אור ברסלב
שות עבודת הכהן הכהן פרט ט

שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש

הכהן פרט ט

הכהן פרט ח

גרסינן בקדושין (עט) אתמר קדשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר וה"ה בוגרת לפנינו רב אמר ה"ה בוגרת למפרע ושמואל ס"ל דחוששין לקדושי שניהם כו' לא צריכא דקדיש ביומא דמישלים שית רב אמר מדהשתא בוגרת מעיקרא נמי בוגרת הואי כו' נימא כתנאי כו' אמר לך רב אנא דאמרי אפי' כר' יעקב ע"כ לא אמר ר"י אלא התם דאיכא למימר העמד ממון ע"ח אבל הכא מי נימא העמד גוף ע"ח ע"כ. וכ' שם רש"י מי איכא למימר העמד גוף ע"ח ותיהוי נערה יומא דמשלים שית אין בה לא חזקת נערות ולא חזקת בגרות שהיום היא עומדת להשתנות ע"כ והתוס' שם ד"ה מי איכא כתבו מתחלה כרש"י ואח"כ כתבו ור"י פי' דרגילות הן לבוא מצפרא. וכ"כ התוס' ריש נדה בד"ה השתא הוא דחזאי כמו שפי' ר"י ממש יעוי"ש:

ובש"ש (ש"ג פט"ז) כתב וז"ל ראוי להסתפק היכא דאתרע חזקה קמייתא באופן דליכא חזקה דמעיקרא אי אזלינן בתר שעמ"צ. דאפ"ל ע"כ לא אמרי' דלא מהני חזקה דהשתא כמו"ש תוס' ריש נדה אלא משום דחזקה דמעיקרא עדיפא. אבל היכא דליכא חזקה דמעיקרא אזלינן בתר השתא. א"ד חזקה דהשתא לאו כלום היא ולא אמרו כשעמ"צ אלא לחומר קדשים כמ"ש תוס' בריש נדה ובעלמא לאו חזקה היא כלל. ונראה דד"ז מחלוקת רש"י ותוס' בקדושין (עט) אתמר קדשה כו' ומבואר ממ"ש רש"י אהא דאמרי' שם אמר לך רב כו' אבל הכא מי נימא העמד גוף ע"ח דכיון דליכא חזקה דמעיקרא מחזקינן כדהשתא וקיי"ל כרב. אמנם למה שהביאו תוס' שם בשם ר"י דטעמא הוא משום דרגילות מצפרא מוכח דאע"ג דיומא דמישלים שית ליכא חזקה דמעיקרא מ"מ: לא אמר רב ה"ה בוגרת לפנינו אלא משום דרגילי שערות מצפרא עכ"ד והנה יען כי לפי הנראה ד"ז הוא פשוט בראשונים ואחרונים דהיכא דליכא חזקה דמעיקרא אזלינן בתר השתא וכן מבואר בחי' הרמב"ן והרשב"א ריש נדה דמפרשים הא דנגע בא' כו' ולמחר מצאו מת דאמרי' דכל הטומאות כשעמ"צ הוא משום דלאו בחזקת חי היה עומד וכמו"ש בביאור דבריהם לעיל (פ"א) וכ"ה דעת מהרי"ט בתשו' ח"א (סי' יא) וכ"ה דעת רבו שם. וכן נראה דעת תוס' עצמן בפסחים (צא) שכ' לדון כשעמ"צ אף לעשות פסח שני משום דאתרע חזקה קמייתא תא כמו"ש הנוב"ק חאה"ע (סי' לא) וכפי הנראה לא נסתפק בזה אדם מעולם. ולכן ראיתי לבאר דברי התוס' במש"ש בקדושין בשם פר"י וכמו שיבואר:

הנה התוס' בנדה (ב) ד"ה השתא היא דחזאי הק' מהא דרב דס"ל בקדושין ה"ה בוגרת לפנינו גבי קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר ביומא דמישלים שית ולא קאמר השתא הוא דבגרה כמו בנדה דאמרי' השתא הוא דחזאי ותי' דהא דס"ל ה"ה בוגרת לפנינו הוא משום דרגילי שערות לבוא מצפרא עכ"ד. ולכאורה דבריהם תמוהין טובא. דהא הא דנדה טהורה ואמרי' השתא היא דחזאי הוא מטעמא דמוקמינן אחזקה דבדיקה. לשמאי גם לטהרות וקדשים ולהלל עכ"פ לחולין וכמו"ש התוס' שם ריש ד"ה מעל"ע ושם ד"ה דאיכא. ואע"ג דאמרי' בגמ' (ד) דאשה כיון דשכיחי בה דמים כאינה בדוקה דמיא לא אמרי' זה אלא לקדשים כמו"ש התוס' שם ד"ה מעל"ע. והשתא לפ"ז הא אין התחלה לקושייתם מהא דרב בקדושין גבי בוגרת. דהתם שפיר ס"ל לרב דמחזיקין כדהשתא משום דליכא חזקה דנערות כמו"ש רש"י ותוס' בקדושין להדיא. משא"כ באשה איכא חזקת טהרה דמעיקרא ובמקום חזקה דמעיקרא חזקה דהשתא לאו כלום היא. והא התוס' עצמם כתבו שם בקדושין בד"ה ושמואל דהא דפריך לשמואל ממקוה לרב נמי תיקשי דע"כ לא אמר רב דמצפרא נמי בוגרת הויא אלא משום דליכא חזקה דנערות אבל אי הויא חזקה דנערות מודה רב דאוקמא אחזקתה יעוי"ש:

ועוד דהא התוס' בד"ה השתא ע"כ ס"ל דהא דאמרי' דאשה כיון דשכיחי בה דמים כאינה בדוקה דמיא היינו לטהרות. דאי גם לחולין ולית כאן חזקת טהרה דמעיקרא. א"כ הא ע"כ ליכא טעמא לטהרה באשה גם ברה"י אלא משום גזה"כ מסוטה וכמו"ש בחי' הר"ן ומוהרי"ט שהובא לעיל (פ"ו). וכמו דגמרינן דס"ט בדבר שאבד"ל דטהור גם ברה"י אע"ג דליכא חזקת טהרה מגזה"כ דסוטה. ה"נ גמרינן דטומאה דלמפרע כמו אשה טהור גם ברה"י מגזה"כ דסוטה. מיהו לפ"ז פשיטא דאין מקום להק' מגזה"כ דסוטה להא דרב גבי בוגרת דמיירי מדינא. ובע"כ דהא דאשה טהורה הוא מדינא וכמו"ש תוס' שם בנדה ד"ה מעל"ע דמשום דלמפרע לא ילפינן מסוטה, משו"ה קם אדינא ומהני חזקה. וא"כ הא ע"כ דהא דאמרי' דכאינה בדוקה היא שהוא דוקא לטהרות:

גם יש להבין ד' תוס' בקדושין שם שכ' וז"ל ור"י פי' דרגילות הן לבוא בבוקר ואין שייך חזקה דנערות עכ"ל. והנה לפי מה שהבין הש"ש דפי' ר"י חולק על רש"י וס"ל דאע"ג דליכא חזקה דנערות דמעיקרא מ"מ לא מהני חזקה דהשתא כלל אי לאו משום דרגילי לבוא בבוקר. א"כ עפ"ז צריך לפרש כן עד"ז ד' התוס' דמתחלה כתבו פירש"י אהא דאמרי' אמר לך רב כו' אבל הכא מי נימא העמד גוף ע"ח. היינו משום דיומא דמישלים שית לית בה חזקה דנערות. ואח"כ כ' פי' ר"י דהוק' לר"י דמאי האי דליכא חזקה דנערות וסו"ס אמאי מהני להחזיק כדהשתא. ולכן פי' משום דרגילי לבוא בבוקר משו"ה מחזקינן כדהשתא. אמנם לפי הבנה זו לא היה לו לפי' ר"י לסיים עלה ואין שייך חזקה דנערות. אלא הכי הול"ל דרגילות לבוא בבוקר משו"ה מחזקינן כדהשתא דהא לא אתינן עלה לברר דאמאי לא שייך הכא חזקה דנערות. אלא דאמאי מחזיקין כדהשתא דמאי מעליותא בהא דלית הכא חזקה דנערות. דהא גם בדליכא חזקה דמעיקרא ג"כ לא אזלינן בתר השתא: ולכן נלפענ"ד בביאור שי' ר"י ע"פ המבואר בנדה (מו) דאמר רבא קטנה שהגיעה לשנותיה חזקה הביאה סימנים. וכבר האריכו האחרונים אי חזקה זו הוה חזקה גמורה או לא. והארכנו בזה בכלל דין חזקה דרבא יעוי"ש. והנה אי לאו חזקה דרבא איכא לעיוני אי הוה ספיקא ממש אם הביאה סימנים אחר שהגיעה לשנותיה או דמוקמינן אחזקה דקטנות ומוחזקת לקטנה ודאי מדין החזקה. והנה במחנא"פ ה' אישות (סי' א) הביא בשם תוס' פ' בא סימן דאי לאו חזקה דרבא לא הוה חיישינן בבדקו ולא אשכחו שמא הביאה ונשרו. ומסיים עלה המחנא"פ וכתב וז"ל והטעם משום דהוה מוקמינן לה בחזקת קטנותה שהיתה לה מקדם כמו"ש הריב"ש (סי' שפב). אמנם לפ"ז יש להבין דהא לפי הנראה לא מצינו דאמר רבא חזקה שהביאה סימנים אלא בקטנה שיוצאת מקטנות לנערות. אבל בהנך ששה חדשים דהויא נערה לא מצינו דאמר רבא דביומא דמישלים שית חזקה שהביאה סימני בגרות. ויש להבין לרש"י בקדושין שם וכן לתוס' שם ד"ה ושמואל דס"ל דיומא דמישלים שית ליכא למידן חזקה דנערות. דאמאי באמת לא מוקמינן לה בחזקת נערה שהיה לה מקודם. דהא לא הוה אלא ספיקא ומוקמימן אחזקה. דהא כתב רש"י שם להדיא דיומא דמישלם שית לית בה חזקה דבגרות ג"כ:

ונראה דטעמא הוא כמו"ש הנוב"י במהד"ת חיו"ד (סי' רח) דמשעה שקרה מקרה הזמן לא מוקמינן תו אחזקה. והוא ע"פ מה דקיי"ל דמשעה שקרה המקרה המביא להסתפק לא מוקמינן תו אחזקה. כהא דכ' תוס' בחולין (ט) וריש נדה לענין סוטה דמשעה שנסתרה עם הבועל אתרע חזקה דטהרה דידה. וכ"כ תוס' בכתובות (כג) דאם זרק קדושין ספק קרוב לה אתרע חזקת פנויה וכ"מ בתוס' פסחים (צא) גבי מפקח את הגל דמשום שעמ"צ דהך שנפל עליו הגל מת לפנינו עושה הך מפקח פסח שני. ואע"ג שהיה לו להך מת חזקת חי מ"מ הטעם כמו"ש נוב"י במהד"ק חאה"ע (סי' לא) דמשעה שנפל הגל על האדם אתרע חזקה דחי דהא הנפילה ראויה ויש בכחה להמית ושוב בדליכא חזקה דמעיקרא מחזקינן כדהשתא. ואנחנו הארכנו בזה בכלל דין ספק שנולד ע"י מקרה להוכיח כן מראשונים ואחרונים דהכין הוא יעוי"ש וה"נ במקרה הזמן שהזמן המחודש ראוי ויש בכחו לסלק החזקה. משו"ה משעה שקרה מקרה הזמן המחודש לא מוקמינן תו אחזקה דנערות:

מיהו הא דכ' התוס' פ' בא סימן דאי לאו חזקה דרבא לא חיישינן שמא נשרו בבדקו ולא אשכחו ומוקמינן אחזקת קטנות כמו"ש הריב"ש ומחנא"פ. התם שפיר כ' תוס' כן דשאני בדקו ולא אשכחו דהא הרי קמן דאע"ג דהגיע הזמן חזינן דלית לה משו"ה אכתי בחזקת קטנותה היא עומדת. דהא לית כאן אלא למיחש דלמא הוו לה ונשרו לא מחזקינן ריעותא דלא חזינן כדאי' בחולין (ט). ולא חיישינן דלמא הוו לה ונשרו. ועוד י"ל דרוב המביאים סימנים אין סימניהם נושרין. ומשו"ה כיון דבדקו ולא אשכחו מסייע בדיקתנו זו להעמידה על חזקת קטנותה והא קמן דלית לה משא"כ היכא דלא נבדקה הא הוה ספק שקול דלמא אי הוה בדקינן לה הוה חזינן בה שערות ומשו"ה משעה שקרה מקרה הזמן המביא להסתפק שמא כלתה החזקה שוב לא מוקמינן אחזקה דקטנות. וס"ל לרש"י ותוס' בקדושין דה"ה ביומא דמישלים שית דלית בה חזקה דבגרות בלא נבדקה דמשהגיע הזמן לא מוקמינן תו אחזקה דנערות:

ואשכחנא פתרי לפ"ז לשי' פי' ר"י ותוס' דנדה (ב) ד"ה השתא די"ל דכ"ז הוא שי' רש"י ותוס' שם אבל הר"י חולק דהכא ביומא דמישלים שית לענין סימני בגרות אכתי לא יצאת מחזקת נערות אי לאו דרגילי מצפרא. ונראה לו לר"י איזה סברא בזה לחלק בין זמן שיוצאה מקטנות לנערות ובין יומא דמישלים שית. ויש לחלק דגבי קטנות הזמן מביא הגדלות דהא שערות לפני הזמן שומא כדאי' בנדה (מו) אבל בסימני בגרות הא פעמים שממהרת לבגר כמבואר בגמ' ורש"י שם בקדושין ואי הביאה סימני בגרות גם קודם הזמן ותוך ששה הויא בוגרת ומשו"ה ס"ל לר"י דהכא לא אתרע חזקה דנערות ע"י מקרה הזמן. או די"ל דס"ל לר"י לחלק דדוקא במקרה דמעשה אתרע חזקה אבל במקרה הזמן לא. ומסתייע הך למ"ש בכלל ספק הנולד ע"י מקרה לחלק לדעת התוס' פסחים (ט) דבמקרה שהיה הדבר עומד לה מתחלתו אז גם החזקה היתה עומדת לברר כל ספק שיקרה על ידי מקרה המעותדת הזאת יעוי"ש. וה"נ במקרה הזמן הא מעותד מתחלתו לבוא וזמן ממילא אתי:

ועפ"ז נראה דמ"ש תוס' בשם ר"י היינו דהר"י לא ס"ל למימר דלית הכא חזקה דנערות אלא דמוקמינן אחזקה, ומשו"ה פי' דהא דאמרי' בגמ' אבל הכא מי נימא העמד גוף ע"ח היינו משום דרגילי מצפרא, וכהא דחזקה דרבא בנדה (מו) דהשתא דאית לן חזקה דרבא לא מוקמינן אחזקה דקטנות משבאה לשנים גם בבדקו ולא אשכחו וע"ד שכ' תוס' בנדה (מו) גבי מופלא סמוך לאיש דרוב מביאים בזמנם יעוי"ש, ומדוקדק השתא מה דסיימו תוס' עלה דפי' ר"י שם בקדושין ואין שייך חזקה דנערות משום דהא עיקר מה דאתו עלה בשם פי' ר"י הוא לתת טעם אסא דאמרי' בגמ' דליכא למימר העמד גוף ע"ח:

ומיושב השתא לפ"ז מה שהקשינו על קו' תוס' בנדה (ב) ד"ה השתא שהק' מדרב בקדושין שם גבי בוגרת אאשה. דלפי האמור שפיר דד' התוס' שם אזיל לפי פי' ר"י דס"ל דשייך לדון חזקת נערות גם ביומא דמישלים שית ומ"מ אמר רב דמעיקרא נמי בוגרת הואי ואמאי אמרי' באשה השתא הוא דחזאי: אמור מעתה דלפ"ז אין להוכיח כלל מפי' ר"י דחולק על רש"י לענין שעמ"צ וס"ל דלאו חזקה היא כלל גם בדליכא חזקה דמעיקרא וכדכ' הש"ש וכן ראיתי שכתב בשו"ת תשואות חן (סי' יז). דלפמ"ש ז"א דבהא דמחזיקין כשעמ"צ בדליכא חזקה דמעיקרא לית חולק בזה וכמו"ש:

ובעיקר חזקה דשעמ"צ שתמהו רבים מנלן דהוי חזקה ואפי' שלא כנגד חזקה דמעיקרא. נראה לפענ"ד לומר בזה בפשיטות. שאנו למדין זה מגזה"כ דעיקר חזקה עצמה דילפינן מנגע דכל דבר נימא מסתמא שלא נשתנה מכמו שהיה. ומה"ט נמי מחזקינן כשעמ"צ. דאם נאמר דמקודם לא היה כמו עכשיו הרי אנו תופסין שנשתנה הדבר מכמו שהיה וזה נגד גזה"כ דחזקה. מיהו במקום חזקה דמעיקרא לא מהני מגזה"כ דנגע אע"ג דהשתא חסר וכמו"ש תוס' בחולין (י): פרטי:

ראיתי לגדולי המחברים שתמהו מאד על הפוסקים באו"ח (סי' תסז) בדין נמצאת חטה בתבשיל שכולם תפסו להלכה פסוקה להחזיק איסור מזמן לזמן ולומר שכבר נפל החטה בתבשיל מקודם. וע"ז כתבו שזה תמוה שסותר לכמה סוגיות בש"ס דקיי"ל השתא הוא דאתרע. ועי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד (סי' א) שעמד בזה וכתב עוד דאין לומר דשאני חטה שלא ראו מקודם אם היה שם חטה במים וא"כ לא היה לנו חזקה ברורה להתירא דז"א. דהא ודאי דבמקור נביעתן היו המים תחלה בלא חטה והוה כמו לא ראוהו חי מבערב המבואר בטהרות (פ"ד) דגם לרבנן לא מחמרינן אלא לתרומה וקדשים כמו"ש תוס' רפ"ק דנדה. והיינו ע"כ משום דודאי היה חי ע"כ מעיקרא בשעה שנולד כו' עכ"ד. שוב ראיתי שכבר עמד בזה בס' מקו"ח (סי' תסז) והוסיף להק' וכתב דתימא לומר דאם ראו בשעת שאיבת המים מן הבור ולא היה שם חטה או שסינן המים קודם בישול דאז יש להמים חזקה טובה א"כ אמאי דנין כדהשתא לומר שכבר נפל עכ"ד. ולפענ"ד נראה דשי' הפוסקים בזה נכונה ואין כאן מקום תימא כלל וכמו שיבואר:

ונראה ביסוד הדברים שהוא עפמ"ש הרשב"א בחי' בפ"ק דחולין (ט) בסוגיא דמים מגולין והובא לעיל (פ"ח) דפליגי אביי ורבא בטעמא דמים מגולין דאסור. דאע"ג שהיה להם חזקה דמעיקרא שלא הטיל נחש בהם ארס ולא שתה מהם מ"מ משעה שנתגלו בטלה חזקתן הקדומה כיון דאיכא דוכתא דשכיחי נחשים וכההיא דאמרי' בנדה אשה כיון דשכיחי בה דמים כאינה בדוקה דמיא. ומ"מ ס"ל לאביי דספק כזה שהוא תלוי במקרה מחודש אינה דומה לחתיכה ספק חלב ספק שומן שאינו תלוי במקרה אלא הוא ספק מעולם ומתולדתו מה הוא. דבספק התלוי במקרה בעינן למימר דלא נתחדש המקרה וספק כזה שרי ואינו אסור אלא ספק מתולדתו כחתיכה ס' חלב ס' שומן. וה"נ ספק זה דמים מגולין אינו ספק מתולדתו אלא תלוי במקרה שתיית הנחש. ומשו"ה אע"ג דחזקתו הקדומה בטלה משנתגלו עכ"ז בעינן למימר חזקה:

דלא נתחדש המקרה ועליך הראיה שנתחדש. ורבא פליג וס"ל דגם ספק התלוי במקרה אסור יעוי"ש. ומבואר מזה דלא פליגי אביי ורבא אלא אי נימא במים מגולין דאסור משום ספק או דספק כזה מותר משום דאמרי' לא נתחדש המקרה. אבל בהא דמים מגולין הוו ספק משנתגלו ולית להו חזקה הקדומה בהא כו"ע ס"ל דכיון דשכיחי נחשים משו"ה משעה שנתגלו בטלה חזקתן: ועפ"ז נראה דחטה בתבשיל דמיא ממש למים מגולין דאע"ג דבמקור נביעתן ודאי אין שם חטים. עכ"ז משעה שנתגלו ויצאו מן המקור לחוץ בטלה חזקה הקודמת. כיון דודאי שכיחי חשים בעולם. דפשיטא הוא דכל מקום שלא נבדק מגרעינים לא שייך לומר דלא שכיחי גרעינים. ומ"ש הבני"ע דדמי ללא ראוהו חי מבערב נלפענ"ד דלא דמי כלל. דהנה כבר הבאנו בכלל דין ספק הנולד ע"י מקרה בשם הראשונים דכל חזקה אין משמשת אלא בסתמא. אבל משעה שנולד הספק ע"י מקרה מחודש בטלה חזקה הקדומה וזכרנו מזה לעיל (פ"ט). ויעוין בכלל ספק משנולד המקרה שהוכחנו מד' הרשב"א הללו גבי מים מגולין דטעמא דמים מגולין שבטלה חזקתן משנתגלו נמי משום הכי הוה. דמשעה שקרה מקרה הגילוי הוי זה כמו הא דכ' תוס' בכתובות דזרק לה קדושין ספק קרוב לה דאתרע חזקת פנויה וכן בב"ש ריש (סי' יז) זרק לה גט סק"ל אתרע חזקת א"א וכן בחולין (ט) וריש נדה שכ' התוס' דסוטה משעה שנסתרה עם הבועל אתרע חזקת טהרה דידה. וטעמא דכולהו משום דאין חזקה משמשת אלא בסתמא כמו נגע דבית המנוגע שלא ידענו להנגע שום התחדשות מקרה המביא להסתפק שמא סילקה החזקה. אבל משעה שקרה המקרה המחודשת שמאותה שעה אין הדבר סתמא אלא ספק לא מהני חזקה. והיינו טעמא דמים מגולין ג"כ דכיון דשכיחי נחשים והמים מגולין משו"ה משעה שנתגלו יצאו מכלל סתמא לשם ספק. משא"כ בלא ראוהו חי לשי' התוס' ריש נדה שלא תירצו כחי' רמב"ן ורשב"א שם הקו' מנגע בא' אאשה משום דנגע בא' לאו בחזקת חי עומד וכמו"ש בביאורו לעיל (פ"א). אלא דהא דמחזיקין כשעמ"צ בנגע בא' הוא לתרומה וקדשים. ולדידהו מפרשים דהך מת אית ליה חזקת חי לחולין. התם שפיר החזקה בתוקפה ולא אתרעא כלל. דהא משעה שנתחזק לחי הוא תמיד סתמא עד עכשיו ולא נולד בו שום מקרה חדש המביא להסתפק עד שעמ"צ ומשו"ה לחולין אמרי' השתא הוא דמת. ודיינינן שפיר חזקת חי שלו להחזיקו עד עכשיו דהא כמו שהיה אז סתמא בלא התחדשות כן הוא עד עכשיו:

והשתא לפ"ז דלפמ"ש הוו הנך מים שנשאבו מן המקור כמו מים מגולין לענין נחשים דהוו ספק ולא סתמא משום דשכיחי נחשים. וה"נ שכיחי חטים בעולם והמים מגולין. א"כ לפ"ז לא מבעי דלא מציק למידן חזקה דמעיקרא מה שבמקור נביעתן לא היה חטה אלא אפי' בדק המים אחר שנשאבו כמו"ש המקו"ח ונתחזקו שאין בהם חטה ג"כ לא מהני. וטעמא הוא משום דנבדק הדבר באותו זמן שהוא ספק. א"כ סו"ס תיכף שהניחו הבודק והלך לו שוב אין הדבר סתמא אלא ספק דלא מהני ביה חזקה. והוי זה כמו שנתגלה אח"כ. ושוב כיון שהן מגולין במקום דשכיחי חטים הוו ספק ולא סתמא. דהא פשיטא דגם במים מגולין לענין נחשים לא מהני אפי' גילהו אדם והניחו כך דהוה זה נתחזק בשעה שהיה מגולה ג"כ לא מהני. משום דלאחר שהניחו הבודק והלך לו סו"ס אינו סתמא אלא ספק. כיון שהוא מגולה ושכיחי נחשים והוה כמו שנתגלה אחר שנתחזק:

ואע"ג דאביי פליג וס"ל דגם במים מגולין אמרי' דלא נתחדש המקרה. מ"מ הא קיי"ל דאביי ורבא הלכא כרבא. וראיתי בס' שב שמעתתא (ש"א ש"ד) שכ' דאע"ג דקיי"ל בכ"מ דהלכה כרבא נגד אביי מ"מ הכא יש לפסוק כאביי דהא לא קיי"ל כרבא דס"ל דלא חמירא סכנתא מאיסורא אלא כאביי דחמירא סכנתא מאיסורא יעוי"ש בגמ' דעיקר מחלוקת אביי ורבא שם בהא תליא. ועוד דלרבא שם חיישינן גם בריאה שמא במקום נקב נקב ואנן קיי"ל דלא חיישינן יעוי"ש בגמ' עכ"ד. ולפענד"נ דז"א. דאע"ג דבהא דס"ל לרבא דלא חמירא סכנתא מאיסורא איתותב רבא ממתני' דצלוחית שם וקיי"ל כאביי דהיכא דבאיסורא מוקמינן אחזקה ומקילין עכ"ז בסכנתא כה"ג אסור כהא דבא זאב ונטל ב"מ והחזירן כשהן נקובים דקיי"ל דל"ח שמא במקום נקב נקב משום דמוקמינן אחזקה. ומ"מ בציפור המנקר בתאנה חוששין שמא במקום נקב נקב משום דסכנתא חמירא דלא מוקמינן אחזקתה מ"מ בהך פלוגתא דפליגי אביי ורבא בדבר שאין לו חזקה אי אמרינן דלא נתחדש המקרה בספק התלוי במקרה הא בהך מלתא לא אתותב רבא כלל ואמאי נימא דהכא ליכא כללא דקיי"ל בכולי תלמודא דהלכה כרבא נגד אביי. בלי שום הכרח כלל מהסוגיא. דהא שפיר י"ל דהיכא דבטל חזקה קמייתא גם באיסורא אסור כרבא ולא אמרינן דלא נתחדש המקרה. מיהו היכא דאיכא חזק' להתירא דמהני באיסורא מ"מ בסכנתא אסור כאביי. ולפ"ז א"ש הא דדנו הפוסקים לאסור חטה בתבשיל אליבא דהלכתא לפי מה דקיי"ל כרבא. והכא לא מיבעי דאסור מספק אלא אפי' ודאי הוה מכח חזקה דשעמ"צ. דקיי"ל דהיכא דליכא חזקה דמעיקרא מחזקינן כדהשתא. מיהו היכא דהובאו המים מכוסין אחר שנשאבו מן המקור וראה שאין בהם חטה והובאו כך מכוסין לבית הבדוק גם מגרעינים בזה יש להקל באמת כקו' המקו"ח וז"ב:

תוכן העניינים

שות עבודת הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה