שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
הכהן פרט ו
גם בעיקר הא דצ"צ (סי' מ"ט) שדן בזה סירכא כמו קו"ד איכא לעיונא בה טובא וכד מעיינינן בם שפיר נראה דמאן דמיקל בהא עכ"פ בהפ"מ לא מהדרינן עובדא ובפרט בנמצא מונח וכבר נודע מה שהובא בפת"ש (סי' מ"א) בשם שו"ת תולדות יצחק להקל בהפ"מ גם בתחוב מצד א' נגד סירכא מבחוץ וגם בשם כרו"פ באיכא עוד צדדים להתיר ועכ"פ במונח פשיטא דבהפ"מ יש להקל ולא מהדרינן עובדא עכ"פ. והנה ס' תו"י וכרו"פ אינם כעת ת"י לעיין בם יסוד דבריהם בזה. והנני להעריך מה שנלפענ"ד לפקפק בהא דכ' צ"צ לדמות סירכא מטרפש לביהכו"ס לקו"ד דלפענד"נ דלא דמי כלל. והנם עיקר יסודו בזה דבסירכא נמי שייך למימר אם אין כאן מכה סירכא זו מנין דהא גם קו"ד בלא מחט הוא כשר ותלינן במידי אחרינא מ"מ אם מכוון נגד מחט תלינן לחומרא שהוא מהמחט ואמרינן אם אין כאן מכה קו"ד מנין שיהא מכוון נגד פי המחט וה"נ בסירכא, עוד כ' שם דסירכא גרע מקו"ד דהא בסירכא אפי' בלא מחט איכא דס"ל דסירכא פוסל בשאר איברים שנקובתן במשהו אע"ג דלא קיי"ל כן מ"מ בשמכוון נגד מחט שבפנים הוי זה ריעותא כמו קו"ד. עוד כ' שם ואע"ג דיש לתלות הסירכא בטרפש מ"מ הא גם בקו"ד כשהוא בלא מחט תלינן ג"כ במידי אחרינא ומ"מ כשהוא מכוון נגד המחט לא תלינן במידי ותלינן במחט וכמו כן בסירכא נמי כו' ע"כ:
והנה המעיין בד' הראשונים יראה בחי' הרשב"א ור"ן פ"ק דחולין דבכל ספק בטריפות בעינן שיהא הספק אינו שקול ושיהא מוכח להתירא יותר מלאיסורא. והיינו דכל דאיכא מידי למתלי ביה לפנינו להתירא. וליכא מידי לפנינו למתלי ביה לאיסורא הוה זה מוכח להתירא טפי מלאיסורא. ועיי"ש במ"ש לענין ריאה דתולין בזאב שכ' לפי שיש דבר לפנינו לתלות בו להיתר ואין דבר לפנינו לתלות בו לאיסור ומסיים שם הר"ן ורשב"א לענין נשמט הגף וז"ל הלכך כל שיש לפנינו דבר לתלות בו להיתר כגון שדרסה על העוף או פרכס ונלחץ אל הקיר ואיכא אומדנא דאפשר שנשמטה גפו מחמת כך תלינן לקולא ע"כ. הרי נראה בעליל דעיקר הדבר תלוי כל שיש דבר במה לתלות. ועי' בר"ן פ"ק דחולין גבי נשחטה הותרה שכ' אעפ"י שנולד בו ספק טריפות כל שיש לתלותו אחר שחיטה אוקמינן להו בחזקת היתר ע"כ. ולכן בריאה גבי זאב כ' השמ"ח (סי' ל"ו ס"ח) דאפי' ליכא נקב במקום שאוחז בשיניו ויש נקבים במקום אחר מ"מ תלינן בו הואיל ועלול הוא לנקוב כו' וכ"כ הפרמ"ג שם במש"ז וסק"ו). ומ"ש הואיל ועלול הוא לאפוקי אם היה זאב אינו עלול לנקוב אין שום מעלה מה שהזאב לפנינו ולא הוה תלינן ביה:
ולפי"ז לפי מה שהובא לעיל (פ"ב) בשם הרא"ש וסמ"ק והובא בש"ך ופר"ח ועוד פוסקים ביו"ד (סי' מ"ח) לחלק דדוקא בושט חיישינן שמא הבריא וניקב מב"צ דאיידי דפעי' ביה ואוכלין ומשקין שוטפים בו חזרה המחט לאחוריה אבל מחט בביהכו"ס אדרבה אוכלין ומשקין דוחין אותו לחוץ ואם היה תחוב מב"צ מי החזירו. א"כ לפי"ז הא מחט בביהכו"ס דומה ממש לזאב באינו עלול לנקוב דאף דזאב לפנינו לאו מעליותא הוא כלל למימר דאיכא מידי למתלי ביה להתירא כיון דאינו עלול לזה. ה"נ במחט כיון דאיכא סברא והוכחה דלא ניקב מב' צדדין דאם ניקב מב"צ מי החזירו ואדרבה הא אוכלין ומשקין דוחין אותו לחוץ. הא ודאי דגרע מזאב דאינו עלול דהא הכא מוכיח ג"כ דלא ניקב מב"צ ופשיטא הוא דאע"ג דהמחט לפנינו ליכא שום מעליותא בהא דאיכא לפנינו ולא תלינן ביה. והשתא לפי"ז מבואר החילוק בין קו"ד לסירכא ולא דמי כלל, דבקו"ד ומחט בפנים ליכא מידי לפנינו למתלי ביה לא להתירא ולא לאיסורא. דכמו שלא נדע הסבה שתוכל להחזיר המחט לאחוריו דניחוש משום זה שכבר היתה תחובה מב"צ וסבה זו החזירתה. כמו כן אין לפנינו הסבה שגרמה לקו"ד. אבל בסירכא מטרפש לביהכ"ס לאיסורא ליכא מידי לפנינו למתלי ביה. דאע"ג דמחט לפנינו מ"מ הוי זה כמו זאב שאינו עלול דלא תלינן ביה. ה"נ לא הוה המחט עלול דאדרבה איכא אומדנא דלא למיתלי ביה. דאם היה תחוב מב"צ לא היה חוזר לאחוריו דמי החזירו וליכא מידי לפנינו למתלי ביה שהחזירה המחט. א"כ הוי זה מידי דליכא למתלי ביה לאיסורא אבל להתירא ודאי איכא לפנינו למתלי בטרפש וכל דבר דליכא למתלי לאיסור ואיכא לפנינו מידי למתלי ביה להיתר מוקמינן אחזק"כ לכולי עלמא. מה שאין כן בקורט דם דליכא: לפנינו במה לתלות בו הקו"ד להתירא כי היכי דליכא למתלי באיסורא וספק השקול בטריפות אסור. או משום דנולד מחיים אסור גם להסוברים ס' השקול מותר כשי' רמ"א ביו"ד (סי' נ'):
ועוד דהא לפי מה דקיי"ל דאין סירכא פוסל בשאר איברים וכפסק השו"ע (סוס"י מ"ו) וטעמא דמלתא הוא כמבואר בחוט ששני (סי' ס"ט) ומובא לעיל (פ"ה) דדוקא בריאה ששואבת כל מיני משקה וקרומה דק ורך ובקל אפשר לינקב משא"כ בשאר איברים שאין בלועים ממשקים וקרומם עב אין מקום לתלות הסירכא בנקב אלא אמרי' בפשיטות מליחות האיברים הפנימים ע"כ. א"כ לפי"ז הא נקטינן דסירכות בשאר איברים יותר שכיח שנעשו מליחות משנעשו ע"י נקב דזה רחוק לתלות הסירכא בנקב דאינם בלועים ממשקים וקרומם ובשרם אינו רך ודק וא"כ משום הך טעמא עצמו הוי סירכא זו שכיח יותר להתירא מלאיסורא. ואף דיש מחט לפנינו מ"מ הא כבר מבואר דהוי כמו זאב שאינו עלול ולא תלינן ביה מחמת אומדנא דמי החזירו אם נקב מב"צ והרי הוא שלם לפנינו ומשו"ה אין זה ריעותא שיורה על נקב. וא"כ הוי זה דבר דאיכא למתלי בליחות המצוי באיברים הפנימים והוי כמו זאב עלול ולאיסורא אינו עלול וליכא למתלי:
ועם המבואר מתיישב נמי מה שהק' הגאון בחת"ס חיו"ד (סי' לג) להסוברים להכשיר במונח וקו"ד בחוץ ומסתייעין מסברת הרא"ש ודעימיה דאם הי' נקוב מב"צ מי החזירו דא"כ בהא דחולין (נא) דאמר אביי לרב עוירא טרח טרייה לההוא גברא מתני' היא המסס וביה"כ שניקב לחוץ. דהא בנקוב מצ"א י"ל אם הי' כבר נקוב מי החזירו בביהכו"ס דאוכלין ומשקין מינח נייחי וא"כ טובא קמ"ל דמ"מ טריפה אע"כ דפשוט הוא זה לאביי דלא אמרי' סברא זו וממילא פשוט דלא אמרי' ג"כ סברא זו לענין מונח ודוחק לחלק בין חזרה מעט מב"צ להעמידו על צד אחד להיכא שהוא מונח דמה לי מעט חזרה או הרבה ע"כ. ולהמבואר א"ש ולק"מ דהא עיקר סברא זו דאם היה מב"צ מי החזירו כתבו זה הראשונים גבי ניקב בביהכו"ס מצ"א בלא קו"ד והתם שפיר כתבו בטעמא להכשיר לגמרי דלא ניחוש כדחיישינן בושט ומהך טעמא לית כאן ריעותא כלל דמכח סברא זו אין מציאת המחט ותחיבתו ריעותא כלל. והרי קמן דלא ניקב מב"צ אלא מצד א' וריעותא דלא חזינן לא מחזקינן ובזה הוא דומה למחטא דאשתכח בחיתוכא דכבדא בחולין (מח) דמכשרינן ולא חיישינן דלמא אינקוב מסימפון לחברי' משום דריעותא דלא חזינן לא מחזקינן וכפירש"י שם יעוי"ש ה"נ בהא. מיהו כ"ז בלא קו"ד. אבל בנמצא קו"ד מבחוץ מכוון נגד פי המחט הא ע"כ אין סברא זו מוציאה מידי ריעותא דהרי ריעותא לפנינו דקו"ד איכא נגד פי המחט אלא דאי לאו סברא זו הויא זו ריעותא דמוכח לאיסורא טפי משום דלאיסורא איכא למתלי במחט ולהתירא ליכא לפנינו לתלות הקו"ד שנעשה מסיבה אחרת דלא ידעינן לה ואינה לפנינו אמנם מכח סברא זו הוי שקול. מיהו מידי ספיקא לא נפיק וספק טריפות דאתייליד ריעותא אסור כהר"י ורשב"א ור"ן או משום נולד מחיים כשי' רמ"א ביו"ד (סי' נ') לשי' תוס' ורא"ש ובזה שפיר אמר טרח טרייה לההוא גברא מתני' היא כו' דכיון דניקב ביהכו"ס מב"צ מפורש במשנה שהיא מן הטריפות ממילא פשוט דהיכא דריעותא לפנינו ספד"א לחומרא. ודמי להא דכ' הט"ז (סי' מ"ח סקי"ב) לענין בדיקה מקו"ד דפשוט היה לאביי זו מהא דמתני' דטריפה בניקב לחוץ דממילא מובן דבעי בדיקה יעוי"ש:
גם מ"ש הצ"צ דריעותא דסירכא גרע מקו"ד דבסירכא איכא מ"ד דפוסל בשאר איברים ג"ז אינו מוכרח דכבר כתב הגאון חת"ס חיו"ד (סימן לז) לענין תר"ל בריאה דלא שייך לומר דכל מילי דפליגי ביה פוסקים הוה ריעותא אף דאנן לא קיי"ל לאסור וכ' שם עוד וז"ל ועוד אם באנו לצרף דעת האוסרים בכל דיני תורה לא נאכל לחם ולא נשתה מים כו' דרבו הדיעות ולא נמצא הלכה ברורה במקום א'. רק דמ"מ כ' הש"ך (סי' ל"ה סקכ"ב) דכל ריעותא דמחמיר שום מאן דהו להטריפו אפי' לא קיי"ל כוותיה מ"מ לא שכיח שיהיה טריפה לחד מאן דהו ולדידן לא יהיה אפי' ריעותא או לכה"פ לקותא ומצטרף לתר"ל לא מפני דעת האוסרים אלא משום דלדידן הוה לקותא כו' עכ"ד. ומסיים שם דסירכא כפולה אע"ג דאיכא כמה פוסקים המטריפים מ"מ לדידן לא הוי זה ריעותא כלל אפי' להצטרף לתר"ל דאין דעת המטריפים עושה זה תר"ל אלא דוקא אם הוא לדידן לקותא ע"כ. הרי דגם בריאה לא תלי בהא דאיכא מאן דמטריף ומשכחת לה סירכא כפולה דלהמטריפים ה"ה סירכא מנקב ולדידן גם לקותא לא הויא דכיון דלדידן הוא בפשיטות ריר בעלמא ומליחות האיברים הפנימים אין זה אפי' לקותא להצטרף לתר"ל. וכ"ש בשאר איברים דלא מצינו שיפסול בו תר"ל ולקותא בתר לקותא כמו בריאה. וטעמא דמלתא י"ל כטעמא דאין סירכא פוסל בשאר איברים. משום דדוקא בריאה שקרומה רך ודק ומשקין שוטפים בו משו"ה עלול לנקוב ולכן פוסל בו תר"ל משא"כ כ בשאר איברים ומשו"ה בסירכא בשאר איברים נמי אע"ג דיש מטריפים מ"מ לדידן לאו מידי הוא. ואף דאולי לדידן הוה לקותא עכ"פ מ"מ אין מזיק בשאר איברים ולא מיחשיב ריעותא כלל משום הא דמחט בפנים מצד א' כנגדו. וגם בריאה לא הוי תר"ל כה"ג שאין הלקותות עומדות זה על גב זה או סמוך ממש במקום אחד פחות מרוחב קש, ולא תליא הא אלא באיכא מידי למתלי ביה להתירא או לא. ובזה קו"ד גרע מסירכא. דבקו"ד ליכא מידי למתלי ביה לפנינו וסירכא הרי לפנינו למתלי בטרפש גם לדעת הפוסלים סירכא ומנקב בא שאין הנקב פוסל בטרפש. וכ"ש לדידן דבפשיטות איכא לפנינו לתלות בליחות איברים הפנימים וכיון דלהתירא איכא לפנינו למתלי. ולאיסורא רחוק לתלות מחמת אומדנא הנ"ל וככל מ"ש לעיל ובזה עדיף סירכא מקו"ד:
ומ"מ כיון דרוב האחרונים הסכימו להצ"צ ואחרון הכביד הגאון בעל שו"ת חת"ס שכתב דבתחוב וסירכא נגדו לית דין ולית דיין להכשיר קשה להקל בתחוב ממש מיהו כ"ז בתחוב אבל במונח יש לצרף כל מ"ש בזה לעיל ולסמוך להקל גם שלא במקום הפ"מ: