אור ברסלב

שות עבודת לוי· הרב יעקב יצחק רודרמן

סימן ג

סימן ב

בענין עבודת הלוים:

שלא יסייע לוי במלאכת לוי חבירו. רמב"ם פ"ג הלכות כלי המקדש הל' י"א. לוים שעבדו עבודת הכהנים או שסייע לוי במלאכה שאינה מלאכתו חייבין מיתה בידי שמים שנאמר ולא ימותו וכו':

והקשה הכ"מ דבערכין (י"א) אמר אביי נקטינן משורר ששיער בשל חברו במיתה שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה וגו' והזר הקרב יומת מאי זר אילימא זר ממש הכתיב חדא זימנא אלא זר דאותה עבודה מיתיבי משורר ששיער ומשוער ששורר אינם במיתה אלא באזהרה תנאי היא דתניא מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל רבי יוחנן בן גודגדא א"ל בני חזור לאחוריך שאתה מן המשוררים ולא מן השוערים מאי לאו בהא קא מיפלגי דמר סבר מיתה היא וגזרו בה רבנן ומר סבר אזהרה היא ולא גזרו בה דכ"ע אזהרה היא מ"ס מסייע גזרו בי' רבנן ומ"ס לא גזרו בי' רבנן ופירש"י ר' יוחנן בן גודגדא סבר משורר ששיער במיתה כשהוא מגיף לבדו וגזרו רבנן במסייע דלא ליתי למעבד לחודא ור' יהושע סבר אפילו כי עביד לחודי' אינו אלא באזהרה ולא גזרו רבנן במסייע וכו' קשה האיך פסק רבינו דלוי שסייע במלאכה שאינה מלאכתו חייב מיתה דהא אביי נמי לא חייב מיתה למסייע שהרי אמר מר סבר מיתה היא וגזרו בה רבנן כו' וצ"ל שבגירסת רבינו לא היו מסיים וגזרו בה רבנן אלא הכי גריס מ"ס מיתה היא ומ"ס אזהרה היא וקאי גם למסייע שכל ששינה עבודתו אפילו כל שהוא חייב מיתה ומה לי שיהא מסייע וכו' עכ"ל הצריך לעניננו:

ותירוצו של כ"מ תמוה דכיון דאין חילוק בין עבד כל העבודה למי שסייע בה א"כ האיך הלך ר' יהושע בן חנני' לסייע בהגפת דלתות אף לפי שיטתו דאינו אלא באזהרה:

ולי נראה לתרץ דברי הרמב"ם עפ"י הגירסא שלנו דלכאורה יש להעיר עוד על הרמב"ם שפסק דמסייע חייב מיתה מהא דקיי"ל דמסייע אין בו ממש כמבואר בש"ס בכמה דוכתי:

והנה במס' שבת (צ"ג ע"א) איתא זה יכול וזה אינו יכול דברי הכל חייב הי מינייהו מיחייב א"ר חסדא זה שיכול דאי זה שאינו יכול מאי קא עביד. אמר לי' רב המנונא דקא מסייע בהדי' א"ל מסייע אין בו ממש. אמר רב זביד משמי' דרבא אף אנן נמי תנינא כו' ע"ש. ופרש"י אף אנן נמי תנינא. דמסייע אין בו ממש. והקשו התוס' בד"ה אמר רב זביד וז"ל קשה לר"י דהכא אית לי' לרב זביד דמסייע אין בו ממש וכן רב אשי בסמוך בפ"ב דביצה (ד' כב) אמרי' אמימר כחל עינא ע"י עכו"ם בשבת א"ל רב אשי מאי דעתיך וכו' וא"ר כהנא חולה שאין בו סכנה אומר לעכו"ם ועושה הא קא מסייע בהדי דקא עמיץ ופתח א"ל איכא רב זביד דקאי כוותך ושניי לי' מסייע אין בו ממש משמע דרב זביד ורב אשי סוברים דיש בו ממש כו' עיי"ש:

ונראה דהנה בב"ק ס"א גבי ליבה וליבתה הרוח אם יש בליבויו כדי ללבותה חייב ואם לאו פטור אמאי וליהוי כזורה ורוח מסייעתו וכו' רב אשי אמר כי אמרינן זורה ורוח מסייעתו ה"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל הכא גרמא בעלמא וגרמא בנזקין פטור ע"ש:

ולכאורה אינו מובן אם הוי מלאכה לענין שבת ליחייב נמי לענין נזקין כיון שעושה מעשה ונראה לפרש דגבי שבת אין אנו דנין אלא על הפעולה הנעשית על ידי האדם שתהא פעולה חשובה לכן זורה ורוח מסייעתו אף שהאדם לא עשה כולה בעצמו אלא בסיוע הרוח אפ"ה חייב כיון דדרך הזורה הוי ע"י הרוח וכן היתה המלאכה במשכן ולהכי הויא מלאכה חשובה דזהו העיקר גבי שבת דבעינן שיעשה מלאכה חשובה בגדרי המלאכה כמו שכתב רש"י במס' ביצה (י"ג ע"ב) בד"ה אלא וז"ל אע"ג דלגבי מעשה הוי מלאכה לגבי שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה מלאכת אומניות אסרה תורה שנסמכה פרשת שבת למלאכת המשכן בויקהל והתם מלאכת מחשבת כתיב וכן מבואר בירושלמי שבת פרק הזורק דמושיט אינו חייב אלא דוקא אם הושיטו שנים אבל אם הושיט אחד אינו חייב אעפ"י שאם הושיט אחד נעשה כל המלאכה ע"י אפ"ה פטור דהעיקר הוא דגבי שבת דנין שתתעביד הפעולה בכל גדרי' וזהו תירוצו של רב אשי דגבי שבת מלאכת מחשבת אסרה תורה שאנו דנין על הפעולה שנעשית ע"י האדם וכיון דאינה נעשית אלא ע"י הרוח הרי עשה אותה בכל גדרי', דזו המקצת שעשה בעצמו חשובה היא. אבל גבי נזקין בעינן שכל מעשה הנזק יהא על ידו של אדם וכיון שנעשה באמצעות הרוח להכי פטור:

והנה בהא דמסייע אין בו ממש יש לחקור אי הוי פירושו דנחשב כמו שלא עשה כלום ואם כן דין הוא בכל האיסורין או נימא שהכונה היא דבמסייע אין הפעולה נחשבת על שמו אף דמעשה הוי ואז אינו אלא במלאכת שבת דבעינן שתהא הפעולה נקראת על שמו אבל בשאר איסורין יהא הדין דחייב גם במסייע. ויש לתלות חקירה זו בפלוגתא דרבא ורב אשי (מכות כ' ע"ב) תני תנא קמי' דרב חסדא אחד המקיף ואחד הניקף לוקה א"ל מאן דאכיל תמרי בארבילא לקי דאמר לך מני רבי יהודא היא דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו. רבא אמר במקיף לעצמו ודברי הכל רב אשי אומר במסייע ודברי הכל והקשה הריטב"א על תי' של רב אשי דמסייע ודברי הכל הא מסייע אין בו ממש וכתב בשם ר"מ דכאן גבי ניקף בלא מסייע נמי יש בו לאו ולא בעינן מסייע אלא כדי שיהא בו מעשה ללקות עליו ובמעשה כל דהו סגי. ע"ש. והנה דבר זה שכתב הריטב"א בשם ר"מ דגבי ניקף בלא מסייע נמי איכא לאו אינו ברור. ולא כתב זה אלא בשיטת ר"מ ומשמע דהוא אינו סובר כן דהוא כתב תירוץ אחר על קושיא זו. וכן כתב הכ"מ פי"ב מהלכות עכו"ם הלכה א' וז"ל ויותר נ"ל דלא שייך לומר שהוא עובר בלאו כיון דלא עביד מעשה פירוש היינו הניקף בלא מסייע. עיין שו"ת חכם צבי סימן פ"ב ועיין ט"ז א"ח שכ"ח שכתב ג"כ כהכ"מ וז"ל כיון דלא כתיב בהדיא על הניקף מלקות אלא משום דקרא בלשון רבים כתיב לכן בלא מסייע כיון דלא עביד מעשה כלל אין לחייבו. מבואר דחיוב מלקות הוי' משום מסייע לרב אשי ורבא פליג על זה וסבירא ליה דמשום מסייע אין לחייבו מלקות עיין יו"ד סי' קנח ובנקה"כ ובט"ז שם. נמצינו למדין דלרב אשי פטור דמסייע אינו אלא גבי שבת דבעינן שתהא הפעולה נקראת על שמו דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל בשאר איסורין. וכמו כן בלאו דהקפה מיחייב ורבא פליג ע"ז:

והנה עיין בשו"ת הרשב"א חלק ראשון סימן כ"ח שכתב וז"ל ומסתברא דלא אמרינן מסייע אין בו ממש אלא גבי שבת דשנים שעשו פטורין וכן גבי זב נמי בעינן רובו ע"ש ולכאורה קשה הא הגמרא מייתי מהא דרגלו אחת על הרצפה וכו' וכן קבל בימין ושמאל מסייעו ומוכיח מזה הש"ס דמסייע אין בו ממש ע"ש ועיין בשו"ת חכם צבי שהקשה כן על הרשב"א סי' פ"ב: ולפי דברינו שביארנו אתי שפיר. דהנה זה נראה מהרשב"א דהא דמסייע פטור גבי שבת היינו טעמא משום דשנים שעשו פטורין כמו שכתב בלשונו והיינו דגבי שבת בעינן שתתעביד פעולה חשובה על ידי אחד לכן בשנים שעשו והאחד יכול ואחד אינו יכול זה שאינו יכול פטור וזה שיכול חייב וחשבינן דהיכול עשה הכל בעצמו וזה שאינו יכול חשיב כלא עשה כלל וכן גבי זב נמי גזה"כ דבעינן רובו של זב על המטה על כל רגלי' וכן גבי בהמה ע"ש ואם יכול הזב לישב על שלש ויש כאן ארבע והזב יושב על ארבע היינו על כל המטה אם אמרינן דמסייע יש בו ממש ע"כ אין כאן רוב הזב על כל אחד ואחד וזה ברור דרוב הזב שכב על שלשה לכן הוי כמו גבי שבת זה יכול וזה אינו יכול ושדינן גופו של זב בתר השלשה רגלים ושפיר דמיא הא דזב למסייע אין בו ממש וכן גבי עבודה הא דקיבל בימין ושמאל מסייעתו נמי דמיא למסייע דגבי עבודה נמי הקפידה תורה שתעשה בימין דוקא וכיון דהוא עשה על ידי ימין ושמאל מסייעתו לכן שפיר בטלה שמאל לגבי ימין וחשבינן דהימין עשה כל העבודה ושפיר מדמי הגמרא הא למסייע שאין בו ממש וזה הוי דוקא גבי הני. אבל בכל התורה כולה שאין אנו דנין על ידי מי נעשה המעשה אלא שהתורה אסרה שלא לעשות מעשה זה שם שפיר סבר רב אשי דמסייע יש בו ממש וכמו גבי ניקף. וסברת הרשב"א הנ"ל נראה לי דלא הוי אלא לרב אשי לפי' מה שבארתי לעיל דדוקא לרב אשי אית ליה דבעלמא מסייע חשיב עושה מעשה, אבל רבא סבירא ליה דמסייע אינו חשיב כלל דעביד מעשה כמו שביארתי לעיל ואליבא דרבא מסייע פטור בכל התורה כלה וכמו גבי ניקף דרבא מוקי דניקף לעצמו ולא כרב אשי במסייע וד"ה:

השתא דאתינן להכי נימא דלרב אשי דס"ל פטור מסייע דוקא גבי שבת ודכוותי', נימא דזהו רק במלאכת שבת דאורייתא. אבל איסורי שבת דרבנן הוי ככל איסורין שבתורה דאין זה תלוי במלאכת מחשבת שתהא הקפידה על שם מי תקרא המלאכה להכי גם במסייע יהא אסור. ונימא דבהא פליגי רב אשי ואמימר גבי הא דשרי אמימר למיכחל עינא ורב אשי פריך עליו מהא דקא מסייע שהקשו התו' שבת הנ"ל. סתירה על דברי רב אשי מסוגי' דשבת דס"ל גופי' מסייע אין בו ממש. ולפי זה נימא דאמימר ס"ל דאיסורי דרבנן דשבת כעין דאוריתא תקון ולהכי למיכחל עינא שהוא איסור רפואה מדרבנן גזירה משום שחיקת סממנין נמי מתחשבין אנו על שם מי תקרא הפעולה ולהכי מסייע אין בו ממש ומותר. ורב אשי ס"ל דאיסורי שבת דרבנן לית בהו מגדרי מלאכת מחשבת ואין כאן משום פטור מסייע דהוי ככל איסורין דעלמא דבכל התורה כולה. ומתישבת לפי זה קושית התו' על דרך החדוד. ואפשר לכוין זה בדברי התו' שבת שם בתירוצם וז"ל ועוד אור"י דהכי פריך התם והא קא מסייע בהדי' דקא עמיץ ופתח ואע"ג דמסייע אין בו ממש בעלמא הא אית לן למימר דאסרו משום שחיקת סממנים ומשני דאין בו ממש אפילו לענין זה עכ"ל:

עתה נחזור לדברי הרמב"ם שהתחלנו בהם דפסק דלוי שסייע במלאכה שאינו מלאכתו חייב מיתה בידי שמים והקשה הכ"מ מהא דמבואר בגמרא דמסייע אינו אלא מדרבנן וגם זה תלוי במחלקת ותירוצו של הכ"מ קשה מאד להעמידו, ולפי מה שבארתי אתי שפיר. הנה ענין עבודת הלוים נ"ל דהא דחייב בעשה מלאכה שאינה מלאכתו לאו היינו כמו זר שחייב מיתה בעבודת המקדש דגבי זר הוי החיוב מיתה מפני מעשה העבודה היינו מפני ששימש במקדש ולכן יש בה גדרים של עבודה תמה וכו' אבל גבי לוי שעשה מלאכת לוי חבירו חייב בכל ענין ואין שום גדרים של איזה עבודה. לכן נ"ל דחיובו של לוי שעשה מלאכת חבירו לא הוי מחמת מעשה העבודה כמו זר במקדש אלא הוי כעין השגת גבול היינו שנכנס לרשות שאינה שלו. לכן אין שום גדר באיזה עבודה היא דאינו ענין לעבודה אלא הוי מחמת שנכנס במחיצת חבירו ואין דנין כלל על הפעולה. ונראה דהא דאם מסייע נמי חייב תליא במחלוקת רבא ורב אשי דלרבא דס"ל דמסייע לא חשיב מעשה כלל כאן נמי פטור כיון דלא חשיב עשי' כמו כן לא נקרא שנכנס ברשות שאינה שלו כיון שלא עשה כלום. אבל לרב אשי דס"ל דמסייע חשיב שפיר מעשה כל היכא דאין דנין על שם מי תקרא הפעולה גם כאן שפיר חשיב מעשה וחשיב שפיר שנכנס לרשות שאינה שלו ולכן חייב מיתה אפילו במסייע והנה הרמב"ם פי"ב מהלכות עכו"ם פסק גבי מקיף וניקף כרב אשי היינו דפסק גבי ניקף דוקא במסייע חייב אבל בלא מסייע פטור הניקף ואין עליו שום איסור עיי' בכ"מ שביאר דלאו נמי ליכא בלא מסייע א"כ הרי סבר דמסייע חשיב מעשה לכן שפיר פסק דלוי שסייע במלאכת לוי חבירו ושאינה מלאכתו דחייב מיתה. משום דחשיב מעשה והרי נכנס במחיצת חבירו אבל הסוגיא דעירובין הוה אליבא דרבא דסבר מסייע אינו נחשב מעשה כלל לכן שפיר הוי מסייע רק מדרבנן. והרמב"ם שפסק גבי ניקף דמסייע דוקא לכן לא פסק כהאי סוגיא דעירובין והנה גבי מיכחל עינא פסק כאמימר ולא כרב אשי שם משמע דסבר הרמב"ם דמסייע אין בו ממש היינו משום דס"ל בהאי סברא דמלאכה דרבנן כעין דאורייתא תקון כנ"ל:

והנה להקל התימה על הכ"מ שכתב דגירסת רבינו לא היה מסיים וגזרו רבנן אלא מר סבר מיתה:

היא ומ"ס אזהרה היא וקאי גם למסייע שכל ששינה עבודתו אפילו כל שהוא חייב מיתה ע"ש. והקשינו כיון דאין חילוק בין עבד כל העבודה למי שסייע בה א"כ האיך הלך ר' יהושע לסייע בהגפת דלתות אף לפי שיטתו דאינו אלא באזהרה וזהו קושיא עצומה על הכ"מ:

ונ"ל לומר דהכ"מ מפרש לפי גרסתו כן דמאן דסבר במיתה ממילא דיליף מוזר הקרב יומת א"כ כיון דאפקיה קרא בלשון קריבה א"כ יש לאמר דלדידיה מסייע ג"כ חייב דקריבה מסייע נמי במשמע אבל מאן דאמר באזהרה ממילא דיליף לפי מה שפירשו התוס' (ד"ה) מיתיבי בשם ר"מ מלשמור משמרת ועבודה לא יעבוד ע"ש הרי דהכתוב הקפיד על עבודה דוקא ממילא יש לומר דמסייע לא חשיב עבודה ולכן יש לומר דאין איסור דמסייע למאן דאמר באזהרה היא ולכן שפיר הלך ר' יהושע בן חנניה לסייע בהגפת דלתות דלמאן דאמר באזהרה אין שום איסור במסייע:

והנה עיין במנחת חינוך (מצוה שפ"ט) מה שהביא בשם האור החיים על התורה שכתב דשני מיני מסייע הם אחד מסייע בעבודה שיש בה וכו' היינו כגון שהיה שוערים מספיק לאותו השער ובא זה וסייע זה אינו אלא מדרבנן והשני המסייע להשלים הצריכין לאותה עבודה חייבין מן התורה וכו' והמנחת חינוך כתב על זה ודבריו נכונים מאד לענין דינא דאם יכולים בלא הוא ה"ל מסייע ואין בו ממש אבל אם אינם יכולין בלא הוא ה"ל כעושה כולו וחייב וכן מבואר ברמב"ם פרק א' מהלכות שבת דאם שניהם אינם יכולין ועשו מלאכה בשותפות שניהם חייבין דהו"ל כל אחד כעושה כולה מעשה ואם אחד יכול והשני אינו יכול זה שאינו יכול פטור דה"ל מסייע ואין בו ממש ה"נ כאן יע"ש מבואר דאם כל אחד לבדו יכול ג"כ פטור דמסייע אין בו ממש הכלל דאינו חייב רק אם ע"י כולם נעשה המלאכה עכ"ל המנחת חינוך שם והנה אף דקלסיה גברא רבה והדברים מצד עצמן ג"כ אינם צריכים חיזוק עכ"ז כאן נ"ל שיש לפקפק דלפי דבריו ע"כ מיירי הרמב"ם (דמחייב במסייע) דוקא בזה אינו יכול וזה אינו יכול כמבואר שם וה"ל להרמב"ם לפרש דדוקא דזה אינו יכול וזה אינו יכול חייב ולא לכתוב סתמא לוי שסייע במלאכת לוי חבירו דמשמע בכל אופן חייב אפילו בזה יכול וזה יכול ועוד בהאה"ח שם כתב דהרמב"ם תלה זייני' בברייתא הובא בספרי וז"ל וכבר בקש ר' יהושע לסייע בהגפת דלתות את ר' יוחנן בן גדגדא אמר ליה חזור לאחורך שכבר אתה מתחייב בנפשך שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים וכתב וז"ל הרי שבן לוי חייב על עבודת לוי חבירו ואנו שומעין ג"כ שאפילו אינו אלא מסייע ג"כ חייב ע"ש באור החיים מבואר לפ"ז דע"כ הספרי מיירי באופן דחייב גבי שבת לפי דברי האור החיים והמנחת חינוך הנ"ל ולכאורה זה אינו דהא סתם ספרי ר"ש (כמבואר בסנהדרין דף פ"ו ע"א) ור"ש סבר במ' שבת (דף צ"ג) דאפילו זה אינו יכול וזה אינו יכול ג"כ פטור הרי דלר"ש זה אינו יכול וזה אינו יכול נמי לא חשיב שעשה כל המלאכה והיה להיות גם כאן פטור והאיך כתב דמקור הרמב"ם מהספרי הנ"ל ומפרש דהספרי מחייב מיתה אפילו במסייע כנ"ל וע"ש בפירש"י ד"ה ר"ש מטהר ועוד לפי מה שכתב הרשב"א הנ"ל וכן העלו הרבה אחרונים דלא שייך לפטור שנים שעשו אלא דוקא גבי שבת אבל בשאר איסורים לא (עיין בתבואת שור הלכות שחיטה סימן ב' שכתב בשנים שעשו וזה יכול וזה יכול הוי גבי כל אחד כעושה ממש וכן הוכיח הפ"י מהא דאמרינן בזבחים בשנים שאחזו באבר והעלו דחייבין הרי דבשאר איסורין שנים שעשו חייבין ועיין בבאר יצחק (סימן י"ד) שהאריך בזה להוכיח דבשאר איסורים שנים שעשו חייבין) א"כ אין מקום לחלק בין זה יכול וזה יכול לזה אינו יכול וזה אינו יכול דהא אפילו זה יכול וזה יכול ג"כ חייב (ובענין זה יכול וזה יכול האריכו בזה הרבה אחרונים בספרים ואין מקום להאריך):

עוד עלה בדעתי לתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל עפ"י דברי הפ"י הנ"ל בשבת שם שכתב להוכיח דבשאר איסורים שנים שעשו חייבין מהא דמבואר בזבחים (דף ק"ח) בשנים שאחזו באבר והעלו דחייבין מבואר דשנים שעשו בשאר איסורים חייבין (ועיין בבאר יצחק שהעיר לדחות לכאורה ראי' זו דהא התם מקראי גמרינן דאיש איש לרבות שנים שהעלו חייבים ומסיק שם ואפשר דכוונת הפ"י היא דכיון דמצינו גבי העלאת חוץ דחייבין א"כ בשאר איסורין יש לנו למילף לחומרא מהעלאת חוץ שיהא חייבין ולא משבת דקיי"ל לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן) והנה שם במס' זבחים (ק"ח) הוי פלוגתא דתנאי ר"ש ור"י וא"כ י"ל על דרך החידוד דמאן דמחייב בשנים שאחזו באבר והעלו סבר בכל דוכתי לבר משבת דשנים שעשו חייבין לכן מסייע נמי חייב ולדידן שפיר חייב לוי שסייע במלאכת לוי חבירו א"כ ממילא כיון דהרמב"ם פסק בשנים שאחזו והעלו חייבין לכן שפיר פסק. דלוי שסייע במלאכת לוי חבירו חייב והסוגיא דערכין הנ"ל הוי אליבא דמאן דפטר בשנים שאחזו באבר והעלו ושוב ראיתי להגאון ר"י שמעלקיש בשו"ת (חא"ח סימן ל"ה) שהעיר כעין זה מהריטב"א במס' קידושין (דף מ"ג) שהקשה למ"ל קרא בשחוטי חוץ דשנים ששחטו פטורים ולא ילפינן משבת דשנים שעשו פטורים ותירץ דה"א דבשחוטי חוץ חייב דילפינן מהעלאה מאיש איש ע"ש והקשה א"כ לר"י דפטור בשנים שהעלו למ"ל קרא דאין שנים חייבין על שחוטי חוץ לדידי' ויליף משבת דפטורים כקושית הריטב"א דל"ש תירץ הריטב"א לכן מסיק לבסוף שם דאפילו לר"י דפטור בשנים שאחזו בהעלאה י"ל דבשאר איסורין ג"כ חייב בשנים שעשו משום דליכא למילף משבת דה"ל קרא דאיש איש וקרא דבעשותה שנים כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין וא"כ בשאר איסורין אליבא דכ"ע חייב וממילא אין לתרץ כנ"ל:

והנה התוס' במ' תענית (דף כ"ז) ד"ה מר סבר כתבו שם וז"ל למאן דאמר עיקר שירה בכלי צריך שיהא כהנים או לוים ע"ש וזה תימה דהא לויים משוררים ואיך שייך זה לכהנים וכהן שעשה עבודת הלוי במיתה או בלאו לפי שיטת הרמב"ם שוב ראיתי שכבר נשמע קושיא זו בין המפרשים הגבורת ארי בתענית שם וכן הרש"ש והגבורת ארי נשאר בתימה אולם הרש"ש כתב דהתוס' כיונו לחצוצרת של כהנים ובזה בעינן כהנים דוקא כמו שכתבו התוס' בע"ז (דף מז) ובאמת זהו דוחק כמבואר למעיין,:

ונ"ל דבאמת התוס' מיירי בשירת הלוים ומה שכתבו דגם כהנים נמי כשרים משום דהתוס' קיימי בשיטת הספרי זוטא הובא בילקוט פרשה קרח וז"ל ולא ימותו גם הם יכול שאין לי אלא לוים ע"י הכהנים במיתה כהנים ע"י הלוים מניין ת"ל ולא ימותו גם הם גם אתם וכו' ע"ש בד"א בעבודת המשכן אבל בעבודת בית אלהים הלוים על הכהנים במיתה ואין הכהנים על הלוים אף בל"ת מבואר להדיא דבבית המקדש מותרין כהנים בעבודת הלוים ושפיר כתבו התוס' הנ"ל דכהנים ולוים שייכי בשירה ולא בעינן לדחוק כהרש"ש: שוב ראית באור שמח (בפ"ג מהלכות כלי המקדש) שכתב על הרמב"ם שם דכהן שעבד עבודת הלוי אינו אלא בל"ת דמקור הרמב"ם. הוא מהספרי זוטא דמבואר דבעבודת המקדש כהנים מותרין בעבודת הלוים וכתב להגיה בסיפרי זוטא שם אלא בל"ת ובזה מישב דברי הרמב"ם דלא תקשה מגמרא דילן דתני אתם בשלהם במיתה דשם הוי בעבודת משכן אבל בעבודת המקדש אינו אלא בלאו ע"ש ולפי גירסתו אין מקום לדברינו אולם שפיר יש לומר דגירסת התוס' דמותר לגמרי ושיטת הרמב"ם יש לישב לפי מה שראיתי להקי"ס שם בפ"ג מהלכות כלי המקדש שכתב וז"ל והכהנים בעבודת הלוים אזהרה שלהם היא מדכתיב גם הם גם אתם ולא קאי רבויא אלא אאזהרה ולא אמיתה אבל לוים במלאכת חבירו הוי במיתה דכתיב והחונים לפני המשכן וכו' ע"ש ולפ"ז אין אנו צריכין לומר דהרמב"ם סמך אספרי זוטא ולשבש את הספרים דשפיר יש לומר דהרמב"ם מפרש כהקי"ס:

והנה בענין זה ראיתי להפרמ"ג בראש יוסף בחולין (דף כ"ד) שהביא לשון הרמב"ם שכתב זה שנאמר בתורה ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה אינו אלא בזמן שהיו נושאין המקדש ממקום למקום ואינה מצוה נוהגת לדורות אבל לדורות אין הלוי נפסל בשנים ולא במומין אלא בקול שיתקלקל קולו מרוב זקנה יפסל לעבודתו במקדש ויראה לי שאינו נפסל אלא לומר שירה אבל יהי' מן המשוערים עכ"ל הרמב"ם:

והקשה הראש יוסף וז"ל לא ידענא דהא אמרינן בהדיא בערכין (דף יא) משורר ששיער חייב מיתה וכתוב בתוס' ד"ה משורר ששיער דבדה"י כתיב משפחות שהיו משוערים ומשפחות שהיו משוררים ע"ש וכן כתב הרמב"ם שם שלא יסייע לוי במלאכת לוי וכו' והאיך כתב דבן לוי משורר שנפסל קולו דעובד עבודת משוער והלא זר הוא אצלה ודוחק לומר דדוקא בזמן שהוא ראוי לשיר פסול לשוער ולא בזמן שהוא נפסל לשיר דזה נשתקע ולא נאמר ע"ש שהניח בצ"ע דברי הרמב"ם:

והנה מה שכתב דישתקע הדבר ולא נאמר לא ירדתי לתוך דעתו למה: אולם ראיתי בסמ"ג (מצוה ק"ע) שכתב וז"ל ואין הלוי נפסל בחמשים שנה אלא בזמן שנושאין המקדש בכתף וגם אין נפסלין במומין אלא בקול כשיתקלקל קולו מרוב הזקנה יפסל לעבודת השירה אבל יכול להיות משוער וכן מצינו כשהיה נפסל בשנים דתניא בספרי (פרשה בהעלותך) מבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה אבל חוזר הוא לנעילת שערים ע"ש בסמ"ג וא"כ יש לומר דמקור הרמב"ם הוי ג"כ מהאי ספרי שהביא הסמ"ג א"כ ע"כ צריך לחלק באותה סברא שדחאה הפמ"ג:

ולפי מה שכתב החינוך הטעם דאיש איש על עבודתו שלא יסמכו אחד על חבירו ויהי' קדרה דבי שותפי ומ"ה אמרה תורה שהכהנים לא יעשו עבודת הלוים וכן לא יעשה אחד מלאכת חבירו א"כ שפיר יש לומר דכל זה לא שייך בעושה עבודתו אבל בהזקין ונפסל קולו דאינו יכול עוד לעשות עבודתו ונועד שוב בתמידות למלאכת שוער א"כ לא שייך הטעם הנ"ל ממילא א"ש ומה"ט כתב שם החינוך דגם כהנים מוזהרים שלא יסייע אחד במלאכת חברו ע"ש):

והנה מדי עברי בין רוכסי ענינים אלו ראיתי באור שמח (בפרק ג' מהלכות כלי המקדש) שכתב דבבמה היה מותר משורר להיות שוער כמפורש בדברי הימים (טו) גבי ארון שהיה מתתיהו ואליפלהו למשוררים ולשוערים בארון כיון דבבמה אין כהונה נתפרדה החבילה דהוי במת יחיד דבגבעון היה אז המזבח ובמת ציבור:

והנה מאי דפשיטא להגאון דבבמת יחיד מותר למשוער להיות משורר וכן מותר למשורר להיות שוער ראיתי להגאון מלבי"ם בפירושו לד"ה שכתב (ד"ה א' ט"ו) ומן השוערים (הנחשבים בפסוק י"ח) נגנו חצים בנבלים וכו' וחצים בכנורות על השמינית וכו' ע"ש דקחשיב המשוערים שנעשו משוררים וכתב הגאון מלבי"ם וז"ל והנה כפי הדין אין לשוערים לסייע למשוררים (רמב"ם פ"ג הלכות כלי המקדש) רק בכאן לא היה שיר לעבודה בבהמ"ק דהא כפי הדין אין מוסיפים על ששה נבלים ולא פוחתין מתשעה כנורות (רמב"ם שם) ובכאן היה שמונה נבלים וששה כנורות והצלצל אחד לבד וכאן היו המצלתים שלשה כי היו רק לכבוד הארון עכ"ל מבואר דשיטת הגאון מלבי"ם דאפילו בבמת יחיד ג"כ דיני לויה ושייך עבודת הלוים בבמת יחיד נמי ולפ"ז א"ש הירושלמי (בפ"ק דמגילה הלכה י"ב) דאיתא שם אמר ר' אבא בר' כהנא ג' עבירות הותרו בשיו של שמואל הוא ועורו ומחוס"ז ולוי היה ופירש שם הפ"מ דכוונת הירושלמי להוכיח דע"כ היה בשעת התר הבמות דאם לא כן אמאי לא חשיב נמי איסור במה (ועיין בעמודי ירושלים תנינא בירושלמי החדשות מה שהעיר בזה על הפ"מ) וכן יש להעיר על הפ"מ דא"כ דמיירי בשעת התר הבמות האיך קחשיב איסור זר הא אין איסור זרות בבמה אולם לפי שיטת הגאון מלבי"ם הנ"ל דבבמה אסור משוער להיות משורר הרי דשייך עבודת לוים בבמה קטנה א"כ יש לומר דאף דזר מותר בבמה קטנה אבל לוי אסור משום דמניח עבודתו היינו עבודת המקדש ושמירת כלי המקדש וכו' ועושה עבודה אחרת שאינה עבודתו כיון דמוטל עליו לעשות עבודתו ממילא אסור לעשות עבודה אחרת שאינה שלו ועיין קרבן עדה בירושלמי שפירש שם באופן אחר כונת הירושלמי (יהנה אם אשה נמי כשרה בבמה ממילא אין עבודת במה נכנס בגדר עבודה אמנם אשה פסולה בבמה כמבואר בירושלמי פ"ק דמגילה דאמרינן לית כאן אשה איש כתיב בפרשה ובתוספתא סוף זבחים דאמרינן דוקא עבדים משוחררים כשרים והא דעושה אדם וכו' ומקריב עלי' הוא ובנו ובתו עבדו ושפחתו דמבואר דאשה כשרה בבמה עיין בספר מקור ברוך שנדפס מחדש מה שכתב שם פירוש אחר בתוספתא בשם הגאון מופ"ה מהר"י זצ"ל מפוניבז) ושמעתי בשם הגאון מופ"ה רמ"ש זצ"ל מדווינסק ראי' מבכורות (דף מ"ה ע"ב) דאמרינן ואילו כשרין באדם ופסולין בבהמה אותו ואת בנו וכו' ואמרינן מאי אותו ואת בנו אלימא אהרן ובניו דכוותיה חייש ובנו מי נהג והתניא אותו ואת בנו נוהג בזכרים וכו' ע"ש ואמאי לא מוקי שם בבמה אלא דאשה פסולה בבמה ונראה דגם בבמה נמי שייך גדר עבודה אלא דלא בעינן כהן וזר הותר לעבוד עבודת כהן בבמה אבל לוי אסור משום מניח עבודתו לפי שיטת הגאון מלבי"ם הנ"ל:

שוב ראיתי מביאין תשובת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס בערלין שער ד' סימן רי"ח) כשיטת מלבי"ם הנ"ל וז"ל ומ"ש שמצאתי בשוחר טוב ג' עבירות נעשו בעולתו של שמואל הוא ועורו מחוס"ז ולוי היה (ובמה) אלמא זר פסול בבמה נ"ל דזר כשר אבל לוי פסול הוא דדרשינן בפ"ב בערכין ולא ימותו גם הם גם אתם, אתם בשלהם והם בשלכם במיתה וכו' וכיון דאיתקשו כהנים ולוים אהדדי כי היכי דכהנים לא אשכחן דאשתרי לעשות עבודת הלוים אפילו בבמה ה"נ לא הותר להם עבודת כהנים ודוקא זר מכשירין בכהונה אבל לוים לא יעשו אלא עבודה המסורה להם עכ"ל מהר"ם מרוטנבורג ובהיותי בזה ראיתי בצפנת פענח שכתב לתרץ דברי הרמב"ם שהתחלנו בכלי המקדש דלכן לוי שסייע במלאכת לוי חבירו חייב מיתה אף דאינו אלא מסייע דהחיוב הוא משום דמניח עבודתו ויוצא בזמן עבודה כמו שכתב הרמב"ם בהלכות ביאת מקדש דכהן שמניח עבודתו חייב מיתה וה"ה לבן לוי נמי וזה הוי דוקא בזמן עבודה אבל בהגפת דלתות דהוי בלילה שלא בזמן עבודה היינו בזמן שירה זה אינו אלא מדרבנן ול"ק מגמרא ערכין שם אבל קשה לי מאד על הגאון הזה דא"כ היה להיות דכהן שעבד עבודת לוי ג"כ החיוב משום מניח עבודתו וחייב מיתה והרמב"ם פסק גבי כהן שעבד עבודת לוי דאינו אלא בלאו ועיין בשו"ת רדב"ז הגדול (סימן שני אלפים פ') מש"כ שם בדברי הרמב"ם בענין זה ובשו"ת רבינו חיים כהן ראפאפארט בהשמטות לאויא בהלכות כ' ע"ש. שמנה:

תוכן העניינים

שות עבודת לוי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה