה לשחיטה אלא לבסוף כיון דסוף השחיטה דהיינו ההיתר שחיטה היה בפנים לא שייך לומר דחסר קדושת פנים כיון דעיקר השחיטה הוי בסוף וזה היה בפנים אבל אי אמרינן דכל מעשה השחיטה הוי כולה חדא מעשה שייך שפיר לפסול אפילו למד"א אינה לשחיטה אלא לבסוף משום דחסר בהשחיטה קדושת פנים והא דאמרינן בזבחים קי"ט עולת במת יחיד שהכניסה לפנים דקלטו מחיצות וע"ש בפירש"י שכתב דמיירי אפילו לאחר שחיטה אמנם התוס' במעילה (דף ג') השיגו על רש"י וכתבו דמיירי קודם שחיטה וכן הרמב"ם בפי"ד מהלכות מעשה הקרבנות כתב ג"כ דמיירי קודם שחיטה ע"ש (ובאמת יש לפרש אפילו לשיטת רש"י ואיכ"מ להאריך בזה) ועיין ברמב"ם פ"ז מהלכות פסולי המוקדשין שכתב וז"ל וכן עולת העוף שעשה למטה אפילו מלק סימן אחד למטה וסימן אחד למעלה פסולה וכו' ע"ש ולא כתב כאן ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כמו בהלכות פסולי המוקדשין ויש לעיין למה שינה הרמב"ם לשונו ממה שכתב בהלכות פסה"מ ולכאורה יש לחלק בין מליקה לשחיטה דשחיטה הוי שני דברים מתיר ועבודה אבל מליקה אינו מתיר כלל דמליקה הוי נבילה אלא דהותרה לכהנים (עיין יבמות ל"ג מנחות דף ו' חולין ק"כ) ולכן לא שייך כאן ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וצ"ע וגם י"ל באופן אחר דמליקה ג"כ מתיר לכהנים אבל אינו כמו שחיטה דהמתיר דמליקה היא חדא עם העבודה דבחולין ליכא מתיר כזה אבל המתיר דשחיטה אינו שייך כלל לעבודה דהא שייך בחולין ג"כ וצ"ע והא דאמרינן בב"ק (דף ע"ב) גבי השוחט חולין בעזרה דחייב ארבעה וחמשה א"ל רב חביבי מחוזנאה לרב אשי ש"מ אינה לשחיטה אלא לבסוף דאי ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כיון דשחט בה פורתא אסרה אידך כי קא טבח לאו דמריה קא טבח וכו' ע"ש בגמרא דמסיק דלר"י דאמר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף יש לומר דסבר חולין שנשחטו בעזרה לאו דאורייתא עיי"ש בש"ס והרמב"ם בפ"ב מהלכות גניבה כתב שחט חולין בעזרה חייב דו"ה משום דחולין בעזרה לאו דאורייתא שם ג"כ בעינן שיהא שם שחיטה על המקצת ששחט בפני עצמו (ועיין בש"מ בב"ק (דף ע"ב) שכתב בשם המאירי הטעם דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף משום דבשחיטה תלה רחמנא דכתיב וזבחת ברחוק מקום אתה זובח וכו' ע"ש) ולכן שפיר כתב הרמב"ם הטעם משום דחולין בעזרה לאו דאורייתא כיון דהרמב"ם מספקא ליה בהא דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כמו שכתב בפ"י מהלכות טומאת אוכלין הנ"ל וכן בהא דאמרינן בזבחים (דף ל') גבי מחשבת פיגול בסימן אחד דמוקי שם הש"ס דפליגי אי ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ע"ש התם ג"כ בעינן שיהא שם שחיטה על המקצת ששחט בפני עצמה וע"ש בתוס' שכתבו גבי סימן אחד חוץ למקומו וסימן אחד חוץ לזמנו דבעינן דוקא סימן שלם ואז הוי דבר חשוב והיינו משום דבעינן שיהא שם שחיטה על מקצת שחיטה בפני עצמה ואז שייך שפיר לפלוגתא דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כמו שבארנו:

והנה אין להקשות על דברינו מהא דאמרינן שם בש"ס א"ל רבה בר שימי מר לא אמר הכי ומני רב יוסף היכא דשחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים נמי פסול לא נחלקו אלא כגון ששחט מיעוט סימנים בחוץ וגמרו בפנים למד"א ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מחייב ולמד"א אינה לשחיטה אלא לבסוף לא מחייב (ע"ש בפרש"י שכתב דהש"ס מיירי בעוף לכן שפיר מחייב בסימן אחד דכוותיה מצינו דכשר במליקת חטאת העוף הלכך הוי שחיטה חשובה לחייב משום שחיטת חוץ ע"ש):

מבואר דלשיטת רש"י רב שימי בר רבה משמיה דרב יוסף פליג על רבא בהא דלרבא בשחט סימן אחד בחוץ שייך פלוגתא דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ורב שימי בר רבה סבר דבסימן אחד כולם מודים דחייב משום דנעשה בה מעשה חטאת העוף בפנים (ועיין בתוס' מה שכתבו לפרש בענין אחר) ומבואר דחייב ופסול כי הדדי נינהו ועיין בתוס' שכתבו דפסול לאו דוקא אלא ה"ה נמי דחייב דהא רב שימי נקט בלשונו פסול לכן נ"ל דלשיטת הרמב"ם ע"כ עלינו לפרש דהא דאמר רבא דבסימן אחד בחוץ הוי פלוגתא דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף דמאן דאמר ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מחייב ולמאן דאמר אינה לשחיטה אלא לבסוף לא מחייב וע"כ עלינו לומר דהקרבן מפסל לכו"ע דהא הרמב"ם לא פסק דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף כמבואר בפ"י מהלכות טומאת אוכלין ואפ"ה פסק בפ"ג מהלכות פסולי המוקדשין דשחט מקצת סימן בחוץ פסול ואינו מחויב כרת ועיין בפ"ד מהלכות שגגות שכתב הרמב"ם דאינו חייב על שחוטי חוץ אלא דוקא בשנים או ברוב שנים ותקשה על הרמב"ם מהא דרב שימי בר רבה דמשוה פסול לחייב וע"כ עלינו לפרש לפי שיטת הרמב"ם דלא כמו שפירש רש"י אלא דרבא דנקט דפליגי אי חייב או לא דוקא בחיוב פליגי אבל בפסול לכו"ע פסול ולא תליא בפלוגתא דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ורב שימי בר רבה בא לומר דהיכא דשחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים נמי פסול לכו"ע היינו דוקא פסול ולא חייב דבזה גם רב יוסף מודה לרבא דפסול לכו"ע שהרי עשה מעשה חשובה דהיינו מעשה חטאת העוף ופסול משום דחסר פנים אבל לא חייב כרת משום זה והא דנקט שהרי עשה מעשה חטאת העוף לרבותא נקט ולשון נמי דקאמר לאו למימר דפליג נמי בזה עליו כמו שפירש רש"י אלא נמי היינו שגם אני מודה בזה אלא דבזה פליג רב שימי בר רבה בשם רב יוסף על רבא דלרבא דוקא בשחט סימן אחד פליגי אי חייב משום שחוטי חוץ או לא אבל במיעוט סימנים לא ולרב שימי בר רבה בשם רב יוסף אפילו במיעוט סימנים ג"כ פליגי דלמד"א ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מחייב ולמד"א אינה לשחיטה אלא לבסוף פטור והגם כי קשה קצת בלשון הש"ס לדחוק כן אבל לשיטת הרמב"ם ע"כ עלינו לפרש כן דאי לאו הכי אין מקום לשיטת הרמב"ם שחילק בין פסול לחיוב וכן לשיטת התוס' ע"כ עלינו לדחוק ולומר דפסול דנקט לאו דווקא אלא ה"ה דחייב ע"ש ועיין ברש"ש מה שהעיר על התוס' בזה ובאמת היה מקום לומר דגירסת הרמב"ם היה בש"ס ברב שימי בר רבה דבסימן אחד בחוץ פסול ולא חייב ועי' בקרן אורה שכתב ג"כ דהיה להרמב"ם גירסא אחרת בש"ס באופן אחר מדברינו ע"ש אולם קשה לי לחדש גירסת חדשות בש"ס שלא מצינו בראשונים ולפ"ז א"ש דלא תיקשה מהתוספתא דזבחים הנ"ל דיש מעלה אחר מעלה ואין שוחט אחר שוחט וקשה הא שייך שוחט אחר שוחט לרב שימי דאמר הכל מודים היכא דשחט סימן אחד בחוץ דפוסל וה"ה דחייב משום דעשה מעשה חטאת העוף בחוץ אולם לפי מה שבארנו דמה שאמר רב שימי הוי דוקא פסול ולא חייב כמו שבארנו לעיל לכן שפיר ל"ש שוחט אחר שוחט דכיון דשחט סימן אחד בחוץ אינו אלא דהקרבן מיפסל והתוספתא מיירי בענין חיוב כרת והשתא א"ש דהתוספתא מצי אתיא אליבא דכו"ע בין למד"א ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ובין למד"א אינה לשחיטה אלא לבסוף ואפילו למד"א ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אפ"ה אין שוחט אחר שוחט לפי מה שבארנו דכיון דשחט סימן ראשון בפנים אין לחייב עוד על סימן שני משום דכיון דשחט סימן ראשון בחוץ תו לא מתקבל בפנים וממילא פטור על סימן שני דבשחוטי חוץ בעינן מתקבל בפנים וא"ש התוספתא דאין שוחט אחר שוחט:

תוכן העניינים

שות עבודת לוי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה