שות עבודת לוי· הרב יעקב יצחק רודרמן
סימן א
בענין קדושת ירושלים וקדושת ערי חומה:
גרסינן במ' פסחים (דף פ"ה ע"ב) אמר רב גגין ועליות לא נתקדשו (ופירש"י בין גגי ירושלים בקדושת ירושלים לקדשים קלים ובין גגי לשכות עזרה לקדושת קדשי קדשים) ומקשינן בגמרא איני והאמר רב משום ר"ח כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא (ופירש"י כזיתא פסחא חבורות גדולות היו נימנין עד שלא היה הפסח מגיע לכל אחד כי אם כזית מן הפסח והלילא פקע איגרא לקול המולת ההמון מההלל דומין כאילו הגגין מתבקעים שהיו אומרים הלל על הפסח כדתנן לקמן הראשון טעון הלל על אכילתו) מאי לאו דאכלי באיגרא ואמרי באיגרא (אלמא גגי ירושלים נתקדשו) לא דאכלי בארעא ואמרי באיגרא:
מבואר דגגי ירושלים לא נתקדשו לענין אכילת קדשים קלים וראיתי מקשים על הרמב"ם מדוע השמיט האי דינא ולא הביא הא דגגי ירושלים לא נתקדשו לענין אכילת קדשים קלים דבפ"ו מהלכות בית הבחירה הלכה ז' כתב הלשכות הבנויות בקודש ופתוחות לחול אם היו גגותיהן שוין לקרקע עזרה תוכן חול וגגותיהן קודש ואם אינן שוין לקרקע עזרה אף גגותיהן חול שהגגין ועליות לא נתקדשו לפיכך גגין הללו אין אוכלין שם קדשי קדשים ואין שוחטין שם קדשים קלים (עכ"ל הרמב"ם) הרי שלא זכר אלא לענין גגי עזרה לאכילת קדשי קדשים אבל לא זכר גגי ירושלים לענין אכילת קדשים קלים עיין במנחת חנוך מצוה שס"ב ובאור שמח להגאון מופת דורינו (שליט"א) זצ"ל בפ"ו מהלכות בית הבחירה שדברו מזה: עוד הביא הגאון באור שמח שם דברי הרשב"א בשו"ת סימן ל"ד שכתב שם וז"ל שאלת בהא דפ"ב דשבועות דאיתא גגין הללו אין שוחטין שם קדשי קדשים ואין אוכלין שם קדשים קלים ותמיהני אפילו למד"א גגין ועליות לא נתקדשו מי גרע משאר העיר שנאכלין בה קדשים קלים (פירוש בכל גגי העיר) תשובה איברא לפי הגרסא שנזדמנה לך בספרך שאלה גדולה שאלת אלא שבאמת ט"ס יש בספרך וכך היא הגרסא אין שוחטין שם קדשים קלים ואין אוכלין שם קדשי קדשים עכ"ל מבואר דהרשב"א סבר דקדשים קלים נאכלין בגגי ירושלים וא"כ קשה גם על הרשב"א מהא דאמר רב וכו' דמבואר להדיא דעל גגי ירושלים אין אוכלין קדשים קלים ועוד יש להעיר מהאי סוגיא מהא דלקמן שם דמקשינן בגמרא על רב מהא דתניא וגגו קודש (ופירוש גג היכל) ותסברא והא קתני גגין הללו אין אוכלין שם קדשי קדשים ואין שוחטין שם קדשים קלים ואלא קשיא גגו קודש אמר רב חמא בר גוריא לאותן שתי אמות וכו' ופירש"י להכי קדשי גגין לשימוש נתינת כלי קודש ואמאי לא מתרץ הגמרא דקדשו לענין קדשים קלים:
והנה כדי לתרץ דברי הרמב"ם והרשב"א מתחלה נקדים לתרץ קושיא עצומה מה שהקשו המפרשים הובא באור שמח בפ"ו מהלכות בית הבחירה על רב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו דמבואר בסוגין אפילו לענין אכילת קדשים קלים ממשנה מפורשת לקמן במ' פסחים (דף פ"א) גבי פסח נטמא שלם או רובו שורפין אותו לפני הבירה וכו' נטמא מיעוטו והנותר שורפין אותו בחצרותיהם או על גגותיהם מעצי עצמן וכו':
מבואר דשורפין קדשים קלים על הגגות דהא פסח הוא קדשים קלים וא"כ מבואר דגגי ירושלים נתקדשו דהא אמרינן לעיל (דף כ"ד) בקודש באש תשרף לימד על חטאת ששורפין אותה בקודש ואין לי אלא זו בלבד פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים קלים מניין ת"ל וכל בקודש באש תשרף וכן הוא בבשר קדשים קלים ג"כ בעינן שרפה בקודש כדאמרינן לקמן (דף מ"ט) וכן מי שיצא מירושלים ונזכר שיש בידו בשר קודש אם עבר צופים שורפו במקומו ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה (ופירש"י בשר קדשים קלים שנפסלין ביוצא חוץ למחיצת ירושלים) ואפ"ה חוזר ושורפו בירושלים ופירש"י משום דבקודש באש תשרף כדאמרינן בפרק כל שעה דבמקום אכילתו שרפתו הרי מבואר דבעינן שרפה במקום קדוש ואפ"ה שורפין על הגגות מבואר דגגי ירושלים נמי קדשי:
והנה כדי לתרץ קושיא זו נ"ל לומר מילתא חדתא בקדושת ירושלים הנה במ' זבחים (ד' קט"ז ע"ב) גרסינן בגמרא כשם שמחנה במדבר כך מחנה בירושלים מירושלים להר הבית מחנה ישראל מהר הבית לעזרה מחנה לויה מכאן ואילך מחנה שכינה מבואר דירושלים היא מחנה ישראל (עיין שבועות דף ט"ז שנתקדשה בשיר ושתי תודות וכו') ואיתא בספרי פרשה נשא הובא בר"ש פ"ק דכלים משנה ז' יהושע קדש כל עיירות המוקפות חומה בקדושת מחנה ישראל אבל לא שאר עיירות שאין מוקפות חומה וע"ש בר"ש שכתב דהא דאמרינן בסנהדרין (מ"ב) דבית הסקילה היה חוץ לג' מחנות דהיינו נמי חוץ למוקפות חומה ע"ש מבואר דערי חומה תורת מחנה ישראל עלייהו ועיין בפירש"י ערכין לל"ב ע"א) שכתב שקדשו ערי חומה בשיר ושתי תודות כמו ירושלים לכן נ"ל דירושלים יש בה שתי קדושות חדא קדושת מחנה ישראל שיש בה כמו בערי חומה מחמת שנתקדשה בב"ד ושתי תודות וכו' ועוד חדא קדושה הוי בירושלים שאינה בערי תימה היינו קדושה מחמת המקדש היינו מחמת שהיא מקפת את המקדש וסמוכה למקדש כמו שמצינו שהיה מחנה ישראל במדבר אף בלא קידוש מחמת שהיא סמוכה לאוהל מועד וזאת הקדושה הוי מחמת עצמה היינו מחמת שהיא סמוכה ולא תליא כלל בב"ד לקדש ועיין במכילתא פרשה בא (פ"א) דאיתא שם עד שלא נבחרה ירושלים היתה כל ארץ ישראל כשרה למזבחות משנבחרה ירושלים יצאה א"י שנאמר כי אם [במקום אשר יבחר ד' היינו דירושלים נקרא מקום אשר יבחר ד' וכן מבואר ברמב"ם פ"ו מהלכות בית הבחירה הלכה ט"ז שכתב וז"ל ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא ובקדושת שאר ארץ ישראל לענין שבעית ומעשרות לא קדשה לעתיד לבוא לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה והרי הוא אומר והשימותי את מקדשיכם אע"פ ששמומים בקדושתן הן עומדים עכ"ל הרמב"ם מתבאר דקדושת ירושלים הוי כמו מקדש וקדשה לעתיד לבוא ואילו גבי ערי חומה פסק בפי"ב מהלכות שמיטה ויובל הלכה ט"ז וז"ל וכיון שגלו בחורבן ראשון בטלה קדושת ערי חומה שהיה בימי יהושע הרי דקדושת ערי חומה בטלה ולא קדשה לעתוד לבוא הרי מבואר דבירושלים יש בה קדושה אחרת שאינה בערי חומה והיינו כמו שכתבנו מחמת שהיא סמוכה למקדש לכן לא בטלה קדושתה:
והנה עיין במועד קטן בפ' אילו מגלחין (דף כ"ו) אמר ר' אלעזר הרואה ערי יהודה בחורבנם אומר ערי קדשך וכו' ירושלים בחורבנה אומר ירושלים מדבר היתה וכו' והקשה הרמב"ן כיון דקתני על ערי יהודה בחורבנם קורע מה צורך לומר בירושלים בחורבנה והלא בכלל היתה וי"ל שאם קרע בערי יהודה חוזר וקורע על ירושלים שאילו בשאר ערי יהודה קרע על אחת מהם אינו קורע על השניה וקורע על ערי יהודה בפני עצמן ועל ירושלים קרע בפני עצמן ואם קרע על ירושלים תחלה אינו קורע על שאר ערי יהודה שכבר קרע לקדושה שבכולם עכ"ל הרמב"ן הובא בכ"מ בהלכות תענית פ"ה מבואר דבירושלים הוי קדושה אחריתי שאינה בשאר ערי ישראל:
והנה לפי מה שזכרתי לעיל דקדושה יתירתא דהוי בירושלים מה שאינה בשאר ערי חומה הוי מחמת עצמה היינו משום שהיא סמוכה למקדש ואינה מחמת קדוש ב"ד ושתי תודות כלל נ"ל לומר דהא קדושה הוי נמי על הגגין ועליות והא דאמר רב גגין ועליות לא נתקדשו היינו דוקא בקדושת מחנה ישראל דלא הוי מעצמה אלא היא תלויה בב"ד היינו דהוי מחמת קידוש ב"ד ושיר ושתי תודות וסבר רב כיון. דהגגין הוי רשות לעצמן יש לומר שב"ד לא קדשום (או שכיון שהן רשות לעצמן היה להם להב"ד להתנות בפירוש שהגגין יהיו קדושים או שהותנו בפירוש שלא יהיו קדושים כאשר אבאר לקמן) והשתא יש לתרץ הקושיא על רב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו היאך שורפין קדשים קלים על הגגין (כמו שמבואר בפסחים פ"א ע"ב) דעיקר הקושיא הוי משום דבשרפת קדשים בקדש בעינן וגגין כיון דקדשו מחמת שהן סמוכים למקדש שפיר יש לומר דשורפין עליהם לפי שיטת התוס' במ' פסחים (דף מט) ד"ה שורפה לפני הבירה פ"ה כדאמרינן וכו' בקודש באש תשרף במקום אכילתו שריפתו קשה לר"י אי דאורייתא הוא מ"ל עבר צופים ומ"ל לא עבר צופים ותרצו דמן התורה יכול לשרוף בכל מקום שירצה דבפרק כל שעה לא מרבינן אלא פסולי קדשי קדשים ואימורי קדשים אבל שאר קדשים שנאכלין לזרים לא מרבינן ומה שהצריכו חכמים הוי משום גזירה ע"ש בתוס' מבואר דשרפת קדשים קלים במקום קדוש אינו אלא מדרבנן וא"כ יש לומר דלא גזרו רבנן אלא דוקא במקום שאין קדושה כלל אבל בגגין כיון שיש עליהם קדושה מחמת שהן סמוכין ומקדש שפיר יכולין לשרוף עליהם: והנה כ"ז יש לומר לפי שיטת התוס' אבל לפי שיטת הרמב"ם לא בעינן כ"ז אלא דהקושיא מעיקרא ליתא כאשר נבאר בסמוך:
והנה לפ"זש בארנו דבירושלים יש בה שתי קדושות ועל הגגין הוי חדא קדושה א"כ מבואר דרב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו (לאכילת קדשים) סבר דלאכילת קדשים בעינן שתי קדושות ולא סגי בחדא קדושה:
ועתה נבא לישב דברי הרמב"ם והרשב"א שהתחלנו בריש דברינו ומקודם נתרץ דברי הרע"ב במעשר שני (פרק ג' משנה ח') דאמרינן שם הלשכות הבנויות בקודש ופתוחות לחול תוכן חול וגגותיהם קודש בנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קודש וגגותיהם חול ע"ש ברע"ב שכתב בד"ה תוכן קודש לשחיטת קדשים הקנים ולאכילת קדשי קדשים ולהתחיוב עליהם משום טומאה: וראיתי מקשים על פירוש הרע"ב שכתב דחייבין על הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש משום טומאה ומשוה טומאה לאכילה מהא דאמרינן בזבחים (דף כ"ו ע"א) תני תנא קמיה דרב נחמן כל העזרה היתה קפ"ז על רוחב קל"ה אמר ליה הרי אמר לי אבא כגון זה כהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים ושוחטין שם קדשים קלים וחייבין משום טומאה ומקשינן בגמרא למעוטי מאי אילימא למעוטי חלונות ועובי החומה ודלתות תנינא החלונות ועובי החומה כלפנים (ופירש רש"י ד"ה היה אורך קפ"ז על רוחב קל"ה כדתנן במסכת מדות למעוטי הנכנס ללשכות הבנויות חוצה לו ופתוחות לתוכו שלא נתקדשו בקדושת עזרה בשירי מנחה ושיר של פגעים ובאו"ת שמקדשין בהם את העזרה בהליכה סביב כדתנן בשבועות (דף ט"ו)( ואלא למעוטי לשכות ואי בנויות בחול ופתוחות לקודש והתנן תוכן קודש ומשנינן מדרבנן ומדאורייתא לא והתניא לשכות בנויות בחול ופתוחות לקדש מניין שהכהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים ושירי מנחה ת"ל בחצר אוהל מועד יאכלוה התורה ריבתה חצירות הרבה אצל אכילה אחת אמר רבא אכילה שאני ומקשינן אבל לענין טומאה לא והתניא לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש כהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים ואין שוחטין שם קדשים קלים וחייבין משום טומאה ומתרצינן בגמרא לאו אמרת אין שוחטין תני נמי אין חייבין משום טומאה ע"ש בפירש"י מבואר להדיא מהאי סוגין דלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש דתוכן קודש לא הוי אלא דוקא לאכילה אבל לא להתחייב משום טומאה וקשה על הרע"ב במ' מעשר שני הנ"ל שכתב דחייבין על הלשכות משום טומאה:
והנה שוב ראיתי בר"ש כאן בפ"ג שהביא תוספתא דמבואר להדיא דהא דלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש דתוכן קודש הוי לכל מילי בין לאכילת קדשים ובין לשחיטה ובין להתחייב משום טומאה ע"ש בר"ש במשנה ח' שהביא דבפרק איזהו מקומן מסיק בבנויות בחול ופתוחות לקדש דאין שוחטין ואין חייבין משום טומאה והאי דאוכלין לפי שהתורה ריבתה חצרות הרבה לאכילה ע"ש הרי דהר"ש העיר דסוגין דאיזהו מקומן הוי דלא כהתוספתא וכן בירושלמי כאן ראיתי פלוגתא בזה דאיתא הן דאת אמר תוכן קדש אוכלין שם קדשי קדשים ושוחטין שם קדשים קלים וטמא הנכנס לשם חייב (עיין במפרשים שם וברדב"ז שהביא בשם הגר"א ז"ל שפירשו דקאי אלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש דתוכן קודש לכל מילי וחייבין ג"כ משום טומאה) ורב יהודא בשם רב אמר אין לוקין אלא על אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ושלשים וחמש וכו' (פירשו שם בשם הגר"א דרב יהודה פליג על הא דאמרינן שם דחייבין עליהם משום טומאה ובא רב יהודא למעט לשכות דאין חייבין עליהם משום טומאה ע"ש) ולפ"ז לכאורה יש לומר על הרע"ב דאזל בתר התוספתא והירושלמי אבל קשה למה שביק גמרא דילן ואזל בתר הירושלמי:
לכן נ"ל לומר דשיטת הרע"ב דהסוגיא דאיזהו מקומן לאו אליבא דכו"ע הוי אפילו בתלמודא דילן לכן שביק לה הרע"ב ופירש כאידך מד"א דלכאורה יש להבין מה בין אכילת קדשים לטומאה כיון דגם באכילת קדשים כתיב במקום קדש יאכל בחצר אוהל מועד ואם הוי מקום קדש לאכילת קדשים כמו כן היה להיות נמי מקום קדוש להתחייב נמי משום טומאה משום האי רבוי שריבתה תורה ועוד יש להבין לפי מה שפירש"י גבי הא דאמרינן כל העזרה היתה קפ"ז על רוחב קל"ה למעוטי לשכות הבנויות חוצה לה ופתוחות לתוכה שלא נתקדשו בקדושת עזרה בשירי מנחה ובשיר וכו' מבואר דלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש לא נתקדשו בקדושת. עזרה א"כ היאך אוכלין בהן קדשים כיון שלא נתקדשו בשום קדושה:
ונ"ל לומר לפי מה שבארתי לעיל גבי קדושת ירושלים דקדושת ירושלים דהוי מחמת הסמיכות אינה תלויה בקידוש ב"ד ושתי תודות אלא הוי מעצמה מתחת שהיא סמוכה כמו כן נ"ל דבעזרה הוי נמי שתי קדושות היינו חדא קדושת מחנה כמו ירושלים וערי חומה עיין רש"י זבחים *) (דף כד ע"א) ד"ה (התוס' בזבחים (דף כ"ד) ד"ה הואיל ורצפה הביאו פירש"י שכתב וז"ל דוד קידשה בשיר ושתי תודות וכו' ואע"ג דשלמה בנה הבית דוד קידשה כדאמר לקמן בשמעתא כי קידש דוד וכו') כי קידש שכתב דגם לקדש העזרה בעינן שתי תודות וכו' ע"ש בתוס' והיינו כדי לקדש קדושת מחנה בעזרה ולזה בעינן שתי תודות כמו שכתב רש"י בערכין דף ל"ב דערי חומה קדשו בשתי תודות והיינו לקדושת מחנה דערי חומה קדושת מחנה ישראל הוי עליהו (ועיין במ' מכות דאמרינן דזר שאכל מעולה לפני זריקה חוץ לחומה לוקה חמש אחד משום אוכל חוץ לקלעים ואחד משום אוכל חוץ לחומה והיינו משום דבעזרה נמי איתא קדושת מחנה) ועוד חדא קדושה הוי בעזרה היינו מחמת שהיא חצר אוהל מועד היינו מחמת שהיא סמוכה למקדש יותר מירושלים (ומש"ה היא נקראת מחנה שכינה) כמו באוהל מועד במדבר וקדושה זאת הוי מחמת עצמה ולא בעינן קידוש ב"ד כלל והשתא א"ש מה שהעירנו לעיל למה אוכלין קדשים בלשכות לפי פירש"י הנ"ל שלא נתקדשו ומה קדושה הוי בהם אבל לפ"ז א"ש כיון דהוי עלייהו קדושה מחמת שהן סמוכים למקדש והוי חצר אוהל מועד ושפיר אוכלין בהן קדשים אף שלא נתקדשו בקדושה שניה בב"ד וכו' ולפ"ז מבואר מהאי סוגיא דאוכלין קדשים במקום שאין שם אלא חדא קדושה דהתורה ריבתה מחצר אוהל מועד שאוכלין בלשכות ואף שאין בהם אלא חדא קדושה ולכן אין חייבין עליהם משום טומאה דלגבי טומאה ליכא ריבוי בקרא:
והשתא י"ל דהרע"ב שכתב שם במעשר שני דחייבין על הלשכות משום טומאה וכתבנו דזה הוי נגד הסוגיא בזבחים כאן ולפ"ז א"ש דהרע"ב מפרש דע"כ רב דאמר במ' פסחים דאין אוכלין קדשים על הגגות והיינו כמו שבארנו לעיל דסבר דלאכילת קדשים בעינן שתי קדושות ולא סגי בקדושת הסמיכות לחוד פליג על האי גמרא דכאן דאוכלין קדשים בלשכות אף שאין עליהם אלא חדא קדושה (דהא אין חייבין עליהם משום טומאה מש"ה אלא דאכילה שאני שריבתה תורה מחצר אוהל מועד) ולרב ע"כ עלינו לומר דאכילה וטומאה הוי כהדדי ולתרוייהו בעינן שתי קדושות וסובר דהלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש נמי נתקדשו בב"ד וכו' כמו כל העזרה והוא כמו דאמרינן בתוספתא הנ"ל ובירושלמי דחייבים על הלשכות משום טומאה ועיין בתורת כהנים פרשה צ"ו דמבואר שם דמרבינן לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש שהן קדש מהא דבמקום קדש יאכל ולא כמו דמרבינן בזבחים שם מבחצר אוהל מועד יאכל והיינו דהתורת כהנים סבר דלשכות הוי מקום קדש כמו שער העזרה וי"ל דהתורת כהנים הוי כמו התוספתא והירושלמי הנ"ל דחייבין על הלשכות משום טומאה מבואר לפ"ז דרב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו לענין אכילת קדשים קלים ובעינן לאכילת קדשים שתי קדושות כמו"כ גבי קדשי קדשים הנאכלים בעזרה נמי בעינן שתי קדושות וע"כ כיון דריבתה תורה באוכלין קדשים בלשכות ע"כ דהלשכות נמי נתקדשו כמו עזרה ולכן נמי חייבין על הלשכות משום טומאה כמו דאמרינן בתוספתא ובירושלמי ומרבינן לשכות כמו בתורת כהנים מהא דבמקום קדש יאכל והש"ס בפרק איזהו מקומן דמרבינן לשכות מבחצר אוהל מועד יאכל לענין אכילת קדשי קדשים (ובירושלמי בפ"ב דשבועות אמרינן דוד זה מלך גד זה נביא ומה שפירש בקונט' שקידשה בשתי תודות ובשיר אינו כן דעזרה אינו מתקדשת אלא בשירי מנחה כדאיתא בשבועות (דף ט"ו). ונ"ל לומר דשיטת רש"י דעזרה בתרי זימני נתקדשה בתרי קידושין חדא קדושת מחנה כמו בירושלים היינו שנתקדשה בקדושת מחנה (שכינה) בשתי תודות לפי מה דמבואר בפירש"י ערכין (דף ל"ב) גבי ערי חומה בעינן שתי תודות היינו לקדושת מחנה שיש נמי בערי חומה בעינן קידוש שתי תודות מחמת קדושת מחנה ישראל שיש בה לפי מה דמבואר בר"ש בפ"ק דכלים עפ"י הספרי דיהושע קידש ערי חומה בקדושת מחנה ישראל ע"ש מבואר דלקידוש מחנה בעינן קידוש בשתי תודות כמו כן נמי לקדש עזרה בעינן קידוש בשתי תודות ושלמה קידש בשירי מנחה בשעת בנין הבית היינו שתהא חצר אוהל מועד לענין אכילת קדשים עיין בריטב"א שפירש דזה הוי לסמן המקום שעד כאן מותר באכילת קדשים והא דאמרינן בשבועות גבי קדושת עזרה כירושלים מה ירושלים דבר הנאכל בה מקדשה אף עזרה נמי דבר הנאכל בה מקדשה היינו על קידוש שני שהיה בימי שלמה דזה לא שייך לומר דבימי דוד הוה קידוש מעליא דהא מבואר שם דבעינן קידוש בשעת הבנין דבימי דוד לא היה בנין אבל על קדושת מחנה שיש בעזרה י"ל דלא בעינן כל הנך תנאים עוד נ"ל לומר דדוד לא קידש אלא את הרצפה אבל לא את המחיצות דהא עדיין לא היה הבית בנוי לכן לא שייך קדושת מחיצות לענין מה דאמרינן במס' זבחים (דף קי"ט) בעולת במת יחיד שהכניסה לפנים דקלטוה מחיצות ע"ש אבל שלמה שקידש גם את המחיצות לענין שיהא קולטות ע"ש ושתי קדושות היו ושוב הגיע לידי ספר טהרת הקדש על מס') אף דלענין טומאה אין חייבין משום דלא נתקדשה בקידוש ב"ד וכו' כמו כן י"ל דה"ה לענין אכילת קדשים קלים נמי סגי בחדא קדושה והשתא א"ש פירוש הרע"ב בפרק ג' דמעשר שני הנ"ל שכתב דחייבין משום טומאה על הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש והקשינו איך שביק הרע"ב סוגיא דזבחים ואזיל בתר הירושלמי ולפ"ז לפי מה שביארנו דרב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו קאי ג"כ בשיטת המד"א בירושלמי דחייבין על הלשכות משום טומאה ופליג על תלמודא דזבחים בפרק איזהו מקומן לכן שפיר כתב הרע"ב דחייבין על הלשכות משום טומאה:
והנה לפי מה שביארנו דלרב אין חילוק בלשכות בין אכילה לטומאה א"כ ע"כ לרב אין לדייק מהגמרא המובא בסוגיא הנ"ל הא דתנא תנא קמיה דר"נ כל העזרה היתה קפ"ז על רוחב קל"ה ואמר ר"נ אמר לי אבא כגון זה כהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים ומקשינן למעוטי מאי וכו' אי למעוטי חלונות ועובי החומה תנינא החלונות וכו' כלפנים לרב שפיר יש למעט חלונות ועובי החומה דלרב חלונות ועובי החומה לא נתקדשו ומוקמינן בגמרא פסחים שם הא דקתני החלונות ועובי החומה כלפנים היינו בשורי ובר שורי היינו נמוך לקרקע עזרה ע"ש והשתא א"ש שיטת הרמב"ם והרשב"א הנ"ל דשפיר השמיט הרמב"ם הא דגגין ועליות לא נתקדשו לענין אכילת קדשים קלים היינו דשיטת הרמב"ם באמת דשפיר אוכלין קדשים קלים על גגי ירושלים כיון דהרמב"ם פסק בפ"ו מהלכות בית הבחירה דלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קדש לאכילת קדשי קדשים אבל אין שוחטים שם קדשים קלים והנכנס לשם בטומאה פטור הרי דהרמב"ם מחלק בין אכילת קדשים ובין חיוב משום טומאה הנכנס לשם מבואר דהרמב"ם פסק כסוגיא דאיזהו מקומן ולפי מה שבארנו לעיל דהסוגיא דאיזהו מקומן סברא דלענין אכילת קדשים קלים סגי בחדא קדושה ופליגא על רב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו לענין אכילת קדשים קלים אלא ה"ה דלענין אכילת קדשים קלים נמי סגי בחדא קדושה וכיון דעל הגגין אפילו אי אמרינן גגין ועליות לא נתקדשו בשתי תודות וב"ד אפ"ה שפיר הן קדושין מחמת שהן סמוכים למקדש כמו שבארנו שיש בירושלים קדושה מחמת שהן סמוכים לאוהל מועד. א"כ שפיר לא הביא הרמב"ם דגגין ועליות לא נתקדשו לענין אכילת קדשים קלים דלפי שיטת הרמב"ם שפסק כהסוגיא דאיזהו מקומן שפיר אוכלין קדשים קלים על הגגות והנה זה ג"כ אינו צריך הרמב"ם לכתוב שאוכלין קדשים קלים על הגגין כיון שחילק בין אכילת קדשים להתחייב משום טומאה גבי הלשכות ממילא נשמע שאוכלין קדשים קלים על הגגין כמו שביארנו וזה ידוע דרכו של הרמב"ם דכל שאינו מפורש בתלמוד בהדיא אינו מביא אותו בספרו וא"ש שיטת הרמב"ם והרשב"א ול"ק מהא דפסחים דהם לא פסקו כרב אלא כהסוגיא דזבחים הנ"ל:
(והנה לכאורה יש לעיין מהא דמבואר בירושלמי הובא לעיל רב יהודא בשם רב אמר אין לוקין אלא על אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ול"ה ופליג שם על הא דאיתא שם דחייבין (זבחים וראיתי שכתב לתרץ דדוד לא קידש אלא את הרצפה ולא את האויר ושלמה קידש גם את האויר לענין שיהא גם האויר קדש ע"ש בספר הנ"ל אבל זה קשה לומר לשיטת הרמב"ם בפי"א מהלכות שגגות שכתב שם שזה הוי ספק אי אויר העזרה כעזרה או לאו כעזרה עיין בשבועות (דף י"ט) גבי תלה עצמו באויר עזרה וע"ש בתוס' מה שכתבו שם. והנה בענין זה ראיתי להטורי אבן במגילה (דף י) בד"ה מצאו אלו וקדשו שכתב וז"ל בפ"ט בערכין פירש"י דמקדשי לה היינו לערי חומה בשתי תודות ושיר וב"ד מהלכין ע"ש וכתב וז"ל תימה לי הא התם מקדושת ירושלים איירי שתהא קדושה לאכילת קדשים קלים ומעשר שני אבל לענין קדושת ערי חומה אינו צריך הא ועוד שאין ענין תודה לקדושת ערי חומה שהרי אמרינן במ' שבועות אין עזרה מתקדשת אלא בשירי מנחה מ"ט כירושלים מה ירושלים דבר הנאכל בה מקדשה אף עזרה וכו' וכיון דטעמא משום הכי הוא הא בשאר ערי חומה לא שייך הא דהא תודה אינה נאכלת בהם ואדרבה בביאתה לתוכן נפסלות ביוצא כיון שיצא חוץ לירושלים ובפ"ב דשבועות כתב רש"י לא פירש לי במה מקודשים ערי חומה ול"נ דקדושת ערי חומה היה בפה וכו' ע"ש בט"א. ול"נ מה שהקשה דאיך קידשו ערי חומה בשתי תודות הא לא הוי נאכל בה יש לומר דשפיר חשיב דבר הנאכל בה כיון דבירושלים אוכלין קדשים משום האי קדושה שיש בערי חומה א"כ שפיר חשיב דבר הנאכל שוב ראיתי בקרית ספר להמבי"ט שכתב להדיא (בפ"ז מהלכות בית הבחירה) דאוכלין קדשים) על הלשכות משום טומאה ובא למעט לשכות כאשר פירשו שם המפרשים עיין ברדב"ז מה שהביא בשם הגר"א מבואר דרב סבר דאין חייבין על הלשכות משום טומאה וזה דלא כמו שביארנו לעיל בשיטת רב אבל באמת ז"א דלא ק"מ דכ"ז לפי הירושלמי אבל תלמודא דידן בשיטא אחרינא קאי דהא בגמרא דידן אמר כ"ז רב יהודא בשם שמואל עיין בזבחים (דף ל"ו) אמר רב יהודא אמר שמואל אין חייבין משום טומאה אלא על אורך קפ"ז רוחב קל"ה היינו משום דלפי תלמודא דידן סבר רב גגין ועליות לא נתקדשו לענין אכילת קדשים וכמו שביארתי לעיל אבל בירושלמי פסחים פרק כיצד צולין איתא שם רב שאל לרבי חייא רבה גגות ירושלים מן הן אמר ליה מן מה דמתלין מתלא פיסחא פזיתא והלילה מתבר אגרייא הדא אמרה גגות ירושלים קודש עכ"ל הירושלמי מבואר דרב סבר גגין ועליות נתקדשו לענין אכילת קדשים לכן שפיר יש לומר דשאני אכילה מטומאה כפי דברינו) והנה לפי מה שביארנו בשיטת הרמב"ם דאוכלים קדשים קלים על הגגין לא קשה מידי מה שהקשו המפרשים על הא דאמר גגין ועליות לא נתקדשו מהא דמבואר בפסחים (דף פ"א ע"ב) דשורפין קדשים קלים על הגגין עיין בפרש"י בפסחים (דף מ"ט ע"א) שכתב דהא דבקדש באש תשרף היינו במקום אכילתו שם תהא שריפתו וכיון דלפי שיטת הרמב"ם אוכלים קדשים קלים על הגגין שפיר שורפים ג"כ על הגגים:
אכן עדיין צריכין לבאר למה פסק הרמב"ם בפ"ו מבית הבחירה שם שהגגין של הלשכות אפילו פתוחין לקדש שתוכן קדש וכו' וגגותיהם חול לכל דבר אפילו לענין אכילת קדשים נמי חול ואין אוכלים שם קדשים דלכאורה לפי מה שבארנו לפי שיטת הרמב"ם דאוכלין קדשים קלים על הגגים משום דלאכילה לא בעינן קידוש ב"ד אלא דלאכילה סגי בחדא קדושה מחמת שהן סמוכים וחיליה הוי מהא דזבחים דמבואר שם דאכילה שאני מטומאה ולהרמב"ם אין חלוק בין קדשים קלים לקדשי קדשים אלא דילפינן קדשים קלים מקדשי קדשים א"כ היה לנו לומר כמו כן דאוכלין קדשי קדשים על הגגין של הלשכות אף שלא נתקדשו בב"ד כמו הלשכות שלא נתקדשו ואפ"ה אמרינן דאוכלים בהם קדשי קדשים:
אבל באמת זה אינו דלא דמי גגין ועליות של ירושלים לגגין ועליות של העזרה דבירושלים כיון דלא מצינו בקרא שום ציווי בענין הבנינים ואין שום דין על עשיית הבנינים א"כ כיון שקדשי ב"ד את ירושלים יש לומר שנתקדשה מתהום ארעא עד רום רקיע כל האויר של ירושלים (עיין במכות י"ב תוד"ה אין ומהר"ם) וכמו כן נתקדשו כמו כל הבתים שהיו בירושלים אפילו גבוהים עד הרקיע (עיין בפירוש הראב"ד במס' תמיד) אלא דרב דאמר גגין ועליות לא נתקדשו גילה לנו דהגגין כיון דהוי רשות לעצמן התנו ב"ד בפירוש שאינם בכלל הבתים ולא נתקדשו עם קדושת ב"ד לכן יש לומר דשפיר הוי עלייהו קדושת ירושלים מה שאינו תלוי' בב"ד היינו קדושת הסמיכות מה שהן סמוכים למקדש דזה הוי מעצמה ושפיר אוכלין בהם קדשים קלים מחמת (קלים בערי חומה אלא דלא אפשר משום דנפסלין ביוצא ועל מה שהקשה בט"א האיך אפשר לקדש ערי חומה בשתי תודות הא נפסלין ביוצא נ"ל עפ"י מה דמבואר בירושלמי דבזמן שאין ארון הוי דין המקדש כדין במה ע"ש ולא שייך פסול יוצא ולכן יש לומר דבזמן שקדשו ערי חומה לא היה אז ארון לפנים ממילא לא היה שייך פסול יוצא לכן שפיר קידשו בשתי תודות ולא נפסלו ביוצא ובספר זרע אברהם להגאון ר' מנחם זעמבא מפראג"א שליט"א ראיתי שתרץ הקושיא זו הא דמפסל ביוצא עפ"י דברי הקרית ספר הנ"ל שכתב דאוכלין קדשים בערי חומה היינו דמשום קדושת מחנה שיש בערי חומה שפיר אוכלין אלא שיש הפסק בינם לירושלים א"כ היה נפסלין ביוצא אבל אי הוי סמוכות היה אוכלין ע"ש א"כ יש לומר דשפיר קדשי בלחמי תודה עפ"י דמבואר במ' מנחות (דף ע"ח) דהשוחט את התודה לפנים ולחמה חוץ לחומת העזרה דקידש הלחם לרבי יוחנן דלא בעינן על בסמוך והא דהשוחט את התודה לפנים ולחמה חוץ לחומה דלא קידש הלחם היינו חוץ לחומת בית פאגי ועיין פסחים (ס"ג) ולפ"ז אם היה הלחם בעירות המוקפות חומה דנאכלת שם קדשים קלים שפיר מקדש הלחם ולפ"ז מיושב דברי רש"י דשפיר עירות המוקפות חומה מתקדשת בלחמי תודה דהוי דבר הנאכל בה ואם יצא נפסל ע"ש בספר זרע אברהם הנ"ל:
והנה עוד ראיתי להגאון רמ"ז שליט"א בספר זרע אברהם שהקשה בשם הגאון בעל אור שמח ז"ל בהא דאמרינן במעיל שנטמא מכניסו בפחות משלש על שלש היינו אם נשפך עליה דם חטאת דטעונה כיבוס) קדושה זו כמו שביארנו אבל כ"ז גבי ירושלים אבל גבי עזרה כיון דבעינן הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל עיין זבחים (דף ל"ג ע"א) בפירוש רש"י שכתב שם דכל צורת הבנין נמסר מיד ה' על פי נביא ומבואר במ' פסחים (דף פ"ו ע"א) דכל היכא דכתיב בקרא היינו שהתורה ציותה כגון עליית בית קדשי קדשים דכתיב בקרא ויתן דוד לשלמה תבנית האולם וכו' ועליותיו ופירש"י שם וז"ל וכיון דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל אלמא קדשי ע"ש מבואר להדיא דגבי עזרה תלוי הכל כל קדושת עזרה עפ"י ה' היינו אם מצינו בקרא שצוה על הבנין ההוא קדשי ואם לאו שלא מצינו שום ציווי בקרא כגון גגין אפילו גג של היכל לא קידש כיון דלא מצינו בקרא בפירוש שצוה לעשות גג להיכל לכן גבי לשכות לא הי' על הגגין שום ציווי כמבואר שם במ' פסחים מדלא מתרץ הגמרא על הא דגגותיהם קדש כדמתרץ על עליות בית קדשי הקדשים ע"ש לפיכך שפיר כתב הרמב"ם גבי גגי לשכות שהגגין חול ואין עליהם קדושה כלל דבעזרה אין שייך קדושה אלא עפ"י ה' ומעצמה אינה קדושה כלל ולא דמי לגגי ירושלים כמו שביארתי לעיל ולא דמי ללשכות דגבי לשכות כיון דמצינו שהתורה מרבה אותם בקרא דבחצר אוהל מועד למר כדאית לי' כמו שביארתי לעיל להתוספתא ולרב במ' פסחים דאמר גגין לא נתקדשו לגבי אכילה בעינן שתי קדושות הוי הרבוי שהן קדושים לכל מילי היינו שהב"ד קידשום בשירי מנחה ובשיר והתורה נתנה עליהם כל קדושת עזרה אעפ"י שהן בנויים בחוץ לכן חייבין עליהם משום טומאה כמו עזרה ממש ולמד"א בירושלמי וכן להסוגיא דזבחים שאין עליהם קדושה אלא לאכילה אבל משום טומאה אין חייבין עליהם ואכילה שאני מטומאה דלגבי אכילה בחדא קדושה סגי והריבוי שריבתה תורה הלשכות מחצר אוהל מועד הוי פירושו שהתורה נתנה עליהם קדושת סמוכות לאוהל מועד כמו שביארתי לעיל וגגותיהם הוין חול גמור כיון שהן רשות בפני עצמן ואינם בכלל עזרה וכן אינם בכלל הריבוי שריבתה תורה ובין למד"א שהריבוי הוי לכל לטומאה נמי ובין למד"א שהריבוי הוי לאכילה דוקא הגגין הן חול דבקדושת עזרה אין על הגגין שום קדושה דלא מצינו בקרא גגין של עזרה כלל והשתא אתי שפיר הרמב"ם והרשב"א שהתחלנו ותרווייהו בחדא שיטתא קיימו. (במקום קדש ואם נטמאת שאינו יכול להכניסה כולה למקדש מכניסה בפחות מג' על ג' והקשה למה אין מכניסה ללשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש לפי מה דמבואר במס' זבחים (דף נ"ו) דאין חייבין עליהם משום טומאה ואפ"ה הן קדושין לענין אכילה כמו כן יכול להכניסה דרך חלון ללשכה ע"ש וכן ראיתי להגאון תורת מרדכי שהביא עוד קושיות ותירוצים בענין לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש ע"ש בהא דאמרינן במנחות (מ"ח) וזבחים (ע"ז) דפריק לה היכא אי לפנים הא מעייל חולין בעזרה אי בחוץ מפסל ביוצא והעיר הא שפיר יכול להכניסה ללשכות כיון דאין בהם עבודה ממילא לא שייך חולין בעזרה ע"ש וכן מישב הא דמקשים לפי שיטת רש"י בזבחים (דף פ"ח) דמשקדשה בכלי שרת שייך פסול יוצא א"כ האיך שייך פלוגתא דר"י ור"ל במנחות דף ט' בללה חוץ לחומת העזרה הא מפסל ביוצא ע"ש בתוס' שהקשו כן על רש"י ומה שהעלה בזה דאין פסול יוצא בלא עבודה וכתב שם התו"מ הנ"ל דשפיר משכחת לה בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש דאין בהם פסול יוצא ואינו מקום עבודה אבל באמת כ"ז אינו דלהדיא מבואר בתוספתא דמעשר שני דאסור לעשות לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש כאלה דאיתא שם לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש אעפ"י שאין מקיימין כן תוכן קדש מבואר שלא היו לשכות כאלה וכל הדין המבואר בגמרא בלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקדש הוא אינו היה לשכות היה הדין כן אבל באמת לא היו לשכות וזה פירוש אין מקיימין וממילא אזדא כל הקושיות בענין זה.):