שות עבודת לוי· הרב יעקב יצחק רודרמן
סימן ה
ענין קדושת ירושלים ערי חומה ובמה:
הרמב"ם (בפ"ו מהלכות בית הבחירה הלכה טו) כתב וז"ל לפיכך מקריבין הקרבנות כולם אעפ"י שאין שם בית בנוי ואוכלין שם קדשי קדשים בכל העזרה אעפ"י שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה ואוכלין שם קדשים קלים ומע"ש בכל ירושלים אעפ"י שאין שם חומות שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא וכן בהלכה ט"ז שם חילק בין ירושלים והמקדש לכל שאר ארץ ישראל וכתב לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני הכיבוש וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכיבוש וכו':
מתבאר דהרמב"ם מחלק בין קדושת המקדש וירושלים ובין שאר ארץ ישראל דבמקדש וירושלים קדשה לעתיד לבא ובשאר ארץ ישראל לא קדשה לעתיד לבא: והנה קשה לי על דברי הרמב"ם מהא דאמרינן בערכין (דף ל"ב ע"ב) תניא ר' ישמעאל ברבי יוסי אומר למה מנו חכמים את אלו (כלומר עיירות מוקפות חומה מימות יהושע שמנו שם במשנה) שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום אבל ראשונות בטלו משבטלה קדושת הארץ קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא ורמינהו אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי וכי אלו בלבד היו והלא כבר נאמר וכו' אלא למה מנו חכמים את אלו שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וכו' ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון כל מצות הללו נוהגות בה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא וכו' ואיבעית אימא חדא מינייהו ר' אלעזר ברבי יוסי אמרה דתניא ר' אלעזר ברבי יוסי אומר אשר לו חומה אעפ"י שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן מ"ט דמאן דאמר לא קידשה לעתיד לבוא (קדושה ראשונה) דכתיב ייעשו כל הקהל השבים מן השבי וכו' מקיש ביאתן בימי עזרא נביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקידשו ערי חומה ונתחייבו במעשרות (לפי גירסת רש"י וש"מ שם) ומייתי שם ראיה מדכתיב אשר ירשו אבותיך וירשתה מקיש ירושתך לירושת אבותיך וכו' הרי דמייתי כאן גבי ערי חומה קרא דמייתי ר' יוסי גבי ירושת הארץ מבואר דמקשינן קידוש ערי חומה לירושת הארץ לענין חיוב תרומות ומעשרות ומאן דס"ל גבי ערי חומה קידשה לעתיד לבא כמו כן סבר גם בירושת הארץ לענין חיוב מעשרות נמי קידשה לעתיד לבוא והנה עיין בשבועות (דף ט"ז) ובמגילה (דף י') דאיתא שם בש"ס כתנאי (אם קדושת מקדש וירושלים נתקדשו לעתיד לבוא) ומייתי שם מהא דכשהיו בונים בהיכל עשו קלעים וכו' ושוב מייתי מהא דתניא אמר ר' ישמעאל ברבי יוסי למה מנו חכמים את אלו וכו' דלמד"א ראשונות בטלו משבטלו קדושת הארץ אף קדושת ירושלים והמקדש ג"כ בטלה מוכח דמד"א קדושת הארץ בטלה מהא דירשו אבותיך וירשתה ס"ל נמי דקדושת ערי חומה נמי בטלה ולא קידשה לעתיד לבוא וכן קדושת המקדש וירושלים נמי לא נתקדשו לעתיד לבוא כמבואר מכל הנך סוגין מגילה שבועות וערכין (ע"ש): מבואר דאין לחלק בין קדושת המקדש וירושלים לקדושת הארץ לענין חיוב תרומות ומעשרות וקשה על הרמב"ם הנ"ל שחילק בין קדושת המקדש וירושלים לקדושת שאר ארץ ישראל:
והנה כדי לתרץ שיטת הרמב"ם נקדים תחלה לבאר שיטת רש"י במ' ברכות (דף ה ע"ב) אמר ר"י נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה ונגעים לא והתניא כל מי שיש בו אחד מארבעה מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה וכו' הא לן והא להו ופירש"י הא לן בא"י שערי חומה מקודשות בה ומצורע טעון שילוח חוצה להן אינן יסורים של אהבה בבל שאין טעונין שילוח והן מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה ע"ש והתוס' ד"ה הא לן הקשו וז"ל תימה דשילוח מחנות לא היה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ובתי ערי חומה ובימי האמוראין לא היה היובל נוהג כדאמרינן במסכת גיטין (דף ל"ו) והיאך היה מדבר ר"י מדבר שלא היה נוהג בימיו עכ"ל התוס':
ונ"ל דהנה בערי חומה מצינו בהו דמצורע משתלח מהן ומסבבין לתוכן מת והבית נחלט בה אחר י"ב חודש ושאר דינים והיינו משום שיש בהו שני ענינים קדושה ודינים. והא דמצורע משתלח ומסבבין לתוכן מת זהו מחמת הקדושה היינו קדושת מחנה (כמבואר בספרי הובא בר"ש פ"ק דכלים דיהושע קידש עיירות המוקפות חומה בקדושת מחנה ישראל ע"ש) [ועיין בירושלמי (דמגילה פ"א) דבעי שם הירושלמי חרב הכרך ונעשה של עכו"ם מהו (אם דינו כמוקף חומה לענין מגילה בט"ו) ולכאורה אינו מובן מה נפ"מ בזה שנעשה של עכו"ם וראיתי בבאור הגר"א (באו"ח סימן תרפ"ח) שכתב לבאר עפ"י דברי התוס' כתובות (דף מ"ה) דערי חומה שרובה עכו"ם בטלה ממנה קדושת ערי חומה ובעי אם קריאת המגילה בט"ו במוקפות חומה תליא בקדושת ערי חומה ואם בטלה קדושתה בטל דין קריאת המגילה ע"ש והנה זה אין לומר דבעיית הירושלמי הוי משום שנחרב החומה דזה אינו דהא קיי"ל אשר לו חומה אעפ"י שאין לו עכשיו חומה חשיב מוקף חומה כמבואר במגילה (דף ג') ע"ש] ולכן נראה לי לומר שיש לחלק בין קדושת ערי חומה ובין דיני ערי חומה היינו הדינים הנוהגין בערי חומה לענין שיהא הבית נחלט בסוף שנה ולענין חזרה ביובל והיינו דהא דאמרינן דאין בתי ערי חומה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג הוי דוקא דינים השייכין בערי חומה תלוים ביובל ואינם נוהגים אלא בזמן שכל יושביה עליה אבל לא כן קדושת מחנה שיש בערי חומה לענין שילוח מצורעים זה אינו תלוי ביובל אלא בקידוש ב"ד ושתי תודות כמבואר בפרש"י ערכין (דף לב ע"א) והנה עיינתי בחידושי הרשב"א ועלה בדעתי שאפשר לכוון יסוד דברינו בדבריו ע"ש ברכות (דף ה עב) מה שכתב שם על קושית התוס' הנ"ל דשמא התם לא מיירי אלא לענין בתי ערי חומה ממש אבל לענין שילוח נוהגין עכשיו למאן דאמר קדשה לעתיד לבא ובמ' כלים שנינו ערי חומה מקודשת שאין זבין וטמאי מתים נכנסין לשם וגם מקצת מרבני צרפת פירשו לפני הרשב"ם ז"ל שאף בזמן הזה נוהג כן בארץ ישראל למאן דאמר קידשה לעתיד לבא ע"ש ונ"ל לומר דהתוס' לשיטתייהו לא מציא לתרוצי כתירוץ הרשב"א לפי מה שכתבו במ' ערכין (דף ל"ב) ד"ה יקדשו וא"ת מנ"ל דמצורע טעון שילוח מערי חומה וכתבו דגמרינן חוץ למחנה מושבו דכתיב ביה במצורע ממושב דכתיב בערי חומה דכתיב בית מושב עיר חומה ע"ש א"כ לשיטת התוס' ליכא לתרוצי כנ"ל לחלק בין שילוח מצורע ובין שאר דיני ערי חומה כיון דגמרינן בג"ש ואין ג"ש למחצה אולם לשיטת הרשב"א י"ל דסמך על הספרי זוטא (הובא בילקוט נשא תרצ"ט) דאיתא שם וישלחו מן המחנה וכו' ושם דבר אל בני ישראל לרבות ערי חומה לשילוח מצורע ע"ש מבואר דילפינן שילוח מצורע מהא ולא מהך ג"ש שהביאו התוס' ולכן שפיר שייך לחלק בין שילוח מצורע היינו בין קדושת ערי חומה לשאר דיני ערי חומה כמו שבארנו:
והנה לפי מה שבארנו יש לישב דברי התוס' במ' מגילה (דף ה ע"ב) שלא תקשה עליהם קושית הטורי אבן שם דאמרינן דחזקיה קרי בטבריא בארבסר ובחמיסר מספקא ליה משום דחד גיסא שורא דימא הות ומקשינן בש"ס אמאי מספקא ליה ודאי לאו חומה היא דתניא אשר לו חומה ולא שור איגר סביב פרט לטבריא שימה חומתה ומשנינן לענין בתי ערי חומה לא מספקא ליה כי מספקא ליה לענין מקרא מגילה מאי פרזים ומאי מוקפין דכתיבי גבי מקרא מגילה משום דהני מיגלו והני לא מיגלו וכו' ע"ש בגמרא והקשה התוס' שם לעיל (דף ג ע"ב) ד"ה כרך וא"ת לקמן אמרינן דטבריא שימה חומתה אע"ג דאין לה דין ערי חומה מ"מ קורין את המגילה בט"ו דהם מוקפין חומה כיון דמגנא מן השונאים והכי נמי היה לנו לומר גבי כרך שישב ולבסוף הוקף כיון דמכסיא ומגנא שיהא קורין בט"ו וכתבו לתרץ וי"ל דשאני טבריא דכיון דחזינא דהקף ים מהני כהקף חומה, לגבי מגילה גם כן דין הוא שיקרא המגלה בט"ו שהרי הקף שלה קודם לישיבה והוי כשאר חומה דמהני בבתי ערי חומה אבל ישב ולבסוף הוקף לא מצינו בשום מקום דחשיב חומה שלה עכ"ל ועל זה הקשה הטו"א וז"ל ואיני יודע מאי קאמרי דהיכן מצינו דהיקף ים חשיב כהיקף חומה אדרבה לענין בתי ערי חומה שוה לישב ולבסוף הוקף דלא חשיב כהיקף חומה וכ"ת דהיקף ים חשיב כחומה לענין מצורע המשתלח חוץ לשלש מחנות ודוקא מעיר חומה משתלח כדתנן בפ"ק דכלים אבל ישב ולבסוף הוקף אין צריך שילוח דמנא לן לחלק ביניהם גבי שילוח וכו' ועוד הא כל עיקר שילוח מצורע בערי חומה גמרינן מדיני ערי חומה ממושב דכתיב בית מושב עיר חומה בערי חומה ואין ג"ש למחצה ע"ש ולפי מה שבארנו שפיר יש לומר דהתוס' כיוונו לומר דחשיב מוקף חומה לענין שילוח מצורע ושפיר יש לחלק בין דיני ערי חומה לשילוח מצורע כמו שבארנו לעיל וזה לא קשה הא אין ג"ש למחצה דיש לומר דהתוס' שם קיימא בשיטת הרשב"א הנ"ל דילפינן שילוח מצורע מהא דספרי דבר אל בני ישראל הנ"ל:
והשתא יש לישב מה שהקשינו לעיל על הרמב"ם שחילק בין קדושת המקדש וירושלים לשאר ארץ ישראל הא הש"ס בערכין מדמה ערי חומה לקדושת הארץ לענין מעשרות ובמ' שבועות (דף ט"ז) ומגילה (י) מדמה קדושת המקדש וירושלים לערי חומה ע"ש [ועיין ברמב"ם בפ"י מהלכות שמיטה ויובל שכתב דבזמן שאין היובל נוהג אין ערי חומה נוהג] ולפי"ז יש לומר דהש"ס בשבועות ומגילה דמשוה קדושת ירושלים והמקדש לערי חומה היינו לקדושת מחנה ישראל שיש בערי חומה דבזה שפיר יש שייכות לירושלים וערי חומה דירושלים נמי נתקדשה בקדושת מחנה ישראל עיין זבחים (דף נה) בפרש"י ד"ה טהור (וכן בדף קט"ז ע"ב) וערי חומה נתקדשו ג"כ בשיר ושתי תודות כמו שכתב רש"י (ערכין לב) והא דמדמינן בש"ס דערכין (דף ל"ב) ערי חומה לקדושת ארץ ישראל לענין חיוב מעשרות שם מיירי כל הסוגיא בדיני ערי חומה לענין חזרה ביובל ולענין שיהא הבית נחלט בסוף שנה דכל הסוגיא קאי שם על המשנה עיר שגגותיה חומתה וכו' בפרק המוכר שדהו דכל הפרק מיירי בדיני ערי חומה ושפיר מדמינן שם לקדושת הארץ לענין חיוב מעשרות וזה תלוי ביובל דאין ערי חומה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג (ושפיר משוינן זה לענין חיוב מעשרות דמעשרות תליא בשביעית ושביעית תליא ביובל עיין בפרש"י כתובות כ"ה ובירושלמי גיטין בפרק השולח) והא דפסק הרמב"ם דאין ערי חומה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג (בפ"י מהלכות שמיטה ויובל) היינו דוקא שאר דיני ערי חומה לענין שיהא הבית נחלט בסוף שנה וכל כה"ג אבל שילוח מצורע אינו תלוי ביובל כמו שבארנו וע"ש במל"מ שכתב להסתפק בשיטת הרמב"ם אם הא דכתב הרמב"ם דאין דין ערי חומה נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג אם הוא דוקא לדיני בתי ערי חומה שהזכיר לקמן פי"ב ונפקא מינה שהמצורע משתלח מהם אף בזמן הזה היינו אם שיטת הרמב"ם כרש"י והרשב"א או כהתוס' ול"נ דע"כ עלינו לומר דשיטת הרמב"ם הוי כהרשב"א דאם לא כן יקשה מכל הנך דוכתי וא"כ מה שכתב הרמב"ם בקדושת ירושלים קידשה לעתיד לבא ה"ה דקדושת מחנה ישראל בערי חומה נמי קידשה לעתיד דלא שייך לחלק ביניהם דתרווייהו בחדא קדושה נתקדשו (היינו בשתי תודות כמו שכתב רש"י) והשתא א"ש מה שהקשיתי על הרמב"ם מכל הנך דוכתי:
והנה כמו כן יש להקשות נמי על התוס' ביבמות דף פ"ב שכתבו ג"כ לחלק בין קדושת ירושלים והמקדש משום דהוי קדושת מחיצות לקדושת שאר ארץ ישראל וקשה מש"ס ערכין הנ"ל דמדמינן קדושת ערי חומה לירושת הארץ לענין חיוב מעשרות ובש"ס שבועות (ט"ז) ובמגילה (י ע"ב) מדמינן ערי חומה לקדושת המקדש ירושלים ועל התוס' לא יעלה ארוכה מה שתירצנו משום דהתוס' מחלקין בין קדושת מחיצות בירושלים והמקדש לקדושת הארץ שאינה קדושת מחיצות ולא שייך לחלק כמו שחלקנו בין דיני ערי חומה לקדושת ערי חומה דהרמב"ם דמחלק משום הקדושה שיש בירושלים והמקדש שייך לחלק כנ"ל אבל בקדושת מחיצות אין לחלק בין דיני ערי חומה לקדושת ערי חומה דמחיצות מהני לענין דיני ערי חומה כמו דמהני לענין קדישת ערי חומה וצע"ג על התוס' שוב ראיתי להגאון מסאכטשוב שהעיר (בא"נ חיו"ד) ג"כ על התוס' ולא תירץ כלום אלא כתב תירוץ אחר על קושית התוס' וכן תמה לי על המל"מ שהאריך כדברי התוס' ולא הקשה זה בספרו פר"ד ע"ש: והנה מדי עמדי בענין זה ראיתי בצל"ח כאן על ברכות שכתב ג"כ לתרץ קושית התוס' על רש"י באופן אחר היינו דאפילו אם נימא דבזמן הזה בטלה קדושת ערי חומה ואין מצורע משתלח חוץ לערי חומה בזמן הזה זהו דוקא בשאר ערי חומה אבל בירושלים ודאי טעון שילוח דג' מחנות לא נתבטלו והרי במדבר לא היה היובל נוהג ואפ"ה מצורע היה טעון שילוח ממחנה ישראל וירושלים היא מחנה שלישית שכל ג' מחנות סמוכים זו לזו ואמנם שאר ערי חומה באלו יש לחלק בין זמן היובל ובין אחר היובל ודע דבלאו הכי אפילו בזמן שהיובל נוהג ונהגו דין ערי חומה אפ"ה לא היה שילוח מצורע שוה בבתי ערי חומה לירושלים דבירושלים חייב מלקות ובשאר ערי חומה אינו רק בעשה דבדד ישב כמבואר ברמב"ם (פ"ג מביאת מקדש הלכה ט') ובזה א"ש מה שהקשו התוס' כאן ד"ה הא לן דאיך היה מדבר ר"י מדבר שלא היה נוהג בימיו ולפמ"ש אפילו לפי שיטתם יש נ"מ לישבו ירושלים עכ"ל: והנה במה שכתב לחלק בין קדושת מחנה ישראל שיש בערי חומה לבין קדושת מחנה שיש בירושלים לפי דעתי יש להרהר בזה דהא הר"ש הביא הספרי דמבואר דיהושע קידש עיירות המוקפות חומה בקדושת מחנה ישראל שיש בירושלים משמע דבקדושת מחנה שוה להדדי ירושלים וערי חומה (ע"ש בר"ש פ"ק דכלים) (וע"ש מה שכתב שם דהא דאמרינן בסנהדרין (מב) דבית הסקילה היה חוץ לג' מחנות היינו חוץ למוקפות חומה נמי) ועיין בפרש"י בזבחים (קי"ב ע"ב) ד"ה קדשים קלים בכ"מ דכתב שם דכיון שבטלו הדגלים והן היו הולכים בכל הארץ לכבשן ולא היתה חנייתן סביבות המשכן בטלה קדושת מחנה ישראל וכו' ע"ש מבואר דקדושת מחנה תליא בזמן שישראל שרוים בה, וא"כ שפיר יש לומר דלאחר שגלו ישראל בטלה נמי קדושת מחנה מירושלים (ועיין תוס' כתובות דף מה שכתבו דעיר שרובה עכו"ם בטל ממנה קדושת ערי חומה) וראיתי בזרע אברהם שהעיר שם מהא דאיתא בירושלמי (בפ"ב) דמס' דמאי דכל ארץ ישראל נתונה ביד עכו"ם בזמן הזה א"כ לפ"ז תבטל דין עיר מוקף חומה עכשיו וכיון להעיר על דברי התוס' בברכות הנ"ל וכתב דשם קאי התוס' אליבא דר"י ור"י סובר שם בירושלמי דדמאי (בפ"ב) דרוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל:
ומה שכתב הצל"ח ראיה לדבריו מהא דפסק הרמב"ם (בפ"ג מהלכות ביאת מקדש) דמצורע שנכנס לירושלים לוקה ארבעים ועל עיירות המוקפות חומה אינו אלא בעשה דבדד ישב ומזה הוכיח דקדושת מחנה שיש בירושלים לא בטלה אף דבשאר ערי חומה בטלה קדושת מחנה ג"כ אינו מוכרח כ"כ דאף דקדושת ירושלים חמירא מקדושת שאר ערי חומה היינו משום דבירושלים יש בה קדושה יתרתא מחמת שהיא סמוכה לבית הבחירה ונקראת מקום אשר יבחר ד' כמו שבארנו לעיל (בסימן א') אבל בקדושת מחנה שיש בירושלים בזה שוה לשאר ערי חומה ואם נימא דבשאר ערי חומה בטלה קדושת מחנה ה"ה נמי דבטלה קדושת מחנה דירושלים והא דבשאר ערי חומה פסק הרמב"ם דאינו אלא בעשה אינו משום דקדושת מחנה דערי חומה קל מירושלים אלא משום דבקרא כתיב וישלחו מן המחנה ומבואר בר"ש בפ"ק דכלים דאף דערי חומה נמי נתקדשו בקדושת מחנה אבל עכ"ז שם מחנה נופל יותר על ירושלים מפני שהיא סמוכה לשאר מחנות ואין הפסק במחנות שכולן סמוכות מחנה שכינה מחנה לויה מחנה ישראל ע"ש ולכן כיון דכתיב ולא יטמאו את מחניהם דמיירי גם בשאר מחנות יש לומר דאין ערי חומה בכלל ולא מרבינן ערי חומה אלא מבדד ישב שלא כתוב בקרא שם מחנה ולכן אינו אלא בעשה כמ"ש המאירי בפסחים שם ועיין בקרית ספר להמבי"ט (בפ"ג) מביאת מקדש (ויש להאריך בדברי הרמב"ם ואכ"מ ועיין בשער המלך בפ"ג מהלכות ביאת מקדש מש"כ על הרמב"ם):
והנה לפי מה שבארנו דלשיטת הרמב"ם קדושת ערי חומה קדשה לעתיד לבא כמו קדושת ירושלים והמקדש (היינו קדושת מחנה שיש בערי חומה) א"כ הא דכתב הרמב"ם (בפי"ב מהלכות שמיטה ויובל הלכה ט"ו) וכיון שגלו בחורבן ראשון בטלה קדושת ערי חומה שהיו בימי יהושע כיון שעלה עזרא בביאה השניה נתקדשו כל עיירות המוקפות חומה באותו העת מפני שביאתן בימי עזרא כביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה ונתחייבו במעשר אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו בתי ערי חומה הרי שהוצרכו לקדש ערי חומה בימי עזרא מבואר דקדושת ערי חומה לא נתקדשה בקדושה ראשונה היינו דיני ערי חומה דזה לא קדשה לעתיד לבא בקדושה ראשונה אבל קדושת מחנה לא הוצרכו לקדש מפני שנתקדשה בקדושת יהושע ומה שכתב הרמב"ם ונתחייבו במעשר בימי עזרא היינו מדרבנן כמו שכתב (בפ"א מהלכות תרומות) דתרומה בימי עזרא אינה אלא מדרבנן וכן מעשרות נמי ע"ש:
והנה לפי מה שבארנו א"ש דברי הרמב"ם שכתב (בפי"ב מהלכות שמיטה ויובל) אין סומכין אלא על חומה המוקפת בשעת כיבוש הארץ כיצד עיר שלא היתה מוקפת חומה בשעה שכבש יהושע את הארץ אעפ"י שמוקפת עתה הרי היא כבתי החצירים ועיר שהיתה מוקפת חומה בימי יהושע אף על פי שאינה מוקפת עתה הרי היא כמוקפת ע"ש:
וכתב הראב"ד א"א חידוש גדול אני רואה כאן דהוא סבר קדושת יהושע לא קדשה לעתיד לבא והדר אמר אעפ"י שאינה מוקפת עתה הרי היא כמוקפת ר"ל שהקדושה הראשונה לא בטלה ועיין בכ"מ שהחזיק ג"כ בקושית הראב"ד והקשה כיון דבגמרא בכמה דוכתי מוכח מהא דדריש ר"א ברבי יוסי אשר לו חומה אעפ"י שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן דר"א סבר קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא וכיון דהרמב"ם פסק גבי ערי חומה דלא קידשה לעתיד לבא איך מזכה שטרא לבי תרי ע"ש יעוין בפירוש רדב"ז שם על הרמב"ם:
והנה לפי מה שבארתי לעיל דבערי חומה יש בה שני ענינים קדושת ערי חומה ודיני ערי חומה ובמ' שבועות ובמגילה שם מיירי הש"ס בקדושת ערי חומה ומייתי שם הגמרא ראי' דר"א ברבי יוסי סבר קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא מהא דדריש אשר לו חומה אעפ"י שאין לו עכשיו והיה קודם לכן הרי דמאן דסבר קדושת ערי חומה קדשה לעתיד לבא דריש נמי הא דאשר לו חומה אף על פי שאין לו עכשיו והיה לו וכו' וסבר דאפילו נפלה החומה קדושת מחנה שיש בערי חומה קידשה ואפילו אי אמרינן דדיני ערי חומה לא קדשה לעתיד לבא אפ"ה שייך ג"כ להביא הא דאשר לו חומה ועתה כיון דהרמב"ם פסק (לפי מה שבארנו לעיל) דקדושת מחנה שיש בערי חומה קדשה לעתיד כמו קדושת ירושלים שפיר כתב דאפילו נפלה החומה לא בטלה הקדושה כמו בש"ס דשבועות ובמגילה (ועיין בזה בירושלמי דמי מעשר שני פ"ק גבי רואים את המחיצות כאלו הן עולות) ועיין רמב"ן במ' מגילה שהקשה שם על הגמרא דמייתי ראיה מהא דר"א ברבי יוסי דאמר אף עפ"י שאין עכשיו וכו' דקדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא מהיכא מוכח כן הא שפיר מציא סבר דלא קדשה ואפ"ה אם נפלה החומה לא בטלה קדושת ערי חומה (ועיין תוס' מגילה דף ג ד"ה והא תניא) ועפ"ז יש לישב שיטת הרמב"ם בפשיטות]:
והנה התוס' במ' זבחים דף ס' ע"ב ד"ה מאי קסבר וכן במ' מכות דף י"ט דאפילו אי אמרינן קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא היינו דוקא קדושת הארץ לענין חיוב תרומות ומעשרות אבל קדושת המקדש בטלה כדאשכחן בשילה כשחרב שילה ובטלה קדושת הבית ולא בטלה קדושת הארץ (עיין בזבחים דף קי"ב) וכן הוא ג"כ שיטת הראב"ד (בפ"ו מהלכות בית הבחירה) (והנה לכאורה על מה שהביאו התוס' ראיה מהא דשילה שבטלה קדושת הבית ולא בטלה קדושת הארץ יש לומר דשאני התם דהא לא גלו מעל אדמתם וארץ ישראל לא נפקע מיד ישראל לכן שפיר נשארה בקדושתה אבל לאחר חורבן שגלו ישראל ואין ישראל יושבין על אדמתן בטלה ג"כ קדושת הארץ) והנה יקשה על דברי התוס' אלו כמו שהקשינו לעיל מכל הנך דוכתי דמדמינן קדושת המקדש לערי חומה וערי חומה לקדושת הארץ ואולי יש לומר להנך שיטות ג"כ כמו שכתבנו לעיל דהא דמדמינן קדושת המקדש לערי חומה היינו לקדושת מחנה שבערי חומה וצ"ע בזה (ועיין בריטב"א במ' מכות י"ט שכתב להסביר סברא זו דקדושת המקדש בטלה עפ"י מה דאמרינן באו פריצים ויחללוה ע"ש):
והנה מדי עברי בין בתרי ענינים אלו ראיתי בספר דברי אמת להגאון הספרדי ר"י בכר דוד שהביא דברי הרמב"ן בפרשה חקת שכתב וז"ל ועוד אמרו רבותינו בעשר קדושות שאין עבר הירדן ראוי לבית המקדש ולשכון השכינה וכן נראה בכתוב שאומר ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם וכו' עכ"ל וכתב על זה הגאון בדברי אמת שאין לומר דכונת הרמב"ן דאין עבר הירדן ראוי לבית המקדש דהא הא דעשר קדושות שהזכיר הרמב"ן הובא בילקוט (פרשה נשא) ושם איתא בזה"ל ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשר לבית השכינה ואין עבר הירדן כשר לבית השכינה ואם על בית הבחירה קאי ה"ל ירושלים מקודשת מעבר הירדן משום דירושלים ראוי לבית השכינה ולא עבר הירדן אלא דהכונה על במה שאף בשעת היתר הבמות לא היתה ראויה עבר הירדן לבמה והביא שכן כתב הרב בעל מגיד מראשית דאף בשעת היתר הבמות אסורין היו בעבר הירדן ממאמר הכתוב ואך אם טמאה ארץ אחוזתכם דמשתעי בעבר הירדן ע"ש להגאון בספר ד"א הנ"ל והנה ק"ל על הגאון מהא דאמרינן במגילה (דף י') דאמר ר' יצחק שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזה"ז משום דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא ומקיש נחלה למנוחה מה מנוחה יש אחרי' היתר אף נחלה יש אחרי' היתר ע"ש מבואר דבשעת היתר הבמות מקריבין אף בחו"ל דהא בית חוניו היה במצרים (עיין במנחות דף ק"ט ובפירש"י מגילה י') והעירני כבוד הגאון הגדול ר' ארי' ליב רובין שליט"א אב"ד דווילקאמיר שיש לומר עפ"י מה דמבואר במגילה (י"ד) עד שנכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה וכו' כיון שגלו חזרו להכשירן הראשון (ע"ש בטורי אבן) וכמו כן י"ל כאן דמה שכתב הדברי אמת לפרש הא דארץ כנען מקודשת מעבר הירדן לענין במה היינו דוקא אחר שנתקדשה ארץ ישראל וממילא בזמה"ז אי אמרינן דלא קידשה לעתיד לבא דבטלה קדושת ארץ ישראל ממילא חזרה נמי להתירה שאר ארצות לענין במה (היינו דוקא לשאר ראשונים דלא כשיטת ר"ח כהן שם) ולכן שפיר אמר ר"י שמעתי שמקריבין בבית חוניו שוב ראיתי להגאון ר' מאיר דן ז"ל בספר כל"ח שהביא שיטת מהר"ח אלפנדרי בדרך הקדש שכתב ג"כ דמשעה שנבחרה ירושלים ונתקדשה בקדושת הארץ אפילו בשעת היתר הבמות לא הותרו אלא בא"י אבל לא בחו"ל וכתב על הא דאמרינן (במ' זבחים קט"ז) גבי אפרא דהורמיז דשדרא קרבנא ואמר רבא אסקוה וזה הוי בחו"ל התם שאני משום דהוי קרבן של עכו"ם דאין להם שייכות לארץ ישראל אבל קרבן ישראל שאני וכתב ג"כ דאחר חורבן שבטלה קדושת ארץ ישראל חזרו הבמות להתירן בחו"ל עוד ראיתי שהביא שם דברי רס"ג בפירושיו על דניאל לחם חמודות לא אכלתי ובשר ויין לא בא אל פי שכתב שלא אכלו בשר בקר וצאן כל בני הגולה בגלות בבל כי לא ראוי להשחט כי אם בשעריך בארץ הקדושה למען זרוק הדם וקטר החלב ע"ש וכתב על זה הגאון הנ"ל דזה דבר חידוש מאד ובאמת שכן משמע לכאורא באבות דר"נ פרק ד' וז"ל וכן מצינו בדניאל שהי' מתעסק בגמ"ח ומה היה גמ"ח אם תאמר עולות וזבחים והלא כבר נאמר השמר פן תעלה עולותך כי אם במקום אשר יבחר ד' ומשמע דלא היו מקריבין בבמה ואולי ס"ל דקל"ל ובענין זה ראיתי לידידי הגרדר"פ הי"ו בספר מקדש דוד שעמד בחקירה זו אי עושין במה בחו"ל אפילו קודם שנבחר ירושלים ולא ראה דברי הגאונים שהבאתי והביא הא דאיתא במכילתא פ' בא דעד שלא נבחרה ירושלים הי' כל ארץ ישראל ראוי למזבח וכו' ומשמע דוקא ארץ ישראל ולא חו"ל ומזה דקדק דאפילו קודם שנבחרה ירושלים ג"כ אין עושין במות בחו"ל ובאמת לא ראה שם גירסת הגר"א שלא גרס שם למזבחות אלא ראוי לשכינה ע"ש ושם להלן במכילתא אמרינן עד שלא נבחרה בית עולמים היה כל ירושלים כשרה למזבחות ע"ש עוד שם מהא דאמרינן כל הקבור בארץ ישראל כאלו קבור תחת המזבח לפי שכלל ארץ ישראל קשורה למזבחות ע"ש באד"נ והוכיח ג"כ דאין עושין במה בחו"ל וכתב לפרש הא דמגילה בבית חוניו לענין במה קטנה אבל במת ציבור אין עושין אלא בארץ ישראל וכתב דהטעם דבמת ציבור יש לה דין מחנה לענין שילוח מחנות ובעינן לקדש המקום במלך ובחו"ל לא שייך מלך ע"ש והנה מה דפשיטא לו דבבמת ציבור נוהג קדושת מחנה לפי דעתי צ"ע בזה ועיין בפירוש רש"י בזבחים (דף קי"ב) שם במשנה גבי נוב וגבעון דבטלה קדושת מחנה ישראל ואולי יש לומר דזה הוי דוקא במחנה ישראל ויש לעיין בדברי רש"י שם במשנה מה שכתב שם להלן גבי באו לנוב וגבעון קק"ל נאכלין בכל ערי ישראל דהא בכ"מ שהוא עושה במה ומקריב ולכאורה למ"ל לטעם זה תפ"ל דבטלה קדושת מחנה וממילא נאכלין קדשים קלים בכ"מ ויש לעיין בזה וכבר ראיתי במפרשים שהעירו בזה (וכן כתבו התוס' במ' שבועות דף י"ז ע"ב דאין קדושת מחנה בבמה) והנה הא דאבות דר"נ דאמרינן כל ארץ ישראל ראויה למזבחות דמשמע אבל חו"ל לא י"ל עפ"י מה שכתב הח"ס בחידושיו בחולין דלכן אין עושין במות בחו"ל משום טומאת ארץ העמים ובאמת צ"ע דבריו דהא התוס' במגילה הקשו היאך מקריבין בבית חוניו הא ארץ העמים טמאה וכתבו דלא גזרו רבנן לענין הקרבה ממילא עי"ש ראיתו מהא דאבות דר"נ ויש לעיין: