אור ברסלב

שות עבודת לוי· הרב יעקב יצחק רודרמן

סימן ד

סימן ג

ענין קדושת הארץ בקדושה ראשונה ושניה:

הרמב"ם (בפ"ו) מהלכות בית הבחירה (הלכה ט"ז) כתב וז"ל ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא ובקדושת שאר ארץ ישראל לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה וכו' אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כיבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכיבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל וכוין שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואעפ"י שנלקח הארץ ממנו וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה עכ"ל:

והנה עיין בהשגת הראב"ד מה שהשיג על הרמב"ם בזה והנה סברת הראב"ד מבואר בתוס' מכות (דף י"ט) ד"ה ואי סבר וזבחים (דף ס ע"ב) ד"ה מאי קסבר וכן מבואר ג"כ סברת הרמב"ם שם בתוס' הנ"ל וע"ש ג"כ ראיה לסברת הרמב"ם מהא דר"י בעגול בעגולים עולה וכו' ועי' עוד בתוס' שבועות (דף ט"ז) ותוס' מגילה (דף י') ותוס' יבמות (דף פ"ב) והנה הכ"מ הקשה כאן על הרמב"ם וכתב וז"ל ומ"ש הרמב"ם אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כיבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכיבוש וכו' וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה וכו' ואיני יודע מה כח חזקה גדול מכח כיבוש ולמה לא נאמר בחזקה ג"כ משנלקחה הארץ מידנו בטלה החזקה ותו בראשונה שנתקדשה בכיבוש וכי לא היה שם חזקה אטו מי עדיפא חזקה בלא כיבוש מחזקה עם כיבוש וצל"ע עכ"ל הכ"מ:

והנה כדי לתרץ קושית הכ"מ עלינו לבאר תחלה דברי הרדב"ז בפירושו על הרמב"ם (פ"א הלכות תרומות הלכה ה') שכתב כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדשה קדושה ראשונה כיון שגלו בטלה קדושתן שהקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא וכיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבא וכו' וכתב שם הרדב"ז וז"ל וא"ת כיון שנתקדשה קדושה שבה להיכן הלכה ורבינו כתב לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא ונראה לדעתו לפי שלא קידשה בפה אלא בימי עזרא ועדיין יש לשאול ולמה לא קדשה יהושע בפה ותהיה קדושתה לעולם וי"ל שיודע היה שעתידה ליחרב ואם וקדשה קדושת עולם לא תהיה תקנה לעניים בשביעית ומזה הטעם הניחו מקצת מקומות בלא קדושה בימי עזרא עכ"ל והנה דברי הרדב"ז צריכין ביאור הרבה ראשית כיון דחזינן בקדושת יהושע דסגי בלא קדושת פה למה קדשה עזרא בפה איזה צורך היה בקדושת פה וכן קשה דהא מבואר בדברי הרמב"ם (בפ"ו מהלכות בית הבחירה) הנ"ל דעזרא קידש בחזקה ולמה ליה גם קדושת פה וכבר העיר בזה בדבר אברהם (סימן י') ע"ש:

ונ"ל דיהושע שפיר לא הוצרך לקדשה בפה אבל עזרא ודאי הוצרך לקדשה בפה והוא עפ"י מה דאמרינן בירושלמי דשביעית (פ"ו ה"א) דאיתא שם הקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע מה ביאתן בימי יהושע פטורין היו ונתחייבו אף ביאתן בימי עזרא פטורין היו ונתחייבו ממה נתחייבו ר' יוסי ב"ר חנינא אמר מדברי תורה נתחייבו דכתיב והביאך ד' אלוקך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך מדברי תורה אף ירושתך מדברי תורה והטיבך והרבך מאבותיך אבותיך פטורים סיו ונתחייבו ואתם פטורים הייתם ונתחייבתם אבותיכם לא היה עליהם עול מלכות ואתם אעפ"י שיש עליכם עול מלכות אבותיכם לא נתחייבו אלא לאחר י"ד שנה שכבשו ושחלקו ואתם כיון שנכנסתם נתחייבתם אבותיכם לא נתחייבו אלא עד שקנו כולה ואתם ראשון ראשון קונה ומתחייב וכו' מתבאר דבימי יהושע לא קנו אלא לאחר שכיבשו וחילקו וקנו את כולה ובימי עזרא כיון שנכנסו נתחייבו וראשון ראשון קונה ומתחייב וצריך לבאר מ"ש ביאתן בימי יהושע לביאתו בימי עזרא ולענ"ד דהנה איתא במס' חלה בפ"ב בפירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ חייבין בחלה ושם בירושלמי הובא בר"ש אמרינן דמותיב רע"ק לר"א אין אתה מודה לי בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחין וסלתות שהן חייבין בחלה ולאו גידולי פטור הן (פירוש וע"כ צריכין לומר משום דכיון שנכנסו לארץ אעפ"י שגדל בפטור חייב משום פירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין) אמר ר' אסי תמיהני איך רע"ק מותיב את ר"א והוא מקבל מיניה (פירוש איך מותיב את ר"א משעה שנכנסו ישראל לארץ) תמן עד שלא נכנסו למפרע ירשו דאמר ר"ה בשם רשב"נ לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא לזרעך נתתי שכבר נתתי וע"ש בר"ש בפ"ב דחלה שם והנה לכאורה יש לעיין לפי מה דאמרינן (במ' כתובות דף כ"ה ונדה דף מ"ז) דאין חייבין בחלה בביאת שנים ושלשה מרגלים אלא בביאת כולם מאי מהני הא דלמפרע ירשו להן הא עכ"פ עדיין לא באו כולם ואף אם נימא דארץ ישראל מוחזקת לנו מאבותינו הא מ"מ עדיין לא נתקדשה בקדושת הארץ לענין חיוב חלה ושפיר מוכרח מכאן דפירות חו"ל שהכניסו לארץ דחייבין בחלה ומה תמה ר' יוסי בזה דאיך מקבל ר"א מיניה:

ונ"ל לומר דהנה אמרינן (בב"ב דף ק') דהלך בה לארכו ולרחבו קנה מקום הילוכו דברי ר' אליעזר וחכ"א אין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק אמר ר"א מ"ט דר"א דכתיב קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ורבנן התם משום חביבותא דאברהם הוא דקאמר ליה הכי כדי שתהא נוחה לכבוש לבניו מבואר דלר"א היה ההילוך קנין כמו חזקה והיינו דהקב"ה נתן את הארץ לאברהם לקנותה ע"מ דכשיכנסו בניו לתוכה תהיה שלהם למפרע וזה פירושה דמ"ד למפרע ירשו להם היינו דמיד שנכנסו ישראל בימי יהושע ביאת כולם הוי ארץ ישראל ירושה מאברהם אבינו למפרע דמוכרח הוא לומר כן בחזקה דאי למפרע לא חל לא יחול גם להבא דבכסף ושטר אפשר שיהא הקנין לאחר ל' אבל חזקה לאחר זמן הוי פקע קנינא כמבואר (בתו' קידושין ס"ג) ובכ"מ אלא דהתנאי הוא שרק בביאת כלל ישראל שהם בניו אז יחול הקנין והירושה למפרע. וכיון שכן בביאת כולם חל מעכשיו חיוב החלה על הפירות שגדלו גם קודם לכניסתם ושפיר תמה ר"י על רע"ק דהא תמן למפרע ירשו לכם וכן משמע מהא דאמרינן (במ' ר"ה י"ג) דאיבעיא לן בגמרא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן. הקריבו את"ל דעייל ביד נכרי והא קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי וכתבו התוס' שם ואע"ג דירושה להם מאבותיהם מ"מ יש להם במה שזרעו ע"ש מבואר דאי לאו הא. דיש להם במה שזרעו הוי שפיר קצירכם ואף שגדלו הפירות קודם שבאו ישראל שם והיינו כמו שבארנו דהקב"ה נתן את הארץ לאברהם אבינו להורישו לבניו ותיכף כשנתמלאה התנאי היינו כשבאו כל ישראל לארץ ישראל הוי שלהם למפרע והנה לכאורה קשה על דברי התוס' מהא דירושלמי הנ"ל דתמה ר"י מהא דלמפרע ירשו להם הא עכ"פ הפירות הן שייך לעכו"ם לפי דברי התוס' דיש להם במה שזרעו (ועיין בטו"א בר"ה) (וכבר העיר המ"למ בפר"ד כן על דברי התוס' ותירץ משום דגבי חלה לא איכפת לן אם הוא של עכו"ם או של ישראל דהא תנן בפ"א דחלה עכו"ם שנתנה מתנה לישראל עד שלא גלגל חייב ומשגלגל פטור הרי שאף שהקמח של עכו"ם מאחר שבא לישראל קודם גלגול חייבת ור"א פוטר פירות חו"ל שבאו לארץ אף שהיה הגלגול בארץ מאחר שהיו גידולו פטור דהיינו שנזרעו בחו"ל וע"ז השיב לו ר"ע מקמחין שמצא ישראל בכניסתם לארץ שחייבין אף דהוי גידולי פטור שהרי כשגדלו עדיין לא זכו ישראל בארץ וא"כ חשיבי גידולי פטור ואפ"ה חייבין בחלה מאחר שהגלגול היה לאחר שבאו לארץ ועל זה תמה ר"י ואמר דלא דמי משום דהתם לא חשיבי גידולי פטור משום דארץ ישראל מוחזקת להם דירושה היא להם מיד אבותיהם והרי זה כעכו"ם שנתן מתנה לישראל קמח וגלגלה ישראל דחייבת בחלה עכ"ל המ"למ והרבה יש להעיר עליו ואכמ"ל) והשתא א"ש החילוק בין קדושת יהושע לקדושת עזרא דלכן שפיר בביאת יהושע לא נתקדשה הארץ עד שקנו כולה וגבי עזרא ראשון ראשון קנה ומתחייב כדאמרינן בירושלמי הנ"ל דשאני ביאת יהושע מביאת עזרא. דביאת יהושע היא רק מחמת שנתן הקב"ה את הארץ לאברהם אבינו ובביאתן, לארץ בביאת כל ישראל שהם בני אברהם נתמלא התנאי ונתקדשה הארץ בקדושת ארץ ישראל למפרע משום שנתן הקב"ה לאברהם אבינו וסבר הירושלמי דהנתינה לאברם. אבינו היתה דוקא כשקנו כולה וממילא בשקנו כולה אז נתמלאה התנאי ונעשה שלהם למפרע משעה שנתן הקב"ה לאברהם אבינו וכן אז חל ג"כ קדושת הארץ למפרע (עיין בתוס' כתובות מ"ה ע"ב דאם אין רוב ישראל בעיר חומה בטלה הקדושה) ולכן שפיר משמע מהסוגי' דר"ה הנ"ל דאי לאו קצירך וכו' היו כשר לעומר הפירות שגדלו בא"י אפילו קודם שבאו ישראל לארץ אף דלהבאת עומר בעינן ג"כ קדושת ארץ ישראל כמבואר בפ"ק דכלים דאמרינן ארץ ישראל מקודשת מכל ארצות ומה היא קדושתה שמביאין ממנה עומר וכו' וי"ל דתכף שבאו ישראל לארץ ישראל ונעשה שלהם למפרע בזה ג"כ חל קדושת ארץ ישראל דמיד שנתקיימה נתינת הקב"ה לאברהם בפועל חל ג"כ קדושה על הארץ וכ"ז היה בביאת יהושע דאז לא נעשה שום קנין כדי לקנות את ארץ ישראל אלא דנעשה שלהם מחמת שקנה אברהם להורישה לבניו י"ל דהקנין לא הוי אלא בשעה שקנו את כולה אבל בימי עזרא דאז בחורבן בית ראשון כבר פקעה קנין אברהם אבינו דהנתינה היתה כ"ז שישראל ישבו בה אבל בחורבן הבית כשגלו ישראל נפקע קנינם מן הארץ (והנה זה אין להקשות כיון דאמרינן דבכניסתן לארץ נעשה שלהם למפרע אפילו בשעה שישבו בה עכו"ם א"כ היאך פקעה קנינם מארץ ישראל במה שלקחוה עכו"ם מידם אח"כ דשפיר י"ל דתכף כשבאו ישראל לארץ ונעשה קנינם כשאר דברים וממילא שפיר יכולין העכו"ם לגזול מהם ולקנות בכיבוש דהנתינה לאברהם אבינו היה דוקא כ"ז שיהיו ישראל בארץ אז היא שלהם אבל לא בשעה שאין ישראל יושבין בה דאז פקעה קנינם מן הארץ) ולכן כאשר בא עזרא בבית שני הוצרך לקדשה מחדש בקנין חדש ולא נעשה שלהם בלא קנין כמו בימי יהושע משום דבביאת עזרא לא נתמלאה התנאי שנתן הקב"ה משום שלא היה ביאת כולם ועיין ברמב"ם בפ"א מהלכות תרומות שכתב וז"ל יחיד או משפחה או שבט שהלכו וכבשו לעצמן מקום אפילו מן הארץ שניתנה לאברהם אינו נקרא ארץ ישראל כדי שינהגו בה כל המצות משמע דאינו נקרא ארץ ישראל אלא כשכבשו כל ישראל והיינו שנתינת הקב"ה לאברהם היתה דוקא בזמן שכיבשו אותה כל, ישראל לכן בימי עזרא דלא היה ביאת כולם שפיר היה עזרא צריך לקנין חדש היינו לקנות הארץ בחזקה כשאר קונה קרקע ולכן שפיר ראשון ראשון קנה כמו בכל מקום כשקונה קרקע ולא בעינן כל הארץ כולה כמו בימי יהושע והשתא א"ש דברי הרדב"ז הנ"ל שכתב דיהושע לא קידש ועזרא קידש בפה והקשינו לכאורה למה היה עזרא צריך לקדש כיון דלא קידש יהושע ולפ"ז א"ש דיהושע לא היה צריך לקדש בפה משום שנתקדשה מחמת זה שנעשה שלהם בקנין של אברהם אבינו וזה עצמו הוי קדושת ארץ ישראל אבל בימי עזרא שלא באו לארץ משום קנין אברהם אבינו דלא היה שם כל ישראל כמו שבארנו אלא קנה אותה בקנין פרטי לא שייך לומר דבזה עצמו יחול קדושת הארץ דקדושת ארץ הוי דוקא כששייכת לכל ישראל כמו בימי יהושע אז יש לומר דקדושת ארץ ישראל הוי בזה עצמו שהיא של כל ישראל אבל לא בזמן שלא קנו אותה אלא מקצת השבטים כמו בימי עזרא ולכן שפיר הוצרך עזרא לקדשה ג"כ בפה ואין אנו צריכין למה שכתב הרדב"ז אח"כ דלכן לא קדשה יהושע בפה משום שעתידה ליחרב אלא דלא קדשה בפה משום שלא היה צריך קידוש פה דקדושתה היתה מעצמה מחמת שהיא של ישראל כמו שבארנו:

והשתא א"ש קושית הכ"מ על הרמב"ם מה שהקשה על מה שכתב הרמב"ם דלכן בטלה קדושת יהושע לפי שהיתה מפני הכיבוש וכיון שנלקחה מידיהם בטל הכיבוש אבל בימי עזרא לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולא בטלה והקשה הכ"מ למה לא נאמר גם בחזקה משנלקחה מידינו בטלה החזקה ועוד בקדושה הראשונה שנתקדשה בכיבוש וכי לא הוה שם חזקה אטו מי עדיפא חזקה בלא כיבוש מחזקה בכיבוש ולפ"ז א"ש דאין כוונת הרמב"ם לומר דבימי יהושע היה הקנין בכיבוש ולא בקנין חזקה דבאמת היה הקנין בחזקה שהחזיק בה אברהם ותכף כשכבשו ישראל את הארץ נעשה שלהם למפרע משום החזקה ולא היה שם קידוש אחר אלא דהקנין עצמו היה הקידוש כמו שבארנו לעיל כיון דנתקיים בזה הנתינה שנתן הקב"ה לאברהם וממילא לאחר חורבן בית ראשון בטלה קדושת הארץ כיון דנפקע קנינם מן הארץ כמו שבארנו לעיל דהנתינה לאברהם היתה כ"ז שישראל יהיו בארץ וממילא כשגלו מן הארץ בטלה קדושת הארץ ולא קשה קושית הכ"מ שהקשה למה בטלה קדושת הארץ בחורבן ראשון אטו מי עדיפא חזקה בלא כיבוש מחזקה אחר כיבוש ולפי מה שבארנו לא היה שם חזקה כלל וגם לא קנו בכיבוש קנין של אברהם אבינו ולא שייך לומר שהחזיקו אח"כ כיון שהיה שלהם למפרע בלא שום קנין לא שייך לומר דהתשמיש שהשתמשו בארץ יהיה קנין דאטו אם אדם משתמש בשלו יהא תשמישו קנין דאין קנין נתפס על דבר שהוא שלו וממילא לא שייך לומר שהחזיקו בארץ ולכן שפיר בטלה קדושת הארץ ומשום חזקה שהחזיק אברהם אבינו ליכא למימר דקדשה לעתיד לבוא ז"א דחזקת אברהם אבינו לא היה אלא על זמן שישראל יהיו בארץ ישראל אבל אחר שגלו לא שייך לומר דעדיין ארץ ישראל קנויה להם (וראיתי בספר מי נפתח שהביא בשם הרשב"א שכתב דאף דארץ ישראל מוחזקת מאבותינו מ"מ לא היה ארץ ישראל להאבות מתנה החלטית אלא בתנאי שאם יקוימו ישראל את התורה כמו שכתב ויתן להם ארצות גוים ועמל וכו' בעבור ישמרו חוקיו וכו) א"כ כשחטאו בטלה חזקא אברהם אבינו ושפיר כתב הרמב"ם דקדושה ראשונה בטלה אבל קדושת עזרא דקנו את ארץ ישראל היינו שהחזיקו בארץ ישראל וקנו אותה כמו שאר קנינים ולא חלה קדושה מחמת הקנין כמו שבארנו לעיל דלא כולהו סליק כדרך שנכנסו בימי יהושע ממילא אי אמרינן דאין כיבוש עכו"ם מהני לקנות מישראל (עיין בדבר אברהם סימן י' מש"כ בזה) ממילא נשארה ארץ ישראל בקדושתה קודם חורבן אבל בימי יהושע שלא קנו ישראל את הארץ בשום קנין אלא אברהם אבינו כ"ז שהן בארץ שפיר כשגלו בטלה קדושת הארץ והנה הא דאמרינן קידושין (דף כ"ו) ישבו בעריכם אשר תפשתם במה תפשתם בישיבה ומזה ילפינן שם בגמרא דחזקה מהני ולפי דברינו לא עשו ישראל שום קנין בארץ בבית ראשון כבר כתב המהרי"ט שם דזה הקנין לא היה על ארץ ישראל בכללה לקנותה אלא היה לקנות כל אחד את חלקו כדי לברר חלק כל אחד ואחד מחבירו אבל בארץ ישראל לא עשו שום קנין וא"ש שיטת הרמב"ם:

עוד ראיתי בפר"ד להמל"מ שהביא קושית הרא"ם מהא דמבואר באגדה הובא ברש"י פרשה לך גבי ויהי ריב בין רועי מקנה אברהם ובין רועי מקנה לוט שהיו רועיו של לוט רשעים ומרעים בשדות אחרים ורועי אברהם מוכיחים אותם על הגזל והם אומרים נתנה הארץ לאברהם ולו אין יורש ולוט יורשו ואין זה גזל והכתוב אומר והכנעני אז בארץ ולא זכה בה אברהם עדיין ע"כ משמע שכל זמן שהכנעני בארץ אינו זוכה בה ליטול מן הדין ותירץ שם דשאני התם שבאותה שעה לא היה לו זרע וה' אמר לאברהם לזרעך אתן וכל זמן שלא היה לו זרע הכנעני והפרזי היושב בה מתחלתה זוכה בה יותר מאברהם שרוצה לזכות בה עתה מכח זרעו אבל עכשיו שכבר נולד לו זרע וכבר זכה בה אעפ"י שהכנעני והפריזי קיים יכול ליטול אותה מן הדין ע"ש ולא נחה דעתו בתרוץ זה וכתב דמלשון בראשית רבה פרשה מ"א לא משמע כן ול"נ דלא קשה מידי עפ"י דברי התוס' הנ"ל במ' ר"ה דיש להם במה שזרעו וי"ל דגם כאן באגדה מיירי שהיו מרעין בהמתם בשדות אחרים ממה שזרעו וע"ז אמר והכנעני אז בארץ היינו כיון דהכנעני היה ע"כ זרעו הם ויש להם במה שזרעו שוב ראיתי במלבושי יו"ט שכתב להוכיח מאגדה דכ"ז שלא באו ישראל לארץ לא זכה אברהם אבינו בהפירות וכתב דהוי כמו מתנה גוף מהיום ופירות לאחר מיתה וה"נ גוף זכה מיד שנתנה הארץ לאברהם ופירות זכה מעת שבאו לארץ וע"ש שרצה להעמיס כן בדברי התוס' ר"ה שם במה שכתבו דיש להם במה שזרעו הכוונה דהפירות שייכין לעכו"ם קודם שבאו ישראל לארץ ובאמת לפי פירושו א"ש קושית הט"א במ' ר"ה שם מה שהקשה על התוס' שם דא"כ יהיה זה תלוי בברירה (ע"ש בטו"א ובקונטרס אחרון שם במה שפלפלו בדברי התוס' שם בהא בע"ז שם) אבל באמת זהו חידוש לומר כן וגם קשה לכוין כן בלשון התוס' ועיין במל"מ בפר"ד שם שהביא בשם מהר"ש יפה שפירש דהא דאמרינן בב"ר ג' מזבחות בנה וכו' א' לקנינה פירוש לזכות בה שיהיה לו קנין בארץ וכו':

והנה לפי מה שבארתי דקדושת ארץ ישראל הוי משום שישראל יושבים בה (עיין תוס' במי כתובות דף מ"ה ע"ב ד"ה על פתח ב"ד שכתבו דהא דעיירות המוקפות חומה משתלחין מהם מצורעים כמבואר (במ' כלים פ"ק מ"ז) היינו דוקא בזמן שרובה ישראל אבל בזמן שרובה עכו"ם אין משתלחין משום שבטלה קדושת חומה ועיין עוד בר"ן פ"ק דמגילה גבי הא דאמרינן שם כרך שישב ולבסוף הוקף נדון ככפר לענין בתי ערי חומה והקשה דא"כ עיירות שכבשו בימי יהושע והיו מוקפין מנא ידעינן שהוקף ולבסוף ישב ותירץ דישיבת עכו"ם לא שמה ישיבה וא"כ מאחר שכיבשוהו מוקף חומה וישבו ישראל בתוכם הוי מוקף ולבסוף ישב ע"ש) והקנין והקדושה דא ודא אחת היא בזה יש לישב שיטת הר"ח דמפרש ירושה ראשונה היינו אברהם יצחק ויעקב שנייה ירושת יהושע וכו' והקשו התוס' מהא דאמרינן בפרק יוצא דופן דף מ"ז) דמפליג שם ר"י בין תרומה לחלה דחלה בזמן הזה דרבנן וא"כ קדושה שנייה ע"כ היא קדושת עזרא דבקדושת עזרא שייך לחלק בין תרומה לחלה משום דבאלה כתוב בבואכם וכי אסקינוהו עזרא לאו כולהו סליק עיין שם אם כן יש לומר דזהו דוקא לפי מה שביארנו דקדושת הארץ הוי משום שנכנסו לשם כל ישראל ונתקדשה הארץ וא"כ כיון שנתקדשה הארץ וקדשה לעתיד לבוא א"כ אפילו בימי עזרא דלאו כולהו סליק לא בטלה קדושת הארץ ושפיר חייבים בחלה אבל לפי שיטת הר"ח דירושת אברהם הוי ג"כ ירושה בפני עצמה אף דלא היו שם ישראל כלל הרי דקדושת הארץ אינה תלויה בישיבת כל ישראל עליה וא"כ ע"כ הא דבעינן גבי חלה ביאת כולם היינו דין פרטי בחיוב חלה ואינו שייך לקדושת הארץ אלא משום דהתורה גלתה כן בחלה וא"כ לא קשה על הר"ח דאפילו אי אמרינן דקדושת יהושע קדשה לעתיד לבוא היינו דוקא הקדושה אבל כיון דבימי עזרא לאו כולהו סליק ולא היה ביאת כולם שפיר לא נתחייבו בחלה משום דבחלה בעינן ביאת כולם ולא מהני בזה קדושת הארץ כיון דהקדושה לא הוי מישיבת כל ישראל עליה:

והנה לכאורה יש לעיין על הירושלמי הנ"ל במ' שביעית דאבותיכם לא נתחייבו עד שקנו כולה ואתם ראשון ראשון קנה ומתחייב (וביארתי לעיל דאף שקנה אברהם את הארץ בחזקה היינו להורישו לבניו עיין ברמב"ן על התורה פרשה לך שכתב דהארץ לא היתה של אברהם עד דור רביעי דכתיב ודור רביעי ישובו הנה ע"ש ברמב"ן ולא נתמלאה קדושת הארץ עד שנכנסו כל ישראל שם ואז נעשה שלהם למפרע) מהא דאיתא בירושלמי פ"ק דערלה נטעו אעפ"י שלא כיבשו חייב וכר' ישמעאל דאמר כל ביאות האמורות בתורה וכו' ר' הילא בשם ר' לעזר מודה ר' ישמעאל בחלה ובערלה וכן מבואר בתוספתא מנחות משעברו ישראל את הירדן נתחייבו בחלה ובערלה משמע דתיכף כשעברו נתחייבו ולא בעינן קנו כולה אמנם זה אינו דדוקא בהני נתחייבו תכף משעברו את הירדן אבל בשאר דברים כגון תרומה בעינן קנו כולה כמבואר בירושלמי שם ותני כן בבואכם לפי ששינה משמעו שינו חכמים חיובו פירוש דבחלה נתחייב מיד מדכתיב בבואכם וגם בערלה ונטעתם ע"ש בנועם ירושלמי שפירש כן וא"ש דאף שלא נתקדשה ארץ עד שקנו כולה היינו שלא חלה קדושת ארץ ישראל אבל באילו שפיר נתחייבו שארץ ישראל שלהם מקודם ובחדש איכא פלוגתא אי נהג בשבע שכיבשו וחילקו (עיין קידושין דף לו ובירושלמי פ"ק דחלה ובתוס' מנחות דף פ"ו ע"ש):

והנה הרמב"ם בפ"א מהלכות תרומות כתב וז"ל התרומה בזמן הזה ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל ואפי' בימי עזרא אינה מן התורה אלא מדבריהם שאין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל בלבד ובזמן שכל ישראל שם שנאמר כי תבאו ביאת כולכם כמו שהיה בירושה ראשונה וכו' לא כשהיו בירושה שנייה שהיתה בימי עזרא שהיתה ביאת מקצתן ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהן כתרומה עכ"ל ועיין בהשגת הראב"ד שכתב א"א לא כיון להלכה יפה דהא קי"ל כרבי יוחנן דאמר תרומה בזמן הזה דאורייתא ביבמות והוא עצמו נראה שכך כתב בתחלת הספר ואי איתא להא מילתא בחלה הוא דאיתא עכ"ל הראב"ד ועיין עוד בכ"מ מה שהוסיף לתמוה על רבינו מהא דבפרק הערל אמר ר' יוחנן כי איתביה ממתניתין דמשמע מינה דתרומה בזמן הזה דרבנן הא מני רבנן היא ואנא דאמרי כר"י דתניא אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושניה יש להם שלישית אין להם (ופירוש רש""י ירושה ראשונה בימי יהושע הוי ירושה וכן שניה דבימי עזרא דכשגלו גלות ראשונה בטלה קדושת הארץ שלישית אין להם כלומר לא בעו למהדר ומירתה דירושה ועומדת היא ואשמעינן האי קרא דלא בטלה הארץ בגלות טיטוס) משמע דר"י משמע ליה דרבי יוסי סבר תרומה בזמן הזה דאורייתא משום דאמר קדושה שניה קידשה לעתיד לבוא ואם כדברי רבינו שהדבר תלוי בביאת כולם היאך מביא ר"י ראיה דרבי יוסי סבר תרומה בזמן הזה דאורייתא משום דסבר קדושה שניה קידשה לעתיד לבוא והלא כיון דלא באו כולם לא הוי דאורייתא ועוד קשה דמשמע דחכמים דפליגי אדרב"י ואמרי תרומה בזמן הזה דרבנן סברי קדושה שניה לא קידשה לעתיד לבא ואני לא מצאתי מי שיסבור כן עכ"ל הכ"מ:

והנה במה שכתב הכ"מ דלא מצא מי שיסבור כן דקדושה שניה לא קדשה לעתיד לבוא קשה טובא מהא דאמרין בזבחים (דף ס' ע"ב) ר' ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שני לירושלים ויאכלנו בזמן הזה וכו' אמר רבינא לעולם קסבר לא קידשה ע"ש בפירש"י ושם ע"כ בקדושה שניה מיירי דהא אמר יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה והיינו בעי ר' ישמעאל וכן יש לעיין מהא דזבחים (ק""ו ע"ב) דסבר ר"ל השוחט והמעלה בזמן הזה פטור משום דלא קידשה לעתיד לבוא ע"ש וכתב שם הכ"מ דהרמב"ם מפרש כפירוש ר"ח דירושה ראשונה היא ירושת אברהם יצחק ויעקב שניה ירושת יהושע ומשם ואילך קידשה לעולם דהשתא מייתי שפיר ר"י ראיה דלרבי יוסי תרומה בזמן הזה דאורייתא מדקאמר ירושה שניה שהיא ירושת יהושע קידשה לעתיד לבוא דבאותה ירושה היתה ביאת כל ישראל ורבנן דפליגי עליה דרבי יוסי ואמרי תרומה בזמן הזה דרבנן סברי דקדושת יהושע לא היתה אלא לשעתה וקדושת עזרא שקידשה לע"ל לא היתה בביאת כולם ואעפ"י שהתוס' כתבו על פירוש ר"ח דלא יתכן לפרש כן דס"פ יוצא דופן מפליג ר' יוסי בין תרומה לחלה משום דגבי חלה כתיב בבואכם וכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סליק וא"כ ע"כ ירושה שניה היא של עזרא דבשל עזרא לאו כולהו סליק י"ל בפרק יוצא דופן לא אמרינן דמפליג ר"י בין תרומה לחלה לקושטא דמילתא אלא בדרך דחייה לומר דמההיא ברייתא ליכא להוכיח מינה בסדר ר"י תרומה בזמן הזה דרבנן וכו' ע"ש בכ"מ והנה גם זה קשה לומר דהרמב"ם יפרש כפירוש הר"ח דירושה שניה הוי ירושת יהושע דהא בהדיא כתב הרמב"ם בהלכה ולא כמו שהיה בירושה שניה בימי עזרא שהיה ביאת מקצתן משמע דהרמב"ם קרי ירושה שניה ירושת עזרא ולא ירושת יהושע (ועיין בפיה"מ להרמב"ם בסוף עדיות שכתב להדיא דירושה ראשונה ושניה היינו יהושע ועזרא כשיטת רש"י ולא כשיטת ר"ח ע"ש) ועיין בפירוש הרדב"ז כאן מה שהעיר עוד על הרמב"ם וכתב דהרמב"ם סמך על הירושלמי בפ"ו דשביעית הנ"ל דר"א סבר דמאליהן קבלו את המעשרות בימי עזרא ע"ש שכתב ואיכא בירושלמי דשביעית שם כמה סוגיות דמשמע מינייהו דמאליהן קבלו את המעשרות ע"ש ברדב"ז מבואר מדבריו דמפרש הא דמאליהן קבלו את המעשרות דהוי אפילו בימי עזרא נמי מדרבנן כיון דמאליהן קבלו את המעשרות אולם התוס' ביבמות (פ"ב ע"ב ד"ה ירושה) כתבו דבימי עזרא היה תרומה דאורייתא ע"ש שכתבו דאין נראה ששום חכם יאמר דקדושת הארץ בימי עזרא למעשרות ולכל מצות התלויות בארץ היתה מדרבנן וההיא דמאליהן קבלו את המעשרות איכא לאוקמי במעשר פירות וכו' עוד אומר ר"י שם דכיון שקדשו נתחייבו מן התורה ע"ש וכן בר"ש פ"ו דשביעית כתב ג"כ על הירושלמי דמאליהן קבלו את המעשרות דאעפ"כ בימי בית שני היה דאורייתא ויש להעיר על דבריהם מהא דאיתא בירושלמי קידושין פ"ד בריש פרק עשרה יוחסין דאיתא התם אשר לא יאכלו מקדשי הקדשים הא בקדשי הגבול יאכלו אמר ר' יוסי גדולה היא החזקה מכיון שהוחזקו שם להיות אוכלין אף כאן אוכלין ניחא תמן דכתיב הציבי לך ציונים הכא מה אית לך כמד"א מאיליהן קבלו את המעשרות (פירש דמקשה ניחא התם בבבל שפיר אכלו בתרומה שאינה אלא מדרבנן אבל בימי הבית לאחר בנין הבית היאך אכלו וע"ז תירץ רמב"א מאליהן קבלו את המעשרות דהוי ג"כ מדרבנן הרי דגם בימי הבית היה תרומה דרבנן למד"א דמאליהן קבלו את המעשרות שוב ראיתי להנועם ירושלמי בפירוש לירושלמי שם שכתב לפרש דהירושלמי מיירי דוקא לתרומה והירושלמי סבר כרבנן דבי רב דלתרומה בעינן ביאת כולם (עיין כתובות כה ונדה מ"ז) אולם לא העלה ארוכה למה שהקשינו על התוס' יבמות הנ"ל דהתוס' כתבו שם להדיא דגם מעשרות היה בימי עזרא דרבנן:

והנה ראיתי להגאון מהרי"ד ז"ל בספר בית הלוי שכתב לתרץ דברי הרמב"ם בהלכות תרומות הנ"ל דסמך על הירושלמי דשביעית דאמרינן שם דר"א סבר דמאיליהם קבלו את המעשרות בימי עזרא ולכן שפיר כתב הרמב"ם דתרומה בימי עזרא לא הוי אלא מדרבנן ובזה ישב ג"כ הסוגיא במ' כתובות דף כ"ה דאמרינן שם דאשכחינהו ר"ה ברדר"י לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי אפילו למד"א תרומה בזמן הזה דרבנן חלה דאורייתא דהא שבע שכיבשו ושבע שחילקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה ואמינא להו אנא אדרבה אפילו למד"א תרומה בזמן הזה דאורייתא חלה דרבנן דתניא בבואכם יכול משנכנסו לה שנים ושלשה מרגלים ת"ל בבואכם בביאת כולכם וכי אסקינהו עזרא לאו כונהו סליק והקשה בשם בנו הגאון מהר"ח מבריסק זצ"ל מ"ש דלענין חלה לא בטלה קדושת הארץ ולענין תרומה בטלה ועוד מאי ראיה מייתי משבע שכיבשו ושחילקו דהתם מה דהיו פטורים אינו בשביל חסרון הקדושה רק מגזה"כ דאין תרומה נוהג עד אחר כיבוש וחילוק ואיזה הוכחה וטעם הוא לומר בשביל זה דלתרומה בטלה קדושת הארץ וכתב דהא דאמרינן בגמרא דמד"א תרומה בזמן הזה דרבנן היינו דסבירי להו כר"א דדריש בירושלמי והיטבך על לע"ל אבל בימי בית שני תרומה היה מדרבנן משום דלענין תרומה היינו להתחייב בתרומה בעינן כיבוש וחילוק אבל חלה הוי דאורייתא דהא גם בשבע שכיבשו ושבע שחילקו אף דלא היה עדיין כיבוש וחילוק אפ"ה נתחייבו בחלה ולכן בימי עזרא אף דלא היה כיבוש דהא עדיין הוי משועבדים למלכי פרס וגם חילוק לא היה כיון דלא הוה רק מקצת ישראל ואין זה חלוקה והשתא הסוגיא במ' כתובות מציא סברא שפיר דקדושת עזרא קידשה לעתיד לבוא ואפ"ה תרומה דרבנן משום דלא היה כיבוש וחילוק אבל חלה שפיר הוי דאורייתא משום דלחלה הא לא בעינן כיבוש וחילוק דהא גם בשבע שכיבשו ושבע שחילקו ג"כ נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה ע"ש להגאון בית הלוי חלק ג' שם:

הנה בעיקר דבריו דהרמב"ם סמך על הירושלמי דשביעית הנ"ל כבר קדמו המהרי"ט בשו"ת (סימן כ"ה) ע"ש שכתב ג"כ מקור לדברי הרמב"ם מזה הירושלמי וגם הרדב"ז בפירושו על הרמב"ם (פ"א דתרומות) הזכיר ג"כ הירושלמי הזה לסמך לדברי הרמב"ם ע"ש אבל באמת לפי ענ"ד קשה לומר דכל חיליה דהרמב"ם הוי מזה הירושלמי וע"ש בשו"ת מהרי"ט שהאריך שם בדברי הרמב"ם והביא הא דאיתא בספרי גבי חלה תרומת ד' בתרומת דגן הכתוב מדבר או אינו אלא בתרומת חלה כשהוא אומר חלה תרימו תרומה הרי תרומת חלה אמור ומה אני מקיים תרומת ד' בתרומת דגן עכ"ל הספרי ולמאי הלכתא כתבה רחמנא לתרומה גבי חלה ע"כ להקיש תרומה לחלה דתבעי ביאת כולם וכו' עכ"ל המהרי"ט יע"ש היטב מש"כ עוד בדברי הרמב"ם הנ"ל:

אמנם באמת קשה לומר כ"ז בדברי הרמב"ם דמקור הרמב"ם הוי ירושלמי דס"ל דמאליהם קבלו את המעשרות דא"כ לא אתי שפיר הא דכתב שם הרמב"ם (אחר שכתב דתרומה בזמן הזה ואפילו בימי עזרא הוי דרבנן) וז"ל וכן יראה לי שה"ה נמי לענין מעשרות שאינן חייבין בזמה"ז אלא מדבריהם כתרומה ואם נאמר דמקור הרמב"ם הוי הירושלמי הלזה הא מפורש להדיא שם בירושלמי דמעשרות הוי מדבריהם וגם בקרא דמביא הירושלמי שם להוכיח שהן מדבריהם משום דכתיב בכל זאת אנחנו כורתים אמנה וכו' מפורש שם להדיא בקרא מעשרות כמו תרומה ואמאי כתב הרמב"ם הא במעשרות בזמה"ז דאינו אלא מדבריהם מסברא דנפשיה עוד יש להעיר על דברי הגאון בבית הלוי שם מנא לן לחדש כ"ז דבעינן בתרומה כיבוש וחלוק, והא דאמרינן בכמה דוכתי דשבע שכיבשו ושבע שחילקו לא נתחייבו בתרומה כבר העירו בזה הראשונים (ורש"י במ' נדה מ"ז כתב משום דבעינן דגנך תבואת זרעך המיוחד לך ועיין בב"מ דף פ"ט כתב שם רש"י הא דשבע שכיבשו פטורים משום דכתיב עשר תעשר את תבואת וכו' וכתיב בתריה במקום אשר יבחר ד' ובמ' כתובות כתב רש"י (דף כה) משום שהרי תלה הכתוב המעשר במנין שנות השמיטה דכתיב בשנה השלישית שנת המעשר ושמיטות לא מנו אלא משכבשו וחילקו כדאמרינן בס"ע ובמ' ערכין ע"ש) ועיין בראב"ד בת"כ שכתב שם דמשום הכי בשבע שכיבשו וחילקו פטורים היו משום דבשבע שכיבשו ושבע שחילקו היה כהפקר כיון שהיתה הארץ עומדת לחלוק ע"ש בראב"ד ובר"ש בת"כ ועיין בת"כ פרשה מצורע דבעינן ריבוי על נגעי בתים דלא נהגו עד לאחר כיבוש וחילוק מדכתיב ובא אשר לו הבית הרי מבואר דכל היכי דבעינן כיבוש וחילוק יש על זה קרא מיוחד וא"כ קשה מנא לן לחדש דבעינן גבי תרומה כיבוש וחילוק (שוב ראיתי הערה זו מהת"כ בספר זכרון יהונתן בענין דבר השמיטה שהעיר על הגאון מהת"כ) וע"ש עוד בספר ז"י מה שכתב על הרמב"ם בתרומות הנ"ל דסובר כשיטת רש"י בכתובות (דף כ"ה) דתרומה תלוי' בשביעית משום שתלה הכתוב המעשר במנין שנות השמיטה דכתיב בשנה השלישית שנת המעשר וגבי שביעית כתיב תבאו ושביעית לא מנו אלא משכיבשו וחילקו ושוב דחה מהא דמבואר (בירושלמי גיטין פ"ד הלכה ג') דאין תרומה תלוי' כלל בשביעית והקשה מזה הירושלמי גם על שיטת רש"י בכתובות שם וכן הקשה על הט"א שכתב דלרבי דסובר ששביעית בזמן הזה דרבנן משום דאיתקש ליובל גם תרומה הוי דרבנן משום דתרומה תלוי' בשביעית ע"ש ולא דק במחילה מכת"ר דבירושלמי, מבואר דאיכא פלוגתא בזה אי תרומה תלוי' בשביעית ע"ש דז"ל הירושלמי שם אמר הונא קשיתא קומי ר"י רב אחא כמאן דאמר מעשרות מן דבריהם ברם כמאן דאמר מעשרות מה"ת וכי הלל מתקנן לעבור על דברין תורה (ור"ל דמעשר תלוי בשביעית וכיון דמעשר מה"ת א"כ ה"ה נמי שביעית הוי מן התורה ואיך תקן הלל פרוזבל לבטל דבר מה"ת) ואמר זה דבר השמיטה וכו' בשעה שהשמיטה נוהגת בארץ מדבר תורה השמטת כספים נוהג בין בארץ בין בחוץ לארץ דבר תורה וכו' תמן אמרין אפילו למד"א מעשרות מה"ת מודה בשביעית שהוא מדבריהם וזה דבר השמיטה שמוט רבי אומר וכו' עכ"ל הירושלמי וי"ל דבזה פליגא אי שביעית תלוי ביובל א"כ לא תלי' מעשרות בשביעית ועיין בספר שאילת דוד שפירש ג"כ דפליגא בירושלמי בזה אי מעשרות תלי' בשביעית או לא ובזה כתב לישב מה שהקשו המפרשים על דברי רש"י במ' ב"ק דף קי"ד ע"ב שכתב דרבי סבר דלא קידשה לעתיד לבוא דרבי אחר החורבן היה וזה סותר בחולין דף ז"י שכתב גבי הא דהתיר רבי בית שאן דדוקא אותן שלא נתקדשו בקדושה שניה התיר אותן אבל אותן שנתקדשו בימי עזרא בקדושה שניה נוהג בהם תרומת ומעשרות מה"ת מבואר דרבי סבר דקדושת עזרא קדשה לעתיד לבוא ע"ש מה שכתב לישב באופן זה היינו דתליה בפלוגתא דירושלמי כאן ע"ש וכן ראיתי להגאון בנודע בשערים שכתב ג"כ על דברי הרמב"ם דלכן הוי תרומה בזמן הזה מדרבנן משום דתליה תרומה. בשביעית ושביעית תליה ביובל לרבי ע"ש ופירש ג"כ הירושלמי הנ"ל כמו שפירשנו אבל באמת שיטת הרמב"ם גם לפי פירושו לא אתי שפיר הא דכתב הרמב"ם אח"כ ונראה לי דה"ה כמו לענין מעשרות דמשמע דמעשר הוי מסברא דנפשיה ובאמת זה אינו דהא עיקר מה דתלי בשביעית הוא מעשר ולא תרומה:

ולכן קשה מאד לומר דמקור הרמב"ם מכל הנך דוכתא שהבאתי לעיל ועדין תשאר על הרמב"ם קושית הכ"מ מהא דיבמות פ"ב שם:

ועיין בב"י בטור יו"ד סימן של"א שכתב שם דאפשר דנמצא באיזה מקום זאת הדרשה דבתרומה בעינן ביאת כולם עיין שם ולכאורה עדיין למה שביק הרמב"ם סוגיא דיבמות ואזיל בתר האי דרשה והק"א כתב דאפשר דהסוגיא דיבמות הוי למאן דאמר בערכין דבימי עזרא עלו כל השבטים דירמיהו החזירן ויאשיהו מלך עליהם ע"ש והיינו דגם בימי עזרא נמי הוי כיבוש וחילוק וזה דלא כדברי הבית הלוי הנ"ל שכתב דבימי עזרא לא היה כיבוש וחילוק ובעיקר קושית הגאון בשאילת דוד הנ"ל על דברי רש"י בב"ק ובחולין ראיתי בבית הלוי שעמד ג"כ על סתירה זו וכתב לתרץ באופן אחר לגמרי ע"ש ובשו"ת מהרי"א הנקרא יהודא יעלה כתב לתרץ דרש"י מספקא אליבא דרבי אי ס""ל קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא או לא וחילק בין תרומה לטבל משום דטבל הוי איתחזק איסורי ע"ש ויש להרהר עליו ואכ"מ ע"ש בחלק יו"ד תשובה ל"ז ועיין במל"מ בפ"ד מהלכות תרומות שכתב להוכיח דאע"ג דהרמב"ם פוסק דתרומה בזמה"ז דרבנן מ"מ בכל הספיקות דתרומה פוסק גם הרמב"ם לחומרא ויש לעיין בזה למה ומה נשתנה תרומה מכל שאר דרבנן ועיין בבית הלוי מה שכתב בזה להקל קצת:

והנה לפי מה שבארנו דשיטת הרמב"ם דבקדושת יהושע לא היה שום קידוש אלא כיון שנתמלא התנאי שנכנסו כל ישראל לארץ נעשה שלהם למפרע ובזה עצמה חלה קדושת הארץ מחמת הנתינה שנתן לאברהם אבינו א"ש מה שהעירו המפרשים על הרמב"ם שכתב בפ"א דתרומות דקדושת עזרא קידשה לעתיד לבוא אלא גבי תרומה שאני משום דבעינן ביאת כולם והקשו היאך חלה קדושת ארץ ישראל בימי עזרא לפי מה שכתב הרמב"ם בריש הפרק דלא חלה קדושה אלא בכיבוש מלך ורוב ישראל ובימי עזרא לאו כולהו סליק ולפ"ז א"ש דהרמב"ם לא כתב כ"ז אלא דוקא על כיבוש ראשון דלא היה שום קנין על הארץ אלא שקנו אותה מחמת הנתינה שנתן הקב"ה לאברהם ובזה חלה קדושת הארץ לכן בעינן דוקא שיתקיים כל תנאי הנתינה היינו שיהא כל ישראל וממילא כיון דבעינן כל ישראל בעינן גם מלך אבל בימי עזרא דלא נכנסו לארץ אלא בקנין פרטי שקנו את הארץ כמו שאר קנינים ולא באו מחמת קנין אברהם אבינו ממילא לא בעינן רוב ישראל:

שוב ראיתי לרבינו המבי"ט בקרית ספר פ"א דתרומות שכתב וז"ל ונראה דבעינן מלך או נביא ורוב ישראל אפילו לכיבוש הארץ היינו בכיבוש ראשון אבל בכיבוש שני כיון שכבר קדשה ארץ ישראל אף על פי שבטלה כשגלו לא הוצרכו רוב ישראל אלא עזרא וסיעתו קדשוה ע"ש הרי שמחלק בין קדושה ראשונה לשניה אבל לא מטעמי וצ"ע בדבריו מה שכתב כיון שכבר קדשה הא אנן קיי"ל דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא גבי קדושת הארץ ע"ש:

והנה מדי עברי בין בתרי ענינים אלו ראיתי שהקשה הר"ן על הא דאמרינן במ' ר"ה (דף י"ג) עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו אם תאמר דעייל שליש ביד עכו"ם קצירכם אמר רחמנא ולא קציר עכו"ם והקשו לפי מה שכתב רש"י במנחות (דף פ"ג) דמביאין עומר מעבר הירדן ע"ש שכתב וז"ל כל הארצות כשרות כגון יהודה ועבר הירדן והגליל ע"ש) ועיין (בסנהדרין י"א) גבי הא דאמרינן שם דעל ג' ארצות מעברין את השנה כתב שם רש"י ג"כ דמביאין עומר מעבר הירדן ע"ש וא"כ קשה אמאי לא הביאו את העומר מעבר הירדן דישבו שם ישראל בני גד ובני ראובן ושפיר היה קצירכם:

ועלה בדעתי לחדש דלא חלה קדושה על עבר הירדן כ"ז שלא נכבשה כל ארץ ישראל דעבר הירדן אינה אלא כמו תוספת על ארץ ישראל ולכן כ"ז שלא נתקדשה כל ארץ ישראל לא חלה קדושה על עבר הירדן כן עלה בדעתי לכאורה לפי שיטת רש"י שוב ראיתי להגאון חיד"א ז"ל בספר ברכי יוסף שהאריך הרבה בענין זה אי עבר הירדן נתקדשה בקדושת ארץ ישראל או לא והביא שם כמה ברייתות בתוספתא ות"כ והראה שיש כמה פלוגתות בזה והעיר ג"כ מסוגיא דר"ה הנ"ל ושוב הביא בשם כפתור ופרח שכתב דתרי עבר הירדן הוי חדא שהיא ארץ ישראל ממש והיא מגוף ארץ ישראל ע"ש וא"כ יש לומר דרש"י בכל הנך דוכתי כיון לעבר הירדן שהיא ארץ ישראל ממש ע"ש:

עוד ראיתי מקשים על האי סוגיא דר"ה דאיך יכלו להביא עומר מארץ ישראל אפילו בלא הא דקצירכם ולא קציר עכו"ם לפי מה דמבואר בירושלמי שביעית הנ"ל דלא נתחייבו במצות הארץ עד שקנו כולה ע"ש וכאן הא עדיין לא נכבשה כל ארץ ישראל ואיך נתחייבו בעומר ולפי מה שבארנו דהקנין היה במה שזכה אברהם אבינו שפיר יש לומר דאף דעדיין לא נכבשה כל הארץ אפ"ה תכף שנכנסו ונעשה שלהם למפרע זה נקרא קנו כולה וזהו ג"כ פירוש הירושלמי עד שקנו כולה היינו שיכנסו כל ישראל אפילו כשעדיין לא נכבשה כל ארץ ישראל אלא שנכנסו אפילו בקצה הארץ (ועיין במ' קידושין (דף ל"ח) דמבואר דלמד"א מושב אחר ירושה וישיבה משמע לא נתחייבו בעומר וע"כ האי סוגיא דר"ה הוי אליבא דמד"א דלא אמרינן דאחר ירושה וישיבה במשמע ע"ש ושפיר הביא עומר אף דהיה תכף שנכנסו לארץ):

תוכן העניינים

שות עבודת לוי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה