שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
הכהן פרט ו
הא דברירנא טעם מחלקותם גבי ישב קיץ בושט אינו אלא להסוברים דחזקה העשויה להשתנות לאו חזקה הוא במקום חזקה דהשתא. אמנם איכא מרבוותא טובא דס"ל דגם חזקה העשויה להשתנות ג"כ חזקה טובה היא כמו אינה עשויה להשתנות וגם נגד חזקה דהשתא. א"כ לפ"ז ליתא לכל מ"ש לעיל וצ"ב בטעם מחלקותם בזה. דהנה התוס' בב"מ (ק) בד"ה הא מני כתבו אהא דאמרי' שם במחליף פרה בחמור וילדה דפרכינן בגמ' ונוקים אחזקת מרא קמא ומשני סומכוס היא כו'. והק' תוס' דנוקמא אפי' כרבנן ואיכא חזקת אחרת כנגדה דאוקמא:
אחזקת מעוברת והשתא הוא דילדה ותי' דחמ"ק עדיף מחזקת מעוברת כו' עכ"ד. והא חזקת מעוברת הוה עשויה להשתנות ומ"מ עדיפא היא מדהשתא כמו אינה עשויה להשתנות. ועי' ש"ך יו"ד (סי' שצ"ז) בנקוה"כ שחולק על הט"ז במה דס"ל להחליש חזקת חי משום דעשוי להשתנות. וכ"מ בב"ש (סי' יז סקפ"ד) ובס' ש"ש (ש"ג פ"ח ופ"ט) ג"כ האריך לחלוק על מהרי"ט וט"ז הנ"ל ודעתו דאפי' עשוי להשתנות חזקה דהשתא לאו כלום היא במקום חזקה דמעיקרא:
והפרמ"ג בי"ד (סי' טו) בשפ"ד (סק"ד) כתב אהא דכ' בשו"ע שם דאין סומכין על הנכרי בעגלים אם הם בני ח' ימים. וכ' הש"ך שם (סק"ד) כתב דאפי' במסל"ת אין נאמן והוא תמוה דהא בדרבנן ודאי דמסל"ת נאמן דמדאורייתא אזלינן ב"ר דרוב ולדות כלו חדשיהם. וכ' בפרמ"ג שם די"ל דמקרי אתחזק איסורא דעד עכשיו מעוברת היתה ע"כ. וע' בכרו"פ (סי' קי) שהביא ראי' דספיקא דרבנן מותר אפי' באתחזק איסורא מריש ביצה (ד) דאמרינן דביצה ספק נולדה ביו"ט או מעיו"ט אסור משום דשיל"מ. והשתא הא יש כאן חזקת מעוברת והשתא הוא דילדה אע"כ דספד"ר מותר אפי' באיכא חזקה לאיסור ע"כ. וכבר קדמו בזה בס' מגיני שלמה בשבת (לד) בתוס' ד"ה שניהם. אמנם הגאון חוו"ד (סי' קי) דחה ראיה זו שהביא כרו"פ בפשיטות משום דחזקת מעוברת חזקה העשויה להשתנות ולאו חזקה היא ועי' במרדכי ר"פ א"צ בספק הובא מחוץ לתחום דכיון דתחומין דרבנן שרי משום דספד"ר לקולא והא דריש ביצה בביצה ספק מחול ספק מיו"ט הוה דשיל"מ ואסור וה"נ הוה דשיל"מ. לא דמי דהתם אי מוקמינן לה אחזקת מעוברת השתא הוא דילדה משא"כ תחומין ע"כ ומבואר מזה דלא כחוו"ד. מיהו י"ל דד' המרדכי בלא"ה תמוהין. דממ"נ אי ספד"ר מותר במקום חזקת איסור א"כ אין לחלק בין ביצה לתחומין דהא מ"מ לא אסרינן לביצה אלא משום דשיל"מ וה"נ תחומין. ואי ס"ל דספד"ר אסור במקום חזקה א"כ באמת תיקשי קו' המג"ש והכרו"פ דתיפוק ליה משום דא"א וא"צ לטעם דדשיל"מ. אעכצ"ל דגם המרדכי ס"ל דלאו חזקה גמורה היא אלא דס"ל דחומרא דדשיל"מ בספד"ר לא אמרי' אלא באיכא עוד צד להחמיר. וחזקת מעוברת נהי דלאו חזקה היא מ"מ מידי ספיקא לא נפיק. משא"כ תחומין דליכא להחמיר אלא משום דשיל"מ לא מחמרינן בספד"ר:
ובנוב"י מהד"ת חיו"ד (סי' ו) הביא בשם חכם א' להק' על ד' הט"ז ביו"ד (סי' טו) שכ' להתיר בלא נודע אם יש לו ח' ימים משום ס"ס ספק שמא יש לו ח' ימים ושמא כלו חדשיו דהא כתבו תוס' בב"מ (ק) דדנין חזקת מעוברת וא"כ הרי כתב הט"ז עצמו (סי' קי) דלא אמרי' ס"ס היכא שהוא נגד החזקה ועיי"ש בנוב"י מה שתי' על קו' זו. וראיתי בס' דר"ח (סי' טז) שכ' לתמוה על הנוב"י במה שטרח כלל ליישב קו' זו שאינו דומה כלל להא דב"מ גבי מחליף פרה בחמור דהתם אנו דנין על הפרה אם מעוברת היתה כשהחליבה שפיר י"ל כן משא"כ בולד כשבא לפנינו מאי ענין חזקת מעוברת לכאן דאין לנו שייכות להאם לכאן ותדע דא"כ לפי דבריו בהא דשנינו ביבמות פ' אלמנה לכה"ג ספק בן ט' ויום א' ספק אינו. פוסל ואינו מאכיל. נימא ג"כ שם חזקת מעוברת דהאם ולכן אין זה אלא דברי תימא עכ"ד. הנה מה שרוצה לחלק בין אם אנו דנין על האם לאם אנו דנין על הולד ז"א דהא במרדכי ר"פ א"צ דן לענין הביצה חזקת מעוברת דתרנגולת ואין לחלק בזה כלל דודאי משום חזקת מעוברת דאם ע"כ היה הלידה מאוחר ואכתי אין לו ח' ימים. ומ"ש להוכיח מספק בן ט' ז"א. דהא בלא"ה הק' תוס' שם בד"ה רישא דנוקים ליה אחזקת קטנות ותי' דכיון דהשתא דאתא קמן הוא בן תשע ודאי לא מהני. והנה ד' תוס' הללו בלא"ה צריך ליישב להסוברים דגם חזקה העשויה להשתנות הוי חזקה טובה ועדיפא מדהשתא וכבר עמד בזה בש"ש (ש"ג פי"ג) עיי"ש מה שיישב שם ד' התוס' בזה. אמנם לפי ד' התוס' שם דמשום חזקה דהשתא דאתי קמן והוא בן תשע לא מוקמינן אחזקה דקטנות הה"ד נמי דהו"מ התוס' להק' מחזקת מעוברת אלא דלא רצו להק' כן משום דהא השתא ילדה אין דנין חזקת מעוברת לפי מה דס"ל להתוס' שם בדבריהם ולכן הק' מחזקת קטנות דאכתי לא אסקו אדעתייהו בקושייתם לאוקמה בדאתי השתא והוא בן ט'. וחידשו לתרץ דמיירי בדאתי קמן והוא בן ט' ודאי:
גם מש"ש עוד בדר"ח דהכא שהוא ספק בן ח' לפנינו יש להק' לפמ"ש תוס' שם ביבמות בספק בן ט' דאי לאו דהשתא בן ט' הוא הוה מוקמינן אחזקת קטנות וה"נ הו"ל להעמידו ע"ח עצמו שהיה פחות מבן ח'. אך י"ל דט"ז לשיטתיה ביו"ד (סי' שצז) דחזקה העשויה להשתנות לאו חזקה היא כו' ע"כ. וזה ודאי אינו. דגם הט"ז לא כתב שם כן אלא משום דהשתא מת לפנינו כדמוכח שם להדיא וכמו"ש לעיל (פ"ה) יעוי"ש. אבל הכא דליכא חזקה דהשתא כלל שפיר מוקמינן אחזקת פחות מבן ח' גם להסוברים דחזקה העשויה להשתנות לא עדיפא מדהשתא. ובליכא חזקה דהשתא הרי היא ככל חזקות דמעיקרא דלא עשויות להשתנות. ועפ"ז יש לבאר ד' התוס' בקדושין (סד) בהא דנאמן לומר בני זה בן י"ג שנה ויום א' דע"א נאמן באיסורים כתבו התוס' תימא הא אינו נאמן אלא בדבר שבידו וי"ל כיון דעשוי לגדל עשאוהו כדבר שבידו. ומוכח דחזקת קטנות הוה חזקה דאל"כ מאי קושיא דהא היכא דליכא חזקה נאמן אפי' אינו בידו וכן א"צ למה שתירצו דעשאוהו כדבר שבידו, דתיפוק ליה דלא בעי בידו כיון דליכא חזקה וכן הק' בש"ש שם (ש"ג פי"ג) אך לפמ"ש א"ש דהתם ליכא חזקה דהשתא. מיהו הא דלא מוקמינן ליה אחזקת עצמו שהיה פחות מבן ח' מתיישב זה שפיר ג"כ במה שיישב בנוב"י שם על הקו' דנוקים בחזקת מעוברת יעוי"ש:
ועכ"פ להסוברים דגם חזקה העשויה להשתנות חזקה טובה היא ככל חזקות ועדיפא מדהשתא שוב א"א ליישב סברות הנך דפליגי גבי ישב קוץ בושט כמו"ש לעיל (פ"ז): דמ"ט דהך דחייש לנקיבת החיצון ולא מוקמינן אחזקה דלא נולדה בקוץ. ועכ"ז י"ל בפשיטות דכיון דמצוי קוצים וע"כ דמצוי ג"כ להיות נתחב עכ"פ בפנימי כמו"ש לעיל ריש (פ"ז) ושכיח ג"כ שינקוב החיצון במקום שתחוב בפנימי כמו"ש נקוה"כ (סי' מט) הוה זה רובא שסותר ממש החזקה כהא דיבמות (קיט) דהלכה עם:
בעלה למדה"י שהיתה בחזקת זקוקה ליבם שלא היה לבעלה בנים וחזקה זו עשויה להשתנות ע"י הרוב דרו"נ מתעברות ויולדות ושבקינן לחזקם וגומרין ע"פ מה שמורה הרוב. ועי' פ"י לכתובות (ע"ה) שכ' בתוס' ד"ה כל הנולד דלא אמרי' רו"ח רו"ע אלא כההיא דרו"נ מתעברות ויולדות דע"י כן משתנות החזקה כו' ע"כ. ועי' בס' גו"ר (כלל לח) וה"נ נידו"ד להא דמיא וז"ב: פרט ט:
ראוי לתת לב וליישב ד' התוס' בב"מ (ק) שדנו חזקת מעוברת אע"ג דהשתא ילדה דתיקשי להסוברים דחזקה העשויה להשתנות וכבר בא השינוי דלא מוקמינן אחזקה דמעיקרא. ונראה דהנה בלא"ה יש לעמוד על ד' התוס' במ"ש דגם לרבנן איכא חזקת מעוברת נגד חזקת מ"ק ויהיה ממון המוטל בספק ויחלוקו דאמאי לא נימא דכיון דהשתא ילדה מצרפינן חזקה דהשתא לחזקת מ"ק והוה תר"ל כמו במקוה בסוגיא דריש נדה וקדושין (פ) דאמרינן דחזקה דטומאה והרי חסר לפניך הוה תר"ל ומבטל חזקת שלימה דמקוה ה"נ נבטל חזקת מעוברת ונוקים בחזקת המוכר ודאי. דהא שי' התוס' בריש נדה ורש"י בקדושין שם דתר"ל הוה ודאי ודלא כשי' הרמב"ם (פ"ה מתרומות) דמשמע דס"ל דהוה ספק. ועי' מחנה אפרים ה' אישות (סי' ג) ובש"ש ריש ש"ג. ואע"ג דהתוס' בריש נדה (ב) ד"ה התם הק' דהא עיקר חזקה מנגע ילפינן והתם נמי איכא תר"ל דהרי חסר לפניך וחזקת טהרה דאדם ותי' דשאני מקוה דחסר ואתא אבל נגע דרך להתחסר בבת אחת ע"כ. א"כ לפ"ז ה"נ הלידה דמעוברת בא בפעם אחד ולא אמרינן תר"ל. מ"מ הא בחולין (י) ג"כ הק' תוס' בד"ה ודלמא קו' זו ולא תי' כלום משמע דלא ניחא להו לחלק כן. וכן שם בד"ה סכין כתבו תי' א' דשאני מקוה דחסר ואתאי. אמנם אח"כ כתבו עוד ב' תירוצים יעוי"ש. א"כ משמע דלא ברירה להו חילוק זה בהחלט. ועי' בשו"ת הב"ח (סי' א) שהק' על סברא זו מגיטין (לא) גבי מניח פירות להיות מפריש עליהן דחלוקין עליו חביריו על ר"א דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כו' ומקשה פשיטא שחולקין כו'. ולסברת תוס' בנדה יש לחלק בזה דשאני פירות דיכול להיות דבפעם א' נאבדו משא"כ מקוה דחסר ואתאי א"ו דאין לחלק בזה כלל. א"כ לפ"ז אכתי צ"ב דנימא הכא תר"ל חמ"ק והשתא ילדה ומבטל חזקת מעוברת:
אמנם מצינו דכה"ג עמד בקצוה"ח (סי' ל"ד) בהא דכ' רמ"א בשו"ע שם (סעיף כ"ג) בעד פסול מה"ת וא"י אם נפסל קודם שהעיד או אח"כ דמוקמינן גברא אחזקתו. וה"ק בקצוה"ח דמ"ש ממקוה דאמרי' תר"ל חזקת טומאה והרי חסר לפניך כו' ע"כ. אך בנתיה"מ שם תי' ע"ז דשאני התם בטהרות דשני החזקות חזקות המבררות הן ולכן מצטרפין לברר שנחסר מקודם. משא"כ חזקת ממון דלאו חזקה המבררת היא רק שאין יכולין להוציא מיד המוחזק מספק בלי ראיה מטעם סברא או מקרא כמבואר בב"ק בר"פ שור שנגח אה"פ ומשו"ה לא חזי אותן שני חזקות לאצטרופי ולא אמרי' תר"ל עכ"ד. ועיין קוה"ס שבסו"ס קצוה"ח (כלל א' אות ה') שכ' ג"כ דחזקת ממון לאו חזקה המבררת היא כמו חזקה דמעיקרא באיסורי אלא דאין מוציאין מן המוחזק בספק וכ' שם דה"ה לחזקת מ"ק יעוי"ש ועפי"ז א"ש שי' התוס' וכמו"ש:
איברא דאיכא לעיוני בהא דהא קיי"ל דחזקת הגוף עדיף מחזקת ממון וכר"ג ור"א בכתובות (יא) והכי מוכח סוגיא דפ' המדיר (ע"ה) וכמו שמתבאר מתוס' כתובות (לו) ד"ה החרשת כו' וכ"כ התומים בכללי תפיסה (סי' ק"כ) דלר"ג ור"א עדיף חזקה"ג מחזקת מעון יעוי"ש. והשתא הא חזקת מעוברת דודאי הויא חזקה"ג ועדיפא מחזקת ממון וכבר נתבאר דחמ"ק לא עדיפא מחזקת ממון ותרווייהו לאו חזקות המבררות נינהו רק דאין לנו כח להוציא מיד המוחזק וחזקה"ג כמו דעדיפא מחזקת ממון ה"נ עדיפא מחמ"ק וא"כ אמאי כתבו התוס' בקושייתם דלא עדיף כחה אלא כחזקה דמ"ק והוה ספיקא ויחלוקו וכ"ש דצ"ב מ"ש בתירוצם דחמ"ק עדיפא מחזקת מעוברת דהוא כחלמא דלא מפשרא. דסו"ס אמאי באמת עדיף כה"ג דחזקת מ"ק דלאו חזקה מבררת היא מחזקת מעוברת דהוה חזקה"ג:
ונראה דגם התוס' ע"כ ס"ל דמעוברת הוה חזקה העשויה להשתנות וגריעא מכל חזקות. אלא דבקושייתם הוה ס"ל דאע"ג דחזקה העשויה להשתנות הוה חזקה כל דליכא שום חזקה כנגדה. מ"מ להוציא מחזקת ממון ומ"ק גריעא מן חזקה שאינה עשוים להשתנות. דבלא עשויה להשתנות חזקה"ג עדיף מחזק"מ ומ"ק. ובעשוי' להשתנות לא עדיפא וכי הדדי נינהו. וכהא דכ' הר"ן בתשו' (סי' ס"ו) לענין חזקת שלמה דמקוה דאי עשויה להתחסר על פחות ממ' סאה באיזה זמן לא עלתה טבילה להטמא בלא בדיקה והובא לעיל (פ"ו). והוא עפימ"ש מהרי"ט ח"ב בחחו"מ (סי' כ') דחזקה"ג עדיף מחזקת טומאה וטהרה וחזקת איסור שאינם שינוי בגוף אלא חזקה דדינא והא דגבי מקוה שנמדד ונמצא חסר לא חשיב חזקת טמא נגד חזקת שלימה דמקוה אי לאו דהרי חסר לפניך דהוה תר"ל הוא משום דחזקת המקוה הוה חזקה"ג והעמד טמא הוה חזקה דדינא ואינם שינוי בגוף ועתיד להשתנות כו' עכ"ל. וס"ל להתוס' דהיכא דעשויה להתחסר על פחות ממ' סאה לא הויא עדיפא חזקת הגוף דשלימה מחזקת טמא אלא כי הדדי נינהו. וה"נ בחזקת מעוברת נגד חמ"ק. ואע"ג דהר"ן מייתי לה שם הא דמקוה מסוגיא דקדושין (עט) דלר' יעקב אין מוציאין מחזקת ממון ע"י חזקה דבריאים אע"ג דהשתא בריא משום דמצוי החולי ועשוי להשתנות. ואי דכי הדדי נינהו התם נמי נימא דיחלוקו ככל ממון המוטל בספק. י"ל דס"ל להתוס' בקושייתם דהא דחזקת בריאים דסוגיא שם לאו חזקה היא אלא רובא דרוב בריאים הם וכן מפורש להדיא במרדכי פ' מי שמת שדימה זה למלמד דרוב המשכירין עצמם יודעין יעוי"ש. והובא ברמ"א בחו"מ (סי' של"ה) ועיין בס' ש"ש (ש"ג פי"ב). וקיי"ל דא"ה בממון אחה"ר. אלא דר' נתן שם בסוגיא ס"ל דמדהשתא בריא מעיקרא נמי בריא ולר' יעקב לא מפקינן בהכי כיון דמצוי החולי. מיהו בחזקה"ג גמורה היכא דכי הדדי נינהו יחלוקו ואע"ג דרובא עדיף מחזקה כבר עמד בזה האו"ת בכללי תפיסה (סי' ק"כ) ויישבנו זה בספרנו: ונגה"כ (כלל ח' פ"ח) יעוי"ש. כ"ז הוה ס"ל לתוס' בקושייתם. וע"ז תי' דלפי האמת חזקת מעוברת כיון דעשויה להשתנות וכבר בא השינוי הוה ספיקא ומספיקא לא מפקינן מחזקת מ"ק. וזמ"ש דחמ"ק עדיפא טפי. והיינו משום דבעשויה להשתנות לא מוקמינן כלל אחזקה הקודמת במקום חזקה דהשתא. כנלפענ"ד שי"ל וליישב ד' התוס' לשי' הסוברים דחזקה העשוי' להשתנות לא עדיפא מחזקה דהשתא: