אור ברסלב

שות עבודת לוי· הרב יעקב יצחק רודרמן

סימן טז

סימן טו

יבואר שיטת התוס' והרמב"ם בענין הכשר:

בדם שחיטה. הרמב"ם בפ"י מהלכות טומאת אוכלין כתב וז"ל הדם המנוי מן המשקין הוא הדם השותת בשעת שחיטה מן הבהמה והחיה והעופות הטהורין אבל דם הקילוח אינו מכשיר שעדיין חיים הם והרי הוא דומה לדם מכה או לדם הקזה השוחט וניתז דם על האוכלין ונתקנח הדם בין סימן לסימן הרי ספק וכו' והנה ראיתי בספר מקור חיים בסוף הספר בחידושי אביו הגאון שם כריתות שהקשה על הרמב"ם במש"כ הרמב"ם דאינו מכשיר אלא דוקא דם השותת היינו הדם היוצא אחר דם קילוח בסוף השחיטה דע"כ מוכח כפירוש התוס' דפירשו דדם אפילו דם קילוח שעדיין הוא בחיים מכשיר שהרי אמרינן בחולין (דף ל"ו) השוחט וניתז הדם על האוכלין ונתקנח הדם בין סימן לסימן פליגי בה רבי ור"ח אבל אי לא נתקנח מכשיר לדברי הכל ואם כשנתז הדם קודם שחיטת סימן שני הבהמה עדיין בחיים דאפילו במפרכסת קיימ"ל דהיא כחיה לכל דבריה וא"כ למה מכשיר הדם היוצא בין סימן לסימן הא היא בחיים ואינו מכשיר והרמב"ם עצמו הביא הא דניתז הדם בין סימן לסימן באותה הלכה עצמה:

והנה כדי לתרץ כ"ז נ"ל לבאר שיטת הרמב"ם בענין דם דהוי משקה דהנה באמת לא מצינו בשום מקום דדם יהא חשוב משקה אלא אדרבה משמע דדם הוי אוכל דהא כתיב כל נפש אשר תאכל דם וגו' אלא דהתורה גלתה בהא דדם חללים ישתה דדם הוי משקה (עיון נדה דף נ"ה ע"ב) ועיין בחולין (דף ל"ה) והנה רש"י בחולין שם פירש דשייך דם חללים אפילו גבי בהמה והתוס' שם הקשו על פירוש רש"י מהא דאמרינן בשבת (דף קמ"ג) דדם מגפתה של בהמה אינו מכשיר דאמרינן שם לא אם טמא חלב אשה שלא לרצון שכן דם מגפתה טמא יטמא חלב בהמה שלא לרצון שדם מגפתה טהור ואי שייך דם חללים גבי בהמה היה לנו לומר דגם דם מגפתה טמא דמה לי קטליה כולה ומה לי קטליה פלגא כמו דאמרינן בנדה (דף נ"ה) גבי אדם כה"ג דלכן דם מגפתה מכשיר משום דמה לי קטליה כולה ומה לי קטליה פלגא ע"ש עוד הקשו מהא דאמרינן בחולין (דף קכ"א) שונין ישראל בטמאה ועכו"ם בטהורה צריכי מחשבה והכשר ממקום אחר ע"ש ואמאי לא יהא ההכשר מחמת דם חללים מיהו רש"י שם פירש דלא מקרי דם חללים אלא ע"י גיסטרא ע"ש והיינו דשיטת רש"י דבשחיטה לא מקרי חלל והתוס' פליגי בזה על רש"י וסברי דבשחיטה נמי הוי חלל ע"ש ועיין רש"י (שבת קמ"ג) שכתב שם דגבי בהמה לא שייך דם חללים והיינו דבהמה לאו בכלל דם חללים וצ"ע דרש"י כתב כאן דשייך דם חללים גבי בהמה ומצאתי בראש יוסף שהעיר בזה:

והנה לכאורה יש לעיין אי שייך דם חללים גבי בהמה א"כ למה לן קרא דעל הארץ תשפכנו כמים דדם שחיטה מכשיר הא בשחיטה ג"כ הוי דם חללים אולם לפי מה שכתב רש"י (בחולין קכ"א) דשחיטה לא הוי חלל דלא מקרי חלל אלא מן הצואר ע"ש כמו שכתוב לתת על צואר רשעים והנה שיטת הרמב"ם נ"ל דסבר דשייך דם חללים בין באדם ובין בבהמה והיינו הא דגלתה לן תורה בהא דדם חללים ישתה דדם הוי משקה בין באדם ובין בבהמה אלא דבזה יש לחקור בהא דעל הארץ תשפכנו כמים דמיני' מרבינן דם שחיטה דמכשיר מאי אתא לאשמעינן כיון דדם חללים דבהמה נמי מכשיר וי"ל לכאורה דלהכי בעינן הא דעל הארץ תשפכנו כמים לרבות דדם שחיטה הוה משקה כמו דם חללים דאי לאו הא דעל הארץ תשפכנו כמים הוי אמינא דדם שחיטה לא הוה משקה דשחיטה לא הוי דם חללים כמו שכתב רש"י הנ"ל דלא מקרי דם חללים אלא מן העורף ולא בשחיטה או דיש לומר באופן אחר דבאמת אי אין דם חשוב משקה אלא דוקא דם חללים ובשחיטה ג"כ הוי חלל ולא בעינן על זה שום ריבוי אלא דזה אתא לן לאשמעינן הא דעל הארץ תשפכנו כמים דגבי בהמה לא סגי לן בהא לחוד דדם חללים אלא דבעינן ג"כ היתר שחיטה על הדם כדי שיהא שם משקה על הדם לפי מה שכתבו האחרונים דשייך איסור אינו זבוח גבי דם והיינו דשייך היתר שחיטה בדם (ונפ"מ לענין דם שבשלו) וא"כ כיון דהשחיטה מהני על הדם ג"כ להתירו מאיסור אינו זבוח ולהחשיבו אוכל לכן יש לומר דלא מקרי דם משקה אלא דוקא דם חללים בשחיטה שיהא היתר שחיטה על הדם ואז שפיר הוה דם משקה ועיין בחולין (דף ל"ה) דאמרינן שם דלר"ש שחיטה מכשרת ולא דם הרי דשחיטה פועלת על הבשר להחשיבו אוכל כמו כן יש לומר דהשחיטה פועלת על הדם להחשיבו משקה והיינו משום היתר שחיטה דמהני על הדם להתירו מאיסור עשה דאינו זבוח והנה לכאורה עלה בדעתי שיש לתלות כ"ז בפלוגתא דתנאי (במכשירין בפ"ו) דפליגי שם תנאי בהא דדם שחיטה מכשיר אי דוקא בבהמה וחיה ועופות הטהורים או אפילו טמאים ג"כ מכשירין ע"ש וי"ל דמאן דאמר דוקא בהמה וחיה ועופות טהורין מכשירין סבר דהא דדם שחיטה הוי משקה הוי משום דמהני היתר השחיטה על הדם להחשב משקה והיינו דלא מקרי דם חללים משקה אלא בשחיטה ולכן דוקא בטהרה הוי משקה להכשיר משום דמהני היתר שחיטה אבל בטמאים דלא שייך היתר שחיטה לכן לא מכשיר דמם אבל מאן דאמר דאפילו דם בהמה וחיה ועופות הטמאים ג"כ מכשיר אף דלא שייך בהו היתר שחיטה י"ל דסבר דלא בעינן התר שחיטה והא דמכשיר דם שחיטה בבהמה וחיה ועופות הטמאים הוי משום דם חללים דבבהמה נמי שייך דם חללים לשיטת הרמב"ם וקרא דעל הארץ תשפכנו כמים אתא לאורוי לן דגם דם שחיטה הוי ג"כ בכלל דם חללים דלא נימא דלא שייך דם חללים אלא דוקא מן העורף כמו שכתב רש"י בחולין שם והיינו דסבר דאפילו גבי בהמה ג"כ הוי דם חללים משקה כמו גבי אדם ולא בעינן היתר שחיטה ובמ"א כתבתי ע"ד החידוד לתרץ בזה קושית המפרשים על הרמב"ם שכתב דדם הקזה הוי תולדה ודם שחיטה הוי אב וזה נגד המשנה דמכשירין דמבואר שם דדם שחיטה הוי תולדה ולא כתבתי כ"ז כאן מפני הדוחק:

והנה לכאורה תיקשה על הרמב"ם כל הנך קושיות שהקשו התוס' בחולין על רש"י שכתב דשייך דם חללים גם בבהמה וכיון דבארנו דשיטת הרמב"ם הוי ג"כ דשייך דם חללים גבי בהמה תשאר עליו כל הנך קושיות הנ"ל אמנם לפי מה שבארנו דשיטת הרמב"ם דבעינן תרתי היינו היתר שחיטה וגם דם חללים היינו דלא מכשיר דם חללים של בהמה אלא דוקא עם היתר שחיטה אבל דם חללים בלא היתר שחיטה אינו מכשיר והשתא א"ש דלא תקשה כל הנך קושיות היינו מה שהקשו התוס' אי שייך דם חללים גבי בהמה היה לנו לומר דגם דם מגפתו בבהמה נמי יכשיר כמו גבי אדם דאמרינן (בנדה דף נ"ה) דמכשיר משום דמה לי קטליה כולה מה לי קטליה פלגא אבל לפ"ז א"ש דלכן דם מגפתו אינו מכשיר גבי בהמה משום דבעינן גם היתר שחיטה על הדם בבהמה אבל זה ודאי דשייך דם חללים גבי בהמה נמי ובלא דם חללים לא הוי דם משקה אלא דגם בדם חללים לחוד לא סגי לן שיכשיר אלא דבעינן ג"כ התר שחיטה על הדם אבל אי לאו הא דבעינן היתר שחיטה על הדם היה מכשיר גם דם מגפתו בבהמה ג"כ וי"ל דלמאן דסבר במכשירין שם דמכשיר דם בהמה וחיה הטמאים ולא בעינן התר שחיטה י"ל דכמו כן נמי מכשיר דם מגפתו בבהמה וכן א"ש קושית התוס' מהא דאמרינן ישראל בטמאה ועכו"ם בטהרה צריכין הכשר ולא מכשיר הדם והיינו משום דבעינן התר שחיטה וישראל בטמאה לא היה התר שחיטה על הדם לכן לא מכשיר וא"ש שיטת הרמב"ם דלא תיקשה עליו כל הנך קושית התוס' על רש"י וא"ש ג"כ הא דכתב הרמב"ם דאינו מכשיר אלא הדם היוצא בשעת שחיטה היינו דם השותת ולא דם קילוח והיינו משום דלא מקרי דם חללים בקטליה כולו אלא דוקא היוצא לאחר מיתה כמו שכתבו התוס' (בחולין דף ל"ו ע"ש) ועיין במהרש"א שם שכתב על התוס' להעיר אמאי בעינן דוקא דם היוצא לאחר מיתה ולא סגי בדם קילוח דהא לא גרע מקטליה פלגא דאמרינן בנדה דמכשיר וכתב דכיון דקטליה כולו בעינן הדם היוצא בסוף והיינו לאחר מיתה ע"ש ועיין שם בפרש"י שכתב דגם בדם הקזה אינו מכשיר אלא דוקא הדם היוצא בסוף והיינו דלא מקרי דם חללים אלא דוקא הדם היוצא בסוף אפילו בקטליה פלגא ולרש"י יש לומר דלא קשה קושית המהרש"א דשיטת רש"י דבעינן בכל גונא דם היוצא בסוף היינו בדם חללים בעינן דוקא הדם היוצא בסוף היינו לאחר מיתה ובדם מגפתו בעינן ג"כ הדם היוצא בסוף וכן בדם הקזה כמו שכתב רש"י, דבלאו הכי לא מקרי דם חללים וכמו דבקטליה כולה בעינן דם היוצא לאחר מיתה ואז הוי דם חללים כמו כן בקטליה פלגא בעינן ג"כ דוקא הדם היוצא בסוף והשתא א"ש קושית הגאון אבי המקור חיים בחידושיו לכריתות שהקשה על הרמב"ם אמאי מכשיר הדם היוצא בין סימן לסימן כיון דבעינן דוקא דם היוצא בסוף היינו לאחר מיתת הבהמה אפילו בדם שחיטה ולא כמו שכתבו התוס' דגבי שחיטה מכשיר דוקא דם היוצא קודם שחיטה ולפי מה שבארנו א"ש דמה שכתב הרמב"ם דאינו מכשיר אלא דוקא הדם היוצא אחר מיתה היינו דוקא בקטליה כולה ושם בעינן דוקא דם חללים היוצא בסוף דבלאו הכי לא מקרי דם חללים וכ"ז הוי דוקא בקטליה כולה ולפי מה שבארנו שיטת הרמב"ם דגם בבהמה שייך דם חללים והא דאינו מכשיר בבהמה דם מגפתו ולא אמרינן מה לי קטליה כולו מ"ל קטליה פלגא היינו משום דבבהמה לא סגי להחשיב דם משקה בלא התר שחיטה אלא בעינן תרתי דם חללים ע"י השחיטה דהא הרמב"ם פסק כמד"א דאינו מכשיר אלא דם שחיטה של בהמה וחיה הטהורים וכמו שבארנו אבל לו יצוייר לן גבי דם מגפתו דם מכה עם התר שחיטה בודאי היה מכשיר דגם בבהמה אמרינן מ"ל קטליה כולו מ"ל קטליה פלגא כיון דגם בבהמה שייך דם חללים ולכן שפיר פסק הרמב"ם הא דהשוחט וניתז דם בין סימן לסימן דמכשיר היינו דמכשיר מחמת דם מגפתו כיון דהיה בין סימן ראשון לסימן שני ואז עדיין לא היה קטליה כולה אלא הוי כדם מכה ושפיר מכשיר הדם אם אמרינן ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף דאז הוה שם שחיטה על כל מקצת שחיטה בפני עצמה כמו שבארנו במקום אחר דאי אמרינן ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אז כל מקצת שחיטה הוי שם שחיטה עלה בפני עצמה ולכן כיון דהוי דם מגפתו עם התר שחיטה לכן שפיר מכשיר הדם מחמת דמה לי קטליה כולה מה לי קטליה פלגא והא דכתב הרמב"ם דאינו מכשיר אלא דוקא דם השותת היוצא בסוף שחיטה היינו דוקא בדם היוצא אחר שחיטת שני הסימנים דאז כיון דהבהמה תמות מחמת זה והוה קטליה כולה לכן בעינן שיהא הדם דם חללים היוצא דוקא לאחר מיתה כיון דהוי. קטליה כולה אבל בניתז הדם בין סימן לסימן דאז לא הוי קטליה כולה אלא קטליה פלגא ושפיר מכשיר הדם אף דלא הוי דם היוצא לאחר מיתה כיון דהוי דם מגפתו והנה לכאורה יש לעיין למה לא הזכיר הרמב"ם הא דדם חללים גבי אדם י"ל בפשיטות דסמך על כל הנך דחשיב שם דם המת מכשיר וע"כ משום דם חללים והנה גדול אחד העיר לתרץ קושית התוס' על רש"י מהא דישראל בטמאה ועכו"ם בטהורה צריכין מחשבה והכשר ממקום אחר אמאי לא יכשיר מחמת דהוה דם חללים ואמר דכיון דכל עיקר הא דמטמא טומאת אוכלין גבי ישראל בטמאה ועכו"ם בטהורה במפרכסת הוי מחמת השחיטה וא"כ איך שייך להכשיר מחמת דם חללים כיון דהוי שחיטה ומקרי שחיטה ולא חלל אבל לפי מה שבארתי לעיל דשחיטה הוי ג"כ ההכשר מחמת דם חללים ובשחיטה ג"כ מקרי דם חללים לא שייך לומר כנ"ל:

תוכן העניינים

שות עבודת לוי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה