שות עבודת לוי· הרב יעקב יצחק רודרמן
סימן טו
ענין טומאת דם השרץ. במ' מעילה (דף י"ז) דם השרץ והבשר מצטרפין זה עם זה אמר רב חנין אמר רב. זעירא ובשרו (לפי גירסת רש"י פירוש הא דקתני דם השרץ והבשר מצטרפין דוקא בשרו של אותו שרץ עצמו שפירש ממנו הדם דהוי דם ובשר משרץ אחד אבל כשהדם משרץ אחד והבשר משרץ אחר לא מצטרפין) מתיב ר"י בר"ח (לפי גרסת רש"י) הטמאים מלמד שהן מצטרפין ואפילו שרץ ושרץ שרץ ודם בין משם אחד בין משני שמות (פירוש רש"י ה"א יתירה מלמד שמצטרף אפילו שרץ ושרץ כלומר כחצי שיעור משרץ זה וחצי שיעור משרץ אחר משני שמות חצי שיעור מחלד וחצי שיעור מעכבר מצטרפין וקשיא לרב חנין) אמר רב יוסף לא קשיא כאן בכולו כאן במקצתו (ופרש"י אי הוי שרצים כולן שלמין בין משם אחד בין משני שמות ופירש חצי שיעור מזה וחצי שיעור מזה או מזה דם ומזה בשר. כיון דאתי ממקום חשוב דתרווייהו השרצים שלימים נינהו וחשיבי מצטרפין והא דאמר רב חנין כו' היינו במקצתן דלא הוו השרצים שלימים אלא מקצתו של כל אחד ואחד מונח בכאן ופירש דם מזה ובשר מזה הואיל ולא אתי משרצים שלימים לא חשיבי ולא מצטרפין הדם עם הבשר אלא עם בשר אותו שרץ שפירש ממנו הדם: והנה הרמב"ם (בפ"ד מהלכות אבות הטומאה הלכה ז') כתב וז"ל דם השרץ כבשרו ומצטרף לכעדשה כ"ז שהוא מחובר בבשר ע"ש וכן כתב ג"כ בהלכות מאכלות אסורות בפ"ד שם דם שמנה שרצים מצטרפין לבשר והוא שיהא הדם מחובר לבשר ע"ש ועיין בהרב המגיד שם והקשו המפרשים על הרמב"ם שכתב בסתמא דבעינן דוקא שיהא הדם מחובר לבשר ולא חילק בין כולו למקצתו כמו שחילקו בש"ס וזו קושיא עצומה דשביק הרמב"ם מה דמפורש בש"ס בלי שום פלוגתא וכדי לתרץ קושיא זו נקדים מתחילה לתרץ עוד קושיא על הראב"ד בפ"ד מהלכות טומאת מת שכתב שם וז"ל ודוקא רביעית דם שחלוקתו מטהרתו אעפ"י שמאהיל על כולו טהור אבל שאר טומאות המת אף על פי שנחלקו טמאים והטעם מפני שרביעית דם נקרא נפש שהוא שיעור נפשו של קטן ואינו נפש אלא א"כ הוא מחובר ע"ש והקשו המפרשים מהא דמבואר בסוגין כאן במעילה דאמרינן ומנא תימרא מדתניא נשפך על הרצפה והיה מקומה קטפרס איהל על מקצתו טהור איהל על כולו טמא (פירש רש"י ומנא תימרא דשני בין כולו למקצתו נשפך על הרצפה והיה רביעית דם של מת והיה מקומו קטפרס להכי נקט רצפה שהרצפה היתה חלוקה דהוי במדרון ונתפשט הדם איהל על מקצתו של רביעית דם כגון ששחה על מקצתו טהור משום דלא איהל על כל השיעור איהל על כולו על הרביעית של דם טמא) מאי מקצתו אילימא מקצת דם והא אמר רבי חנינא אמר רבי רביעית דם שהגיס בה טהורה (פירוש רביעית דם שהגיס בה שהפך בכוש או בכרכר טהורה ואע"ג דכי הגיס בה אי אפשר שלא יאהיל על כולו קתני טהור אותו שהגיס בו ואמאי קתני אידך ברייתא איהל על כולו טמא) אלא לאו ש"מ כאן בכולו כאן במקצתו (פירש רש"י כאן בכולו היינו כגון דאתי האי רביעית דם ממת שלם להכי חשוב דמטמא באוהל והא דקתני שהגיס בה טהור היינו היכא דלא בא האי רביעית ממת שלם אלא שיצא ממקצתו שהיה מונח שם מקצת מת ופירש ממנו אותו דם ע"ש) ועיין בפירוש התוס' מה שפירשו בשם ר"ן גאון ע"ש עכ"פ מבואר דרביעית דם אפילו אינו מחובר ג"כ מטמא לכל הפירושים וזה דלא כהראב"ד הנ"ל ועיין בקרן אורה מעילה שהעיר ג"כ על הראב"ד בזה וכתב. לחלק בין מחובר כולו ביחד או שהוא מפוזר ע"ש שהביא לתרץ שיטת הרמב"ם הנ"ל בשם ספר מים טהורים שהעמיס בדברי הרמב"ם פירוש האחרון של התוס' דלהכי בעינן מחובר בבשר כגון אם נגע במקצתו אבל אם נגע בכולו לא בעינן מחובר בבשר ובזה תירץ על הרמב"ם שהשמיט החילוק בין כולו למקצתו היינו משום דסמך על מה שכתב בפ"ד מהלכות טומאת מת דיש נוגע וחוזר ונוגע עיין חולין (דף קכ"ד) והקרן אורה השיג דלא העלה ארוכה להרמב"ם בפ"ד מהלכות מאכלות אסורות שלא הביא לחלק בין כולו למקצתו גם גבי איסור אכילת דם דלא שייך תירץ הנ"ל וכדי לתרץ כ"ז נ"ל דהנה ראיתי בדברי הראב"ד בפירושו לת"כ פרשה שמיני שכתב לפרש הש"ס דמעילה וזה לשונו גבי הא דאיתא הטמאים מלמד שהן מצטרפין ואפילו שרץ ושרץ וכו' ואפילו דם בבשר במ' מעילה (בפרק קדשי מזבח דף י"ז) מוקי שם הגמרא דוקא בכולן אבל לא במקצתן פירש כשהיה כל הדם של השרץ משלים לכעדשה מן בשר השרץ אז הוא מצטרף אפילו עם בשר שרץ אחר אבל אם היה מקצת דם השרץ אז הוא מצטרף דוקא עם בשרו ממש של אותו שרץ עכ"ל הראב"ד ועיין במ' נדה (דף נ"ו) דמבואר שם ג"כ חילק בין כולו למקצתו גבי שרץ שיבש ושלדו קיימת וכו' ע"ש ודברי הראב"ד נ"ל לפרש עפ"י מה שכתב הקרית ספר להמבי"ט דכיון דכל עיקר טומאת שרצים ילפינן מהא דכל הנוגע בהם יטמא ובעינן דוקא בעצמיות השרץ היינו דוקא בנגע בעצם השרץ היינו גוף השרץ אבל בדם השרץ לאחר שפירש מן הגוף לא קרינא בו בהם ואינו מטמא בכעדשה כמו שרץ עצמו אלא בכזית (ויש שיטות דסברי דלא מטמא כלל וצ"ע ועיין מנחות דף ק"ג ובתוס' שם גבי הא דאמרינן דם נבילות טהור) והיינו דדם השרץ לאחר שפירש לא הוי עצמיות השרץ כמו בשר לכן לא מטמא כמו שרץ עצמו אבל בזמן שהדם מחובר בבשר אז הוי כמו בשר השרץ עצמו ומטמא כמו הבשר בכעדשה (ועיין בתוס' חולין דף פ"ז ע"ב שכתבו דדם המת כ"ז שהוא מחובר בגוף אין שם משקה עליהם) ולכן מפרש הראב"ד דזה לא שייך לומר דדם השרץ לא הוי כמו שרץ עצמו אלא דוקא כשפירש מקצת דם השרץ לכן יש לומר דאין זה בכלל דבהם דבעינן דוקא עצמיות השרץ אבל בכולו היינו בכל דמו של שרץ כיון דכל חיותו תלוי בזה ועיין באהלות (בפ"ב) שכתב שם הרמב"ם דכל דם המת שאין בו רביעית מטמא מחמת רוב בנין שפיר קרינא בזה בהם ומטמא כמו בשר השרץ בכעדשה אפילו באינו מחובר ואם אין בכל דמו של שרץ כעדשה שפיר מצטרף עם הבשר לכעדשה והוי כמו מינו דבשר ולא בעינן בעודו בו דוקא אלא אפילו לאחר שפירש הדם מהבשר ג"כ מצטרף הדם להבשר לטמא בכעדשה ובזה יש לפרש דברי הראב"ד בת"כ אמנם בעיקר דברי הקרית ספר שחידש לן דעל בשר שייך יותר בהם מבדם יש לעיין טובא מהיכא תיתי לומר כן דבשר הוי יותר עצמיות השרץ מדם (ועיין בתוס' סנהדרין דף ד' ותוס' שבת ע"ז שחקרו בזה אי דם הוי כבשר או לא וכתבו התוס' בסנהדרין דדם חשיב גזעו מחליף) ועתה נבא לישב מה שהקשינו לעיל על הראב"ד שכתב בפ"ד מהלכות טומאת מת דרביעית דם שאינו מחובר אינו מטמא משום דכל עיקר דרביעית דם מטמא הוי משום נפש ולא הוי נפש אלא דוקא בזמן שהוא כולו ביחד ועל זה קשה מהא דמבואר כאן בש"ס דאם נשפך על הרצפה והיה מקומו קטפרס דאם איהל על כולו מטמא ואע"ג דאינו מחובר כל הדם כולו ביחד ולפ"ז א"ש והוא דמבואר באהלות בפ"ב דפליגי שם ר"ע ורבנן בדם של קטן שיצא כולו דר"ע מטמא בכל שהוא ורבנן סברי דבעינן רביעית (ועיין רמב"ם בפה"מ שם שכתב דסברת ר"ע כמו שיטמא גבי עצמות רוב בנין ורוב מנין אפילו דלא הוי בו השיעור המוגבל לעצמות כמו כן בכל דמו מטמא אפילו בלא היה בו רביעית) נמצא דלר"ע מטמא כל דם המת אפילו באין בו רביעית ולכאורה יש לומר דדם מטמא מחמת תרתי היינו בהיה בו רביעית דם מטמא מחמת נפש ובלא היה בו רביעית אז מטמא מחמת רוב מנין ורוב בנין והיינו כמו דמצינו רוב בנין בעצמות ה"נ אמרינן רוב בנין בדם וע"ש בלשון הרמב"ם שכתב וז"ל ור"ע יעמיד דם הקטן בפני עצמו ע"ש וכו' ולפ"ז א"ש דאין מהש"ס שום קושיא על הראב"ד והוא דהראב"ד לשיטתו דמפרש תירץ הש"ס כאן בכולו כאן במקצתו היינו כל דמו של שרץ ומקצתו היינו מקצת דם השרץ ועל זה מייתי הש"ס ראי' מהא דנשפך הדם על הרצפה והיה מקומו קטפרס איהל על כולו טמא איהל על מקצתו טהור מאי מקצתו אילימא מקצת דם והא אמר רבי חנינא רביעית דם שהגיס בה טהורה ועיין פירוש רש"י שכתב ואע"ג דגם בהגיס בה איהל על כולו אפ"ה טהור ואמאי קתני בברייתא דאיהל על כולו טמא אלא לאו ש"מ כאן בכולו כאן במקצתו ולפי פירוש הראב"ד א"ש דכולו היינו כל דם המת ומקצתו היינו מקצת דמו ולכן בכל דם המת אפילו בנשפך על הרצפה והיה מקומו קטפרס ג"כ טמא ואף דאינו מחובר משום דכל דמו מטמא לאו משום דהוי נפש אלא כמו רוב בנין כמו שכתב הרמב"ם בפה"מ הנ"ל:
והנה לכאורה יש לעיין לפי פירש הראב"ד על הש"ס דמייתי ראי' דשאני בין כולו למקצתו מהא דרביעית דם אמאי לא מייתי מהא דאהלות שם בפ"ב דסבר ר"ע דדם קטן שיצא כולו טמא אפילו באין בו רביעית והיינו משום שזה כל דמו אמנם לפי מה שבארנו א"ש דלכאורה יש לעיין בכלל מאי מייתי ראי' ממת לשרץ אבל לפי מה שבארנו דברי הראב"ד עפ"י הקרית ספר להמבי"ט שכתב דהטעם דדם שאינו מחובר לא מצטרף לבשר הוי משום דבדם לא קרינא בהם ועל זה מחלק הש"ס דשאני בין כולו למקצתו היינו דכל הדם שפיר הוי בכלל בהם דהוי עצמיות השרץ ועל זה מביא שפיר הש"ס ראיה מנשפך הדם והיה מקומו קטפרם דהדם אינו מחובר ויצא מכלל נפש כמו שכתב הראב"ד בפ"ד מהלכות טומאת מת ואפ"ה באיהל על כולו היינו כל דמו של מת טמא והיינו כמו שבארנו דכל דמו הוי כמו רוב בנין והוי כמו עצמיות המת והכי נמי בשרץ כה"ג דכל דמו של שרץ הוי כמו עצמיות השרץ וזה ידעינן שפיר מהא דרביעית דם שנשפך על הרצפה והיה מקומו קטפרס דהדם לא הוה מחובר ואינו בכלל נפש דלכאורה יש לעיין כיון דכל עיקר דידעינן דדם המת מטמא הוי משום דריבה הכתוב בהא דנפש דאי לאו הכי הוי כמו כל משקה המת דקיימ"ל דטהור וכאן חזינן דאפילו באופן דלא איתרבאי בהא דנפש אפ"ה מטמא וע"כ כמו שבארנו דכיון דהוי כל דמו של מת הוי כמו עצמיות המת ויצא מכלל סתם משקה המת והוה כמו רוב בנין וכמו כן יש לומר ג"כ לענין שרץ אף דדם השרץ אינו מטמא בפירש ואינו מצטרף עם הבשר לכשיעור עדשה משום דהוי שני מינים אבל בכל דמו שפיר הוי כמו עצמיות השרץ ואף דבשרץ לא שייך רוב בנין דהא מבואר במ' חולין (קכ"ו) דעצמות השרץ לא מטמאין כלל והוי כמו בשר ומצטרף לכשיעור עדשה אבל במקצת דם השרץ שאינו מחובר אינו מצטרף עם הבשר כלל דהוי כמו שני מינים ואינו מצטרף להבשר לא מבעיא להנך דסברי דדם השרץ בפני עצמו אינו מטמא כלל אלא אפילו להנך דסברי דגם בפני עצמו ג"כ מטמא אלא דבעינן רביעית כדי שיקרש ויעמד על כזית עיין בקרית ספר (בפ"ד מהלכות מאכלות אסורות) מה שכתב ושיטת הש"ס הוי דוקא אליבא דר"ע דסבר באהלות בפ"ב) דדם קטן שיצא כולו טמא אפילו באין בו רביעית אבל שם יש לומר דכיון דהוי כל דמו הוי בכלל נפש אפילו באין בו רביעית ולכן אין מכאן ראיה לשרץ דלא מצינו ריבוי דנפש בשרץ אבל בנשפך הדם על הרצפה והיה מקומו קטפרס וכו' דלא הוי בכלל נפש כמו שכתב הראב"ד וע"כ דמטמא משום רוב בנין דהוי כמו עצמיות המת וכמו בשרץ נמי אף דלא שייך גבי שרץ רוב בנין אפ"ה י"ל דהוי כמו עצמיות השרץ ולפ"ז לא קשה מסוגיא זו על הראב"ד (ובמ"א תירצתי קושית התוס' במ' יומא דף פ"א שהקשו ל"ל קרא דרביעית דם הבא משני מתים מטמא הא קיי"ל כל ששיעורו שוה מצטרף ולפ"ז יש לומר דאי לאו קרא הוי אמינא דלא שייך צירוף כיון דהטעם דרביעית דם מטמא הוי משום נפש ולא שייך צירוף על נפש והיינו עפ"י שיטת הראב"ד הנ"ל ויש לעיין בזה): ולפי"ז יש לתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל בריש דברינו שכתב דם השרץ ובשרו מצטרפין והוא שיהא הדם מחובר לבשר ולא הביא הא דהש"ס מחלק בין כולו למקצתו ולפ"ז א"ש דיש לומר דהרמב"ם ג"כ מפרש הא דמשני הש"ס כאן בכולו כאן במקצתו כמו שפירש הראב"ד בת"כ שם וכמו שבארנו וכ"ז הוי דוקא לר"ע דאמר שם דם קטן שיצא כולו אפילו באין בו רביעית ג"כ טמא אבל הרמב"ם דפסק דלא כר"ע אלא כרבנן שם דסברי דבעינן דוקא רביעית דם ואפילו בכל דמו של קטן ג"כ טהור היכא דליכא רביעית לכן לדידיה אין לחלק בין כולו למקצתו ושפיר לא הביא הרמב"ם הא דמשני הש"ס כאן בכולו כאן במקצתו ועיין בשיטה מקובצת שם במעילה ועיין בקרית ספר להמבי"ט שכתב להקשות איך שייך דם המת שיצא כולו ואין בו רביעית הא קיי"ל תחילת דמו של מת הוי רביעית עיין בר"ש (בפ"ב דאהלות) שהביא הספרי זוטא דתחילת דמו של מת הוי רביעית ע"ש מה שכתב בזה ועיין במפרשים שכתבו דהא דתנן דם קטן שיצא כולו ואין בו רביעית מיירי כגון שנפחת מרביעית ע"י חולי והא דתני הטמאים מלמד שהן מצטרפים הוי אליבא דר"ע: והנה התוס' שם ביומא תרצו קושיתם שהקשו למ"ל קרא דרביעית דם הבא משני מתים שמטמא הא קיי"ל כל ששיעורו שוה מצטרפין ותרצו דאיצטריך קרא דרביעית דם הבא משני נפלים שאין לא בזה ולא בזה רביעית מתחילה אבל רביעית דם הבא משני מתים שיש בכל אחד טפי מרביעית לדברי הכל מצטרפין חצי רביעית מזה וחצי רביעית מזה ע"ש וקשה מהא דמבואר בתוספתא בפ"ב דאהלות הובאה הר"ש שם (משנה ב') אמר ר"י לא נחלקו ר"ע ורבנן אלא על רביעית דם שפירשה משני רביעית משני מתים ע"ש בפירוש הר"ש היינו בנתערב רביעית דם ממת זה עם רביעית דם ממת אחר ואח"כ חלק אותם הרי להדיא דפליגי אפילו ברביעית דם הבא משני מתים גדולים שיש בכל אחד הרבה יותר מרביעית דם אולם יש לומר דתרוץ התוס' הוי לרשב"י אליבא דר"ע דפליג שם בתוספתא על ר"י ולר"י אליבא דר"ע יש לתרץ כמו שתרצו התוס' בסנהדרין דבעינן קרא דלטמא רביעית דם הבא אפילו ממת אחד משום דדם לא הוי בכלל בשר (ועיון מ"ש התוס' בשבת דף ע"ז ומנחות ק"ג) שכתבו בכלל אי דם השרץ טמא תליא בפלוגתא אי דם נבילות טמא או לא היינו אי דם נבלות טמא אז דם הוי בכלל בשר ע"ש ואי דם נבלות טהור אז בעינן קרא על דם השרץ דלטמא וע"ש שכתבו דלמד"א דם נבלות טמא ודם הוי בכלל בשר הא דבעינן קרא דוזה לכם הטמא לדם השרץ היינו דאי לאו קרא דוזה לכם הוי אמינא דבעינן עד שיהא בו כדי שיוכל לקרש ולעמוד על כעדשה קמ"ל קרא דוזה לכם הטמא דמטמא אפילו דם צלול בכעדשה ואע"ג דכשיקרש יהא פחות מכעדשה ע"ש והנה הקרן אורה הקשה בהא דאמרינן בכריתות דף ד' כל חלב וכל דם לא תאכלו וכו' מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו ואין מצטרפין זה עם זה אף דם שדמו חלוק מבשרו וכו' אוציא דם שרצים הואיל דאין דמם חלק מבשרן מצטרפין והא מהכא נפקא מהתם נפקא וזה לכם הטמא לימד על דם השרץ ובשרו שמצטרפין אי לאו הקישא סד"א ה"מ לטומאה אבל לאכילה אימא לא קמ"ל היקישא ע"ש ועיין במפרשים שכתבו עפ"י דברי התוס' בסנהדרין דף ד' שכתבו דלמאן דאמר דם לא הוי בכלל בשר ובעינן קרא דוזה לכם הטמא לתרתי היינו דמינה ילפינן דדם השרץ מטמא וגם מצטרף לבשר וכמו"כ עלינו לומר ג"כ כאן לענין אכילה דבעינן היקישא לענין אכילה בין לאיסור אכילה היינו שיהא דם השרץ אסור באכילה וגם לענין צירוף שיצטרף לבשר ועל זה הקשה הקרן אורה דלמה לן קרא לאסור דם השרץ באכילה תיפוק לי' בלאו הכי מהא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן כמו שאר יוצא דאסור ובכלל אי שייך יוצא בדם כבר דברו בזה האחרונים בספריהם עיין עליהם והפמ"ג כתב בפתיחתו להלכות מליחה דדם אסור משום יוצא ע"ש שכתב דדם נבלה אף שאין בו משום נבלה עצמה אבל אסור משום איסור דהטמאים היינו איסור יוצא (ויש לעיין בדבריו הרבה ואכ"מ):
והנה. הק"א שם כתב לתרץ עפ"י שיטת הרמב"ם דמהטמאים לא ילפינן מלקות אלא איסור עשה אמנם עדיין תקשה להנך דסברי דשייך גם מלקות באיסור יוצא (וכבר כתבו האחרונים ראיה מהא דחולין דף ק"כ דמקשה הש"ס ולכתוב רחמנא בשרצים ולייתי הנך וליגמרו מנייהו ומאי פריך והרי איצטריך כל הני למלקות עיין בקרן אורה לנדרים מש"כ בזה) ונ"ל לתרץ קושית הק"א לכל השיטות היינו אפילו לשיטת התוס' דסברי דאיסור יוצא הוי בלאו דאיסור יוצא נ"ל דהוי שם איסור חדש ולא אמרינן דאיסור יוצא הוי שם האיסור שיצא ממנו אלא דהתורה גלתה לן מהא דהטמאים שאסורין כל היוצא מן האיסור ובזה תירצתי קושית התוס' (בחולין קי"ב) שהקשו למה לי קרא דהטמאים לאסור צירן ורוטבן תיפוק ליה דטעם כעיקר הוי דאורייתא ונ"ל עפ"י מה שכתבו התוס' במנחות (ק"ג) דלהכי בעינן קרא דוזה לכם הטמא לדם השרץ אפילו למד"א דדם חשיב כבשר משום דאי לאו קרא הוי אמינא דדם השרץ מטמא דוקא כדי שיהיה בו כשיעור שיקרש ויעמוד על כעדשה דהיינו בדם צלול יותר מכעדשה להכי בעינן קרא דוזה לכם הטמא דלטמא בכעדשה אפילו בדם צלול והיינו דאי לאו קרא הוי דם מטמא משום דהוה כבשר לכן בעינן בדם שיעור בשר דהיינו יותר מכעדשה בדם צלול אבל בתר דגלי לן קרא דדם השרץ מטמא הוי מחמת עצמו היינו לאו משום דדם חשיב כבשר להכי מטמא אפילו דם צלול בכעדשה ולא בעינן שיעור בשר וכמו כן נ"ל ג"כ דלכן בעינן קרא דהטמאים ולא סגי לן בהא דטעם כעיקר דאורייתא משום דאי אמרינן דהאיסור הוי משום טעם כעיקר אז בעינן ג"כ שיהא בהיוצא שיעור איסור היינו כדי שיקרש ויעמד על כזית והיינו דבעינן שיהא יותר מכזית בצלול אבל אי אמרינן דהאיסור הוי משום דהטמאים היינו שגלתה לן תורה איסור חדש היינו איסור יוצא ולכן אין אנו דנין שיהא השיעור כמו הדבר שיצא ממנו אלא הוי שיעור חדש והיינו שיהא בדבר שיצא שיעור כזית בלח ולא בעינן כדי שיקרש ויהא כזית וכמו כן נ"ל ג"כ על קושית הקרן אורה הנ"ל דאי הוי האיסור דדם השרץ מחמת יוצא א"כ הוי איסור חדש ולא הוי כמו שרץ עצמו כמו שבארתי לעיל דאיסור יוצא לא הוי כמו גוף האיסור שיצא ממנו ואז היה השיעור בדם השרץ לענין איסור אכולה בכזית ולא בכעדשה דהא כל עיקר דמרבינן דשיעור אכילת שרצים הוי בכעדשה משום דהיקשא התורה אכילה לטומאה כמבואר במעילה (דף ט"ז ע"ש) וכ"ז הוי דוקא לענין גוף השרץ הוי השיעור בכעדשה אבל איסור יוצא דהאיסור הוי לאו משום דהוי כמו גוף השרץ אלא מקרא דהטמאים וי"ל דהוי איסור חדש ולאו איסור שרץ אלא דאיסור יוצא הוי איסור עצמו כללי כמו שאר איסורי יוצא ולכן השיעור הוי ג"כ לאו שיעור כמו שרץ דהיינו בכעדשה אלא כמו כל איסור תורה בכזית אבל השתא דידעינן איסור אכילה מקרא ושפיר הוי איסור מחמת שרץ הוי כעדשה והא דפירש רש"י כאן דלאכילה הוי בכזית כבר הקשו המפרשים עיין בערוך לנר מה שכתב לתרץ דרש"י כתב כ"ז לענין שאר שרצים שאינם מח' שרצים ע"ש:
והנה התוס' הקשו על רש"י דמפרש בעודו בו היינו בעוד שהדם מחובר עם הבשר והקשו מאי שייך צירוף על זה כיון דזה הוא שרץ ממש כיון שהדם הוי עם הבשר יחד והקושיא הזאת הוי ג"כ על הרמב"ם דמפרש ג"כ הא דעודו בו כנ"ל אבל יש לומר דרש"י והרמב"ם סוברין דכ"ז שייך דוקא אלא באופן דהשרץ והדם הוי כברייתו דהיינו שהשרץ ודם הוי מחוברין כברייתן אבל אם אם היו מחוברין שלא כברייתן אף דמחוברין שייך שפיר צירוף ופירוש הא דבעודו בו הכי פירושו שהדם מחובר עם הבשר אבל אינו כברייתו ממש ולכן לא הוי כמו שרץ ממש ושפיר בעינן צירוף: