שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
הכהן פרט ג
כתב הרשב"א ביבמות (לא) בחי' אהא דאמרי' שם בגמ' אשה בחזקת היתר לשוק עומדת ומספיקא דזרק גט לערוה ספק קרוב לה אל תוציאנה מהתירה הראשון יעוי"ש. והק' הרשב"א דהא אדרבה בחזקת א"א עומדת וכה"ג גבי בהמה אמרינן בחולין (ט) בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת כו' וכ' ע"ז וז"ל דהתם גבי בהמה כל שלא מתה או שמתה מאליה או שלא נשחטה כהלכתה אסורה עד שיתחדש בה דבר המכשירה. והלכך כיון שאתה בא לומר שנעשה בה מעשה המכשיר עליך הראי' ודכוותה הכא כיון שזו מתחלה צרה לערוה ואלו מת בעלה ממילא הותרה לשוק והרי מת וקברו מוכיח עליו וכשאתה בא לומר דנעשה בה מעשה האוסרה עליך הראי' כו' עכ"ל. ומד' הרשב"א הללו הוציאו האחרונים לסברתם דס' ניקב הושט אינו דומה לספק שהה ודרס והראשון בזה הוא החוו"ד (סי' ק"י) וז"ל ומזה אני אומר דלא הוה ספק בשחיטה אלא בספק שהה ודרס דבשהה ודרס הוה כאילו לא עשה בה מעשה השחי'. דלא זהו מעשה השחיטה דאמר רחמנא. משו"ה שחי' פסולה כיון דלא הביא ראיה דנעשה בה מעשה המכשיר וכמו"ש רשב"א משא"כ כשעשה בה ודאי מעשה השחיטה רק שיש ספק אם יש נקב בושט דאז לא מהני בה השחיטה. מ"מ כיון דודאי עשה בה מעשה המכשיר עליך הראי' דנעשה בה מעשה האוסרה דלעולם על המעשה החדש הראי' כו' עכ"ל. ואחריו נמשכו עוד כמה אחרונים לתפוס סברא זו כהחוו"ד:
ולענ"ד נראה להביא ראיה דלא כהחוו"ד הנ"ל. מהא דכתובות (עה) בסוגיא דמומין דאמרינן שם דהיכא דליכא חזקה דממונא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופה למימר דהמום נולד בה אחר הקדושין ובשעת קדושין שלימה היתה דמוקמינן לה בחזקת שלימה יעוי"ש. והק' כתוס' שם בד"ה אבל דהא אית לן למימר בזה העמידנה בחזקת פנויה. וכי תימא אדרבה העמידנה בחזקת שלימה והשתא הוא דנעשה בה מום הרי מום לפניך דכה"ג חשבינן תר"ל גבי מקוה שנמדד כו' ותי' דחזקת פנויה לא חשיבה נגד חזקת הגוף עכ"ל. וכ"כ שם בסוגיא עוד כמה מהראשונים. הרי מבואר דאי לאו דחזקת פנויה לא חשיבה נגד חזקת הגוף הוה מוקמינן לה בחזקת פנויה למימר דכבר נולדו בה המומין קודם הקדושין ולא הועילו לה הקדושין. והא התם מעשה הקדושין להוציאם מחזקת פנויה הוה כמו מעשה השחי' להוציאה מחזקת אינה זבוחה דבהמה. ולסברת החוו"ד התם נמי הא מעשה הקדושין נעשו בודאי. רק שהספק הוא אם היו בה כבר המומין קודם הקדושין ולא הועילו לה הקדושין. ובזה הוה לן למימר דכיון דמעשה הקדושין היו בודאי עליך להביא ראי' שהיה בה בשעת קדושין דבר חדש שהם המומין באופן שלא הועילו הקדושין. ולא דמי למקוה שהביאו התוס' שם במקוה שנמדד ונמצא חסר דמספקינן שמא נעשה דבר חדש בשעת טבילה שכבר חסר המקוה אז. ז"א דהתם שפיר הוה ספק במכשיר ממש. דהספק הוא במקוה עצמה אם שלימה היתה או חסירה ודמי כמו בשחיטה ספק שהה ספק דרס. אבל גבי קדושין לענין מומין אין זה אלא דבר דלא מהני הקדושין. והשתא לדברי החוו"ד ודעימיה איך מדמו להו תוס' וראשונים להדדי. דהא לפי דברי הרשב"א ולפי מה שהבין החוו"ד החילוק מבואר ולא דמו כלל. א"ו דאין לחלוק בזה כלל בין דבר שמעכב את ההכשר מלהכשיר או ספק במכשיר עצמו וכאמור:
מיהו יש לחלק דדוקא היכא דכבר בא המעשה חדש לפנינו כהא דמומין גבי קדושין דמומין לפנינו אלא דהספק הוא בקדימת הזמן אם עכשיו נולדו המומין או שכבר היו מקודם לכן בשעת הקדושין. בזה שפיר ס"ל לתוס' וראשונים דאין חילוק בין מעכב במכשיר לספק במכשיר עצמו אבל בהא דמיירי בי' הרשב"א שפיר אסברה לן לחלק בזה. דהתם מיירי בספק גירושין או קדושין בזרק ספק קרוב לו ספק קרוב לה דהתם הוה הספק אם היה כאן מעכב במכשיר כלל ושמא לא נתחדש כאן שום מעכב ואין כאן מעכב כלל. התם שפיר כתב הרשב"א דכיון במכשיר לפנינו עליך להביא ראי' אם היה כאן מעכב כלל ואין דומה לספק במכשיר עצמו. ודכוותה בספק ניקב הושט ושמא לא ניקב כלל ג"כ מיבעי לן למימר דכיון דהשחי' לפנינו עליך להביא ראיה אם ניקב ולא הועיל השחיטה. ולא דמי להיכא שנתחדש ודאי והספק הוא למפרע שמא נתחדש בשעה שמעכב:
ובזה יש לדחות ד' החוו"ד שם במ"ש ליישב קושיית התבו"ש שהק' על הלבוש (סי' כ"ד) שכתב בנשמטה הגרגרת וא"י אם קו"ש או אחר שחי' דאם נעשה בה משמוש חזק תולין דנעשה אחר שחיטה כמו בריאה גבי משמוש ידא דטבחא ע"כ. וע"ז השיג התבו"ש (סי' כ"ד) דהא הכא הוה ספק בשחי'. ותי' החוו"ד דצדקו דברי הלבוש כיון דודאי עשה בה מעשה המכשיר רק שהיה ספק שמא היתה שמוטה מקודם ואין מועיל השחי' כספק ניקב הושט דמיא דלא הוה ספק בשחי' רק דבר דלא מהני ליה שחי' עכ"ד. ולהמבואר לא הועיל כלום דהך דלבוש דמי ממש למומין דקדושין. דאפילו את"ל גבי ספק ניקב הושט דהיינו דמספקינן שמא לא ניקב כלל אמרי' כיון דנשחט לפנינו נעשה המכשיר כהלכתו ושוב אין לנו להסתפק שמא ניקב מחמת חזקה דא"ז דכבר אזדא לה ואדרבה מכריעינן מכח חזקת כשרות דבהמה דרובן אין ושטן נקוב דלא ניקב כלל. עכ"ז בהך דקדושין גבי מומין הא חזינן דלא אמרי' הכי. אלא דמשום דהרי מום לפניך מספקינן שמא היה מקודם:
בשעה שמעכב הקדושין משום חזקת פנויה דידה דמיחשיב זה כמו ספק בקדושין עצמן. ה"נ בנשמטה גרגרת דמיא ממש להא ומספקינן שמא כבר נשמט בשעה שלא הועיל השחי'. ואכתי לא נפקא מחזקת איסור והוה כמו ספק בשחי' עצמה:
מיהו בעיקר קו' התבו"ש על הלבוש נראה ליישב. דהנה עיקר הא דנקטינן דבספק בשחי' אין תולין ריעותא במידי דאיכא למתלי הוא מד' מהרי"ק (שורש לה) בנשמט אחד הסימנים וא"י אם קו"ש או אחר שחי' דהויא שחי' פסולה ואפי' זרק העוף מידו לא תלינן דמחמת פרכוס וזריקה נשמט ומובא בשו"ע יו"ד ורמ"א (סי' כ"ד). וכ' שם מהרי"ק ראיה לזה מהא דחולין (י) טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ אפי' נתעסק באותו המין כל היום כולו לא עלתה לו טבילה עד שיאמר ברי לי כו' אלמא דכל להוציא מידי חזקה אין תולין ולא מהני כ"א ברי לי כו' ע"כ:
והנה לכאורה יהיה מזה סתירה ברורה להנחת האחרונים דס"ל דכל שאינו בשחי' עצמה כספק שהה ודרס אלא משום דלא מהני שחי' לאו ספק בשחי' הוא ואין לנו עסק עם חזקת א"ז רק דקיימא מלתא אחזק"כ דבהמה. א"כ קשה גבי הא דטבל ועלה כו' דהא התם הטבילה הוא המכשיר מן הטומאה והיה כהלכתו אלא שיש כאן מונע דכשהיה עליו דבר חוצץ לא מהני ליה טבילה וא"כ הכא אין הספק במכשיר אלא בגוף הטובל ואמאי לא מהני לתלות כמו בכל מקום דאיכא חזקה דמסייע להתלייה וה"נ הא ע"כ מיירי בחפפה קודם טבילה כמו"ש בתוס' שם וחי' רשב"א להדיא דאי בלא חפפה כלל אפי' לא היה עליה דבר חוצץ לא עלתה לה טבילה. וא"כ אית כאן חזקה שאין עליה דבר חוצץ ואמאי לא תלינן באופן שאין מנגד לה להתלי' שום חזקה אע"כ מוכח דגם ספק שאינו במכשיר עצמו. רק דלא מהני להכשיר ג"כ קם ליה בחזקת טומאה. וכיון דסו"ס לא הועילה הטבילה לטהר הוי זה כספק במכשיר:
ועכ"ז נראה דלק"מ דנראה דהא דחציצה לענין טבילה הוא קלקול בטבילה עצמה כמו שהה ודרס בשחי'. דהא בעינן שיבוא כל גופו במים ושיהיה טבילה שלימה, ואם היה עליו דבר חוצץ לא היה טבילה שלימה אלא חסירה דהא במקום החציצה לא באו שם המים. וה"ז דומה ממש כמו בשחי' שלא שחט שיעור שחיטה שלימה דלא נשחטו רובן דודאי אין זה שחי' כלל מצד השחי' עצמה. וה"נ בטבילה. וכמו בשחי' כ"ז שלא שחט רוב הסימנים אין זה שחי' ה"נ בטבילה דכ"ז שלא טבל כל גופו במים לא מקריא טבילה דהויא טבילה חסירה דמה לי שהיתה המקוה חסירה או שהיה הטבילה חסירה שלא טבל אלא חצי גופו. אטו אם טבל חצי גופו נימא דהמכשיר היה כהלכתו ומצד מניעה אחרת לא מהני זה ודאי אינו:
אלא דלפי"ז מ"מ קשה דאיך מדמה מהרי"ק הא דנשמטה בסימן וא"י אם קו"ש להא דטבל ועלה כו' דהא איכא למימר דדוקא בטבל ועלה כו' דהוה הספק במכשיר עצמה ונגד חזקת הטומאה ולא נפיק מחזקה כי אם בברי לי. משא"כ בשמוטת הסימן שאינו אלא דבר שאין מועיל השחי' והמכשיר היה כהלכתו שפיר תלינן במידי דאיכא למתלי ועכצ"ל כמו"ש לעיל להוכיח מסוגיא דמומין בקדושין. דדוקא בכה"ג דמיירי הרשב"א בחי' ליבמות (לא) בזרק לה גט או קדושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו דהספק הוא שמא לא היה גט כלל בזה אמרי' הך סברא דכיון דהמכשיר כהלכתו ולא הוה ספק אלא במידי דלא מהני להכשיר בזה אמרי' דעליך הראי' שנתחדש כאן מונע להמכשיר ושמא לא נתחדש כלל וה"ה בנקוהו"ש אי מספקינן שמא לא ניקב כלל. אבל בריעותא ברורה לפנינו והספק הוא בזמן כמו במומין לא אמרי' דעליך הראי' שלא נתחדשו המומין בשעה שהכשירו הקדושין וה"נ בשמוטת הסימן והספק בזמן קיימא בחזקת א"ז שהשחי' לא הועיל כמו גבי קדושין דקיימא בחזקת פנויה שלא הועילו הקדושין:
אמנם כ"ז לשי' מהרי"ק דס"ל דהיכא דאיכא חזקה נגד חזקה וריעותא ברורה לפנינו ואיכא למתלי כמו שמורה חדא חזקה לא תלינן מחמת אידך חזקה ולמד זה מהא דטבל ועלה, אמנם בשו"ע יו"ד (סימן קצ"ט) פסק המחבר שם (סי' י"א) בחפפה קודם הטבילה אם נמצא עליה דבר חוצץ ונתעסקה באותו המין תולין וכדעת הרשב"א שהובא בטור שם יעוי"ש. ושם פסק הלבוש ג"כ כהמחבר. א"כ שפיר י"ל דהלבוש לשיטתיה. אזיל. וס"ל דאע"ג דהוה ספק במכשיר וכמוש"ל דבטבל ועלה ונמצא דבר חוצץ הוה ספק במכשיר ובעינן למימר דלא מפקינן מחזקת טומאה עד שיבורר. עכ"ז מבררת חזקת החפיפה ומסייעת להתלי' לתלות הריעותא שנעשה אח"כ. ועי' בחי' רשב"א ור"ן בפ"ק דחולין בשם רבינו יונה דבאיכא מידי למתלי להתירא ולאיסורא ליכא למתלי בי' דומה ממש כמו שכיח להתירא טפי מלאיסורא יעוי"ש. ועפי"ז לק"מ על הלבוש גבי שמוטת הסימן דאע"ג דס"ל דהוה ספק בשחי' מ"מ אזיל לשיטתיה דמהני תלי' לתלות הריעותא שנעשה אח"כ:
וממוצא הדברים אנו למדין בנידו"ד לענין שאילתין שהובא לעיל (פ"א) שנמצא הושט נקוב ספק ניקב אח"ש ספק קו"ש ולא הועיל השחי'. בזה יש לדון גם לשי' האחרונים הנ"ל דבספק בנקוהו"ש שמא לא ניקב כלל דהיינו שהספק הוא מהו עכשיו משעה שנולדה הריעותא כגון בישב קוץ בושט שאנו דנין על שעה שנתחב הקוץ שמא ניקב מעבר לעבר לאו ספק בשחי' הוא משום דאינו אלא דלא מהני ליה שחיטה עכ"ז זהו דוקא בספק שמא לא ניקב כלל. אבל בנקב ודאי לפנינו והספק בזמן מתי ניקב זהו מפורש בתוס' וראשונים גבי מומין דקדושין דבכה"ג אין לחלק כלל מספק במכשיר עצמו והוה ספק בשחי'. וכיון דקיי"ל כמהרי"ק כמו"ש האחרונים ביו"ד (סי' כ"ד) דבכה"ג אין תולין להיתירא וכן קיי"ל כהרמב"ם דאפי' חפפה קודם טבילה אין תולין כמו"ש הש"ך שם ביו"ד (סי' קצ"ט) בשם הב"ח. ה"נ בנידו"ד אין תולין הנקב אע"ג דאיכא מידי למתלי בי': פרט ד:
איברא דכד מעינינן בה שפיר נראה דלית לן למימר כי האי חילוקא כלל לחלק בין ספק הזמן:
מתי אתרע לספק של מהו עכשיו ואיך הוא. דבאמת סוגיין דעלמא לא מצינו לחלק כן. דהא בלא שום לידת דבר מה ודררא המביא ומעורר להסתפק לא מספקינן כלל בשום מקום להחליש כח החזקה וכדאמרי' בחולין (נו) אחזוקי ריעותא לא מחזקינן וכ"כ רש"י שם (מ"ח) בד"ה לחבירו דאפי' נמצא מחט בריאה לא מחזקינן ריעותא דאינקוב מסמפון לחבריה. משום דריעותא דלא חזינן לא מחזקינן. ואפי' בספק בשחיטה עצמה כשהה ודרס כתב הפרמ"ג ביו"ד (סי' כ"ד) דדוקא שנולד דבר מה ודררא המביא להסתפק וכ"כ בס' שושה"ע (כלל יב). וכיון דלא מספקינן אלא מחמת הדררא והריעותא. א"כ במה גריעא כחו של ספק דמהו עכשיו מספק בזמן ומאי האי דריעותא ברורה לפנינו הא מ"מ איכא למימר השתא הוא דאתרע וכל אותו הזמן שעד שעת מציאת הריעותא אינו אלא ספק שמא לא ניקב אז כלל. ומ"מ מספקינן וחיישינן שמא ניקב אז מחמת דררא דריעותא. ה"נ בספק דמהו עכשיו כישב קוץ בושט. דמשום דיש לפנינו קוץ תחוב הרי הריעותא דקוץ גורר ומעורר להסתפק שמא ניקב לחוץ. וגם בספק הזמן אי לאו הדררא והריעותא לא היינו מסתפקין שמא ניקב בכל אותו הזמן שעד מציאת הריעותא כמו בספק דמהו עכשיו:
ותו איכא למידק דאדרבה מצינו דיותר מחליש כח החזקה בספק דמהו עכשיו מספק הזמן. וכבר דיבר בזה המהרי"ט בחי' שעל הרי"ף לקדושין גבי נתן הוא ואמרה היא שהק' הר"ן למה לא נימא העמד אשה בחזקת פנויה. וכ' מהרי"ט וז"ל ונראה דכי אמרי' העמד דבר על חזקתו היינו חזקה דגופא דלא אתרעאי עד עכשיו אבל חזקה דפנויה הא אתרעא שהרי פשטה ידה וקבלה קדושין כו' ומאותה שעה שפשטה ידה יצתה מכלל פנויה כו' והביא ד' תוס' בכתובות (כ"ג) בזרק לה קדושין ספק ק"ל דכיון דודאי זרק לה קדושין לית לן למימר אוקי אחזקה. וכ' עוד שהרי אין חזקה זו כשאר חזקות שלא הורעו דילפינן פ"ק דחולין ודלמא אדנפיק ואתא בציר ליה שיעורא. וכ"ת התם נמי הורעו שהרי חסר לפניך התם איכא למימר השתא הוא דחסר אבל קודם לכן היה בחזקתו כו' עכ"ד. ובלא"ה הא מצינו דאגמור לן רחמנא גבי נגע דאע"ג דהשתא חסר אמרי' השתא הוא דחסר ומזה ילפינן לכל החזקות כמו"ש תוס' בחולין (י) ונדה (ב) ובספק של מהו עכשיו קיי"ל דמשעה שנולדה הריעותא המביא להסתפק לא מוקמינן תו אחזקה כמו"ש תוס' כתובות הנ"ל וכן בזרק גט ספק ק"ל דמשעת הזריקה לא הויא אלא ספק א"א כמו"ש ב"ש (סי' י"ז סק"א) וכן כ' תוס' בחולין (ט) ונדה (ב) לענין סוטה דמשעה שנסתרה אתרע חזקה. הרי דכללא הוא דבין בספק הזמן ובין בספק דמהו עכשיו לא דנין חזקה משעת הריעותא ואילך הרי דבספק הזמן אזי בכל אותו הזמן שעד מציאת הריעותא שעליו אנו מסתפקין הוא בחזקתו כמו שהיה ובספק מהו עכשיו הוה ספק גמור בלא חזקה. וכן הוכיח הגאון מוהר"ב פרענקיל בהגהותיו לנוב"ק חאה"ע (סי' כ"ט) שבסו"ס ברוך טעם ויישב בזה בכ"מ. וכ' שם דגם מ"ש תוס' בחולין (מג) ויבמות (לא) לענין ישב קוץ בושט וספק דרוסה דשכיח לאיסורא טפי היינו דדי מה ששכיח התחלת הטורף תחיבת הקוץ דבכה"ג נקרא ריעותא ולא אזלינן בתר חזקה יעוי"ש. ועי' מ"ש בזה בכלל ספק משנולד המקרה לענין ספק דמהו עכשיו באורך יעוי"ש. ופי' חי' רשב"א ריש נדה ותוס' רי"ד לקדושין (עט) שחילקו בין ספק בא הדם לאשה מאתמול למגע ודאי וספק טומאה דבאשה קיימא אחזקת בדוקה ומגע ודאי לא מוקמינן אחזקה יעוי"ש. ומבואר מכל זה דיותר מחליש החזקה ספק דמהו עכשיו מספק הזמן מתי אתרע:
והשתא אי בספק כה"ג דמיירי מינים הרשב"א שם בחי' ליבמות (לא) דהיינו בזרק גט סק"ל שהוא ספק על שעת זריקת הגט מה הוא עכשיו. אמרי' דכיון דהמכשיר כהלכתו עליך הראי' שנתחדש כאן דבר נגד מה שהחזקנו עכשיו מכש"כ ספק בזמן דזה מקרי דהחזקה לא הורעא פשיטא דשייך לומר עליך הראי' שנתחדש מכבר וקודם לכן הורעא וכ"ז שאין לך ראי' מוקמינן אחזקה. והנה לפי"ז לכאורה הא עיקר סברת הרשב"א ביבמות (לא) לפי מה שהבין חוו"ד בכוונתו סתורה מש"ס דכתובות גבי מומין וכמוש"ל. ולכן נראה לפענ"ד לבאר ד' הרשב"א שם באופן דלא תיהוי ש"ס הנ"ל תיובתי' וכמו שיבואר: