אור ברסלב

שות עבודת לוי· הרב יעקב יצחק רודרמן

סימן ב

סימן א

בענין קדושת אויר העזרה ואויר ירושלים:

כתב הרמב"ם בפ"ו מהלכות בית הבחירה הלכה ט"ו וז"ל החלונות ועובי החומה כלפנים בין לאכילת קדשי קדשים בין לטומאה. וכתב הראב"ד על זה א"א אך אלו בששוים לקרקע העזרה. והנה הכ"מ הביא סוגיא דפרק כיצד צולין דמקשה הגמרא על רב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו מדתנן החלונות ועובי החומה כלפנים בשלמא החלונות משכחת להו דשוו לקרקע העזרה אלא עובי החומה היכי משכחת לה בבר שורא ופרש"י בר שורא חומה קטנה לפנים מחומה גדולה והיא נמוכה ושוה לקרקע גובה העזרה ע"ש וכתב הכ"מ ויש לתמוה על רבינו למה סתם דבריו ולא פירש דהא דהחלונות ועובי החומה כלפנים דוקא בששוים לקרקע העזרה אבל אם אינו שוה לקרקע העזרה אינו כלפנים וכבר השיג עליו הראב"ד בזה וכו' וצריך לדחוק ולומר שסמך רבינו על מה שכתב לעיל בסמוך גבי לשכות אם היו גגותיהם שוים עם קרקע העזרה דממילא משמע דהוא הדין לחלונות ועובי החומה עכ"ל ועיין פ"י מעשה הקרבנות הלכה ה' דשם ג"כ כתב רבינו דחלונות ועובי החומה כלפנים ולא חלק בין שוה לקרקע ובין לא שוה וכן בספ"ב מהלכות מעשר שני ע"ש ושם לא שייך לומר מה שכתב הכ"מ כאן דסמך על מה שכתב לעיל גבי לשכות דמיירי דוקא בשוה לקרקע העזרה דהא שם אינו מדבר כלל בענין לשכות ואינו מזכיר שם שוה לקרקע וא"כ הי' לרבינו לבאר גבי חלונות ועובי החומה דאיירי דוקא בשוה לקרקע העזרה דאז הוה כלפנים אבל לפי מה שביארתי לעיל לק"מ דרבינו סבר גבי קדשים קלים הנאכלים בירושלים דבירושלים אף הגגין ועליות נמי נתקדשו לכן שפיר כתב הרמב"ם שם דהחלונות ועובי החומה נתקדשו אף בלא שוו לקרקע העזרה כיון דהגגין ועליות נמי קדשי ע"ש ואתי שפיר מדוע לא השיג הראב"ד שם גבי מעשר שני על הכ"מ כיון דסבר דגגין נמי קדשי ע"ש בכ"מ פרק ב' מעשר שני הלכה ט"ז שהקשה מדוע השמיט הרמב"ם גבי אכילת מעשר שני דכתב עובי החומה כלפנים ולא הזכיר דמיירי בבר שורא. ולפי דברינו ניחא גבי מעשר שני וכן בפ"י מהלכות מעשה הקרבנות. אבל כאן גבי עזרה דרבינו סבר להדיא דגגין ועליות לא נתקדשו קשה למה לא כתב הרמב"ם דמיירי בבר שורא גבי חלונות ועובי החומה. ולתרץ דברי הרמב"ם נקדים תחילה סוגיא דזבחים כ"ו מחלוקת אביי ורבא דבעי שם תלה ושחט מהו א"ל כשירה (פירש"י תלה הבהמה באויר עזרה ושחט) א"ל אישתבשת שחיטה על ירך בעינן וליכא (פירש"י על ירך משמע אצלה) תלה וקבל מהו (פירש"י תלה הבהמה באויר עזרה וקבל את הדם) א"ל פסולה א"ל אישתבשת שחיטה על ירך בעינן ולא קבלה על ירך אמר אביי בקדשי קדשים כולן פסולות בר מנתלה ושחט (פירש"י נתלה הכהן ושחט את הבהמה כשהוא באויר עזרה) בקדשים קלים כולן כשירות בר מנתלה וקבל דאין דרך שירות בכך אמר רבא מ"ש תלה וקבל בקדשים קלים דכשירה דאויר פנים כפנים דמי בקדשי קדשים נמי אויר צפון כצפון דמי אלא אמר רבא בין בקדשי קדשים ובין בקדשים קלים כולן כשירות וכו' ע"ש ופירש"י דאביי ורבא פליגי באויר צפון אי כצפון דמי או לאו כצפון דאביי סבר אויר צפון לאו כצפון דמי ורבא סבר דאויר צפון כצפון דמי עיי"ש ויש לבאר מחלקותן דפליגי בהא דאויר פנים כפנים דמי אי הוי הטעם דאויר חשיב כארעא סמיכתא וממילא יש לו כל קדושת הקרקע שתחתיו או דלמא אע"ג דלא חשיב כקרקע מ"מ ב"ד קדשו אותו ויש לו קדושה בפני עצמו, ובזה נימא דאביי סבר דאין האויר חשוב כלל כקרקע אלא שהב"ד קדשו אותו וא"כ נהי דקדשו ואמרו דיש לו קדושת פנים של עזרה מ"מ לא נתנו לו קדושת צפון אבל רבא סבירא לי' דאין לאויר קדושה מיוחדת אלא דחשיב כקרקע וממילא יש לו כל קדושת הקרקע שתחתיו א"כ כשם שאויר פנים כפנים הכי נמי אויר צפון כצפון דאין זו קדושה חדשה אלא דבאותה קדושה שנתקדשה הקרקע ממילא נתקדש האויר אלא דמ"מ לענין שחיטה גם רבא מודה דפסול דבעינן ירך וירך משמע אצל ממש ולהכי אע"ג דאויר כארעא סמיכתא דמיא מ"מ לא מיתכשרה שחיטה באויר ועיין באור שמח הלכות שגגות (פרק י"א):

עכשיו נהדר להגמ' פסחים הנ"ל דריש הענין דהנה לכאורה יש להעיר מאי מקשה הש"ס על רב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו מהא דחלונות ועובי החומה כלפנים כיון דהקידוש תלוי בב"ד מניין להשוות חלונות ועובי החומה לגגין הא שפיר יש לומר דאף דב"ד לא קידשו הגגין מ"מ אפשר דהחלונות ועובי החומה קידשו והעיר זאת במנחת חינוך (מצוה שס"ב) והנה בהא דגגין ועליות לא נתקדשו יש לבאר ג"כ בסברא דלעיל שנחלקו בה אביי ורבא דהיינו אי אמרינן אויר פנים כפנים הוי משום דכארעא סמיכתא דמי ואין על האויר קידוש מיוחד אלא שנתקדש ממילא מקדושת הקרקע א"כ ע"כ צ"ל דהא דגגין ועליות לא נתקדשו הוי הטעם משום שב"ד אמרו בפירוש שלא יתקדשו (עיין מהרש"א מכות י"ב בתוד"ה אילן) ולפי זה באמת אין מקום להקשות מעובי החומה דנהי דהכא אמרו ב"ד שלא יתקדשו גגין ועליות אבל מ"מ בעובי החומה שיש להם יותר שייכות אל העזרה לא אמרו מידי וממילא קדשו בקדושת קרקע, אבל אי הא דאויר פנים כפנים הוי משום דב"ד קידשו את האויר קדושה עצמית מיוחדת שלא מחמת הקרקע משום שיש צורך באויר (עיי' תו' שבועות י"ז ע"א ד"ה תלה עצמו באויר העזרה דמבואר שם דאם אויר עזרה לאו כעזרה הוה מיפסל ביוצא בהוליך אברים למזבח שם) א"כ גגין ועליות דלא נתקדשו היינו כיון שאין צורך בהם לא קידשו אותם ב"ד וממילא נשארו חול כיון שאין להם קידוש להכי משוה הש"ס שפיר גם עובי החומה והחלונות לדין גגין דכיון דחזינן מהכא דלא קידשו ב"ד אלא את האויר שהוא בפנים ומה שהוא מבחוץ לא קידשו וממילא נשארו חולין א"כ אין טעם לחלק ביניהם:

ועכשיו יש לתרץ דברי הרמב"ם מדוע השמיט גבי חלונות ועובי החומה שכתב דהוי כלפנים דמיירי בבר שורי כמו דמוקמינן בגמרא כיון דהרמב"ם (בפרק א' מהלכות פסולי המוקדשין) פסק כרבא ע"ש בהלכה כ' דאויר פנים כפנים וכיון דאויר פנים כפנים וכן אויר צפון הוי כצפון וע"כ משום דקדושת האויר הוי חדא עם הקרקע דאויר הוי כארעא סמיכתא ונתקדש ממילא בקדושת הקרקע א"כ ע"כ צ"ל דהא דגגין ועליות לא נתקדשו הוי הטעם משום שב"ד אמרו בפירוש שלא יתקדשו כיון דהוי רשות מיוחדת ולפי זה אין מקום לקושית הש"ס מחלונות ועובי החומה דנהי דגבי גגין אמרו בפירוש שלא יתקדשו אבל מ"מ בחלונות ועובי החומה יש לומר שיש להם שייכות יותר לעזרה לא אמרו מידי וממילא קדשי בקדושת קרקע לכן מפרש הרמב"ם דהש"ס דמקשה מחלונות ועובי החומה על גגין ועליות הוי אליבא דאביי דסבר אויר צפון לאו כצפון היינו דאויר אינו כארעא סמיכתא וכשקדשו ב"ד את העזרה לא נתקדשה אלא קרקע העזרה וממילא נשארו הגגין וכל מה שלמעלה מהקרקע חול לכן שפיר מדמה חלונות לגגין ועליות והוצרכו לתרץ דמיירי בשורי ובר שורי ע"ש (ואף דלאביי נמי קדש אויר העזרה היינו שב"ד קדשו אח"כ את האויר בקדושה מיוחדה י"ל דוקא אויר משום דנצרך לעזרה כמבואר (בתוס' שבועות י"ז ד"ה תלה עצמו באויר עזרה) דאי לא נתקדש אויר עזרה א"כ מיפסל ביוצא כשמוליך אברים למזבח ע"ש כ"ז יש לתרץ שיטת הרמב"ם ע"ד החידוד.):

והנה במ' שבועות (דף י"ז ע"א) אמרינן בעי רבא תלה עצמו באויר עזרה מהו כי גמירי שהייה שהייה דבת השתחואה דלאו בת השתחואה לא גמירי או דילמא בפנים גמירי שהייה ל"ש דבת השתחואה ול"ש דלאו בת השתחואה תיקו ע"ש בפירש"י:

והתוס' שם כתבו וז"ל יש ספרים דגרסי אויר עזרה כעזרה דמי או לאו כעזרה דמי:

(הנני מעתיק כאן תירוצו של רבינו רבן של ישראל בעל כו"פ שהוא נוגע לעניננו ויש לי להעיר על דבריו ע"ש מה שכתב בספרו יע"ד לתרץ דברי הרמב"ם שדברנו והוא עפ"י הא דאמרינן (שבועות ט"ז וזבחים ק"ז) דתניא אמר ר' אליעזר שמעתי כשהיו בונין בהיכל עשו קלעים להיכל וקלעים לעזרות אלא שבהיכל בונין מבחוץ ובעזרות בונין מבפנים אמר ר' יהושע שמעתי שמקריבין אעפ"י שאין בית אוכלין קדשי קדשים אע"פ שאין קלעים קדשים קלים וכו' אע"פ שאין חומה וכו' לאו מכלל דר"א סבר לא קידשה לעתיד לבא וכו' דילמא דכו"ע קדושה ראשונה קידשה לשעתא וקדשה לעתיד לבא ומר מאי דשמיע ליה קאמר ומר מאי דשמיע ליה קאמר (ופירש"י ד"ה אלא שבהיכל עושין קלעים מבפנים ממקום החומה ובונין את החומה מבחוץ שלא יזונו עיניהם מן ההיכל וקס"ד דהנך קלעים לר"א כדי להכשיר העזרות להקריב קרבן דאם אין בית אין קרבן דקדושה ראשונה בטלה לה ע"ש) וכי תימא קלעים לר"א למה לצניעותא בעלמא והעיר הגאון מה"ת נימא כן דלא קאמר ר"א רק מה דשמיע ליה כיון דלא נ"מ לדינא מה העיד בה ר"א דשמע דהיו קלעים בשלמא אי קמ"ל דלא קדשה לעתיד לבא שפיר העיד וכו' ע"ש לכן נראה דידוע דמדות המקדש וביחוד ההיכל נמסר מה' כדכתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל ואם יחסר מהמדות כל שהוא מעכב והנה במשנה דמדות (פ"ג) וכן הרמב"ם כתב דאורך ההיכל מאה אמה וקחשיב בתוך המאה אמה עובי הכותל מערבית שש אמה ומזרחית שש אמה וכן גבי רוחב חשיב ג"כ עובי הכתלים בתוך שיעור ההקף ולפ"ז קשה כשהיו בונים בהיכל עשו קלעים) וקשה דבפרק כל הפסולים (דף ל"ב) אמרינן טמא שהכנים ידו לפנים חייב דביאה במקצת שמה ביאה ובפרק כל הפסולין נמי אמרינן אי אמרת ביאה במקצת שמה ביאה היכי מעייל ידיה בבהונות משמע דאויר עזרה נתקדש ועוד אי לאו כעזרה דמי א"כ כשמוליך דם ואיברים למזבח יפסל ביוצא ונראה כגרסת הספרים דגרסי כי גמירי שהייה בבת השתחואה דלאו בת השתחואה לא ע"ש:

וראיתי במל"מ בפ"י מהלכות שגגות שהרבה להקשות על דברי התוס' אלו ע"ש ועל מה שכתבו התוס' דאם כן דאויר עזרה לאו כעזרה כשמוליך וכו' יפסל ביוצא הקשה מהא דמבואר במס' זבחים (דף פ"ח ע"א) גבי הא דבעיא שם בגמרא אי אויר מזבח כמזבח דמי או לאו כמזבח דמי ואמר רב אשי כל היכי דקאי כהן בראש המזבח ונקט לה בידו לא תבעיא לך כי תבעיא לך כגון דתליהו בקניא וע"ש בש"מ ופירש"י שם דכל היכי דגברא בראש המזבח קאי לא מבעיא לן דודאי אויר מזבח כמזבח דמי דהנחת גופו בראש המזבח כהנחת קרבן כי קמבעיא לן דקאי גברא בארעא דאז אין הקרבן מונח במזבח כלל וא"כ מאי ראיה מייתא בתוס' מהא דמוליך דם ואיברים הא התם הכהן המוליך עומד על הרצפה ובזה לכו"ע אויר עזרה כעזרה דמי דהוי כמו התם ע"ש במל"מ מה שהאריך בדברי התוס' אלו ונ"ל לתרץ דברי התוס' שלא יקשה עליהם קושיא עצומה זו לפי מה דמבואר במס' זבחים (דף ל"ה ע"א) אמר להם ר' יהודא לדבריכם למה פוקקין העזרה אמרו לו שבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהן בדם ומקשינן בגמרא והא דם הוי חציצה ומשני לח ולא הוי חציצה דתנן הדם והדיו וכו' יבשין חוצצין לחין אין חוצצין ומקשינן והא קא מיתווסא מאנייהו ותנן היו בגדיו מטושטשין ועבד עבודתו פסולה וכי תימא דמדלו להן והתניא מדו כמדתו שלא יחסר ולא יותיר ומשני בהולכת אברים לכבש דלאו עבודה היא וכו' אלא בהולכת עצים למערכה דלאו עבודה היא ולעבודה היכי אזלי ומשנינן אזלי אאיצטבי ע"ש בפירש"י איצטבאות גבוהין היו שם בנין אבנים ואינן חוצצין דמן הרצפה הן כן פרש"י ונ"ל דהתוס' לא ניחא להו בפירוש רש"י דהוי רצפה ממש אלא כיון דאינו שוה עם הרצפה דהא היא גבוהה הרבה מן הרצפה ואינה רצפה ממש ומוסיף על הבנין לא הוי דאינו מוסיף בעצם הבנין אלא שעושה איצטבא על הרצפה עיי' תוספות ישנים יומא נ"א ד"ה מספקא והא דבתמיד כ"ח אמרינן דאין עושין בעזרה אכסדרה וכו' עיי' ראב"ד שם דף ל' דדוקא אהל אסור הא לאו אהל אינו בכלל לא תטע ע"ש והא דאינו חוצץ יש לומר משום דהוי מינו דרצפה והוי מין במינו דאינו חוצץ והא דמבואר במס' זבחים (דף כ"ד) נתדלדלה אבן מן הרצפה ועמד עליה מהו היכא דדעתו לחברה מבעיא דהיכא דאין דעתו לחברה לא תבעיא לן דודאי חייצא כיון דדעתו לחברה כמה דמחברה דמי או דילמא הא השתא מיהא תלישא רבה זוטי בעי לה הכי וכו' הרי מבואר דאפילו במין במינו הוי חציצה ברצפה וזה דלא כדברינו כבר כתבו התוס' במס' שבת (דף צ"ב ע"ב) דהיינו טעמא כיון דהאבן (בהיכל לפנים מהחומה כדי שיהיו בונים מבחוץ א"כ מקום עובי הכתלים היה חוץ לקלעים א"כ לא היה מן קלע מערבית ומזרחית רק פ"ח אמה וכן מן קלע צפון לדרום ג"כ יחסר מקום עובי הכתלים וא"כ אלו אמרינן דקדושה ראשונה בטלה רק הקלעים היו משמשים כמו המחיצות כמו שכתב רש"י א"כ לא היה כאן היכל רק אורך פ"ח על רוחב נ"ח וזה לא כמדה שנמסר ברוה"ק מיד ד' (ועיין במדרש רבה בימי ר' יהושע בן חנניא שנתן המלכות רשות לבנות הבית רק להסיר מדתו ונתבטל הבנין עי"ז) וע"כ עלינו לומר דקדושה ראשונה קידשה לשעתא וקידשה לעתיד לבא וכיון דהקדושה לא נתבטלה דקדשה לעתיד לבא א"כ מקום הכתלים לפנים יחשב דהרי הן בקדושתן רק הקלעים לצניעותא בעלמא ולפ"ז מיושב דשפיר מוכח דר"א סבר קדשה לעתיד לבא רק הקלעים לצניעות בעלמא ול"ק מאי קמ"ל דשפיר קמ"ל דקדשה לעתיד לבא וזה שמעינן מה דהיו עושין קלעים דאם לא כן חסרה להם מהמדה שנמסר להם מיד ד' וע"ש מה דמחלק בין היכל לעזרה דבהיכל דחמירא קדושתו יותר עשו הקלעים מבפנים מהחומה כדי שלא יזונו עיניהם אבל לא בעזרה אבל א"כ קשה האיך הוי ס"ד דר"א סבר לא קידשה לעתיד לבא דא"כ יחסר מהמדה שמסר מפי ד' אמנם נ"ל לישב לפי מה דאמרינן וכן פסק הרמב"ם דמותר להוסיף על העיר ועל העזרות עפ"י ב"ד של שבעים ואחד ולמד"א דלא קידשה לעתיד לבא עפ"י נביא לחוד לא בעינן מלך ואו"ת כמבואר בפ"ב דשבועות ע"ש וצ"ל אעפ"י דכתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל היינו לגרוע אבל להוסיף יש רשות להוסיף עפ"י ב"ד וכך היה הצווי) תלוש ולא מבטל ליה משום שנתקלין ע"י לכן חייץ אפילו במין במינו ע"ש בתוס' (ועיון בקרן אורה בזבחים (דף כ"ד) שהקשה על התוס' מהא דסוגיון דמבואר דאע"ג דדעתו לחברו ג"כ חוצץ ע"ש מה שתירץ בזה) מבואר מדברי התוס' דמין במינו אינו חוצץ היכי דמבטל ליה וכאן באצטבא ג"כ בודאי מבטל ליה דהא הוי לצורך עבודה וגם הוי דרך שירות בכך דהא הוי לצורך עבודה עיין תוס' זבחים (דף ק"י ע"א) דמבואר דבמין במינו אף דאינו חוצץ עכ"פ לאו דרך שירות בכך וכאן שפיר הוי דרך שירות כיון דהוי צורך עבודה והשתא א"ש קושית המל"מ דלכן שפיר אי אויר עזרה לאו כעזרה הוי נפסל ולא שייך כאן הא דקאי על ארעא כמו דאמרינן גבי אויר מזבח (בזבחים פ"ח) דשאני הכא דהא הולכין על האיצטבא וזה אין לומר כיון דמין במינו אינו חוצץ ואיצטבא הוי מין במינו גבי רצפה ממילא הוי כמו שהכהן עומד על הרצפה זה אינו דכבר כתבו גדולי האחרונים להוכיח מכמה דוכתי בש"ס דהא דמין במינו אינו חוצץ לא הוי כמו נגיעה ממש אלא דהדבר המפסיק אינו חשוב הפסק והוי כמו שהוא באויר (עיין רמב"ן חולין (דף ע') גבי כרכו בסיב ע"ש מש"כ) ולכן שפיר כתבו דאי אויר עזרה לאו כעזרה דמי נפסלין ביוצא כיון דהכהנים אינם נוגעים ברצפה ממש אלא הולכין על גבי אצטבא ולא הוי אלא כמו שהולכין באויר לכן שפיר מוכיחין מכאן דאויר העזרה כעזרה דמי וא"ש קושית המל"מ: [והנה לא אמנע כאן לכתוב מה שראיתי בספר זרע אברהם להגאון ר' מנחם זעמבא הי"ו מה שהביא שם הגאון ר' אברהם לופטביר זצ"ל בשם הגאון החסיד מאוסטראוויצא לתרץ קושית המל"מ על התוס' בפשוטו עפ"י הא דאמרינן במ' פסחים (דף ע"ז) מה דם בזריקה אף בשר בזריקה דאויר יש בין כבש למזבח והיו זורקים את האברים וכיון שיצאו מידו לא מהני מה דרגליו נוגעות בקרקע ע"ש מש"כ דלכן לא הקשו מקבלה דבקבלה הרי אוחז הכלי בידו וכן כתב שם הגאון הנ"ל לתרץ אמאי לא מקשי התוס' מקבלה דהא הקבלה היתה באויר דאין מקדשין מכלי שעל גבי קרקע מנחות (דף ז) וכתב דמקבלה לא קשה דיש לומר דהקבלה אף דהוי למעלה מן הקרקע אבל יש לומר דהיתה למטה מעשרה טפחים וכל למטה מי' כמאן דמנחה אארעא דמי כמו אויר ר"ה דעד עשרה טפחים הוי כמו קרקע ע"ש מה שציין להירושלמי פ"ק דמעשרות (הלכה ד) דאיתא שם זרק את הראשונה למעלה מאויר עשרה ולא הספיקה לירד למטה וכו' ובפני משה שם שכתב בהא דחצר קובעת למעשר מ"מ למעלה מעשרה אינו קובעת ובירושלמי פ"ז דכלאים הלכה ב' לאויר עשרה היא מתניתא ובריטב"א גיטין (דף ז) שחילק ג"כ בין למעלה מי' ובין למטה מי' ולכן שפיר דקדקו התוס' דוקא מהא דמוליך הדם ואיברים למזבח דזה הוי למעלה מעשרה דהא המזבח היה חמש אמות קומתו ע"ש]:

ולכאורה יש לעיין במה שהביא מהנך דוכתי בירושלמי דמבואר דלמטה מעשרה טפחים הוי חדא רשות עם קרקע החצר (ולפ"ז י"ל באמת השכלת המדה מה' לא היה רוחב ההיכל רק נ"ח על אורך פ"ח והב"ד של ע"א והנביאים הוסיפו לקדש בגמר בנין כל עובי החומות ולכך היה המדה של אורך ק' על רוחב ע' אבל זה לא היה המדה הניתנת משמים רק הוא ע"י תוספת ב"ד וא"כ לא קשה מקלעים שהיו מבפנים דחסרה ליה מדה כנ"ל דאין זה חסרון מהמדה המושכל מאת ד' כי באמת לא היה המדה רק פ"ח על נ"ח רק בגמר הבנין קדשו החומות ואז נעשה היכל ק' על ע' וא"כ שפיר הקריבו ע"י הקלעים כי היה מדת קלעים מכוון ועובי החומה תוספת ולק"מ וכ"ז צריכין אנו לומר דוקא למד"א קדושה ראשונה קדשה לשעתא ולא קדשה לעתיד לבא א"כ קשה היאך עשו קלעים מבפנים הא חסרו מהמדה וע"כ אנו צריכין לומר דאע"ג דמבואר ברמב"ם דעובי החומה בכל ההקף של ק' על נ"ח היינו לא דזה הוי מהא דהכל בכתב מיד ד' עלי השכיל אלא תוספות שהוסיפו ב"ד ולכן שפיר יכולין לעשות קלעים מבפנים החומה מבואר לפ"ז דאי אמרינן קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא יש לומר דעובי החומה היה בכתב מיד ד' עלי השכיל ושפיר נתקדשו עובי החומה כיון דהם בכלל הקף ההיכל והקף ההיכל הוי בכתב מיד ד' עלי השכיל ואף דהם גבוהים וה"ל בכלל עליות י"ל דהן הוי בכלל עליות בית קדשי הקדשים דמבואר במ' פסחים שם דעליות בית קדשי הקדשים נתקדשו דאמרינן שם היכל קאמרת שאני היכל דכתיב ויתן דוד וכו' את תבנית ההיכל אולם ועליות וכו' וכתיב הכל בכתב מיד ד' עלי השכיל ושפיר אוכלין שם ק"ק וא"כ י"ל דקושית הגמרא שם בפסחים דמקשינן על רב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו) לענין הא דחצר קובעת למעשר דכאן כיון דהקידוש תלוי בב"ד שפיר יש לומר דב"ד לא קדשו אלא את הקרקע אבל לא את האויר וה"ה שלא קדשו נמי את האויר בתוך עשרה כ"ז יש להרהר: עוד ראיתי להגאון מהרא"ל זצ"ל שם בספר זרע אברהם שכתב להקשות על דברי התוס' הנ"ל דהאיך שייך פסול יוצא באויר עזרה דהא לא גרע אויר עזרה מלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש דתוכן קדש לענין אכילת קדשים וממילא לא שייך בהו פסול יוצא כמו כן היה לנו לומר גבי אויר עזרה כיון דפתוח לרצפה ממילא לא יהא שייך פסול יוצא ונשאר בצ"ע ובמחילה מכת"ה אין דבריו מובנים דהא דפתוח לקדש תוכן קדש מבואר בירושלמי דמעשר שני (פרק ג) דהוי משום דבלשכה הולכין אחר הפתח וזהו דין דוקא בלשכה דבהדיא איתא שם בלשכות הולכין אחר פתחיהם ולא שייך לומר כן על האויר כיון דהוא פתוח לרצפה דיהא כרצפה דזה לא שייך אלא דוקא על בנין דשדינן כל הבנין אחר הפתח היינו אחר הכניסה ויציאה ומקום התשמיש:

והנה הרמב"ם בהלכות שגגות (פרק י"א הלכה ד') כתב וז"ל וכן תלה עצמו באויר עזרה הדבר ספק אם אויר עזרה כעזרה דמי או לאו כעזרה דמי ע"ש מבואר דגרסת הרמב"ם הוי כגרסת הספרים שהביאו התוס' א"כ מעתה תסער על הרמב"ם קושית התוס' שהקשו על הספרים מהא דזבחים במצורע שהכנים ידיו לפנים דחייב וכן מהא דנפסל ביוצא אי אויר עזרה לאו כעזרה דמי כמבואר בתוס':

ונ"ל לתרץ דשיטת הרמב"ם אינו כמו שמפרשים התוס' גרסת הספרים אלא דגרסת הרמב"ם הוי גרסת הספרים ממש אבל לא כמו שמפרשים התוס' והוא עפ"י מה דאמרינן במ' זבחים (דף כ"ה ע"ב) דאמרין דוורידין צריך שיראו אויר כלי ע"ש ובעא מיני ר' אסי מר"י היה מקבל ונפחתו שולי מזרק עד שלא הגיע דם לאויר מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא ופירש"י לאויר מזרק לבין דופני מזרק בעוד הדם למעלה מהם ומיהו על כנגד אוירו הן דהא וורידין צריך שיראו וכו' מבואר מפירש"י דאויר מה שלמעלה מן המחיצות נמי הוי בכלל אויר הכלי ולאו דוקא בתוך המחיצות (ובזה יש לישב מה דאמרינן לקמיה שם בגמרא את"ל אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי ע"ש וראיתי במפרשי הש"ס שהקשו הא בב"מ (דף י"ב) מבעיא לה אי אויר שאין סופו לנוח אי כמונח דמי או לאו כמונח ולא איפשטא ואמאי הכא פשיטא לה להגמרא ולפי פירש"י א"ש דשם דמבעיא לן באויר מה שבתוך הבית היינו בתוך המחיצות שפיר מספקא לן אבל כאן דמיירי באויר שלמעלה מן המחיצות לכן פשיטא דלאו כמונח דמי וזה אין להקשות דהכא באויר שבתוך הכלי פשיטא לן דכמונח דמי והתם מספקא לן דכאן גבי קבל לא בעינן הנחה בתוך הכלי ר"ל שיהא הדם נח שם כמו שביאר כ"ז באריכות הגאון האמיתי מרנא אברהם דובער כהנא שפירא שליט"א אב"ד קאוונא בספרו הבהיר דבר אברהם (חלק ראשון סימן כ"א) אלא דמצות קבלה היא רק שישים הדם בתוך הכלי דילפינן לה בזבחים (דף צ"ז ע"ב) מוישם את הדם באגנות ואין לנו ללמוד מזה אלא מצות שימה בכלי (מהא דעובי החומה כלפנים זה הוי דוקא למאן דס"ל קדושה ראשונה קידשה לשעתא ולא קידשה לעתיד לבא וע"כ צריכין לומר דעובי החומה לא היו בכתב מיד ד' עלי השכיל (דאם לא כן יקשה בהא דעשו קלעים מבפנים הא נחסר מהמדה דנמסר מיד ד' וע"כ צריכין לומר דהמדה מיד ד' היה לבד מהשיעור דעובי החומה) וא"כ לא הוי עובי החומה בכלל עליות ההיכל ואפ"ה נתקדשו ושפיר קשה על רב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו אבל הרמב"ם דפסק דקדושה ראשונה קידשה לשעתא וקידשה לעתיד לבא וא"כ שפיר י"ל דעובי החומה היה בכלל הקף ההיכל מיד ד' עלי השכיל והוי כמו עליות בית קדשי הקדשים דבזה כ"ע מודים דנתקדשה כיון דהוי מיד ד' עלי השכיל דאין אנו צריכין לדחוק דהוי מחמת תוספות ב"ד דלא קשה מהא דעשו קלעים מבפנים עכ"ל הגאון הנ"ל וזה כפתור ופרח ודפח"ח:

אבל לי קשה על דברי הגאון דלפי דברי הגאון ע"כ עלינו לומר דרב דמקשינן עליו מהא דעובי החומה כלפנים סבר דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא דאי לאו הכי לק"מ על רב דיש לתרץ כמו שביארנו לעיל לפי שיטת הרמב"ם כיון דשיעור עובי החומה נמסר ע"י נביא והוי בכלל מיד ד' עלי השכיל והוי כמו עליות בית קדשי הקדשים ובאמת במ' ברכות (דף לו ע"א) אמר רב יהודא אמר רב צלף של ערלה בחו"ל זורק את האביונות ואוכלין את הקפריסן ומסקינן שם בגמרא דס"ל כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל אבל לא בארץ מבואר דרב סבר דערלה בא"י מדאורייתא ועיין בתוס' יבמות (דף פ"א) שכתבו דלמאן דאמר לא קידשה לעתיד לבא ותרומה בזמן הזה דרבנן ה"ה כלאי) לבד ולא בעינן הנחה כלל אלא מיד כשמשים הדם בתוך הכלי נתקיימה מצות קבלה אפילו קודם שנח ואלו היה אפשר שישאר הדם בתוך אויר הכלי ולא ירד לשוליו לעולם היה ג"כ מקיים מצות קבלה אפילו אי לאו טעמא דכמונח דמי שהרי שם את הדם בכלי דהא לאו השולים לחודייהו מקרי כלי אלא השוליים ביחד עם הדפנות והחלל הוי כלי ורק הנחה ל"ב כ"א בשולי הכלי ולכן בקבלה דל"ב הנחה אלא שימה בכלי מכיון שבא לתוך הדפנות בא בכלי מקרי וענין זה לא שייך בקנינים דהתם הנחה בחצר הוא דקונה ולא האויר לחודיה אלא דהיכא שבאוירו נידון כמונח דמי הרי הוא קונה כמו בנח ע"ש להגאון הנ"ל שביאר ענין זה והשיג על הא"מ סימן קלט סק"ז באריכות):

והנה לעיל ביארתי דהרמב"ם פסק כרבא דאויר עזרה הוי כארעא סמיכתא ויש לומר דכ"ז מפרש הרמב"ם דוקא באויר שבתוך המחיצות כמו גבי כלי שרת שפירש"י לעיל אבל לא באויר שלמעלה מן המחיצות לכן מפרש הרמב"ם דבעיא דמ' שבועות בתלה עצמו באויר עזרה אי אויר עזרה כעזרה דמי או לא ומיירי בתלה עצמו באויר עזרה למעלה מהמחיצות ובזה מיבעיא לן אי אויר שלמעלה מהמחיצות כנגד עזרה הוי כעזרה או לאו כעזרה דמי אבל באויר שבתוך המחיצות לכו"ע אויר עזרה כעזרה דמי ולכן לא קשה קושית התוס' מהא דטעמא שהכניס ידיו לפנים דחייב וכן מהא דמוליך אברים למזבח דיפסלו ביוצא וכן לא תקשה נמי מהא דתלה ושחט דאמרינן דאויר עזרה כעזרה דמי משום דכל הנך מיירי בתוך המחיצות ובזה כו"ע מודים דאויר עזרה כעזרה דמי אבל הספק הוי על אויר שלמעלה מן המחיצות אי כל האויר נתקדש מתהום ארעא עד רום רקיע כנגד הקרקע או לא והנה לפי זה ע"כ עלינו לומר דעזרה לא היתה מקורה כדאמרינן במס' אבות דלא כיבו הגשמים את עצי המערכה (ועיין בתוי"ט מדות פ"ב ועיין ברמב"ם הלכות בית הבחירה פ"ה הלכה ז') ובירושלמי פ"ק דתענית דאמרינן הדא אמרה דעזרה מקורה היתה ע"כ עלינו לומר דהיה מקום אחד בעזרה שהיתה מקורה אבל שאר עזרה היתה מגולה וכן כתב הגאון מהר"י שמעלקיש בספר בית יצחק חלק אה"ע סימן קכ"ה ע"ש מה שחקר אם עושין כהנים סוכה בעזרה וכתב דעזרה לא היתה מקורה] דאי מקורה היתה אין מקום לדברינו כיון דהגג מפסיק לא שייך לומר על זה אויר עזרה כעזרה כמבואר בראב"ד במ' תמיד (דף ע"א) ע"ש מה שכתב לענין בימה שהיו עושין לפרשת מלך:

והנה הראוני אחר כך כי בספר לבני בנימין להגאון מהרא"ש ז"ל אב"ד מווילקוויסק כתב שם בהגהה לתרץ דברי הרמב"ם דהרמב"ם מחלק בין למטה מן הגג בעזרה ובין למעלה מן הגג משום דהגג מפסיק לכן מספקא להרמב"ם בזה אי אויר שחוץ לגג קודש או כיון דהגג מפסיק אינו קודש וזה קשה לומר דמהיכי תיתי אפילו לספק שיהא קדש האויר שחוץ לגג כיון דהגג מפסיק והראב"ד במס' תמיד כתב להדיא דאם הוי בעזרה דבר המפסיק אין האויר קודש כיון דמפסיק מידי ועוד דמכמה דוכתי (הכרם נמי אינו אלא דרבנן ופשיטא דה"ה ערלה נמי דרבנן דהא כי הדדי נינהו (ועיין משנה למלך פ"י מהלכות מאכלות אסורות שכתב להדיא דלמאן דאמר לא קידשה לעתיד לבא ערלה הוי דרבנן) א"כ רב דסבר ערלה בארץ ישראל דאורייתא בזמן הזה ע"כ דסבר קידשה לעתיד לבא וא"כ מאי קשה על רב מהא דעובי החומה כנ"ל והנה זה קשה לומר דרבינו הגאון יחלק על המל"מ בזה ויסבר דאפילו מאן דסבר ערלה בארץ ישראל דאורייתא בזמן הזה יכול לסבר דלא קידשה לעתיד לבא דזה מילתא דפשיטא כמעט וכל השיטות גם הצל"ח בברכות שם כתב כן דרב ע"כ סבר דקידשה לעתיד לבא וכן הש"א בשו"ת החדשות סימן ח' כתב כן ועיין תוספתא (פרק ו דמנחות) דמבואר משעברו ישראל את הירדן נתחייבו בחלה ובערלה וחדש ע"ש דמשמע דכי הדדי נינהו וזה אין ענין למה שחילק הרמב"ם בין קדושת המקדש וירושלים לשאר ארץ ישראל דזה אינו דהרמב"ם כתב דאפילו מאן דסבר קדושת שאר א"י בטלה קדושת המקדש קיימת אבל מאן דאמר קדושת שאר א"י קיימת כ"ש קדושת המקדש ויש לעיין בזה ואין כאן מקומו. ובעיקר דבריו יש לעיין מדברי תוספות ישנים יומא נ"א ע"א שכתבו דאין לחוש אי מוסיפין על אויר ההיכל או בית קדשי הקדשים פירוש דאין איסור אלא להוסיף בנינים חדשים אבל להוסיף באורך או ברוחב שרי) משמע דעזרה לא היתה מקורה לבד בירושלמי תענית הנ"ל וקשה לומר דהרמב"ם יסבור כהירושלמי דלכאורה משמע מדברי הרמב"ם דעזרה מגולה היתה כמו שכתב גבי לשכות בפ"ה מהלכות בית הבחירה ע"ש) ולפי מה שבארתי א"ש דברי הרמב"ם:

ובעמדי בענין זה אמרתי להציע מה שראיתי דבר תימה בספר אבני נזר להגאון החסיד מהר"א זצ"ל מסוחטשוב בהלכות טבילה שהביא מקור לדברי הרמב"ם (בפ"ג מהלכות פסולי המקודשין הלכה י"ב) שכתב שם דאויר מזבח כמזבח דמי וע"ש בכסף משנה שכתב דהוי בגמרא בעיא דלא איפשיטא והקשה על הרמב"ם מאין פסיקא ליה והביא בשם מהר"י קורקוס דשיטת הרמב"ם דהבעיא נפשטה ממקומות אחרים בש"ס ע"ש בכ"מ:

וכתב הגאון הנ"ל מקור לדברי הרמב"ם מהא דאמרינן בזבחים (דף ק"י) המקריב קדשים ואימורים בחוץ חייב (ופירש"י שהקריב הבשר והאימורין מחוברים בו חייבין) ומקשין שם בגמרא אמאי והא איכא חציצה ע"ש וכו' (ופירש"י שם שהבשר אינו ראוי להקטרה חוצץ בין אימורים למערכה ודכוותא בפנים לא הוי העלאה ע"ש) אמר רב מין במינו אינו חוצץ ע"ש בגמרא והגאון הנ"ל מביא שם הרבה מקורים דמין במינו לא מהני אלא דוקא במקום דלא בעינן נגיעה ממש אלא דסגי באויר המקום שלא יהא שום דבר מפסיק לכן מהני מין במינו שלא יהא נחשב הפסק אבל היכא דבעינן נגיעה ממש שם אפילו מין במינו ג"כ לא מהני דהא עכ"פ אינו נוגע בעצם הדבר ע"ש שהביא שם דברי הרמב"ן במ' חולין (דף ע"א) שכתב דגבי רחם דבעינן נגיעת רחם לענין בכור שם חוצץ אפילו מין במינו והא דמבואר במ' יומא (דף נ"ח) בעא מיניה רמב"ח מר' חסדא הניח סיב בתוך מזרק וקבל בו את הדם מהו מין בשאינו מינו חוצץ כו' כיון דמחלחל (פירוש שנכנס בו מום) לא חוצץ או דילמא לא שנא ע"ש בגמרא מבואר דהא דחוצץ הוי דוקא במין בשאינו מינו אבל במין במינו לא הוי חציצה היינו משום דבקבלה לא בעינן נגיעה בכלי שרת ממש אלא דסגי באויר הכלי כדאמרינן בזבחים (דף כה ע"ב) גבי הא דאמרינן היה מקבל דם ונפחתו שולי מזרק עד שלא הגיע דם לאויר כלי שרת ומבואר בסוגיא שם דגבי קבלה סגי באויר לחוד ולכן במין במינו מהני אבל במקום דבעינן נגיעה ממש לא מהני מין במינו ע"ש שהביא מכמה דוכתי בש"ס דמוכח כן והאריך בזה הגאון הנ"ל ובזה תירץ הרמב"ם הנ"ל דפסק אויר מזבח כמזבח והביא דלפ"ז נפשט בעיית הגמרא אי אויר מזבח כמזבח דמי או לאו מהא דאמרינן דבמקריב בשר ואימורים היינו אימורים על גבי הבשר דהבשר לא חשיב הפסק משום דמין במינו אינו חוצץ ולפ"ז ע"כ מוכח דאויר מזבח כמזבח דאי אויר מזבח לאו כמזבח דמי אלא דבעינן נגיעה ממש במזבח א"כ היכי מהני מין במינו ולכן שפיר פסק הרמב"ם דאויר מזבח כמזבח דמי ע"ש ועיין בגמרא (דף פ"ח ע"א) דאיתא שם כל היכא דקאי (כהן) בראשו של מזבח לא מבעיא לן כי קמבעיא לן דקאי אארעא ותלינהו בקניא ע"ש בש"מ (ובפירש"י כל היכא דקאי גברא בראשו של מזבח ונקט להו בידו לא מבעיא לן דודאי אויר מזבח כמזבח דהנחת גופו בראש המזבח הוי כהנחת קרבן כי קמבעיא לן דקאי גברא בארעא דאז אין הקרבן מונח כלל בראש המזבח ע"ש):

מבואר דספיקת הגמרא אי אויר מזבח כמזבח או לאו הוי דוקא באופן שהכהן עומד על הקרקע והקרבן תלוי באויר אבל אם גופו של האדם הוי על המזבח והקרבן בידו של הגברא או מונח עליו בזה כו"ע מודים דאויר מזבח כמזבח דמי כמו שפירש"י דהנחת גופו של האדם הוי כמו שהחפץ מונח על המזבח וא"כ אין שום ראיה מהא דהקריב אימורים על גבי בשר דאף דהאימורים מונחים על גבי בשר דלא חשוב הפסק דאויר מזבח כמזבח דמי דשאני התם כיון דהבשר מונח על המזבח והאימורים על הבשר הוי כמו ממש דקאי כהן בראשו של מזבח דכו"ע מודים שאויר מזבח כמזבח דמי ואין מכאן שום מקור להרמב"ם דהרמב"ם סתמא כתב שם בפ"ג מהלכות פסולי המוקדשים דאויר מזבח כמזבח ע"כ אפילו באופן דקאי גברא על ארעא כמ"ש שם הכ"מ ע"ש ולא ירדתי לתוך דעתו של הגאון האדיר מסוחאטשוב:

(עתה הגיע לידי ספר מקדש דוד מאת י"נ הגאון רדר"פ שליט"א מח"ס צמח דוד וראיתי שם בסימן ט"ז שחקר אי שייך פסול יוצא בעזרה למעלה מן המחיצות והביא ראיה מהא דאמרינן בזבחים (דף נ"ט) לר"י דאמר מזבח שעשה משה היה גבוה י' אמות והקלעים היה גובהן ה' אפשר כהן עומד ע"ג המזבח והעבודה בידו וכל העם רואים אותו מבחוץ תיפוק ליה דנפסל ביוצא שהרי הוא למעלה מן המחיצות וכתב לדחות ראיה זו כמו שכתב המל"מ לדחות ראית התוס' בשבועות (דף יז ע"א) הא דהובאו לעיל דהא כאן מיירי דהכהן עומד על קרקע העזרה ומשו"ה אפילו אי אויר עזרה לאו כעזרה נמי לא שייך כאן פסול יוצא ע"ש במל"מ ושוב כתב לתרץ קושית המל"מ על הנ"ל באופן זה דל"ד אויר מזבח לאויר העזרה דהני דעומד על המזבח ונקט ליה בידו חשיב כמונח על המזבח מ"מ חשיב נמי כמו הוא בעזרה שהרי הוא באויר העזרה והתם לענין דין קליטה שהמזבח קולט שאם עלה לא ירד התם אין אויר העזרה פוסל כלום רק בעינן שיהא חשוב מונח על המזבח שיקלט המזבח וכל היכא דקאי על המזבח ונקט בידו חשיב כמונח במזבח והמזבח קולט אבל לענין לפסול ביוצא שם האויר שחוץ לעזרה פוסל כמ"ש רש"י במנחות (י"ב) דאויר ירושלים פוסלו א"כ אי אויר עזרה לאו כעזרה נהי דנקיט בידיה וחשיב כמונח על הרצפה מ"מ חשיב נמי כמונח באויר עזרה דחשיב חוץ ואותו האויר פוסלו) והנה לפי מה שבארתי לעיל שיטת הרמב"ם דבעית הגמרא דאויר עזרה כעזרה או לאו כעזרה במס' שבועות (י"ז) הוי ג"כ למעלה מן המחיצות אבל בתוך המחיצות כ"ע מודים דאויר עזרה כעזרה דמי א"כ ספיקו הנ"ל תליא בבעית הגמרא לפי שיטת הרמב"ם וגירסת הספרים שהביאו התוס' שם היינו דאי אויר עזרה כעזרה דמי ממילא לא שייך פסול יוצא ואי לאו כעזרה י"ל דנפסל ובמה שחילק בין מזבח לעזרה לא ידעתי מנא לי' הא דאם כן גם במונח על רצפת העזרה ג"כ יפסול דנהי דמונח על הקרקע מ"מ הא מונח הוא גם באויר ומופסל ביוצא ובפשוטו י"ל דאי הוי כמונח על המזבח וכמונח בעזרה ממילא לא שייך פסול יוצא ופירש"י במנחות שם מיירי היכא דיצאו חוץ לעזרה שם אויר ירושלים פוסלו אבל כשהוא בעזרה לא שייך זה ויש לעיון:

תוכן העניינים

שות עבודת לוי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה