שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
הכהן פרט ה
הנה בהא דקיי"ל דנקוהו"ש נבלה ואין מועיל לה שחי' כמבואר לעיל (פ"ב) ועכ"ז מבואר ברש"י בחולין בכ"מ כשהזכיר נקוהו"ש כתב לשון טריפה. יעוי"ש (ח') בד"ה והאיכא ושם (כ') גבי הא דאמר רבא וכי מתה עומד ומולק וכן שם (לב) גבי בעיא דשהה במיעו"ס. ועכצ"ל דבאמת מחיים אין בו אלא חלישות דטריפה אלא דהלכה כך באה שאין שחי' מועיל בסי' שנטרף וממילא כיון שלא היה לה שחי' הויא כמתה מאליה והיא נבלה וכ"כ הש"ך בנקוה"כ (סי' ל"ג) לדעת הרמב"ם (פ"ד משחי') שכ' דהוה נבלה מחיים ופי' הש"ך דאינו אלא טריפה מחיים רק שאין שחי' מועלת בה וממילא היא מעותדת מחיים להיות נבלה שאין לבהמה זו הכשר שחי' וכ"כ הכרו"פ (סי' לג) שכן משמע ברשב"א בחי' לחולין ר"פ א"ט (מג) וכבר הוכחנו כן במקו"א באורך ואכמ"ל בזה. ודלא כתבו"ש (סי' לג) לדעת הרמב"ם דהוה נבלה מחיים. ולפענ"ד נראה מוכרח מהגמ' דע"כ מחיים היא טריפה. דהא חזינן בסוגיא דר' ישבב בחולין (לב) דפריך ורמינהו כו'. הרי ע"כ משום דס"ל להש"ס דמידי שהוא נבלה לא שייך למיתני לשון טריפה. ואי ניקב הושט נבלה מחיים עכ"פ לענין איסור ללקות וכהתבו"ש שם לדעת הרמב"ם. א"כ תמוה מש"ש בחולין (כט) גבי שחט גוי סי"א כו' שהרי נעשה מעשה טריפות בגוי וכן שם (ק"מ) כיון דאי שביק להו מיטרפי. ועי' קדושין (נז) גבי ציפו"מ דאמרי' שם ונטרפה בשחיטתה. ועי' חי' רשב"א שם דדייק דע"כ לא מיירי בשהה או דרס מדלא אמר ונתנבלה יעוי"ש. והתוס' הביאו שם בשם רש"י נטרפה בנקוהו"ש. וגם הא דמוקים רבא בסוגיא דר' ישבב שם (לב) דאלו אסורות קתני ויש מהן נבלות הוא דחוק דהא אינו מגיה המשנה דלא אמר חסורי מחסרא והכי קתני. אלא דמפרש פי' המשנה הכי. א"ו דמפרש:
דנקוהו"ש ופסוה"ג אע"ג שאינו מועיל בהם שחי' ולאחר מיתה הם נבלות עכ"ז דומין בסוג לכל הני דתני במתני' בהא דאסורות וגם הם טריפות מחיים. עי' ש"ך בנקוה"כ שם (סי' לג) שכ' בשם הב"ח דגם פסוה"ג אינה מחיים אלא טריפה. ומשו"ה חשיב להו תנא בהדי אינך טריפות ונכללין גם הם באלו טריפות. ובזה ניחא בכ"מ דקרי להו הש"ס טריפות. דאל"כ צ"ל דהש"ס אינו מדקדק בזה וז"א כדמוכח מקו' ורמינהו כו' דפריך הש"ס שם ממתני' דא"ט על מתני' דר' ישבב:
ועפי"ז אמינא דאי מסברא אתו האחרונים עלה במה שרוצים לחדש דאע"ג דנקוהו"ש נבלה מ"מ ספיקו לאו בחזקת א"ז קיימא. דאינו אלא משום דלא מהני לי' שחי' ונשענו בזה על דברי הרשב"א בחי' ליבמות (לא) במש"ש דכיון דהמכשיר כהלכתו עליך הראי' שנעשה דבר חדש שמעכב למכשיר שיכשיר. בזה נלפענ"ד דאדרבה די"ל הסברא להיפוך. דבשלמא אי נקוהו"ש הוי נבלה מחיים ומה שאין מועיל בו השחיטה הוא משום דמי יסלק ממנה איסור נבלה שכבר קדם להשחיטה. בזה שפיר היה נופל לומר דאי הוה ספק אי ניקב הושט דלאו ספק במכשיר הוא. דהא מצד השחיטה אין כאן מונע דהא נעשה השחי' בכל תנאיה והלכותיה רק דאין כאן מקומה של שחי' ששחט נבלה ואין זה מתנאי השחיטה והמכשיר. והוה כמו בהמות ועופות טמאות דאין מועיל בהן שחי' משום דאין כאן מקומה של שחי'. א"כ בזה שייך לומר דלא הוה ספק במכשיר מצד השחי'. אלא ספק נבלה מצד הבהמה ולא משום לתא דשחי'. ואין זה שייך לחזקת א"ז דהא השחי' היה כראוי בכל הלכותיה. אבל השתא דמחיים אינה אלא טריפה ומצד הבהמה אין כאן מונע להשחיטה. דהא טריפה דעלמא מהני לה שחי'. ואדרבה מפני תנאי השחיטה והלכותיה יש כאן מונע להשחיטה. דכמו אידך ה' שחי' כגון שהה ודרס דאגמרי' רחמנא למשה. כמו כן אגמריה מתנאי השחי' שיהיה מקום השחי' שלם מטריפיות. וכשהטריפות בסימן ביטלה תורה שחי' זו וחסר פרט זה לשלימות השחיטה. ומ"ש פרט זה מאידך פרטי השחיטה דשהה ודרס. דהא סו"ס לא היה המכשיר כהלכתו:
וכן הא דכתובות (ע"ה) במומין גבי קדושין שהובא לעיל גם זה מקרי דלא נתברר עדיין שהי' המכשיר כהלכתו. דלא דמי למקדש נשים שאין קדושין תופסין בהן דזה דומה לשוחט בהמה טמאה. ה"נ במקדש אותן נשים שאין קדושין תופסין בהן שהחסרון בהמקודשת שלא ניתנה לקדושין. אבל הקדושין היו כדין בכל הלכותיה. משא"כ בניתנה לקדושין. דהא אף אם היו בה מומין תופסין בה קדושין אם נתרצה מתחלה על מומין וכמו"ש בסנהדרין (ס"ט) גבי איילונית בקבלה עלי' וכמו"ש תוס' ביבמות (ב) או שנמצאו איילונית. רק דבלא נתרצה אמר רחמנא דמתנאי ודין הקדושין שלא יהיה שינוי דעת בהקדושין. א"כ בהיו בה מומין אז החסרון בהקדושין עצמן דהא מדין הקדושין שלא יהי' בהם שינוי דעת וזה לא נתרצה על מומין, דאם סבור שאין בה מומין ויש לה אין זה קדושין שאמרה תורה. וה"ז כמו מקדש בפחות מש"פ או שארי ענינים הפוסלים בקדושין. ומשו"ה הוי זה ספק במכשיר עצמו דהיינו הקדושין:
אבל הרשב"א שפיר קאמר שם בחי' ליבמות (לא) דהמכשיר היה כהלכתו לפנינו ושמא היה מעכב להמכשיר שלא יועיל בזה אמרי' דעליך הראי'. דהא הרשב"א לא קאמר אלא גבי מיתת הבעל שהוא המכשיר צ"ע לשון מצד איסור א"א. שבענין המיתה שמכשיר מחזקת א"א אין בו שום תנאי בדין הכשירו. ומה שנולד ספק שמא נתגרשה הערוה וצרתה זקוקה ליבם ואסורה לעלמא אין זה ספק מצד המכשיר רק שהוא דומה כמו שנולד ספק בבהמה שמא היא נבלה וטמאה דאין כאן מקומה של שחיטה. שהספק הוא מצד הבהמה שמא אינה זו דשייך בה שחיטה. וה"נ הכא הספק הוא שמא לא שייך כאן הך היתר דמיתת הבעל ואין כאן מקומו שלא ניתן להתיר אלא באינה זקוקה ליבם. א"כ אין כאן ספק בהמכשיר מצד מכשיר עצמו רק מצד האשה מפני שהיא זקוקה. משא"כ במכשיר בשחיטה שצריך לידע אם נעשה השחיטה כהלכתו וכמו"ש הרשב"א שם פשיטא דספק אם יש טריפות בסימנים דאז השחיטה מקולקלת מצד הדין דמכשיר השחיטה שפסלה רחמנא שחי' זו כמו דפסלה בשהה ודרס ודאי הוה זה ספק במכשיר ובשהה ודרס נמי אי לאו דפסלה תורה היה המכשיר כהלכתו: פרטו:
ראיתי לאחד מן האחרונים שכ' לדון דבספק ניקב הושט אין לזה שייכות לחזקת אינה זבוחה מטעם דהא עיקר יסודו של חזקה דאגמור לן רחמנא הוא לומר שלא נעשה בהדבר שאנו דנין עליו מעשה מחודשת מה שלא היה לו מקודם ולכן חזקה אינו משמש אלא היכי דמצינן לומר חזקה בלא התחדשות כגון חזקת חי ולא נתחדש המיתה וכן חזקת טומאה לומר שלא טבל, וכן אפי' טבל ומסופק באיזה מקוה טבל אם בשלימה או בחסירה דאמרי' העמד אדם ע"ח הראשונה ולא נטהר שלא נתחדש כאן טהרה נגד חזקת טומאה שהיה לו מקודם. אבל היכא דאין להחזקה שום מציאות להתקיים אא"כ נאמר שנתחדש כאן דבר שלא היה מקודם זה לא אמרי'. ומשו"ה בספק ניקב הושט לא שייך לזה חזקת א"ז דבהמה לומר דכשם שלא נזבחה עד עכשיו גם עתה עדיין לא נזבחה משום דנתחדש נקב בושט כיון דאלו ידעינן בברי דלא נתחדש. כבר בטל חזקה דא"ז ע"י מה שנשחט לפנינו כראוי ואנחנו מסופקין אם נעשה מעשה הנקב שעל ידו יהיה נשאר החזקה על דינו הראשון א"כ אין החזקה מתקיימת אלא על חידוש מעשה וזה נגד גדר חזקה דעיקרו לומר שהדבר בלתי חידוש. ובזה אנו מעמידין על החזקה לומר שנתחדש וחזקה שיהא מורה שנתחדש זה לא מצינו. ולא מיבעי אם ההתחדשות הוא נגד איזה חזקה דודאי מוקמינן על אותה חזקה שמורה שלא נתחדש ולא משגחינן בהך חזקה שמורה שנתחדש. אלא אפי' אותו דבר לית לה חזקה שמורה שלא נתחדש. מ"מ אין גדר חזקה להכריע את הספק ולומר שנתחדש. והאריך שם בדבר זה ושוב הרגיש בעצמו ממ"ש תוס' בחולין (יא) דמשום חזקת טמא אמרי' לחדש טריפות בהפרה וכן מ"ש תוס' בבכורות (כ) ד"ה חלב העמד הולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה:
במעי אמו ומורה חזקה זו שכבר ילדה קודם זה הולד. וכ' לדחות דשם בשני גופים שאני ויכולה חזקה שבגוף זה להורות דבר מחודש בגוף שני משא"כ בגוף אחד לא שייך חזקה לומר שנתחדש:
ולפענ"ד נראה דבר זה נסתר מכתובות (ט) גבי פ"פ מצאתי דנאמן לאוסרה עליו באשת כהן שאינו רק ספק אחד ספק תחתיו ספק אין תחתיו: והק' שם בתוס' דנוקים אותה בחזקת כשרות ולאו תחתיו זינתה ותירצו דאדרבה יש לאוקמה אחזקת הגוף והשתא הוא דנבעלה ע"כ. ומבואר דאי לאו משום דחזקה"ג מנגד אמרי' דחזק"כ מורה דכבר נתחדש לה מעשה הבעילה וזה הוי בגוף אחד. וכן מהא דכתובות (ע"ה) גבי מומין דמבואר שם ובתוס' ד"ה אבל דאי לאו דחזקה"ג עדיף מחזקת פנויה היה מורה חזקת פנויה דהמומין נעשו לה כבר קודם קדושין ולא תפס בה הקדושין. וכן מהא דמקוה בריש נדה (ב) במקוה שנמדד ונמצא חסר דכל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות ומפרשינן בגמ' משום תר"ל דהעמד הטמא בחזקתו והרי חסר לפניך ומבואר דאי לאו הרי חסר לפניך נטהר הטמא מחמת חזקת המקוה. מיהו אי לאו חזקת טמא אע"ג דחסר לפניך לאו מידי הוא דחזקה דמעיקרא עדיף מדהשתא כמבואר בחולין (י) בתוס' ד"ה ודילמא ובנדה (ב) בתוד"ה דאיכא וקדושין (עט) תוד"ה ושמואל. ונמצא דהא דמספקינן שמא כבר נתחדש חסרון בהמקוה בשעה שטבל הוא משום חזקת הטמא. ואי לאו חזקת הטמא ודאי דהוה אמרינן דבכל אותו הזמן עד עכשיו שראינו החסרון לא נתחדש המעשה דחסר. ונמצא לפי"ז דחזקת טמא מורה שנתחדש מעשה דחסר. אלא דמ"מ יש לחלק ולומר דהא בכל הני כבר נתחדש המעשה אלא דמספקינן בזמן שמא עכשיו ושמא מכבר. אבל היכא דהספק הוא אם נתחדש כלל י"ל דבגוף אחד אין מורה חזקה שהיה כאן דבר מחודש. אמנם כבר כתבתי לעיל (פ"ד) דלית לן לחלק כן והוכחנו כיון דאין לנו להסתפק בשום דבר אם לא ע"י איזה דררא וריעותא המביא להסתפק וכמו"ש שם לעיל אין נפ"מ בזה אם הספק הוא ספק האיכות מה הוא עכשיו או ספק הזמן. דגם ספק הזמן אי לאו דררא דהשתא אתרע לא הוה מספקינן כלל וה"נ בספק האיכות, דכיון דאיכא דררא המביא להסתפק שפיר מספקינן. ואדרבה הוכחנו דספק האיכות מה הוא עכשיו מחליש יותר כח החזקה מספק בזמן יעוי"ש מש"ש בזה. ואם חזקה אינו יכול להורות על דבר מחודש גם בספק בזמן ג"כ אינו יכול להורות להכניס ולחדש ריעותא בכל אותו הזמן שעד עכשיו שראינו הריעותא. שאותו הזמן מקרי חזקה דלא אתרע וכמו"ש המהרי"ט שהובא לעיל:
עוד ראיתי שה"ר מהא דגיטין (ב) דאמרי' שם אימר דאמרי' עד אחד נאמן באיסורין כגון חתיכה ספק חלב ספק שומן דלא אתחזק איסורא כו'. וכ' שם התוס' בד"ה ע"א דהא דקיי"ל דהיכא דלא אתחזק איסורא ע"א נאמן ילפינן זה מנדה דכתיב בה וספרה לה לעצמה שהיא נאמנת והק' שם דא"כ אפי' אתחזק איסורא נמי ותי' דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה וכשעברו שבעה טהורה ממילא וגם בידה לטבול ע"כ. ובמהרש"א שם ביאר דבריהם דבנדה איכא תרתי דהיא, טמאה כ"ן שרואה ואין בידה לפסוק דמה וגם אח"כ היא טמאה עד שתטבול ואהא קאמרינן דמשום שהיא רואה לא מקרי אתחזק איסורא כיון שאינה בחזקת שהיא רואה כל שעה ומחמת ראייתה היא טהורה ממילא אחר ז' ואי משום דעדיין אף אחר שאינה רואה אתחזק איסורא וטמאה משום דלא טבלה הרי יש בידה לטבול כו' עכ"ל. ומבואר מד' התוס' דאע"ג דעד עתה היתה ודאי טמאה והיה לנו לומר דהעמידה על חזקת דין טומאתה הראשונה מ"מ לא חשיבה חזקה כיון דאחר שבעה ימים מראי' ראשונה אי אפשר להעמידה על חזקתה ראשונה ודין טומאתה אלא בהתחדשות ראי' חדשה משו"ה לא חשיבא חזקת טומאה כלל. והרי גבי נדה בע"כ אין הטעם משום דעל ראיה חדשה יש לה חזקת הגוף שלא נתחדש בה ראיה חדשה שהרי עלולה לראות דם ואם ראתה ביום ז' לראייתה סמוך לערב נאמנת אח"כ לומר שפסקה. א"כ בכה"ג ודאי דלא שייך חזקה"ג ומוכח דחזקה לא מהני להורות שנתחדש כאן דבר. ומשו"ה כיון דא"א להעמידה על חזקתה אם לא בהתחדשות יציאת דם חדש לא מעמידין על חזקה לומר שנתחדש אע"ג דליכא חזקה המורה דלא נתחדש עכ"ד. ולפענד"נ דדברים אלו נכתבו בלתי עיון הראוי בזה. וד' תוס' הללו אדרבה מוכיחין ההיפך וכמו שיבואר:
ותמיהני דאיך לא הרגיש בלשון התוס' שכתבו דאינה מוחזקת שתהא רואה כל שעה וביבמות (פ"ב) כתבו ג"כ כמו"ש בגיטין ושם כתבו וז"ל נהי דעכשיו ראתה מכ"מ לא אתחזק איסור שתראה לעולם ע"כ. והא הכא דמיירי מנדה דאורייתא דטמאה כל ז' בין ראתה ובין לא ראתה. ואין החשש הכא אלא שמא ראתה אחר ז' ולא מהני טבילה אחר ז' קודם שתספור ז' נקיים כדין זבה בי"א יום שבין נדה לנדה א"כ למה הוצרכו לדקדק בלשונם שאינה מוחזקת לראות כל שעה או לעולם, ולא הוה להו למימר אלא שאינה מוחזקת לראות ותו לא. ויהיה ביאור דבריהם דחזקה לא מהני לומר שנתחדש כאן דבר מחודש. וראיה אחת פעם שני אחר ז' סגי לעכב טבילתה והוא דבר מחודש. א"כ א"צ לומר שאינה מוחזקת לראות כל שעה ולעולם דאטו בקושייתם שהק' דהכא אתחזק איסורא אטו רצו לומר בזה דמוחזקת לראות כל שעה ולעולם. הא אין אנו צריכין לזה כלל בהקושיא רק לראות פעם אחת תיכף אחר ז'. א"ו דהיכא דאם נאמר דלא נתחדש לא תתקיים החזקה בעינן למימר שנתחדש כדי לקיים החזקה ומשו"ה לא סגי להו לתוס' לומר בתירוצם שאינה מוחזקת לראות ותו לא. דהוה משמע דחזקה אין מורה על חידוש דבר וז"א. לכן כתבו שאינה מוחזקת לראות כל שעה ולעולם. וביאור דבריהם הוא לאחר העיון הנכון כמו שיתבאר בעז"ה: